צריך להעמיד אותה בעדינות על מקומה הנכון, היא לא קובעת את התהליכים של הילד, והיא לא יכולה לא להיות שותפה לתהליכים שאת מעבירה את הילד 

את כאמא -צריכה גם לנסות להבין את המחשבה שלה

הילד התחיל מסגרת חדשה- הוא כבר עסוק עם חידוש בחיים.. עוד חידוש ומעבר- גמילה- אולי יהיה לו יותר מידי בבת אחת... 

היא כבר תראה שהוא גמול ואין לה ברירה.

הילד שלי לא הסכים לשים טיטול שבוע לפני תחילת המעון...

אמרו לי שבמעון צריך  "לקבוע תור" 

\בימים שקדמו למעון היו ימים שנלחמתי ושמתי לו טיטול (בעיקר כשיצאנו מהבית  כי הוא פספס הרבה)

המליצו לי (חברות) 

פשוט להביא אותו ככה.

אמרתי להם הוא גמול כבר 

וקרה שהוא פספס. לא נורא! קיבלתי אתזה

(ותאמיני לי שיותר קל לילדים בשירותים שם שהם נמוכים ונגישים מאשר בבית...)

אני חושבת אם את יכולה להשאיר אותו בבית יום-יומיים (או שבת-ראשון)ולאמר לגננת שהוא נשאר בשביללוודא את הגמילה ולראות שהוא מסתדר ואז לשלוח אותו בלי טיטול

(אם הוא באמת גמול בד"כ הוא לא יתן להם לשים לו טיטול...)

בהצלחה!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אם יש לך אפשרות להישאר עם הילד 3-4 ימים בבית וולגמול לה יהיה מצוין

בן כמה הוא דרך אגב?..

הייתי מציעה לך לא להתווכח איתה או לשלוח בלי טיטול ואז יהיה מה שיהיה כי הילד יסבול מדו משמעות ואף יש מצב שמיחס מעליב.

אלא בבית לאפשר לו להיות בלי טיטול- תתני לגננת שבוע-שבועיים בערך

ואז תסבירי לה שלדעתך זה ביזבוז לחכות לקיץ בעוד הילד בשל ומוכן לגמילה (תספרי לה שבבית הוא ממש מסתדר)

שעד עכשיו 'הבנת' את הסירוב בגלל תחילת שנה והשלב הראשוני של היכרות ופרידה אבל עכשיו זה הזמן-

וגם עדיף בנגלות קטנות ולא כולם בבת אחת בקיץ.

וזהו- לשלוח בלי טיטול.

להתעניין כל פעם מה אתו ואיך מסתדר.

אני בטוחה שהיא תבין

בהצלחה

אחרי שבועיים בערך שהיינו אחה"צ בלי טיטול, החלטתי שזהו וכמו שהיךדים אומרים - 'את לא אמא שלי ואת לא מחליטה עלי....'

יום שישי השארתי אותו בבית וגם היום (ראשון) כדי לגמול. נראה מה יהיה מחר, בנתיים מתקדם יפה, ועוד לא אמרתי לגננת שבגלל זה הוא לא בא לגן, נראה איך היא תגיב.

הוא בן שנתיים ו-3 למי ששואלת.

הגננת הזאת אוהבת לגמול קבוצת ילדים ביחד, ככה זה הולך יותר בקלות כי יש מעין לחץ חברתי והילדים רואים אחד את השני, זה באמת הולך טוב ככה!

אני רוצה עכשיו לפני שהחורף יגיע ונהיה עם הרבה שכבות

וברור שאני לא הוכלת לריב עם הגננת, בכל זאת כדאי שהיא תאהב את הבן שלי

אתן יודעות איך זה בגנים אחרים? בכל גן הגננת מחליטה על גמילה?

אבל עדיין ילד שמוכן, חבל לפספס את זה, בגלל שבאיזה שהוא שלב, הוא גדל ומבין שהחיים יותר קלים עם טיטול, ובלי עול של לרוץ לשירותים ולהתאפק ,מנסיון עם ילד שהיה מוכן ובשל לגמילה בגיל שנתיים ,ודחינו בגלל החורף .ובסופו של דבר נגמל רק בגיל שלוש פלוס, והמענין היה שהוא נגמל דוקא אחרי שעברנו דירה והוא עבר לגן חדש שבו הוא היה הקטן בילדים וכמובן היחיד שלא גמול (בגן הקודם הוא היה כמעט הכי גדול) ושלושה ימים אחרי שנכנס לגן החדש, הוא בקש מעצמו שהוא לא רוצה טיטול, ותוך יומיים הסיפור הסתיים ומאז אין כמעט פספוסים.

עכשיו אז נכון שכעת לא חורף והוא נראה שיהיה גמור עד החורף אבל..

בחורף עצמו לרוב הילדים יש נסיגה וזאת בגלל השכבות הרבות הילד פחות רגיש לביצוע המשימה והוא מפשל!!

מנסיון שלי עם הבת הגדולה ועוד בן אחריה  לדעתי הייתי באמת מתחילה אחרי או תחילת פסח שאז הטווח

של הקיץ לחורף ארוך!!

אם יש לך עוד שאלות והיה ואוכל לענות.. בשמחה!!

אז אחרי כמה ימים בבית, כשהוא גמול למהדרין גם בשינה באנו לגן עם חיוך ובלי טיטול

הגננת עשתה פרצוף, הסברתי לה שהוא גמול ושאין מצב שאני מחזירה לו טיטול ו- זהו!

אח"כ היא התקשרה ואמרה שאני עוברת על החוקים בגן וכו' וכו', אבל בסדר. הילד גמול,שמח וטוב לב והגננת חיה ונושמת ב"ה.

מישהו צריך טיטולים של 4+?

דרך אגב, התייעצתי עם הרבה אימהות, כולם אמרו לי חד משמעית שגננת צריכה לגמול ולא יכולה לסרב. מאיפה היא המציאה את זה? ומה הסיפור לגמול? לא משנה, עבר....

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...