בס"ד
בפרשת השבוע, וירא (בפרק כ"א בפסוקים כ"ב-ל"ד) מסופר על הברית שכרת אברהם עם אבימלך מלך פלישתים. מיד לאחר מכן, בפרק כ"ב, מסופר על ניסיון העקידה והתורה פותחת במילים "אחר הדברים האלה". לדעת הרשב"ם לפי הסמיכות של הפרשיות והחיבור בניהם על ידי המילים "אחר הדברים האלה" ישנו קשר בין הברית עם אבימלך לבין ניסיון העקידה.
לדברי הרשב"ם "אחר שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם, ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציווה עליהם "לא תחיה כל נשמה"" בהמשך דבריו כותב הרשב"ם שהקב"ה אמר לאברהם "נתגאיתה בכך שנתתיך, לכרות ברית בינכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, וראה מה הועילה כריתות הברית שלך"
מדברים הרשב"ם לומדים כך:
1. העקידה היא עונש!
2. המילה 'ניסה' אינה מלשון ניסיון אלא מלשון קינטור וצער.
3. 'אחר הדברים האלה' - כוונתו סמיכות לעניין הקודם.
4. העקדה היא עונש על הברית שכרת אברהם עם אבימלך.
(הרשב"ם מביא כהוכחה לדבריו ממדרש שמואל [שמואל א' ו', א'] וכן בסדר אליה רבה בסוף פרק ז' ובילקוט שמעוני ברמז צה על פסוק כ"א בספר בראשית)
חלק נוסף בברית זה שהיא כוללת גם ויתור על "ארץ פלישתים" שהיא חלק מארץ ישראל, ולכן ויתור זה הוא החטא. וזה המשמעות של פשט הכתוב (דברים ז', ב') "לא תכרות להם ברית ולא תחנם" הקושרת בין איסור כריתת ברית עם 7 העממים ובין ויתור על חלקים מארץ ישראל.
הקשר בין החטא לעונש הוא שאברהם רצה לאחר הולדת יצחק להבטיח את המשך זרעו בכל מחיר, אפילו במחיר ויתור על ארץ ישראל, ושיהיה ליצחק שקט בנחלתו "והסכם שלום". ולכן, מידה כנגד מידה, באה העקידה שהיא לקיחת הבן ומונעת כביכול את אותו העתיד.
הסבר נוסף הוא שלאבות, ובמיוחד לאברהם נאמר "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" וברגע שאברהם חטא בברית ההבטחה על הארץ ("נתתי את הארץ הזאת") אז ממילא הופרע ההבטחה על הזרע ("לזרעך"). ניתן לראות את זה שההבטחה על הזרע ועל הארץ מגיעות ביחד, וברגע שפוגעים באחד מהם אז נפגע גם השני גם מספר בראשית בפרק כ"ב (פסוק י"ז) שם כתוב "והרבה את זרעך... וירש זרעך את שער אביו".
ובימים בהם מדברים על החזרת שטחים ויש משא ומתן, די לחכימא ברמיזא.
שבת שלום!
(מבוסס על פי שיעור של הרב יעקב זיסברג שליט"א ועל הכתוב בספרו 'נחלת יעקב' בעמוד 669)
