זה ארווך. אבל שווה. ממליצה 
גן עדן פנימי - סיכום שיעור.
השבת, שבת פרשת חיי שרה. אברהם אבינו קובר את שרה אשתו, במערת המכפלה בחברון.
ומערת המכפלה- פתח גן עדן, המקום שאדם הראשון גורש מימנו.
ומאז ועד היום, כולנו במטרה אחת - לחזור לשם, ולשם נגיע בע"ה בגאולה השלמה. אבל גן עדן זה גם מקום פרטי שכול אחד ואחת יכול להגיע אליו בחיים עצמם.
כשאני במקום הטוב לי באמת, לא באיזה טוב מדומה שכביכול נותן לי הרגשה שה'חיים דבש', אלא במקום האמיתי, והנכון - אז אני בגן עדן שלי. [ועוד מעט נגיע למה הוא אותו מקום ]
ונסתכל שוב, איפה נמצא פתח גן עדן? במערה. לא מקום צפוי לפתח גן עדן. היינו מצפים שזה יהיה מקום מואר, ונוצץ. ובמקום זה - מערה. וחז"ל אומרים, שהפתח לגן עדן הוא דווקא במערה, כדי להראות לנו שדווקא הנסיונות, והחושך - הם אלו שיצמחו לנו בסוף את האור הגדול של גן עדן!
ולמה מכפלה? כי אם אתה באמת רוצה להגיע לשם, אתה צריך לעבוד קשה. להכפיל את העבודה שלך בדרך לשם. אל תתיאש! תשנה את ההסתכלות שלך. אם נבין שהכניסה לאור, היא דרך מעבר בחושך - ולא נברח מאותה התמודדות שקיימת בו - נצליח בע"ה להגיע לאור!
ומהו אותו גן עדן פרטי? זה הידיעה שיש לי תפקיד. אני לא כאן סתם. יש לי שליחות. זה הנקודות שאם נגיע למצב בנהיה שלמים איתם - רק אז נוכל להגיע לגן עדן הפרטי שלנו.
תחשבו על זה. אם אדם מתסובב בעולם, וחושב שאין לו תפקיד והוא האדם הכי דפוק עלי אדמות, אז הוא בעצם בגיהנום הפרטי שלו. ויש את המצב היותר גרוע, לפעמים הגהינום מתחפש לגן עדן - ומראה לנו כמה כייף יהיה להיות בו. להיט.
אז איך מגיעים אליו? כאשר נחליט סוף סוף שאנחנו לא מפחדים מהקושי. לא מפחדים ובורחים מהמערה - אז נוכל להגיע לנקודת חיבור עם עצמנו. ועם הגן עדן הפרטי בע"ה.
ואיפה חיבור? בחברון. חברון מלשון חיבור
חיבור לעצמי. לעולם.
ועכשיו נחזור לבראשית. כאשר אדם גורש מגן עדן כתוב: "וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע. וְעַתָּה, פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם..."וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהוה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. 24 וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים."
נתחיל בעץ החיים. בגן עדן יש חיות אמיתית. ומה זה חיים? חיים זה לא ה"לעשות חיים" שלפעמים אנחנו אומרים.
כל ה"לעשות חיים" זה במילים פשוטות - לעשות מוות. כל הבילויים, והצחוקים, והסמיים וכל ה'חיים' שעושים - בסופו של דבר רק הורגים אנשים. לא מחיים אותם. כמה אנשים מתים מסגריות, סמים, הפלות לא עלינו. כי מה, עשינו חיים. נמאס לנו מהתורה ה'פרימטיבית' שאומרת לנו לשמור על עצמנו.
החיים האמיתים זה משהו אחר. עוד מקום שנכתב בו עץ החיים - זה על התורה. "עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר". התורה היא הדרך לגן עדן.
ולמילה הבאה, "וישלחהו" - כאשר אדם מגורש מגן עדן. המילה הפותחת היא לא גרוש. אלא- שליחה. שליחה זאת שליחות! כן, גם כאשר אדם נופל ומגורש - גם אז הוא בשליחות. זה חלק חשוב מאוד מהשליחות שלו. קיום השליחות שלנו הוא לא רק שאנחנו כבר יודעים מה היא, ומייסמים אותם יחד עם קידום העולם - זה גם שקשה.
והפעם, ה' רוצה שנחזור לגן עדן מעצמנו! לא סתם מתנת חינם. ה' רוצה לראות אותנו משקיעים בדרך אליו.
כי מתנת חינם, הופכת אותנו לרובוט מכני של קדושה. - מלאך. המלאכים אומנם כל הזמן קודשים, אבל לא מתקדמים. והקדושה שלהם מלאכותית. אפחד לא היה רוצה שמשהוא יאהב אותו כי הוא לקח איזה "כדור אהבה". אדם רוצה שיאהבו אותו, וישקיעו בו!! ובשביל להגיע לגן עדן, ה' רוצה שתהיה לנו ממש מסירות נפש. כמו שיש לנו לפעמים מסירות נפש לחטא, ולרע. אדם מוכן להרוג ת'צמו בשביל סמים. הוא מוסר את הנפש בשביל זה. גם כאן, ה' רוצה שנמסור את הנפש.
"כי אשב בחושך, ה' אור לי". למה כתוב 'אשב' ולא 'אלך'? כי ישיבה זאת ממש השקעה. כשאדם מוכן לשבת, וללכת עם ה' גם בחושך, ולא לברוח מימנו - אז "ה' אור לי'". המסירות נפש תוביל את האדם לגן עדן.
זה לא רק ה"אורות מטורפים.. הייתי באומן. עכשיו הכל שמח". זה לא מה שיוביל אותנו להתקרבות האמיתית. הצמיחה היא אחרי שישבנו בחושך. כמו שאמא לא תיתן לילד שלה טריקים להעתיק במבחנים, מרוב שהיא אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב. היא תיתן לו ללמוד להתמודד. זאת האהבה.
ולאן גורשנו? "לאדמה אשר לוקח משם". אדמה זה מקום נמוך. כדי לחזור לגן עדן, צריך שתהיה לנו את מידת הענווה. תחשבו על זה, כאשר אדם אומר שהוא דפוק - הוא בעצם חולק על אלוקים. הוא גאוותן, כי ה' אמר שהוא דבר טוב, והוא טוען שהוא רע. הוא חולק על אלוקים. לכן, רבי נחמן אומר שהיאוש הוא שורש הגאווה.
ובדרך, כמה נפלא. ה' שם מניעות. כדי שלא יהיה לנו פשוט להגיע להגיע לעץ החיים..
הוא שם את ה"כרובים" ו"להט החרב המתהפכת".
הכרובים - חז"ל אומרים שהכרובים אלו מלאכי חבלה. לא יצורים סמפטים במיוחד שהייתם רוצים להיפגש אתם באמצע הלילה. ולכאורה, כרובים. שם מוזר למלאכי חבלה. במקדש, הקרובים היו שתי תינוקות חמודים, ש"פניהם איש אל אחיו". יצורים שסמלו שלום.
הדרך לגבור עלהם, הוא לעשות שלום עם עצמי. עם העולם.
האדם מורכב מגוף ונפש. והוא צריך ליצור שלום בינהם!! לפעמים אנחנו מרגשים שהגוף שלנו לא טוב, והוא רק מפריד ביננו ובין האלוקות - ואז אנחנו נהים מלאכי חבלה של עצמנו.
או הפוך. אדם שונא את המהות שלו. כאשר יש ניגוד בין הגוף לנפש, אנחנו הופכים למלאכי חבלה של עצמנו!!
ועל מה ישבו הכרובים? הם ישבו על ארון הברית. על התורה!!
אז הדרך לתיקון, והתגברות עלהם - הוא שלום עם עצמנו דרך התורה.. [הלוואי ונצליח ]
ולהט- לאדם יש להט פנימי. לטוב ולרע. אדם יכול להיות לוהט לכיוון התאבות, או לדבוק בה'.
החרב- חרב זה מלשון 'בחר'- אני בוחר. למה אני מחובר. מה המקור יניקה שלי.
או ל'חבר'[שזה גם מהאותיות של חרב] שזה התורה. או לחרב - לשקר.
המתהפכת - המתהפכת נועדה כדי לפגוע בכל הכיוונים. אבל היא גם מלשון היפוך. יש לנו יכולת להפוך מר למתוק. רע לטוב. חושך לאור. יש לנו את היכולת להתהפך. להשתנות!!
היפוך זה שינוי. ולכולנו יש את הכח להשתנות.
ואם באמת נצליח להתגבר על כל זה, אז הכרובים והחרב, ששומרים אותנו מעץ החיים. ישמרו אותנו בדרך אליו.
"הלשמור דרך עץ החיים" ישמור אותנו. ולא מאיתנו.
זהו. סימתי אפשר לברך הגומל. ואם משהוא קרה עוד פה, שיכתוב אפילו נקודה.
אני מתה לדעת אם משהוא הגיע לפה 
שבת שלום.
אז תודה! את כותבת טוווב, כייף לקרוא אתזה..
