אבל באמת שמים לב למיטות. בד"כ אנו מרחיקים ומקרבים ובאותו זמן אני מנקה מתחת למיטות וכשהילדה שואלת למה המיטות זזו,אני עונה שניקיתי.

כשהילדים יותר גדולים אני מתארת שהם כבר יודעים כל מיני דברים ואם את מעדיפה לשמור על פרטיותכם- המיטות צריכות להיות תמיד אותו דבר בבוקר או תמיד לבלבל...

באופן כללי תמיד תיתקלי בשאלות מכשילות, הילדים של היום מבינים ושואלים, לא צריך לפחד מכל שאלה, אפשר לענות בפשטות ברמה שמתאים לגיל.

בנוסף הרבה מהשאלות שלהם תמימות ולא צריך לחשוב עמוק מידי.

נראה לי טוב גם לילדים שרוצים לבוא לישון איתנו אבל כבר תופסים מק

כדאי אולי לזכור שגם אם את ליל הטבילה והטהרה שלפניה אנחנו מונחים להסתיר ולהצניע ככל הניתן-

הרי שבכל הקשור לאשה הנדה היחס הוא לגמרי הפוך. עד כדי כך שבעבר (שאז גם אנשים אחרים שמרו על דיני טומאה וטהרה עם אשה נדה ונזהרו ממגע או ישיבה וכד') האשה היתה מיחדת לעצמה בגדי נידות שהיו ידועים ומפורסמים לכל ואותם היתה לובשת בתקופות נידתה, ועד היום ישנן עדות בהן נהוג שהנידות כולן ישנות בדירה המופרדת להן. לא היתה בכך שום בושה ושום צנעה.

אז נכון שאנו רחוקים מכל זה כיום, והגישה ודאי מסוייגת לכל פירסום בנושא הרגיש והאישי הזה שבין איש לאשתו, ואולי יש בזה גם מעלה מיוחדת, אבל לא צריך להיות בלחץ אם מישהו יבחין שהאשה נדה, או אם (במקרה שלנו-) אחד הילדים יבחין שלעיתים המיטות מחוברות ולעיתים מופרדות.

לדעתי אם ההורים משדרים מסר פשוט וטבעי שלפעמים זה כך ולפעמים כך אז הילדים נמנעים מלהקשות קושיות "למדניות" כ"כ.

לשים לב, אם מישהו בא לישון איתנו, אבל אני מרגישה שזו הנהגה טובה. מעשהו יכול להסביר לי למה יש כאלו שאצלם כל הזמן נפרד אא"כ מחברים? ולא הפוך? הרי הגעשה שהיא שאנחנו ביחד, נשואים,אא"כ אסורים, ולא להיפך...

תמיד המיטה מופרדת מהשניה (בכלל אין שם מיטה זוגית)!

ולמי שיש, תמיד יש אפשרות להוסיף מיטה באזור וכמובן אם צריך ישנים עליו!!

ולפעמים מחוברת, כשעונים בצורה עניינית, כבדרך אגב הם בד"כ עוברים הלאה, אם הם ממשיכים לשאול, אפשר להוסיף שלפעמים אין אפשרות לאבא ואמא לישון במיטה מחוברת אז הם מפרידים. הכי חשוב לענות בספונטניות בלי להיבהל ובלי להילחץ.

את מעדיפה שדווקא את הדברים הכי אינטימיים והכי קדושים הם ילמדו "בחוץ"??

כמו שאת מלמדת אותם שמרימים צלחת מהשולחן, שמדברים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת,

כך תלמדי אותם שהמצב הטבעי הוא שיש זמנים בהם המיטות נפרדות ויש כאלו בהם המיטות מחוברות.

בגיל קטן זה פשוט כעובדה. כמו שיש שבת, כמו שיש מברשת שיניים

בהמשך, תלוי ברמתו של הילד ובחיפוש שלו אחר מידע,

אפשר להסביר בצורה צנועה ומותאמת על למה יש זמנים כאלו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....