בואינגיד ...עדין בבניה הראשונית.

כדאי לחזק ביניהם

כמה שקשור אליך לתת לו הרגשה שאשתו היא לפני אמא ובתדודה 

שיתחזקו בלי איומים חיצוניים

אחרי שיתחסנו שיפתחו גם מולך ומול האמא מתוך זוגיות יציבה

ואולי אני טועה

סתם מתוך איך שזה נשמע

תוציאי את עצמך מכל התמונה לגמרי. את אל תדברי עם אף אחד על אף אחד. ומי שבא אלייך בתלונות תגידי לו אני לא בפנים. תסתדרו לבד. אני חברה של כולכם ולא נכנסת למריבות לשום צד. וכמובן עד כמה שניתן תשמרי על קשר אישי טוב עם כ"א. ותדברי עם כ"א על הכל חוץ מזה. יותר ממה שהיית רגילה.

פשוט נראה לי שחוץ מהדודה כולם חושדים בך שאת בצד השני ולכן מרוחקים ממך. אחרי שזה יחלחל, ויחלחל טוב, וגם הצד החיובי שאת כן חברה טובה של כ"א אישית ויסמכו עלייך יחלחל אז קודם כל גם בלי כלום זה כבר יעזור קצת להפשיר את הקרחים ובנוסף ייתכן שכבר יפנו אלייך בצורה טובה יותר לעזרה להפשיר את העניינים.

בלי קשר למה תעשי, הסיפור בכללי כואב מאוד

אל תשפטי ואל תהיי בשום צד מבחינת המריבה.

מבחינת קשרי ידידות- עם כולם. אם היא לא רוצה- לא בכח.

היא מפרשת את זה כאילו שאת איתם ושאת רוצה להתחבר אליה בשביל לשכנע אותה וכיוב'

פשוט תני לה את המקום שלה בנחת. היא לא רוצה ש'תפריעי' (במרכאות. מבחינתה) לה. סבבה. קבלי אותה ככה.

עצם נתינת המקום הזה כבר ירכך קצת את ההתנגדות.

אח"כ ה' יעזור שיעשו סולחה

אבל תקפידי לומר בצורה מפורשת שאת לא חלק מזה ולא נכנסת לזה.

גם לדודה וגם לכל מי שבא בטענות או בקשות שתבואי לצידו

תגידי- מצטערת, אני חברה שלך ואוהבת אותך אבל אני לא נכנסת לזה. לא עסק שלי.

תאמיני לי שהם יכבדו מאוד.

תשאלי גם בפורום נישואים טריים

לי זה נשמע הזוי לגמריי.

מצטערת, הכותבת היא לא בעלה של הגברת, וכל הכבוד לכולם ששומרים על כתיבה דיפלומטית וכ',

אבל משהו ממש מוזר ולא טוב קורה כאן.

לא שמעתי את הצד שלה, אבל צריך לקרות משהו ממש נורא כדי שאישה נורמאלית תמנע מבעלה להתקשר להוריו לפני יום כיפור.

בעצם... אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר שיגרום לתגובה כזאת.

מאוימת, לא מאוימת- זה ממש לא מצדיק כזה יחס, ובן הדוד שלך לא יכול להיות בכלא.

אם לרגע היית כותבת על בעל שחונק ככה את אשתו ולא מאפשר לה קשר עם המשפחה, והאשמה שיש לו כשמדבר, וכ', הרבה היו שואלים אם זה לא בעל אלים..

הדבר העצוב הוא שאני לא רואה באיזה דרך את יכולה לעזור,

ויותר מכך. אולי הכי טוב באמת להתרחק.

כי הרבה פעמים מי שמתערב בן בני זוג יוצא אשם.

הבעל והאישה אוהבים זה את זו וימצאו איך להסתדר, אך מי שהיה שם בתקופה הקשה,

וניסה לעזור מבלי שנתבקש לכך, יוצא ה"לא בסדר".

בעיני כל אלו שאומרים "הזוגיות שלהם כרגע בבניה"- זה עקום.

בניה שמבוססת על טרור, על חניקת בן הזוג ונסיון לגרום לו להתנתק ממשפחתו זאת בנייה עקומה.

במיוחד כשלא מדובר על שבתות אצלם, או שההורים רוצים לנהל את החיים של בני הזוג וכ',

אלא טלפון של חג שמח ועוד לפני יום כיפור!!

איזה בית נבנה כאן בדיוק??

בית שבנוי על דמעות של אימא שגידלה ילד ועכשיו הוא מתנער ממנה???

גם אם האימא הזאת פגעה אין לאשה שום זכות לנקום בה דרך הבן שלה.

זה לא אנושי.

אם היה מדובר רק בקשר איתך, נו, מיילא, את צעירה, אולי היא מקנאה בקשר בניכם.

על זה אפשר לומר - עכשיו הם בונים את ה"ביחד" שלהם, תני להם מרחב. הם יחזרו אלייך...

אבל מה שתיארת בקשר לאימא שלו הרתיח אותי לגמרי, וכאן אני עוצרת.

אבל  

לינוי, קשה לקחת אחריות על עצות ממקום וירטואלי שכזה,

אז תחשבי טוב טוב אם זאת עיצה טובה,

אבל אולי כדאי שתדברי עם בן דוד שלך ממש בקצרה, ותאמרי

וכדאי שיידבר עם הרב שלו.

הרב (במידה ויש לו רב) בטח כבר יפנה אותו לייעוץ זוגי. 

כמובן שאם את אומרת לו את זה אז בעדינות,

בלי לרמוז על שום דבר, רק לומר שלפעמים אדם אובייקטיבי וחכם עם ניסיון חיים,

יכול לתרום לזוגיות צעירה בבניה. 

בהצלחה, שנשמע בשורות טובות!!

אמנם כשאמרתי רב, הנחתי שיש לו אחד כזה.

אם לא- אז בשיא העדינות והכבוד להמליץ על ייעוץ זוגי ,

אפילו שילך לבד בפעם הראשונה.

שיספר הכל לגורם נייטרלי, וחכם שידע לעזור לו.

או לפחות לומר לו שזה לא נורמאלי מה שקורה כאן.

זה באמת כואב. וממש מבינה אותך!

לא תמיד קל להיות גיסה...

נראה לי שכדי לא להזיק את פשוט צריכה לתפוס מרחק. 

אולי לדבר עם אמא שלו ולעודד אותה להכיל את הכלה ולקחת אוויר לנשימה.

לעודד אותה שלא לכעוס עליה (למרות שתאכלס ממש מגיעה לה)

הקשר שלך איתה חשוב, אבל אבוד. 

הקשר שלך עם דוד שלך חשוב, 

הקשר שלו אמא שלו איתו חשוב מאוד

הקשר שלו עם אישתו הוא הכי חשוב, הוא קריטי, והוא במצב הכי קשה. 

שכבן זוג מתחרה בקשר עם ההורים זה מצב שבכוחו להביא לגרושין. 

לכן זה הדבר שצריך הכי לחשוב עליו. 

אנשים משתנים עם הזמן. אני מקווה שזה מה שיקרה כאן.

בכל מקרה תשימי לב טוב להבדיל בין מה שאת יכולה לעשות לבין מה שאת רוצה לעשות. 

כי זה נשמע שיכולת הפעולה שלך מוגבלת מאוד. 

רק במקום אחד יש לך יכולת פעולה משמעותית, בתפילה. 

כמיטב המסורת, המריבות הכי טובות הן בתוך המשפחה (גם אם הכי מוסתרות). 
תראי, זה לא יוצא דופן שיש מריבה משפחתית, שיש אנשים שפעם הסתדרו מעולה, והיום לא מסתדרים. 
ככה זה משפחות, ככה זה בני אדם, יש להם זמנים מעולים וטובים ויש זמנים בעייתיים ומציקים. 

אני לא יכול לענות ספציפית על המריבה, מקריאת התגובות, אני לא מרגיש שאני מבין מספיק את העניין.
מההתרשמות שלי, מדובר בעוד מריבה משפחתית שמתישהו התחילה ומתישהו גם תסתיים. 

מה אפשר להגיד על מריבות משפחתיות? שהצדדים שם לא בוגרים? שזה מסיבות מטומטמות? שאין שום הצדקה למריבה, במיוחד לא עכשיו? לא יודע, אבל ככה זה. ואני ממליץ לך לתפוס את המושב הנייטראלי, האוהב ומפרגן ששומר על קשר טוב עם כל הצדדים, ולא מתערב במריבה. גם אם את צריכה להבהיר להם שאת לא מתערבת במריבה, או פשוט להנהן לפריקה והאשמות הקבועות. תני לזמן ולדינמיקה המשפחתית  והזוגית לפתור את זה. 

אומנם זה לא שם אותך במקום נחמד, כמו שאמרת, הושמת באמצע. אבל התחושה שלך תהיה תלויה בעיקר במה שאת תעשי מכאן ואילך. אם תשחררי, תתני להם את המרווח שלהם, ותשמרי על האף שלך נקי מהעניינים שלהם. תמשיכי לחייך ולאהוב אותם, ותמצאי דברים טובים ונעימים לעשות, ואל תשקעי בעניין הזה. 
  
 

אדישות ביחס למריבה כן. אבל גם להדגיש גישה חיובית ואוהבת ביחס אליהם. וגישה חיובית וטובה ביחס לעצמך.
אומנם לפי הסיפור, יש שם כמה בעיות, אבל עם כל הכבוד, אלו לא הבעיות שלך.   

על הכלה, נשמע שהבעייה אצלה עמוקה מאוד. ויכול להיות גם שבכלל אף אחד לא עשה לה שום דבר רע. ייתכן שיש לה חסמים מלקבל את כל הטוב של המשפחה שלך. אולי היא מרגישה רעה עם עצמה. היא כנראה גם בסוג של בירור עם עצמה. מרגישה לא במקום. א"א לדעת מה גורם לה לירידה הרוחנית.

במצב כזה, אם זה באמת ככה, אין הרבה מה לעשות. בפרט שהיא סימנה אותך. רק לשמור מרחק ולהתפלל המון. כי באמת צריך לקרוע את השמיים בתפילות על דברים כאלה. כלפיה צריך לשדר בין באופן ישיר בין מה שאת מדברת עם דודה שלך עליה רק הבנה הכלה ונתינת מקום. אל תקחו שום דבר אישית כי באמת לא נראה לי שיש לה משהו נגדכם. פשוט תתפללו באמת מעומק הלב ושהיא תדע שאתם שם כשהיא תצטרך.

על מה שהוספת עכשיו,

תסתכלי בעין טובה.

הוא לא צריך 'לפחד' הוא יכול לעשות את זה מתוך הבנה ונתינת מקום לאשתו, כן, גם על חשבון הקשר שלכם. זו הקרבה גדולה אבל משתלמת לו.

ולגבי האופי השונה- דווקא בגלל זה נראה לי שהם כן מתאימים ושלו יהיו את הכוחות לעמוד בזה ולעזור לה. וגם לה יהיה מה לתת לו.

אל תהיי בציפיות. אלא ברוגע. ובאמונה שמתישהו זה יבוא.

זה באמת מאוד כואב. וממש יפה שאת ככה בפנים בדאגה ורצון.
דווקא בגלל זה נראה לי שלתפילות שלך יהיה ערך גדול- שזה בא מכל הלב ולא נגד מישהו.

תלכי על זה. אפי' תלכי לקברי צדיקים מירון או בבא סאלי. תפילות אמיתיות מהלב לא שבות ריקם אף פעם.

מקסימום קצת זמן אבל הם מתמלאות. כפשוטו ממש.

שכולנו נתפלל ככה על בית המקדש ועל משיח בן דוד.

זה התפילות של הצדיקים שנענות. תפילות כאלה שבאות מהדור עצמו. ומהרבה מהדור עצמו. זה כלי אמיתי בשביל לזכות לאור הזה של המקדש והגאולה. אין לקב"ה סיבה לא להביא. רק שאנחנו נרצה מספיק עמוק באמת. 'שלשה מאסו.. ואינם נגאלים עד שיבקשו שלשתם מלכות שמיים דוד המלך וביהמ"ק'

אני לא שם בעצמי בכלל בכלל. אבל סתם.. תפילה זה דבר אמיתי מאוד.

לא ממש קשור לשרשור אבל התעורר בי. ובכללי מחזק על תפילה..

קודם כל הבהרה - את מעלה פה בעיה קשה וכאובה, ואני לא מתיימרת לדעת איך פותרים אותה, בוודאי לא על פי תיאור בפורום, שמטבעו לא יכול להקיף הכל. אני רוצה רק להציע זווית טיפה שונה, בתקווה שאת תדעי אם זה הכיוון או לא.

את מתארת את המשפחה של הכלה כ"אפאטית", ואילו את משפחת החתן כ"חמה". זו החוויה שלך, כחלק ממשפחת החתן.

מאוד סביר שבחוויה שלה זה נתפס הפוך לגמרי: המשפחה שלה נותנת מרחב, ואילו המשפחה שלו מעיקה, נכנסת לחיים, מתערבת וכן הלאה.

את מתארת מעורבות מאוד חזקה של הצד שלכם: "את השבת חתן שלהם למשל-אנחנו מימנו! בחתונה אני לא ישבתי דקה-ארגנתי הכל דאגתי שכולם מרוצים ומה לא עשינו!" מבחינתך זו עזרה נפלאה, והיית רוצה שכך תתנהג המשפחה שאת בע"ה תיכנסי אליה. לא רחוק בעיניי שהיא תתאר את זה כ"הם השתלטו לי על החתונה ועל שבת החתן, כל הזמן דאגו שהכל יהיה כמו שהם רוצים"

דודה שלך באה אליה לביה"ח? יכול להיות שמבחינתה היא נדחפה לה לחיים, ועוד במצב כל כך מביך שבו היא חסרת אונים ולא במיטבה, ורוצה רק את החבר לידה.

כמובן, הכוונות שלכם היו נהדרות, אבל בחוויה שלה זה נתפס אחרת. אם אני צודקת, הריחוק יכול להיות מאוד קשור לזה. לפעמים מייעצים לזוג צעיר להתרחק קצת מהורים שתלטנים כדי לאפשר לעצמם לבנות את המקום שלהם. אני חלילה לא אומרת שדודה שלך שתלטנית, אבל אם כך הכלה תופסת את זה, יכול להיות שזה מה שגרם לה להתרחק.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים