אני דחוקה אי-שם בפינה.
מתקפלת אל תוך עצמי.
נראית כמו עובר במצוקה.
מפחדת להראות את פניי,
מפחדת לתת לניבכי ליבי במה.
הפחד הוא אויבי,
אך הוא חדור עמוק בליבי.
אוהב הוא לשטות בעיני,
ולראות את העצב על פניי.
איני יכולה לקום,
כי מישהו תקע חץ רגשי בליבי.
ואני במקום לרפאו,
התקפלתי אל תוך תוכי.
וכעת,אני איני "אני".
איני מכירה את עצמי(אישיותי..?)
אני רק שומעת קול,
שאומר לי לברוח.
לברוח מעצמי(מגופי..?)








