שהכותב של הספר( הרב) אמר שהמקו פגישה אמור להיות במקום שנוח לבחורה..

לק"י

מקובל שהבחור מגיע לאזור של הבחורה.

אבל, לעניות דעתי הכי טוב למצוא מקום באמצע.

ולהתחשב בלימודים/ עבודה וכו' אחד של השני.

נניח, אם את בחופש והוא עובד, אז נחמד מצידך יהיה להגיע אליו או קרוב..

זה תלוי בכמה וכמה דברים, כגון מתי/צורת הגעה וכו' ולכן אפשר להתפשר לכאן או לכאן.

אבל כמו שהוזכר לפני מקובל שהבחור מגיע  למקום הנוח יותר לבחורה.

אגב לא כול הגברים יודעים על זה אז אל תקפידי.

בהצלחה! 

בנוסף למה שכתבו פה שמקובל. המקובל שבחור מגיע לאזור של הבחורה - זה בפגישה הראשונה \ פגישות ראשונות. אם הקשר מתקדם יותר, מן הראוי שכל אחד יעשה מאמץ בתורו.

(וכמו שכתבו, גם בפגישה ראשונה, אם יש משהו מיוחד שלבחור יותר מסובך להגיע אלייך, אפשר לקבוע באמצע או באזורו. כדאי להיות גמישים.)

קודם הבחור "יתאמץ" יותר ויבוא לקראתך ותפגשו במקום יותר קרוב לאזור מגורייך. בהמשך, תפגשו באמצע, פעם יותר קרוב אליו, פעם יותר קרוב אליך.

המון בהצלחה!!! בע"ה תמצאי את זיווגך במהרה!

מה זאת אומרת 'שהבחור יתאמץ יותר'? ואם זה ממש רחוק לו? 

ההפך הוא הנכון, שתדעי שאחד המבחנים הראשונים של הבחור לבחורה זה מקום הפגישה. אם הוא שואל 'אוקיי, אז איפה ניפגש' ואת רומזת שיבוא לכיוון שלך - באותו רגע הרסת את השידוך. הוא כבר יבין עם מי יש לו עסק, אחת שרוצה רק לנצל ולהתעלק. 

אבל... אם הוא ישמע ממך משפט כמו: "אני לא רוצה שתטרח בשבילי, אני אגיע לאזור שלך \ נקבע מקום באמצע" - אז הוא יחשוב שיש לו עסק עם בחורה בעלת לב גדול, עם רגישות חבתית, והוא יבוא בתחושה חיובית לפגישה. 

תזכרי! "וכל מעשיך בספר נכתבים!!"

( הערה- אני לא מדברת כאן על מקרים של גבר מתל אביב ואישה מאילת, אלא על מרחקים סטנדרטים יחסית).

גבר שלא מגיע אליי משדר לי חוסר רצון להתאמץ, חוסר רצון לתת מעצמו, חוסר יכולת לחזר, חוסר גבריות.

בחור כזה הרס אצלי מראש את השידוך.

אולי אני שוביניסטית אבל בעיניי בדייט הראשון גבר אמור לבוא אל הבחורה.

ולא, אני לא מפונקת, לא קשה לי לנסוע וגם אין לי בעיה להתאמץ בשביל מישהו אחר.

אני פשוט חושבת שזה מעיד על הצהרת כוונות מסויימת, וזה עושה את ההבדל.

ובכלל: "דרכו של גבר לחזר אחר אבידתו".

הוא זה שצריך לחפש, אני זו שצריכה להימצא.

(ושוב- זה לא אומר שאני לא מתקשרת, שיש לי בעיה לנסוע או לשלם. אבל בהתחלה- זה לגמרי התפקיד של הגבר מבחינתי. להיות משפיע.)

הסברת את העניין ממש מעולה!

הבנות סבורות שהבנים צריכים להתאמץ ולהגיע עד אליהן, וודאי שלא יצפו מהבחורה להציע שתגיע עד אליהם.

ואילו הבנים סבורים שהבנות צריכות להגיע לפחות לאמצע הדרך, וודאי שלא יצפו מהבחור להגיע עד אליהן.

בונקר במיטבו.

לא הבנתי

חחחחחחחח 

"גברים ממאדים ונשים מנוגה" 

ובסופו של דבר זה עובד וכל אחד מוצא את החצי השני לו ;)

ויעידו עשרות אלפי רווקים שעוד מקפידים על כל ה"חוקים" וה"מנהגים" המקובלים הללו,

שעוד לא מצאו את החצי השני שלהם.

זה לא מנהג או חוק.. כל התנהגות זה אינדבדואלי לקשר, לסיטואציה, לאדם שמולך.

ואם לא אופטימיות וביטחון בהקב"ה שהכל יהיה בסדר, מה נשאר לנו???

(לספר לך באישי איך זה היה אצלי כדי לאזן את המצב?...)

אחרת - למה להיפגש? 

אז אל תשתמש במילה 'מבחן'. קרא לזה 'מבדק', 'בדיקת התאמה' וכדו'. בדייטים לא משחקים. בודקים האם באמת יש כימיה, יש תיאום ציפיות, מטרות משותפות, בדיקה של המידות וכו'. 

לא צריך לבוא בגישה של 'אני בא לבחון אותך', אבל עצם הפגישה וקליטת האופי של מי שמולך - זה בעצם המבחן שלו אם הוא\היא מתאימ\ה לך.

אם בשיחה הראשונה היא מנסה לא לסוע רחוק.

ואם היא "לוקחת" למסעדה או לבית קפה,

(והרי ברור שאתה תשלם.)

זה עושה הרגשה לא נעימה. ולא בא להמשיך.

קרה גם לי.

יש לי מה להגיד אבל זה קצת מסורבל בכתיבה. אנסה בכל זאת....

אני יודעת מה שאני אומרת ממרומי גילי ;) אבל זכותך לחשוב מה שאתה רוצה.

וזה לא היה בקטע נצלני בכלל! (ברור שהבחורה לא אומרת: "תבוא אליי אחרת לא נפגשים"). זה פשוט שהבחור מחזר אחרי הבחורה, הוא צריך לתת את ה"סיפתח" כמו שאומרים. בוודאי שאם המרחק ביניהם זה שעתיים נסיעה, אז זה לא הכי אנושי לומר לבחור לבוא עד אליה הביתה. אבל הגבר בהחלט צריך להראות יותר סימני "התאמצות" (נקרא לזה כך כי לא מצאתי מילה טובה יותר). ותאמין לי (גם מניסיון) שגבר שמראה זאת לאישה, מרוויח הרבה אח"כ. כמובן אם היא אישה נחמדה וטובה

אני יודע שבד"כ הגבר מגיע וכו', וכן כן - 'בעל האבדה מחזר אחר אבדתו'. הכל ידוע. 

אממה, אני אישית כאשר בשיחה הראשונה אני מציע להגיע כמה שיותר קרוב לבחורה, אני תמיד מחכה שהיא תגיד משפט שמעיד על רגישות: "רק אם לא קשה שלך מדי", "אולי אתקדם לקראתך?", "זה לא טרחה עבורך"... וכדומה. משפטים כאלו ייגרמו לי לא רק לסרב להצעות שלה לבוא לקראתי, אלא אני אשתדל להגיע ממש עד למפתן ביתה. למה? כי משפטים כאלו מעידים, כן כבר בטלפון הראשון, שיש כאן מישהי עם רגישות, עם יכולת ויתור - וממילא יחס גורר יחס. 

אבל, וזה אבל גדול - אם היא אומרת משפטים כמו "ברור שתבוא עד אלי", "אני מעדיפה שאתה תבוא", "תמיד הגברים צריכים לבוא עד לבחורה", כאילו שהדברים כל כך פשוטים שהוא יוותר, שהוא ישקיע, שהוא ישתדל.... אז סלחו לי, כבר מעכשיו אני יודע שזה עומד להיות דייט כושל. אפס רגישות, אפס טאקט. אני אגיע עד אליה, אבל אני ארגיש כל כך מנוצל, שכמעט בטוח שהדייט נדון לכשלון. 

בנות, תבינו: זה לא מה שהיה פעם. התהפכו היוצרות. היום, לכל בחור ממוצע יש בין 10-30 הצעות בממתינה, שרק מחכות לתשובה חיובית. בחורה שעושה עליו פוזות - האצבע קלה על ההדק לעבור להצעה הבאה. 

לפעמים בת מחכה כמה חודשים בשביל הצעה, ועד שההצעה מגיעה, פתאום היא מתנהגת כאילו מי ישמע. קצת צניעות לא תזיק לאף אחד ואחת. אם כל אחד יחשוב רק על החובות שלו כלפי החבר, ולא אילו זכויות מגיע לו מהצד השני - אז עולמנו ייראה הרבה יותר יפה וטוב. 

מקווה שהבנתן את כוונתי. 

בהצלחה לכולנו.

אז תעיף את מי שבא לך....

כשאתה יוצא עם הבחורה גם תגיד לה שיש לך עו 8 הצעות בקנה....

ושתשים לב טוב מה היא עושה....

אההה והכי חשוב, תישאר לבד.

בהצלחה אח!

בחרת להשתמש בדמגוגיה, וחבל. 

אני מאמין שאם בחור בא באמת מתוך רצון להכיר ולהיפגש, בלי להתייחס לים ההצעות שיש לו - אז זה ממש פוגע אם הוא מקבל משפטים שאומרים 'אני קשה להשגה. תתאמץ מותק'. זה ברקס רציני לכוונות הטובות שלו, וחבל שבנות לא מבינות את זה. 

את מבינה? בת יכולה לעשות טיול טרמפים פראי בצפון, אבל להגיע לפגישה - פתאום היא הופכת להיות רכה וענוגה, וזה לא מתאים לה... די עם הצביעות הזאת.

אישית, אם הבחורה מאזור ירושלים - אני משתדל להגיע ממש עד אליה (...), אבל אם היא גרה בבאר שבע או בקריות - אין סיבה שאני אסע עד לשם. אם היא לא תתקדם לתל אביב \ צומת קסטינה - אז היא יכולה לשכוח מלהתחתן. אם היאלא מוכנה לעשות את המאמץ הקטן הזה, ללכת לקראת - מבחינתי היא שרופה. אני מתכוון לבנות בית של נתינה בלי גבולות, אבל איך אפשר לתת ולתת אם זה הולך להיות חד סתרי מהתחלה? 

לק"י

גם אשה יכולה להחליט (גם בדייטים ראשונים).

בעיקר שלפעמים צריך לקבל החלטה או שיש התלבטויות- כדאי ומומלץ שהיא תביע את דעתה (ולא תמצא את עצמה במצב שהיא לא מעוניינת בו).

שכתבת..

מצטערת, באמת אין מה להגיב לך לגופו של עניין ודיון כי אתה מסתכל על דייטים כמו על מכירות (מה זה לומר- אפילו לחשוב!!- יש לי עוד מליון הצעות?!?! לעזאזל, מה אני לקוחה שאתה החברה היחידה שמספקת את הצרכים שלי?!).

אני ממליצה לך דחוף ללכת לאיזשהו יועץ שיסביר לך מי נגד מי בדייטים, מה זה אישה, ולמה בדיוק כשהיא רווקה היא מרשה לעצמה להתפרע ואילו כשהיא עם בחור היא עדינה.

כי בלי להחזיק את הדברים הנ"ל בשק המחשבתי שלך- יהיה לך מאוד קשה למצוא אישה טובה.

אולי תמצא שפחה, אבל אישה טובה- אני מתקשה להאמין.

ובאמת שהשתדלתי להסביר לך בעדינות.

איזה מתוקה.... מישהי (ועוד נשואה) שמסכימה איתי

בואי! אני בעד דייטים עם בנות

רחלקה, חבל שאת דנה לכף חובה בלי להתעמק במה שכתבתי. לפי הכתיבה שלך רואים שאת יורה את החיצים מהבטן מבלי לחשוב באמת על מה שכתבתי. הצעה שלי? אל תסתכלי בעין רעה על כל דבר שלא בדיוק מתיישב לך עם תפיסת העולם שלך. אם תרצי, אסביר לך טוב יותר את הדברים באישי. 

כל מה שבאתי לומר זה, שברגע שכל אחד חושב מהמקום של 'מה הוא יעשה בשבילי' - זה אסון. זה משחקי אינטרסים, וגם אם הם יגיעו בסוף לחתונה - הנישואין לא יחזיקו זמן רב. 

כל צד חייב להטמיע בתודעה רק מה החובה שלו בקשר, ולא אילו זכויות הוא אמור לקבל. לכן אני לא סובל את הגישה (הנפוצה מדי) של בנות שבאות ואומרות: הוא צריך להשקיע בי, הוא יבוא לאסוף אותי, הוא יגיע עד אלי. גם אם זה נכון - לא אומרים את זה ולא חושבים על זה!!!!! 

לעניות דעתי, הסוד בנישואין הוא כמה שיותר ללכת לקראת, לתת-לתת-לתת. אבל ברגע שהבחור בא בגישה כזו, והבחורה מגיעה בגישה של 'לקבל-לקבל-לקבל' - אז את יודעת מה? שתחפש את החברים שלה. היא לא בשלה לחתונה.

לכן אני באמת לא מבין את ההתקפה של כמה מהפורום נגדי. זאת אמת פשוטה. כי אם באים בגישה אינטרסנטית אז לבת יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לבן, שיש לו הרבה יותר הצעות בד"כ. האם זה לא נכון? 

עכשיו, תקראי את זה שוב פעם נוספת, ואז תגיבי. 

בהצלחה.

לבחורה (וגם לבחור) יש את כלללל הזכויות לדרוש את הבן\בת זוג האופטימליים בשבילו.

אז כן, חשוב לי שהבחור שלי ישקיע בי, ומבחינתי זה בא לידי ביטוי בא-ב-ג. וזה הכי הגיוני שיש! למה שאוותר על זה מראש?!..

אני מאוד מסכימה עם הגישה של לחפש איפה אני יכול לתת בקשר, וכתבתי על זה לא מעט כאן בפורום, אבל זה פשוט לא קשור לפה..

חשבת על זה שאולי לומר לבחורה "תבואי את אליי, או לפחות תתקדמי לכיווני", בדרישה, ולא מתוך אילוץ, זה נשמע מאוד מאוד מאוד רע?!

גם ככה גברים נמצאים בקבוצת סיכון של מפעילי אלימות (זה המספרים מדברים בעד עצמם..), אז כשבחור אומר דבר כזה זה מדליק אלף ואחת נורות אדומות.

ואני גם מסכימה שלומר לבחור "אתה צריך לבוא לאסוף אותי, מתחת לבית ב18:30 בדיוק"- כי בחייאת, הוא לא הנהג מונית שלך.

אבל סביר מאוד שבחורה תצפה ליחס קצת אישי ואכפתי מהבחור שהיא יוצאת איתו. כמובן שהגבולות גמישים, ולכל אחד מתאים משהו אחר, אבל הציפייה הזאת מאוד מובנת בעיני.

ואם לומר את האמת, אני שמחה מאוד שהרבה בפורום התקוממו על זה. טוב שיש לאנשים ראש בריא והגיון שעובד טוב..

אשמח אם תצטטי איפה כתבתי שגבר יאמר לבחורה 'תבואי אלי או לפחות תתקדמי לכיווני'. ודאי שלא אומרים את זה! אבל לפחות מדין הנימוס, על האישה לומר משפט שהגבר ירגיש שהיא מודעת להשתדלות שהוא עושה, שהיא מעריכה את זה, שהיא אולי מתנצלת על האילוץ שהוא צריך להגיע אליה ממרחק... לא יותר. אבל לצערי בהרבה מקרים גם את זה אין!

לאן נעלמה העדינות והביישנות הנשית? לאן?

הרבה פעמים הגעתי למרחקים כדי לתת לבחורה כמה שיותר, השקעתי והתאמצתי - ולצערי בהרבה מאוד פעמים זה היה ממש חד סתרי (גם לאורך זמן), כך שאני מדבר מתוך ניסיון כואב. 

לגבי בנות ביישניות ופסיביות בהתחלה - אני מסכים איתך מאד. הבעיה היא, שלצערי הרבה (אם לא רוב) הבנות כבר ממש לא עדינות, והן יודעות להעז ולבקש בפנים מה שהן רוצות. וכשהאווירה היא של סחטנות ו'מגיע לי' - אז זה לא הולך.

אבל להגיד את זה ככה?...

גישה כזו של "היא חייבת לבוא לקראת" בד"כ לא מעודדת לנ"ל...

לענ"ד.

לק"י

צריך להתחשב אחד בשני, בלי כללים מוזרים..

רק מה שאם היא אומרת שהיא "מעדיפה שאתה תגיע אליה", זה לא בהכרח בגלל שהיא בחורה אגואיסטית ולא מתחשבת, אלא שאולי יש לה סיבה טובה אחרת (אתה גר בחור שאין לה מושג איך להגיע אליו והיא מפחדת להסתבך, היא עובדת עד שעות מאוחרות ואם לא תפגשו קרוב אליה זה יהיה כבר מאוחר מידי וכו' וכו').

אז בכללי הסכמתי איתך, אבל צריך לשים לב גם לפרטים.

ולא לשפוט בחומרה רבה מידי.

כמות ההצעות לבחור לעומת בחורה??!!

אתה ממש נשמע כמו הגברים של פעם שבעיניהם האישה היא כלום- אפס -מקסימות אמצעי להקים משפחה

ו-אני- שונאת את זה! 

ידוע שלבנים יש יותר הצעות..

תחשבי שבדר"כ כשיש הצעה מציעים לבן-אם הוא עונה תשובה חיובית, מדברים עם הבת..

אם הוא לא רוצה-הבת לא אמורה לדעת...

ולכן בנים מקבלים בדר"כ יותר הצעות..

חישבי, את לא מעונינת שיראו אותך בנות שאת מכירה ...

כוונתו היתה שמישהי שהוא לא באמת מכיר והיא לא ממש עדיפה על אחרות 

אם היא מנסה לעשות לו את החיים קשים שיתאמץ אז הוא לא ישקיע

ברור שאחרי שמכירים משקיעים בקשר ובאישה 

אל דאגה.לא לכל בחור מחכות בקנה 10 עד 30 הצעות,

הרבה פעמים גם לא עשירית מ10.

נרגעתי קצת..

אני לא חושבת שרע להם....

חוצמזה,גם להיתקע עם 17 הצעות בממתינה

זה גם לא הדבר הכי נחמד

בעיני,זה רק יוצר לחץ ובלבול

בשילוב עם קושי להתמקד בהצעה הנוכחית

כל אחד בעיתו ובזמנו!

אבל כבר אין לי כח

הדבר שהיה כן חשוב לי להגיד זה לפחות אם אתה אומר ככ הרבה ******* תגיד אותם בשם עצמך בלבד.

וחשוב במקום ציבורי.. שלא יהיו הפתעות בטעות

לק"י

לא ממש התחשק לי לפגוש אנשים בדייטים הראשונים.

(למרות שעם הבחור האחרון נפגשתי דייט ראשון בעיר שלי, ולא פגשנו שום משפחה או חברות שלי ב"ה..).

וזה תלוי בתחבורה ציבורית, ביישוב/ עיר וכו'..

אני נגד העניין שבחור חייב לבוא עד אלייך (וגם טכנית עדיף להתרחק לפעמים מהאזור המוכר והידוע אם לא רוצים לפגוש משפחה/ חברים)

מקום נחמד באמצע זה נשמע סבבה..

אל תקשיבי לכללים האלו.

תיפגשו איפה שנח לשינכם.

אחרי הכל- אתם נפגשים,

ולא ממציאי הכללים.

שתרדי מהר פורום אחד מטה

כדרך לקבוע דברים בחיים - שאלה בפורום ממש לא רלוונטית...

ב"הצלחה!

תודה

תלמידה אחת באה אליי ביציאה-

"אחותי לא יוצאת בכלל בעיר מגורנו"

אני: "מה, למה?"

היא- "מה, כולם מכירים אותה פה, מה היא צריכה את זה..."

אני- "מה, הם כל פעם נוסעים למקום אחר בשביל להיפגש?" (ותוך כדי תוהה לעצמי מניין יש לה את המידע המפורט הזה..)

היא- "לא, היא לא נפגשת עם בחורים רק מפה (וכאן הגיע פירוט של ישיבות נוספות שהיא נפגשת עם בחורים משם), אז היא נוסעת אליהם"

אני- "היא נוסעת אליהם? אבל אז, שם כולם מכירים אותו.."

היא- "יופי, שיסתדר"

אני-"מאיפה את יודעת?"

היא- "היא אומרת את זה בטלפון, מזתומרת?"

|תוקעת בה מבט חושד|

היא- "אני לא מצוטטת, היא פשוט מדברת איתם בקולי קולות לידי"

(*מצותתת, אבל באמת שזה שולי)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?