הוא כבר לא עומד בעומס, כורע תחת המועקה.
גודלו זעיר ומוצפן היטב, אך משמש ככותל מערבי מרכזי-אישי..
הוא קיים אצל כל אחד..אחיד בתכונותיו,אך שונה ביכולת הקיבולת שלו.
צורתו כצורת אגרוף קמוץ,וחלוקתו הפנימית תאים-תאים..
יש שיאמרו שגודלם הומוגני, ויש שיסברו שהם הטרוגניים.
יש מהם שטומנים בחובם רשמים חיוביים,המקנים לתאים צבע חי,
ויש מהם בעלי רשמים קודרים, נטולי צבע,אפלוליים וחסרי חיות.
יש זמנים שהוא מתרחב והולם בפראות מהתרגשות,
ויש שהוא מתכווץ ודופק במהירות ,וחרד מהתרסקות.
הם משמשים בערבוביה:
הלחץ והשלווה,
הנינוחות והדאגה,
הצער והשמחה,
המתח וההרפיה...
כן, הוא קיים!!למרות שלא ניתן לחוש אותו באופן פיזי, וניתן לדמותו למעין מחסן וירטואלי..
נעים להכיר,
הלב!
