אני כל היום צוחקת ועושה שטויות כי אני כבר מרגישה שאין אם מי לדבר....!!!!!

לפי דעתי זה נובע מכך שיש גבול לרגש שאדם יכול לחוש

זה כמו שאדם שיותר מידי מפוחד או נבוך מתחיל לצחוק...

נ.ב תללה-אחלה משפט בחתימה

אהבתי ממש...!

מסכות.בעע

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....