שנה שעברה בשירות לאומי,הרכזת שלי כמובן סיפרה לנו את ההיכרות עם בעלה,הם התחתנו תוך שלושה חודשים,ושאלנו אותה איך אפשר לדעת תוך שלושה חודשים שזה זה?

היא אמרה,ששניהם תוך שבועיים כבר היה ברור.שהיא פשוט הרגישה שזה האיש שאיתו היא רוצה לבנות בית,שיהיה אבי ילדיה.

זה פשוט היה לשניהם ברור כל כך.

אבל לא לכולם ישר זה ברור,יש זוגות שצד אחד מובן לו שהיא אחת,ואילו לצד השני ייקח קצת יותר זמן-או כמו שאמרו,זוגיות זה עבודה.

אומרים שזה זה,מרגישים.בעז"ה שתרגיש שזה זה,תבין  

והאמת היא שמראש חשבתי שאני אצטרך לצאת הרבה עם בעלי לפני החתונה כדי להיות בטוחה בהחלטה. ובסוף הספיק לי ממש מעט..

אני מבינה ומכבדת את מי שרוצה או צריך לצאת תקופה ארוכה יותר, זה לגמרי לגיטימי, אבל פותח השירשור שאל איך אפשר כ"כ מהר, אז עניתי לו

כמו שאמרו כבר לעיל בחינת הקשר אצל חילונים ואצל דתיים היא שונה מהותית לחלוטין.

כשאתה בוחן את הקשר בתור אדם דתי שומר מצוות שומר נגיעה ויש לך קו מחשבה של להתחתן (ולא סתם להעביר את הזמן ונראה מה יהיה, כמו אצל חילונים- קצת הגזמתי בתיאור ;) ), אז כך אתה בוחן את הקשר בצורה יותר נקייה ובריאה.

איך יודעים אם היא האחת?

הרב זמיר כהן אומר בהרצאותיו שיש 4 דברים שבעזרתם אתה בוחן את הבת זוג (כמובן תקף לבן זוג במקרה של בחורה):

1. מידות טובות. 2. יראת שמיים. 3. עניין, נושאי שיחה. 4. מראה חיצוני.

זה עניין של רגש פנימי.

וכמובן שזה עניין של הקב"ה המזווג זיווגים.

וזה עניין של בשלות והבנה של מי אתה ומה אתה רוצה מבת הזוג שלך ומה אתה מחפש במערכת יחסים. ברגע שאתה יודע מי אתה יהיה לך קל יותר לדעת מי היא בת זוגך. כשאתה עוד לא מפוקס זה יותר קשה ובעייתי.

מקווה שעזרתי במשהו בהצלחה!!!

לא אצל כולם הידיעה הזו מגיעה מהר, אבל אצל חלק.

כשבעלי הציע לי נישואין אחרי שבועיים וחצי זה היה אחרי שהוא חיכה לי שאדע אם אני מוכנה, כי זה מפחיד ומבלבל, ואתה לא בטוח אף פעם אם מה שאתה מרגיש זה אהבה או התאהבות (אחרי שמפחידים אותנו כל כך להזהר מזה), ובעצם איך אפשר לדעת?? (שזו בכלל השאלה שלך)

אז אני רוצה להגיד לך שאי אפשר לדעת, אבל אפשר לדעת.

בתור בת להורים שהתגרשו אחרי 16 שנה יחד תמיד תהיתי איך אפשר לדעת, ושגם אם אני מכירה אותו עכשיו הכל יכול להשתנות לקצה השני.

פה נכנסת האמונה, הענווה והבסיס.

האמונה- שעשיתי את ההשתדלות שלי להבין, להכיר, להיות אמיתיים, לזהות, לתת צ'אנס, לחשוב...ומכאן הכל בידי שמיים. כי יש גבול לידע שלנו, אבל אין גבול לאמונה.

הענווה- כי לרוב במקרה כזה קשה להאמין שהקב"ה נתן לנו את הטוב הזה ושזה הגיע בעצם כי מי אנחנו בכלל? אז כן, הוא החליט שזה מגיע לנו ואנחנו מאמינים.

והבסיס- יש בסיס שאני מאמינה שצריך להכיר אותו לפני שמחליטים ועליו נבנית הזוגיות. צריך להכיר את הגרעין הפנימי של האדם, להבין לאט ובזהירות מי הוא, מה התכונות העיקריות שבו, וכל השאר טפל לעניין. זוגיות זו עבודה משותפת, וכשיש לבן הזוג רצון לעבוד יחד, רצון להשתפר, ותכונות אנושיות- רגישות, טוב לב וכו', אז גם כשיהיו היתקלויות קטנות יותר או פחות במהלך החיים המשותפים אתם יכולים להאמין שיהיה איך להמשיך משם, באהבה.

ובעז"ה היא תגיע בלי שתשים לב, אותה אחת שתדע שהיא שלך ואתה שלה. וזהו.

**לפני ששלחתי קראתי שוב, ואני רוצה להוסיף למי שחושב שאני חושבת שאפשר להתחתן עם כל אחד- אז ברור שצריכה להיות התאמה, מציאת חן, רגש ברמה זו או אחרת. פותח השרשור שאל לגבי מה קורה אם נראה מתאים, איך יודעים באמת אם אתה לא מכיר את הבנאדם עד הסוף?

אולי יקח זמן למצוא מישהי שיכולה להכיר את כל המורכבויות, אבל אין צורך שהיא בעצמה תהיה כזו...אז לא בהכרח יקח יותר ממישהו אחר, אלא "כרגיל"- כמה שהקב"ה יחליט.

מחזירה את השאלה אליך...אתה חושב שיקח יותר זמן? מה יכול לגרום לזה?

לגוון גם בפגישות.

שלא כל הפגישות יהיו מאותו סוג

וטוב שזה נמצא לך במודעות כבר עכשיו!

כמובן,לא צריך להשתגע

2 הפגישות הראשונות יכולות להיות רגילות לגמרי

אבל אח"כ לנסות לגוון במקומות שונים\עיסוקים שונים

כדי לתת לה הזדמנות להכיר לפחות את רוב הצדדים שיש בך

אדם שנמשך להרבה כיוונים:

1. עכשיו מפוזר, עם הזמן יתמקד ויירגע. 
2. עכשיו מפוזר - תמיד מפוזר - שימצא בחורה שמכילה את הפיזור שלו. 
3. עכשיו מפוזר - תמיד מפוזר - שישים גבולות, וישאיר את הפיזור מחוץ לבית, ויתחתן עם בחורה רגילה. 

מה מביניהם? אי אפשר לדעת. רק הזמן יגיד או יעשה את שלו. (אני נוטה להניח, שככל שאדם צעיר יותר, כך הוא יהיה מפוזר יותר) אופציות מעשיות: אפשר להתבגר ואז להתקבע, או להתקבע ולהתבגר תוך כדי תנועה. 

 

זה מעיד משהו על אי-מצומצמות בנפש האדם...

אולי עצם זה שהבחורה כזאת (גם לכיוונים של הרחבת אופקים והעמקה ושמחת חיים משוחררת)

מעורר אצל השניים את ההזדהות?

שנמשכים לכמה כיוונים,יהיה להם יותר קשה לקבל החלטות בחיים

(צד אחד מושך אותם ל-x וצד שני ל-y(

אבל כמו שהולך המשפט: באהבה אין כללים

לא בהכרח שזה יהיה קשה יותר

אולי בעוד יומיים תפגוש מישהי שגם היא מגוונת כמוך?

ואולי הקב"ה ישלח לך בקרוב מישהי פשוטה שדווקא מחפשת את הגיוון והמורכבות?

רק ה' יודע

וכן,אני יכולה להבין את הלחץ

כי בציבור שלנו יש לפעמים איזה לחץ סמוי להחליט תוך חודשיים-שלוש גג

ואני מאמינה שזה כל כך אינבידואלי

כל אחד צריך להחליט בקצב שמתאים לו

אני מחפשת כזה....

מה עם בחורה שבבוקר מלמדת אחכ הולכת לעשות סטילינג לבנדוד שלה אחכ יש לה כמה מטופלים בבית אחכ הולכת לשיעור תורה (חסידות) אחכ לסרט ואחכ לשיעור פילוסופיה ואחכ לפסיכולוגית שלה ואחכ לשיעור ליטאי טהור בגמרא....

מה יהא עליה??

ופעם היא נראית מתנחלת צהובה, פעם ערסית, פעם שמאלנית מתנשאת ופעם חרדית ממוצעת ופעם סתם ירושלמית???

פעם יפה, פעם מכוערת, פעם רזה ופעם לא???

ומתענינת בפוליטיקה, פסיכולוגיה, איפור, ארכיאולוגיה, גרפולוגיה, נקיולוגיה, גאוגרפיה, עיצוב פנים (תרתי משמע), היסטוריה ועוד ועוד....

(סתם נתתי דוגמא... ;)

יווווו איזו פריקה!!!

בסוף אמרתי:למה לא? אם זה יכול להועיל אפילו במשהו קטן

גמאני יחסית מגוונת

היו לי כמה קשרים קצרים (2-4 פגישות) ושמתי לב לתופעה משונה

עם כל מדוייט התנהגתי בצורה אחרת,נתתי ביטוי לחלק אחר של האישיות

פשוט לא להאמין שאני אותה אחת...

עם מדוייט אחד הייתי יותר רגשית (שיתפתי בחוויות,שירים ותחושות

עם מדוייט אחר הייתי יותר שכלית(דיברנו על כל מיני נושאים אקדמיים,לימודים  וכו

בפגישה אחרת נתתי יותר ביטוי לצד של ההומור (לפחות 70% מהפגישה הייתה סביב פדיחות,

צחוקים וציניות.במבט לאחור,לא הדרך המומלצת לפתוח קשר!

ובפגישה אחרת הצד העמוק והרציני היה מודגש

ואני מקווה שבעז"ה עם בעלי רוב הצדדים יצליחו להתבטא

(לא בהכרח באותה פגישה...אפשר שזה יהיה בפגישות שונות.)

למה רק רוב הצדדים? כי רק אחרי החתונה מכירים באמת

אז לדעתי,מספיק שרוב הצדדים שלך יצליחו להתבטא

ובלי לחץ....לא חייבים לדחוס את כל האופי לפגישה אחת

כשהקשר יותר מתפתח-אז כדאי להשקיע מחשבה ולגרום לגיוון בפגישות

כדי שהיא תצליח להכיר את רוב החלקים  שלך

בהצלחה

ולהכיר "כמה שנים", לא שייך לחלוטין. וגם אשליה [וחזקה על "אהבה" כזו שעלולה לדעוך עוד לפנֵי, שאינה בנויה על בנין אמת הדדי ונתינת אמת]

אם כי יתכן לעיתים שאדם מכיר את הבת-דודה מגיל 0 ובסוף מתחתנים..  וגם אז - אחרי החתונה יראה שלא הכיר אותה בעצם כנשואה, כאשתו...

לא כדאי להפחיד את עצמך...

יכול להיות שהוא התכוון יותר לנורמה המקובלת

שלפעמים מצפים מכולם להחליט תוך חודש-חודשיים

יש כאלה שמתאים להם

ויש כאלה שזקוקים לטיפה יותר זמן כדי להרגיש שלמים עם ההחלטה

אבל מאוד נהנתי לקרוא ולהחכים מהתגובות הבאמת יפות =)

הרי אנחנו מאמינים שהקב"ה מזווג זיווגים, 

בהחלטה שלך להתחתן, מעורב הקב"ה שדאג שתחליט מה נכון בשבילך

אם אתם לא זורקים צלחות אחד על השני כנראה שזה זה. 

עכשיו יש לך הרבה עבודה כדי לבנות את האהבה בניכם. 

זו תשובה של אחרי הנישואים.

לפני הנישואים מספיק מעט זמן כדי להעריך אם יש התאמה מסויימת בניכם. 

לעולם לא תכיר אותה טוב עד שתיתחתנו, 

וגם אחרי שתיתחתנו אתם משתנים מתבגרים מזדקנים וזה תמיד עבודה להכיר עוד ועוד אחד את השני. 

ותמיד יש בזה חידושים. 

אם היה צריך לחפש אדם מושלם אתה לגמרי צודק, כי אפילו 120 שנה לא יספיקו למצוא.

צריך למצוא אדם שמוכן להשקיע היטב כדי שתהיו בעל ואשה עם כל המשתמע מכך. זו משימה שפעמים היא לוקחת כמה חודשים טובים ופעמים היא לוקחת הרבה פחות מכך...

והוא סינן בסוף שזה רלוונטי גם לענין זה

משל דבק מגע:

רוב האנשים לוקחים את המשטחים כמו שהם ושופכים הרבה דבק ומיד מצמידים

ובסוף הכל מתלכלך ובסוף לא נדבק כמו שצריך וצריך לשים עוד ועוד דבק

אבל מי שקורא הוראות מנקה את המשטחים שם קצת דבק מחכה קצת מדביק חזק

וזהו זה נשאר

(לא היה פירוש כך שכל אחד לפי דעתו)

(הוא אדם באמת חכם)

הכירה שבועיים. ש-ב-ו-ע-י-י-ם!!

שני מכיר מישהו שהתארס אחרי שבועיים וממש לא חרדי

וחודש אני מכיר כמה

זה רק אנשים עם מפסיק אמונה, או טמבלים.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?