כולם שם.
כל החבר'ה, כל האנשים שאתה אוהב ולא אוהב, כל הסיבות לכך שאתה כאן.
אבל אתה מרגיש לבד. אתה מרגיש את החיוכים המזויפים,
את אוירת המשחק, את הציניות באוויר, ואת הצחוק המאולץ ברקע.
הצחוק הזה מהדהד בראשך כשאתה יושב בבית הכלא של הלבד.
אך האם הבדידות היא מילה גסה? האם להיות אדם כן,
אדם בעל נקודות אמת גבוהות כל כך שהוא לא יכול להשתתף במשחק,
אדם שחי כשלעצמו ולא כשהוא לאחרים - זה להיות אדם מתבודד ומוזר?
וכי החברה השפיעה עלינו עד כדי כך כשנחשוב שאם אתה לא שם אתה לא קיים?
אני קיים.
גם אם אתם לא רואים את זה, גם אם אני נראה כמו אוויר מבחינתכם,
גם אם אתם חושבים שאני בודד ועצור - אני שם.
מרגיש לבד בחדר מלא אנשים - ועם זאת מרגיש האדם הכי חי,
בחדר שמלא באנשים.
|מתפלץ|