צריך להעמיד אותה בעדינות על מקומה הנכון, היא לא קובעת את התהליכים של הילד, והיא לא יכולה לא להיות שותפה לתהליכים שאת מעבירה את הילד 

את כאמא -צריכה גם לנסות להבין את המחשבה שלה

הילד התחיל מסגרת חדשה- הוא כבר עסוק עם חידוש בחיים.. עוד חידוש ומעבר- גמילה- אולי יהיה לו יותר מידי בבת אחת... 

היא כבר תראה שהוא גמול ואין לה ברירה.

הילד שלי לא הסכים לשים טיטול שבוע לפני תחילת המעון...

אמרו לי שבמעון צריך  "לקבוע תור" 

\בימים שקדמו למעון היו ימים שנלחמתי ושמתי לו טיטול (בעיקר כשיצאנו מהבית  כי הוא פספס הרבה)

המליצו לי (חברות) 

פשוט להביא אותו ככה.

אמרתי להם הוא גמול כבר 

וקרה שהוא פספס. לא נורא! קיבלתי אתזה

(ותאמיני לי שיותר קל לילדים בשירותים שם שהם נמוכים ונגישים מאשר בבית...)

אני חושבת אם את יכולה להשאיר אותו בבית יום-יומיים (או שבת-ראשון)ולאמר לגננת שהוא נשאר בשביללוודא את הגמילה ולראות שהוא מסתדר ואז לשלוח אותו בלי טיטול

(אם הוא באמת גמול בד"כ הוא לא יתן להם לשים לו טיטול...)

בהצלחה!

עדיף לא לריב איתה על כך כי הילד רק יסבול מזה. אולי אפשר להשאיר אותו יום-יומיים בבית לגמילה האינטנסיבית ואז להחזיר לגן ללא טיטול? נסי להציע לגננת אפשרות כזו אם את יכולה. מניסיון שלי- הגננת מאד העריכה את זה וכשהילד חזר לגן- היה לה יותר סבלנות לטפל בפספוסים (המעטים) שכן היו.

הרווח- ילד רגוע ושמח, גננת סבלנית ואמא שקיבלה עוד נקודות זכות בעיני הגננת...

ועוד משהו: במקום לכעוס נסי רגע להכנס לנעליה של הגננת. יש לה (נניח) 6-8 ילדים קטנים ולגמול בחורף באמת לא קל (החלפת גרדרובה שלימה וניקיון פספוסים) במיוחד שעכשיו עוד לא נכנסו עדיין לגמרי לשגרה ואני לא יודעת עד כמה הילד כבר "מחובר" לגננת.

בטח עכשיו יקפצו כמה שיטענו "היא בחרה בזה אז היא צריכה לדעת למה היא נכנסת" וכאלה. ואני מסכימה! 100% נכון!

א-ב-ל הגננת כן קצת צודקת בזה שכעת טיפה מוקדם לגמילה (מבחינת השנה, לא גיל הילד) והיא עדיין בשלב שצריך לבנות את הקשר והאמון בין הילדים בגן לבינה ע"מ שיוכלו לתת בה אמון שמניסיון עצוב עם הילדה הראשונה גיליתי שזה קריטי לגמילה (הרבה כעס מהגננת שהופנה גם לילדה וגם לנו, הילדה התביישה לספר לה על פספוסים וכו' וכו')

אם יש לך אפשרות להישאר עם הילד 3-4 ימים בבית וולגמול לה יהיה מצוין

בן כמה הוא דרך אגב?..

הייתי מציעה לך לא להתווכח איתה או לשלוח בלי טיטול ואז יהיה מה שיהיה כי הילד יסבול מדו משמעות ואף יש מצב שמיחס מעליב.

אלא בבית לאפשר לו להיות בלי טיטול- תתני לגננת שבוע-שבועיים בערך

ואז תסבירי לה שלדעתך זה ביזבוז לחכות לקיץ בעוד הילד בשל ומוכן לגמילה (תספרי לה שבבית הוא ממש מסתדר)

שעד עכשיו 'הבנת' את הסירוב בגלל תחילת שנה והשלב הראשוני של היכרות ופרידה אבל עכשיו זה הזמן-

וגם עדיף בנגלות קטנות ולא כולם בבת אחת בקיץ.

וזהו- לשלוח בלי טיטול.

להתעניין כל פעם מה אתו ואיך מסתדר.

אני בטוחה שהיא תבין

בהצלחה

אחרי שבועיים בערך שהיינו אחה"צ בלי טיטול, החלטתי שזהו וכמו שהיךדים אומרים - 'את לא אמא שלי ואת לא מחליטה עלי....'

יום שישי השארתי אותו בבית וגם היום (ראשון) כדי לגמול. נראה מה יהיה מחר, בנתיים מתקדם יפה, ועוד לא אמרתי לגננת שבגלל זה הוא לא בא לגן, נראה איך היא תגיב.

הוא בן שנתיים ו-3 למי ששואלת.

הגננת הזאת אוהבת לגמול קבוצת ילדים ביחד, ככה זה הולך יותר בקלות כי יש מעין לחץ חברתי והילדים רואים אחד את השני, זה באמת הולך טוב ככה!

אני רוצה עכשיו לפני שהחורף יגיע ונהיה עם הרבה שכבות

וברור שאני לא הוכלת לריב עם הגננת, בכל זאת כדאי שהיא תאהב את הבן שלי

אתן יודעות איך זה בגנים אחרים? בכל גן הגננת מחליטה על גמילה?

אבל עדיין ילד שמוכן, חבל לפספס את זה, בגלל שבאיזה שהוא שלב, הוא גדל ומבין שהחיים יותר קלים עם טיטול, ובלי עול של לרוץ לשירותים ולהתאפק ,מנסיון עם ילד שהיה מוכן ובשל לגמילה בגיל שנתיים ,ודחינו בגלל החורף .ובסופו של דבר נגמל רק בגיל שלוש פלוס, והמענין היה שהוא נגמל דוקא אחרי שעברנו דירה והוא עבר לגן חדש שבו הוא היה הקטן בילדים וכמובן היחיד שלא גמול (בגן הקודם הוא היה כמעט הכי גדול) ושלושה ימים אחרי שנכנס לגן החדש, הוא בקש מעצמו שהוא לא רוצה טיטול, ותוך יומיים הסיפור הסתיים ומאז אין כמעט פספוסים.

עכשיו אז נכון שכעת לא חורף והוא נראה שיהיה גמור עד החורף אבל..

בחורף עצמו לרוב הילדים יש נסיגה וזאת בגלל השכבות הרבות הילד פחות רגיש לביצוע המשימה והוא מפשל!!

מנסיון שלי עם הבת הגדולה ועוד בן אחריה  לדעתי הייתי באמת מתחילה אחרי או תחילת פסח שאז הטווח

של הקיץ לחורף ארוך!!

אם יש לך עוד שאלות והיה ואוכל לענות.. בשמחה!!

אז אחרי כמה ימים בבית, כשהוא גמול למהדרין גם בשינה באנו לגן עם חיוך ובלי טיטול

הגננת עשתה פרצוף, הסברתי לה שהוא גמול ושאין מצב שאני מחזירה לו טיטול ו- זהו!

אח"כ היא התקשרה ואמרה שאני עוברת על החוקים בגן וכו' וכו', אבל בסדר. הילד גמול,שמח וטוב לב והגננת חיה ונושמת ב"ה.

מישהו צריך טיטולים של 4+?

דרך אגב, התייעצתי עם הרבה אימהות, כולם אמרו לי חד משמעית שגננת צריכה לגמול ולא יכולה לסרב. מאיפה היא המציאה את זה? ומה הסיפור לגמול? לא משנה, עבר....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....