שנה שעברה בשירות לאומי,הרכזת שלי כמובן סיפרה לנו את ההיכרות עם בעלה,הם התחתנו תוך שלושה חודשים,ושאלנו אותה איך אפשר לדעת תוך שלושה חודשים שזה זה?

היא אמרה,ששניהם תוך שבועיים כבר היה ברור.שהיא פשוט הרגישה שזה האיש שאיתו היא רוצה לבנות בית,שיהיה אבי ילדיה.

זה פשוט היה לשניהם ברור כל כך.

אבל לא לכולם ישר זה ברור,יש זוגות שצד אחד מובן לו שהיא אחת,ואילו לצד השני ייקח קצת יותר זמן-או כמו שאמרו,זוגיות זה עבודה.

אומרים שזה זה,מרגישים.בעז"ה שתרגיש שזה זה,תבין  

והאמת היא שמראש חשבתי שאני אצטרך לצאת הרבה עם בעלי לפני החתונה כדי להיות בטוחה בהחלטה. ובסוף הספיק לי ממש מעט..

אני מבינה ומכבדת את מי שרוצה או צריך לצאת תקופה ארוכה יותר, זה לגמרי לגיטימי, אבל פותח השירשור שאל איך אפשר כ"כ מהר, אז עניתי לו

כמו שאמרו כבר לעיל בחינת הקשר אצל חילונים ואצל דתיים היא שונה מהותית לחלוטין.

כשאתה בוחן את הקשר בתור אדם דתי שומר מצוות שומר נגיעה ויש לך קו מחשבה של להתחתן (ולא סתם להעביר את הזמן ונראה מה יהיה, כמו אצל חילונים- קצת הגזמתי בתיאור ;) ), אז כך אתה בוחן את הקשר בצורה יותר נקייה ובריאה.

איך יודעים אם היא האחת?

הרב זמיר כהן אומר בהרצאותיו שיש 4 דברים שבעזרתם אתה בוחן את הבת זוג (כמובן תקף לבן זוג במקרה של בחורה):

1. מידות טובות. 2. יראת שמיים. 3. עניין, נושאי שיחה. 4. מראה חיצוני.

זה עניין של רגש פנימי.

וכמובן שזה עניין של הקב"ה המזווג זיווגים.

וזה עניין של בשלות והבנה של מי אתה ומה אתה רוצה מבת הזוג שלך ומה אתה מחפש במערכת יחסים. ברגע שאתה יודע מי אתה יהיה לך קל יותר לדעת מי היא בת זוגך. כשאתה עוד לא מפוקס זה יותר קשה ובעייתי.

מקווה שעזרתי במשהו בהצלחה!!!

לא אצל כולם הידיעה הזו מגיעה מהר, אבל אצל חלק.

כשבעלי הציע לי נישואין אחרי שבועיים וחצי זה היה אחרי שהוא חיכה לי שאדע אם אני מוכנה, כי זה מפחיד ומבלבל, ואתה לא בטוח אף פעם אם מה שאתה מרגיש זה אהבה או התאהבות (אחרי שמפחידים אותנו כל כך להזהר מזה), ובעצם איך אפשר לדעת?? (שזו בכלל השאלה שלך)

אז אני רוצה להגיד לך שאי אפשר לדעת, אבל אפשר לדעת.

בתור בת להורים שהתגרשו אחרי 16 שנה יחד תמיד תהיתי איך אפשר לדעת, ושגם אם אני מכירה אותו עכשיו הכל יכול להשתנות לקצה השני.

פה נכנסת האמונה, הענווה והבסיס.

האמונה- שעשיתי את ההשתדלות שלי להבין, להכיר, להיות אמיתיים, לזהות, לתת צ'אנס, לחשוב...ומכאן הכל בידי שמיים. כי יש גבול לידע שלנו, אבל אין גבול לאמונה.

הענווה- כי לרוב במקרה כזה קשה להאמין שהקב"ה נתן לנו את הטוב הזה ושזה הגיע בעצם כי מי אנחנו בכלל? אז כן, הוא החליט שזה מגיע לנו ואנחנו מאמינים.

והבסיס- יש בסיס שאני מאמינה שצריך להכיר אותו לפני שמחליטים ועליו נבנית הזוגיות. צריך להכיר את הגרעין הפנימי של האדם, להבין לאט ובזהירות מי הוא, מה התכונות העיקריות שבו, וכל השאר טפל לעניין. זוגיות זו עבודה משותפת, וכשיש לבן הזוג רצון לעבוד יחד, רצון להשתפר, ותכונות אנושיות- רגישות, טוב לב וכו', אז גם כשיהיו היתקלויות קטנות יותר או פחות במהלך החיים המשותפים אתם יכולים להאמין שיהיה איך להמשיך משם, באהבה.

ובעז"ה היא תגיע בלי שתשים לב, אותה אחת שתדע שהיא שלך ואתה שלה. וזהו.

**לפני ששלחתי קראתי שוב, ואני רוצה להוסיף למי שחושב שאני חושבת שאפשר להתחתן עם כל אחד- אז ברור שצריכה להיות התאמה, מציאת חן, רגש ברמה זו או אחרת. פותח השרשור שאל לגבי מה קורה אם נראה מתאים, איך יודעים באמת אם אתה לא מכיר את הבנאדם עד הסוף?

אולי יקח זמן למצוא מישהי שיכולה להכיר את כל המורכבויות, אבל אין צורך שהיא בעצמה תהיה כזו...אז לא בהכרח יקח יותר ממישהו אחר, אלא "כרגיל"- כמה שהקב"ה יחליט.

מחזירה את השאלה אליך...אתה חושב שיקח יותר זמן? מה יכול לגרום לזה?

לגוון גם בפגישות.

שלא כל הפגישות יהיו מאותו סוג

וטוב שזה נמצא לך במודעות כבר עכשיו!

כמובן,לא צריך להשתגע

2 הפגישות הראשונות יכולות להיות רגילות לגמרי

אבל אח"כ לנסות לגוון במקומות שונים\עיסוקים שונים

כדי לתת לה הזדמנות להכיר לפחות את רוב הצדדים שיש בך

אדם שנמשך להרבה כיוונים:

1. עכשיו מפוזר, עם הזמן יתמקד ויירגע. 
2. עכשיו מפוזר - תמיד מפוזר - שימצא בחורה שמכילה את הפיזור שלו. 
3. עכשיו מפוזר - תמיד מפוזר - שישים גבולות, וישאיר את הפיזור מחוץ לבית, ויתחתן עם בחורה רגילה. 

מה מביניהם? אי אפשר לדעת. רק הזמן יגיד או יעשה את שלו. (אני נוטה להניח, שככל שאדם צעיר יותר, כך הוא יהיה מפוזר יותר) אופציות מעשיות: אפשר להתבגר ואז להתקבע, או להתקבע ולהתבגר תוך כדי תנועה. 

 

זה מעיד משהו על אי-מצומצמות בנפש האדם...

אולי עצם זה שהבחורה כזאת (גם לכיוונים של הרחבת אופקים והעמקה ושמחת חיים משוחררת)

מעורר אצל השניים את ההזדהות?

שנמשכים לכמה כיוונים,יהיה להם יותר קשה לקבל החלטות בחיים

(צד אחד מושך אותם ל-x וצד שני ל-y(

אבל כמו שהולך המשפט: באהבה אין כללים

לא בהכרח שזה יהיה קשה יותר

אולי בעוד יומיים תפגוש מישהי שגם היא מגוונת כמוך?

ואולי הקב"ה ישלח לך בקרוב מישהי פשוטה שדווקא מחפשת את הגיוון והמורכבות?

רק ה' יודע

וכן,אני יכולה להבין את הלחץ

כי בציבור שלנו יש לפעמים איזה לחץ סמוי להחליט תוך חודשיים-שלוש גג

ואני מאמינה שזה כל כך אינבידואלי

כל אחד צריך להחליט בקצב שמתאים לו

אני מחפשת כזה....

מה עם בחורה שבבוקר מלמדת אחכ הולכת לעשות סטילינג לבנדוד שלה אחכ יש לה כמה מטופלים בבית אחכ הולכת לשיעור תורה (חסידות) אחכ לסרט ואחכ לשיעור פילוסופיה ואחכ לפסיכולוגית שלה ואחכ לשיעור ליטאי טהור בגמרא....

מה יהא עליה??

ופעם היא נראית מתנחלת צהובה, פעם ערסית, פעם שמאלנית מתנשאת ופעם חרדית ממוצעת ופעם סתם ירושלמית???

פעם יפה, פעם מכוערת, פעם רזה ופעם לא???

ומתענינת בפוליטיקה, פסיכולוגיה, איפור, ארכיאולוגיה, גרפולוגיה, נקיולוגיה, גאוגרפיה, עיצוב פנים (תרתי משמע), היסטוריה ועוד ועוד....

(סתם נתתי דוגמא... ;)

יווווו איזו פריקה!!!

בסוף אמרתי:למה לא? אם זה יכול להועיל אפילו במשהו קטן

גמאני יחסית מגוונת

היו לי כמה קשרים קצרים (2-4 פגישות) ושמתי לב לתופעה משונה

עם כל מדוייט התנהגתי בצורה אחרת,נתתי ביטוי לחלק אחר של האישיות

פשוט לא להאמין שאני אותה אחת...

עם מדוייט אחד הייתי יותר רגשית (שיתפתי בחוויות,שירים ותחושות

עם מדוייט אחר הייתי יותר שכלית(דיברנו על כל מיני נושאים אקדמיים,לימודים  וכו

בפגישה אחרת נתתי יותר ביטוי לצד של ההומור (לפחות 70% מהפגישה הייתה סביב פדיחות,

צחוקים וציניות.במבט לאחור,לא הדרך המומלצת לפתוח קשר!

ובפגישה אחרת הצד העמוק והרציני היה מודגש

ואני מקווה שבעז"ה עם בעלי רוב הצדדים יצליחו להתבטא

(לא בהכרח באותה פגישה...אפשר שזה יהיה בפגישות שונות.)

למה רק רוב הצדדים? כי רק אחרי החתונה מכירים באמת

אז לדעתי,מספיק שרוב הצדדים שלך יצליחו להתבטא

ובלי לחץ....לא חייבים לדחוס את כל האופי לפגישה אחת

כשהקשר יותר מתפתח-אז כדאי להשקיע מחשבה ולגרום לגיוון בפגישות

כדי שהיא תצליח להכיר את רוב החלקים  שלך

בהצלחה

ולהכיר "כמה שנים", לא שייך לחלוטין. וגם אשליה [וחזקה על "אהבה" כזו שעלולה לדעוך עוד לפנֵי, שאינה בנויה על בנין אמת הדדי ונתינת אמת]

אם כי יתכן לעיתים שאדם מכיר את הבת-דודה מגיל 0 ובסוף מתחתנים..  וגם אז - אחרי החתונה יראה שלא הכיר אותה בעצם כנשואה, כאשתו...

לא כדאי להפחיד את עצמך...

יכול להיות שהוא התכוון יותר לנורמה המקובלת

שלפעמים מצפים מכולם להחליט תוך חודש-חודשיים

יש כאלה שמתאים להם

ויש כאלה שזקוקים לטיפה יותר זמן כדי להרגיש שלמים עם ההחלטה

אבל מאוד נהנתי לקרוא ולהחכים מהתגובות הבאמת יפות =)

הרי אנחנו מאמינים שהקב"ה מזווג זיווגים, 

בהחלטה שלך להתחתן, מעורב הקב"ה שדאג שתחליט מה נכון בשבילך

אם אתם לא זורקים צלחות אחד על השני כנראה שזה זה. 

עכשיו יש לך הרבה עבודה כדי לבנות את האהבה בניכם. 

זו תשובה של אחרי הנישואים.

לפני הנישואים מספיק מעט זמן כדי להעריך אם יש התאמה מסויימת בניכם. 

לעולם לא תכיר אותה טוב עד שתיתחתנו, 

וגם אחרי שתיתחתנו אתם משתנים מתבגרים מזדקנים וזה תמיד עבודה להכיר עוד ועוד אחד את השני. 

ותמיד יש בזה חידושים. 

אם היה צריך לחפש אדם מושלם אתה לגמרי צודק, כי אפילו 120 שנה לא יספיקו למצוא.

צריך למצוא אדם שמוכן להשקיע היטב כדי שתהיו בעל ואשה עם כל המשתמע מכך. זו משימה שפעמים היא לוקחת כמה חודשים טובים ופעמים היא לוקחת הרבה פחות מכך...

והוא סינן בסוף שזה רלוונטי גם לענין זה

משל דבק מגע:

רוב האנשים לוקחים את המשטחים כמו שהם ושופכים הרבה דבק ומיד מצמידים

ובסוף הכל מתלכלך ובסוף לא נדבק כמו שצריך וצריך לשים עוד ועוד דבק

אבל מי שקורא הוראות מנקה את המשטחים שם קצת דבק מחכה קצת מדביק חזק

וזהו זה נשאר

(לא היה פירוש כך שכל אחד לפי דעתו)

(הוא אדם באמת חכם)

הכירה שבועיים. ש-ב-ו-ע-י-י-ם!!

שני מכיר מישהו שהתארס אחרי שבועיים וממש לא חרדי

וחודש אני מכיר כמה

זה רק אנשים עם מפסיק אמונה, או טמבלים.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰