דמותה מלאת הרגש של רחל אמנו מציגה לעינינו דמות מופת של אחות, רעיה ואם * רחל, אשתו האהובה של יעקב, עיקר ביתו, מתגלה ביפעת זהרה בייחוד לעת פטירתה, כאשר נקברת על אם הדרך בבית לחם * רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם, עד אשר תקוים הבטחת הגאולה "ושבו בנים לגבולם"
אמהות האומה היהודית הטביעו חותם נצחי בתולדות עם ישראל. לאורך כל הדורות בירכו הורים את בנותיהן בברכת הבנות "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה", ברכה המבטאת את הרצון הפנימי של כל בת להידמות לאותן נשים מופלאות. פסוקי התנ"ך בספר בראשית מתארים לנו את דמותן האצילית ורבת ההוד של נשות האומה. אמהותינו הן דוגמא מושלמת לתפקידה של האשה בחיי נישואים ובחינוך הילדים.
מפעימה במיוחד היא דמותה מלאת הרגש של רחל אמנו, שנפטרה בי"א בחשוון. בבראשית רבה נקראת רחל "עיקרו של בית... שכל הדברים תלויין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה". רחל היא האמא היחידה שזכתה לכך בשל מסירותה למען כלל עם ישראל. הרבי מליובאוויטש מצביע על קווי האופי הייחודיים של רחל המבטאים את עקרת הבית האידיאלית.
פעמיים ויתרה רחל על טובתה האישית למען אחרים. בראשונה, מסרה לאחותה את הסימנים שנתן לה יעקב כדי לזהות אותה כאשתו בליל הכלולות. רחל שהיתה אמורה להינשא ליעקב אהוב ליבה, לאחר ציפיה ארוכה של שבע שנים, עשתה מעשה מופלא של הקרבה עצמית כדי לחסוך את הבושה מאחותה.
לאחר שבע שנים נוספות זכתה רחל להינשא ליעקב, אלא שהיא ממשיכה להתמודד עם קשיים לאורך כל הדרך. רחל זוכה ללדת ילדים רק לאחר שנות נישואין ארוכות ועקרות, כשבמהלכן היא מגלה תושייה ויוזמת מהלכים שיביאו לה את הילד הנכסף. רחל יולדת את בנה השני בנימין, בלידה קשה, שבסופה נפטרה. זה קרה על אם הדרך, בואכה בית לחם.
למרבה התדהמה, יעקב קובר את רחל במקום בו נפטרה, על אם הדרך. הוא לא לוקח את אשתו שכה אהב לאחוזת הקבר במערת המכפלה, מקום בו עתיד היה הוא להיקבר.
יעקב נותן את ההסבר רק לעת פטירתו, כאשר הוא מבקש מיוסף, בנו מרחל, לשאת את גופתו לקבורה במערת המכפלה. יעקב המגלה חשיבות רבה לקבורה במערת המכפלה, חושש שיוסף יתרעם על שלא קבר את רחל שם, והוא מסביר ליוסף שזו היתה הוראה מהקב"ה: "דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה." באותו מעמד ניבא יעקב על הגלות: "כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר קול ברמה נשמע וגו'"
הקב"ה ציווה את יעקב לקבור את רחל בית לחם, כדי שתוכל לעזור לבניה הגולים. על כך אומר הרבי מליובאוויטש "זה הוא רצונה וחפצה של רחל". רחל, "עקרת הבית", מוכנה לעשות הכל כדי למען ילדיה, גם תמורת ויתור על טובתה העצמית. זהו טבעה של האם, אושרם של הילדים הוא אושרה האמיתי. ולכן ברור שאם היו שואלים לדעתה, היא היתה מוותרת על הקבורה לצד בעלה, כדי שיוכלו בניה לבוא ולבכות לה בעברם בבית לחם, בצאתם מהארץ בדרך לגלות.
בנבואת החורבן של ירמיה בוכה רחל על בניה: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו". על כך הקב"ה משיבה: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
המדרש מפרש את הבטחת הגאולה כשכר על פעולתה של רחל שמסרה את הסימנים לאחותה, אבל הרבי מליובאוויטש אומר: הפעולה של רחל היא נכונותה לוותר על הקבורה במערת המכפלה כדי שתהיה לעזרה לבניה. בעבור אותם בנים חוטאים, בנים שנמצאים במצב ירוד עד שנענשו בעונש הגלות המרה, היא מוכנה לוותר על קבורה של מאות ואלפי שנים לצידו של בעלה. ולכן זכתה רחל להביא לעם את הבטחת הגאולה.
מאמע רחל, אנו מצפים לקיום ההבטחה. בכי ובקשי רחמים על בניך ובנותייך, מאני להינחם, כי טרם שבו לגבולם.
http://www.orchaya.org.il/page.asp?id=120
