1. הייתי מנסה להתקרב לאם - באה ויושבת אצלה על כוס קפה, ומנסה לפתוח בשיחה: בטח קשה לכם עכשיו, בטח הסבלנות קצת נגמרת, בטח לגדולה קשה.... ותוך כדי שיחה הייתי מנסה להכניס כמה דרכי התמודדות, וגם מביאה את נקודת המבט של הגדולה, כמה שהיא זקוקה להם, ועדיין קטנה בעצמה. הייתי מציעה להם לקחת עזרה - ילדה גדולה שכנה אולי - שתיקח את הגדולה לגינה אחרי הצהריים, או בבוקר בשבת.

2. הייתי מחפשת קבוצת הנחית הורים באזור, ושמה להם פלאייר בתיבת הדואר.

אבל בהתחשב שהם משפחה נורמלית לגמרי עם תפיסת עולם בריאה יחסית, לא הייתי מתערבת.

כמו שאני לא אוהבת שמתערבים לי בחינוך לא הייתי רוצה להתערבו לי בחינוך וישברו לי את המילה מול הילדים שלי.

מכיוון שאין לי מושג למה הילדה בכתה, ולמה האבא לא ניסה לנחם אותה וכביכול התעלם מבכייה לא היייתי מתערבת ובטח לא מרימה אותה.

אני שונאת שעושים את זה לי ולכן אני לא העשה את זה לאחרים.

גם בגיל שנתיים ניתן ואפשרי לחנך ילדיםולכן לא הייתי מתערבת ממקרה כזה, רק עם זו ממש אלימות. אבל לפי התיאור זו לא הייתה אלימות כלל.

תארי לעצמך שהילדה בכתה כי היא רצתה סוכרית טופי מדוד סוכריות והאבא לא רצה לתת לה כי זה לא בריא / היא לא תאכל אח"כ את סעודת השבת וכו' והחליט שלא לאפשר לה. כמה שהוא הסביר לה בנועם ועם חיבוקים זה לא עזר עד שהיא התחילה לבכות. ושם בדיוק את הגעת ראית אבא שמתעלם מצורכי הילדה עם נזלת- לא היה לו טישו זמין לתת לה.

עדיין היית מרחמת עליה כמו שריחמת או שההסתכלות שלך הייתה שונה?

לדעתי כל עוד שאין התעללות ממש קבועה לאורך זמן אין מה להתערב.

לא יודעת מה הייתי עושה

אני מאוד מבינה אותך, הרבה פעמים אנו רוצים לעזור ו"לתקן את העולם" מאוד קשה לראות דבר לא הוגן ולא להגיב.

אבל ממה שראיתי כשהגבתי על חינוך של הורים אחרים - בבתים שבאמת לא מבינים בחינוך- התערבות של אדם לרגע לא תועיל כלום ואולי אפילו תחמיר את המצב.

וסיפור על התערבות :

הייתי בשדה תעופה, הילדה שלי(בת 3 מתוקה ומבינה מעבר לגילה) נשכבה על הרצפה שנרים אותה.

להלן הסיבות שהצופה אינו מודע להן:

יש  לנו גם תינוקת ובגלל שיש לנו הרבה טיסות אני צריכה להקפיד על דברים מסוימים(כמו לא להרים ילד גדול).

כמובן המשכנו הלאה. כשאני יודעת ומכירה אותה ,שללא תגובה היא תראה שאנו עומדים להעלם לה ותרוץ אחרינו.(כמובן שאנו בקשר עין בלתי מורגש , כל הזמן)

אלא מה?

איש אחד ניגש אליה, השני הסתכל עלינו כעל הורים שצריכים אישפוז...

גם לנו לא היה נעים, הילדה -חכמה והבינה שהיא יכולה להמשיך ולשבת על הרצפה

לא היתה לנו ברירה, הרמנו אותה והמשכנו.

לפעמים ההורה מכיר את הילד יותר טוב וקצת בכי ודמעות של הילד במקרים המתאימים- יחשלו אותו.-אלה שמתערבים סתם הורסים.

אני לא יודעת אם האב ההוא בקטע של חינוך, יתכן שהתערבות בלבלה אותו כיצד לפעול, או שסתם הוא לא יודע איך מתיחסים לילדים.

כך או כך לדעתי, התערבות לא תעזור(מלבד במקרים של אלימות או הזנחה פושעת שפונים לגורמים המתאימים.)

תודה על התגובות 

אני נראה לי אפסיק להתערב 

אפילו כשבעלי נוקט בעונש שאינו לטעמי אני לא סותרת את דבריו. זה הורס את החינוך הרבה יותר.

ק"ו שלא לאנשים זרים.

עניין הדקה לכל שנה של הילד היא ממש לא תורה למשה מסיני. מעולם לא פתחתי שעון כשהחלטתי לתת לילד לבכות, זה עניין של הרגשה.

לקרוא לזה עוול זו הגזמה. הלוואי וזה היו העוולות כלפי ילדים...

אם האבא יודע שהרמת את הילדה לדעתי תתפסי כרגע מרחק מהמשפחה. אם לא- אז אפשר להציע להם עזרה כחלק מהצעת עזרה של אחרי לידה.

אם הורה יתעקש להרים אותם אז הם ישתוללו וישכבו חזרה

לדעתי כדאי לחכות כמה דקות עד שיעבור זעם ואז לנחם וזו לא הזנחה

ועוד משהו - ילדים מכוונים דברים כאלה להורים, ילדה הזאת לא תבא אליך בדרישה לתת לה סוכריה עם מקל או ללכת רחוק-רחוק אבל עכשיו ומיד. יכול להיות שהיא רצתה מאוד צעצוע של ילד אחר או שיחקה עם מקל חד מאוד

הרי את אמא בעצמך האם אף פעם לא נתקלת ברצונות מוזרים של ילדים שלהורה אין אפשרות להסכים להם

ואז ילד מנסה להתעקש על שלו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מביכנ"ס הייתי מקבלת שקל.....

או התערבות רווחה...

ולמען הבנת הסיטואציות- הוא מגיע לקראת אבא בסיום התפילה או לתפילת ילדים.. מספיק שלא תהיה סוכריה אלא וופל...

אז החולצה והמכנסיים מנקים היטב את הכביש.. ואנחנו נמשיך ללכת לאט ולהתקדם הביתה (תוך שימת עין שלא מגיע רכב צבאי או נסיון קליל לקדם אותו אלינו). ב"ה שאנשים בסביבה יודעים שככה זה ילדים

זה לא יעזור אם אני אגש ואנסה להרים אותו או לא יודעת מה... הוא בעצבים שלו ובסוף יירגע.

לפעמים אפילו ההתערבות של האחים גדולים יכולה לעצבן אותי, אז קו"ח זרים

אבל גם מבינה שלא בכל דבר צריך להתערב...

אולי הייתי שואלת את האמא בלי קשר אם בא לה שאיזה צהריים הבת שלה תבוא אלי לשחק עם ילדי וכך גם הילדה תהנה ולא תהיה רק עם התינוק החדש וגם להורים יהיה קצת זמן לנוח... (שוב, זה בלי קשר לסיטואציה המסויימת שכתבת אלא רק להוסיף טוב בהרגשה...)

הצעתי להביא אותה קצת אלי לשחק

והם לא רצו כי הילדה לא הייתה זורמת עם העניין. מובן בהחלט וזו נקודה לזכותם. 

זה לא היה ככה מה שהיה שם...

זה היה נראה כאילו היא ממש רוצה צומי ושיקחו אותה קצת על הידיים.

זה לא כמו מה שכתבו כאן על ילדים שהם במצב היסטרי ולא יעזור אם ירימו אותם.

כי עובדה שאצלי היא נרגעה ולא הייתה באטרף בכלל, רק שמה עלי ראש חיבקה וליטפה אותי.

היא ילדה טובה ונוחה בכללי שצריכה הרבה צומי עכשיו ושמתי לב שבגן הסייעות מאוד נותנות לה אותו ומודעות לעניין.

לאמאשוני , לתת לילד לצרוח במשך זמן ממושך (לילד בן שנתיים גם שלוש-ארבע דקות זה זמן ממושך)

זו גישה לא בריאה גם לדעת אנשי מקצוע במידה וזה לכתחילה. ברור שלפעמים קורה שהורה עייף, לא מרגיש טוב, סחוט,

סתם באסה לו ואין לו כח, וכדומה, ואז בדיעבד הוא מתנהג ככה שלא באופן קבוע כולם בני אדם.  גם אני בעוונותי הרבים נתתי לבת שלי

כמה פעמים ספורות לבכות 5-7 דקות כשהיא הייתה קטנה והייתי סחוטה ולא הבנתי מה היא רוצה כי היא עדיין לא ידעה לדבר. אבל זה לא לכתחילה אצלי. 

וזה בלי שום קשר למשפחה הזאת שלא עונה על הקריטריונים האלה:

אני רואה, לא עשיתי סטטיסטיקה שהגישה הזאת רווחת בעיקר (לא רק ) אצל משפחות גדולות, או אצל כאלה שגדלו במשפחות גדולות והמשפחה שלהם עדיין קטנה, במדד דוסיות גבוה יחסית (לא אמרתי שכל המשפחות הגדולות במדד דוסיות גבוה הן כאלה, ממש לא). 

וזה מעצבן אותי שאמהות יולדות במרווחים של שנתיים בלחץ מקסימום, ולא משקיעות בילדים שכבר יש להם בבית

אלא מתנהגות אליהם בחוסר סבלנות. להיכנס להריון זה ממש קל אצל רוב הנשים, וגם ללדת זו לא בעיה כל כך גדולה,

לגדל את הילדים ולטפח אותם אחר כך זה כבר הרבה יותר קשה. כאילו שהאידאולוגיה/ התחרות עם השכנות ביישוב / רחם בשירות האומה שרבנים עושים טבלאות שטיפת-מוח בנושא (ראיתי אחת בהריון וכמעט הקאתי), היא זאת שתטפל בילדים, תפתח להם את האינטליגנציה תספר סיפורים ותשיר להם שירים.

(ואני לא כותבת את הדברים הנ"ל על המון אמהות מדהימות למשפחות גדולות שמגדלות ילדים באהבה ובסבלנות רבה. פשוט יש כאלה שהן לא ככה וכולם רק סובלים מהעסק) 

אני הכי בעד משפחות גדולות,

כל עוד הילדים לא חיים בחוסר תשומת לב מתמיד ובדלות רגשית. 

ואני הדגשתי את זה. בחרתן להבין הפוך.

אני רואה משפחות גדולות מדהימות, ומשפחות גדולות שהילדים בהם חסרי טיפוח בסיסי.

כנ"ל משפחות קטנות, רק כשבמשפחה גדולה ומוזנחת, הרבה יותר קשה לתפקד מאשר במשפחה קטנה ומוזנחת,

ואולי אם זו הייתה משפחה קטנה ולא גדולה, היא לא הייתה מוזנחת. (שוב, למי שמסרבת להבין אותי, אני לא מכלילה על כל המשפחות הגדולות, נהפוכו)

הלוואי ואני הייתי בריאה לגמרי , לא שאני חולה, ממש לא, אבל בעניין של משפחה גדולה אני לא אוכל לעמוד מבחינה רפואית-פיזית (קוראים לזה הפרעת שינה.) 

והייתי יכולה להיות אמא של משפחה מרובת ילדים. זה הדבר שאני הייתי רוצה

ואין לאף אחד בעולם מושג כמה דמעות שפכתי על זה עד שהבנתי שכנראה אם יש לי הפרעת שינה

כניראה ה' לא מצפה ממני שיהיו לי הרבה ילדים כי הוא זה שנתן לי את הבעיות, ושזה מה יש וזו לא אשמתי וצריך להשלים עם זה.

לא דיברתי על מישהי מסויימת כשדיברתי על משפחות גדולות וילדים לא מושקעים בעליל,

וכתבתי שאין לנושא הזה גם קשר לאותו מקרה שסיפרתי עליו.

דיברתי באופן כללי, ככה שלדבר באופן כללי , זה לא להיכנס לשיקולים של מישהי,

אלא לדבר על תופעה כללית.

והסיכוי להיכנס 5-6-7 פעמים להריון עם מניעה הוא מאוד קלוש.

אין מצב שמישהי לא רצתה 10 ילדים, וככה סתם נהיו לה כי ביותר מהריון אחד או שניים היא הייתה בין האחוזים הספורים שנכנסים להריון עם מניעה. אולי בתאוריה זה אפשרי, במציאות הכרתי כאלה שנכנסו להריון פעם אחת עם גלולות. לא מיזה נהיים 8  ילדים למי שלא רוצה 8 ילדים.

כתבתי ש"לרוב הנשים קל להיכנס להריון" ועובדתית זה נכון. 

הרבה פעמים ילדים למשפחות מרובות ילדים הם יותר עצמאיים, מסתגלים, חברותיים וכו', 

לא צריך להגיד לי את זה, אני יודעת את זה,

ואני לא יודעת מאיפה קפצתן להסיק שאני לא בעד משפחות מרובות ילדים, כי זה בדיוק ההפך.

אבל זה כשהמשפחה מרובת הילדים מתפקדת בצורה נורמלית והילדים בה מושקעים ברמה הגיונית 

(אני לא מדברת על חומרית, ממש לא, אלא על רגשית, אינטלקטואלית וכו' )

אני דיברתי כאן על משפחות שמביאות לעולם ילדים רבים ולא משקיעות בהם, 

בסיגנון של "יאללה עוד תינוק לאוסף" ... 

והשקעה זה לא בבגדים ומותגים, זה, בהכללה, מה שמקבלים הרבה פעמים ילדים מוזנחים רגשית כדי לפצות על ההזנחה של ההורים, יש ילדים מושקעים ומאושרים שלובשים בגדים שעברו 20 שנה, השקעה זה בלדבר עם הילד, להקשיב לו, לתת לו חום,

להיות סבלני אליו, להקריא לו סיפורים, ללמד אותו, לפתח אותו מבחינה שכלית וגופנית, לא צריך בשביל זה מותרות וצעצועים יקרים, ממש לא

ולא כל אחת מסוגלת לעשות את זה כשיש לה שיירה צפופה של ילדים קטנים,

ככה שהרבה פעמים יוצא שהתינוקות שוכבים חצי יום בעגלה כמו טמבלים, או צורחים או מסתכלים על התקרה, 

וה"גדולים" בני השנתיים, בקושי יודעים לפתוח את הפה ולהוציא משפט תקין, כי אף אחד לא טרח לדבר איתם יותר מידי. 

ואני שוב מדגישה שאני לא מדברת על כל המשפחות מרובות הילדים, רוב המשפחות הגדולות שהכרתי כן משקיעות בילדים שלהם, אבל יש פה כמה שלא מצליחות להבין את זה 

שאני בעד משפחות גדולות לפחות כמוהן, רק תלוי למי ואיך.

מסקנה מכל החפירה הזאת,

מי שאין לה סבלנות ויכולת להשקיע ולטפח מבחינה רגשית ופיזית את הילדים שלה,

שתתייעץ עם מכון פוע"ה מה לעשות. חבל עליה וחבל על הילדים שלה. 

ואין להמשך הדיון הזה שהבעתי בו את דעתי על משפחות גדולות,

שום קשר למקרה על ההתערבות שהתחלתי איתו את השירשור. אין שום סיבה הגיונית לכך

ש"תקעתי" את הדעות שלי בנושא משפחות גדולות, דווקא בשירשור הזה שדן על האבא והילדה,

חוץ מיזה שאני מרצה לכל העולם ואחותה את האידאולוגיה שלי בנושא, בכל מצב ובכל רגע נתון,

אז יצא שגם כאן דחפתי את זה., בלי היגיון.. אולי כי לא היה נעים לי לפתוח שירשור חדש עם המשנה סדורה שלי בעניין.

בס"ד.

להיות אימא זה קשה. נקודה.

ובמיוחד בילד שני. המשפחה צורכצ יותר כסף, ולכן עובדים יותר, מקשה מאוד, לאישה יש גם הורמונים שגם מקשים מאוד עליה ועל הבעל. וזה לגיטמי שתהיה חוסר סבלנות זמנית, כמובן עם נסיון לשלוט בעצמך כמה שיותר.

אבל ילדים שיש להם אחים והרבה אחים, הם הרבה יותר מאושרים ובעלי כישורים חברתיים ממשפחות של 1-3 ילדים, למרות שהם חוו הרבה יותר הורמונים וחוסר סבלנות.

לא הכל נראה לעין, יש הרבה בנפש האדם.

סליחה, אבל ממש הוצאת דברים מפרופורציות!

אז יש לי ילד אחד בן שנתיים. חכם, דעתן, מתוק ועקשן. כשאני מחליטה לתת לו לבכות כמה זמן שצריך זה רק מתוך טובתו!!!!!!

לא מתוך עייפות שלי או טיפול באחים אחרים!

זה פשוט לא קשור!

לא שאני בעד שילד יבכה הרבה זמן לעיתים קרובות, אבל יש מצבים שרק אם נותנים לילד לבכות ולהוציא את מה שיש לו זה יעזור. עובדה שאחרי שהוא נרגע הוא בא כמו מלאך "לשים ראש וללטף".

וזה ממש לא קורה לעיתים קרובות, בעיקר בעת שינויים אפילו כמו לנסוע שבת לסבא וסבתא, אז מתוך טובתו אנחנו לא נוסעים הרבה כדי לא לשנות לו את השגרה, אבל כשזה קורה והוא נכנס להיסטריה אז לא קורה כלום!!!

וגם קרה שאחרי שהשתבשו לו זמני האוכל והשינה הוא צרח וצרח בבכי של עייפות ושמנו אותו לישון והוא בכה- 15 דקות!! עד שנרדם וקם כמו חדש.

גם לזה את קוראת עוול?! (לא מדברת על למה להגיע לסיטואציה כזאת, לא הכל תמיד בשליטתנו)

את בעמך אומרת שהילדה מתמודדת כרגע עם מציאות שהשתנתה ודורשת צומי, אז יש דרך לקבל צומי! וזה לא בדרך של בכי על רצפת חצר ביכ"נ.

ויכול להיות שבסיטואציה המסויימת אכן האב טעה והיה צריך לנהוג אחרת. זה עדיין רחוק כרחוק מזרח ממערב מ"עוול".

ועדיין, לפי מה שהבנתי מהמקרה- ההתערבות שלך רק מזיקה לילדה ולא לתועלתה. (אם כי בטווח הקצר נראה לך שעזרת לה)

המעקב הזה שלך אחריהם

גם בגן ראיתי וכו...

מזה המעקב הזה?

את הכישרון של הצפייה הזה תנתבי לילדייך

אם לבעלי היה קורה מקרה כזה

ומישהי היתה מגיעה ועומדת שעות ומטפלת בילדה שלנו היינו מסתכלים עליה קצת כקרציה.

אנחנו הורים חכמים

ובכלל המהירות של פנייה לרווחה לא רק אצלך.. מחלחלת זוועות  ,איפה תנאי לשון הרע לתועלת?

קל לרחם ולהשקיע בילד של השכנים..

את הרחמים שלפעמים צריכים לבא לילד שלנו (ואני לא אומרת שאת לא משקיעה בילדייך) אבל עודף שימת לב במה קורה אצל השכנים לוקח מהשימת לב שאמורה להיות במה קורה אצלנו.

ודבר אחרון . זה שהיא נרגעה אצלך, זה כי לא ממך היא רצתה צ'ומי

אני אמא צעירה לששה ילדים ברוך ה'. משתדלת לעשות את הטוב ביותר ועושה הרבה פעמים טעויות.

אם היית מנסה להרגיע ילד שלנו בזמן שאנחנו לידו ומסיבה זו או אחרת לא מתייחסים אליו אני חושבת שהייתי די כועסת עליך במילים עדינות.

הילדונת, זה לא יזיק לה ולא יגרום לה לשנוא את אביה. ילד יודע להבחין בין הוריו לבין אחרים, כמו סבא וסבתא המפנקים.

לא יודעת אם לכתחילה היה עליה להתערב, אבל זה לא כזה נורא לפעמים שמישהו "מבחוץ" מרגיע.אם זה היה האבא, ש"נכנע" לסצנות, לדעתו, אז זו הייתה בעיייה חינוכית, אבל כל עוד זה מישהו שמחוץ למשפחה זה לא כזה נורא בעיניי.

לא נראה לי שהייתי מעזה לנהוג כמוך במקרה עם הילדה, 

אולי כן להרים ולהרגיע אבל לא ממש קרוב לאבא, יותר בצד.

אני אישית לא רואה בזה שבירת מילה,

כל עוד את לא מספקת לילדה את הדבר שעבורו היא בוכה והאבא מונע.(במידה ויש כזה מעבר לצומי)

ולהפך, לעתים נדירות ממש, כשאני בוחרת לנהוג ב"קשיחות" כלפי הילד שלי, (לתת לו לבכות)

אני כן אשמח אם מישהו ירגיע אותו, כי הנקודה היא לא שאני רוצה שהוא יבכה,

אלא כי אני רוצה שהוא יידע שממני באופן כזה ובנסיבות האלו הוא לא ישיג את הצומי שהוא מבקש.

לא נראה לי שהיה מפריעה לי התערבות כזאת, ולהפך.

היו כאן שכתבו שאת משקיעה יותר מידי אנרגיה במעקב אחרי הורים אחרים,

ורק את יכולה לדעת אם באמת יש בזה אמת, או שפשוט דברים שאת רואה אותם.

(לא תמיד צריך לעקוב אחרי אנשים כדי להיחשף להתנהגויות שלהם)

בכל אופן יכול להיות- ואני מסייגת כי אין לי באמת מושג עד כמה זה נכון,

אבל יכול להיות שיש כאן עודף רגישות ושזה יושב על נקודה כואבת אצלך בנפש.

לא אומרת שזה בהכרח ככה, בטח לא על פי כמה תגובות ושירשור שפתחת,

אבל כן הייתי ממליצה לך לבדוק עם עצמך, עד כמה זה סביר שדבר כזה יכאיב לך כל כך בנפש,

והאם זה באמת משהו אובייקטיבי שגם משתתפות הפורום לו היו רואות היו מרגישות אחרת,

או שאולי יש נקודה כואבת בלב שלך, שגרמה לך להעצים את הסיטואציה הזאת, ואת תחושת העוול שבה.

מה שבטוח אני מאד מעריכה את הרצון שלך לעזור לילדים,

שהם די חסרי ישע בפני עצמם בגיל הזה,

אבל כאמור כן ממליצה לבדוק פנימית, האם זה מצב אמתי של הילדים,

או כאמור משהו שצריך התייחסות אצלך בלב.

בהצלחה יקרה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

האבא רצה לחנך את הילדה ולא להכנע לה באיזה שהוא עניין שאיננו יודעים מהו.. וזכותו לנהוג כך

ואת הרגעת אותה מבלי שהוא יאלץ להרוס את עקרונות החינוך שלו..

רק רציתי להעיר לך שעודף צומי הורס לא פחות מחוסר צומי

משום מה דווקא ילדים שאמא לא מרפה מהם עם אהבה בלתי נשלטת גדלים עם הרבה בעיות ותסמונות מוזרות וקשיים שצצים משום מקום

ובקשר למקרה שני על ילדה שיכלה להידרס נראה לי את צודקת . אז אולי כשהורים שלה יהיו בגינה תספרי בין לבין שקראת בחדשות על מקרה מפחיד כשילד נדרס- נראה לי מדווחים על מקרים כאלה מפעם לפעם

וזה באמת מעצבן כשאנשים זרים מעירים לי בלי להבין שום דבר או מתוך איזה גישה מערבית מבוססת על פרויד 

מציעה לך לקרוא עליו בויקיפדיה ולהחליט לבד מה שוות תאוריות מוזרות שלו ובאיזה מצב- יכול להיות שתחת השפעת סמים- הוא המציא אותם

מדברת במקום של אמא לבנים ב"ה מקסימים אבל שאוהבים הרבה צומי ואתגרים, הייתי ממש בל ממש

מתעצבנת עליך בלשון המעטה.

כמו שאמרו קודמותיי אין לך מושג מה קרה שם אם האב ובמקום ללכת מהמקום ולא להביך את האב שראית את הסיטואציה ואת חברה שלהם, אז זה ממש לא נעים עוד להתערב?

לדעתי , ממש לא במקום.

לי יש מספיק התמודדויות עם הילדים שלי ואין לי שום צורך בעזרה של אף חברה שדוחפת את האף שלה. ומתנצלת על הישירות אבל זה כבר קרה לי כאמא ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי, זו הדרך שלי וזו הגישה של, מי היא אותה אחת שתבוא באמצע הרחוב ותתערב לי בחינוך???

מזכיר לי שהיתה לי חברה שתמיד הסתכלה על ילדים של אחרים והיתה אוהבת להשמייעאת דעתה על צפיפות ילדים, והשובבות שלהם, והיום ידו של הבורא הביאה אותה למצב של ילדים צפופים הרבה יותר משל הנורמה. ובמקרה זה לא היתי מחלפת איתה בחיים בילדים... עם כל המופרעות שלי ילדיי אין עליהם...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ואם את לא יכולה לראות - אל תסתכלי.

גם עם ילדים שנו אנחנו לפעמים טועים, מה כבר לדבר על ילדים של אחרים...

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

ואת חוזרת לפרק ויכול לראות אותו בלי שנרשמת

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅