מריה התגוררה עם אמה בדירה קטנה בניו יורק. היא לא הייתה יפה במיוחד ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה... בחורה ממוצעת, פקידה זוטרה שחיה חיים אפורים ושגרתיים. 
 

  שינוי קטן מדליק את הניצוץ

בוקר אחד עצרה מריה מול חנות כובעים חדשה שעוררה את סקרנותה ונכנסה לחנות. היא מדדה בביישנות כמה כובעים עד שהבחינה בכובע שמשך את תשומת ליבה. היא הניחה את הכובע על ראשה ו... הכובע הלם אותה! ילדה בחנות משכה בשרוול חולצתה של אמה ואמרה "אמא, תראי כמה יפה האישה עם הכובע הזה". "גברתי, הכובע פשוט הולם אותך" אמרה האם למריה. 
קונה אחרת חיזקה את דבריה.

מריה הביטה בדמותה המשתקפת במראה...
לראשונה בחייה הבוגרים אהבה את מה שראתה.

אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה והיא רכשה את הכובע
ויצאה לרחוב.
 

  הניצוץ מאיר את העולם

העולם מחוץ לחנות נראה לה שונה. היא שמה לב לצבעוניות הפרחים, להמולת הרחוב וריחותיו. בבית הקפה שדרכו עברה כל בוקר, בחור צעיר הסיר עיניו מהעיתון, חייך אליה וקרא:  "הי דרלינג, חדשה בסביבה?
תצטרפי לקפה?"
מריה המשיכה בהילוך מרחף.

במשרד בירך אותה השוער, שנהג להתעלם ממנה, בבוקר טוב. במעלית
|לחצו עבורה על כפתור הקומה. במשרד דיברו על האור בעיניה והחמיאו לה על מראה. 
 

  הכל בראש

כשהגיעה לביתה פתחה אמה   את הדלת ופליאה בעיניה:
"כמה טוב את נראית, מריה, יש אור בעינייך, כמו בימים שהיית ילדה". 
"אמא", אמרה מריה, "זה כנראה בזכות הכובע".
"איזה כובע?" שאלה האם. מריה הניחה את ידיה על ראשה וגילתה כי הכובע לא היה שם. 
היא ניסתה לשחזר: היא לא זכרה שהורידה אותו במונית... או בזמן הפסקת הצהריים... חשבה על החנות ואז זכרה בבהירות  כיצד הניחה את הכובע
ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק כשיצאה אל הרחוב... 
 

  השיח הפנימי שלנו קובע כיצד ייראו חיינו

אילו רק יכולנו להיפטר מסיפורי האומללות וחוסר האונים
שאנו מספרים לעצמנו.

אילו ידענו למנות, כל יום, את היתרונות שלנו, את מקורות הכוח
שעומדים לרשותנו, את התחומים בהם אנו מצטיינים.

השיח הפנימי שלנו קובע כיצד ייראו חיינו.
אנו צריכים לבחור בשיח פנימי המרים ומצמיח אותנו,
ולא בזה המקטין והמדכא.

מריה התגוררה עם אמה בדירה קטנה בניו יורק. היא לא הייתה יפה במיוחד ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה... בחורה ממוצעת, פקידה זוטרה שחיה חיים אפורים ושגרתיים. 
 

  שינוי קטן מדליק את הניצוץ

בוקר אחד עצרה מריה מול חנות כובעים חדשה שעוררה את סקרנותה ונכנסה לחנות. היא מדדה בביישנות כמה כובעים עד שהבחינה בכובע שמשך את תשומת ליבה. היא הניחה את הכובע על ראשה ו... הכובע הלם אותה! ילדה בחנות משכה בשרוול חולצתה של אמה ואמרה "אמא, תראי כמה יפה האישה עם הכובע הזה". "גברתי, הכובע פשוט הולם אותך" אמרה האם למריה. 
קונה אחרת חיזקה את דבריה.

מריה הביטה בדמותה המשתקפת במראה...
לראשונה בחייה הבוגרים אהבה את מה שראתה.

אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה והיא רכשה את הכובע
ויצאה לרחוב.
 

  הניצוץ מאיר את העולם

העולם מחוץ לחנות נראה לה שונה. היא שמה לב לצבעוניות הפרחים, להמולת הרחוב וריחותיו. בבית הקפה שדרכו עברה כל בוקר, בחור צעיר הסיר עיניו מהעיתון, חייך אליה וקרא:  "הי דרלינג, חדשה בסביבה?
תצטרפי לקפה?"
מריה המשיכה בהילוך מרחף.

במשרד בירך אותה השוער, שנהג להתעלם ממנה, בבוקר טוב. במעלית
|לחצו עבורה על כפתור הקומה. במשרד דיברו על האור בעיניה והחמיאו לה על מראה. 
 

  הכל בראש

כשהגיעה לביתה פתחה אמה   את הדלת ופליאה בעיניה:
"כמה טוב את נראית, מריה, יש אור בעינייך, כמו בימים שהיית ילדה". 
"אמא", אמרה מריה, "זה כנראה בזכות הכובע".
"איזה כובע?" שאלה האם. מריה הניחה את ידיה על ראשה וגילתה כי הכובע לא היה שם. 
היא ניסתה לשחזר: היא לא זכרה שהורידה אותו במונית... או בזמן הפסקת הצהריים... חשבה על החנות ואז זכרה בבהירות  כיצד הניחה את הכובע
ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק כשיצאה אל הרחוב... 
 

  השיח הפנימי שלנו קובע כיצד ייראו חיינו

אילו רק יכולנו להיפטר מסיפורי האומללות וחוסר האונים
שאנו מספרים לעצמנו.

אילו ידענו למנות, כל יום, את היתרונות שלנו, את מקורות הכוח
שעומדים לרשותנו, את התחומים בהם אנו מצטיינים.

השיח הפנימי שלנו קובע כיצד ייראו חיינו.
אנו צריכים לבחור בשיח פנימי המרים ומצמיח אותנו,