לפני כמה זמן חבר העיר לי הערה אישית ודי רגישה, וממש הודיתי לו על זה.

כשמישהו מעיר למשהי שהוא יוצא איתה על ההופעה שלה זה שונה לגמרי מחברה\ חבר לחבר

כלומר הוא מכיר אותה הוא יודע שככה היא מתלבשת, זה לא מצטייר כנסיון לשנות אותה?

וגם כשחבר מעיר זה נסיון לשינוי, כמובן.

אולי כדאי להבהיר מה נקרא "הערה על הלבוש", כי זה יכולות להיות לכך כמה משמעויות:

א.  תגידי, את באמת חושבת שמה שאת לובשת יפה? כלומר.. זה.. קצת... (ברצינות)- יש בעיה.

ב. מה נסגר איתך? נו'במת.. זה סוודר של סבתות! (בצחוק כמובן) -אין בעיה

ג. אני לא ככ מתחבר לסגנון הזה, הוא מידי 'שלוכי' עבורי. (ברצינות) -יש בעיה, או שמנסים לבחון עד כמה זה מפריע לו, דרך התגובה: "ועבורי הוא לא!

ד. את עפה על עצמך יותר מידי... החולה שלך ממש צמודה. (ככה-ככה) - אין בעיה. 'כן? אתה באמת חושב כך?'

ה. תראי, את חמודה והכל, אבל את לא ממש צנועה, החצאית, העצמות וכו' (רציני) - יש בעיה. הוא לא הרב שלי.

כל הענין הוא להבחין עד כמה הלבוש מפריע לו, כמה הוא משמעותי עבורו, כמה משנה לו איך את נראית ומה את מייצגת.

אני אישית לא חושבת שבחור כזה יתאים לי, אבל הערות על צמוד, או לא יושב טוב, או דברים מהסוג הזה, שהם די קלילים, וא ממש מעוררים עניין, אני לא חושבת שאמורה להיות בעיה.

בכולופן כדאי שתסבירי את עצמך..

משום אדם, תודה.

רציני,קשור בצניעותה שרוולים או חצאית

מצד אחד, זה חיובי כי הוא לא מוותר ומנסה לעבוד על דברים שמפריעים לו.

מצד שני, אני תוהה אם זה לא בעייתי לבקש דבר כזה, איפה הגבולות? 

יש לציין שהכל נאמר בצורהיפה ונעימה.

ומה בדיעבד?

בתחילת הקשר-לא שייך בכלל (אצלי לפחות),הערה כזאת תתפרש כיותר מדי חדירה לפרטיות והתייחסות יתר לפרטים חיצוניים.

אבל בקשר מתקדם זה קצת אחרת ........רצוי להעיר בדרך אגב ובצורה כמה שיותר חיובית. 

אבל עניתי את זה בקשר להערות כלליות

ועכשיו שמתי לב ששאלו פה על הערות בנושא צניעות-זה נושא קצת מורכב.

ואני מודה שעוד לא גיבשתי דעה בנושא.זה מסוג השאלות שקשה לענות עליהן כי כל בת תגיב להערות הנ"ל בצורה אחרת 

\\

בעיקר בכמה הבחורה מעריכה אותך ואת עצמה. 

וכמובן באיכות התקשורת ביניכם.

 בחורה שיש לה ביטחון עצמי תהייה מסוגלת לשמוע דבר כזה,

ואז אופן התגובה כבר תלוי במידת הערכתה אותך.

(רגשית ושכלית)

אם היא תופסת אותך כבחור תורני מאד וכ' זה יכול להתפרש כלגיטימי,

ואז היא תעשה את השיקול שלה אם היא מעוניינת בכך.

אם להערכתה אתה עצמך לא כזה "צדיק" זה יוכל להתקבל לא ממש טוב.

יש אנשים שרוב ההחמרות שלהם בתורה ומצוות זה שהם מחמירים על בני/בנות הזוג...

(הזוי אבל הכרתי מישהו שהחמיר על אשתו שתלך עם שרוול עד פרק כף היד,

אך בעצמו לא הקפיד אפילו להתפלל 3 תפילות...)

בכל אופן לעניות דעתי אם  מפריע לך משהו בלבוש שלה ראוי שתעלה את זה,

בדרך הכי נעימה שניתן, אבל זה דבר חשוב מכדי להתעלם ממנו.

זה גם עלול לגרום למתחים בחיי הנישואין.

(למשל היא ראה שמלה חדשה שקנתה, ומצפה שתתלהב ותחמיא ואתה מתאפק שלא לומר איך זה נראה בעינך...

היא פגועה שאתה לא מחמיא מכל הלב, ואתה אוכל את עצמך איך היא מתלבשת...)

בהצלחה. באמת.

לא רואה בזה בעיה, כל עוד ברור לשניהם שהקשר בכיוון חיובי ושניהם מרגישים בנח אחד עם השני עד כדי רמת פתיחות שכזו.

באופן כללי, נשאלת השאלה: האם ראוי להעיר למישהו כשנפגשים איתו? ואם כן- למה?

לא יותר מתאים להסב את הלב כשנשואים, ששם הארה גם תתקבל בצורה טובה יותר, וגם יותר תתאים?

אם זה כבר תקופה ארוכה, ומכירים טוב, אין שום בעיה, זה די נדיר לדעתי, לא נתקלתי בבחורים כאלה, אבל מה מרתיע בעצם?

בשמחה אעביר לה את שרביט האופנה החלוד, ושהיא תקבל את כל האחריות והמחמאות על הלבוש שלי ושלה. 
אא"כ מדובר בלבוש סמלי - למשל, לבוש דתי\חברתי, משום שברור שלא אתלבש בצורה שמסמלת אדם שאינני.
אולם, אם כבר, שתעשה לי שטיפת מוח, ואז הלבוש יהיה תולדה טבעית, ואם היא תצליח, אז בהחלט מגיע לה לקבל את מה שהיא רוצה  
 

הבחור ממש ממש חושב שהקשר יכול להצליח ולהיות ממש טוב, וזאת בעייה שמפריעה לו ויודע שתפריע לו גם בעתיד? שישאל אותה בעדינות מאוד לגבי הנושא הזה ויפתח אותו איתה בצורה חכמה. רע כבר לא יוכל לצאת מזה - מקסימום תגיד לו שממש לא מתאים לה לדבר על זה/תעיף אותו לעזאזל - ואז בכל מקרה גם אם לא תעיף אותו, הוא ידע שזה לא מתאים, ושלום - והנה הוא חסך עוד המשך קשר מסובך ולא טוב.

אם היא גם תאמין בקשר,, ותעריך את העדינות והכנות שבה שאל את השאלה - אזי היא תסכים לענות לו על השאלה, ואולי תניח את דעתו, ואז זה יכול ממש לקדם את הקשר ואולי הוא באמת יגיע גם לחתונה.

ובנות - אתן לא חייבות לענות על שאלה כזאת ואתן גם יכולות להיעלב, או להיפגע, או לשנוא את הבחור ששואל שאלה כזאת - אבל מצד שני אל תצפו שזה לא יהיה נושא קריטי לבחורים מסויימים. אוקי - לך זה לא מתאים, אז הוא לא הבחור בשבילך, סבבה - בשאלה שלו הוא גם סינן לך אוטומטית עוד מישהו. מי שהיא הבחורה שלו - השאלה תהיה בסדר בשבילה, ולכן הוא יכול לשאול את השאלה כל אחת שהוא מאמין בקשר שלהם - ואת, הבחורה, יכולה להחליט אם לענות או להגיב או לא - אף אחד לא מצמיד לך אקדח לרקה.

אבל זה לא חדש לו, אנחנו יוצאים תקופה ארוכה.. הוא יודע שאני מתלבשת כמו שאני מתלבשת.

אז לא יודעת, כמו שמשהי כתבה למעלה , אני קצת חוששת מעניין הלשנות אותי.

נכון שזה משהו שחשוב לו, אבל באותה מידה זה משהו שהוא לא מטריד אותי אז למה זה צעד מתבקש מצדי? בגלל שזה מקדם אותי מבחינה דתית? כי אם כן.. אני לא חושבת שזו הדרך

ושיהיה בעלי, זה יהיה בסדר שיגיד לי מה ללבוש??

הוא גם לא יכול להגיד לך מה ללבוש. אבל להאיר את עיניך או לבקש- בוודאי שכן. 

לשנותך אי אפשר.

אבל נישואין זה כן בסיס לשינויים לטעמי, מכיוון שנישואין זה לא שדה קרב. אלא כל אחד עושה למען השני, כל שבאפשרותו. 

ולכן הארת העיניים מתקבלת בצורה טובה יותר.

להגיד לך מה ללבוש- לא.

לומר איזה סגנון הוא יותר אוהב- וודאי שכן.

ההחלטה שלך מה ללבוש- וודאי שכן.

לומר לך מבחינה צניעותית יותר- מבחינתי לא, הוא ידע איך את הולכת לפני.. (אני אישית לא ארצה להתחתן עם בחור 

שחושב שיש צורך שאתלבש יותר צנוע מאיך שאני לובשת...)

אבל, לגבי הלהגיד לך מה ללבוש- 

אז אני גם לא חושבת שהאשה יכולה לומר לבעלה לגדל/להוריד זקן וכו',

אז קחי בחשבון

לפעמים איך שאדם מתנסח לא מעיד על כלל עולמו הפרטי והאישיותי.

כלומר, יצאה לו אולי שאלה בניסוח לא במקום- זה אומר שכל מי שהשאלה הביכה אותה הם לא נועדו להתחתן?!

הייתי אומרת שאם הכל בסדר חוץ מזה, יש מקום לחשוב שזה עבודה על מידת העין טובה ולימוד הזכות. ולא לחשוב שזה כנראה לא הבחורה שלו...

ולעניין שהשירשור נפתח בשבילו-

באופן כללי, הייתי חושבת האם קיימים בבחור את הדברים שאני אוהבת, ואז- עד כמה המקרה הזה (שגם כדאי לבדוק אם הוא חד"פ  או חוזר ונשנה) מעיק על התחושה הטובה- והאם התחושה נכונה, ז"א- באמת יש לי מקום להיעלב? אולי זה מכוונה של שיח טוב? (שבואי נגיד, לזה נועד השירשור...)

אבל כך סתם- יש לחשוב בכללי ולא האם מקרה מסוים הוא בעצם קו הסיום של הקשר....

(השאלה מה את רוצה...)

אוהבת, ופה בשבילך!

*אל תשאלי על השעה.............

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.