גם צ'רלי בממלכת השוקלד ובמעופפלית הזכוכית (נראלי ככה כותבים את זה)

כמה של מיכאל אנדה, אבל ברחו לי השמות...

פוליאנה

ג'ים ונהג הקטר.

היה עוד אחד עם צבה, ומאסטרו סקונדו מינוטו הורה (או משהו כזה. גם בזה לקח לי קצת מאמץ להיזכר..) אבל לא מצליחה להיזכר בשם שלו.

ג'ים וכנופיית השלושעשר

הנערים מרחוב פאל! (שכחתי את השם השני של הספר)

אני פשוט סוקר ארונות בבית..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

זאת אומרת ברור שזה הספר הזה... השאלה באיזו הוצאת ספרים?

הבלש בלוסקוויסטיקליטי....

ועוד מלא ספרים של אסטריד לינדגרן, לדעתי..

המה שמה והספוגית ממדיקן..

באנגליה

ג'ק השחור נראה לי, ו... הסנוניות והאמזונות.. ועוד כמה בסדרה

ואני חושב ש"מר שועל מהולל" גם הוא ממרגנית

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

יאאא. איזה אושר!

אלפרד היצ׳קוק ושלושת הבלשים? נמ. לא זכור לי שהסדרה ההיא של מרגנית... אולי הוצאה פעמיים? 

(בלי קשר למרגנית, אפלרד היצ׳קוק ושלושת הבלשים תמיד מזכיר לי את אינדיאנה ג׳ונס הצעיר. בטח כי היו יחדיו על אותו מדף.) 

אולי זה הספר הבלשים הצעירים לא מצליחה להיזכר בשם..IמתוסכלI אולי זה שם אחר בכלל. בכל מקרה הסיפור הוא על שלושה אחים שההורים שלהם קנו בית חדש לחופשות, הבית עובר שיפוץ והם גרים בחצר ומגלים שמישהו עושה שימוש לא חוקי בבית. אולי זה בית המבריחים?

 יש להורים שלי את הספר, אבלאני מפדחת להתקשר ולברר...

אגב, את אינדיאנה גונס הצעיר גם לא קראתי...שווה?

היא סדרה של ״רוברט ארתור״. על כל פנים לא זכור לי שבחבורות הסודיות של אניד בלייטון הייתה שלישייה...

ואני לא חושבת שאני מכירה את מה שאת מתארת... יהיה מגניב לשמוע על עוד חבורת בלשים!  

וקוראים להם "שלושת הבלשים", לא "אלפרד היצ'קוק ושלושת הבלשים"...

מדהים איך לכל חבורה יש ריח אחר.

לא יודע להגדיר, אבל ריח אחר.

אני זוכרת שזה היה נחשב המון בספר...(חמישה ילדים? שאלה... כן ענה... אבא אומר שאנחנו המזל שלו)

מי זוכר איך קוראים לספר? אולי הבלשים הצעירים? כריכה בגווני כחול

(נכון שספר נהדר?)

טוב, חוץ מפוליאנה. אז מה את אומרת? שווה לשאול אותם (אם ישנם בכלל..) בספריה של הילדים? 

בית ספר לקסמים זכור לי רק כי התאכזבתי לגלות שהוא ספר סיפורים קצרים ולא כולו סיפור אחד. יכול להיות שהוא טוב, אבל אני לא זוכרת עליו פרט מעבר לעניין הסיפורים הקצרים.

הוא של מיכאל אנדה! 

ילדת הגבעות בנוי על האגדה המוחלפית (בן אנוש מוחלף בבן פיות) — לדעתי כדאי לקרוא.

טאק לנצח מדבר על הדילמה בחיי נצח, והוא נהדר. 

וכפר אשמדים הוא ספר אימה חמוד והזוי למדי. אני ממש אוהבת אותו.

סופר [אנטוני הורוביץ] ובשניהם היתרון של הסופים הוא שהוא לא צפוי

הסוף של עדשי השוקולד יותר הפי אנד [עד כמה שאפשר לקרא לזה הפי]

(את ״פוליאנה וג׳ימי״ כמדומני שכבר הוציאו בהוצאה אחרת)

לא זוכר ת'שם, הם מכנסים כינוסי עכברים וכו'..

נראה לי זה של מרגנית..

אחד הספרים האהובים עלי...

על מסדר אבירים סודי שמציל אנשים בתקופת המהפכה בצרפת.

כאן

האם אני זוכרת נכונה, שלצבה קראו קסיופאה?

וחישבתי כמה סדרות כאחד...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

למה שכתבתי בהודעות שלי...

אגב, "גן החצות של טום" הוא ספר מומלץ ביותר.

גם "בן איכרים" מומלץ מאוד.

שלושת המוסקטרים

מומו

העיג

דני מלך העולם

גיימס והאפרסק הענקי

אחיינ של קוסם

האריה המכשפה וארון הבגדים

הנסיך כספיאן

המסע בדורך השחר

כס הכסף

הסוס ונערו

הקרב האחרון

קיזי הילדה הצועניה

שתי פרשיות חייו הראשונות של לוקס קאשה

טירת ליר

חוות הקסמים

צ'רלי והשוקולדה

וזהו נראלי....

בס"ד

מטילדה, צ'רלי במלכת השוקולד וההמשך שלו (משהו בזכוכית), לא זוכרת כרגע עוד...

פעם קראו לו יותם הקסם, נראה לי.

מומלץ מאוד.

(ואל תקראו את גרסת התרגום הראשונה של זה, שנקראת "אי הילדים", כי היא עיוותה את המקור).

היא לא תרגמה!

היא כתבה את זה

זה שכתב את "אי בוד" הוא המתרגם ששינה את המקור (תסתכלי בהערות..)

לא לאחרונה, אבל אני די בטוחה במה שאני אומרת.

הספר, שנכתב בגרמנית בידי סופרת יהודייה, תורגם (נדמה לי בידי ימימה אבידר-טשרנוביץ) לעברית עם שינויים שיתאימו להיגיון, כמו שהיה נהוג לעשות באותה תקופה. בגרמנית הספר נקרא "אינסו-פו", שזה השם שהעניקו הילדים לאי שלהם, "אי הילדים". מהבחינה הזו אכן התרגום הראשון קרוב למקור יותר מהשני.

התרגום השני השאיר את הטקסט על כנו, בלי שינויים בשמות ובפרטים של העלילה, אך אכן שם הספר שונה מהמקור (ואין לי מושג למה).

[השינויים בתרגום: הסיפור המקורי מתרחש במדינות שלא קיימות בעצם, ומתאר מלחמה עולמית, שדי מקבילה בתיאורה למלחמת העולם השנייה. בתרגום הראשון שונו השמות הבדיוניים למדינות קיימות, כדי לעגן את העלילה במציאות, אף-על-פי שלא התרחשה באמת].

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!