"לא אוכל עד עם דיברתי דברי"
פרשתנו פרשת חיי שרה פותחת בתיאור מות שרה וסיפור קבורתה במערת המכפלה, ולאחר מכן על אליעזר שהולך למצא כלה ליצחק. [וכמה זה כזה צפוי ודורש להוסיף ת'רגשון הזה 
--->] 
ההנחיות לאליעזר היו מאוד ברורות "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני" 
דווקא ממשפחתי שם. אליעזר הבין את גודל המטלה שהוטלה עליו והוא מבקש מה' שיעזור לו להצליח..
אחרי שאליעזר כבר מצא את רבקה והגיע לביתה, פונים אליו בבקשה שיאכל. אליעזר מסרב "לא אוכל עד אם דיברתי דברי", קודם אדבר - אח"כ אוכל! 
למה? מה הבעיה של אליעזר לשבת לנוח ולאכול? רבקה לא נעלמת לו לאף מקום!
לפעמים אנחנו צריכים לעשות כל מיני דברים. אנחנו צריכים לקרוא ספר, ללמוד, להתפלל, לאכול..
אבל לפעמים אנחנו דוחים את עצמינו. "נו...מה יקרה? עוד חצי שעה..!" ופתאום אנחנו מגלים ששכחנו, שלא הספקנו, שהתעצלנו סתם!
שימו לב שזה באמת קורה לכולנו מלא פעמים.. הדחיה שלנו לדברים שהם השביל הגדול, הם המטרה.
ואליעזר, מודע לזה. יש לו מטרה כרגע. הוא רואה רק אותה בעיניים! צלחת אוכל מפנקת זה לא המטרה שלו!
הוא לא אוכל, עד שהמטרה שלו הושגה.
(וד"א, זה מה שהציל אותו, שהרי ידוע שניסו להרעיל אותו שם. מה היה קורה אם הוא היה מת? מה היה עם השליחות שלו?)
בואו נחשוב רגע מזה להפסיק באמצע על השוונג האטרף והנחישות להשגת המטרה... נכון שזה מוריד לנו את כל המוטיבציה?
המנוחה הזאת.. לרוב היא משכיחה מהי המטרה האמיתית, מחלישה וסוחפת לשינה עמוקה
, לאיבוד הדבר שהחזקנו ביד וכל כך רצינו לקנות אותו, לרכוש או לבצע.
נלמד גם אנו מאליעזר. כשיש לנו משהו לעשות - לא נדחה אותו! גם דבר של חול, וכמובן דבר של קודש.
ושתדעו לכם. מי שעובד ככה - מגיע רחוק. הרבנים הגדולים, המיליונרים, והפוליטיקאים הכבדים. כולם יגידו לכם את זה. "לא להתעצל בדרך להשגת המטרה"!!!
שבת שלום 
