זוהי בדיוק טענתי..היופי גם מתחבב עליך בהמשך..

אבל מה לעשות שמעשית-החבר'ה פוסלים בנות באמת ערכיות כי הן לא יפות בתמונה..ומי שישמע-הם לא יפים במיוחד.

ממש חבל לפסול בגלל תמונה

תמונות לא לגמרי משקפות את המציאות

מכירה המון בנות יפות ולא פוטוגניות

וחוצמזה,כמו שאמרתם

אחרי שמתחברים לפנימיות

מתחילים לחבב גם את המראה החיצוני

העניין הוא שהיא לא מכוערת.היא נראית אחלה.אז ישר להסתכל על התמונה ולפסול כי היא לא יפה זה מעצבן ורדוד.לך תדע מה יש בפנים שאתה ישר פוסל?

וחז"ל כבר הזכירו את הנושא של חשיבות המראה החיצוני כמרכיב חשוב בבחירת שידוך ולכן גם קבעו שעל האשה להתקשט, ושאין אשה אלא ליופי, ושבנות ישראל היו אומרות ואסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, שמא תתגנה בעיניו,

ודי לנו אם נתבונן בפרשיות שאנו קוראים ונקרא בשבועות הבאים, בהם מוגדש יופיין החיצוני של אימותינו הקדושות, לעומת הגברים שלא זכו לשום התייחסות לגופם (למעט יעקב ועשיו, וגם זה רק בהקשר השיער של עשיו).

עם זאת, ברור שמי שנמשך ליופי חיצוני, עלול להשאר רווק ולהטביע עצמו בחיצוניות, וחז"ל עצם ביקרו זאת ופסקו "נחית דרגא ונסיב איתתא", בבחינת "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", ולכן באמת רוב הגברים הביינישי"ם בדורנו מצאו לעצמם דרך סלולה, דרך המלך, בה הדגש הוא לא כמה הבחורה יפה, אלא כמה היא נאה, וההבדל גדול מאוד.

אשה נאה (שהיא המרחיבה דעתו של אדם) היא בעלת חן וחסד, לעומת אשה יפה, שמתאימה לאופנה החיצונית, מה שקרוי היום חתיכה.

ואכן, להתסכל על תמונה ויישר לפסול מעיד עליו יותר מאשר עליה..

מה שבטוח שהחבר'ה החביבים האלה מחפשים מישי יפה..בלי קשר להגדרות שמסתתרות מאחור המילה.

ושוב יש לי חברות מקסימות עם אופי מדהים וכו וכו'...הם לא מכוערות.יש יפות יותר ויש פחות.אף אחת לא מכוערת או מוזנחת או לא יודעת מה..

אבל הם מחפשים יופי.ואם היא יפה בתמונה וחמודה אז יאללה אני אצא איתה.

זה מוזר.איזה מין ביניש אתה?זה מה שחשוב לך רק החיצוניות?תצא איתה קודם.

אם מישו היה יוצא עם מישי המון זמן האופי מקסים אבל החיצוניות מפריעה לו הייתי מבינה למה הוא מוריד אותה.אבל לפני שאתה מכיר?רק בגלל תמונה?

וואו בנים אתם חיים בסרט!!

זו קבוצה גדולה של ביינישים....חח שרוצים שישדכו להם מישי..חח כל אחד בא לחבר שלו לבקש ממנו..שיבקש מחבר שלו...וכולם עם אותה תגובה:יש לה פייסבוק?אני רוצה לראות תמונה...

מה אני אמורה לשדך להם בדיוק?

או לפנות ישירות לרב שלהם

ברור שיש להם בעיה, אבל אני מרגיש שה"האשמה" שלך פשטנית ולא מדוייקת.

הבחור לא נראה משו בכלל...והוא מוריד מישי בגלל יופי....

באמת שהחזקתי ממנו מישהו עם עם פנימיות משובחת.ולא הסתכלתי על החיצוניות שלו ואמרתי למה שחברה שלי תרצה אותו.בסוף הוא מוריד כי היא לא יפה בתמונה.זה רדוד.אתה אפילו לא מכיר אותה.קודם תצא איתה ואחר כך תראה.העניין הוא שהחבר'ה האלה שרוצים שאשדך להם מבקשים תמונה 

ואם אני לא רוצה לתת תמונה הם שואלים-למה בגלל שהיא מכוערת?

ואז מחפשים בפייסבוק ופוסלים כי התגובה הראשונה היא לא וואוו...

ושוב מדובר בחבר'ה שאמורים להיות איכותיים והכל...זה ממש מוזר לי.

את את ההשתדלות שלך עשית,

לא נראה להם איך שהיא נראית? זאת לא בעיה שלך.

נראה לך עוול שחברה שלך תצא עם בחור כזה- אני מבינה אותך!

אז אל תציעי להם, פשוט מאוד!

ו.. לא כולם כאלו- ממש לא!!

נשמע חבורה של שיעור א' שלא מבינים מה הם רוצים מהחיים שלהם..

הוא:נו יש לך מישי בשבילי

אני:כן מדהימה וצדיקה וחמודה וכו

הוא:יש לה פייסבוק?

אני:למה?

הוא:אני רוצה לראות תמונה...

ואז דיון למה אתה צריך תמונה וזה לפעמים סתם הורס וכו וכו ב

סוף אחרי הצצה בפיסבוק-"לא תודה"

למה?

כי היא לא יפה.

בסוגריים באלי להגיד לו-גם אתה לא.אז מה?

זה מזכיר לי את אחד המערכונים של אנדרדוס

עקרונית אני נגד

כי בעיני זה די שטחי

בתמונה-רואים רק חיצוניות

ובדייט-נפגשים עם האדם

עם כל מה שיש בו:גוף,נפש,רוח,נשמה וכו

אז זה הופך את המפגש ליותר אמיתי

לא הייתי רוצה שמישו יצא איתי 

רק בגלל שהוא התלהב מהחיצוניות שלי

ואני גם יכולה להעיד על עצמי שאם היו מראים לי תמונות-

זה היה גורם לי לפסול גם אנשים איכותיים שנפגשתי איתם

אתם מבינים שהוא לא היחיד??

כולם מבקשים תמונה ובערך כולם עם אותה תגובה.

אני לא חושבת שהסביבה החברתית שלי מכוערת או משו....

אבל זה נשמע שבחורים מחפשים את היופי במקום הראשון.

והשאר פתאום לא כזה חשוב.

הוא מספיק מכוער בשביל שניהם?

אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שהוא לא יפה בעיני..

וכן, אם אראה אדם שלא יפה בעיניי- כנראה לא אסכים לצאת איתו..

ואני מדגישה בעיניי- כי יכול להיות שהוא לא דוגמן אבל בעיניי הוא הכי יפה שיש.

(ופעם חשבתי שזה לא חשוב.. אבל היום אני מבינה עד כמה זה כן! במיוחד אם רוצים לבנות בית בריא וטוב)

אם הוא רוצה רק מישהי עשירה, זכותו. רק יפיפיה, זכותו. 

כמו שאמרו, זה יותר אומר עליו מאשר עליה. 

מעבר לזה שממש חבל לפסול על תמונה, הרי יש הבדל גדול בין תמונה למציאות בדר"כ. 

אלעד - אהבתי מאוד את הדברים שכתבת. ובמיוחד את האיזון היפה שצריך לשאוף, לעבוד ולהקפיד עליו. וזה הזכיר לי את רב אברום שאמר להתמקד במידות טובות, יראת שמיים ומראה. ומה כמו השנים שחלפו בכדי ללמד שזהו גם הסדר הנכון. צריך להיזהר מאוד לא לנטות אחר הקיצוניות, מחד לא להתעלם ממציאת החן, ומאידך לא לרדוף אחר היופי. 

ואולם בהסבר אפשרי, רבים בודקים את המראה של בן או בת הזוג כ"מבחן ראשון", לפני שהם בודקים את המידות, הדתיות או השאיפות לחיים. הסדר הכרונולוגי של הבדיקה זה השינוי הראשון. ואחת הסיבות העיקריות לדעתי, זה משום שזהו המבחן הכי קל לביצוע. בעקבות האינטרנט והרשתות החברתיות, זה עניין של חצי דקה למצוא תמונה של המיועד או מיועדת. וברגע שזה נגיש ברשת, ומתרגלים למציאות, גם דורשים את זה מכאלו שאין להם פרופילים ברשת. והדבר דומה לסטודנט שעונה תחילה על השאלה הקלה במבחן, ורק אז עובר לשאלות הקשות. 

הסבר אחר הינו שזו יכולה להיות הקפיצה הראשונית של הנפש הבהמית. לפעמים צריך להרגיע את הדברים השטחיים, בכדי שאפשר יהיה להיכנס לעומקם ומהותם של דברים. כך למשל, כאשר עושים קניות, נמשכים תחילה למראה של הבגד, הרכב או הספה, ורק לאחר מכן, בודקים את התכונות של המוצר.  

אני מוכן לקבל את האשמת השטחיות בשני תנאים (רק שניים עלו בדעתי):
א. המראה חשוב יותר מהמידות, דתיות, ערכים ושאיפות. ("כי הוא חתיך הורס") 
ב. במידה ומחפשים בחור או בחורה יפים הרבה הרבה יותר מהסביר. (היא צריכה להיות מינימום דוגמנית)

ואולם, וכאן אני משנה כיוון. אדם שחשוב לו כל כך המראה, מוכיח על עצמו שאינו מבין את עניין הנישואין. זה כמו חייל לפני קרב שבוחר נשק לפי המראה, או סטודנט שבוחר תואר לפי צליל המקצוע. כן כן, זה חשוב, אבל בשביל נישואין, וחיים משותפים העטיפה לא תספיק, ומה שיש בפנים יקבע. 

2. תמונה או לא תמונה - כמות השרשורים והדיונים בנושא לא יודע גבול. 
ולכן אזכיר
א. יש אנשים שפועלים לפי אינטואיציה - ולכן מראה עוזר להם בלי קשר ליופי.
ב. יש אנשים שמציאת חן זה המבחן הראשון לפני כניסה לעומק ההיכרות. 
ג. יש אנשים שיופי ממש חשוב להם, ולכן עדיף שיפסלו תמונה מאשר אדם. 
ד. יש אנשים שאינם פוטוגניים, או שהתמונה מזוויעה. 
ה. יש אנשים שכל העיסוק הזה בתמונות גורם להם לרתיעה. 
ו. לא יודע, אבל אמרתי שאגיע עד לעשר. 
ז. יש אנשים שחשובים להם מאפייני מראה מסוימים.
ח. יש אנשים שמחפשים לראות שמדובר באדם עם נראות תקינה. 
ט. יש אנשים שרוצים לדעת שמדובר באדם אמיתי, ולא מתחזה, בעיקר ברשת. 
י'. זהו, יש עשרה קבין של יופי.    

אבל.. 
כאשר מתחילים לשמוע הצעות, ולצאת ולהיפגש, נכנסים לתקופה מאוד מבלבלת. קשה לדעת אם אנחנו באמת רוצים להתחתן, או שזה נובע משעמום, לחץ או חוסר משמעות. ואפילו אם אנחנו יודעים שאנחנו רוצים להתחתן, אין לנו שמץ מה זה בכלל חיי נישואין, וסוכני הסוציאליזציה בדמות רבנים, אברכים, חברים וספרים, לא יכולים להבהיר לנו את זה, עד שנפנים את זה בעצמנו. פתאום אנחנו צריכים לענות על שאלות מורכבות וקשות כמו שאיפות בחיים, הגדרות דתיות, תכניות לחיים, ומה אנחנו מחפשים בבני\בנות הזוג השני

(אממממ שתהיה אישה, כן כן, ודתייה, כן כן, אה ודוסה נכון? ושתרצה ילדים, אה כל הדוסות רוצות ילדים? אה שתרצה שאני אלמד בישיבה עד לסיום ההסדר, אז מה אם זה עוד שנה? וכן וזה שתהיה נאה, אתה יודע, למצוא חן, זה חשוב, וכן, שתלמד איזה מקצוע.. ואיזה מקצוע אני אלמד? אה לא יודע, אולי הוראה, אולי עוד שנה בישיבה, חשבתי ללכת לאוניברסיטה, אבל אתה יודע זה מעורב וזה, אז צריך להתייעץ עם הרב, אבל זה לאח"כ, ואז  ----- נפגשים עם המציאות: מכון מה? הנסדת מה? כן כן זה נשמע מעניין, טוב זה לא חינוך, אבל אממ זה נשמע טוב, וההורים שלך גרושים, אמממ אוקי, אממ מה זה אומר? זה משפיע וכזה? מי הרב שלי? אממממ הר"מ בישיבה?)
ועוד אינסוף פרוטוקולים  בתרגום חופשי של חברים ומשודכים.

אז מה הפלא הגדול, שבאים לבחור או בחורה ומציעים להם הצעה, והם מתעקשים לראות תמונה. זה פחות מציק לי, אני מקווה שהם יוכלו לענות תשובות בוגרות ורציניות לעצמם בנושאים שבאמת חשובים, כי לא ייקח זמן רב, וזה יהפוך רלוונטי. ואסיים (עוד אשמע על האורך של זה) עם עצה שלי לשדכנים. למעט במקרים קיצוניים, תקבלו את הבקשות של המשודכים, אם הם רוצים לדעת פרט כזה או אחר, גם אם לדעתכם זה ממש לא חשוב, תשמרו על כנות ותעבדו ביושר מול המשודך ותספקו לו את כל המידע שהוא מבקש, בכדי להרגיע את רוחו ולהביאו לפגישה, שם כבר הכוחות האחרים יעשו את שלהם. 

​   

ונקודה יפה שברוך העלה-

לא תמיד התבוננות בתמונה היא שטחית, מראה חיצוני הוא ראי לאישיות.

גם אם התמונה היא בפוטו רצח והאדם נראה בה זוועה, עדיין אפשר לראות דרכה מעט מהאופי.

וההחלטה בעקבות ההסתכלות בתמונה יכולה להיות אינטואטיבית ועדיין נכונה.

ולכן, הלחץ הזה לראות לפני הפגישה ולהכריע על פי המראה, זה שיטחי מאוד בעייני.

סליחה

.

מחפשת מישהו שיהיה איתה ויעזור לה

אני מכירה רווק בן כמעט 40 שעוד מתעקש שהוא רוצה אישה יפה.

בעיני זה שילוב של מחסום פנימי, אולי פחד מחתונה, יחד עם קצת ערבוביה בסדרי עדיפויות ודמיונות.

אם רווק לא מוכן בכלל להיפגש בגלל זה או פוסל על זה הרבה, נראה שהסיבה היא פנימית יותר- מחסום כלשהו- וכדאי לו לעשות התבונננות רצינית ואפילו לקבל עזרה מקצועית בענין.

כמו שכתבו כאן, ברור שנדרשת מציאת חן, אבל מצד שני, עובדה היא שהבעיה הזו היא נחלתם של הרבה מאוד בחורים, וגם קצת בחורות. יש להם איזושהיא בחורה דמיונית בראש, שדמותה מושפעת מהעולם המטורף והחיצוני שאנחנו חיים בו (אף אחד, גם הדוס הכי אדוק, לא יכול שלא לראות שלטי חוצות שמרוחים על בנייני ענק).

כאשר בחור בא עם כזו דמיונית, אף אחת לעולם לא תתאים לו, כי אין כזו במציאות. (גם אלו שמרוחות על הבנינים לא נראות ככה ביומיום..). הוא כל הזמן משווה בין הדמיונית שלו לבחורה שמולו וברור שהדמיון עולה על כל מציאות, ולבחורה האומללה אין סיכוי.

אולי מה שאני אומרת זה חריף, אבל העובדה שהנושא הזה עולה כאן בערך בפעם החמישית בחודשים האחרונים, מעיד שזה נושא "חם", בעייתי. זו לא התלבטות קדושה ורוחנית הקשורה לענייני מציאת חן. זו התלבטות חיצונית ודמיונית, שגורמת לפגיעה בבחורות טובות ויפות ובעיקר- מונעת מבחורים למצוא את בחירת לבם.

אף אחד לא צריך להתחתן עם בחורה שמגעילה אותו. אבל לא להיפגש מלכתחילה? לא שייך ולא אמיתי.אי אפשר לקבוע מראש שלא תהיה מציאת חן. זה תרוץ בעלמא.

דוגרי- גם לבעלי היקר היתה בעיה כזו, אבל הוא היה אמיץ והודה בה, ואחרי הרבה מאמץ, הוא השתחרר מזה, והתחתנו. ואני לא המכוערת של הכיתה, וגם לא מיס ישראל. משהו אי שם באמצע. כך שכל מה שאני כותבת , כמו שאומרים "נכתב בדם".

קודם כל, נקודה למחשבה.

כשאנשים מגיעים לישיבה/הסדר, הם לא נהפכים לצדיקים וקדושים בד"כ (מהניסיון הקצר שיש לי).

לכן, אם הם היו בחברה/הורים/תיכון ולו הפנימו להם את עדיפות האופי על היופי, אז כנראה שהרבה פעמים ההשקפה הזו נשארת.

לכן, לא צריך להתפלא איך יש ביינישים שמעדיפים יופי על אופי (או לפחות כתנאי ראשוני), אלא איך הגענו למצב שמערכת החינוך לא מחדירה ערכים נכונים וחינוך נכון לזוגיות נכונה או משהו כזה נניח בכיתה י"ב.

לסבר את אוזניכם, יופי איננו ה"בעיה" היחידה של חלק מהבנים. אמא שלי סיפרה לי שהייתה אצלהם באוניברסיטה מישהי גאונה שהיו לה ציונים מפוצצים והיא הייתה מספיק חכמה כדי להבין שאם היא רוצה שמישהו יתחתן איתה היא צריכה לשאול שאלות די לא חכמות, כי, כנראה, יש גם בנים שמפחדים להתחתן עם מישהי שהיא יותר גאונה מהם.

אישית, ב"ה חונכתי טוב, ואני לא שולל גאונות אלא להפך, ולא שולל מישהי שתראה בסדר - נורמאלי (סה"כ אני מאוד נוטה להסכים עם האמירה שזה לא הוגן ש"אדרוש" את מלכת היופי כשאני לא... (תרתי משמע לא - בתור בן...)) (בן פחות יפה ובן לא מלכה למתקשים   )

וקצת דבר תורה לסיום, אם אני לא טועה, נאמר על יצחק שהוא לקח את רבקה לאוהל ורק אח"כ - ויאהבה, ובכך אני מצטרף לאלה שלא מחזיקים ב"אהבה ממבט ראשון"...

שיהיה בהצלחה לכולנו בעניין

שיעור א'.

נ.בּ.

בן ;)

הנושא האמיתי כאן הוא לא היופי (למרות שהבחורים יתעקשו שזו הבעיה) של הבנות, הבעיה היא הסיטואציה שבה נפגשים. שיטת הדייטים מאוד לא ידידותית למשתמשים (בדומה לראיונות ומרכזי הערכה בקבלה לעבודה), המפגש הוא לא טבעי ונינוח, יש לחץ לפני הפגישה וגם בתוכה ואחריה.

גם שני בני זוג שבסיטואציה טבעית יותר יש סיכוי טוב שהיו מוצאים חן אחד בעיני השניה ולהיפך, בשיטת ה"דייטים" יתכן שלא יצלחו את הפגישה הראשונה. ההיחשפות האמיתית לבן זוג שממול, לאופי שלו לחן שבו וליופי "הטבעי" שבו כמעט לא אפשרית, אלא אם הוא טיפוס ממש "זורם".

היות ואלו הם פני הדברים  לענ"ד לא בהכרח עוזר לבוא לפגישה ולפי זה להחליט היות ולא מצליחים לפגוש את האופי והיופי הטבעי. בנוסף  גם להיפגש אפילו פגישה אחת שבסופה לא רוצים להמשיך זה כבר לא נעים ומשאיר תסכול  בנפש .

כלומר הדרישה ליופי "דוגמני" כאן, היא פשוט דרישה ל "חיים קלים". שלא יהיה קשה בפגישה. שהיופי  החיצוני ה"דוגמני" של הבחורה  שאותו קל לפגוש יעשה את המלאכה, היות ואת האופי והיופי ה"טבעי"  קשה לפגוש בשיטת הדייטים.

(כך לפחות אני רואה את זה בהסתכלות לאחור ממרחק של 10 שנות נישואין).

אם הבן\הבת מכוערת בצורה קיצונית..אז זה קצת הגיוני כי קשה להתחתן עם מישו כזה,וצריך גם לאהוב דרך היופי...

אבל זה פשוט לא טוב לחפש את מלכת היופי\האביר החתיך!!!!

פסילה על יופי בינוני זה טיפשות...וחוץ מזה שככל ממכירים ואוהבים.אז לומדים לאהוב את היופי של השני...(פשוט הוא כבר יראה יפה בעיניך.והיא תראה יפה בעיניך...)  

הכי חשוב האופי ולא היופי.כי מתחתנים עם האופי.ולא עם הפנים של הבן זוג...

כן כדאי לנסות להפגיש, לפחות שידברו בטלפון.
אני אישית לא יוצא עם מישהי שאני חושב ש'תפורה' עלי כי היא לא יפה בעיני בצורה קיצונית.(אני עדין לא שלם עם זה,אבל זו הצעה ישנה שעלתה כי הכרתי את הבחורה בעבודה, ככה שאני יכול 'להתבשל' עם עצמי בלי לערב אף אחד.)

מצד שני, אני יכול לומר מניסיון שלפעמים דיעה בעקבות מראה משתנה אחרי שיחה והכירות קלה. אישית- עבדתי עם נוער, קבוצה של בנים ובנות. לפני שדיברתי איתם ראיתי אותם מהצד ,ושמתי לב לדברים חיצוניים (מראה,גובה, סגנון,נורמות..) כמובן שכבן אדם שמתי לב גם מי היה חמוד/יפה/פוץ/מכוער בעיני. לא משהו מורכב, סתם התרשמות חיצונית ראשונית. היתה שם מישהי שנראתה מכוערת ומפונקת. כזאת שאמרתי לעצמי-איתה לא יהיה לי קל לעבוד. אחרי שיחה של 5 דקות המחשבה הזאת השתנתה ואחרי עוד כמה ימים היא הפכה לזאת שהכי אהבתי מהקבוצה שלהם.

 

כמובן שזה אינדבדואלי.

לצד מידות טובות (כלומר האופי) גם למראה חיצוני יש חלק בסיפור.

אם אין משיכה אז איך ניתן לבנות קשר זוגי עם אותו בן אדם?

בוודאי שאופי יותר חשוב מיופי. היופי של הבן אדם משתנה לפי אופיו. כלומר, אדם יכול להיות יפה חיצונית אבל ברגע שמכירים אותו והאופי שלו ממש גרוע, הוא נהפך ל"מכוער". וכך גם להיפך.

כבר בגמרא כתוב שאסור לאדם לישא אישה מבלי שיראנה- והטעם זה אהבת ישראל!!

יופי זה חשוב, חשוב מאד אפילו.

לא יופי אובייקטיבי, אלא בעיני בן הזוג.

(בעיקר בעיני הגבר, כי יש הרבה בנות שלא באמת אכפת להן מחיצוניות מלכתחילה, וגם הרבה כאלה שעם הזמן מתרגלות)

אישה כצורך בסיסי מאד שלה צריכה להרגיש יפה בעיני בעלה, ואם הבעל לא חושב שהיא יפה היא תרגיש את זה,

וזאת עגמת נפש גדולה מאד.

לגבי זה שבעלך לא רוצה להכיר לחברו את הבחורה- זה תלוי.

זה שבעיני בעלך היא מכוערת לא אומר שהיא תהייה מכוערת בעיני חברו,

אלא אם כן הוא ממש מכיר טוב את הטעם שלו. (אבל אי אפשר לדעת...)

מכירה מישהי מכוערת ברמות, (וסליחה על הביטוי, אבל היא באמת מכוערת. אישיות מקסימה אך מכוערת)

אבל בעלה חושב שהיא האישה הכי יפה בעולם!!

אמנם היא התחתנה רק בגיל 36, והטעם שלו באמת מאד ייחודי, אך הם נשואים באושר אמיתי, 

ולא הוא לא סגר עינים על החיצוניות, אלא באמת חושב שהיא יפה.

הבנות הגדולות שלהם יפות ממש- דומות לאחותו.

כשנולדה הקטנה והייתה דומה לאימא הוא זרח מאושר ואמר בגאווה :"סוף סוף אחת יפיפייה כמו אשתי".

אז כולם מסביב הבליעו חיוך, אבל בעיניו אשתו מהממת.

על טעם ועל ריח אין מה להתווכח.

ולא לרחם על מי שנראת לכן "מכוערת" ,

עוד יבוא האדם שכולנו נהייה קופות בעיניו לעומתה..

ובטח לא לסנן על דבר כזה כשרוצים להציע למישהו- 

כי אף פעם אין לדעת מה ימצא חן בעיני זה שמציעים לו.

בהצלחה לכולן.

(אגב בנות ישראל נאות, העניות (אין עני אלא בדעת) מנוולתן -מומלץ ללמוד על זה) 

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות