ואמא...

גם אני, וברוב המקרים לאחי התאום לפני אמא

רק אוליי שזה נעשה רציני...

למה?

יש ברכה בדבר הסמוי מהעין

וגם אם זה לא הסתדר יותר קל לשכוח ולעבור הלאה כשאפחד לא יודע..

תאמיני לי.

זה נקרא "להתארס"?

חודשים זה לא נקרא חבר??

מעניין איך לכל אחד יש את הלקסיקון שלו בעניין הזה.

ספציפית בשימוש במילה "חבר" כל אחד יקרא בה בשלבים אחרים לגמרי, אם בכלל (מקווה שכן מתישהו לפחות).

אפשר פירוט?

דעתי בעניין- בן הזוג שלי צריך להיות קודם כל חבר. אח"כ ארוסי, ואז בעלי. ברור לי שבעלי הוא החבר הכי טוב שלי, אבל הוא היה כזה גם הרבה לפני החתונה. זו אמנם מילה רבת משמעות בהקשר הזה, אבל בהחלט לא מילה שצריך לפחד ממנה

גם אצלי הרימו כמה גבות כשאמרו לי על בחורים מסוימים שיצאתי איתם "למה זה לא חבר?",

אבל אני החלטתי מה שרציתי, והסברתי למי ששאל, למה זו מילה עמוקה יותר.

בגלל זה הסברתי שכל אחד מתייחס לזה אחרת, ואם אחרים תופסים את כל מהות הקשר שלהם שונה ממך, מה אכפת לך?

ובעז"ה יהיה לך בקרוב חבר אחד ויחיד, החבר הכי טוב!

שסיפר לנו שבמשפחה שלו היה לו משפט קבוע שאחרי זה גם כל המשפחה נדבקה ממנו - "אין דבר כזה חברה!".

זה היה משעשע לשמוע ממנו סיפורים בהקשר הזה שחבר'ה באים אליו ואומרים לו שיש להם חברה ואז הוא: "אין.."

ואם אתם יוצאים כמה חודשים אז הוא כן חבר שלך שאת משתפת אותו במה שעובר עלייך מתיעצת איתו..

אולי גם עוד אחות ועוד חברה.... חחחח

להורים בטוח לא, ואולי לחברות אם יש לי התלבטות.

לק"י

ובדר"כ עוד כמה: דודות, בנות דודות.

לאחרונה החלטתי לא לספר מיד אחרי הדייט הראשון, אלא לחכות לראות מה יתפתח (המשפחה המצומצמת ידעה, ועוד כמה בודדים).

לי יש צורך לשתף, להתייעץ, לספר..

בדר"כ משתדלת לשמור בסודיות יחסית

משתפת אבא\חברה טובה

ולפעמים את אח שלי

אבל בפועל הוא היה מספר לי יותר משאני סיפרתי לו...

ונשואים.

במקרה מסויים סיפרתי לעוד מישהו אחד, בגלל עניין מסויים.

בגדול מעדיף לא לשתף את המשפחה עד שזה מתקדם לקטע רציני יותר...

לא ראיתי צורך..

אם היה צורך לשתף (התלבטויות וכו') אז או אחות או אמא או חברה נשואה, תלוי מי נראה לי יותר תעזור לי..

רלוונטי יותר לבנות:

את קובעת פגישה בערב (אם לא לילה) עם אדם לא מוכר. סביר שתהיו גם במקומות די שקטים. תהיי זהירה - שמישהו ממשפחתך ידע איפה את, ועם מי את נפגשת, ויוודא שאת חוזרת. שמעתי על משהי שחיכתה לפגישה, ועצר לידה רכב ובחור אמר לה שלום. היא שאלה: אתה -----? כמובן שהוא ענה שכן. היא נכנסה לרכב... ב"ה יצאה ללא פגע. אז תמיד כדאי שמשהו ידע שהלכתי, שישים לב שאני חוזרת.

כן, הבירורים גם חשובים, אבל לא מספיק לדעתי לסמוך רק עליהם. עוד קצת זהירות.

ובעזרת ה' יהיה רק טוב!!

(ואני כבר נשואה. אבל היה לי חשוב לומר)

פשוט ככה זה יצא. לא הכי חכם אבל מטעויות לומדים

בס"ד

שלא יתלוננו שאני לא מגיע בלי להגיד.

וחברי חדר, כדי שאוכל לסחוט מהם מידע אח"כ בטענת 'אבל אני אמרתי לך!'.

בעזהי"ת

ותמיד סיפרתי לחברה אחת ספציפית מהממת.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?