סיכום השיעור של חצרוני - פרשת וירא. תהנו טובי =][=

כל אדם, יש לו תיק. תיק מסע שהוא צריך לסחוב.. ההוא שהוא מרגיש לו לפעמים כ"כ עצוב, וקשה - ולהפוך אותו לזהב.

אבל הרבה פעמים, כשאנחנו מתחילים עבודה פנימית, אנחנו כבר רוצים להיות בסוף התהליך. אין לנו כח להמתין.

אפילו רק מלחשוב כמה דברים עוד יש לנו לתקן, אנחנו מתיאשים מראש ומעדיפים להשאר למטה..

אנחנו בעצמם צריכים לעבוד על עצמנו לסגל את מידת ההמתנה. היכולת לחכות. [ושימו לב, המתנה שורש מתנה ]

כי אם ננסה לעבוד על הכל ביחד, זה גדול עלינו - אנחנו נתפרק.

 

ועל זה לומדים מפרשת השבוע.

נתחיל בנושא אחר.. אברהם אבינו מכניס הביתה שלושה אורחים. ואומר האדמור מפשיסחה שכאשר אדם מכניס אליו אורח, הוא בעצם מכניס את האדם אליו לנשמה. כי אנחנו מכניסים את האדם לחלקת האלוקים הקטנה שלנו, למרחב הפרטי שלנו. וכאשר אנחנו מכניסים אדם, אנחנו מכניסים אלינו גם את הנשמה שלנו. אבל - אם אנחנו מארחים למטרה טובה, כל התכנות הטובות שלו - נכנסות אלינו.

ואברהם אבינו הכניס לביתו מלאכים. מה ההבדל בין מלאך לבין אדם?

המלאך יש לו יתרון. הוא לא נופל. הוא רובוט מטוכנת לעבודת ה'. אבל מצד שני, הוא גם לא יכול לעלות יותר.

ובניגוד אליו, לאדם יש חסרון. הוא חוטא ונופל. אבל מצד שני, אם האדם עולה - הוא יכול להגיע לדרגה שמעל למאלכים!!

 

ואדם הוא יצור זז. הוא עולה או יורד. אם הוא עוצר - אז הוא נופל. אבל, למלאכים יש את התכונה הזו. של עמידה במקום שלא לירידה!!

ומה אמרנו בהתחלה? אדם שמכניס אורח, מקבל את תכונותיו הטובות. אברהם, ואנחנו זרעו. קבלנו את היכולת הענקית לעמוד במקום. לעצור. שלא על מנת ליפול!! היכולת של המלאכים. למרות שהאדם הוא יצור שזז ומתקדם.  אבל בעצם, קבלנו מהמאלכים את האפשרות שבחלק מהעליה - תהיה גם עצירת מנוחה, כדי שיהיה לנו כח להמשיך.  

אדם צריך לדעת לנוח גם. לדעת להמתין. לא להיות כל הזמן במרתון של לעלות ולהספיק. כי הוא יקרוס.

עליה צריכה להוביל אותנו לשמחה! אם היא מובילה אותנו לעצבות (לא לקושי!) זה אומר שלא עצרנו. ושעלנו גבוה מיידי בזמן לא מתאים..

וכן, כשאנחנו עוצרים ואנחנו לא רואים את עצמנו עולים זה לא דבר רע. זה חלק חשוב חשוב לעליה.

 

כמו במכונית. (וההבנה שלי במכוניות שואפת לאפס. אם חרטטתי - מחילה.]

אם תיקח מכונית חדשה מהנילונים, ולא תשתמש בה במשך כמה שנים - המנוע יתקלקל. למרות שהוא לא היה בשימוש. כמו במצב ההפוך, שאם אדם יסע ברכב שבוע שלם ללא הפסקה. גם בזה המנוע יקרוס.

 

וגם ההתגלות של ה' אל אברהם בפרשה, הייתה כאשר אברהם נח! "ויראל אליו ה', והוא נח תחת האהל". דווקא כשאברהם אבינו ישב, נח - ה' מתגלה אליו.

 

שנזכה לדעת לתת לעצמנו גם לנוח

שבת שלום.

 

ועדיף מאוחר,מלעולם לא..שיעור מלפני שבועים טובי =][=אחרונה

מועדים לשמחה

 

חודש חשוון.. אנחנו  בתקופת אחרי החגים. כל הקבלות, כל מה שרצינו להתקדם בו ניראה עכשיו כדבר רחוק. ומין צ'אק ללא כיסוי כזה. קשה לנו לייסם..

 

נלך אחורה.

בחגים יש ברכה שאנחנו אומרים : "מועדים לשמחה, חגים מוזמנים לששון".

ברובד הפשוט - מועד זה חג, שצריך להיות שמח בו.

אבל בשפת הקודש, לכל מילה יש גם משמעות הרבה יותר עמוקה.

מה זה מועד בעברית? מועד זה גם נופל. אה? ליפול לשמחה? בעברית, ל' יכולה להיות גם ל' של מטרה.

הנפילות נועדו כדי להגיע לשמחה האמיתית. מהנפילה בעצם תבוא ברכה.

 

זה בעצמם השלמה של שני רובדים. הצד של החג, והצד של המעידה.

ונקשה עוד. למה אומרים מועדים לשמחה ברבים. ולא מועד לשמחה? אז אפשר להגיד שמדברים על כל המועדים. אבל גם אז. למה לא מועדים לשמחות?!

זה דווקא שמחה, ולא שמחות ברבים. כי לשמחה כמו שאנחנו יודעים - יש המון סוגים. אבל השמחה, השמחה האמתית- יש רק אחת. שמחת הגאולה.. הכללית בע"ה והפרטית.

ולמה מועדים ברבים? כי בדרך אליה, לא תהיה רק נפילה אחת. יהיו הרבה מעידות. נפילות.

 

ולהמשך הברכה הנחמדת -

"חגים וזמנים לששון".

גם למילה 'חג' יש עוד משמעות. חג זה גם סיבוב. "הציפורים חגות באוויר". אדם מסובב. אין לו מנוח.

כשאדם מסתובב, הוא מבולבל. לא רק שאנחנו נופלים, אנחנו גם מבולבלים. אבל גם זה, כל זה יוביל בע"ה לששון.

ה"מוזמנים" זה מלשון הזמנה. הזמנה לששון. לשמחה.

 

בחג הסוכות, יש גם את העינין של "זמן שמחתנו". ולכאורה, אנחנו חושבים שכשאדם עצוב, השמחה נסתלכה מימנו. אבל, השמחה תמיד בתוכנו. זה לא דבר שיש לנו בחירה בו.

כשאנחנו עצובים, אנחנו בעצם אומרים לשמחה - "תסתלכי מימנו". אנחנו מגרשים אותה. ואז השמחה נתעצבת.

השמחה, כביכול עצובה. היא מתכסה. כי "אין רע יורד מין השמים". עצב זה פשוט שמחה שלא הזכמנו לקבל.

אז איך מזמינים את השמחה אחרי שהברחנו אותה כביכול?

רבי נחמן אומר שע"י "מילה דשתוטא". ע"י חיוך! שזה בעצם תהליך הפוך לעצב.

בעצב אנחנו בעצם מדמינים דברים, ואז הדמיות גורם לנו בפועל לפרצוף עצוב. אז בשמחה עושים תהליך הפוך! מתחילים המעשה, ואז מגיעים פנימה. לעומק.

כן! לחייך גם עם ממש קשה! והיצר הרע השקרן מספר אחד, פתאום בא אלינו בשם הצדק. הוא שואל אותנו איך אנחנו מעזים לחייך שהכל עצוב. פה אנחנו אומנם מזייפים, אבל דרך זה מגיעים לצד השני. לשמחה.

ורבי נחמן מוסיף לא רק חיוך. אלא ממש לעשות צחוק! כי כמו שכשאנחנו מכיניפ הזמנה לחתונה אנחנו משקיעים - גם בקריאה לשמחה. ממש ללכת למראה, וכמו דבילים לחייך לעצמנו.

 

בבית המקדש היו את ה"מראות הצובעות" ואלו היו המראות של הכיור. הכיור, הכלי שבוא מגרשים טומאה - נוטלים ידים.

כי הענים, משפיעות על הבל! כשאני עומד במראה ואני רואה אדם עם חיוך,זה מכניס לנו אותו ללב.

 

לסיכום - החגים הם כדי שנקום לשמחה, גם כשאנחונ ממש מסובבים..

ולאן יוצאים אחרי החגים? לפרשת בראשית! לברוא עולם. הנפילות נועדו כדי לברוא אותי מחדש.  ממצב מתוקן יותר. של שמחה.   גם הבריאה עצמה התחילה ממצב של "תוהו ובוהו". גם בדרך למעלה יהיה קשה, אבל אחרי זה בע"ה יהיה נח.

 

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך