לק"י

גם לי יש דברים שקשים לי ביהדות, השאלה איך אני מתייחסת לזה.

האם זה גורם לי לזלזל ביהדות או רק לחקור ולהעמיק או פשוט לחיות עם זה ככה?

בס"ד

א. אני חושב שחד כזה צריך לעבור עוד איזושהי סדרת שיעורים באמונה(ואולי גם בענווה...).

ב. אני הייתי מסביר לו שיש דברים שהוא כלל לא מבין וגם מה שנראה ל אכזריות, זה כי לא הכל הוא מבין (כמו מה יש אחרי החלל?!?!?!?!?!?), והייתי מזכיר לו את המשפט שאמרו חז"ל " ראונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר...

מכירה בחור שמגדיר עצמו דתי, מתפלל, מקפיד על כשרות, שבת וכו'..

אבל לא שם כיפה על הראש. הוא טוען שקשה לו עם זה, שהוא לא אוהב את איך שזה מגדיר אנשים וכו'. אז הוא פשוט הולך גלוי ראש..

אני לא מסכימה איתו, אבל בהחלט התפעלתי מהדיעות יוצאות הדופן שלו.

אנשים דתיים היו הולכים גלויי ראש ורק בבית הכנסת מכסים את הראש.

כיפה, עם כל הכבוד, זה מנהג שהתקבל בשלב מאוחר ואם קשה לו עם זה מבחינה הלכתית זה לא בעיה קשה כל כך.

למעשה יש מחלוקת אם זה בכלל מצוה מדרבנן או רק מנהג ויש פוסק אחד בדעת יחיד שסובר שהיא מדאורייתא (לא זוכר את שמו, לא פוסק מוכר).

בס"ד

אחרי שהתקבל בלי ערעור בכל קהילות ישראל. גם אם כל היהודים הולכים עם שרוכים שחורים אסור לשנות מהמנהג.

טעות לחשוב שהכיפה היא הבגד הלאומי, שהרי מבחינה הלכתית חשיבותה של הכיפה פחותה בהרבה מחשיבות הציצית. חבישת הכיפה היא מנהג מתקופת הגמרא, ואילו מצוות הציצית היא מצווה מפורשת מן התורה.
מספרים על יהודי אחד שרצה להתקרב לערכי היהדות, ובא להתייעץ עם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בקשר להמשך דרכו. בתוך שיחתו אמר לרב, שקשה לו מאוד לחבוש כיפה, הואיל והוא מרגיש שהיא מייצגת קבוצה מסוימת בעם. ענה לו הרב שבאמת אין חשיבות רבה כל כך לחבישת הכיפה, אך לעומת זאת ללבישת הטלית עם הציציות יש חשיבות מרובה, הואיל והיא מצווה מהתורה. וכך הסתובב בירושלים באותם הימים יהודי עם ציציות בחוץ אך ללא כיפה על ראשו. לאחר מכן אותו יהודי התקדם וגם כיסה את ראשו בכיפה.

לערער על הבנה של דברים, לנסות ללמוד שונה מאשר לא לקיים

(ולגבי כיפה - יש משהו קשה, ולכן גם מחייב יותר במצוות חיצוניות, כמו גם צניעות לנשים, 

זה מגדיר באמת, וזה מראה לאיפה אתה רוצה לשייך את עצמך)

לדעתי הנושא הוא נושא של התאמה.

אם את מקשרת בין זה ובין "רמת דוסיות" זה גורם לי להרגיש שזה לא הסגנון שלך.

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

ובין "קשה לי עם עקידת יצחק".

מן הסתם כדאי לבדוק אם מדובר בעניין נקודתי או שהוא בכלל במן מצב של "בירור" וכו'...

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

כנראה שלא הייתי פוסלת ישר

כי אולי זו סתם צורת ההתבטאות שלו

(יש אנשים שלא יודעים ממש לבטא את הדעות שלהם,

מסבירים את עצמם בצורה לא מספיק ברורה)

אז יכול להיות שבמקומך הייתי נותנת צ'אנס,מנסה עוד פגישה-שתיים

ואולי מנסה לברר דרך הר"מ שלו....

לכולם/ן כאן סיפור עקידת יצחק ברור? מובן לגמרי?

לי הוא קשה, קשה מאד. לא ממש יכולה לתפוס אותו.

מנסה ללמוד ולהבין.

השאלה היא הטון בו זה נאמר, מה עושה עם זה שקשה, והאם לכן לא מאמין / לא מקיים או משהו דומה.

קשה ואז מה? ולכן אני מפקפק במוסריותו של הבורא?

ואני מפקפק בסמכותו של הרמב"ם?

פעם היה לי קשה עם הדרך של הרמב"ם באיזה עניין 

אבל עדיין חשתי כלפיו הערצה ביטול וכבוד עצום. 

אמנם אני בן...

אבל אם הייתי במקומך היה מדליק לי נורה אדומה חזקה!

והדיבורים שלו - רחמנא ליצלן.

בוודאי שזה "חיסרון דתי" לגמרי.

אין בעיה שאדם חושב, אבל מיסודות התורה זה הכבוד האבסולוטי לקדושי עליון, אבותינו, וראשונים כמלאכים.

אז זה לא נקרא "להעמיק מבחינה דתית" - אלא "להסתפק מבחינה דתית".. ובחור שמסתפק מבחינה זו, אז על אף הצער שבמצבו, ברור ש"מבחינה דתית" זה לא כמו מי שאינו מסתפק..

"עקידת יצחק" זה חלק מהתורה. ומי שה"קשה לו" זה לא איזה משהו רגשי כשהוא חושב על איזה ניסיון נורא זה.. אלא בסגנון ש"קשה לו" על הרבמ"ם..  דהיינו: לא נראה לו מה שה' עשה שם.. או מה שאברהם אבינו עשה..  אז יש לו בעיה עם התורה ועם איפה הוא ואיפה אברהם אבינו.. וכבר אמרו חז"ל מילים חריפות על "האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה".. (אולי גם עם האימרה הזו קשה לו..).

"תורת ה' תמימה משיבת נפש - למה היא תמימה שהיא משיבת נפש; למה היא משיבת נפש - שהיא תמימה".

חלק מידיעת התורה - זו גם הידיעה מה ערכם של חכמי ישראל, ומאין לקוחים דבריהם, ומי אנו לעומתם.

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם - אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר". וכבר הסבירו שמי שחושב שראשונים הם כמלאכים, הוא כבן אדם ומי שחושב שהם "סתם בני אדם".....

וגם, סתם מבחינה אינטלקטואלית: אם היה בא ילד שנתחיל ללמוד פיזיקה, בכיתה ה, ואומר שהתיאוריה של איינשטיין לא נראית לא , הוא לא אוהב אותו.. נו, ...   אז הרמה של בחור בידיעת התורה והבנת עניינה, ביחס לרמבם וק"ו למעלה מזה - היא הרבה פחות מכך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳