קשה להגיד..
אני מאמינה שאם זה מפריע לך אז יש סיבה ולא צריך תמיד "להבליג" על הכל. אלו החיים שלך, את לא צריכה להבליג עליהם.

כל אחת רוצה שהבחור שלה יהיה שם בשבילה ויהיה אכפת לו ממנה, במינימום.

קצת קשה לי לתת לך עצה ממש מעשית, אבל מה שאגיד לך זה שתחשבי איך היית מגיבה אם מישהי אחרת הייתה מספרת לך את הסיפור הזה. נסי לקרוא אותו שוב במבט של ייעוץ למישהי אחרת...

המון בהצלחה! והכי חשוב- עשי מה שטוב לך.

זה נשמע מאמת מצב קשה..לא הגעתי לשלבים כאלה עדיין אז אני לא יודעת מה להגיד לך..אבל תומכת בך שתתמודדי אם זה בדרך הכי נכונה לך ושתהי שלמה ושמחה אם ההחלתות שלך.

אתם ביחד כבר חצי שנה. אוקי. התארסתם לפני חודשיים. אוקיי.

החתונה עוד שנה????

אחות יקרה - זה טעות קריטית ביותר, עם כל הכאב בבוטות שבאמירה - זה מצב מסוכן ביותר שיכולות להיות לו השלכות שחלקן כמו שאת כתבת כאן, וחלקן, פחות ויותר גרועות, ויש כאלה שלפעמים גם שנים אחריי החתונה לא יתגלו, אך השפיעו מאוד.

תביני  - לעניות דעתי הלא מלומדת (בוודאי לאנשי מקצוע יש מה להגיד כאן)  - עיקר שורש הבעייה טמון בשינוי הסטטוס החלקי, למשך תקופה ארוכה ארוכה כל כך. כן - עצם ההגדרה משנה. אתם מוגדרים עכשיו "מאורסים" (למרות שזה לא מבחינת ההלכה, אלא מבחינת ה"תפיסה החברתית" - אבל רק בעוד שנה החתונה. זה מצב הרבה יותר בלתי נסבל וקשה מאשר, לדוגמא, אם הייתם ממשיכים להיות "חברים" עוד חצי שנה,שלושתרבעי שנה, ואז הייתם מתארסים 3-4 חודשים לפני שהוא מסיים את הלימודים, ומתכננים את החתונה מייד לאחר מכן - זה טווח זמן נורמאלי יחסית של תקופת אירוסין.

תקופת אירוסין ממושכת כל כך כמו שלך יכולה לייצר מתחים בלתי נסבלים - חלקם נעוצים בעובדה, שכעת יש סוג כלשהו של מחויבות בין שניכם. כל עוד הייתםחברים היה קל הרבה יותר לקום בוקר אחד, להחליט שזה לא זה, להגיד יפה שלום וללכת - עכשיו זה לא ככה. אומנם גם אירוסין מתבטלים לפעמים, אבל ככלל, ברגע שהתארסתם ההרגשה של שניכם פחות או יותר צריכה להיות של מחויבות יותר - וזה מסוכן, כי איןמחויבות מלאה של נישואין אלא רק חלקית של אירוסין - וזה יכול ליצור מצבים וסיטואציות מאוד קשות ומאוד מכאיבות (לא מדבר בכלל על הקטע של המגע, עוד הרבה לפני זה!! למרות שגם על זה יש להניח את הדעת - בהנחה שאתם אוהבים, ומאוד, ותעמיקו את הקשר - לאורך תקופה ארוכה כל כך של קשר, סיכוי רב הרבה יותר שתפלו, גם אם אתם בטוחים שלא תיפלו. ויש רבים רבים סיפורים על כך...).

את מרגישה עכשיו - ובצדק חלקי מסויים - שהבחור הוא "שלך", ולכן את חופשית להסתכל עליו בעין ביקורתית הרבה יותר מבעבר כשרק הייתם חברים. הרי ברור שאת החברים שלנו אנחנו מרגישים הרבהפחות בנוח וגם עם הרבה פחות לגיטימציה לבקר, מאשר את בן/בת הזוג שלנו... ככל שהיחסים יותר קרובים, גם המחיצות נופלות ואתה מרשה לעצמךלחשוב ולהגיד דברים שבעבר לא נגעת בהם. 

הבחור, מצידו - ייתכן שהוא כבר יודע ש"אתם מאורסים" ועומדים להתחתן, ולכן הוא פחות משקיע בלחזר, מבעבר - בעבר הוא היה צריךלחזר אחרייך במרץ כדי שתחשקי בו ותרצי אותו, ועכשיו, לכאורה, המצב ברור הרבה יותר, ואת כאילו "כבר מסומנת כוי ברשימת המטלות", ולכן הוא מתפנה עכשיו לעסוק בעיסוקים אחרים שיותר קריטיים לו, כי איתך הוא חושב שהעניין מסודר. נכון - זה לא מצב תקין. הוא קיים אצל הרבה בחורים אחרי האירוסין, וכמובןשזה לא צריך להיות ככה וצריכה להיות השקעה ונתינת תשומת לב וחיזור בלתי פוסקים (אגב - במשך כל המאה שנה בערך שיבואו אחרי זה ביחד...חיזור אחרי האישה זה דבר תמידי שלעולם לא מפסיק). - אבל מטבע העולם, רואים שככל שעובר הזמן במצב סטטי מסויים, שלא נעשה בו הרבה מצד אחד (אפילו את התיכנונים של החתונה האינטנסיביים שיכולים לשאוב אתכם לעשייה מבורכת ומשותפת, אין לכם עכשיו - בגלל טווח הזמן הענק), ומצד שני - הוא כבר מוגדר אחרת לגמרי מפעם (מאורסים לעומת חברים...). - ככל שהזמן הזה מתארך, ככה הקשיים עולים ועולים ועולים.

תשאלי אותי אחרי כל הניתוח הזה מה צריך לעשות?

דבר ראשון כמו תמיד זה להתפלל.

דבר שני, כבר התארסתם - זה דורש הרבה עבודה מצידך לתחזק את הקשר וגם להראות לבחור שאת רוצה שהוא יתחזק אותו.

דבר הבא - כן, זה מהפכני, אבל תשקלי את זה ברצינות - ייתכן שהדבר הכי נכון שיהיה לכם לעשות, הוא להתגבר על כל החששות, להתאמץ למרות שלא גמר את לימודיו עדיין, ולהתחתן בחודשיים-שלושה הקרובים. כן - אחרי חתונה, אתם תראו שלמרות שאכן יש עוד המון המון עבודה, עדיין שינוי הסטטוס למשהו קבוע, יעזור לכם במעט, אם לא בהרבה - כי תחזוק הזוגיות צריך בכל מקרה - אז כבר עדיף לעשות את זה נשואים ולא מאורסים...

ואם את חוששת בגלל כל מה שכתבת עכשיו האם נכון בכלל להתחתן - התשובה היא לדעתי שכל מה שתיארת והכל, זה נגזרת של הזמן, המרחק הרגשי שחייב להישמר ברמה מסויימת כל עוד לא נשואים, והמצב הביניים הזה שיכול להביא עימו קשיים לאינסור. בגדול מומלץ לרוב שתקופת האירוסין תהיה קצרה יחסית - אין לה משמעות הלכתית כיום כמו בעבר, ומצד שנייש לה משמעות רגשית חזקה ביותר.

ביטול אירוסין, זה דבר שכואב פי אלף מאשר "זריקת מישהו" לאחר כמה פגישות או אפילו חצי שנה של חברות אבל בלי אירוסין עדיין.

אתם אוהבים - את יודעת את זה, כי הייתם בקשר זמן ארוך ביחד, עברתם הרבה ביחד, ובניתם קשר רגשי ונפשי, ואתם רואים שאתם גם מתאימים ובאותו ראש - אל תתני לספקות של התקופה הזאת לבלב אותך. אל תחששי מה יהיה "אולי נתחתן ובסוף אני ארצה להתגרש ממנו" - זה לרוב עצת השטן. לא קראתי משהו בדברייך שהוא כל כך בומבסטי ומעלה חשד בנוגע לבחור שבאמת אתם ממש ממש לא מתאימים - זה דברים שבכל יום שנובעים מהרבה דברים שציינתי מעלה - והעיקר זה לבטוח בה' שאתם עושים את הצעד הנכון.

ושוב, אני חוזר - תשקלו את ההצעה הזאת ברצינות שוב, זה יכול אולי אפילו להציל לכם את הנישואין - להתחתן בקרוב. עם כל הקושי שהלימודים ייסבו והכל (כאילו שאחריי זה בזמן העבודה לא יהיה לו לחץ מטורף...אחות יקרה - אם לימודי רפואה זה דבר אינטנסיבי, אז רופא מתמחה זה לא פחות...מוזמנת לשאול רופאים מתחילים בשנים הראשונות שלהם...אם נכנסת לזה מתוך ידיעה שהוא יהיה רופא - אז העוד חצי שנה הזאת של לימודים, לא צריכה להרתיע אותך מלהתחתן בתוכה. אולי אפילו להיפך - אולי דווקא אם הוא יתחתן בתוך התקופה הזאת, זה ייתן לו שקט רגשי מסויים, ויכולת יותר להיות מרוכז ברמה מסויימת ולהצליח במבחנים ובלימודים ולהיות רופא יותר טוב בעתיד.) - עם כל הקושי, השכר והדברים הטובים שיכולים לצאת מקיצור דרסטי של "תקופת ההמתנה" הזאת, שווים לעין ערך מהחששות המלווים בצעד כזה.

ב"הצלחה לך, מקווים לשמוע רק בשורות טובות. בעז"ה ה' יעזור לך ולו לצלוח את התקופה בשלום - בין אם תקצרו אותה ובין אם תחליטו עדיין למשוך אותה ככה. אמן!!!

(אכן, זה ארוך, אבל זה מיועד בעיקר וכמעט רק לך, אז אם תקראי, תקראי, ואם לא, לא נורא... אני אתההשתדלות עשיתי). 

חוץ מזה שאז המציאות לא הייתה כמו היום.

אז הבחור היה למעשה משודך לה - מלשון שידוכין, כמו שאתה יודע שנתינת הטבעת היא למעשה האירוסין - הוא רק לא הכניס אותה עדיין לביתו, כדי להכין את הבית, את הסעודה וכו'.

אז - זה התאים, אז זה הייתה המציאות. היו אז גם מציאויות בעבר ששידכו בין ילדים בני 5 ו6 כדי להציל אותם משמד, להציל אותם מצבא וכו' (מדבר לא רק בזמן הגמרא) - אבל לא זאת המציאות כיום. כיום המציאות קשה בהרבה, העולם פתוח בהרבה ממה שהיה אז - ולכן תקופה ארוכה כזאת ל-א טובה. נקודה. אין בנאדם שתקופה כל כך ארוכה של מצב ביניים כזאת תייטיב עימו יותר מאשר תזיק - לא יכול להיות, כי מטבעה תקופת ההמתנה היא תקופת חוסר וודאות - ואני עדיין לא מכיר מישהו שחוסר וודאות טוב לא בהרבה מוודאות עצמה. אתה מוזמן הלכיר לי.

ואני חוזר - יש הבדל גדול בין להיות מאורסים שנה, לבין להיות חברים שנה. להיות חברים שנה זה עוד נסבל יותר, כי במצב כזה כמה שזה מצער, הרבה פחות "מחוייבים" זה לזו (כמובן שגם להיות חברים שנה לא מומלץ, אבל אם מעמידים זה מול זה - חברות שנה עדיפה על אירוסין שנה. ועדיף שתהיה על אש נמוכה וכו'...).

למעשה המצב באירוסין היום היא שיש-אין מחויבות.

וזה מתסכל ויכול לגרום לקשיים אינספור.

אתה כותב שיכול להיות שזמן אירוסין ארוך הוא טוב כי אז לפעמים צצים הבעיות וכו'... - אז כלשון המשנה בפסחים אענה לך - אם כך, אין לדבר סוף.

אולי נמשוך את האירוסין על פני חמש שנים, ורק אחרי זה נתחתן כדי שעד אז יצוצו הרבה בעיות ונוכל לשקול שוב ושוב את העניין? אה, בעצם - גם אחרי 5 שנים לא צצים כל הבעיות. בו נעשה עסק - נהיה מאורסים עד גיל 80 ככה, ואז כשנראה שאנחנו סופר מתאימים, נוכל לעשות את החתונה...

כן, הקצנתי, כדי להראות לך שזה בלתי אפשרי תמיד לעשות את החשבון הזה...

בלי להיכנס לתוכן הדברים.

שאלת פה שאלה מאד קריטית, תוך פירוט הדברים (מאורסים חצי שנה,חתונה תוך שנה,לימודי רפואה.)

כל אדם שקצת מכיר אתכם יזהה את המקרה.

מה שעלול לקרות לך,זה שארוסך יגלה דרך הפורום/מכר שלו שלו שגולש בפורום שאת מתלבטת לגבי הקשר,

דבר שייצור סיטואציה מאד לא נעימה.

לעניות דעתי כדאי לך לשקול שוב את פרסום הדברים בכזה אופן.

(אם הגעת למסקנה שאני צודק,דברי עם המנהלים שימחקו)

ההתעסקות סביב זה נראית לי קצת מופרזת מידי. תשאלי אותו בתור מה הוא רואה את התקופה הזו, כהכנה לנישואין, (שאז באמת מוזר למה הוא נוהג כמו מה שתיארת) או כשנת השלמת לימודים, (שאז זה סביר מאוד, אף אחד לא מושלם, וכל השנה הזו היא לא פגישה אחת גדולה... היא תקופה בחייו, כמו תמיד, עצבניות, התנשאות, יש את זה לכולנו...) אני הייתי מתעלמת. הרי התארסתם כי החלטתם כבר. לא כי אתם רוצים להתלבט ולחשוב שוב על כל העסק... אני מובנת?)....

(וכמו שטל כתב בתחילת דבריו שזה מאוד בעייתי השנה הזו, בדיוק בגלל זה, מצד אחד אתם לא נשואים, ומצד אחד אתם מחויבים זה לזה, זה קשה למצוא את הקו המחבר, וגם קשה לדעת איך לקבל אותו, אני הייתי אומרת כמו שאשה מקבלת את בעלה. יעוץ? וואו, הלכו כאן רחוק... דברי איתו ותוודאי שזה פשוט תקופה עמוסה וכו')...

בהצלחה ושיהא לך תמיד טוב.

לעיתים זה פתיר 

ולפעמים גאווה זו חולה רעה
והשאלה היא גם מה המודעות שלו בכלל לעצמו

היית מגלה את כל הדברים האלו, ואיך היית מגיבה?

מה זה משנה לפני או אחרי? רק בגלל שעכשיו האצבע הרבה יותר קלה על ההדק?

אם אחרי הנישואין היית מוכנה להתגרש בגלל זה, אז למה שלא תעשי את זה עכשיו.

ואם העניין דורש עוד עבודה, בירור התקדמות, שזה מה שכל זוג עושה אחרי הנישואין

אדרבה, עכשיו תעבדו על זה, תגיעו לנישואים הרבה יותר מוכנים.

אני לא קובע כלום, אני סתם מנסה להבין.

אין לי שום נסיון בזה...

אני חושבת שהבעיה בכל הסיפור נעוצה כבר בתחילת ההודעה-("הבחור לומד רפואה, כידוע לימודים מאוד קשים ולכן החלטנו להתחתן רק אחרי שהוא יסיים את לימודיו".)

יש במשפט הזאת דרשני מאוד מאוד צועק של סדר עדיפויות מאוד לא נכון.
כסטודנטית לרפואה אני יכולה להגיד לך ש-כן, לימודי הרפואה הם מאוד-מאוד קשים.
אבל - זה לא דבר שהולך ונעשה נוח יותר עם השנים.

כך למשל, השנים הפרה-קליניות (א'-ג') בבי"ס לרפואה, הם מאוד-מאוד קשים בשל שינון יתר בכל שעה פנויה.
לאחר מכן, בשנים הקליניות (ד'-ו'), יש קושי מאוד-מאוד גדול בשל הלמידה במחלקות ונוכחות החובה, המקשה ביותר בנוסף לתופעת שינון היתר שהוזכרה לעיל'. (אני מניחה שארוסך נמצא כעת בתחילת שנה ו').

לאחר מכן, מגיע במלוא אופלו וצרותיו - הסטאז', שנה קשה מאוד, בה לראשונה עושים תורניות, צריכים להשקיע מאמצים גדולים כדי ללמוד הרבה ולהוכיח את עצמך, ע"מ להתקבל להתמחות.
לאחר מכן מגיעה ההתמחות - בשלב זה אתה כבר רופא, עובד קשה, עושה משמרות לילה על ימין ועל שמאל, גם חוזרים שם הלמידה למבחני הסיום וכו' וכו' וכו'.

רק עם סיום ההתמחות - עם ההפיכה ל"מומחה צעיר", מתחילים ימים - יחסית - של מעט יותר שלווה.

כל רופא- וסטודנט לרפואה - חייב שיהיה לו סדר עדיפויות נכון.

עצם ה"נדחה את החתונה עד לסיום הלימודים הקשים" מראה לדעתי על סדר עדיפויות מאוד לא נכון, דבר שגורם לי להסכים איתך לגבי תופעת הפינוק.

אדם שלא מסוגל להבין שיש דברים חשובים יותר מלימודים - כן, גם יותר חשובים מלימודי רפואה - זה מראה בעיניי על חיסרון מאוד חמור.

אותו אדם גם יכול להשאיר אותך עם הילדים עד מאוחר במצבים קשים רק כדי לקבל עוד פציינט או עוד קידום.
אני יודעת שזה נשמע ממש רע ובהגזמה - אבל, תשאלי את עצמך - לפי כל מה שאת רואה עליו -

האם את רואה בו מישהו שיכול להיות מרוכז גם באחרים - מרוכז גם בך - ארוסתו, אשתו לעתיד,

או אדם שעתידו המקצועי - הוא, ורק הוא - נראה לנגד עיניו?

אדם שמזלזל בנותני שירות (כמו מלצרים), אדם שמרגיש שכל העולם חייב לשרת אותו - אדם שכאשר משהו לא נוח לו, פשוט לא יודע להתמודד עם זה (ולכן גם לא יתחתן איתך עד לאחר שיסיים את הלימודים) - האם אדם כזה ראוי לך?

ובכן, לדעתי,

השאלה היא מה קורה בתוך הראש שלך כשאת קוראת את ההודעה הזו.

האם את רוצה להשיב לי : "לא, זה לא כזה מוגזם, אני סתם הקצנתי, זה לא כזה בעייתי לי..." - זה סיפור אחר.
אבל אם את מרגישה ש-"וואו, היא צודקת, זה ממש ככה!" - אז...

לשאלתך

ברור שצריך לדבר על זה, ברור שאת צריכה לספר לו מה את מצפה מקשר זוגי- ואולי בעצם את צריכה לשאול את עצמך את זה קודם, ואם זה מה שחיפשת וזה מה שמתאים לך...

מצטערת על התגובה התוקפנית מעט, אבל זה מאוד-מאוד צרם לי.

שיהיה המון בהצלחה

רבקה
 

הבנאדם קצת אנוכי - גם כי הוא לא מוכן לדבר עלייך אלא רק עליו, גם כי הוא בעל בטחון עצמי מופרז וגם כי הוא לא דואג לך באמ. אדם שלא מוודא שחזר הביתה בשעה מאוחר במצב תקין לא יכול להיות בעלך.נקודה! ובניגוד לאחת התגובות האחרונות בפורום- לפני הנישואין זה הבדל משמעותי מאחרי הנישואין. עכשיו זה הזמן לחתוך לפני שיהיה מאוחר וגרוע. כשכבר נמצאים בתוך הקשר(נישואים), צריך לעבוד עליו. אם התמזל מזלך וגילית את המגרעות הרציניות לפני- תגידי תודה לה' ותברחי . אח"כ תתקעי בנישואים עם נרקיסיסט שלא רואה אותך ממטר ואולי ח"ו ישאיר אותך עגונה ללא גט מתוך נקמה. חבל לך. תתיעצי עם ההורים ועם אנשים אחרים שמכירים אותו מקרוב(הורים שלו,אחים שלו,חברים טובים). אם רוב העדויות נוטות לשלילי- תברכי על מזלך שגילית בזמן ותשברי את האירוסין. שווה כל רגע שאחרי!!! אני מדברת מנסיון של אחרות. אני אישית נשואה ב"ה לאדם טוב. (אגב, אם על שטויות הוא עושה הצגות של מסכן מה על משברים גדולים בחיים? תתמודדי לבד עם הילדים? ובלי קשר- רפואה זה מקצוע תובעני ברמות. בקושי תראי אותו בבית גם ככה. גם בבי"ח , בתוך העבודה האינטנסיבית והצפופה עם רופאות ואחיות צעירות,לא בטוח שהוא יהיה נאמן לך. לכן אם כבר מעכשיו את רואה סימנים שהוא לא "מאוהב" בך , אז ברחי. כמובן- שקלי הכל עם אנשים בוגרים שמבינים. אני קצת מפחידה אותך- אבל עדיף עכשיו מאשר מאוחר מידי. בהצלחה בכל מקרה! שתזכי לבנות בית נאמן בישראל עם הזיווג ההגון המיועד לך מן השמיים!

ראשית ברצוני לומר שאני לא מכיר אתכם אישית, הכי טוב

להתייעץ עם מישהו/י שמכיר את שניכם ואת המורכבות שאת נמצאת בה.

ההתנהגות שאת מתארת צריכה להדליק אצלך נורה אדומה.. במיוחד שאמרת שאתם מדברים על העניין והוא

משתפר ליום-יומיים ואז חוזר להתנהגותו האגוצנטרית. 

המצב שאתם מאורסים ואת נמצאת בסדר עדיפות אחרונה נראה לא באור חיובי, נכון שהלימודים טובעניים,  ברם, הקשר

חייב להיות הדדי, נתינה מאחד לשני וללא תנאי, נראה שהקשר הוא לרוב חד צדדי וזהו

מצב לא תקין, אני ממליץ לך בחום ללכת לייעוץ/טיפול זוגי לראות אם ניתן לפתור את הבעיות,

האם זהו האדם הראוי לך? זה את צריכה לענות לעצמך, האם את ראויה לקבל יחס חם מארוסך..

אולי את מגזימה? ייתכן, וייתכן שלא..אנשים בד"כ לא נוטים להשתנות לאחר החתונה, הם נשארים אותם האנשים

עם אותן המידות..אכן זוגיות לא באה בקלות אלא בעמל רב..

מי יתן ותזכי למצוא את החצי השני שלך שגם יתמוך בך ברגעייך הקשים וגם יתעניין בך ולא רק את בו..

שבת שלום!

קיבלתי תגובות יפות ומושקעות. לא אחזור על דברים אלו, אבל רק אוסיף: 

אם הבחור מזלזל במלצר שאיננו לכבודו, מה קרה בחודשים הקודמים כשנכנסתם למסעדה או בית קפה?

אם כעת את מציינת שהוא לא מתעניין אם חזרת בשלום, האם גם בתחילת הקשר הוא לא התעניין?

בחודשים הראשונים לא כאב לו הראש אף פעם?

יתכן שלטווח הקצר, הוא הייטיב להסתיר את הרגשות, אבל כשכעת, כשהמשך הקשר כבר בטוח (מבחינה מסויימת הוא כבר מרגיש נשוי, הוא לא צריך להמשיך להציג ולמתוח את עצביו עד הסוף אלא יכול להרשות לעצמו להתפרק ולהיות אמיתי, מה שלא היית מגלה אילו התארסתם והתחתנתם בתוך תקופה קצרה יותר.

הסימנים שאת מראה משדרים בעיתיות. כעת, את רווקה שכל עיתותיה בידיה. גם אם את לומדת/עובדת, יש לך לוח זמנים גמיש, את בשיא הכוחות ויכולה לישון מאוחר נרגשת ומאוהבת לאחר פגישה. אבל, לאחר החתונה בע"ה תהיי בהריון ותצטרכי עזרה, אבל הבעל לא ירגיש אמפטיה להרגשות שלך (עייפות, בחילה, מצבי רוח מתחלפים מעט בגלל שינויים הורמונליים וכד'). 

אם בשלב כלשהו תהיי עקרת בית, הוא יטען שהוא עייף מהעבודה אבל את בילית בבית כל היום ולכן את יכולה לסדר/לבשל/לנקות או לקום בלילה לתינוק.כשתרגישי לא טוב, לא תוכלי לצפות לאמפטיה. נראה שהוא לא ידאג לסדר, לעזור בבישול וכד', כי הוא לא יהיה מודע לרגשות ולקשיים שלך.

תקופת האירוסין היא תקופה יפה, תקופה שבה הזוג משדר רגשות, ואמור לחוות רגש כלשהו, שמוביל לאיכפתיות (חשש כשאת חוזרת מאוחר), רגש שגובר והולך ולכן אסור שתהיה ממושכת, כי כשיש רגש אמיתי, זה בלתי אפשרי אצל בני זוג תורניים. עצם זה שאתם מאורסים כבר חודשיים ולא חשבתם להקדים את החתונה, נראה מעט חריג...

מאחר שהשקעת בקשר תקופה ארוכה וגם רגשות מרובים, כדאי שתחזקי את ההחלטה שלך אצל בעלת ניסיון (יועצת של ישפה, שדכנית לא מקצועית שאת מכירה, קרובת משפחה שעליה את סומכת וכד', כדי שלא תצטערי על הצעד שנקטת.

בס"ד

לענ"ד העצות כאן לא יכולות להניתן על סמך היכרות רחבה עם המציאות,ולפעמים ישנה תופעה בפורומים בכלל של העדפה סובייקטיבית ביסודה של כותב השרשור וניתנת יתר הזדהות ריגשית עם הצד שלו בלי לתאר שהמציאות מורכבת יותר.הדבר הזה בהחלט מועיל לאדם הזקוק לעידוד(אומנם גם לזה יש גבול,ולפעמים ניתנת תמיכה בפורומים לחסרונות שהיה צריך לעודד אדם להתגבר עליהם ולא להשלים עימם),אך לפעמים מהווה חסרון גדול ביעוץ אובייקטיבי (מעבר לכך שבודאי לא יכלת לתאר את כל המציאות דרך כאן)

בודאי אי אפשר להגיד כך על כל מגיב ומגיב ואינני בא לומר זאת ובפרט לא אדם כזה או אחר אלא כיסוד כללי,ולכן צריך לחזור ולידע את עצמנו שכשאדם קורא את דבריך הוא רואה רק מה שאת כותבת גם מבחינת הידע וגם מבחינת הזדהות ריגשית,ולא את כל המציאות.

לכן אני חושב שהטוב ביותר,והאחראי ביותר להתייעץ עם גורם ירא שמיים תורני ומומחה שתוכלי לשטוח בפניו הכל(ואולי גם להוסיף לדבריך עצות אחרות שכבר קראת ולשאול עליהם גם הן יכולות להועיל,אך צריך להעביר אותן שלב לגורם אובייקטיבי שיכול לעזור לך לשקול אותן כאדם שאיננו נגוע ריגשית ואיננו לחוץ ולתת את היחס המתאים לאור נסיונו בתחום הזוגי),עד כמה שאפשר,עד הפרטים הקטנים ולהתייעץ עמו,ולהתייעץ גם עם רב,או שאפשר שהגורם המומחה יהיה גם רב.

בהצלחה רבה,ושה' יתן לך תבונה להחליט בצורה הנכונה והשקולה ביותר.

בס"ד

קודם כל אני חייבת לציין שבדר"כ אני לא מגיבה בפורום הזה, אבל כשראיתי את ההודעה שלך חשתי צורך לחדד ולהוסיף על מה שאחרים אמרו:

לענ"ד חובה שכל קשר יהיה מלווה ביעוץ מאדם מבוגר שידוע שיכול ליעץ בעניינים האלה. אפילו אם לא עולות בעיות בקשר (מה שלא נראה לי יכול לקרות) או אפילו אם הבעיה נראית קטנה. חשוב שתמיד תהיה העין החיצונית הזאת על הקשר שיכולה לראות דברים שמי שבפנים לא תמיד שם לב אליהם.

בכל אופן לגבי השאלה שלך- תתיעצי עם מישהו שמבין. יכול להיות שהדברים שכתבת על ההתנהגות שלו הם לא כ"כ משמעותיים, אבל יכול להיות שלא. יכול להיות שח"ו את בוחרת לחיות עם בן אדם שימרר את חייך. מה גם שלפעמים כל הסימנים הקטנים האלה הם רמזים לדברים הרבה יותר גרועים (בעל מכה ח"ו ואני לא רוצה לפרט עוד ).

מקווה שה' יאיר לך את הדרך, ב"הצלחה!

(לגבי השאלה הספציפית בהודעת פותחת השירשור- גם אני מסכימה שצריך לשאול יעוץ מקצועי.)

באופן כללי- לא טוב בכלל שתהיה עין שלישית על זוג

כל הרעיון של להיות זוג- זה לפתח אינטימיות, זה הסוד שביניהם שאין לאף אדם אחר בעולם שייכות אליו

כשמשתפים אדם שלישי-  מפסידים משהוא חשוב

כשיש צורך לקבל עיצה- יש דרך להתייעץ, יש דרך ללמוד או לשאול- כדי להתקדם בלי להשאיר את עצמך לגמרי חשופה, להכניס עיניים זרות לאינטימיות של הזוג.

אם אין בעיות בקשר- אין סיבה ש"סתם" לימוד על זוגיות או על מידות טובות- לא יספיק כדי לעבוד יחד,כלומר לקבל מבחוץ רעיון מחשבתי- ולבד ליישם אותו על עצמיכם  בלי חשיפה של החיים שלך לאדם אחר.

הכל נראה לכם כבר רגיל וברור מאליו, בשבילו - הוא יודע שאת נמצאת וקיימת, אתם מאורסים והחתונה- בעתיד, אז כרגע אין לאן להתקדם, אין את ההתלהבות והשמחה של הביחד. 

עם כל יום שיעבור את עלולה חלילה לחשוב עוד ועוד דברים לא טובים על הבחור וזה לא בהכרח שהם נכונים, זו לעיתים רק הרגשה, או אולי אפילו היצר הרע שגורם לנו לעיתים לחשוב כך או אחרת..

בשביל להחזיר את ההתלהבות והשמחה של שניכם, את הרצון לאהוב ולהיות ביחד - פשוט תקדימו את החתונה. (ממש להקדים! גם חצי שנה זה הרבה...) תארגנו יחד דברים לחתונה, תפרגנו אחד לשני, צופרים, מתנות וכד'. לעיתים יש דברים שתלויים דווקא בנשים שהן יכולות להוביל את הקשר בצורה טובה בגלל שהן יותר 'קיט'שיות'..

ברכה והצלחה בכל!! 

מבינה אותך מאוד ומעודדת.

  שבוע טוב

הספור שלך לא מבשר טובות בדקי היטב את הקשר.

ואפילו תנקטי בפרידה זמנית על מנת להיות בטוחה

שהתנהגותו לא תפריע לך בעתיד.

בהצלחה והלוואי שמה שתחליטי יצא לטובה.

להפריע לך מחיים מאושרים וטובים, לפי דעתי את יכולה להעמיד אותו במקום ובמצב קיצוני לבטל... בהצלחה 

תחתכי את הקשר, ויפה שעה אחת קודם.

כדאי להתייעץ עם מישהו ולשקף לו את האירועים כדי לקבל משוב, ולראות שלא מדובר בעיוותי שיפוט שלך בשל מצב רוח חולף.

אם העניין ממשי ונתמך בהתנהגויות ברורות - זה הזמן לחתוך את הקשר.

בלי קשר אירוסין לשנה מראש זה באמת לא בריא , וכנראה שהגורמים להתנהלות הזוגית הבעייתית הזו שלכם עומדים עתה בעוכריכם. כפי שזה נשמע הדחיה מרחיקת הלכת באה ביוזמתו כדי "להתחשב" בצורך שלו לסיים לימודים וכו' - וגם מכאן צצה בעיה.

בהצלחה בחיים, ובע"ה תמצאי כוחות לבחון את הדברים בעין פקוחה ולקחת החלטה שתיטיב איתך.

סה"כ אנחנו לא מכירים אותך לעומק וגם לא את הבחור אז בעיני,כדאי להימנע מלחרוץ גורלות.

בכל אופן,הנה כמה שאלות שאולי יעזרו לך לעשות סדר בראש ולקבל תמונת מצב קצת יותר בהירה

 אולי הן יצליחו להבדיל בין התנהגות שנובעת מרוע לב לבין התנהגות שנובעת משילוב של לחץ וקצר בתקשורת.

כמובן שכדאי לקחת את זה בעירבון מוגבל,אני בסה"כ עונה מאינטואיציה שלי.

זה רק שאלות ראשוניות שיכולות להועיל,לעשות לך קצת סדר עם עצמך,לפני שאת פונה לייעוץ:

1.כשאת אומרת שפתחת איתו את הנושא (לגבי זה שהוא לא מתייחס אליך מספיק וכו),איך הצגת את זה? האם דיברת על התחושות שזה גורך לך או שרק אמרת שהיית רוצה להיפגש יותר\שיתייחס אלייך יותר? כי יש הבדל ענק בין 2 הדרכים.יתכן שמתוך חוסר הכרות עם הנפש הנשית,הוא לא תפס שמבחינתך היחס,ההערכה וההקשבה שלו זה ממש צורך בסיסי-לא פינוק,לא מותרות,פשוט צורך!).אם הוא חושב שהמפגשים\שיחות ביניכם זה יותר לכיף אז יתכן שהיה לו קל יותר להוריד את זה מראש הרשימה. (לא שזו התנהגות נכונה אבל היא פשוט נובעת מחוסר הבנה(משהו שאפשר לפתור אותו)  ולא מחוסר לב.

*לדעתי,הדרך הכי טובה לדבר על נושא כזה היא פשוט להציג את נקודת המבט שלך עם התחושות שלך,בלי טיפה של האשמה.אחרי שתסבירי היטב את ההרגשה שההתנהגות הזו עושה לו-הוא כבר יבין לבד.

2.כשאת אומרת שהוא זלזל במלצרים,למה את מתכוונת? האם זו התנשאות מוחלטת או פעם-פעמיים ששכח לתת טיפ?

3.כשאת מדברת על חוסר סימפטיה עם הסביבה,למה את מתכוונת? 

חוסר סימפטיה יכולה להיות באופן פעיל-משפטים מזלזלים\פוגעים (שזה בהחלט נורא)

והיא יכולה להיות באופן סביל (שאז זה הרבה יותר מובן.למשל,אם מדובר בבחור מופנם יחסית ושכלתני אז יכול להיות שיש לו קטעים שהוא טיפה שקוע בעצמו,בעולמו הפנימי ולא כ"כ שם לב למה שמקיף אותו.אז כל עוד זה קורה מדי פעם וכל עוד את מסתדרת עם המופנמות הזו-לא צריך להפריע).

4. מה זה נקרא שהוא מרבה להתגאות בעצמו? מחייך כשהוא מספר על הישגים לימודיים? (מותר לאדם לשמוח בהצלחות שלו). או מייחס את כל ההצלחות שלו לעצמו,לחוכמתו? מדבר על ההישגים של עצמו בלי סוף? גורם לך להרגיש קטנה לידו? 

אז אני באמת מקווה שהשאלות האלה יעשו לך סדר בראש.אני לא מכירה את המקרה לעומק אז אין לי הרבה מה להגיד.רק ממליצה לך לעבור על השאלות כך שאם תבחרי ללכת להתייעץ,תגיעי עם תמונת מצב קצת יותר בהירה.

בהצלחה נשמה,המון כוחות

בגלל שחמור לבטל אירוסין אז כל התגובות פה לא סגורות על עצמן וחששניות.

א. אירוסין בימינו זה לא האירוסין שלגביהן נאמר שחמור לבטל.

ב. 100 נורות אדומות מצלצלות לך, לא כדאי להרגיע את עצמך בהרגעות סרק רק בגלל שאנשים אחרים אומרים שזה לא נורא- הם לא יתחתנו איתו אלא את!

ג. האדם לא ישתנה לך יום אחרי החתונה.

ד. עבודה על עצמך לא תשנה אותו!!! רק אותך. כל אדם יכול לשנות את עצמו בלבד, ורק להתפלל שה' יפתח את ליבו של השני. או שהוא יכול לקבל את הדין באהבה והכנעה וכו'. 

ה. אחרי הנישואין עוד יותר יחששו להגיד לך משהו ולתמוך- כי אף אחד לא ירצה לפגום בקדושת הבית היהודי, וגם את תעדיפי לרוב להשלים עם המצב למען ה', הילדים, השכינה וכו'.

ו. אם לא עכשיו - אימתי???

מלהיות פזיזים!

כמו כל החלטה בחיים,צריך לחשוב היטב

לפני שמכריעים לכאן או לכאן

במיוחד כשזה דיני נפשות

אנחנו (או לפחות אני...) לא מכירים את טוטי באופן אישי

ואין לנו מושג באיזה מצב רוח היא הייתה כשכתבה את ההודעה הנ"ל

נורה אדומה? כן החלטה נחרצת? לא

בואי נגיד שאם חברה הייתה מספרת לי דבר כזה פנים מול פנים

בטח יכולתי לשאול יותר פרטים ולענות תשובה יותר נחרצת

אבל בפורום זה כ"כ אחרת.....

כן,אני מסכימה עם חלק גדול מהדברים שכתבת וזה באמת נכון שזה שמדובר בבחורה אחרי אירוסין-זה ממש לא אומר שהיא צריכה להתפשר ובכל זאת....השאלה הזאת גדולה עלינו (עלי לפחות),עדיף שתתיעץ עם מישהי יותר מקצועית\מנוסה

נהורא,תודה על ההערה כשאני קוראת את התגובה שלך,אני מבינה שכנראה לא הסברתי את עצמי עד הסוף.

לא התכוונתי שהיא צריכה להתפשר ,ממש לא!

כוונתי הייתה לתת כמה שאלות שקצת יכולות לכוון ולעשות סדר בראש

יצאתי מנקודת הנחה שטוטי מכירה את המצב לעומק והיא כבר תבין בחוכמתה מה רלוונטי למקרה שלה ומה לא.

וזה כמובן בנוסף למה שציינו פה המון אנשים-שצריך לפנות לייעוץ 

1. האם את מתגעגעת אליו כשאתם לא נפגשים

2. האם את מרגישה שמחה והתרחבות הלב כשאת רואה אותו?

3. האם את שמחה ונרגשת כשהוא מתקשר אליך?

4. האם בא לך כל הזמן להתקשר ולשמוע ממנו?

5. האם הוא שמח במחיצתך?

6. האם אתם מתקשים להפרד?

7. האם מעניין לך כשאתם ביחד?

אם התשובות שליליות המסקנה ברורה ומצערת מאד 

תתמקדי בבעיה..

נקודה למחשבה:

קחי בחשבון שגברים רואים דברים אחרת.

ויכול להיות שהוא מאוד עסוק עכשיו ומאוד ממוקד.

עקרונית:

עקרונית התנהגות שלו לא טובה לזוגיות, כדי לישב את זה לכאן או לכאן צריך לפתוח ולדבר על זה בפתיחות.

אם הייתם נשואים מה היית עושה?

מדברת על הנושא בפתיחות נכון?

מסבירה שזה פוגע בך ושהוא לא נותן מעצמו לך..

וכן הלאה.

במבט שטחי ובלי להכיר אותו נראה שהוא לא בשל לנישואין, אבל יכול להיות שזה חוסר הבנה פשוט שלו.

התשובה שלי, כמו רבים כאן, היא יעוץ מאדם מנוסה וחכם שמכיר את שניכם.

נשמע שאת לא מעוניינת לוותר על הזוגיות ולכן לפני שמרימה ידיים ולפני ההחלטה "לפרק את החבילה", מומלץ לנסות ולתקן את הסדקים. וזה בהחלט אפשרי. באמצעות טיפול זוגי מקצועי, אפשר לשפר, לתקן ולהחזיר את הזוגיות למסלול חיים נורמלי. טיפולים המיועדים לבני זוג, נשואים או שאינם נשואים, הפכו בשנים האחרונות לצו השעה, כאשר אחוז הזוגות המתגרשים עולה מידי שנה חיים בזוג דורשים מאמץ, הקרבה, ויתורים והתמודדויות משותפות עם דרישות החיים והחוויות האישיות העוברות על כל אחד מבני הזוג. לכן, אם את חשים שהתקשורת ביניכם צריכה גישור וחיזוק ולמרות האהבה והרצון להמשיך להיות ביחד, נדמה שזה הופך להיות קשה יותר מיום ליום- כדאי למהר ולפנות לטיפול זוגי.

בברכה, צוות מכון חיבורים. 

מאחר והקשר ביניהם לא כולל את כל הצדדים של חיי זוג נשוי.

כל צד צריך לקבל את ההחלטות שלו וכדאי לדעת שמה שמתחיל לא טוב סביר שגם ימשיך להיות לא טוב.

עדיף להתחיל בשמחה ובטוב.

מכיר מישהו כזה...

(כמובן לאו דווקא לפנות למכון הזה שמעולם לא שמעתי עליו, אלא ניתן לכל ייעוץ, אבל הדברים - נכונים... ).

ב"הצלחה!!!

חוץ מלאמר על טיפול זוגי, ולהיות מסויגים כלפי שני הצדדים (בורח לי שניה הביטוי... נו.. תעזרו לי. המשמעות היא "לא בעד אף אחד", / 'פרווה'..)..

הם לא אמרו שם כלום, בהנחה שאכן לא מדובר בבלוף...

איך שכחתי, איזה ראש.

(טנקס!)

דבר ראשון יעוץ זוגי אצל מישהו מומחה יעזור כאן,

השאלה שאני רוצה לשאול כאן זה אם הוא תמיד לא התעניין בך?

יש לך אולי איזה מקום להאמין שהוא פשוט לא יודע איך לנהוג בבת?

שאולי לא לימדו אותו? שההתנהגות הבעייתית מקורה בזה שלא העירו לו?

אולי הוא עסוק מאוד ולא אמרת לו כשדברים הפריעו לך?

למשל סתם דוגמא עיצבן אותך שהוא לא ליווה אותך הביתה,

שיש אגב בנים שבכלל לא חושבים שצריך ללוות

אמרת לו והערת והוא שמח לשנות?

לפעמים הם פשוט לא יודעים וצריך להכווין אותם מה טוב וזה הצד השני,

השאלה אם הוא מוכן ללכת לקראתך,אם הוא מוכן לשנות או זה חד צדדי

לכו ליועצת זוגית ותפתחו את העניין ותבדקו איפה נעוץ הפער

אולי הוא פשוט לא מבין את הצד שלך ותפקידך להראות לו.

אני גם כאן באישי אם את רוצה תמיכה

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.