לק"י

גם לי יש דברים שקשים לי ביהדות, השאלה איך אני מתייחסת לזה.

האם זה גורם לי לזלזל ביהדות או רק לחקור ולהעמיק או פשוט לחיות עם זה ככה?

בס"ד

א. אני חושב שחד כזה צריך לעבור עוד איזושהי סדרת שיעורים באמונה(ואולי גם בענווה...).

ב. אני הייתי מסביר לו שיש דברים שהוא כלל לא מבין וגם מה שנראה ל אכזריות, זה כי לא הכל הוא מבין (כמו מה יש אחרי החלל?!?!?!?!?!?), והייתי מזכיר לו את המשפט שאמרו חז"ל " ראונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר...

מכירה בחור שמגדיר עצמו דתי, מתפלל, מקפיד על כשרות, שבת וכו'..

אבל לא שם כיפה על הראש. הוא טוען שקשה לו עם זה, שהוא לא אוהב את איך שזה מגדיר אנשים וכו'. אז הוא פשוט הולך גלוי ראש..

אני לא מסכימה איתו, אבל בהחלט התפעלתי מהדיעות יוצאות הדופן שלו.

אנשים דתיים היו הולכים גלויי ראש ורק בבית הכנסת מכסים את הראש.

כיפה, עם כל הכבוד, זה מנהג שהתקבל בשלב מאוחר ואם קשה לו עם זה מבחינה הלכתית זה לא בעיה קשה כל כך.

למעשה יש מחלוקת אם זה בכלל מצוה מדרבנן או רק מנהג ויש פוסק אחד בדעת יחיד שסובר שהיא מדאורייתא (לא זוכר את שמו, לא פוסק מוכר).

בס"ד

אחרי שהתקבל בלי ערעור בכל קהילות ישראל. גם אם כל היהודים הולכים עם שרוכים שחורים אסור לשנות מהמנהג.

טעות לחשוב שהכיפה היא הבגד הלאומי, שהרי מבחינה הלכתית חשיבותה של הכיפה פחותה בהרבה מחשיבות הציצית. חבישת הכיפה היא מנהג מתקופת הגמרא, ואילו מצוות הציצית היא מצווה מפורשת מן התורה.
מספרים על יהודי אחד שרצה להתקרב לערכי היהדות, ובא להתייעץ עם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בקשר להמשך דרכו. בתוך שיחתו אמר לרב, שקשה לו מאוד לחבוש כיפה, הואיל והוא מרגיש שהיא מייצגת קבוצה מסוימת בעם. ענה לו הרב שבאמת אין חשיבות רבה כל כך לחבישת הכיפה, אך לעומת זאת ללבישת הטלית עם הציציות יש חשיבות מרובה, הואיל והיא מצווה מהתורה. וכך הסתובב בירושלים באותם הימים יהודי עם ציציות בחוץ אך ללא כיפה על ראשו. לאחר מכן אותו יהודי התקדם וגם כיסה את ראשו בכיפה.

לערער על הבנה של דברים, לנסות ללמוד שונה מאשר לא לקיים

(ולגבי כיפה - יש משהו קשה, ולכן גם מחייב יותר במצוות חיצוניות, כמו גם צניעות לנשים, 

זה מגדיר באמת, וזה מראה לאיפה אתה רוצה לשייך את עצמך)

לדעתי הנושא הוא נושא של התאמה.

אם את מקשרת בין זה ובין "רמת דוסיות" זה גורם לי להרגיש שזה לא הסגנון שלך.

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

ובין "קשה לי עם עקידת יצחק".

מן הסתם כדאי לבדוק אם מדובר בעניין נקודתי או שהוא בכלל במן מצב של "בירור" וכו'...

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

כנראה שלא הייתי פוסלת ישר

כי אולי זו סתם צורת ההתבטאות שלו

(יש אנשים שלא יודעים ממש לבטא את הדעות שלהם,

מסבירים את עצמם בצורה לא מספיק ברורה)

אז יכול להיות שבמקומך הייתי נותנת צ'אנס,מנסה עוד פגישה-שתיים

ואולי מנסה לברר דרך הר"מ שלו....

לכולם/ן כאן סיפור עקידת יצחק ברור? מובן לגמרי?

לי הוא קשה, קשה מאד. לא ממש יכולה לתפוס אותו.

מנסה ללמוד ולהבין.

השאלה היא הטון בו זה נאמר, מה עושה עם זה שקשה, והאם לכן לא מאמין / לא מקיים או משהו דומה.

קשה ואז מה? ולכן אני מפקפק במוסריותו של הבורא?

ואני מפקפק בסמכותו של הרמב"ם?

פעם היה לי קשה עם הדרך של הרמב"ם באיזה עניין 

אבל עדיין חשתי כלפיו הערצה ביטול וכבוד עצום. 

אמנם אני בן...

אבל אם הייתי במקומך היה מדליק לי נורה אדומה חזקה!

והדיבורים שלו - רחמנא ליצלן.

בוודאי שזה "חיסרון דתי" לגמרי.

אין בעיה שאדם חושב, אבל מיסודות התורה זה הכבוד האבסולוטי לקדושי עליון, אבותינו, וראשונים כמלאכים.

אז זה לא נקרא "להעמיק מבחינה דתית" - אלא "להסתפק מבחינה דתית".. ובחור שמסתפק מבחינה זו, אז על אף הצער שבמצבו, ברור ש"מבחינה דתית" זה לא כמו מי שאינו מסתפק..

"עקידת יצחק" זה חלק מהתורה. ומי שה"קשה לו" זה לא איזה משהו רגשי כשהוא חושב על איזה ניסיון נורא זה.. אלא בסגנון ש"קשה לו" על הרבמ"ם..  דהיינו: לא נראה לו מה שה' עשה שם.. או מה שאברהם אבינו עשה..  אז יש לו בעיה עם התורה ועם איפה הוא ואיפה אברהם אבינו.. וכבר אמרו חז"ל מילים חריפות על "האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה".. (אולי גם עם האימרה הזו קשה לו..).

"תורת ה' תמימה משיבת נפש - למה היא תמימה שהיא משיבת נפש; למה היא משיבת נפש - שהיא תמימה".

חלק מידיעת התורה - זו גם הידיעה מה ערכם של חכמי ישראל, ומאין לקוחים דבריהם, ומי אנו לעומתם.

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם - אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר". וכבר הסבירו שמי שחושב שראשונים הם כמלאכים, הוא כבן אדם ומי שחושב שהם "סתם בני אדם".....

וגם, סתם מבחינה אינטלקטואלית: אם היה בא ילד שנתחיל ללמוד פיזיקה, בכיתה ה, ואומר שהתיאוריה של איינשטיין לא נראית לא , הוא לא אוהב אותו.. נו, ...   אז הרמה של בחור בידיעת התורה והבנת עניינה, ביחס לרמבם וק"ו למעלה מזה - היא הרבה פחות מכך.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם