אם תתני פרטים אולי נוכל לעזור .

[ראי חתימה של עצמך דרך אגב]

בס"ד

לפעמים זה נראה לנו ככה כי אנחנו לא רואות הרבה דברים מעבר...

אני לומדת בכיתה שבטוחה שמפלים אותה לרעה.

בצורה מאוד הזויה.

ואני יכולה להגיד לך שזה לא נכון...

זה פשוט כי הן מסתכלות בראייה די מצומצמת.

אני לא אומרת שאת מסתכלת ככה..

אבל אני אומרת שאולי אם תבחני את הדברים בצורה יותר אוביקטיבית תראי שזה לא ממש ככה..

ואולי אם יורשה לי להוסיף, אולי יש משהו ששני הצדדים צריכים להשתפר בו...

אני לא יודעת על מה את מדברת אז קחי את דבריי ממש בע"מ.

ב"הצלחה

אני עדין מחכה לשיחה שלנו,
יותר ממוזמנת...
ומצטרפת למילותיהם של ענבל וצבי.

גדולה לבינתיים!
ובגלל שקשה לי לראות את הסמיילים ששמת -
כמו שכתוב לך בחתימה -
תני חיוך, גם אם קצת קשה!

תעשי שרשרת אופניקים וכל פעם שאת מתלוננת או מתעצבנת תתלשי אופניק, ותחשבי מה החצי כוס המלאה שיש לך...

ד"א ספרי לי על זה, גם אני כזאת

והעיקר, תחשבי טוב יהיה טוב

ותאמיני לי שאופטימיות היא המפתח

זה עוזר מניסיון!

אני אמיתית. ולהם זה נשמע חוצפה.. אז לפעמים יוצאים לי יציאות

אבל זה ממש לא בכוונה להתחצף..ופשוט מתעצבנים עליי כי אני אומרת להם תאמת בפרצוף,

מה לעשות? ובמקום להבין ולבקש סליחה." עופי החוצה" , מורדים נקודות וכו'...

סתם נטפלים אליי.

מה אני שונה?

מזדהה איתך..

אני גם ילדת הכפות של המורות..

כולן אוהבות תמיד להוציא אותי (אולי בגלל שאני הבת של רב הישוב?!.. חחח רעיון של חברה.. )
אבל את יודעת מה?

כשמוציאים אותי (זה קורה כל יום),אני לוקחת איתי דף ועט,יושבת בחוץ ומציירת דמויות מצחיקות..חח תאמיני לי שזה מזה מרים ת'מורל.. חוצמיזה שכשאני מחייכת מזה ובדיוק המורה באה לדבר איתי היא מתעצבנת שאני לא לוקחת את זה קשה שהיא מוציאה אותי.. (יש מורה אחת שאני כן מתפדחת אחרי שהיא מוציאה אותי.. אבל זה סיפור (וצרה) בפני עצמו)

פשוט תזרמי עם זה.. אגב-לי זה שנה אחרונה בבית ספר הזה (אני הייתי הכיתה הראשונה בו..) ככה ששנה הבאה אני פותחת לי דף חדש.. מורות יהיו בטוחות שאני ילדה מתורבתת ובכלל לא רעשנית.. ככה לא יוציאו אותי כל רגע.. 

ועוד משהו-גיליתי שעדיף להיות עם חיוך כשמוציאים אותך מהכיתה כדי שחברות שלך יקנאו בך שמענישים אותך..  

אני גם כזאת שאומרת תאמת בפרצוף,

אבל באמת, תהיי אופטימית ותסתכלי על הצד החיובי של זה, שזה לא יהרוס לך תיום (כי מן הסתם זה קורה כל יום=)

מכירה את זה...ולאט לאט זה ישתפר, אני בטוחה, הדבר הכי חשוב זה להיות אופטימית!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....