לפני השינה, כשהוא במיטה תשירי לו, קראי לו ספר, תגידי איתו שמע,  נשקי אותו שיהיה לו טוב ונעים. אם הוא מעורר, במיוחד בצעקות- צריך לברר אם הכל בסדר במעון (אם הוא נמצא במעון) ולחבק אותו, להרגיע אותו, כי אם משהוא מפחיד אותו, הצרחות לא יעזרו לו. 

אני לא משאירה ילד בוכה במיטה יותר מחמש דקות גג, בלי נדר. בלי יוצאים מהכלל שבדיוק אני במקלחת / שירותים / משהו דחוף מאוד אחר. וגם זה נדיר ומשתדלת מאוד שלא יקרה. ילד בוכה, בכל גיל = ילד שזקוק לי. ובשביל זה אני פה. לא כל שכן תינוק / פעוט. אנא השאירי את החינוך לגיל מבוגר יותר ולמקרים מתאימים יותר. אל תחנכי, תאהבי. סליחה, יש לי דמעות בעיניים, על שניכם: עלייך, שמתמודדת עם הקושי, העייפות והעומס. ועליו, שבוכה ובוכה ובוכה ואמא לא באה...   מאוד מוכר וכואב. שולחת לך חיבוק. הלוואי שמישהי היתה שולחת לי כזה בחזרה.

זו לא רק הבקשה לשבת לידו שעוד ניתן היה לפרש כרצון לתשומת לב. (שגם זה לא דבר רע ואז יש לבדוק אם משהו השתנה בסדר היום באופן כזה שמקבל אותו פחות ביום ואז רוצה השלמה בערב)

אלא גם הקימה בלילה בצעקות.

אין ספק שהילד שלך צריך אותך, אין כאן פינוק. 

להשאיר אותו לבד זה לא חינוך,

אלא אם כן את רוצה לחנך אותו להתעלם ממצבי סבל...

או ללמד אותו שבעולם הזה אתה לבד כשקשה לך.

בקיצור, לשבת לידו לפני השינה, כשמתעורר בלילה לשאול מה קרה, אולי חלם חלום רע.

גם בגיל שנה ועשר הוא יכול לספר לך אפילו במילה שתיים. (כלב, כלב גדול - מילים שביתי בגיל הזה הוציאה מפיה וכבר היתה לי נקודת אחיזה להבין קצת מה מפחיד אותה)

את כותבת -

"איפה החינוך הטוב שהיה חצי שנה קודם????"

השינוי הזה לא אומר שום דבר על החינוך הטוב שלך או על הבן שלך.

את מוטרדת מזה שדברים לא דופקים כמו שעון כמו קודם, משהו שכנראה היית מאוד גאה בו,

ולא פנויה להיות מוטרדת ממה עובר על בנך.

בהצלחה

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

הצלחה רבה.

אני חושבת שבגיל הזה- לא בטוח, יש סיוטי לילה. זה עובר מתישהו..

הוא צריך להירדם לבד, רצוי מאד לשהות לידו מעט לומר לו שאת יוצאת ולאפשר לה להירדם לבד, אם הוא מתעקש אפשר להשכיב, לשהות מעט ולומר שאת יוצאת ותחזרי בעוד 2 דקות, לחזור לשהות מעט ושוב לצאת, כך בהדרגה לחנך לעצמאות בשינה.

לא כדאי לחבק או לגעת זמן רב וליצור תלות של מגע, אלא לחבק חיבוק אוהב אחד לשבת ליד ולצאת בהדרגה.

יתכן שיש משהו שמפריע לו, כדאי לבדוק אם אין משהו פיזי כגון גרדת וכו' וכן לנסות לדלות ממנו פרטים על משהו שמציק לו למרות הגיל הצעיר שלו, בכל מקרה יציאה בהדרגה והענקת ביטחון שאת בסביבתו ותחזרי אליו אם יש צורך, אמורה מצד אחד להרגיע אותו ומאידך לאפשר לו רכישה של עצמאות בשינה.

רק לשם הבנת התהליך, גם אנשים בוגרים מתעוררים אלא שהם בעלי שליטה ועצמאות בשינה ומסוגלים לשהות בערות עד להירדמות, ילד צריך לרכוש את היכולת הזאת ותפקיד ההורה להוביל אותו אליה, כל זאת בתנאי שאין מפריעים פיזיים או רגשיים שמונעים את התהליך.

הצלחה רבה.

אני לא חושבת שזה עניין של חינוך טוב שנעלם, אלא צורך שלא היה קיים קודם.

אולי באמת יש לו סיוטים?

בהתחלה לשבת לידו, ולאחר כמה ימים להתחיל להוריד בהדרגה,

לומר לו שתשבי לידו קצת, ובאמת לשבת עד שהוא מנומנם וללכת,

וככה כל פעם פחות.

האמת שאף פעם לא הבנתי א השיטה לתת לילד להירדם מתוך בכי.

יתכן ויש לו תולעים ובלילה זה מאד מציק הם בוכים והם לא יודעים להסביר מה מציק להם.

תסתכלי אם הוא נוגע באזור ומנסה לגרד. בגיל הזה הוא בטח עם טיטול וקשה לגרד ככה. אז זה עוד יותר מעצבן אותו.

אנחנו שוקלים להוריד שינה נוספת ביום בגיל כזה עקב כך שהילדה פשוט לא עייפה בלילה.

שבת היא לא ישנה ותפקדה סביר במשך היום - מוצ"ש היא ישנה טוב.

זה לא חינוך, זה ליאש אות להאמין שאמא תבוא אם הוא יבכה. במיוחד בגיל הזה...

מה כן?

קודם כל לנסות לברר מה קרה, את מתארת פה מצב של שינוי- מילד שיודע להרדם לבד לילד שמפחד להשאר לבד.

יכול להיות שכואב לו משהו- שיניים, תולעים, כאב בטן.

יכול להיות שקרה משהו- במעון, בחוץ, שמע משהו שהפחיד אותו.

לנסות לדובב אותו ולעלות על מה שקרה.

מצד שני- כן להחזיר לו את ההרגל הבריא של לדעת להרגע לבד ושל תחושת ביטחון גם כשהוא לבד.

איך? זה קשה אבל שווה את זה.

לעשות טקס שינה קבוע, עם המון חיבוקים ומגע. ואז להשכיב אותו במיטה, להסביר לו- אמא כאן. היא בחדר השני שומרת עליך, אם אתה צריך אותי- תקרא לי.

לצאת, ואם הוא בוכה\קורא לך לחזור- עם מינימום מגע, בלי להוציא מהמיטה. להרגיע, ומיד כשהוא נרגע- לחזור על זה שאת פה ליד ושומרת עליו- ולצאת. וכן הלאה- להכנס כל פעם אם הוא בוכה (אם זה רק יבבות קלות או דיבורים שנועדו לעזור לו להרגע- לא צריך להכנס) ומיד כשנרגע- לצאת. 

אני עשיתי את זה, וזה ממש עוזר לי. אחרי כחודש של להכנס-לצאת היום רוב הזמן הוא יכול להיות במיטה רגוע עד שנרדם.

הילד גדל - זה כלל לא שייך ל"חינוך" לפני כן. כעת מתפתחות אצלו תחושות חדשות. ולמה לתת לילד לבכות?.. הרי הוא מרגיש ביטחון שיושבים על ידו, אז למה לא לתת לו את זה?

והשכמה באמצע הלילה - בדרך כלל מי שיש לו ילדים, אכן יודע שיש שינוי במציאות.. (פעם אב מנוסה אמר למישהו בערב לפני שהביא את בנו הבכור מבית היולדות: תישן טוב.. זה הלילה האחרון שאתה ישן....  קצת מוגזם אבל חביב ודי-מציאותי..)

מה שעשיתי בינתים זה באמת נכנסתי ויצאתי אבל כל פעם שיצאתי הוא צרח...

אז בלילה הקודם ישבתי לידו חצי שעה עד שנרדם..

הוא מילמל משהו על כלב, אבל לא ידוע לי שהוא מפחד מכלבים אנחנו גרים בישוב עם פול כלבים ולהורי יש כלב שהוא מאוד אוהב...

בכל אופן,

תדה על כלללל התגובות, כנראה שאשב לידו עד ש....ואנסה להוריד את זה בהדרגה...

תודה על שהארתם את תשומת ליבי, באמת שלא ידענו (אני ובעלי) איך לפעול...

הוא מלמל משהו על כלב.. 

אפשר לנסות לפי יכולתו "לדובב" אותו ביום. אולי לשאול "ראיתי כלב"?.. ולראות איך יגיב, מה יאמר על זה. לפי זה ניתן לראות אם נתקל במשהו כזה שהבהיל אותו, ואם יש צורך - להרגיע בהתאם.

ואין בעיה לשבת עם ילד עד שנרדם. יושבים בשלוה, לא מעוררים יותר מידי "פעילות" והוא נרדם.

עם הזמן, שקצת גדל יותר, אפשר לומר שתבואי עוד מעט לראות אם הוא כבר ישן. עד שירגיש מספיק נוח להירדם לבד. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות