לא להתייאש! הרי אמרו כבר "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן", ועוד כמה משפטים כאלה ("אם אתה מאמין שאפשר לקלקל...").

אני בעד לשבת עם עצמך לבד, ולהחליט במה את בוחרת. איך את רוצה שהחיים שלך ייראו- בגדול, ואז לרדת לפרטים הקטנים שיגרמו (לאט ובהדרגה) לחיים שלך להיות מה שאת רוצה.

הנה כמה כיווני מחשבה-

אירגון זמן- מה מכלה לך זמן סתם?

למה חשוב להקדיש יותר זמן?

למה חשוב להקדיש פחות זמן ולסיים מהר?

מה כדאי לעשות בשעות הבוקר? מה כדאי לדחות לערב?

מה אפשר לעשות בזמן שהילדים בבית, אחר הצהריים? (אם יש לך עומס זמני או קבוע. זה יכול להיות משהו שעושים בזמן שהילדים משחקים ביניהם ואת משגיחה, או משהו שעושים ביחד עם הילדים).

סדרי עדיפויות-

מה חשוב לך בחיים?

מה פחות חשוב?

על מה תצטערי אחרי 120 שלא עשית יותר טוב? (אני גיליתי, לדוגמא, שגם אם הכביסה לא תהיה מקופלת הכי ישר שיש, לא אצטער על זה עוד 90 שנה ).

איפה את רוצה להשקיע את המיטב שלך?

איפה מותר (וצריך לפעמים) לעגל פינות?

מריבות מתישות בין הילדים-

איך מלמדים אותם לפתור סיכסוכים בדרכי נועם?

איך משרים אווירה רגועה יותר בבית?

על מה הם רבים, ואיך אפשר לסייע? (הפרד ומשול- כל ילד באזור שלו בחדר, תורות במשחק השווה יותר וכו').

ואפשר גם לקרוא את "אחים ללא מריבות" של לייף סנטר (עוד לא קראתי בעצמי, למרות שקניתי. ושמעתי הרבה המלצות עליו).

סדר יום-

מתי היית רוצה לקום?

כמה זמן דרוש לך להתארגנות בבוקר? (+10 דקות רזרבה לבל"תמים למיניהם)

באיזו שעה היית רוצה שהילדים יילכו לישון? (כולם ביחד או בהתאם לגילם)

מתי כדאי לאכול ארוחת ערב עם הילדים/לתת להם ארוחת ערב? (בהתאם לשעת השינה)

מה כדאי להתחיל עם אמבטיות/מקלחות?

ועוד נקודה חשובה למחשבה- מה כדאי לעשות כשיש אורחים (מהאזור או לא), או כשנוסעים להתארח בשבת וכד'. האם מקפידים על סדר היום? האם מתגמשים? אם מתגמשים- עד איזה גבול?

אני מרגישה שבד בבד עם החזרת השליטה בחייך לידייך, יחזור גם האמון בעצמך- ולהיפך (כשהאמון יחזור, גם השליטה תחזור).

הרבה הצלחה!

(כאן לשאלות נוספות אם את צריכה. גם באישי).

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

האמת שאפשר לקחת את המשפט שכתבתי לכל מיני כיוונים. אני אפתח, ואת מוזמנת להמשיך לעצמך כמה שתרצי.

האם אני רוצה שהחיים שלי יהיו קבועים ויציבים, או ספונטניים וגמישים?

במה הבחירה שלי (יציבות או גמישות) מתבטאת? (כאן יורדים לפרטים הקטנים)

(אפשר כמובן לשלב את השניים. כדאי לשים לב במה את בוחרת, כך שמה שיקרה, יקרה כי את בוחרת בו לא כי התגלגלת אליו במקרה (אלא אם בחרת להתגלגל אליו ).

האם אני רוצה שהבית שלי יהיה מסודר? באיזו מידה?

מתי וכמה אני רוצה לסדר?

איזה חלקים של הבית אני רוצה לסדר בזמן הפנוי שלי? מה אדחה לזמן אחר?

איזו רעיה אני רוצה להיות? איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה?

איך אני רוצה שבעלי ירגיש, בתור בן הזוג שלי?

איך אני מגיעה ליעדים שאני מציבה לעצמי בנושא הזה? (שיעורי תורה באזור/באינטרנט? עבודה עצמית? קריאת ספרים בנושא?)

איזו אמא אני רוצה להיות?

איך אני רוצה שילדיי ירגישו בבית?

מה אני רוצה להעניק לילדיי?

(כאן גם אפשר לשאול, באיזה בית אני רוצה שילדיי יגדלו).

(לגבי דוגמאות- אומר לך בקצרה על עצמי, רק כדי לסבר את האוזן-

אני רוצה שתהיה לילדים שלי בריאות נפשית. ביטחון.

לכן, אני משתדלת להיות שם עבורם כשהם צריכים. להכיל את הקשיים שלהם. לתת מקום לכאבים שלהם, ולהראות להם שאפשר להתגבר ולהתמודד.

אני רוצה שהילדים שלי יהיו חופשיים, בני חורין, להיות מי שהם.

לכן אני משתדלת לכבד אותם (זה נהיה קשה ככל שהם גדלים, מסיבות שונות. ועם זאת, זו השאיפה).

אני רוצה לעבוד במקום שטוב לי בו, גם כדי להרגיש סיפוק ומימוש עצמי וגם כדי שילדיי יקבלו מסר נכון לגבי הערך של העבודה.

לכן, אני משתדלת לעבוד היטב במקום העבודה הנוכחי שלי, כי טוב לי בו, ברוך ה'. ואני בודקת ומגששת לגבי תחום עבודה נוסף שמעניין אותי.

הדוגמאות עזרו?)

מה שכתבת לגבי השבת זו התחלה יפה של הסתכלות כללית, שבה כדאי להתחיל.

אח"כ כדאי להוריד את זה לפרטים הקטנים- מאיזו סיבה כל אחד קם לענייניו?

איך אפשר לדאוג שלפחות בתחילת הסעודה נשב ביחד, ותהיה אווירה משפחתית-שבתית נעימה ומיוחדת?

מה חסר לי כדי שתהיה אווירה שבתית?

האם כדאי לבקש מהילדים הגדולים יותר להכין דבר תורה?

מה כדאי לספר על פרשת השבוע, שיעניין את הילדים ויגרום להם לספר מה למדו בגן/בית ספר?

האם כדאי ליזום בעצמי (או לבקש מהבעל) שירי שבת?

הרבה הצלחה!

ראשית, מודעות לקושי ולכך שההתנהלות הזו צריכה להשתנות היא תחילתו של תהליך שיצור שינוי.

קיימות מס' אפשרויות על-מנת להיכנס לתהליך מחולל שינוי:

א. הצטרפות לקבוצה מונחית לשיפור סדר ואירגון.

ב. למידה עצמית של התחום ועבודה אישית.(מתאים לאנשים בעלי כושרהתמדה ויכולת להשיג מטרות)

ג. הדרכה \אימון ליצירת שינוי בתחום ניהול הזמן .

החשוב ביותר היא ההבנה שאם תתחילי תהליך של שינוי החיים שלך ייראו אחרת לגמרי וזה לא ייקח זמן רב.

מהו אימון?

אימון (Coaching) הוא תהליך ממוקד להשגת המטרות שהציב לעצמו המתאמן, ממש כמו אימון של ספורטאים בו המתאמן ממוקד מטרה בתחום עיסוקו כך באימון אישי. אגב, המקור לאימון הוא מענף הספורט והוא הורחב גם לתחום העסקי, המשפחתי, הזוגי ועוד.
תפקיד המאמן לחשוף רצונות גלויים וסמויים של המתאמן ולגרום לו להגשימם ע"י הסרת חסמים והעצמת כוחותיו הפנימיים.

שלבי תהליך האימון:

1. חשיפת רצונות המתאמן.
2. קביעת מטרות על ומטרות משנה.
3. התאמת שיטת האימון ותוכנית אימון למתאמן על-פי ערכיו ויכולותיו (ישנן מספר רב של שיטות אימון).
4. הבנת החסמים ואימון להסרתם.
5. אימון וליווי להשגת המטרות שהוצבו.
6. מעקב אחר ביצוע התוכנית.

אימון הורים, בניגוד להדרכת הורים, כולל גם את השלבים של הביצוע והמטרות ברורות וממוקדות ולכן ניתן לבחון את תוצאותיו באופן מדויק יותר.
ישנן שיטות אימון רבות ולכן חשוב לבחור מאמן שנחשף לשיטות אימון מגוונות ומסוגל להתאים למתאמן את הדרך הנכונה להעצמת כוחותיו הפנימיים ולהשגת מטרותיו, לכל מתאמן יש דרך משלו.

במקרים רבים, אין צורך באימון אלא מספיקה הדרכה, שכן ללקוח יש את היכולות לבצע את המוטל עליו, או לחילופין מספיק יעוץ ממוקד לשחרור ופתרון  של בעיה מסויימת (כמו בסיפור על הנערה).

ישנה חשיבות עליונה בבחירת הטיפול המתאים, מכיון שהאפשרויות רבות ומגוונות ותלויות ביכולות הלקוח ובסוג הבעיה.
 

צירפתי קישור למקור   https://sites.google.com/site/winningparenting/103

לא מומלץ לדחות  אלא פשוט לפעול,  בלי לחשוב יותר מידי, באחת מהדרכים  ולא להזניח.

בהצלחה
 

יכול להיות שיש לך הפרעת קשב וריכוז? הרבה ממה שאת מתארת מאוד מאפיין את ההפרעה הזו

 בקשב וריכוז

ותגלי  בעצמך אישה , אמא, ורעיה אחרת לגמרי

בהצלחה

קראתי שוב ושוב את ההודעה שלך

ועלה לי עיצה שלמדתי פעם מאישה חכמה שלמדתי ממנה-

נשים חושבות שהן צריכות לעשות עבודת המידות מעמיקה

אבל באמת כל מה שהן צריכות זה כמה שעות שינה, אוכל מסודר, קצת התעמלות...

אז זו העיצה שלי אלייך-

תעשי לך "מבצע שינה"

כללי ברזל- לא משנה מה- את הולכת לישון, הבית הפוך הילדים חוגגים- לא נורא,

קחי בייביסטר ועוזרת -כדי להתאפס על עצמך

אחרי זה תוכלי לחשוב מחשבות גדולות על לסדר את החיים שלך ...

אצלי אניי יודעת שכן צריך עבודת המידות. אני ישנה המון.... ואוכלת

אני  טיפוס מסודר ומאורגן, אז הבית מסודר בגדול, אוכל כביסה כלים וכו' בסדר אצלי, ובלאגן של משחקים לא מפריע. אני לא מרת שהבית קבוע מתוקתק, ממש לא. עיקר הבעיה אצלי זה בהתייחסות עם הילדים, חבל שא"א ללכת לקנות סבלנות.. אוף, זה קשה להיות סבלנית כ"כ הרבה זמן במיוחד שהילדים עושים שטויות, ויותר גרוע שטויות מזיקות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

איזה השקעה ואיזה מהלב!!

חייבת לסדר מלא דברים אז בעז"ה אתייחס בהמשך...

לטפל בזה בכמה רבדים: ברובד המחשבתי- לתכנן שכלית בצורה מאורגנת (אולי אפילו בכתב)- מה את רוצה לשנות, מה היעדים.

אחרי שלשכל הדברים ברורים ובהירים, הרבה יותר קל לעבור לרמת המעשה.

רמת המעשה: לענ"ד- כל פעם לבחור אך ורק יעד אחד!- ולהתמיד בו עד שאת מרגישה שהוא ממש הופך לחלק ממך- נגיד כחודש -חודשיים. לא למהר לשאר הדברים. רק אחרי שהדבר הזה חלק ממך, תעברי לעוד הרגל.

חשוב!- כל התהליך חייב להיות מלווה בתפילה, מעומק הלב, במילים שלך, כדי שזה יצליח. תחנונים וטיעונים להשם יתברך שיעזור לך. השם נותן לנו את החולשות שלנו כדי שנזכור שאנחנו תלויים בו, ועש שלא נפנים את הידיעה הזאת טוב טוב, הקשיים לא משיגים את מטרתם ולכן הם ממשיכים. ברגע שהאדם זוכר שהכל מהשם בהשגחה פרטית,וזה לטבתינו -ואנחנו רואים את מסובב הסיבות ולא רק את הנסיבות, הישועה קרובה לבוא.

הרבה בהצלחה!

ולדעתי כדי להתחיל לעבוד על השינה בלילה

בחודשיים הקרובים לעבוד רק על זה וגם את זה בהדרגה

נניח אם את הולכת לישון היום ב 1-2 תחליטי ש 12 זה הדד ליין

אחרי שכבשת את זה (ומן הסתם ייקח זמן להתרגל וגם נפילות באמצע)

תוכלי להקדים את זה בעוד חצי שעה או שעה 

כשאת לא עיפה את רגועה יותר שולטת יותר מבינה יותר מפוקסת יותר

כשתתעוררו בבוקר מוקדם יותר תוכלו להתארגן בנחת יותר וכן הלאה

הרבה הצלחה!!!!!!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...