1. אאל"ט עוף ממוצע שוקל קילו וחצי, אז תחשבי לפי המחיר. אבל אני בכלל לא סגורה על זה- תכף יבואו החכמות
2. מרק עוף מגרון עוף- זה מעולה, נותן אחלה טעם, רק שימי לב שאין בזה הרבה בשר כמו בגרון הודו. אגב, אחרי שאת מפרקת את החזה מהעצמות, את יכולה לשים את העצמות עם הבשר הדבוק עליהם במרק- זה גם אחלה..
יש אנשים שאין להם גם את זה. וזה יפה מאד מאד שאת שמחה בחלקך, אבל זה לא מונע ממך להתפלל שהמצב ישתפר (וגם לעשות פעולות מעשיות).... בהצלחה
עוף שלם עולה משהו כמו 20 שח נראה לי, ולא נראה לחי שתהיה בעייה לעשות מגרון עוף מרק. רק שימי לב שיש עצמות קטנות שעלולות להתפרק במרק, אז אם יש ילדים קטנים... לא הייתי מנסה.
עבר עריכה על ידי Adi1990 בתאריך י"ד בחשון תשע"ד 12:52
חשוב לציין,
אין לי אחוזים אצל רמי לוי,
וזו לא פירסומת. זה פשוט הסופר היחיד שאני קונה בו בשר אז רק עליו אני יודעת.
ברמי לוי הפירוק של העוף עולה עוד שקל אחד לקילו...
ככה שזה כדאי יחסית אם זה רק שקל או שניים לקילו, כי הקצב פורס דק את החזה עוף אם את מבקשת,
דבר שלא יעלה בידך סביר להניח לעשות בבית .
ולמי שלא מנוסה בזה זה לוקח המון זמן ועצבים. (אלא אם יש סכין טובה במיוחד).
המחיר ברמי לוי לעוף אחרי פירוק הוא 20 ש"ח לקילו, אחרי העליות מחירים האחרונות.
אני עושה מרק עוף מכנפיים של הודו, זה עולה (ברמי לוי, אין לי מושג מה לגבי מקומות אחרים)
15 ש"ח לקילו, זה זול, ויוצא טעים מאוד , לא פחות מגרון. סביר להניח שלא יבקשו תוספת תשלום
(איפה שאני קונה לא מבקשים) כדי לחתוך את העצם, אז כדאי לבקש לחתוך את הכנף לשתיים.
אפשר להוסיף למרק של כנפי ההודו גם את הגרון של העוף השלם, במקום חצי כנף.
לסיר מרק בינוני (לא יודעת כמה ליטרים, במשפחות קטנות זה נחשב בינוני, אני מניחה שלעומת הדוודים שראיתי במשפחות גדולות אז זה קטן. נראה לי שיש בו 7-6 ליטר). כזה שמספיק לארוחה אחת ועוד קצת ל4 מבוגרים שאוכלים "יפה" (או במילים אחרות, שמנמנים כמונו...) כשהמרק הוא כל הארוחה (ביום חול..). בשבת כשאוכלים עוד דברים אז זה מספיק ל7 מבוגרים.
, אני שמה 2 כנפיים ויוצא לזה טעם בשרי מעולה, עם כנף וחצי זה לא יצא תפל אם מוסיפים אבקת מרק,
פחות מיזה זה יהיה מיימי מידי.
אופציות להשביח את המרק : תפוח אדמה, שורש פטרוזיליה מקולף(אם יקר מידי לא חובה) סלרי, כוסברה , גזר, פטרוזיליה, בצל לבן שלם, הכנפיים של העוף השלם אם לא צריך אותן לשימוש אחר. סבתא שלי הייתה מוסיפה למרק כופתאות מקמח וקצת ביצה, בסגנון קניידלך אבל מקמח חמץ.
יוצא יותר זול משקדי מרק וזה טעים..
אפשר אחרי זה אם לא אוכלים את כל העוף של המרק חבל לזרוק, אפשר לטחון ולעשות ממולאים מבצק של קניידלך.
(עוד פטנט של סבתא)
(אם את רוצה מתכון תכתבי לי באישי ואני אנסה לשאול אותה מה בדיוק היא הייתה שמה שם.
למרות שגם בימים כתיקונם שהיא עוד הצליחה לבשל כמויות סיטונאיות של האוכל הכי טעים שיש היא לא הייתה יודעת להגיד איך היא בדיוק עושה את האוכל.
והייתה מסבירה במונחי מדידה אלטרנטיביים : קצת, טיפה, טיפונת,שימי כמה שנכנס, הרבה הרבה,עד למעלה של הסיר, עד האמצע של הסיר, כף-שתיים , נו תשימי שלוש, מה אני יודעת? עזבי אני כבר אכין לך תבואי לקחת.)
לא צריך שום סכין חדה מספיק מספריים גדולותחילזון 123
אם את רוצה לחסוך בעלויות, קני מספריים לעוף (יש פשוטים בסביבות 10 ש"ח ואם תמצאי במעט יותר עדיף מובחרים יותר) ותוכלי לגזור את החלקים ביתר קלות.
טיפ נוסף: כשאת גוזרת את החלקים המיותרים מהעוף, בין היתר יש בקצה הירכיים (המשולשים) חתיכה שאיננה נאכלת. אם תוסיפי 2 שאריות כאלו למרק, זה מוסיף המון טעם וגם לא מעט שומן.
גרון הודו דורש בישול מאד ממושך, וגם גז עולה כסף. במקומו את יכולה לקנות כנפי הודו, שאינם יקרים יחסית, ושלא כמו כנפי עוף, אפשר לאכול אותם בלי עמל רב. בהודו יש יותר ברזל מעוף.
בענין של חיסכון, ואיך להכין עוף שיהיה מכובד ועדין זול.
אז קודם כל, רק לידיעה כללית: בירכיים עוף יש המון עצמות 45% מהמשקל שלהן הוא עצם, וזה המון. עוף שלם, שהוא 4-6 מנות, שוקל לרוב 2 קילו ומעלה. מה שאומר שאם המחיר שלו לא זול יחסית לק"ג, הוא בעצם לא יוצא כ"כ משתלם.
כנפיים - למרבה ההפתעה בכנפיים יש רק כ20% עצם. אפשר לחתוך כל כנפיים ל2, ומתקבל משהו שנראה כמו פולקסים קטנטנים., זה יפה, טעים, ואהוב על הילדים.
אפשר גם להפוך את הכנפיים לסוכריות עוף על מקל (ראי בהודעה הנעוצה בראש, קישור לאיך להוציא עצמות מעוף שלם. הוא מסביר גם את זה) זה בכלל להיט אצל הילדים. רק המון עבודה להכין. אם יש ילדים בגלאי גן ומעלה זה יכול להיות הפעלה לילדים.
ואת החלק של הציפורניים (הקצה הזה של הכנף, שאין בכלל מה לאכול בו) שמים במרק, הוא נותן הרבה טעם. אפשר גם להוסיף איזה כנף אחת, ובסוף הבישול לפרק אותה לחתיכות עוף קטנות שיהיה גם ממש עוף.
ועוד דבר, שאולי מצריך התעסקות אבל יוצא משתלם במיוחד. קורקבנים. הם זולים מאוד, עשירים בברזל ובלי עצמות בכלל. זה הופך אותם למשתלמים בהחלט. אני מכינה אותם עם פטריות ופשוט טורפים את זה. שווה את כל העבודה בלנקות אותם. (אני יודעת פטריות זה לא הדבר הכי זול שבעולם, אבל בחשבון הסופי זה יוצא הרבה יותר זול, חוץ מזה אפשר לעשות גם אחרת, בלי פטריות.
שוקיים סוג ב'. לא בכל מקום אפשר להשיג אותם, לא בכל מקום יש אותם, לא תמיד המחיר שלהם משתלם. אבל הרבה פעמים כן. אפשר להכין ככה, או להוציא את העצמות למעין סטייק פרגיות, או למוקפץ, שניצל וכו'. אם מוציאים את העצמות, כמובן אפשר לנצל אותם לטעם למרק.
לפני החגים יש ברשתות הגדולות הרבה פעמים מבצעים על בשר במחיר זול. מדובר אומנם בנתחים זולים מראש, כמו 8,3 וכו', אבל עדין מדובר ב100% בשר, בלי עצמות שלא נאכלות, לכן המשקל למנה שצריך הוא יחסית נמוך. אפשר להכין בחמין, או לטחון (אם יש לך מטחנה, לא שווה לקנות במיוחד בשביל זה) ולהכין קציצות, פשטידה וכו'.
ב. חלק מהדברים היו בפריזר- לדוג' קוגל אטריות היה בפריזר, גרגרי החומוס היו בפריזר ורק הפשרתי וטחנתי...
ג. אני יחסית מהירה ועושה בד"כ כמה תבשילים בו זמנית
שלושה סלטים פשוטים שמוכיחים שבריא לא חייב להיות מסhameiri13
יש מתכונים שנראים בריאים מדי, מסובכים מדי, או כאלה שמרגישים כמו “משימה” במטבח.
ויש מתכונים אחרים — כאלה שמזכירים לנו שהאוכל הכי טוב מתחיל דווקא מהדברים הפשוטים: ירקות טריים, עשבי תיבול, שמן זית איכותי, לימון, חומץ טוב, גבינה טובה וקערה אחת גדולה שמחברת הכול יחד.
שלושת הסלטים שלפניכם — טאבולה רענן, סלט עגבניות שרי ומוצרלה, וסלט צנוניות קליל — הם בדיוק מהסוג הזה: צבעוניים, מהירים, מלאי טעם, ולא דורשים טכניקות מורכבות או שעות במטבח.
הם מתאימים לארוחת ערב קלילה, לשולחן שבת, לאירוח, כתוספת לצד מנה עיקרית, או פשוט כדרך קלה להכניס יותר רעננות לצלחת.
הבריאות נמצאת בפרטים הקטנים
מה שהופך את הסלטים האלה למוצלחים הוא לא רק הטעם — אלא השילוב החכם של המרכיבים.
הבורגול שבטאבולה מוסיף תחושת שובע ונפח נעים לסלט, בלי להפוך אותו לכבד. יחד עם פטרוזיליה, נענע, עגבניות, מלפפון, בצל ירוק, לימון ושמן זית — מתקבל סלט שמרגיש חי, רענן ומלא תנועה.
עגבניות השרי מביאות מתיקות טבעית, צבע וחמיצות עדינה. כשהן נפגשות עם מוצרלה איכותית, בזיליקום, שמן זית וחומץ בלסמי — נוצר סלט פשוט מאוד, אבל כזה שמרגיש כמו מנה של בית קפה טוב.
והצנוניות? הן אולי קטנות, אבל יש להן אופי. יחד עם מלפפונים, בצל סגול, שמיר, נענע ובצל ירוק, הן יוצרות סלט פריך, חד, רענן ומעורר תיאבון.
למה דווקא הסלטים האלה כל כך מוצלחים?
כי הם עובדים על כמה שכבות יחד:
הם צבעוניים — והעיניים אוכלות עוד לפני הביס הראשון. הם פריכים — ולכן נותנים תחושה של טריות אמיתית. הם מתובלים בעדינות — בלי להטביע את הירקות ברטבים כבדים. הם קלים להכנה — בעיקר חיתוך, ערבוב ותיבול. והם גמישים — אפשר להתאים אותם לפי מה שיש בבית.
אין כאן צורך בבישול מורכב, בתנור, בסירים או בשלבים ארוכים. ברוב המקרים, כל מה שצריך הוא קרש חיתוך, סכין טובה, קערה, וכמה דקות של עבודה.
וזה בדיוק היופי: אוכל בריא לא חייב להיראות כמו פרויקט. לפעמים הוא פשוט צריך להיות זמין, טעים וצבעוני מספיק כדי שנרצה לחזור אליו שוב.
המרכיבים שעושים את ההבדל
פטרוזיליה, נענע, בזיליקום, שמיר ובצל ירוק הם לא רק “קישוט”. הם אלה שנותנים לסלט חיים. הם מוסיפים ריח, עומק, רעננות וטעם שמרגיש נקי יותר.
שמן הזית מחבר את הכול יחד ומוסיף מרקם עשיר.
הלימון, החומץ או הבלסמי נותנים חמצמצות שמרימה את הירקות. המלח והפלפל מאזנים.
סלט לבנוני קלאסי על בסיס בורגול, ירקות קצוצים דק, הרבה עשבי תיבול, לימון ושמן זית. זה סלט קליל אבל משביע, רענן מאוד, ומתאים במיוחד למי שאוהב טעמים חמוצים־ירוקים.
היתרון הגדול שלו הוא האיזון: הבורגול נותן גוף, הירקות נותנים רעננות, והלימון יחד עם עשבי התיבול נותנים את האופי.
זה סלט שיכול לעמוד בפני עצמו כארוחה קלה, או להשתלב נהדר לצד דגים, עוף, קציצות, פשטידות או מנות שבתיות.
2. סלט עגבניות שרי ומוצרלה
זה אחד הסלטים שמוכיחים שלא צריך הרבה מרכיבים כדי ליצור משהו טעים באמת.
עגבניות שרי מתוקות, מוצרלה טובה, שמן זית, בלסמי, בזיליקום, מלח ופלפל — וזה כמעט הכול.
הסוד כאן הוא איכות חומרי הגלם. כשהעגבניות טריות ומתוקות, הגבינה טובה והשמן איכותי, אין צורך להעמיס. הסלט הזה אלגנטי, פשוט, מהיר ומתאים מאוד לאירוח או לארוחה חלבית קלילה.
3. סלט צנוניות קל וטעים
סלט פריך, חד ורענן, שמתאים במיוחד למי שאוהב טעמים נקיים.
זה סלט שמתאים כתוספת מרעננת לארוחה כבדה יותר, או כמנה קלילה בפני עצמה. אפשר גם להגיש אותו על מצע של יוגורט יווני, למי שרוצה להפוך אותו למנה חלבית עשירה יותר.
היתרון הגדול: אפשר להכין בלי להסתבך
אחד הדברים היפים בשלושת המתכונים האלה הוא שהם לא דורשים מיומנות מיוחדת.
אין כאן שלבים מורכבים. אין צורך בציוד מיוחד. אין צורך לעמוד זמן רב במטבח.
שוטפים. קוצצים. מערבבים. מתבלים. מגישים.
ובמקרים מסוימים, אפילו עדיף לתת לסלט לנוח כמה דקות או כמה שעות, כדי שהטעמים יתחברו טוב יותר.
זו בדיוק הסיבה שסלטים כאלה יכולים להפוך להרגל. לא כי הם “בריאים” על הנייר, אלא כי באמת קל להכין אותם שוב ושוב.
תקציר המתכונים
סלט טאבולה מקורי — בורגול מושרה עם עגבניות, מלפפונים, פטרוזיליה, כוסברה או נענע, בצל ירוק, בצל סגול, לימון, שמן זית ולימון כבוש. סלט רענן, משביע וקליל.