1. הייתי מנסה להתקרב לאם - באה ויושבת אצלה על כוס קפה, ומנסה לפתוח בשיחה: בטח קשה לכם עכשיו, בטח הסבלנות קצת נגמרת, בטח לגדולה קשה.... ותוך כדי שיחה הייתי מנסה להכניס כמה דרכי התמודדות, וגם מביאה את נקודת המבט של הגדולה, כמה שהיא זקוקה להם, ועדיין קטנה בעצמה. הייתי מציעה להם לקחת עזרה - ילדה גדולה שכנה אולי - שתיקח את הגדולה לגינה אחרי הצהריים, או בבוקר בשבת.

2. הייתי מחפשת קבוצת הנחית הורים באזור, ושמה להם פלאייר בתיבת הדואר.

אבל בהתחשב שהם משפחה נורמלית לגמרי עם תפיסת עולם בריאה יחסית, לא הייתי מתערבת.

כמו שאני לא אוהבת שמתערבים לי בחינוך לא הייתי רוצה להתערבו לי בחינוך וישברו לי את המילה מול הילדים שלי.

מכיוון שאין לי מושג למה הילדה בכתה, ולמה האבא לא ניסה לנחם אותה וכביכול התעלם מבכייה לא היייתי מתערבת ובטח לא מרימה אותה.

אני שונאת שעושים את זה לי ולכן אני לא העשה את זה לאחרים.

גם בגיל שנתיים ניתן ואפשרי לחנך ילדיםולכן לא הייתי מתערבת ממקרה כזה, רק עם זו ממש אלימות. אבל לפי התיאור זו לא הייתה אלימות כלל.

תארי לעצמך שהילדה בכתה כי היא רצתה סוכרית טופי מדוד סוכריות והאבא לא רצה לתת לה כי זה לא בריא / היא לא תאכל אח"כ את סעודת השבת וכו' והחליט שלא לאפשר לה. כמה שהוא הסביר לה בנועם ועם חיבוקים זה לא עזר עד שהיא התחילה לבכות. ושם בדיוק את הגעת ראית אבא שמתעלם מצורכי הילדה עם נזלת- לא היה לו טישו זמין לתת לה.

עדיין היית מרחמת עליה כמו שריחמת או שההסתכלות שלך הייתה שונה?

לדעתי כל עוד שאין התעללות ממש קבועה לאורך זמן אין מה להתערב.

לא יודעת מה הייתי עושה

אני מאוד מבינה אותך, הרבה פעמים אנו רוצים לעזור ו"לתקן את העולם" מאוד קשה לראות דבר לא הוגן ולא להגיב.

אבל ממה שראיתי כשהגבתי על חינוך של הורים אחרים - בבתים שבאמת לא מבינים בחינוך- התערבות של אדם לרגע לא תועיל כלום ואולי אפילו תחמיר את המצב.

וסיפור על התערבות :

הייתי בשדה תעופה, הילדה שלי(בת 3 מתוקה ומבינה מעבר לגילה) נשכבה על הרצפה שנרים אותה.

להלן הסיבות שהצופה אינו מודע להן:

יש  לנו גם תינוקת ובגלל שיש לנו הרבה טיסות אני צריכה להקפיד על דברים מסוימים(כמו לא להרים ילד גדול).

כמובן המשכנו הלאה. כשאני יודעת ומכירה אותה ,שללא תגובה היא תראה שאנו עומדים להעלם לה ותרוץ אחרינו.(כמובן שאנו בקשר עין בלתי מורגש , כל הזמן)

אלא מה?

איש אחד ניגש אליה, השני הסתכל עלינו כעל הורים שצריכים אישפוז...

גם לנו לא היה נעים, הילדה -חכמה והבינה שהיא יכולה להמשיך ולשבת על הרצפה

לא היתה לנו ברירה, הרמנו אותה והמשכנו.

לפעמים ההורה מכיר את הילד יותר טוב וקצת בכי ודמעות של הילד במקרים המתאימים- יחשלו אותו.-אלה שמתערבים סתם הורסים.

אני לא יודעת אם האב ההוא בקטע של חינוך, יתכן שהתערבות בלבלה אותו כיצד לפעול, או שסתם הוא לא יודע איך מתיחסים לילדים.

כך או כך לדעתי, התערבות לא תעזור(מלבד במקרים של אלימות או הזנחה פושעת שפונים לגורמים המתאימים.)

תודה על התגובות 

אני נראה לי אפסיק להתערב 

אפילו כשבעלי נוקט בעונש שאינו לטעמי אני לא סותרת את דבריו. זה הורס את החינוך הרבה יותר.

ק"ו שלא לאנשים זרים.

עניין הדקה לכל שנה של הילד היא ממש לא תורה למשה מסיני. מעולם לא פתחתי שעון כשהחלטתי לתת לילד לבכות, זה עניין של הרגשה.

לקרוא לזה עוול זו הגזמה. הלוואי וזה היו העוולות כלפי ילדים...

אם האבא יודע שהרמת את הילדה לדעתי תתפסי כרגע מרחק מהמשפחה. אם לא- אז אפשר להציע להם עזרה כחלק מהצעת עזרה של אחרי לידה.

אם הורה יתעקש להרים אותם אז הם ישתוללו וישכבו חזרה

לדעתי כדאי לחכות כמה דקות עד שיעבור זעם ואז לנחם וזו לא הזנחה

ועוד משהו - ילדים מכוונים דברים כאלה להורים, ילדה הזאת לא תבא אליך בדרישה לתת לה סוכריה עם מקל או ללכת רחוק-רחוק אבל עכשיו ומיד. יכול להיות שהיא רצתה מאוד צעצוע של ילד אחר או שיחקה עם מקל חד מאוד

הרי את אמא בעצמך האם אף פעם לא נתקלת ברצונות מוזרים של ילדים שלהורה אין אפשרות להסכים להם

ואז ילד מנסה להתעקש על שלו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מביכנ"ס הייתי מקבלת שקל.....

או התערבות רווחה...

ולמען הבנת הסיטואציות- הוא מגיע לקראת אבא בסיום התפילה או לתפילת ילדים.. מספיק שלא תהיה סוכריה אלא וופל...

אז החולצה והמכנסיים מנקים היטב את הכביש.. ואנחנו נמשיך ללכת לאט ולהתקדם הביתה (תוך שימת עין שלא מגיע רכב צבאי או נסיון קליל לקדם אותו אלינו). ב"ה שאנשים בסביבה יודעים שככה זה ילדים

זה לא יעזור אם אני אגש ואנסה להרים אותו או לא יודעת מה... הוא בעצבים שלו ובסוף יירגע.

לפעמים אפילו ההתערבות של האחים גדולים יכולה לעצבן אותי, אז קו"ח זרים

אבל גם מבינה שלא בכל דבר צריך להתערב...

אולי הייתי שואלת את האמא בלי קשר אם בא לה שאיזה צהריים הבת שלה תבוא אלי לשחק עם ילדי וכך גם הילדה תהנה ולא תהיה רק עם התינוק החדש וגם להורים יהיה קצת זמן לנוח... (שוב, זה בלי קשר לסיטואציה המסויימת שכתבת אלא רק להוסיף טוב בהרגשה...)

הצעתי להביא אותה קצת אלי לשחק

והם לא רצו כי הילדה לא הייתה זורמת עם העניין. מובן בהחלט וזו נקודה לזכותם. 

זה לא היה ככה מה שהיה שם...

זה היה נראה כאילו היא ממש רוצה צומי ושיקחו אותה קצת על הידיים.

זה לא כמו מה שכתבו כאן על ילדים שהם במצב היסטרי ולא יעזור אם ירימו אותם.

כי עובדה שאצלי היא נרגעה ולא הייתה באטרף בכלל, רק שמה עלי ראש חיבקה וליטפה אותי.

היא ילדה טובה ונוחה בכללי שצריכה הרבה צומי עכשיו ושמתי לב שבגן הסייעות מאוד נותנות לה אותו ומודעות לעניין.

לאמאשוני , לתת לילד לצרוח במשך זמן ממושך (לילד בן שנתיים גם שלוש-ארבע דקות זה זמן ממושך)

זו גישה לא בריאה גם לדעת אנשי מקצוע במידה וזה לכתחילה. ברור שלפעמים קורה שהורה עייף, לא מרגיש טוב, סחוט,

סתם באסה לו ואין לו כח, וכדומה, ואז בדיעבד הוא מתנהג ככה שלא באופן קבוע כולם בני אדם.  גם אני בעוונותי הרבים נתתי לבת שלי

כמה פעמים ספורות לבכות 5-7 דקות כשהיא הייתה קטנה והייתי סחוטה ולא הבנתי מה היא רוצה כי היא עדיין לא ידעה לדבר. אבל זה לא לכתחילה אצלי. 

וזה בלי שום קשר למשפחה הזאת שלא עונה על הקריטריונים האלה:

אני רואה, לא עשיתי סטטיסטיקה שהגישה הזאת רווחת בעיקר (לא רק ) אצל משפחות גדולות, או אצל כאלה שגדלו במשפחות גדולות והמשפחה שלהם עדיין קטנה, במדד דוסיות גבוה יחסית (לא אמרתי שכל המשפחות הגדולות במדד דוסיות גבוה הן כאלה, ממש לא). 

וזה מעצבן אותי שאמהות יולדות במרווחים של שנתיים בלחץ מקסימום, ולא משקיעות בילדים שכבר יש להם בבית

אלא מתנהגות אליהם בחוסר סבלנות. להיכנס להריון זה ממש קל אצל רוב הנשים, וגם ללדת זו לא בעיה כל כך גדולה,

לגדל את הילדים ולטפח אותם אחר כך זה כבר הרבה יותר קשה. כאילו שהאידאולוגיה/ התחרות עם השכנות ביישוב / רחם בשירות האומה שרבנים עושים טבלאות שטיפת-מוח בנושא (ראיתי אחת בהריון וכמעט הקאתי), היא זאת שתטפל בילדים, תפתח להם את האינטליגנציה תספר סיפורים ותשיר להם שירים.

(ואני לא כותבת את הדברים הנ"ל על המון אמהות מדהימות למשפחות גדולות שמגדלות ילדים באהבה ובסבלנות רבה. פשוט יש כאלה שהן לא ככה וכולם רק סובלים מהעסק) 

אני הכי בעד משפחות גדולות,

כל עוד הילדים לא חיים בחוסר תשומת לב מתמיד ובדלות רגשית. 

ואני הדגשתי את זה. בחרתן להבין הפוך.

אני רואה משפחות גדולות מדהימות, ומשפחות גדולות שהילדים בהם חסרי טיפוח בסיסי.

כנ"ל משפחות קטנות, רק כשבמשפחה גדולה ומוזנחת, הרבה יותר קשה לתפקד מאשר במשפחה קטנה ומוזנחת,

ואולי אם זו הייתה משפחה קטנה ולא גדולה, היא לא הייתה מוזנחת. (שוב, למי שמסרבת להבין אותי, אני לא מכלילה על כל המשפחות הגדולות, נהפוכו)

הלוואי ואני הייתי בריאה לגמרי , לא שאני חולה, ממש לא, אבל בעניין של משפחה גדולה אני לא אוכל לעמוד מבחינה רפואית-פיזית (קוראים לזה הפרעת שינה.) 

והייתי יכולה להיות אמא של משפחה מרובת ילדים. זה הדבר שאני הייתי רוצה

ואין לאף אחד בעולם מושג כמה דמעות שפכתי על זה עד שהבנתי שכנראה אם יש לי הפרעת שינה

כניראה ה' לא מצפה ממני שיהיו לי הרבה ילדים כי הוא זה שנתן לי את הבעיות, ושזה מה יש וזו לא אשמתי וצריך להשלים עם זה.

לא דיברתי על מישהי מסויימת כשדיברתי על משפחות גדולות וילדים לא מושקעים בעליל,

וכתבתי שאין לנושא הזה גם קשר לאותו מקרה שסיפרתי עליו.

דיברתי באופן כללי, ככה שלדבר באופן כללי , זה לא להיכנס לשיקולים של מישהי,

אלא לדבר על תופעה כללית.

והסיכוי להיכנס 5-6-7 פעמים להריון עם מניעה הוא מאוד קלוש.

אין מצב שמישהי לא רצתה 10 ילדים, וככה סתם נהיו לה כי ביותר מהריון אחד או שניים היא הייתה בין האחוזים הספורים שנכנסים להריון עם מניעה. אולי בתאוריה זה אפשרי, במציאות הכרתי כאלה שנכנסו להריון פעם אחת עם גלולות. לא מיזה נהיים 8  ילדים למי שלא רוצה 8 ילדים.

כתבתי ש"לרוב הנשים קל להיכנס להריון" ועובדתית זה נכון. 

הרבה פעמים ילדים למשפחות מרובות ילדים הם יותר עצמאיים, מסתגלים, חברותיים וכו', 

לא צריך להגיד לי את זה, אני יודעת את זה,

ואני לא יודעת מאיפה קפצתן להסיק שאני לא בעד משפחות מרובות ילדים, כי זה בדיוק ההפך.

אבל זה כשהמשפחה מרובת הילדים מתפקדת בצורה נורמלית והילדים בה מושקעים ברמה הגיונית 

(אני לא מדברת על חומרית, ממש לא, אלא על רגשית, אינטלקטואלית וכו' )

אני דיברתי כאן על משפחות שמביאות לעולם ילדים רבים ולא משקיעות בהם, 

בסיגנון של "יאללה עוד תינוק לאוסף" ... 

והשקעה זה לא בבגדים ומותגים, זה, בהכללה, מה שמקבלים הרבה פעמים ילדים מוזנחים רגשית כדי לפצות על ההזנחה של ההורים, יש ילדים מושקעים ומאושרים שלובשים בגדים שעברו 20 שנה, השקעה זה בלדבר עם הילד, להקשיב לו, לתת לו חום,

להיות סבלני אליו, להקריא לו סיפורים, ללמד אותו, לפתח אותו מבחינה שכלית וגופנית, לא צריך בשביל זה מותרות וצעצועים יקרים, ממש לא

ולא כל אחת מסוגלת לעשות את זה כשיש לה שיירה צפופה של ילדים קטנים,

ככה שהרבה פעמים יוצא שהתינוקות שוכבים חצי יום בעגלה כמו טמבלים, או צורחים או מסתכלים על התקרה, 

וה"גדולים" בני השנתיים, בקושי יודעים לפתוח את הפה ולהוציא משפט תקין, כי אף אחד לא טרח לדבר איתם יותר מידי. 

ואני שוב מדגישה שאני לא מדברת על כל המשפחות מרובות הילדים, רוב המשפחות הגדולות שהכרתי כן משקיעות בילדים שלהם, אבל יש פה כמה שלא מצליחות להבין את זה 

שאני בעד משפחות גדולות לפחות כמוהן, רק תלוי למי ואיך.

מסקנה מכל החפירה הזאת,

מי שאין לה סבלנות ויכולת להשקיע ולטפח מבחינה רגשית ופיזית את הילדים שלה,

שתתייעץ עם מכון פוע"ה מה לעשות. חבל עליה וחבל על הילדים שלה. 

ואין להמשך הדיון הזה שהבעתי בו את דעתי על משפחות גדולות,

שום קשר למקרה על ההתערבות שהתחלתי איתו את השירשור. אין שום סיבה הגיונית לכך

ש"תקעתי" את הדעות שלי בנושא משפחות גדולות, דווקא בשירשור הזה שדן על האבא והילדה,

חוץ מיזה שאני מרצה לכל העולם ואחותה את האידאולוגיה שלי בנושא, בכל מצב ובכל רגע נתון,

אז יצא שגם כאן דחפתי את זה., בלי היגיון.. אולי כי לא היה נעים לי לפתוח שירשור חדש עם המשנה סדורה שלי בעניין.

בס"ד.

להיות אימא זה קשה. נקודה.

ובמיוחד בילד שני. המשפחה צורכצ יותר כסף, ולכן עובדים יותר, מקשה מאוד, לאישה יש גם הורמונים שגם מקשים מאוד עליה ועל הבעל. וזה לגיטמי שתהיה חוסר סבלנות זמנית, כמובן עם נסיון לשלוט בעצמך כמה שיותר.

אבל ילדים שיש להם אחים והרבה אחים, הם הרבה יותר מאושרים ובעלי כישורים חברתיים ממשפחות של 1-3 ילדים, למרות שהם חוו הרבה יותר הורמונים וחוסר סבלנות.

לא הכל נראה לעין, יש הרבה בנפש האדם.

סליחה, אבל ממש הוצאת דברים מפרופורציות!

אז יש לי ילד אחד בן שנתיים. חכם, דעתן, מתוק ועקשן. כשאני מחליטה לתת לו לבכות כמה זמן שצריך זה רק מתוך טובתו!!!!!!

לא מתוך עייפות שלי או טיפול באחים אחרים!

זה פשוט לא קשור!

לא שאני בעד שילד יבכה הרבה זמן לעיתים קרובות, אבל יש מצבים שרק אם נותנים לילד לבכות ולהוציא את מה שיש לו זה יעזור. עובדה שאחרי שהוא נרגע הוא בא כמו מלאך "לשים ראש וללטף".

וזה ממש לא קורה לעיתים קרובות, בעיקר בעת שינויים אפילו כמו לנסוע שבת לסבא וסבתא, אז מתוך טובתו אנחנו לא נוסעים הרבה כדי לא לשנות לו את השגרה, אבל כשזה קורה והוא נכנס להיסטריה אז לא קורה כלום!!!

וגם קרה שאחרי שהשתבשו לו זמני האוכל והשינה הוא צרח וצרח בבכי של עייפות ושמנו אותו לישון והוא בכה- 15 דקות!! עד שנרדם וקם כמו חדש.

גם לזה את קוראת עוול?! (לא מדברת על למה להגיע לסיטואציה כזאת, לא הכל תמיד בשליטתנו)

את בעמך אומרת שהילדה מתמודדת כרגע עם מציאות שהשתנתה ודורשת צומי, אז יש דרך לקבל צומי! וזה לא בדרך של בכי על רצפת חצר ביכ"נ.

ויכול להיות שבסיטואציה המסויימת אכן האב טעה והיה צריך לנהוג אחרת. זה עדיין רחוק כרחוק מזרח ממערב מ"עוול".

ועדיין, לפי מה שהבנתי מהמקרה- ההתערבות שלך רק מזיקה לילדה ולא לתועלתה. (אם כי בטווח הקצר נראה לך שעזרת לה)

המעקב הזה שלך אחריהם

גם בגן ראיתי וכו...

מזה המעקב הזה?

את הכישרון של הצפייה הזה תנתבי לילדייך

אם לבעלי היה קורה מקרה כזה

ומישהי היתה מגיעה ועומדת שעות ומטפלת בילדה שלנו היינו מסתכלים עליה קצת כקרציה.

אנחנו הורים חכמים

ובכלל המהירות של פנייה לרווחה לא רק אצלך.. מחלחלת זוועות  ,איפה תנאי לשון הרע לתועלת?

קל לרחם ולהשקיע בילד של השכנים..

את הרחמים שלפעמים צריכים לבא לילד שלנו (ואני לא אומרת שאת לא משקיעה בילדייך) אבל עודף שימת לב במה קורה אצל השכנים לוקח מהשימת לב שאמורה להיות במה קורה אצלנו.

ודבר אחרון . זה שהיא נרגעה אצלך, זה כי לא ממך היא רצתה צ'ומי

אני אמא צעירה לששה ילדים ברוך ה'. משתדלת לעשות את הטוב ביותר ועושה הרבה פעמים טעויות.

אם היית מנסה להרגיע ילד שלנו בזמן שאנחנו לידו ומסיבה זו או אחרת לא מתייחסים אליו אני חושבת שהייתי די כועסת עליך במילים עדינות.

הילדונת, זה לא יזיק לה ולא יגרום לה לשנוא את אביה. ילד יודע להבחין בין הוריו לבין אחרים, כמו סבא וסבתא המפנקים.

לא יודעת אם לכתחילה היה עליה להתערב, אבל זה לא כזה נורא לפעמים שמישהו "מבחוץ" מרגיע.אם זה היה האבא, ש"נכנע" לסצנות, לדעתו, אז זו הייתה בעיייה חינוכית, אבל כל עוד זה מישהו שמחוץ למשפחה זה לא כזה נורא בעיניי.

לא נראה לי שהייתי מעזה לנהוג כמוך במקרה עם הילדה, 

אולי כן להרים ולהרגיע אבל לא ממש קרוב לאבא, יותר בצד.

אני אישית לא רואה בזה שבירת מילה,

כל עוד את לא מספקת לילדה את הדבר שעבורו היא בוכה והאבא מונע.(במידה ויש כזה מעבר לצומי)

ולהפך, לעתים נדירות ממש, כשאני בוחרת לנהוג ב"קשיחות" כלפי הילד שלי, (לתת לו לבכות)

אני כן אשמח אם מישהו ירגיע אותו, כי הנקודה היא לא שאני רוצה שהוא יבכה,

אלא כי אני רוצה שהוא יידע שממני באופן כזה ובנסיבות האלו הוא לא ישיג את הצומי שהוא מבקש.

לא נראה לי שהיה מפריעה לי התערבות כזאת, ולהפך.

היו כאן שכתבו שאת משקיעה יותר מידי אנרגיה במעקב אחרי הורים אחרים,

ורק את יכולה לדעת אם באמת יש בזה אמת, או שפשוט דברים שאת רואה אותם.

(לא תמיד צריך לעקוב אחרי אנשים כדי להיחשף להתנהגויות שלהם)

בכל אופן יכול להיות- ואני מסייגת כי אין לי באמת מושג עד כמה זה נכון,

אבל יכול להיות שיש כאן עודף רגישות ושזה יושב על נקודה כואבת אצלך בנפש.

לא אומרת שזה בהכרח ככה, בטח לא על פי כמה תגובות ושירשור שפתחת,

אבל כן הייתי ממליצה לך לבדוק עם עצמך, עד כמה זה סביר שדבר כזה יכאיב לך כל כך בנפש,

והאם זה באמת משהו אובייקטיבי שגם משתתפות הפורום לו היו רואות היו מרגישות אחרת,

או שאולי יש נקודה כואבת בלב שלך, שגרמה לך להעצים את הסיטואציה הזאת, ואת תחושת העוול שבה.

מה שבטוח אני מאד מעריכה את הרצון שלך לעזור לילדים,

שהם די חסרי ישע בפני עצמם בגיל הזה,

אבל כאמור כן ממליצה לבדוק פנימית, האם זה מצב אמתי של הילדים,

או כאמור משהו שצריך התייחסות אצלך בלב.

בהצלחה יקרה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

האבא רצה לחנך את הילדה ולא להכנע לה באיזה שהוא עניין שאיננו יודעים מהו.. וזכותו לנהוג כך

ואת הרגעת אותה מבלי שהוא יאלץ להרוס את עקרונות החינוך שלו..

רק רציתי להעיר לך שעודף צומי הורס לא פחות מחוסר צומי

משום מה דווקא ילדים שאמא לא מרפה מהם עם אהבה בלתי נשלטת גדלים עם הרבה בעיות ותסמונות מוזרות וקשיים שצצים משום מקום

ובקשר למקרה שני על ילדה שיכלה להידרס נראה לי את צודקת . אז אולי כשהורים שלה יהיו בגינה תספרי בין לבין שקראת בחדשות על מקרה מפחיד כשילד נדרס- נראה לי מדווחים על מקרים כאלה מפעם לפעם

וזה באמת מעצבן כשאנשים זרים מעירים לי בלי להבין שום דבר או מתוך איזה גישה מערבית מבוססת על פרויד 

מציעה לך לקרוא עליו בויקיפדיה ולהחליט לבד מה שוות תאוריות מוזרות שלו ובאיזה מצב- יכול להיות שתחת השפעת סמים- הוא המציא אותם

מדברת במקום של אמא לבנים ב"ה מקסימים אבל שאוהבים הרבה צומי ואתגרים, הייתי ממש בל ממש

מתעצבנת עליך בלשון המעטה.

כמו שאמרו קודמותיי אין לך מושג מה קרה שם אם האב ובמקום ללכת מהמקום ולא להביך את האב שראית את הסיטואציה ואת חברה שלהם, אז זה ממש לא נעים עוד להתערב?

לדעתי , ממש לא במקום.

לי יש מספיק התמודדויות עם הילדים שלי ואין לי שום צורך בעזרה של אף חברה שדוחפת את האף שלה. ומתנצלת על הישירות אבל זה כבר קרה לי כאמא ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי, זו הדרך שלי וזו הגישה של, מי היא אותה אחת שתבוא באמצע הרחוב ותתערב לי בחינוך???

מזכיר לי שהיתה לי חברה שתמיד הסתכלה על ילדים של אחרים והיתה אוהבת להשמייעאת דעתה על צפיפות ילדים, והשובבות שלהם, והיום ידו של הבורא הביאה אותה למצב של ילדים צפופים הרבה יותר משל הנורמה. ובמקרה זה לא היתי מחלפת איתה בחיים בילדים... עם כל המופרעות שלי ילדיי אין עליהם...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ואם את לא יכולה לראות - אל תסתכלי.

גם עם ילדים שנו אנחנו לפעמים טועים, מה כבר לדבר על ילדים של אחרים...

הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.

לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.

אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)

בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅

באמת סביר לגיל?

כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....

אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.

אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.

אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.

אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.

באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.

נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני

שבאמת למדתי מהן לא מעט!

כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...

אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.

גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.

אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!

בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,

הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.

נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..

אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה

ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,

ברור שזה עובד.

כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.

אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.

הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.

אבל לא סוג עזרה כזאת.

את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)

זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.

אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.

צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה

את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!

כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.

אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.

מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.

כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.

בהצלחה רבה!

אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,

כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.

אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)

זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...

כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן

כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...

אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...

תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''

כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)

הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות.

אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.

כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה.

עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

מחשש לאוטיניג

מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי

תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.

אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.

העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.

סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.

זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.

נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.

אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.

ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.

ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים

כתבו לך כאן מאד יפה,

אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"

שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?

אם יש קושי עם גבולות -

ילד שמתקשה להסתגל

או הורה שמתקשה להציב גבול

או גם וגם.

אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.

כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.

יותר מזה

הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.

את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...

במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.

זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת

בונים אותם בשעות היום ברוגע

לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת

את אדם מבוגר

לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה

אבל קשה לו

והוא ילד בן 5

בעיניי

אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי

שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)

צריך לעזור לו

גם אם זה פוגע בשינה שלך

(אםשר לצמצם את הפגיעה

נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)

ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.

ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.

נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.

ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...

ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)

לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.

שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!

סליחה שאני מתמקדת בזה

יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.

אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.

הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).

ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.

נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.

בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.

או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.

ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)

בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.

שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!

ארוע!

אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,

תקשטו את הבית עם בלונים

תכיני/תקני עוגה

תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת

אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט

אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.

אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה

לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.

היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד

יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.

אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים

וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.

אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.

מזל טוב

והרבה נחת ובריאות

ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד

אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.

כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן

אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…

ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.

ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)

ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!

אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.

ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷‍♀️

ולא הרבה חגגו, מה שהיום מי שלא חוגגת זה מוזר.

ובעיני טוב שזה השתנה והיום הבנות מקבלות יחס ולא רק הבנים

מהכיתה שלי, היינו 41 בנות, אני היחידה שלא חגגה. ואפילו מי שחגגה בכיתה ז' והייתה בבית ספר אחר, הזמינה את כל ה41 בנות מכיתה ו' של שנה שעברה. ובכל זאת לא הרגיש לי שקופחתי או משהו

מוסיפה שכן חגגו, פשוט הלכנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אולי באמת פעם זה היה יותר נחשב מהיום. בכל מקרה עם חברות/ משפחה מורחבת לא חגגו לי

בת כמה את?

אני בת 35 וגדלתי בפריפריה אם זה משנה.

אחת חגגה באןלם, אחת מסעדה וכל השאר בבית. גם אני. זה היה מעין יומולדת משודרגת אבל לא בת מצווה של ממש.

בת 32 וגרה במרכז. כנראה זה משנה, כי הרוב חגגו באולם של בית כנסת, אף אחת לא חגגה בבית כמו יומולדת (אולי בגלל שבאמת היינו כ"כ הרבה בנות, לא יודעת).

וגרתי בפריפריה- מתוך הכיתה שלי היו 2 בנות שחגגו רק בבית

אצלינו בכלל היה גם בת מצוה משפחתית באולם וגם בת מצה של חברות בבית, היום אני רואה שעושים בת מצוה אחת לכולם.

הייתי בטוחה שהיום יש מהפך לעומת פעם אבל כנראה רק אצלנו..

כלומר בחצר הקטנה של ההורים, חגיגה מכובדת ויפה.

הילדים שלי יחגגו באולם כי המשפחה המורחבת שלהם גדולה כמעט פי 10 מהמשפחה המורחבת שלי.

לק"י

אבל כן, חלק מהבת מצוות היו קטנות יותר אע פשוטות יחסית.

יש כאלה שלבנים עשו חגיגה גדולה יותר.

ומי שכן ממש בפשטות, להבדיל מבנים

או באולמות, רובן בישוב, פשוטים יחסית. חלק בבית. אבל לגמרי היו שמלה, ריקודים, אוכל, יצירה לפעמים.

חלק באולם מפונפן

הרוב באולם של בית הכנסת.

אבל לגמרי היה אירוע

ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.

את והיא

לפני/ אחרי הלידה

משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב

יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל

אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים

לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות

שלמרות שלך זה פחות נוח הרגשת את הבת שלך ואת רוצה למלא את הצורך שלה למרות שזה מתנגש עם מה שנראה לך נכון דווקא..

כדאי להציע לה 2-3 רעיונות מפורטים (שתדע למה לצפות מיכולותיכם, ושלא תתאכזב) ולשאול אותה מה היא מעדיפה

הרבה פעמים דוחים מכל מיני סיבות (ספירת העומר, החופש הגדול ועוד…) אז ברור שגם פה אפשר וכדאי לדחות.

ממש מבינה אותך שאת שונאת ארועים. גם אני ממש שונאת אבל לא העליתי על דעתי שלא לחגוג לבת שלי. יש בזה משהו מאד מאד פוגע.

מנסה לדמיין מציאות שבה לא עושים לילד בר/בת מצווה, וואלה זו יכולה להיות שריטה כואבת לכל החיים.

היא לא ראויה לחגיגה? לציון משמעותי?

אז ברור ומובן שקשה בתשיעי, תקבעו בחנוכה, תקבעו עוד חודשיים קדימה. אבל שבו איתה ותחשבו יחד מה המסגרת שנכונה לכם ולה. תקשיבו לרצון שלה ושלכם ותנסו לבנות משהו שיהיה לכם טוב, משמעותי ומצמיח.

בהצלחה רבה ולידה קלה!

לי לא חגגו בת מצווה.

ההורים שלי לא דתיים.

הם לא ראו צורך לחגוג לי בת מצווה.

לבנים כן, לי לא.

אין לי ספק שההורים שלי אהבו אותי, אוהבים אותי ויאהבו אותי לעולם.

אבל ההחלטה שלא לחגוג לי ולבנים כן, הייתה החלטה שפגעה בי למשך שנים קדימה.

ממש ממליצה לחגוג בקטן, אפילו לא במועד, תוך שיתוף הילדה במתכונת החגיגה.

אני אפילו לא זוכרת למה אבל מסכימה עם זה, צריך לחגוג. בטח אם הילד רוצה

אפשר משהו בקטנה כמו סדנא לחברות ואחכ חגיגה עם משפחה מצומצמת וחברות..

אבל לוותר לגמרי נשמע לי עוול, אני מניחה שרוב הבנות חוגגות.

אפשר משהו קליל, לקנות הכל מוכן.

מוזיקה, ריקודים

דבר תורה.. לא צריך הפקות, אבל לא יתכן שרק לה לא יהיה, לא פייר.

שזה שאת לא אוהבת חגיגות רלוונטי רק במידה מסויימת.

בדבר כזה גם הרצון של הילדה צריך לבוא לידי ביטוי או לפחות למצוא דרך אמצע ביניכן.

אבל לא הייתי מעבירה את התאריך הזה בלי שום ציון.

אפילו לציין עוד חודש חודשיים אחרי הלידה.

אולי שבת משפחתית עם הסבים והסבתות וכמה בנות דודות,

אולי סדנא וארוחה לחברות,

אולי טיול של שתיכן וארוחה משפחתית בחוץ,

בטח תוכלו למצוא משהו שיציין את השנה המיוחדת הזאת

אולי...

שלא תרגיש שהיא נדחקת הצידה, או ששכחו ממנה...

כל הכבוד לך שאת מוכנה להשקיע בזה משאבי נפש (וזה המון).

מוערך מאוד בעיני.

בת מצווה זה דבר גדול בגיל הזה, ולרוב הנשים שאני מכירה זה עדיין גדול בעיניהן עד היום.

אח'כ זה לפעמים 'עבר זמנו' ואין מוטיבציה להרים משהו

וגם שלא תרגיש שנדחקת הצידה כמו שנאמר כאן

מי ומה

ילדה בת 12 תזכור ועוד איך.

כדאי לשבת איתה ולהבין מה היא רוצה ומה האפשרויות שיעשו לה טוב.

זה שאת לא אוהבת אירועים- זה כבר גיל שצריך לעשות הפרדה ולהבין שאת זו לא היא ולהתאמץ בשבילה.

תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות עבורה, ואיך מה שאת יכולה מתכנס עם מה שהיא רוצה.

אפשר לעשות בסגנון מסיבת בריכה עם החברות, מפגש חגיגי בבית קפה עם משפחה, (עמדת בלונים והקרנת מצגת למשל יכול להקפיץ מסתם מפגש לאירוע בלי לטרוח יותר מדי)

אפשר טיול חברות לכותל או לאתר אחר עם משמעות. (משכן שילה אתר מהמם אם אתם בקטע)

אפשר טיול אמא ובת.

האפשרויות רבות, אבל לדעתי צריך קודם להבין את ההפרדה בין ההעדפות שלך להעדפות שלה לגבי עצם הציון ולבדוק מה היכולות.

אגב הייתי משנה את הטרימינולגיה ממשהו קטן שנותן תחושה של צמצום לאירוע קונספט שנותן תחושה של מיקוד.

בהחלט צודקות .

כל מה שהעלתן רלוונטי ונכון. תודה

זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב

בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.

היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון

עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?

אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?

קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?

הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים

היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו

מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה

וחוץ מזה

אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ

תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?

אם לא - שחררי

לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך

ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.

כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.

כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.

לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.

אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.

שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️

הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.

היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.

בסוף מסתדרים עם מה שיש.

יישאר איתך בבית יולדות?

כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות

אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)

מי יהיה עם הילדות?

אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות

זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.

לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם

זול/ חינמי לעשות בו את האירוע...

הייתי עושה פשוט בחוץ, אבל זה חורף.

כיבוד אני אביא בעצמי

אני חושבת שכדאי למצוא רב או מישהו שמקובל עליכם בשביל השאלות שלך. אולי לשאול את ההורים שלכם?

יש כאלו שבכלל לא חוגגים חלאקה, יש כאלו שחוגגים חלאקה חצי שנה לפני או אחרי, ויש כאלו שמקפידים דווקא על התאריך המדויק של יום הולדת 3. אז או שתבררי מה העניין אצלכם, או שמה שתעשו יהיה טוב, כי יש כאלו שזה המנהג שלהם...

ועד סיום יום ההולדת כלומר מצאת הכוכבים עד שקיעה יום למחרת כבר התספורת צריכה להיות ככה שניכר שהשאירו פאות (כל אחד כמובן לפי אורך הפאות שמשאירים)

אל חשוב לשני הצדדים להיות בחלקה עצמו ולהשתתף בגזירה אז תזמיני אותם באותו יום. ואם פחות חשוב להם אז תעשו מסיבה ללא גזירה

יש כאלה שמקפידים לספר דווקא באותו יום, יש כאלה שעושים חלקה אבל יכולים לעשות גם לפני או אחרי, יש כאלה שעושים דווקא בל"ג בעומר, ויש כאלה שלא עושים בכלל.

גם לגבי מה לעשות.

אפשר לעשות אירוע ולהזמין את כל המשפחה, אפשר לעשות משהו בקטנה, אפשר ללכת לרב שיעזור את השיער, אפשר לנסוע מחירון או למקום אחר, ואפשר פשוט לספר בלי שום טקס.

אם אתם לא מקפידים על משהו ספציפי, אפשר לחבר את החלאקה לאירועים אחרים.

אם יהיה לכם נוח שהוא יהיה מסופר חלקית, אפשר שכל צד יגזרו בזמן שמתאים, ובסוף לספר אותו.

אם זה יציק לו, אפשר לספר אחרי האירוע הראשון, ובשני לחשוב על משהו אחר שאפשר לעשות. (אצלינו ילד החלאקה נותן לכל אחד מטבע לצדקה לפני שהוא גוזר).

וזיהיתי

אנחנו עשינו טת התספורת עם שני הצדדים באותו יום אבל בסוף זה מנהגים אז שום דבר לא חייב

הוא ידע להגיד לכם לאן כדאי לפנות ואיך להמשיך טיפול

בשורות טובות

קיבלתי המלצה מרופא הילדים שלנו (המליץ על מישהו שעובד עם הקופה והוא מכיר אותו אישית)

אז אולי רופא המשפחה יוכל להמליץ / לברר לכם על נוירולוג למבוגרים?

קראתי שהדיאטה הקטוגנית שבה לא אוכלים פחמימות אלא רק שומנים וחלבונים הומצאה במקור עבור ילדים שלא הגיבו לתרופות נגד אפילפסיה.

נעשים על זה עדיין מחקרים בארה"ב

שווה לברר האם מתאים או יכול לעזור

ממש מעניין על הדיאטה הקטוגנית. לא ידעתי את זה.

טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל

אבל בגלל שזה פורום הריון ולידה אני אדגיש שדיאטת קיטו מאוד לא מומלצת לנשים בהריון!!

ומצאו שזה פוגע בעוברים לטווח הארוך

בו כמה תרופות לא מאזנות את ההתקפים

לרוב אומר שהאיזון קשה או בלתי אפשרי להשגה

ואז מנסים תרופות/ שילובים חדשים

שלפעמים יותר עובדים

לי יש ניסיון טוב עם עין כרם עם המרפאות הנוירולוגיות ילדים/ מבוגרים

מה שטוב במרפאה של בית חולים

שהם מתייעצים אחד עם השני

ואז אפשר ללכת שם למבחר רופאים

או שפונים בצורה פרטית למרפאות שם, בעין כרם?

הבנתי שיש שיטה מסויימת שבה גורמים להתקף אפילפסיה בבית חולים, תחת מכשירים מיוחדים ואז יודעים להבין יותר איזה סוג כדורים להתאים. את יודעת אם בעין כרם עושים את זה?

הבנתי שיש גם מצבים שבאמת לא מצליחים לאזן עם כדורים ואז אפשר לעשות ניתוח...

התחייבות מהקופה

את התור מזמינים בזימון תורים של הדסה

אני לא מכירה שגורמים להתקף

אלא רק בדיקת eeg

גם ניתוח לא תמיד פותר

השיטה שנתקלתי בה זה רק משחק עם סוגי תרופות ומינונים

ומענה תרופתי טוב להתקף

לא מפרטת קרבה מחשש לזיהוי..

בכל מקרה היו לה מלאאא התקפים, ממש בלי סוף. לקחה בית מרקחת של כדורים, וזה לא ממש עזר. כל חודש - חודשיים הייתה מורדמת למספר ימים מרוב התקפים.

עשתה ניתוח שבה השתילו משהו במוח, לא כלכך מבינה בזה אבל המגנט מזהה את ההתקף ומונע את זה.

תדירות ההתקפים ירדה משמעותית, מאז הניתוח לפני שנה, היה לה אם לא טועה 2 התקפים. גם כשיש התקף זה יחסית קל ולא מרדימים אותה לכמה ימים. השאיפה להוריד אותה כמעט לגמרי מהתרופות או לפחות לעבור לתרופה אחרת שמותרת בהריון (היא רוצה להביא ילד).

קוראים לרופא פרופ' ניקולה מאגיו

ממה שהיא אומרת, מנהל המחלקה בשיבא. לוקח בפרטי 1000 לפגישה, משערת שאפשר להגיע אליו גם בתור ציבורי.

בהצלחה.

האמת שמה שכתבת ממש ממש מייאש,

כי זה אומר שגם אם עושים ניתוח, וממשיכים תוך כדי עם הכדורים- עדיין זה לא בשליטה, והיא מקבלת התקפים.

הרצון העיקרי זה האפשרות להיכנס לשיגרה, לקבל אישור מרופא תעסוקתי שאפשר לעבוד, וגם להיות מסוגלת לטפל בתינוק, להחזיק אותו בידים\לקלח\להאכיל, בלי חשש לסכן אותו אם יקרה התקף תוך כדי.

ואם כלום, כולל גם ניתוח לא יכול להבטיח את זה- זה מייאש מראש 😒😣

מכירה אחרת עם אפילפסיה, יציבה מאוד (ברמה שלא היה התקף מגיל ילדות)

של הרופא, אברר על זה.

תודה!

אם יש לי פסים זה כנראה בגלל שהגלגלים של המכשיר לא ממש נקיים

וגם הבנתי בכל מיני קבוצות שיכול להחות בגלל הרבה חומר גם

הייתי בטוחה שעשיתי את היחס לפי ההוראות אבל אנסה עם פקק אחד פעם הבאה.

איך את מנקה את הגלגלת? אני לא באמת יודעת איך לוודא שזה נקי כמו שצריך

בעיקרון רואים אם יש עליה סימנים/ אבק

ואם אין אז הכל בסדר

אני שמה חצי פקק בכל מיכל, וזה מספיק לגמרי.

אני מנקה את הגלגלת במים ועושה ניקוי אחרי כל שטיפה.

אני לא מלכת הניקיון, בכלל לא אבל לטעמי הוא מנקה סביר.

מה שכן לא תמיד מספיק להעביר את השואב פעם אחת וצריך לעבור פעמיים שלוש

כלומר לפי ההנחיות אפשר נראה לי יחס של 1:30 אני חושבת.

הוא לא עושה לך סימנים אחרי שאת מעבירה פעמיים שלוש?

היה כתוב שאני ראיתי 5 מ''ל ממה שראיתי

בתופעה בדרימי שלנו, מידי פעם אני מוציאה את הגלגלת ועוברת עם מגבון בחריצים נתקע שם המון לכלוכים

לגבי החומר הפסקתי להשתמש אני ממלאת מים ושמן אתרי או שמני ללין

זה ממילא לא מחליף שטיפה..

להעביר מגבון

זה לא כמו שטיפה טובה עם מים ושפשוף

זה כן מבריק את הבית למראית עין זה סוגר לי את הפינה הזו

זה לא שטיפה עם מים אבל זה בהחלט חוסך לי אותה

ואין מה להשוות למגבון בגלל השאיבה

אבל העיקר שאנחנו נהנות מזה

ואני שמה שלושת רבעי פקק, באמת ראיתי שאם אני שמה יותר, יש סימנים , ויתרתי על הריח הטוב בשביל רצפה מבריקה ..

אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת

אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו

אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן

איך הניקיון שלו?

ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.

המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )

נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים

של משמרת השבת

יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה

של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...

חח מקווה שהוא ישרוד המקרר

בלי לזכור להעביר למצב שבת

לאחת הבנות. משהו מנצנץ כזה לשבת.

הגיע ממש אחלה, הקישוטים לא התפרקו למרות שממש חשבתי שאין סיכוי שהם ישרדו. שנה אחרי הבת שלי עדיין לובשת את זה לפעמים בשבתות וזה נראה טוב ונוח.

לא ניסיתי לכבס

בסך הכל הכללי חוויה טובה, כמובן שיכולות להיות נפילות. הן לא עמידות במיוחד( או בכלל) אבל גם נעליים מהארץ לא תמיד עמידות אצלנו.

מה שהכי טוב זה שמאוד קל להחזיר, אז אפשר להזמין כמה, למדוד, ולהחזיר מה שלא טוב.

החזיקו משהו כמו חודש, ואז נהיה חור בסוליה

תזמיני והכי הרבה לא יתאים אז תחזירי

לא סניקרס,בובה בעיקר לשבת

אני ממש מקפידה לא לקנות סקוטצ'ים,כל שאר הסגירות לא מפריעות לי.

מה שנוח לי זה המבחר שיש.

רובם המוחלט היו נוחות ולא סוליות קשות.

הנעל האחרונה בובה שהזמנתי הגיעה מעוכה אבל על הרגל זה הסתדר.

דווקא עכשיו קניתי לארוע לכל הבנות ולי יצא ממש טוב.

שקניתי בארץ

הם מחזיקות מעולה בנתיים. לא בשימוש יומיומי, אבל כן פעמיים בשבוע לפחות

סנדלים לא החזיקו כל כך והרצועות נקרעו..

לא מעוכות בכלל, הגיעו עם נייר דחוס בפנים כזה..

הן לא הדבר הכי איכותי בעולם.

לילדות לא יודעת אם הייתי קונה כנעל רגילה. כנעלי שבת הן מילאו את הפונקציה די מעולה. (נעלי בובה וכדומה).

היו פעמים שסקוצ' נשחק מהר.

האמת זה מעניין- ככל שהמידה היתה יותר קטנה נתקלתי הנעל יותר איכותית.

נעלים לי מחזיקות סה'כ יפה אבל הסוליה מאוד דקה. לרוב מזמינה מידה קצת מעל ומכניסה בפנים ספידה כדי לא להרגיש שאני הולכת על סוליה כ''כ דקה.. יש לי גם כמה זוגות אז זה לא שאני הולכת על הזמן עם אותה נעל. כנעלי מרכזית לא הייתי מסתמכת על נעלים משיין אלא על משהו קצת יותר יציב ובריא לרגל.

יש לך בנקסט אדידס מקורי ב 120 שקל. הבן שלי לובש אותם מפסח. חוץ מזה שהן קצת השחירו, הכל מושלם!

נוחות, איכותיות. ממש כיף.

הנעליים שכן קניתי שם, היו מעולות!!!

ממש אוהבת את הנעליים שלהם עבורי, לילדים לא כלכך ניסיתי כי חשוב לי נעל טובה ואיכותית