לא להתייאש! הרי אמרו כבר "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן", ועוד כמה משפטים כאלה ("אם אתה מאמין שאפשר לקלקל...").

אני בעד לשבת עם עצמך לבד, ולהחליט במה את בוחרת. איך את רוצה שהחיים שלך ייראו- בגדול, ואז לרדת לפרטים הקטנים שיגרמו (לאט ובהדרגה) לחיים שלך להיות מה שאת רוצה.

הנה כמה כיווני מחשבה-

אירגון זמן- מה מכלה לך זמן סתם?

למה חשוב להקדיש יותר זמן?

למה חשוב להקדיש פחות זמן ולסיים מהר?

מה כדאי לעשות בשעות הבוקר? מה כדאי לדחות לערב?

מה אפשר לעשות בזמן שהילדים בבית, אחר הצהריים? (אם יש לך עומס זמני או קבוע. זה יכול להיות משהו שעושים בזמן שהילדים משחקים ביניהם ואת משגיחה, או משהו שעושים ביחד עם הילדים).

סדרי עדיפויות-

מה חשוב לך בחיים?

מה פחות חשוב?

על מה תצטערי אחרי 120 שלא עשית יותר טוב? (אני גיליתי, לדוגמא, שגם אם הכביסה לא תהיה מקופלת הכי ישר שיש, לא אצטער על זה עוד 90 שנה ).

איפה את רוצה להשקיע את המיטב שלך?

איפה מותר (וצריך לפעמים) לעגל פינות?

מריבות מתישות בין הילדים-

איך מלמדים אותם לפתור סיכסוכים בדרכי נועם?

איך משרים אווירה רגועה יותר בבית?

על מה הם רבים, ואיך אפשר לסייע? (הפרד ומשול- כל ילד באזור שלו בחדר, תורות במשחק השווה יותר וכו').

ואפשר גם לקרוא את "אחים ללא מריבות" של לייף סנטר (עוד לא קראתי בעצמי, למרות שקניתי. ושמעתי הרבה המלצות עליו).

סדר יום-

מתי היית רוצה לקום?

כמה זמן דרוש לך להתארגנות בבוקר? (+10 דקות רזרבה לבל"תמים למיניהם)

באיזו שעה היית רוצה שהילדים יילכו לישון? (כולם ביחד או בהתאם לגילם)

מתי כדאי לאכול ארוחת ערב עם הילדים/לתת להם ארוחת ערב? (בהתאם לשעת השינה)

מה כדאי להתחיל עם אמבטיות/מקלחות?

ועוד נקודה חשובה למחשבה- מה כדאי לעשות כשיש אורחים (מהאזור או לא), או כשנוסעים להתארח בשבת וכד'. האם מקפידים על סדר היום? האם מתגמשים? אם מתגמשים- עד איזה גבול?

אני מרגישה שבד בבד עם החזרת השליטה בחייך לידייך, יחזור גם האמון בעצמך- ולהיפך (כשהאמון יחזור, גם השליטה תחזור).

הרבה הצלחה!

(כאן לשאלות נוספות אם את צריכה. גם באישי).

אני מנסה עם עצמי לחשוב  מה בגדול הייתי רוצה מעצמי וחיי

זה דברים שנראה שהסיכוי להם לא  כ"כ מציאותי

אני רוצה שיהיה לנו שבת שתעצים אותנו. שירים בשולחן שבת.  אוירה של שבת.....

לא סתם ארוחה שכולם כאילו נמצאים אבל כל אחד קם מהשולחן לעניניו לחצי שעה ואין מסגרת.

אולי אשב ברצינות ואכתוב לי...

יש לך נקודות ודוגמאות למשפט שכתבת"איך את רוצה שהחיים שלך ייראו- בגדול,"

כדאי שאתחיל  לחיות באמת

האמת שאפשר לקחת את המשפט שכתבתי לכל מיני כיוונים. אני אפתח, ואת מוזמנת להמשיך לעצמך כמה שתרצי.

האם אני רוצה שהחיים שלי יהיו קבועים ויציבים, או ספונטניים וגמישים?

במה הבחירה שלי (יציבות או גמישות) מתבטאת? (כאן יורדים לפרטים הקטנים)

(אפשר כמובן לשלב את השניים. כדאי לשים לב במה את בוחרת, כך שמה שיקרה, יקרה כי את בוחרת בו לא כי התגלגלת אליו במקרה (אלא אם בחרת להתגלגל אליו ).

האם אני רוצה שהבית שלי יהיה מסודר? באיזו מידה?

מתי וכמה אני רוצה לסדר?

איזה חלקים של הבית אני רוצה לסדר בזמן הפנוי שלי? מה אדחה לזמן אחר?

איזו רעיה אני רוצה להיות? איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה?

איך אני רוצה שבעלי ירגיש, בתור בן הזוג שלי?

איך אני מגיעה ליעדים שאני מציבה לעצמי בנושא הזה? (שיעורי תורה באזור/באינטרנט? עבודה עצמית? קריאת ספרים בנושא?)

איזו אמא אני רוצה להיות?

איך אני רוצה שילדיי ירגישו בבית?

מה אני רוצה להעניק לילדיי?

(כאן גם אפשר לשאול, באיזה בית אני רוצה שילדיי יגדלו).

(לגבי דוגמאות- אומר לך בקצרה על עצמי, רק כדי לסבר את האוזן-

אני רוצה שתהיה לילדים שלי בריאות נפשית. ביטחון.

לכן, אני משתדלת להיות שם עבורם כשהם צריכים. להכיל את הקשיים שלהם. לתת מקום לכאבים שלהם, ולהראות להם שאפשר להתגבר ולהתמודד.

אני רוצה שהילדים שלי יהיו חופשיים, בני חורין, להיות מי שהם.

לכן אני משתדלת לכבד אותם (זה נהיה קשה ככל שהם גדלים, מסיבות שונות. ועם זאת, זו השאיפה).

אני רוצה לעבוד במקום שטוב לי בו, גם כדי להרגיש סיפוק ומימוש עצמי וגם כדי שילדיי יקבלו מסר נכון לגבי הערך של העבודה.

לכן, אני משתדלת לעבוד היטב במקום העבודה הנוכחי שלי, כי טוב לי בו, ברוך ה'. ואני בודקת ומגששת לגבי תחום עבודה נוסף שמעניין אותי.

הדוגמאות עזרו?)

מה שכתבת לגבי השבת זו התחלה יפה של הסתכלות כללית, שבה כדאי להתחיל.

אח"כ כדאי להוריד את זה לפרטים הקטנים- מאיזו סיבה כל אחד קם לענייניו?

איך אפשר לדאוג שלפחות בתחילת הסעודה נשב ביחד, ותהיה אווירה משפחתית-שבתית נעימה ומיוחדת?

מה חסר לי כדי שתהיה אווירה שבתית?

האם כדאי לבקש מהילדים הגדולים יותר להכין דבר תורה?

מה כדאי לספר על פרשת השבוע, שיעניין את הילדים ויגרום להם לספר מה למדו בגן/בית ספר?

האם כדאי ליזום בעצמי (או לבקש מהבעל) שירי שבת?

הרבה הצלחה!

ראשית, מודעות לקושי ולכך שההתנהלות הזו צריכה להשתנות היא תחילתו של תהליך שיצור שינוי.

קיימות מס' אפשרויות על-מנת להיכנס לתהליך מחולל שינוי:

א. הצטרפות לקבוצה מונחית לשיפור סדר ואירגון.

ב. למידה עצמית של התחום ועבודה אישית.(מתאים לאנשים בעלי כושרהתמדה ויכולת להשיג מטרות)

ג. הדרכה \אימון ליצירת שינוי בתחום ניהול הזמן .

החשוב ביותר היא ההבנה שאם תתחילי תהליך של שינוי החיים שלך ייראו אחרת לגמרי וזה לא ייקח זמן רב.

מהו אימון?

אימון (Coaching) הוא תהליך ממוקד להשגת המטרות שהציב לעצמו המתאמן, ממש כמו אימון של ספורטאים בו המתאמן ממוקד מטרה בתחום עיסוקו כך באימון אישי. אגב, המקור לאימון הוא מענף הספורט והוא הורחב גם לתחום העסקי, המשפחתי, הזוגי ועוד.
תפקיד המאמן לחשוף רצונות גלויים וסמויים של המתאמן ולגרום לו להגשימם ע"י הסרת חסמים והעצמת כוחותיו הפנימיים.

שלבי תהליך האימון:

1. חשיפת רצונות המתאמן.
2. קביעת מטרות על ומטרות משנה.
3. התאמת שיטת האימון ותוכנית אימון למתאמן על-פי ערכיו ויכולותיו (ישנן מספר רב של שיטות אימון).
4. הבנת החסמים ואימון להסרתם.
5. אימון וליווי להשגת המטרות שהוצבו.
6. מעקב אחר ביצוע התוכנית.

אימון הורים, בניגוד להדרכת הורים, כולל גם את השלבים של הביצוע והמטרות ברורות וממוקדות ולכן ניתן לבחון את תוצאותיו באופן מדויק יותר.
ישנן שיטות אימון רבות ולכן חשוב לבחור מאמן שנחשף לשיטות אימון מגוונות ומסוגל להתאים למתאמן את הדרך הנכונה להעצמת כוחותיו הפנימיים ולהשגת מטרותיו, לכל מתאמן יש דרך משלו.

במקרים רבים, אין צורך באימון אלא מספיקה הדרכה, שכן ללקוח יש את היכולות לבצע את המוטל עליו, או לחילופין מספיק יעוץ ממוקד לשחרור ופתרון  של בעיה מסויימת (כמו בסיפור על הנערה).

ישנה חשיבות עליונה בבחירת הטיפול המתאים, מכיון שהאפשרויות רבות ומגוונות ותלויות ביכולות הלקוח ובסוג הבעיה.
 

צירפתי קישור למקור   https://sites.google.com/site/winningparenting/103

לא מומלץ לדחות  אלא פשוט לפעול,  בלי לחשוב יותר מידי, באחת מהדרכים  ולא להזניח.

בהצלחה
 

יכול להיות שיש לך הפרעת קשב וריכוז? הרבה ממה שאת מתארת מאוד מאפיין את ההפרעה הזו

 בקשב וריכוז

ותגלי  בעצמך אישה , אמא, ורעיה אחרת לגמרי

בהצלחה

קראתי שוב ושוב את ההודעה שלך

ועלה לי עיצה שלמדתי פעם מאישה חכמה שלמדתי ממנה-

נשים חושבות שהן צריכות לעשות עבודת המידות מעמיקה

אבל באמת כל מה שהן צריכות זה כמה שעות שינה, אוכל מסודר, קצת התעמלות...

אז זו העיצה שלי אלייך-

תעשי לך "מבצע שינה"

כללי ברזל- לא משנה מה- את הולכת לישון, הבית הפוך הילדים חוגגים- לא נורא,

קחי בייביסטר ועוזרת -כדי להתאפס על עצמך

אחרי זה תוכלי לחשוב מחשבות גדולות על לסדר את החיים שלך ...

אצלי אניי יודעת שכן צריך עבודת המידות. אני ישנה המון.... ואוכלת

אני  טיפוס מסודר ומאורגן, אז הבית מסודר בגדול, אוכל כביסה כלים וכו' בסדר אצלי, ובלאגן של משחקים לא מפריע. אני לא מרת שהבית קבוע מתוקתק, ממש לא. עיקר הבעיה אצלי זה בהתייחסות עם הילדים, חבל שא"א ללכת לקנות סבלנות.. אוף, זה קשה להיות סבלנית כ"כ הרבה זמן במיוחד שהילדים עושים שטויות, ויותר גרוע שטויות מזיקות

בס"ד

1. אכן אכן ליקויי למידה משפיעים על התנהלות האם הרבה יותר מאשר בתור תלמידה.

2. אולי תנסי את הסדרה של יעל זלץ (בבית או הבית) או הקורס שלה על ניהול בית ("הבית זה העסק שלך").

3. אני עשיתי לעצמי משימה קבועה  לכל יום. אם לא הספקתי, יחכו לשבוע הבא. ואלו הן: לכל יום יש חדר אחד לסדר. (ואני מדגישה אחד!, אם כי בעצם חדרי שינה (2) עשיתי באותו יום. בנוסף שטיפת כלים או קיפול כביסה.

4. יש גם עצות לחפ"שנים (כמוני)- למשל לשים לכל אחד מבני הבית ציפית של כרית (אפשר תלויה על הארון) ולמלא בה את הכביסה הלא מקופלת.

5. שמתי לב שיש דברים אצלינו שאין להם מקום. אז מה הפלא שהילדים  משפריצים אותם לכל עבר?. ראשית רק עשיתי רשימה של דברים שאין להם מקום והם מפוזרים בבית.תליתי אותה על הקיר בחדר שינה. אח"כ בקצב וביכולת שלי אני מוצאת להם מקום או לחילופין לא מתעצבנת כשרואה אותם בפינות...

6. כמה ילדים יש לך? מה טווח הגילאים? כמה את עובדת? כמה בעלך יכול לעזור לך? כמה בעלך מתעצבן מהבלגן?

7. גדלתי בבית  נקי ביותר ויש לי בית על הפנים. מה עם הילדים שלי? כנראה שזה לא גנטי. המסודרים ישארו מסודרים, המבולגנים יהיו מבולגנים ואלה שבאמצע ימצאו את דרכם...

8. על זמנים כן הייתי נותנת יותר את הדגש.: שטפתי רק חלק מהכלים והגיעה השעה 6? ברגע זה אני והילדים עוזבים את הכל ומתיישבים לאכול ארוחת ערב. אח"כ לעשות את כל המטלות של הערב בלי לעצור לסדר או לאסוף צעצועים. רק לשמור על הרצף של הערב. כשתהליך הערב נטמע אפשר להוסיף שברבע ל6 אוספים צעצועים או כשמתפשטים אוספים את הכביסה לסל...

אשמח לקבל תגובה או שאלות.

תכלס צריך לפתוח פייסבוק לאימהות עם בעיות ארגון וככה נותנים עצות אחת לשניה.

איזה השקעה ואיזה מהלב!!

חייבת לסדר מלא דברים אז בעז"ה אתייחס בהמשך...

לטפל בזה בכמה רבדים: ברובד המחשבתי- לתכנן שכלית בצורה מאורגנת (אולי אפילו בכתב)- מה את רוצה לשנות, מה היעדים.

אחרי שלשכל הדברים ברורים ובהירים, הרבה יותר קל לעבור לרמת המעשה.

רמת המעשה: לענ"ד- כל פעם לבחור אך ורק יעד אחד!- ולהתמיד בו עד שאת מרגישה שהוא ממש הופך לחלק ממך- נגיד כחודש -חודשיים. לא למהר לשאר הדברים. רק אחרי שהדבר הזה חלק ממך, תעברי לעוד הרגל.

חשוב!- כל התהליך חייב להיות מלווה בתפילה, מעומק הלב, במילים שלך, כדי שזה יצליח. תחנונים וטיעונים להשם יתברך שיעזור לך. השם נותן לנו את החולשות שלנו כדי שנזכור שאנחנו תלויים בו, ועש שלא נפנים את הידיעה הזאת טוב טוב, הקשיים לא משיגים את מטרתם ולכן הם ממשיכים. ברגע שהאדם זוכר שהכל מהשם בהשגחה פרטית,וזה לטבתינו -ואנחנו רואים את מסובב הסיבות ולא רק את הנסיבות, הישועה קרובה לבוא.

הרבה בהצלחה!

ולדעתי כדי להתחיל לעבוד על השינה בלילה

בחודשיים הקרובים לעבוד רק על זה וגם את זה בהדרגה

נניח אם את הולכת לישון היום ב 1-2 תחליטי ש 12 זה הדד ליין

אחרי שכבשת את זה (ומן הסתם ייקח זמן להתרגל וגם נפילות באמצע)

תוכלי להקדים את זה בעוד חצי שעה או שעה 

כשאת לא עיפה את רגועה יותר שולטת יותר מבינה יותר מפוקסת יותר

כשתתעוררו בבוקר מוקדם יותר תוכלו להתארגן בנחת יותר וכן הלאה

הרבה הצלחה!!!!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....