העולם היה תמים ומתוק
היה לי טוב עד שהגעת.
הייתי עושה הכל מבלי לחשוב יותר מידי, מבלי לחפש מטרה, מבלי להתחשב בך.
הייתי אני.
לראשונה שפגשתי אותך, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר וכאב.
וכשהלכת פתאום הרגשתי כמה אני מכורה לך. מכורה.
וזה כואב.
כי את באה לי כל פעם בתחפושת אחרת.
והכאבים שלי תלויים בתחפושת הזמנית שלך.
אהבתי אותך, היית משכרת אותי.
הייתי דומעת איתך, צוחקת איתך, שרה איתך, הייתי עושה איתך הכל. הכל.
עזרת לי לצמוח, היית מקור הכח שלי בחיים.
וזה כואב, כי כשאת לא כאן, אני לא חיה כאז, כלפני שהכרתיך, אני מתה. אני רדומה. לא רואה טעם בחיים בלעדייך.
וזה כואב.
זה כואב, כואב שאת לא כאן.
אך יותר מכל, כואב לי שאני תלויה בך, אהבה.
בהחלט כואב
