מה היא אומרת? קודם כל תדברי איתה.

חוץ מזה השאלה למה הוא לא עושה. ואיך ההבנה שלו של החומר.

אם הוא לא עשה שיעורים בכישורי חיים\מוזיקה או מדעים זה לא נורא כ"כ.

אבל אם הוא מתקשה בקריאה\כתיבה\חשבון אז צריך לעזור לו. זה דברים שיהיה יותר קשה להשלים עם הזמן. וגם יכול להראות על בעיה כללית.

אין מנוס מלשבת איתו כל יום יומיים ולעשות את השיעורים. בגיל הזה במחברות גם ככה אין יותר מדי. זה יותר חוברות. אז תשבי איתו ותשלימו כל פעם מה שחסר. תבדקי עם המורה מה החומר וכו'. אולי היא יכולה לוודא כל יום שהוא סימן בדיוק מה העמודים שיש לעשות.

חוץ מזה אולי שווה לך לשקול לעשות אבחון כלשהו. בהתפתחות הילד או אבחון דידקטי.

אם קשה לו בכתיבה או לשמור על אירגון אולי הוא צריך ריפוי בעיסוק.

ואם קשה לו להבין את החומר או קושי בקריאה יכול להיות שהוא צריך הוראה מתקנת.

כדאי לך לדבר עם המורה ואם אי אפשר אז עם היועצת.

בהצלחה

אין ספק שזה מתיש. אני ממש מבינה אותך, גם אצלנו שיעורי בית זה תיק. אבל זה משתפר ב"ה עם השנים.

הוא לא מסודר? למה זה כ"כ נורא? 

יש הרבה אנשים שלא כותבים כלום, מעתיקים את שיעורי הבית מתוך עצלות ובסוף יודעים את החומר מצוין ומצליחים במבחנים. 

אני יכול להעיד על עצמי שמתחילת החטיבה ועד לסיום התואר הראשון אני לא חושב שעשיתי שיעורי בית פעם אחת והתוצאות בסה"כ היו די טובות. 

כשאת מזכירה את התיק שלו, אני חושב על התיק שלי שנמצא כאן לידי עכשיו... אני לא בטוח, אבל אני חושב שבחיפוש מעמיק אני אולי אפילו אוכל למצוא שם איזו איגואנה... 

אם הא יודע את החומר, אז אני לא חושב שמדובר בבעיה. 

זלזלתי כי קיבלתי 100 בהכל, ואז כשעליתי כיתות והרמה עלתה - בלי טיפה של מאמץ מצידי כמובן שהציונים ירדו וגם הבגרות. וכן, אני מפנה להורים ולמורים אצבע מאשימה שלא העמידו אותי במקום, אף אחד לא העיר לי שאני עושה חיים ומקבלת 80, שזה לא ציון נורא אבל בשביל היכולות שלי זה נמוך. בסוף י"ב ירדתי עד ה-70, וסתם חבל, כי היום אין לי יכולת לשבת וללמוד, אין לי כלים נכונים ללמידה, לא מסוגלת לשבת להתאמץ קצת וללמוד, כי אני רגילה שהכל הולך לי - ומה שלא - אז לא.

לא יודעת אם זה קשור אלייך, אבל עד היום, כמעט בת 30 אני מצטערת על עצמי, כי גם התואר שלי לא היה מושקע, וכדי להמשיך לתואר שני זה יהיה מסובך, וסתם ההרגשה שפספסתי היא לא משהו

לא דרוש זמן רב כדי שהתיק יהיה מסודר למחר ושיעורי הבית יהיו מוכנים.

זה טוב ללו"ז של הילד ולסדר ולבטחון שלו.

האם יש לו קשיים בהתארגנות או קשיים בכתיבה?

אם כן מומלץ לטפל בזה בהקדם.

יכול להיות שהוא ילד עם נטיה לקשיי סדר וארגון

מה שבעצם אומר שהוא לא שם לב כל כך איפה מונחים הדברים שלו

יכול להיות שמחזיק ראש לגמרי בלימודים, אבל עם חפצים פחות מסתדר

זה סוג של ילדים שתמיד שוכחים מחברות, מאבדים מליון עפרונות ואפילו טושים חדשים וכאלה דברים

ובד"כ גם כשהם מחפשים הם לא מצליחים למצוא

באמת כל הזמן העפרונות שלו נעלמים המחברות והספרים.....

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

קשיי ארגון נובעים פעמים רבות מקשיי קשב וריכוז, אחד הפתרונות היעילים הוא תרגול של חשיבה לפי שלבים (כמו פיתרון תרגיל או שחזור של פעילות או תכנון שלבי פעילות מסויימת )

הילד זקוק לעזרה, לא ניתן בשלב זה לדרוש ממנו ארגון וכו' הוא לא שם, זה רק מתסכל אותו שהוא לא מצליח, טוב יותר לגרום לו חווית הצלחה, שידע שהוא יכול ואז לעודד (מילולית ופיזית) ולצ'פר.

על-מנת לעזור לו ניתן לפעול במס' דרכים וצריך לחלק בין הבית לבין בית הספר.

בית הספר- צריך שיתוף פעולה הדוק יותר של המורים, הקפדה על כתיבה ביומן והכנסתו לתיק, ממש לבדוק שהוא עשה זאת, הוא לא מזלזל הוא פשוט לא יכול.

בית-  גם בבית חייבים לעזור לו ולהרגיל אותו לסדר:

א. בכל יום, ורצוי בשעה קבועה, לרוקן ביחד את התיק וללמד אותו להכניס רק את מה שצריך.

ב. לעבור איתו על היומן, לבצע משימת ש.ב. אחת ולמחוק אותה, ( אם הוא יכול לבצע לבד את ש.ב. אין צורך להיות לידו).

ג.  להכין ביחד איתו את הבגדים לבוקר ולהניחם במקום קבוע.

ד. לשמור על הסביבה שלו מסודרת ומאורגנת.

בנוסף, כדאי להעניק לו כלים לחשיבה ועשייה מאורגנת:

ללמד אותו לפעול לפי שלבים ברצף, למשל בניית חפץ להרכבה לפי הוראות או הכנת מתכון לפי השלבים וכד'.

לחשוב איתו מהו סדר הפעולות בביצוע מטלה מסויימת.

ישנם  אמצעים נוספים שיכולים לעזור לו אבל באופן כללי, מה שיותר סדר של פעולות קבועות ובזמנים קבועים יגרמו לשינוי המיוחל, צריך להגיע למצב שהוא פועל אוטומטית וללא חשיבה וזה יגיע רק ע"י תרגול ולאורך זמן. עם הזמן, וזה יקח זמן של לפחות 3 שבועות -חודש,  להיעלם ולתת לו  לנסות לבד ללא שהוא מודע וחושב אלא פועל אוטומטית,  אם הולך טוב, מצויין (עדיין צריך לבדוק מידי פעם ביחד),  אם לא, להמשיך לעזור לו  תקופה נוספת ושוב לאפשר לו לבד.

בהמשך להרחיב את מעגל הפעולות באותה צורה (תרגול ולאפשר לבצע לבד).

העבודה קשה וסזיפית אבל משתלמת.

כדאי לערב גורם טיפולי מבית הספר (יועצת, פסיכולוג), הם מכירים טוב יותר את התמונה ויכולים להעניק כלים נוספים, יתכן שימליצו על אבחון נוירולוגי.

בהצלחה.

מה עושים אם ההורה בעצמו בעל קשיי ארגון?

כשמטלות הסדר והנקיון אצל ההורה אינן בסדר מסודר, איך יוכל לסייע לילדו?

כתבתי על-כך בעבר באחד השרשורים, אני חושב שלא כדאי להזניח, ניתן ובקלות לקבל הדרכה בתחום ניהול הזמן, החיים יכולים להיראות אחרת לאחר הדרכה ממוקדת.

מצאתי את שכתבתי. לנוחיותך, אני מצטט שוב:

"

ראשית, מודעות לקושי ולכך שההתנהלות הזו צריכה להשתנות היא תחילתו של תהליך שיצור שינוי.

קיימות מס' אפשרויות על-מנת להיכנס לתהליך מחולל שינוי:

א. הצטרפות לקבוצה מונחית לשיפור סדר ואירגון.

ב. למידה עצמית של התחום ועבודה אישית.(מתאים לאנשים בעלי כושרהתמדה ויכולת להשיג מטרות)

ג. הדרכה \אימון ליצירת שינוי בתחום ניהול הזמן .

החשוב ביותר היא ההבנה שאם תתחילי תהליך של שינוי החיים שלך ייראו אחרת לגמרי וזה לא ייקח זמן רב.

מהו אימון?

אימון (Coaching) הוא תהליך ממוקד להשגת המטרות שהציב לעצמו המתאמן, ממש כמו אימון של ספורטאים בו המתאמן ממוקד מטרה בתחום עיסוקו כך באימון אישי. אגב, המקור לאימון הוא מענף הספורט והוא הורחב גם לתחום העסקי, המשפחתי, הזוגי ועוד.
תפקיד המאמן לחשוף רצונות גלויים וסמויים של המתאמן ולגרום לו להגשימם ע"י הסרת חסמים והעצמת כוחותיו הפנימיים.

שלבי תהליך האימון:

1. חשיפת רצונות המתאמן.
2. קביעת מטרות על ומטרות משנה.
3. התאמת שיטת האימון ותוכנית אימון למתאמן על-פי ערכיו ויכולותיו (ישנן מספר רב של שיטות אימון).
4. הבנת החסמים ואימון להסרתם.
5. אימון וליווי להשגת המטרות שהוצבו.
6. מעקב אחר ביצוע התוכנית.

אימון הורים, בניגוד להדרכת הורים, כולל גם את השלבים של הביצוע והמטרות ברורות וממוקדות ולכן ניתן לבחון את תוצאותיו באופן מדויק יותר.
ישנן שיטות אימון רבות ולכן חשוב לבחור מאמן שנחשף לשיטות אימון מגוונות ומסוגל להתאים למתאמן את הדרך הנכונה להעצמת כוחותיו הפנימיים ולהשגת מטרותיו, לכל מתאמן יש דרך משלו.

במקרים רבים, אין צורך באימון אלא מספיקה הדרכה, שכן ללקוח יש את היכולות לבצע את המוטל עליו, או לחילופין מספיק יעוץ ממוקד לשחרור ופתרון של בעיה מסויימת (כמו בסיפור על הנערה).

ישנה חשיבות עליונה בבחירת הטיפול המתאים, מכיון שהאפשרויות רבות ומגוונות ותלויות ביכולות הלקוח ובסוג הבעיה.

צירפתי קישור למקור https://sites.google.com/site/winningparenting/103

לא מומלץ לדחות אלא פשוט לפעול, בלי לחשוב יותר מידי, באחת מהדרכים ולא להזניח.

בהצלחה"

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחד הקשיים המרכזיים של ילדים בכיתה גדולה נובע מכך שהם אינם יכולים פעמים רבות לקבל הסבר נוסף על המטלות וכן מתקשים להתמודד עם כמויות גדולות של שיעורי בית. פעמים רבות ההתנהגות נובעת כתוצאה מלקות הלמידה או מקשיים אחרים כגון הפרעת קשב וריכוז.

אחת הדרכים הטובות ביותר לסייע לתלמידים מתקשים היא במתן הוראה מתקנת אשר ניתנת בשתי דרכים:

1.      1. בבית הספר על ידי מורת שילוב – דבר המצריך שהילד יעבור אבחון פסיכו דידקטי וועדת שילוב בית ספרית שקובעת את זכאותו לשילוב.

2.      2. באופן פרטי – על ידי מורה להוראה מתקנת במכון העוסק בטיפול בלקויות למידה.

במסגרת שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת – נבנית לתלמיד תכנית עבודה שמטרותיה יכולות להיות מגוונות: הקנייה ושיפור של קריאה וכתיבה והקניית אסטרטגיות למידה להתמודדות עם תכנית הלימודים.

חשוב לדעת- עבודה בהוראה מתקנת מתאימה לילדים כבר מכיתה א’.

בברכה, צוות מכון חיבורים. 

היא אמרה שהוא מבין טוב מאד את החומר ומוציא ציונים מעולים.

הבעיה לא בו. אלא בכך שהוא לא מתאים למערכת הקיימת.

של מי השיעורי בית?

של מי התיק?

מילא הספרים, צריך כדי להעביר לילד הבא... אבל המחברות ממילא חד פעמיות. מה אכפת לך? למה זה אחריות שלך?

הילד יודע איפה צריך לשים ספרים? 

יודע שצריך להכין ש.ב.?

יודע שסנדוויצ'ים ירוקים זה מגעיל?

אני בטוחה שכן, ושאמרת לו את זה יותר מפעם אחת.

אז למה את צריכה לעשות את זה במקומו? לעבור על התיק, לשבת להכין איתו (לא עברת כבר את הגיל?), לשאול...

אחריות לא מתחלקת לשניים. או שאת אחראית, או שהוא אחראי.

אם את דואגת לש.ב. ולתיק- זה אומר שזו אחריות שלך, וממילא- לא אחריות שלו. ואם ככה, אז מה את רוצה ממנו? תעזבי אותו במנוחה, תעשי לבד את הש.ב. (זה יותר מהיר), תנקי את התיק בלי לשאול אותו שאלות, ודי....

אם זו אחריות שלו- את חייבת לאפשר לו לקחת אותה, כלומר להפסיק לקחת לו אותה. לעזוב לגמרי את האחריות על עשיית הש.ב., זה לא בידייך, זה שלו. ברגע שתשחררי, יש סיכוי טוב שהוא יקח את האחריות ויעשה בעצמו.

בהצלחה!

וזה לא מוצדק בכלל!

זה לא זלזול, יש שיטה כזו (יש מדריכי הורים שמדריכים את ההורים לתת לצוות ביה"ס להתמודד עם הבעיות הללו), הבעייתיות שבה היא שהילדים לא מטופלים ולא מקבלים כלים והם גדלים להיות מבוגרים לא מאורגנים. אפשר לחיות ולהצליח עם זה אבל זה גם עלול לתסכל (יש הורים שלא רכשו כלים בילדותם, הם מתוסכלים מתיפקודם כהורים, מאיך שהבית נראה וכו' ו)  לכן, לענ"ד, כדאי לעזור לילד כמה שאפשר, לא בלחץ אבל כן להעניק לו כלים לחיים טובים יותר.

אני כילדה גדלתי בבית מבולגן ללא סדר, זלזלתי בשיעורי הבית וכו.. והיום ככ מצטערת על כך.. עושה המון מאמצים לשנות את זה.. לא מסכימה עם האמירה שזה לא עניינה של האם. זה מאוד עניינה!

ילד בן 8 זקוק להכוונה וכלים! (ולפעמים גם ילד בן 13 ומעלה..)

ההורים שלי כנראה דוגלים בשיטה של האחריות המוחלטת, ולא- המצב של הילדים לא במגמת שיפור, אלא להיפך!

גם הוריי דגלו בשיטה כזאת, וגם אני יכולה להעיד שהיא לא הובילה אותי לנטילת אחריות אלא לתחושה אבודה וחסרת סיכוי (כבר עבר ב"ה, אבל אלו זכרונות ילדות שנחרטים עמוק). הרבה ילדים צריכים עזרה, הכוונה, הדרכה - ולא טוב שההורים יתנערו מהאחריות הזאת.

ילד הוא -חיו, שלומו, טובתו, חינוכו, כל צרכיו- הם אחריות של ההורה

ואם ההורה מרגיש שמשהוא מחיי הילד הוא לא אחריות שלו- אז במטוטא שיעביר את הילד למישהוא אחר שיטפל טוב יותר בילד וימלא את צרכיו הפיזייים, רגשיים, התפתחותיים, חינוכיים, רוחניים וכולי

ילד לא נולד יודע לסדר תיק, או לסדר שום דבר אחר בחיים

זה ידע והרגל נרכש של שנים, שנים

ילד צריך את ההורה- כדי שילמד אותו, כדי שידריך אותו איך עושים מטלות קבועות, איך לוקחים אחריות על החפצים שלך

שייתן לו חיפוי במצבים שהילד לא מסוגל- שהילד יוכל להתקדם בחיים ולא לצבור פעמים בכל מיני תחומים רק כי תחום אחד עדיין קשה לו. (שלא יצבור פער לימודי כי קשה לו לארגן מחברות, שלא יהיה מסריח כי יש לו סנדוויץ עם עובש בתיק, למשל)

יש מצבים שבהם הורה מכיר את הילד והמסגלויות שלו, ואומר- עכשיו אני משחרר, הוא יכול לבד, הוא צריך ללמוד לעשות לבד. אז יומיים יהיה לא נעים - אבל הוא יגדל מזה..

אבל זה מצב מאוד ספציפי -לא מדיניות כללית

אני רוצה להוסיף על הדברים היפים של הורות משמעותית.

יש לי נסיון עם ילדים מפוזרים, שכחנים ומבולגני תיקים, עם קשיים בהתארגנות ופיזור. יש להם גם הפרעת קשב וריכוז, אבל אני רוצה רק להוסיף עוד נקודה שלי עזרה מאוד.

השיטה שהורות משמעותית כתבה מאוד יעילה, אני הייתי מוסיפה גם רשימה כתובה על דף, שהילד יכתוב (איתך כמובן).

למשל: סדר הפעולות לפני השינה, או סדר הפעולות בבוקר, אפשר גם לצייר ציור קטן ונחמד ליד כל פעולה (מברשת שיניים קטנה, למשל). את הדף כדאי לתלות ליד המיטה של הילד, או במקום אחר בו הוא יראה אותו כל יום, והוא יתרגל לפעול לפי הדף, בצורה עצמאית, עד שמרוב הרגל הוא לא יצטרך את הדף יותר!

מנסיון, עובד מצוין וחולל פלאים בהתארגנות הבוקר והערב של ביתי.

בהצלחה!

ובאמת בתור ילדה עד לבחרות ממש גם אני סבלתי מאי ארגון בית ומטלות אישיות

כמו שעורי בית ואפילו מבחנים כך שיש לי צער גדול שיש לי אפסים ממש במבחנים

רק בגלל שלא נתנו לי כלים איך להתמודד ואיך לעשות לי סדר ומתי !!

עד היום אני נסחבת עם הזמן בזמן שהשכנות שלי מתקתקות כמו שעון כבר משש בבוקר!!

שזקוקים לתיווך של הוריהם בנושא ההתארגנות, גם סביב בי"ס וגם סביב הפעולות היומיומיות.

התיק המבולגן, המחברות הריקות ואפילו הסנביצ'ים..

קודם כל- למצוא לו אתגר.  יש היום המון מסגרות למחוננים\מצטינים שיכולות לעזור.

אני הייתי משועממת בשיעורים, לא ראיתי צורך להכין ש"ב, אז הייתי עוזרת לחברות- אבל לא מכינה בעצמי- כי אני לא צריכה גם ככה אני יודעת..

מעבר לזה- לנסות למצוא איך הוא רואה את הדברים. איך העולם שלו מסודר ומשם לתת לו כלים כדי שיהיה יותר מסודר.

כנראה שהכלים שנתנו לו עד היום לא נכונים לו והוא צריך כלים אחרים.

המורה שלי ישבה איתי לעשות סדר יום- עם שעות ותכנון- אבל זה לא עזר כי ריחפתי ולא נצמדתי לסדר יום הזה ושכחתי בכלל לבדוק מה מתי ואיך.. (לבנות אחרות זה עזר יופי..) 

היום עם הזמן אני יותר מסודרת ומאורגנת כי פיתחתי כלים משל עצמי וגיליתי מה עוזר לי. (בעיקר לא להעמיס משימות, לרשום רשימות מפורטות ולהצמד אליהן, למצוא את המוטיבציה שלי בכל משימה- למה אני רוצה לעשות את זה)

לא לכולם מתאימים אותם כלים..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...