רבנים שיזמו אתי שיחות. אני מאוד אוהב לדבר עם תלמידי חכמים.
רובם לא ניסו להתקיל אותי, אבל אלו שכן, דוקא אהבתי את זה, כי זה עשה את השיחה יותר מותחת וכייפית.
הפאדיחה הכי גדולה, שהיתה לי, קצת קשור: פעם עליתי לאוטובוס, ועיינתי בספר השל"ה שהוא סבא רבה רבה... שלי, אז הייתי מרותק לספר. פתאום, אני שם לב שיש דמות מעלי. הסתכלתי, זה היה הרב שלי, שלימד אותי מלא תורה, ואני בקשר מעולה ותמידי איתו. הקיצור: הוא ראה, שאני קצת נבוך, ושהוא העיר אותי מ"לינה בעומקה של תורה". אז הוא פשוט, אמר לי, "סליחה לא רציתי להפריע", והלך לאחורה של האוטובוס. כל הנסיעה התפדחתי, שכביכול עיניו של הרב נעוצות בגבי.
אם זה היה קורה לי שוב, הייתי יושב לידו, ומדבר אתו!
