זה משהו שעליו יקום או יפול קשר?

אבל זה ההורים שלי?היא מתחתנת איתי או עם ההורים?

זה יתן לך הרגשה אחרת אם תדעי בהתחלה או ליפני?

אחרי שמכירים יותר

אבל זה תלוי בהרגשה שלך

אין בעיה לפני או אחרי

כדי למנוע מעצמך עוגמות נפש.

יש את האמונה הטפלה הזאת, ולצערנו יש כאלה שיפסלו בגלל זה

אני אישית לא הייתי פוסל, כי באמת הכי חשוב הבן אדם.

מגיע לך בחורה עם קצת אינטלגנציה בסיסית

שמבינה שזה שהורים התגרשו

זה לא מחייב על הבן שלהם כלום.

בתור מישהי שמגיעה ממשפחה מורחבת בעלת הרבה זוגות גרושים (ההורים שלי לא) , אני לא רואה סיבה לומר את זה מייד.. זה לא כזה דבר קריטי..

אבל מנסתם יוצא לדבר על ההורים, הבית וכו'.. ואז אפשר להעלות א תהנקודה..

"תקשיבי, יש לי פצצה לזרוק, ההורים שלי גרושים.." 

אלא יותר בקטע של חלק מהשיחה על המשפחה.

בכללי אני מאמינה שפצצות צריך לזרוק בדרך אגב

(כבר קרה לי שאמרו לי בנונשלנטיות "אבא שלי נפטר" "אמא שלי בכסא גלגלים" "יש לי משהו כרוני ואני חי על תרופות" לדעתי קל יותר לקבל ככה דברים בלי לעשות מהם סיפור..)

לק"י

או אפילו לפני..

זה חלק מהותי מהחיים שלך (אני מניחה), וחשוב שהבחורה תדע מוקדם.

כמו שלי אין אמא, ונראה לי שכל הבחורים שיצאתי איתם ידעו לפני או בפגישה הראשונה.

אני כמעט בטוח שאף אחד מהם לא הבין בדיוק למה את מיידעת לפני כן.. (אולי אני טועה, אבל כך נראה לי).

וגם בפגישה הראשונה - מן הסתם חשבו שאת פשוט משתפת אותם בדבר מהותי בחייך, אך לא כהשלכה להחלטה בענין..

לק"י

לא חושבת שיש לזה השלכה על ההחלטה..

אבל כמו שאני מספרת כמה אחים יש לי ומה הם עושים, אני גם מספרת שאין לי אמא.

והכי נוח לי שידעו על זה כבר מההתחלה, אין לי שום עניין להסתיר את זה.

(חוץ מזה, שעדיף למנוע מצבים מביכים של שאלות כמו- "מה אמא שלך עושה?", האדם השני עלול להרגיש לא נעים).

רק רציתי להדגיש עד כמה לבחור זה לא דבר משמעותי עפ"י רוב לחלוטין לגבי בחירת הבחורה שנושאת חן בעיניו לכשלעצמה..

משהו כמו אחרי 3 פגישות,

ובאופן "טבעי"..

לא לעשות מזה ענין.

נימוק: אם הבחורה לא ראתה בך שום דבר שגורם לה לא לרצות - זה יתן לה יותר הבנה של המשמעות לגבי הבחור שנראה לה "בסדר" סה"כ.

אחרת, אולי יגרום לדמיין מה יכולה להיות המשמעות מבחינת אישיותו, או "לפרש" כל תזוזה שלו כאילו "זה בגלל"...

לאידך, בהיות שאולי משמעותי לה, מצד מה שהיא מעוניינת במשפחה של מי שהיא מתעניינת, או מצד "חששות" למיניהם אפילו דמיוניים - אבל זה "שלה" - צריך שתדע לפני קשר עמוק מידי.

אז את באמת יכולה לספר בפגישה הראשונה..

הרי מטבע הדברים, אנשים נפגשים ומספרים כל מיני דברים שמרגישים משמעותיים לאישיותם.

אבל אם הוא לא מרגיש כמוך - כפי שנראה מהודעתו - ודן רק מצד ה"מחוייבות", אז אפשר לתת צ'אנס להיכרות עם האדם, לפני ש"מפרשנים" אותו בגלל זה. 

וההשלכה של הנושא הזה משתנה מאד מאדם לאדם. תלוי בנסיבות, בקשר עם שני ההורים, ועוד.

כך נראה לענ"ד.

אבל בדור שלנו זה כבר לא ממש שדווקא היא אישית מרגישה ככה 

עם אחוזי הגירושין שיש כיום.

בגלל שזה אחוז מאוד גבוה-

מטבע הדברים זה נהיה כבר פרט שאינו סודי כמו איזו מחלה גנטית/נפשית,

שיש צורך להסתיר.

כיום, זה נשמע לי מאוד מוזר להסתיר כזה פרט...

התכווונתי אם היא אישית מרגישה שזה משהו "כ"כ משמעותי שמשפיע על מהלך חייה ולפעמים ביום-יום" ושלכן זה עוול לא לספר..

אצל מי שלא כך  -זה בכלל לא "להסתיר", פשוט לא רואה בכך נגיעה דחופה להכרת אישיותו. וכרואה - מן הסתם באופן טבעי מספר מוקדם יותר, או שזה עולה בדרך אגב של משהו שמספר. למשל, אם מדברים על ההורים בשלב מוקדם. 

מבחינתי, זה כמו שיעל אמרה שהיא מספרת שאין לה אמא-

זה פרט בסיסי על אדם,

ואיפשר לפתח קשר בריא בלי לדעת פרטים בסיסיים..

אם מישו היה מספר לי את זה אחרי שבועיים,

הייתי שואלת אותו אם יש עוד פרטים בסיסיים שאני לא יודעת עליו...

עד לפני כמה שנים זה אכן היה דבר שמובן לי למה לא לספר אותו בהתחלה.

אבל כיום-

אין לזה שום מקום, זה דבר שכל החברה מסביב יודעת,

זה לא סוד ולכן אין שום סיבה לא לספר בהתחלה.

אני מדבר בדיוק מהכיוון ההפוך:

לא שהוא חושב ש"יש מה להסתיר", אלא אינו רואה בכך משהו שראוי במיוחד לציון. זה לא "משפיע" עליו כמו שהיא תיארה. לא רואה ענין מיוחד בכך. לגבי אישיותו - זה לא פרט משמעותי מבחינתו. יתכן שבת רואה את זה אחרת. וגם חלק מהבנים. 

ולאידך, זה לא נכון גם לומר שהיום זה לא "משפיע" בכלל, על כולם. היום גם מדמיינים כל מיני תיאוריות, ובאמת עלולים לחשוב שמא זה ישפיע לא טוב וכו'..  לכן, בחור שמצד אחד אינו רואה בכל מרכיב שמשפיע משמעותית על חייו ואישיותו, ומאידך חושב שבחורה עלולה "לדמיין" מראש מה שתראה שאין לו כל אחיזה כשתפגוש בו, אינו חייב לספר מיד את מה שאינו חש בו צורך או משמעות לנושא ההיכרות הראשונית הזו.  זה משתנה מאדם לאדם.

שמתוך זה שהוא לא חושב שזה משפיע ואז הוא לא מפסר-

היא עלולה לחשוב שיש לו עניין להסתיר.

לומשנה, היכרות ראשונית זו היכרות ראשונית.

לעבודה של אבא שלי אין השפעה משמעותית על חיי-

ובכל זאת, כמדומני שכל המדויטים שלי יודעים במה הוא עובד..

פשוט התכוונתי, שזה חלק מזרימת החיים,

וזהו..

כמו שנועם כתבה זה משפיע, ולא לטובה.

ולכן אי אפשר לא לספר יותר מדי כי יש אנשים שיקחו את זה כשיקול, ובצדק.

אבל מצד שני בניגוד למה שהלליש כתבה זה לא כמו עבודה של אבא.

זה פרט אישי וההרבה פעמים עם מטען רגשי לא קטן מאחוריו.

לא כל אחד רוצה לספר את זה ולכן לא חייבים ומאוד הגיוני להתחמק בהתחלה

כשעדיין אין באמת קשר. 

אני לא חושבת שזה משהו שהייתי פוסלת על זה..אבל זה כן חשוב לי לדעת את זה לפני הפגישה הראשונה..

הוא לא תמיד רוצה לספר לכל מישהי שהגיוני שיפגוש פעם או פעמים

יש אנשים שרואים בזה פרט אישי ולא רוצים לספר לכל אחד

כמו שנאמר,הוא רוצה קודם כל שיכירו אותו כבן אדם

בלי  הסטיגמות על בן להורים גרושים

אז לפי דעתי כדאי לספר בפגישה שנייה

כך שזה עדיין בתחילת הקשר 

עם מתן הזדמנות למפגש אמיתי

אם אתה לא ממש אוהב לספר את זה אז אם אתה רואה 

שזה מתחיל להתקדם אז צריך לספר.

אבל אם זה סתם נמרח כי אף צד לא מספיק סגור שלא כדי לחתוך

אז אין סיבה לספר גם בחמישית

וכן כדי לספר מספיק מוקדם כי זה שיקול בשביל לצד השני

יש לדבר כזה השפעות במיוחד לגבי נישואים

(כל אחד ברמה אחרת וגם מאד תלוי בגיל שלו כשזה קרה

ובצורה שדברים התנהלו אח"כ אבל זה משפיע) 

לא כי זה משו שאני אתלבט עליו,

אלא כי זה מידע כללי,

שאני אשמח לדעת לפני, או ממש בהתחלה כזה- 

כשמספרים בדייט הראשון על המשפוחה וכל זה,

ואם לא בדייט הראשון- אז בפעם הראשונה שיוצא להתעניין במשפחה.

ולא כאיזה פרט חשוב אלא כחלק מהחיים, כי זה נראלי בהחלט כך...

לוידת, זה נראלי אחרת מרגיש כאילו שמסתירים ממני איזשהו מידע חסוי כזה-

וזה לא...

נראלי לפחות

מתי שמרגיש לך שנכון להעלות את זה.

לצורך העניין, נניח שיש מישהי שמפריע לה אם ההורים של הבחור גרושים.

ונניח שהשניים החליטו להתחתן ואז ההורים שלו נפרדו.

מה אז? זהו? חותכים?

יש דברים שגם אם זה מפריע ו/או מהותי צריך לא לספר עד אחרי שלב הגישושים, וזה משתנה בין זוג לזוג.

ובכל מקרה, אם זה עולה תוך כדי שיחה אז לא להתחיל להתגמגם, כי זה רק מנפח את זה למימדים לא פרופורציונליים.

והכי חשוב,

היא מנסה להכיר אותך לצורך הקמת בית, לא את ההורים הגרושים.

בהצלחה!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?