לפני השינה, כשהוא במיטה תשירי לו, קראי לו ספר, תגידי איתו שמע,  נשקי אותו שיהיה לו טוב ונעים. אם הוא מעורר, במיוחד בצעקות- צריך לברר אם הכל בסדר במעון (אם הוא נמצא במעון) ולחבק אותו, להרגיע אותו, כי אם משהוא מפחיד אותו, הצרחות לא יעזרו לו. 

אני לא משאירה ילד בוכה במיטה יותר מחמש דקות גג, בלי נדר. בלי יוצאים מהכלל שבדיוק אני במקלחת / שירותים / משהו דחוף מאוד אחר. וגם זה נדיר ומשתדלת מאוד שלא יקרה. ילד בוכה, בכל גיל = ילד שזקוק לי. ובשביל זה אני פה. לא כל שכן תינוק / פעוט. אנא השאירי את החינוך לגיל מבוגר יותר ולמקרים מתאימים יותר. אל תחנכי, תאהבי. סליחה, יש לי דמעות בעיניים, על שניכם: עלייך, שמתמודדת עם הקושי, העייפות והעומס. ועליו, שבוכה ובוכה ובוכה ואמא לא באה...   מאוד מוכר וכואב. שולחת לך חיבוק. הלוואי שמישהי היתה שולחת לי כזה בחזרה.

זו לא רק הבקשה לשבת לידו שעוד ניתן היה לפרש כרצון לתשומת לב. (שגם זה לא דבר רע ואז יש לבדוק אם משהו השתנה בסדר היום באופן כזה שמקבל אותו פחות ביום ואז רוצה השלמה בערב)

אלא גם הקימה בלילה בצעקות.

אין ספק שהילד שלך צריך אותך, אין כאן פינוק. 

להשאיר אותו לבד זה לא חינוך,

אלא אם כן את רוצה לחנך אותו להתעלם ממצבי סבל...

או ללמד אותו שבעולם הזה אתה לבד כשקשה לך.

בקיצור, לשבת לידו לפני השינה, כשמתעורר בלילה לשאול מה קרה, אולי חלם חלום רע.

גם בגיל שנה ועשר הוא יכול לספר לך אפילו במילה שתיים. (כלב, כלב גדול - מילים שביתי בגיל הזה הוציאה מפיה וכבר היתה לי נקודת אחיזה להבין קצת מה מפחיד אותה)

את כותבת -

"איפה החינוך הטוב שהיה חצי שנה קודם????"

השינוי הזה לא אומר שום דבר על החינוך הטוב שלך או על הבן שלך.

את מוטרדת מזה שדברים לא דופקים כמו שעון כמו קודם, משהו שכנראה היית מאוד גאה בו,

ולא פנויה להיות מוטרדת ממה עובר על בנך.

בהצלחה

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

הצלחה רבה.

אני חושבת שבגיל הזה- לא בטוח, יש סיוטי לילה. זה עובר מתישהו..

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

יתכן שיש משהו שמפריע לו, כדאי לבדוק אם אין משהו פיזי כגון גרדת וכו' וכן לנסות לדלות ממנו פרטים על משהו שמציק לו למרות הגיל הצעיר שלו, בכל מקרה יציאה בהדרגה והענקת ביטחון שאת בסביבתו ותחזרי אליו אם יש צורך, אמורה מצד אחד להרגיע אותו ומאידך לאפשר לו רכישה של עצמאות בשינה.

רק לשם הבנת התהליך, גם אנשים בוגרים מתעוררים אלא שהם בעלי שליטה ועצמאות בשינה ומסוגלים לשהות בערות עד להירדמות, ילד צריך לרכוש את היכולת הזאת ותפקיד ההורה להוביל אותו אליה, כל זאת בתנאי שאין מפריעים פיזיים או רגשיים שמונעים את התהליך.

הצלחה רבה.

אני לא חושבת שזה עניין של חינוך טוב שנעלם, אלא צורך שלא היה קיים קודם.

אולי באמת יש לו סיוטים?

בהתחלה לשבת לידו, ולאחר כמה ימים להתחיל להוריד בהדרגה,

לומר לו שתשבי לידו קצת, ובאמת לשבת עד שהוא מנומנם וללכת,

וככה כל פעם פחות.

האמת שאף פעם לא הבנתי א השיטה לתת לילד להירדם מתוך בכי.

יתכן ויש לו תולעים ובלילה זה מאד מציק הם בוכים והם לא יודעים להסביר מה מציק להם.

תסתכלי אם הוא נוגע באזור ומנסה לגרד. בגיל הזה הוא בטח עם טיטול וקשה לגרד ככה. אז זה עוד יותר מעצבן אותו.

אנחנו שוקלים להוריד שינה נוספת ביום בגיל כזה עקב כך שהילדה פשוט לא עייפה בלילה.

שבת היא לא ישנה ותפקדה סביר במשך היום - מוצ"ש היא ישנה טוב.

זה לא חינוך, זה ליאש אות להאמין שאמא תבוא אם הוא יבכה. במיוחד בגיל הזה...

מה כן?

קודם כל לנסות לברר מה קרה, את מתארת פה מצב של שינוי- מילד שיודע להרדם לבד לילד שמפחד להשאר לבד.

יכול להיות שכואב לו משהו- שיניים, תולעים, כאב בטן.

יכול להיות שקרה משהו- במעון, בחוץ, שמע משהו שהפחיד אותו.

לנסות לדובב אותו ולעלות על מה שקרה.

מצד שני- כן להחזיר לו את ההרגל הבריא של לדעת להרגע לבד ושל תחושת ביטחון גם כשהוא לבד.

איך? זה קשה אבל שווה את זה.

לעשות טקס שינה קבוע, עם המון חיבוקים ומגע. ואז להשכיב אותו במיטה, להסביר לו- אמא כאן. היא בחדר השני שומרת עליך, אם אתה צריך אותי- תקרא לי.

לצאת, ואם הוא בוכה\קורא לך לחזור- עם מינימום מגע, בלי להוציא מהמיטה. להרגיע, ומיד כשהוא נרגע- לחזור על זה שאת פה ליד ושומרת עליו- ולצאת. וכן הלאה- להכנס כל פעם אם הוא בוכה (אם זה רק יבבות קלות או דיבורים שנועדו לעזור לו להרגע- לא צריך להכנס) ומיד כשנרגע- לצאת. 

אני עשיתי את זה, וזה ממש עוזר לי. אחרי כחודש של להכנס-לצאת היום רוב הזמן הוא יכול להיות במיטה רגוע עד שנרדם.

הילד גדל - זה כלל לא שייך ל"חינוך" לפני כן. כעת מתפתחות אצלו תחושות חדשות. ולמה לתת לילד לבכות?.. הרי הוא מרגיש ביטחון שיושבים על ידו, אז למה לא לתת לו את זה?

והשכמה באמצע הלילה - בדרך כלל מי שיש לו ילדים, אכן יודע שיש שינוי במציאות.. (פעם אב מנוסה אמר למישהו בערב לפני שהביא את בנו הבכור מבית היולדות: תישן טוב.. זה הלילה האחרון שאתה ישן....  קצת מוגזם אבל חביב ודי-מציאותי..)

מה שעשיתי בינתים זה באמת נכנסתי ויצאתי אבל כל פעם שיצאתי הוא צרח...

אז בלילה הקודם ישבתי לידו חצי שעה עד שנרדם..

הוא מילמל משהו על כלב, אבל לא ידוע לי שהוא מפחד מכלבים אנחנו גרים בישוב עם פול כלבים ולהורי יש כלב שהוא מאוד אוהב...

בכל אופן,

תדה על כלללל התגובות, כנראה שאשב לידו עד ש....ואנסה להוריד את זה בהדרגה...

תודה על שהארתם את תשומת ליבי, באמת שלא ידענו (אני ובעלי) איך לפעול...

הוא מלמל משהו על כלב.. 

אפשר לנסות לפי יכולתו "לדובב" אותו ביום. אולי לשאול "ראיתי כלב"?.. ולראות איך יגיב, מה יאמר על זה. לפי זה ניתן לראות אם נתקל במשהו כזה שהבהיל אותו, ואם יש צורך - להרגיע בהתאם.

ואין בעיה לשבת עם ילד עד שנרדם. יושבים בשלוה, לא מעוררים יותר מידי "פעילות" והוא נרדם.

עם הזמן, שקצת גדל יותר, אפשר לומר שתבואי עוד מעט לראות אם הוא כבר ישן. עד שירגיש מספיק נוח להירדם לבד. 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...