לפני השינה, כשהוא במיטה תשירי לו, קראי לו ספר, תגידי איתו שמע,  נשקי אותו שיהיה לו טוב ונעים. אם הוא מעורר, במיוחד בצעקות- צריך לברר אם הכל בסדר במעון (אם הוא נמצא במעון) ולחבק אותו, להרגיע אותו, כי אם משהוא מפחיד אותו, הצרחות לא יעזרו לו. 

אני לא משאירה ילד בוכה במיטה יותר מחמש דקות גג, בלי נדר. בלי יוצאים מהכלל שבדיוק אני במקלחת / שירותים / משהו דחוף מאוד אחר. וגם זה נדיר ומשתדלת מאוד שלא יקרה. ילד בוכה, בכל גיל = ילד שזקוק לי. ובשביל זה אני פה. לא כל שכן תינוק / פעוט. אנא השאירי את החינוך לגיל מבוגר יותר ולמקרים מתאימים יותר. אל תחנכי, תאהבי. סליחה, יש לי דמעות בעיניים, על שניכם: עלייך, שמתמודדת עם הקושי, העייפות והעומס. ועליו, שבוכה ובוכה ובוכה ואמא לא באה...   מאוד מוכר וכואב. שולחת לך חיבוק. הלוואי שמישהי היתה שולחת לי כזה בחזרה.

זו לא רק הבקשה לשבת לידו שעוד ניתן היה לפרש כרצון לתשומת לב. (שגם זה לא דבר רע ואז יש לבדוק אם משהו השתנה בסדר היום באופן כזה שמקבל אותו פחות ביום ואז רוצה השלמה בערב)

אלא גם הקימה בלילה בצעקות.

אין ספק שהילד שלך צריך אותך, אין כאן פינוק. 

להשאיר אותו לבד זה לא חינוך,

אלא אם כן את רוצה לחנך אותו להתעלם ממצבי סבל...

או ללמד אותו שבעולם הזה אתה לבד כשקשה לך.

בקיצור, לשבת לידו לפני השינה, כשמתעורר בלילה לשאול מה קרה, אולי חלם חלום רע.

גם בגיל שנה ועשר הוא יכול לספר לך אפילו במילה שתיים. (כלב, כלב גדול - מילים שביתי בגיל הזה הוציאה מפיה וכבר היתה לי נקודת אחיזה להבין קצת מה מפחיד אותה)

את כותבת -

"איפה החינוך הטוב שהיה חצי שנה קודם????"

השינוי הזה לא אומר שום דבר על החינוך הטוב שלך או על הבן שלך.

את מוטרדת מזה שדברים לא דופקים כמו שעון כמו קודם, משהו שכנראה היית מאוד גאה בו,

ולא פנויה להיות מוטרדת ממה עובר על בנך.

בהצלחה

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

הצלחה רבה.

אני חושבת שבגיל הזה- לא בטוח, יש סיוטי לילה. זה עובר מתישהו..

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

יתכן שיש משהו שמפריע לו, כדאי לבדוק אם אין משהו פיזי כגון גרדת וכו' וכן לנסות לדלות ממנו פרטים על משהו שמציק לו למרות הגיל הצעיר שלו, בכל מקרה יציאה בהדרגה והענקת ביטחון שאת בסביבתו ותחזרי אליו אם יש צורך, אמורה מצד אחד להרגיע אותו ומאידך לאפשר לו רכישה של עצמאות בשינה.

רק לשם הבנת התהליך, גם אנשים בוגרים מתעוררים אלא שהם בעלי שליטה ועצמאות בשינה ומסוגלים לשהות בערות עד להירדמות, ילד צריך לרכוש את היכולת הזאת ותפקיד ההורה להוביל אותו אליה, כל זאת בתנאי שאין מפריעים פיזיים או רגשיים שמונעים את התהליך.

הצלחה רבה.

אני לא חושבת שזה עניין של חינוך טוב שנעלם, אלא צורך שלא היה קיים קודם.

אולי באמת יש לו סיוטים?

בהתחלה לשבת לידו, ולאחר כמה ימים להתחיל להוריד בהדרגה,

לומר לו שתשבי לידו קצת, ובאמת לשבת עד שהוא מנומנם וללכת,

וככה כל פעם פחות.

האמת שאף פעם לא הבנתי א השיטה לתת לילד להירדם מתוך בכי.

יתכן ויש לו תולעים ובלילה זה מאד מציק הם בוכים והם לא יודעים להסביר מה מציק להם.

תסתכלי אם הוא נוגע באזור ומנסה לגרד. בגיל הזה הוא בטח עם טיטול וקשה לגרד ככה. אז זה עוד יותר מעצבן אותו.

אנחנו שוקלים להוריד שינה נוספת ביום בגיל כזה עקב כך שהילדה פשוט לא עייפה בלילה.

שבת היא לא ישנה ותפקדה סביר במשך היום - מוצ"ש היא ישנה טוב.

זה לא חינוך, זה ליאש אות להאמין שאמא תבוא אם הוא יבכה. במיוחד בגיל הזה...

מה כן?

קודם כל לנסות לברר מה קרה, את מתארת פה מצב של שינוי- מילד שיודע להרדם לבד לילד שמפחד להשאר לבד.

יכול להיות שכואב לו משהו- שיניים, תולעים, כאב בטן.

יכול להיות שקרה משהו- במעון, בחוץ, שמע משהו שהפחיד אותו.

לנסות לדובב אותו ולעלות על מה שקרה.

מצד שני- כן להחזיר לו את ההרגל הבריא של לדעת להרגע לבד ושל תחושת ביטחון גם כשהוא לבד.

איך? זה קשה אבל שווה את זה.

לעשות טקס שינה קבוע, עם המון חיבוקים ומגע. ואז להשכיב אותו במיטה, להסביר לו- אמא כאן. היא בחדר השני שומרת עליך, אם אתה צריך אותי- תקרא לי.

לצאת, ואם הוא בוכה\קורא לך לחזור- עם מינימום מגע, בלי להוציא מהמיטה. להרגיע, ומיד כשהוא נרגע- לחזור על זה שאת פה ליד ושומרת עליו- ולצאת. וכן הלאה- להכנס כל פעם אם הוא בוכה (אם זה רק יבבות קלות או דיבורים שנועדו לעזור לו להרגע- לא צריך להכנס) ומיד כשנרגע- לצאת. 

אני עשיתי את זה, וזה ממש עוזר לי. אחרי כחודש של להכנס-לצאת היום רוב הזמן הוא יכול להיות במיטה רגוע עד שנרדם.

הילד גדל - זה כלל לא שייך ל"חינוך" לפני כן. כעת מתפתחות אצלו תחושות חדשות. ולמה לתת לילד לבכות?.. הרי הוא מרגיש ביטחון שיושבים על ידו, אז למה לא לתת לו את זה?

והשכמה באמצע הלילה - בדרך כלל מי שיש לו ילדים, אכן יודע שיש שינוי במציאות.. (פעם אב מנוסה אמר למישהו בערב לפני שהביא את בנו הבכור מבית היולדות: תישן טוב.. זה הלילה האחרון שאתה ישן....  קצת מוגזם אבל חביב ודי-מציאותי..)

מה שעשיתי בינתים זה באמת נכנסתי ויצאתי אבל כל פעם שיצאתי הוא צרח...

אז בלילה הקודם ישבתי לידו חצי שעה עד שנרדם..

הוא מילמל משהו על כלב, אבל לא ידוע לי שהוא מפחד מכלבים אנחנו גרים בישוב עם פול כלבים ולהורי יש כלב שהוא מאוד אוהב...

בכל אופן,

תדה על כלללל התגובות, כנראה שאשב לידו עד ש....ואנסה להוריד את זה בהדרגה...

תודה על שהארתם את תשומת ליבי, באמת שלא ידענו (אני ובעלי) איך לפעול...

הוא מלמל משהו על כלב.. 

אפשר לנסות לפי יכולתו "לדובב" אותו ביום. אולי לשאול "ראיתי כלב"?.. ולראות איך יגיב, מה יאמר על זה. לפי זה ניתן לראות אם נתקל במשהו כזה שהבהיל אותו, ואם יש צורך - להרגיע בהתאם.

ואין בעיה לשבת עם ילד עד שנרדם. יושבים בשלוה, לא מעוררים יותר מידי "פעילות" והוא נרדם.

עם הזמן, שקצת גדל יותר, אפשר לומר שתבואי עוד מעט לראות אם הוא כבר ישן. עד שירגיש מספיק נוח להירדם לבד. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....