כל עוד המצב הוא שרוב מוחלט של המוזמנים הם מוזמנים של הורי החתן והכלה,

הם צריכים לממן את העלות שלהם.

לדעתי השינוי בראש ובראשונה צריך להיות צמצום מספר המוזמנים ב70%.

להזכירך - הורי החתן והכלה בחרו להזמין אותם - אז הם אורחים.

האם כשאתה מזמין אורחים לביתך הפרטי אתה מצפה שבסוף הסעודה הם יוצאי פנקס צ'קים מכיסם????

אתה מזמין אורחים - לפי דעתי ולפי ההגיון, זה צריך לצאת מנקודת הנחה בסיסית שהם אורחים שבמקרה הטוב יביאו מתנה נחמדה, לא משהו מפואר (כמו האורחים שמגיעים אליך לבית בדוגמא קודם, ויביאו כשי, בקבוק יין נחמד/כלי הגשה יפה ובמחיר שפוי וכו'...) - אבל לא לצאת ישירות בהתחלה מנקודת הנחה שהמוזמנים מכסים את המחיר של עצמם.

לא הגיוני. אתה רוצה שמישהו יכסה את המנה של עצמו? אל תזמין אותו. מי אתה שתקבע לו איפה ומתי ואיך הוא יבלה ערב בו הוא מוציא 200+ שקל לאדם למסעדה? הוא מעדיף לעשות את זה לבד עם אשתו במסעדה שהוא בוחר, ולא באולם המוני שהוא חייב להגיע לשם כדי לכבד את החבר שלו שהזמין וייעלב אם לא יגיע.

הזמנה לא יכולה להיות מתוך הנחה שהמוזמן יכסה את המחיר של המנה שלו. זה אבסורד.

זה לא סותר כמובן את מה שכתבת בסוף, שצריך באמת לצמצם את מספר המוזמנים...אני מסכים עם זה לחלוטין.

נכון שכיום קצת איבדנו פרופורציות מ-2 הכיוונים.גם מבחינת האירוע וגם מבחינת המתנות.

אבל אני מרגישה שזאת לא הדרך:

*צריך הרבה אומץ בשביל להביא מתנה פשוטה לחתונה מפוארת

*גם לא נעים לנסות לשנות סדרי בראשית על חשבון הכיס של בעלי השמחה

*כדי ששינוי כזה יצליח,צריך שתהיה הסכמה קולקטיבית,לא מספיק שרק אחד יביא מתנה פשוטה 

(בציבור החרדי זה בטח היה עובד יותר,מספיק שכמה רבנים יוציאו פשקוויל ו...)

*לעניות דעתי,השינוי צריך להתבצע בכיוון ההפוך,מהצד של בעלי השמחה

ובקשר למה ששאלת ברור כתב,על צמצום מספר המוזמנים,מסכימה מאוד

יש רבנים וציבורים שאוסרים! על קיום חתונות מעל רף מסויים.. בשביל לקבוע סטנדרטים חדשים לא על חשבון אף אחד. כולל לא על חשבון הנורמה החברתית לפחות המצומצמת של אותו ציבור/ קהילה.

אני לא מסכים ככ עם הדרך הזאת אבל יש בה הרבה מהאמת והטוב במצב הזה

את כותבת "לא נעים לנסות לשנות...על חשבון הכיס של בעלי השמחה" - רגע רגע, ועל חשבון הכיס של המוזמן זה כן בסדר לשנות את סדרי בראשית הנהוגים בכמעט אלפיים שנה הקודמים למצב האסורדי שקרה כאן?

הרי לא מדובר כאן בציבור שכולו אמיד כפר שמריהו - אז למה אני אמור להיות מוזמן, לדעת שמצד אחד אם לא אגיע אעליב את בעל השמחה, ומצד שני אם אגיע אצטרך לספוג קנס בדוגמת סכום רציני שיצא מכיסי ישר לכיסו של בעל האולם...? למה?

אולי מה שצריך לעשות זה פשוט לא להגיע לחתונות? "להחרים" חתונות בצורה שיטתית שיבינו שלא מתכוונים להוציא מחירים כאלו?

ואכן, היה טוב אם זה היה הולך מצד בעלי השמחה - אבל רואים שזה כמעט לא הולך היום, אפילו לא בציבור החרדי. את מדברת בסוגריים בעיקר על הציבור החסידי שם אכן נהוגות נורמות מעט מצומצמות יותר והאדמו"ר יכול ממש לנדות חסיד שלא ינהג לפי נורמות החסידות.

אבל אני חושב שכן, גם לצד המוזמן יש זכות להתחיל לבצע שינוי - ולפחות כל אחד לעצמו כפרטי יכול להיות אמיתי עם עצמו, להחליט כמה הוא יכול להוציא על חתונות בכל חודש לדוגמא, ועל פי זה להחליט לכמה מהחתונות שהוא מוזמן הוא יילך, או כמה יביא לכל חתונה.

המצב לדעתי אבסורדי ביותר וצריך להפסק כמה שיותר מהר. הבעיה היא שבעיקר מדברים ומדברים על זה, וכולם מזדעזעים - עד שזה מגיע לחתונה של הבן שלהם. אירוני וכמעט שמצחיק לולא זה היה עצוב מאוד. ואני ממש לא מדבר מקטע של קמצנות. להיפך, את כל הכסף שאתם רוצים, ההורים, לשפוך - תשפכו. אבל על הזוג. לא על אולם מיותר.

יצא לי לדבר עם חברים כמה פעמים על הנושא הזה.

מסתבר שאצלנו כמעט כולם היו רוצים להוריד סטנדרטים, חתונה הרבה פחות נוצצת, ושתכלול בעיקר משפחה וחברים קרובים, ממש לא הסדר גודל הנהוג. לא בכמות המוזמנים ולא בעלות.

אני לא חושב שיש חובה מוסרית לכסות את עלות המנה, וברור שאין חובה כזו אם המנה יותר יקרה מכפי שנהוג באותה חברה של מארגני האירוע. 

אבל, אף אחד לא מוכן (ולדעתי גם לא צריך) להיות חלוץ בתור מוזמן, זה לא נעים לצאת קמצן.

ומבין אלו שכבר התחתנו וכבר היו מוכנים להיות חלוצים, הכלה או הורי הכלה בלמו את הרעיון.

מסכים לחלוטין שזה צריך להשתנות, וידוע שיש מוסדות שמנחים לא להגזים בחתונות ולפעמים אפילו קובעים/ממליצים על תקרת הוצאות.

גם לדעתי, השינוי צריך לבוא מצד מארגני השמחה.

השינוי יכול להיות הרבה יותר טבעי אם קודם כל נצמצם את אירועי הבר/בת מצווה, ברית מילה, ובריתה.

וכאן אנחנו יכולים להשפיע גם בתור אחים של ... לא חייב לחכות עד החתונה כדי לנסות להוביל שינוי.

דבר אחרון, עוד מנהג שלדעתי צריך להיפסק זה לבדוק כמה כל מוזמן שם לך באירוע ולהחזיר לו את אותו הסכום באירוע שלו. לדעתי, זהו מנהג מגונה ביותר, שכל אחד ישים כמה שהוא יכול ויהא מבורך!

לק"י

בתור מארחת אין לי עניין שאנשים יממנו לי את החתונה, ולא הייתי בונה על זה..

ז"א שאני רוצה שיגיעו המשפחה והחברות גם אם אין להם אפשרות להביא מתנה בכלל..

ובתור אורחת יש לי עניין לתת מתנה, לא אמרתי שדוקא את הסכום שעולה מנה.

אבל מתנה שהזוג יהנה ממנה (ומה לעשות- שהמתנה הכי שימושית זה כסף?!.. אז אני נותנת כמה שמתאפשר לי).

חבל מאוד לדעתי שזה המצב,

וכן, על השני. (להוריד את סטנדרט החתונה)

פעם חשבתי גם להוסיף על ההזמנה שלא להביא

כסף/ משהו מעל ל--- ש"ח,

אבל אמרו לי שלא יתנו לי לרשום את זה,

ובעצמי תהיתי אם זה יפה...

(בינתיים נפסק שאציע, וכנראה שיהיה בסוף כדעתו, מה לכתוב ומה לא)

בעה"י

אני נותנת מתנה שפויה, ככל יכלתי.

אני עושה חישוב- 
האם המזמין יעדיף שאבוא עם סכום זעום או שלא אבוא בכלל. 
אם זו אפשרות א-אבוא בשמחה.
אם זו אפשרות ב-אוותר על התענוג וארוויח ערב בבית...

(בלי להכנס לך יותר מידי לכיס, רק בכללי מה נחשב אצלך שפוי?)

יש כאלה שבשביל 150 ש"ח זה שפוי, ויש כאלה ש50 - 100 זה שפוי וכו'...

לדעתי, ככלל - ההורים הממנים את החתונה צריכים לצאת מתוך הנחה שהם לא מקבלים שקל מהחתונה, לא הם ולא הזוג - ומשם לצאת למסע הזה. אם הם יבינו בגלל זה שכדאי להוריד את הסטנרדט ולהתחתן פשוט יותר ואת הכסף שנגחסך להוציא ישירות על הזוג - מה טוב. אם הם יחליטו בכל זאת לעשות חתונה מפוארת אבל מתוך מחשבה אמיתית שזה נטו ביזבוז כסף כי הם (לכאורה) לא יקבלו אגורה על זה - זה כבר מראה על חשיבה לא שפויה לדעתי בעולם...

שתבינו - המרוויחים היחידים מכל העסק הזה הם בעלי האולמות. הרי אם היה חוזר סטנדרט שפפוי בכלל הציבורים, יודעים מה היה קורה? נכון מאוד - גם בעלי האולמות היו חוזרים למחירים השפויים של פעם.

אני חותם לכם, כאחד שעבד סביב קייטרינג מסויים במשך שנה, שגם מנה שעולה 200 ו250 שקל היום באולם, גם אם הבעלים ייקח עליה רק 90 שקלים - הוא עדיין יצא עם רווח נאה בסוף החודש והילדים שלו לא יהיו רעבים ללחם...

אבל הנורמות של היום, מגדילים את התיאבון של בעלי האולמות שמרשים לעצמם לדרוש עוד ועוד.

לי זה ברור כשמש שהשעה ש80 -90 אחוז מכלל המתחתנים בארץ יתנהגו כמו שאני הצעתי, שהמחירים ירדו בהתאם וכך למעשה אפילו לא תהיה "הרעה" לכאורה באיכות האוכל. המחיר רק יעבור התאמה למציאות.

אבל הציבור, בטמטומו, סלחו לי, ממשיך עם ההתנהגות התמימה ודורשת הצומי באופן מובהק ואף אחד כמעט לא מוכן להיות החלוץ שיעשה מעשה אז כן - החתונה שלך ושל הבא בתור תהיה פחות "מפוארת" ואולי אפילו עם אוכל קצת פחות "ממכובד" מאוכל שמוגש בצורה ראוותנית במקום אחר(לאו דווקא טעים יותר) - אבל, וזה  האבל הגדול - הבן שלך, אם המגמה שאתה מתחיל תישמר, הבן שלך - כר יוכל להתחתן בלי חשש בנורמות ראויות הרבה יותר.

ושתבינו - אני אפילו לא מדבר עדיין על חתונה ברבנות או במדשאת בית הכנסת עם בורקסים וקריסטל - אני עדיין מדבר על חתונה באולם, רק שפויה הרבה יותר.

משגע. אין מילה אחרת.

ואם האופציה היא להביא סט ספרים או משו אחר שסביר להניח שהזוג לא ישתמש בהם או שיקבלו 4 כאלה או להביא כסף באותו שווי וזה יעזור להם פי כמה, אז זה עדיף בהרבה, כמובן שלא להשתגע עם הסכום..

אתה מקבל הזמנות לשתי חתונות בהפרש כמה שבועות ביניהן, ולשתיהן אתה מתכוון ללכת.

חתונה מספר 1 היא באולם שידוע לך שהוא זול יחסית, נניח סביב 100 שקל למנה.

חתונה שנייה היא באולם שנחשב מעט יקר, נניח סביב 250 שקל למנה.

עכשיו - לדבריך אתה לא ממן, אלא מביא מתנה, סבבה נעריך שזה כסף כדי שזה יהיה שימושי לחתן ולכלה - 

השאלה שלי היא:

האם לשתי החתונות תביא אותו סכום, בלי התחשבות במחיר המנה? (בהנחה שכל שאר הפרמטרים כמו קרבה לחתן וכמה אתה אוהב אותו - שווים, ושלא היה שינוי קיצוני במצב הכלכלי שלך בין החתונות)

אני חושב שזה יהיה ביחס הפוך למחיר המנה.

זאת אומרת, אם הוא אחד שיושב טוב (לפי המחיר שהוא מוכן לשלם),

אז כנראה אני לא צריך לפרנס אותו.

בושת המשמחים היא הבושה הגדולה עוד יותר שבתוך בושת נורמת המזומנים - וזה מוכיח עוד יותר שמה שכתבתי נכון. חבר'ה שמגיעים כדי לשמח באמת, לא כמו הדוד הזקן מנתניה עם כל הכבוד, או החבר לעבודה של אבא שבא בעיקר כדי להראות נוכחות ובקושי מזיז את עצמו בריקודים - החבר'ה שבאו לשמח, אבל מטבע הדברים פחות בעלי אמצעים, מקבלים מנות שלעיתים ממש מביישות, ובכל מקרה - לא שוות לשאר האורחים, ולעיתים אפילו בכלים חד פעמיים וכו'?

למה מה קרה??? כי הם לא משלמים כסף???

בושה וחרפה. אתה היית צריך לשלם להם בעמך (בעל האירוע) - כמו שאתה משלם לצלם, משלם ללהקה, לעיתים משלם גם לרב, ומשלם לכל מי שנוטל חלק בהפקת האירוע - ככה גם עקרונית אם להיות קר, היית אמור לשלם גם למי שעושה את השמחה בחתונה. אבל לא, מנצלים אותם, תבואו, תעשו את השמח, אבל תקבלו אוכל נחות בהרבה מהאחרים כי אתם לא מחזירים את התמורה הכספית הראויה.

בושה וחרפה.

לכן זה עוד דבר שברור לי - ולשמחתי ברור לרבים בחברה שךי - לחתונה שלי, החברים של החתן והחברות של הכלה, יקבלו בדיוק אותו אוכל של כולם, לא משנה כמה הוא יעלה, ובדיוק באותם סטנדרטים.

בצד של המוזמנים - בכל מקרה אני בייני"ש.

ולא. אין חובה מוסרית לשלם את מחיר המנה שלך.

יש חובה לשמח את החתן \ כלה. (כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו...)

גם בצד האורחים וגם המוזמנים.

לצערנו לרוב זה לא כך לא כאן ולא כאן - מוזמנים מרגישים מחוייבים לתת צ'ק, לרוב גם על פי פחות או יותר היוקרה והמחיר של המנה באותו מקום, וגם כאשר הם בעצמם עושים חתונה לילדיהם, הם עושים אותה ממש לא במחירים שאת ציינת שעשיתם - שזה מחירים באמת ממש זולים (איפה אפשר למצוא מחירים כאלה באמת בארץ היום??? זה כולל האולם או רק קייטרינג חיצוני והאולם במחיר נוסף? אולי כדאי שתפרטי על מקום מעין זה שאנשים שחושבים א]פילו על האפשרות כעת, יוכלו לבדוק את האפשרות הספציפית הזאת... )

לק"י

מהצד של האורחת, לא המארחת..

בסה"כ יש לי רצון לתת משהו ממני (בעיקר אם מדובר באנשים קרובים).

מבינה שאם רק הנסיעה עולה הרבה זאת בעיה.

חות מזה, שאני לא מוזמנת להרבה חתונות, ככה שהמשכורת שלי לא נגמרת מזה..

רק שהיום מחזירים אחד בחתונה של השני

הלכות זכייה ומתנה פרק ז

א  מנהג פשוט ברוב המדינות שבזמן שיישא אדם אישה, משלחין לו ריעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא במשתה, ובאים אותן הריעים והמיודעים ששלחו, ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן:  הכול כמנהג המדינה.  ואלו המעות שמשלחין נקראין שושבינות, ואותם האנשים ששלחו אלו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינין.

ב  השושבינות אינה מתנה גמורה:  הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין, כדי שיאכל וישתה בזוז אחד; ולא שלח אלא ודעתו שאם יישא הוא אישה, יחזור וישלח לו כמו ששלח לו.  לפיכך אם נשא זה, ולא החזיר לו השושבינות--הרי זה תובעו בדין, ומוציאה ממנו.  [ג] ואין יכול לתובעו, עד שיישא כדרך שנשא הוא.

ג  כיצד:  ראובן שנשא בתולה, ושלח לו שמעון שושבינות, ואחר כך נשא שמעון אלמנה--אינו יכול לתבוע ראובן להחזיר לו השושבינות, שהרי אומר לו איני מחזיר לך אלא בבתולה כמו שנתתה לי.  וכן אם שלח לו בנישואי אלמנה, אינו יכול לתובעו ולהחזיר לו בנישואי בתולה.

ד  עשה ראובן משתה בגלוי ובפרהסיה, ועשה שמעון בצנעה, או שעשה ראובן בצנעה, ועשה שמעון בפרהסיה--אינו יכול לתובעו, שהרי אומר לו איני עושה עימך אלא כדרך שעשית עימי.

ה  ראובן שנשא, ושלח לו שמעון שושבינות, ואכל ושתה עימו, ואחר כך נשא שמעון כנישואי ראובן עצמן, ובא ראובן ואכל ושתה עימו, או שקרא לו שמעון לאכול ולא רצה לבוא, או שהיה במדינה ושמע קול טבלה במקום שאין דרכן לקרות אחד אחד אלא כל השומע יבוא, ושמע ולא בא--חייב להחזיר השושבינות כולה:  שהרי ידע ולא בא, או קרא לו במקום שדרכן לקרות אחד אחד ולא בא.

ו  לא היה ראובן במדינה--מנכין לו דמי מה שאכל ושתה שמעון אצלו, ומחזיר שאר השושבינות.  וכן אם היה במדינה, ולא קראהו או לא הודיעו--מנכין לו; ויש לו עליו תרעומת, מפני שלא הודיעו.

ז  וכמה מנכין:  נהגו בניכוי אם דינר אחד שלח לו שמעון--אינו מחזיר לו כלום, שזה הוא דמי מה שאכל.  ואם יתר על דינר עד סלע שלח לו, מנכה לו מחצה.  מסלע ולמעלה, אומדין דעת המשלח.  [ח] ושיעור השושבינות--אם אדם חשוב הוא, מנכה לו מחצה; ואם צר עין ומדקדק בהוצאתו, אינו מנכה לו אלא שיעור מה שאכל ושתה, ומשלם לו השאר.

ח  [ט] מת שמעון קודם שיישא אישה, או שנשא ומת בתוך ימי המשתה--אין ראובן חייב להחזיר ליורשי שמעון כלום, שהרי אומר להם תנו לי שושביני ואשמח עימו.

ט  [י] לפיכך אם שמח עימו ואחר כך מת שמעון, או שקרא לו ולא בא, או שלא היה במדינה, או שלא הודיעו--הואיל ושלמו ימי המשתה ואחר כך מת שמעון, חייב ראובן להחזיר השושבינות ליורשיו:  או כולה; או בניכוי, אם לא הודיעו או לא היה עימו במדינה.

י  [יא] מת ראובן, ואחר כך נשא שמעון אישה, ושלמו ימי המשתה--מקום שנהגו לגבות השושבינות מן היורשין, כופין יורשי ראובן להחזיר בניכוי; ומקום שלא נהגו, אין היורשין משלמין כלום.

יא  [יב] מת ראובן אחר שנשא שמעון אישה ושלמו ימי המשתה--כופין את יורשיו לשלם השושבינות בכל מקום, שהרי נתחייב אביהן לשלם.  ואם כולה היה חייב לשלם, משלמין את כולה; ואם בניכוי, משלמין בניכוי.

יב  [יג] חמישה דברים נאמרו בשושבינות:  נגבית בבית דין, שאינה אלא כמו מלווה.  ואינה משתלמת אלא בעונתה כעין נישואי ראשון, שזה כמו תנאי הוא, אף על פי שלא פירש שעל דעת זו שלחה.  ואין בה משום ריבית; אפילו שלח לו דינר, והחזיר לו עשרה--מותר, שלא על מנת להוסיף לו שלח.  ואין השביעית משמטתה, שאינו יכול ליגוש אותו ולתובעו עד שיישא כדרך שנשא הוא.  ואין הבכור נוטל בה פי שניים כשתחזור ליורשין מפני שהוא ראוי, ואין הבכור נוטל בראוי כמו שיתבאר במקומו.

יג  [יד] השולח תשורה לחברו, או שנתן לו מעות כשמטה ידו, והוא ממאן ליקח, וזה נשבע שאי אפשר שלא תיקח והפציר בו עד שלקח, וכל כיוצא באלו--אף על פי שלא פירש, הרי אלו מתנה, ואינו יכול לחזור ולתבוע, עד שיפרש שהיא מלווה.

יד  [טו] וכן השולח לחברו כדי יין וכדי שמן ופירות בעת הנישואין--אינן נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים; ולא נאמרו דיני השושבינות אלא במעות בלבד. 

אני מסכים איתך שאם מנה הייתה במחיר שפוי - לדעתי באישית בלבד שפוי כיום זה 50-100 שקלים, פחות או יותר - אז כמובן שבכל מקרה אדם מביא מתנה - ואז זה יכול להיות סכום כסף כנהוג עד היום, אבל במחיר השפוי הזה, ויוכל להיות גם מתנה שימושית בשווי פחות או יותר דומה, כספית (ולא ניכנס עכשיו לשאלה: "אולי עוד מישהו יביא לו אותו דבר"...רק לצורך ההסבר הבאתי את זה).

מתנה של אורח שמגיע לאירוע זה הגיוני ביותר, שלא תבינו אותי לא נכון, ואני גם לא מתנגד להבאת כסף כמתנה לאירוע - לא רק בחתונה, גם בבריתות ובר מצוות וכו' - מאז ומתמיד מתנות היו דבר מקובל בעולם, אבל הן היו כשמן הן - מ-ת-נ-ו-ת.

המצב היום הוא שזה כבר לא הבאת מתנה או סכום כסף שפוי - אלא המחירים מאמירים מעל ל150 שקל לאדם, ולרוב מגיעים ל200 פלוס (מוזמנים לבדוק את זה...הסטנדרט היום הוא לפחות 150-180 שקל למנה, ואתם יודעים את זה, וככה גם המתנות...) - וזה כבר לא פשוט. זה ממש קנס לאנשים שמגיעים לחתונה.

עם כל הכבוד - ההלכה שהבאת רלוונטית לזמנים של פעם שאז גם אנשים עשו אירועים שהיו קטנים במאות אחוזים מהאירועים שנוהגים היום. אם האירועים היום היו כמו בימי קביעת ההלכה - אני הייתי מסכים איתך בחפץ לב. מתנה במחיר ראוי ושפוי - בסדר גמור.

של 50 שח, גם של 100 אין. זה גם תלוי אם מתחתנים במרכז או בפריפריה. 120 לדעתי זה הגיוני לשלם

שהתחתנה עם מנות של 40 - 60 ש"ח. אז אני מניח שהם לא אכללו אוויר,ככה שיש מנות כאלה. היא גם אמרה שהאוכל היה בסדר גמור, טעים וטוב. אני מניח שהיא לא סבתא שהתחתנה לפני 50 שנה...

מוזמנת לבדוק עם אותה אחת...

בה"י

הייתי לפני כחודשיים בחתונה ברמת מגשימים . מחיר המנה היה  60  שקלים .

כמובן לא כולל את  המקום , שלחנות, כסאות, במות, תאורה וכו' 

אז מה בדיוק עושה את החתונה?

"כיצד מרקדין לפני הכלה - כלה נאה וחסודה", מצווה לשמח חתן וכלה - זה בריקודים, שירה, שמרחיבים דעתו של אדם!!!

זה לא ברור? הרי כל אחד רואה שמה שעושה את החתונה שמחה זה הריקודים לקול השירה והניגון...

זה לא שבאמת חייבים לו משהו - אבל זה בהחלט עניין של הכרת הטוב למי שהופך לך את החתונה לשמחה...

אבל ממש הכעיסה אותי האמירה השנייה שלך. מנות ילדים??? אתה רציני???

מדובר פה בחברה כבר בשנות ה20 לחייהם, לעיתים נושקים לשלישי - ואתה מדבר איתי על מנות לנוער???

אתה רציני???

אז כן. בהחלט יש עניין שישקיעו כסף בחברים. מי שלא משקיע כסף בחבר - מוכיח ישירות את הטענה שטענתי - משקיעים כסף רק במי שברור שיחזיר את התמורה שלו באופן כספי. כאילו נתינת תמורה של שמחה לא מספיקה.

רוצה שאני גם אחדש לך משהו? ישנם מקומות וחתנים וכלות שאין להם כל כך מי שישמח אותם - והם מזמינים אליהם במיוחד חבר'ה צעירים שישמחו אותם, מארגונים שונים שעושים את זה (בעיקר אני יודע שצעירי האיחוד הלאומי נכנסו לזה, לפחות בעבר...) - והחתן והכלה מממנים את ההסעה הלוך וחזור לחברים, ומנות כמו כולם (לפחות ממה שאני מכיר ויודע) - כי הם מבינים שלמרות שזה בהתנדבות וכמחוות רצון טוב, החבר'ה האלו באו לדבבר שהוא לא פחות מעבודה לכל דבר - כמה שעות שבהם הם צריכים לפזז, לרקוד ולשיר בקולי קולות כדי לגרום לשמחה לחתן והכלה.

דוד נחמיה בן ה55, וליאור החבר של האבא מהעבודה בהיי טק - מבטיח לך שהם לא רוקדים ולא משמחים את החתן והכלה כמו החברים של החתן.

אני חייב לחזור ולציין שהטיעון של מנות ילדים ממש מעליב, מביש ומבחיל.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

(לא מופנה ישירות אליך אלא ישירות לדעה ולאופן התגובה)

קודם כל - אני לא אמרתי שאם רוקדים מופרע יותר זה יותר טוב - אני אמרתי שהריקודים עושים את השמחה. הדוד נחמיה ל-א רוקד, זה לא נחשב ריקוד, והחבר של אבא מהעבודה בהיי טק במקרה הטוב יצטרף לסיבוב אחד.

מי שרוקד אלו חברי החתן, נקודה.

על המשך דברייך כמעט שאיני רוצה לענות אבל אענה בכל זאת - לדבריך יוצא שהחתן והכלה בחתונה הם זניחים בדיוק כמו המפיות שעל השולחן בחתונה. הם נועדו רק בשביל התפוארה של ההורים לערב שכולו הם ממנים, אז שיהיו בשקט החתן והכלה ושיודו שבכלל מזמינים אותם לערב שכזה.

זה מגוכך, עלוב ומשפיל. החתונה, ההורים אומנם ממנים אותה לרוב - אבל אחרי הכל זוהי חתונה של החתן והכלה, והורה שלא יתחשב ברצונותיו של החתן/הכלה שהוא משיא - זה הורה שלא שווה את היריקה שהייתי רוצה לירוק לעברו.

הורה שהחוסר רגישות שלו הוא דוחה כזה, שאם החתן מבקש ממנו משהו אחד וההורה מתעלם במצח נחושה ודופק מנות מביישות לחברי החתן - אין לי מילים עליו.

ואתה שוב מכנה את חברי החתן "ילדים", ו"דוחפים להם משהו שלא יהיו רעבים". ביטויים דוחים, חסרי רגישות בפרומיל ומזעזעים. מזל שאני לא יהיה בחתונה שלך או של אחד מקרוביך או של אחד מאחיך, כי על פי מה שאתה מדבר אני פחד שזה עובר בגנים.

ואתה שוב כותב כאן מספרים מטורפים של חברי חתן וכלה להעצים את הדמגוגיה של דבריך. מישהו אמר שצריך להזמין את כל הישיבה? כל אחד ישב עם עצמו ויחשוב כמה הגיוני, כמה הוא רוצה להזמין, וכמה הוא יכול להזמין - ושיזמין מספר כזה. הרי רוב רובם של הבחורים שמתחתנים לא מזמינים 200 חברים לחתונה, ולרוב גם לא 150 ולא 100...הרבה פחות. מספר סביר ושפוי.

יודע מה - שיממנו ההורים "ארוחת ערב בסיסית לחברי החתן והכלה" - ואז נניח שחברי החתן והכלה מחרימים את הערב, אוכלים נטו את מה שהוגש להם ולא מזיזים את הרגליים או את הפה שלהם בפרומיל והולכים ישר אחרי האוכל הבייתה בלי ריקוד אחד קטן - אני רוצה לראות הורה אחד שיראה את הבן החתן שלו או את הבת הכלה שלא ממרר/ת בבכי אחרי שהחתונה שקעה כי אף אחד לא רקד - ולא יתלה את עצמו על עץ ויתבייש בעצמו מאז ועד עולם שלא הייתה בו טיפת הגיון להשקיע עוד כמה אלפי שקלים כדי שהחתונה של הבן שלו תהיה גם שמחה ולא רק "נוצצת לדוד נחמיה".

בקצב שלך, עוד תבקש מהצלם והתזמורת לבוא בהתנדבות ושעוד יודו לך על שמימנת להם סנדוויצ'ים מכיסך הפרטי...

כן כן - אם זה מה שאתה צריך - חברי החתן וחברות הכלה הם בדיוק נותני שירות כמו הצלם והלהקה - והצלם והלהקה, ג-ם מקבלים כסף על היותם בחתונה, וג-ם מקבלים מנה בדיוק כמו כל אחד (ומקום שלא נותן מנות ללהקה ולצלם, בעל שמחה שלא עושה את זה - אני לא רוצה להגיד מה אני חושב עליו).

אז שיתכבד בעל השמחה וינשק את הרגליים של חברי החתן וחברות הכלה על כך שהם לא דורשים כס על נתינת השירות שלהם, ורק מבקשים שטיפה יעריכו אותם באוכל כמו כל האחרים ולא אוכל מבייש בצד...

אבל כנראה שאתה לעולם לא תודה שהם אלו שעושים את החתונה לא פחות מהצלם והתזמורת.

נו, שויין - אחותי מן הסתם לא תתחתן איתך. ברוך ה'.

שמחה = ריקודים

אם תחשוב מעט תגלה שאם אינך מחשיב את הריקודים כעיקר החתונה (שזו תפיסה ילדותית בעיניי) אז כל טיעונך המפולפלים לא תופסים.

אתה באמת חושב שחתן או כלה יבכו בחתונה שלהם בגלל שלא רקדו להם מספיק?

נשמע לי הזוי.

(אם זה בכל זאת קורה זה שוב ילדותי בעיניי.)

חתונה זה אירוע שבו כולם באים לכבד ולשמוח עם הזוג והמשפחה.

כל אחד בדרך שלו

אני לא רואה קשר בין מוזיקה גרועה בווליום גבוה וריקוד הורה מיושן לבין שמחה.

אתה לא יכול לכפות את תפיסת עולמך המעניינת לגבי שמחה על בעלי הארוע.

חברים שמגיעים לחתונה לא מחוייבים לשום דבר, ובאים מתוך מטרה יחידה לשמוח עם הזוג

אם זה קורה על רחבת הריקודים - אז בכיף, מבחינתי זהקורה גם בפינת עישון בחוץ

אני דווקא בעד התרחיש שהצעת ובו החברים לא רוקדים בכלל ומשאירים זאת לאורחי ההורים, יהיה הרבה יותר כיף לכל המשתתפים. כולם יושבים ומדברים ואפשר לשמוע אחד את השני בלי התזמורת המעיקה, וגם הזוג יהיה מבסוט לפגוש את כולם בצורה נורמלית ולהסתובב בנחת ולברך ולהתברך.

הייתי במספר חתונות שהיו קרובות למצב הנ"ל ונהניתי יותר מהחתונות הקלאסיות

אגב, אני חושב שמנות משמחים נועדו רק למצב שבו מזמינים כמות גדולה של חברים, בצורה סיטונאית (קבוצת גיל שלמה למשל).

בדרך כלל מנה כזו לא מכבדת את המארחים ואת האורחים.

אך מכאן ועד לחשוב שמישהו חייב לך משהו על ההשתתפות בשמחתו המרחק עצום.

אז בזה נעוץ ההבנה המעוררת חמלה שלך.

אוקי, מזל שאני גם לא רוקד בחתונה שלך.

הרי בדיוק לפי מה שכתבת בסוף, יוצא שמבוגר רגיל מקבל מנה שעולה יותר, אך ורק בגלל העובדה שברור לך שאחרי זה הוא גם ייתן מתנה בשווי הזה (לא אצלכם, אלא בכלל, כמוש כתבת בכללי...) - ואילו חבר לא יכסה את המנה, יקבל מנה שעולה פחות, כדי לכאורה להזמין יותר חברים (לא ברור בכלל שזה המצב) - יוצא שבבירור המזמין מסתמך על הכסף של המוזמן, וזה הטרגדיה והטעות הנוראה שאני צועק עלייה!!!למה זה צריך להיות ככה!!!

אם נניח שכל המוזמנים היו מביאים מתנות כמו המשמחים שנותנים מעט כפי יכולתם של הביינישים, אם בכלל - האם במצב כזה גם דוד נחמיה היה מקבל אוכל כמו המשמחים באותו המחיר?

תחשבי על זה...

לכן באמת, לדעתי, אם רוצים להיות שפויים מכל הצדדים - הדרך הכי טובה היא פשוט לבדוק את האמצעים שלכם נטו, להגיע למחיר מנה אחיד וראוי לכולם, מחיר נמוך ושפוי, ובמחיר הזה לתת יחס שווה לכל האורחים גם יחד בלי קשר למה הם יתנו או לא יתנו בסוף - כי כן, מה שמפריע במשמחים זה פחות זה שהם יאכלו עוף ולא בשר, ויותר ה"זלזול" שיש בחברים, כאילו הם נטו באו רק כדי לשמח ודוחפים להם משהו קטן כדי שלא יהיו רעבים ויוכלו לשמח. זה מבייש ולא ראוי... כאשר הסטנדרטים בלתי אפשריים, ברור שישר יגידו - בלתי אפשרי בשבילי לעמוד בסטנדרטים כאלו גם לחברים - ולכן בדיוק צריך להוריד את הסטנדרט.

ציטוט מדברייך שם:

ואל תשפוט אחרים.
אם מישהו יכל להרשות לעצמו לשלם עבור החברים רק למנת משמחים-
תבין שזה לא בא מזלזול. אלא מרצון שתגיע! ורק כך זה התאפשר. אז הפוך,זו סיבה להערכה,שלמרות חוסר האמצעים היה לו כ'כ חשוב שתהיה.
 

ומה שתבת בפסקה הבאה אחרי, שלא יתנו לחברים מנה מלאה ולמשפחה מנת משמחים - זה בדיוק הטעות שלא הבנתם את דבריי חלק מהכותבים - אני לא טוען שמישהו צריך לקבל יותר ממישהו. אלא שאם כולם הגיעו לארוחה שלך, שכולם יקבלו את אותו הדבר, שלא יראה כאילו יש חילוקי מעמדות...

תחשבי נגיד שאת מוזמנת לאיזה טקס מכובד של פוליטיקאי חשוב ומחליטה להגיע, ולטקס עצמו מגיעים חשובים וגדולים, ואז את שמה לב שאת רוב האנשים שהם גדולים ומכובדים מושיבים בכיסאות פאר, ומלצרים מגישים להם אוכל מהודר בצלחות יפות וטובות, ואותך ועוד כמה פשוטים שהגעתם לטקס מסיבות שונות, אבל אתם לא מספיק מכובדים כמו האורחים החשובים, מושיבים בצד על כיסאות כתר, ומניחים לידכם שולחן פשוט עם איזה מגש של אוכל שוט ולגמרי לא דומה ולא מתקרב אפילו למה שהאחרים ממש לצידכם מקבלים.

אותי אישית זה היה מבייש. זה לא עניין של כסף - זה עניין של אם הזמנת אורחים, זה אתה הזמנת מתוך רצונך ועליך לתת להם יחס שווה כמו לכל השאר - וזה לא מה שקורה במנות משמחים. זה לעיתים יחס מעט מעליב שאתה סוג ב', ולא משנה אם האוכל יהיה טעים.

כן, אני טוען שאם מנה רגילה ומלאה עולה 150, ומנת משמחים עולה 50 - אז של-כ-ו-ל-ם יעשו מנות ב100 שקל, ואז גם את המשמחים תיתן להם יחס שווה בדיוק כמו לאחרים, אפילו שהם לא יביאו מתנה בשווי של המנה, כי זה לא העיקר (אלא השמחה, שהמשמחים הם אלו שעושים אותה...) - והאחרים, נו, אז הם לא קיבלו מנה שעולה 150 אלא רק 100...ביג דיל... דווקא זה יחסוך להם שהם יוכלו עכשיו לרשום צ/ק נמוך יותר.

אז כן, אפשר להשוות בקטע הזה - ופה זה שיוויון הגיוני ונצרך וראוי. להשוות את מחיר המנות, להעלות לאלה ולהוריד לאלה, וככה כולם יקבלו אותו הדבר...

לק"י

גם צריך לעשות חשבון כמה אנשים אפשר להזמין.

לא רואה עניין בלהזמין את כל העולם, כולל כל החברים שכבר אין איתם שום קשר.

לגבי מה שכתבת בסוף - תופתעי, אבל דווקא אם חושבים על זה בצורה קרה, חתונה זה לא כל כך אירוע משפחתי... כלומר, הוא אירוע משפחתי - של המשפחה המצומצמת. ההורים משני הצדדים, החתן כלה והאחים. זה מי שבאמת צריך פחות או יותר להיות בחתונה, השאר, זה בערך מותרות שעושים כי רוצים שכולם ישמחו איתנו - אבל לעומת זאת, החברים, למעשה, הרבה יותר חשובים מכל הדודים שכמעט ולא רוקדים.

אני אשאל חתן - מי יותר ישמח אותך בחתונה, דוד נחמיה שבקושי ישיר או יזיז את הרגליים ובשבילו מצוות שימוח חתן וכלה היא עצם ההגעה ונתינת הצ'ק, או שיותר ישמח אותך איתן חבר שלך שיזיע בשבילך במשך שלוש שעות, ירקוד איתך, ירים אותך על הכתפיים, יגמור את הגרון בשבילך - ויקיים "כיצד מרקדין לפני הכלה" במלוא מובן המילה, שלא כמו דוד נחמיה.

מי יותר ישמח את החתן. לא את האבא של החתן, את החתן עצמו?

לדעתי התשובה ברורה.

רק שהמצב היום התבלבל, וחתונה היא כבר לא חתונה של החתן והכלה, אלא חתונה של ההורים של החתן וההורים של הכלה, כאילו הם בעצמם אלו שמתחתנים.

וזה כל הבילבול והאבסורד.לדעתי האישית לפחות, ואני מניח של עוד רבים כמו שאני יכול לראות.

אז כן - אני סובר, שלא צריך לתת לדוד נחמיה מנה פשוטה יותר מלאיתן החבר של החתן - אלא פשוט לעשות חתונה שפויה במחירים נמוכים יותר ממה שהתכוונת לכתחילה, כדי שתוכל להעניק לכולם יחס שווה.

אם דוד נחמיה יקבל מנה ב40 שקל, כמו שכתבת שהיה אצלכם, אבל גם איתן יקבל אותה מנה, זה כבר יראה שאתם מתייחסים לכולם כשווים, ובשביל לערוך חתונה שתעמדו במחיריה, אתם מוזילים מחירים לכולם, לא רק ל"סוג ב'". 

אני מסכים איתך שאם איתן החבר היה מקבל מנה ב150 ש"ח, ודוד נחמיה היה מקבל מנה ב50 ש"ח, זה היה מעליב ומבייש את דוד נחמיה והוא לא היה נותן לכם מהירושה שלו - אבל כמו שאסור לבייש את דוד נחמיה, אסור לבייש גם את איתן החבר. גם אם הוא בא כדי לשמח בניגוד לדוד נחמיה שבא כ"חובה משפחתית"...

אז כן, אם לחזור לפתיחת דבריי ולסכם - אם את טוענת שחתונה היא אירוע משפחתי ולכן חובה לכבד את המשפחה, אז אם ככה היא בדיוק אותו דבר, אירוע חברתי ולכן חובה לכבד גם את החברים אותו הדבר.

זוהי דעתי.

ואכן בישיבה שלמדתי בה, הנוהג המקובל הוא שהחברים מקבלים אותו אוכל כמו כולם - כמה מנה עולה, זה כבר אני לא תמיד יודע - יש פעמים שמנה תעלה מעט (לכולם) כי זה אולם פשוט יותר בהתאם ליכולות הכלכליות, ויש פעמים שמנה תעלה יותר בגלל שיש להורים יותר יכולת...

הייתי בחתונות שאכן היה מבזה, והייתי בחתונות שהיה משמחים טעים, בשפע, מילאו שוב ושוב את הקערות, סוג העוף היה יותר פשוט ממנה רגילה, פחות סוגי סלטים, אבל אף אחד מאיתנו לא היה רעב. ורק במקרה נודע לי שזה מנות משמחים.... אבל באמת רוב המנות משמחים זה לא לעניין, ואפשר להשקיע קצת יותר.

כאני באה מרחוק לחתונה של חברים, ומשקיעה זמן, נסיעה, ביביסיטר, מאמץ וכו' מינימום שתהיה ארוחת ערב בסיסית

באמת הרבה פעמים הכסף הולך לזוג הצעיר - אבל ברור וידוע שהכסף נועד לכאורה לכיסוי מחיר המנה, כשלמעשה, זה בסך הכל שינוי ייעוד בין שני סוגי הכספים - במקום שההורים עצמם יעשו חתונה פשוטה יותר ואת ההפרש שכאילו היו מוציאים לחתונה יותר גדולה, ייתנו לזוג הצעיר - אז האורחים הם אלו שנותנים את הכסף לזוג הצעיר וההורים משקיעים בחתונה יותר...

מצב אבסורדי, שבמקום שההורים הם אלו שישקיעו לטווח הארוך, ויתנו סכום כסף מכובד לילדים להתחלת החיים בצורה סבירה, הם משקיעים טונות של כסף בחתונה של ערב אחד, בידיעה שמי שיעשה במקומם את העבודה של דאגה לעתיד של הילדים, זה האורחים...

אבל ברור וידוע שהמתנה ניתנת לרוב לרוב בהתאם ישירות למחיר המנה - לא כולם כמו הכותבים כאן (אני יכול להבין למה - רוב הכותבים כאן צעירים ולא נכנסו עדיין למסלול החיים ול"עידן" של המבוגרים יותר. תשאלו את ההורים של רוב אלו שענו כאן והגיוני מאוד שהתשובות שלהם יהיו שונות משל הילדים שכותבים כאן, ג-ם אם הילדים הם כבר בני 25 ו30... בני ה50+ כ-ן נותנים מתנה על פי מחיר המנה, אין ספק) - לא שהכסף יילך להורים, אבל כן שהמחיר יהיה בהתאם למנה - וההוכחה, היא שלרוב לרוב ההורים בסוף האירוע הם אלו שיושבים על הצ'קים כדי לערוך "פנקס חשבונות" לעתיד לבוא, כדי להתחשבן עם כל אחד כמה הוא הביא לי באירוע הקודם, אני אביע לו באירוע הבא שלו... (מנהג מכוער בפני עצמו של התחשבנות, אבל זה מה שקורה בפועל במקומות רבים...).

יוצא - שההורים היו מוציאים כסף בכל מקרה - או על חתונה יקרה מידי ובסטנדרטים לא ראויים לבית יהודי, או שהיו משקיעים אותו בהוצאות חשובות לזוג הצעיר - אז למה למען ה' הכסף של ההורים צריך לצאת לבעל האולם במקום לזוג הצעיר?

אם  עושים חתונה פשוטה יותר, כולם ירוויחו מלבד בעל האולם (וזה בסדר גמור, צריך להוריד להם קצת את התיאבון) - בעל השמחה ירוויח פחות כאב ראש, כולל שני הצדדים של ההורים, והחתן כלה (יש מקומות שיש בהם פיצוצים סביב עניין ארגון החתונה...). ההורים יוציאו פחות כסף על החתונה עצמה ויוכלו להשקיע יותר בחתן והכלה, גם האורחים ירוויחו פחות כאב ראש בשאלה האם לבוא לקנס שהוטל עליהם או לא, ויבואו בידיעה שהם הולכים להוציא סכום נורמאלי ושפוי הרבה יותר מבעבר, ולא צריכים לעשות את השיקול האם להיעדר מהאירוע ולמצוא לכך תירוץ...

היחידים שיפסידו מעט הם בעלי האולם (אפילו המלצרים לא יפסידו מכך...) - שיבינו לאט לאט שהם צריכים להוריד מחירים, וגם אז - הם לא ירעבו ללחם, מבטיח לך.

(לא קראתי הכל..)

לענ"ד זה עניין חברתי, יש מקומות שזה מקובל יותר ויש שפחות, אבל מה שצריך להיות בראש של כולם זה שבאים לשמח ותו לא. ז"א שהמתנה/ כסף לא אמורים לגרום לנו לצער- כי אז אין עניין בלהביא "רק כי צריך".

בתור חברה אני בכלל לא מביאה כסף/מתנה- אחרת אני אתרושש. אני משאירה את התפקיד למבוגרים, ובאה לשמח.

למה לממן? כי זה לממן את עצמי בחזרה

יש קהילות שבמקום שהמשפחה תקרוס בזמן הארוע שלה מהוצאה לא סטנדרטית,  פשוט כל אחד עוזר בעת האירוע וכך יודע בביטחה שגם בזמן האירוע שלו הוא לא יצטרך לפשוט את עורו כי הקהילה איתו.  סוג של הסכם או אפילו סוג של תוכנית חיסכון כל צ'ק נכנס אלי חזרה בסופו של דבר.

יש קהילות שנהגו אחרת וזה גם מובן ומכובד. כל אחד מתמודד עם ההוצאות של עצמו ולארועים של אחרים מביאים מתנה לפי הקירבה והיכולת. כאן ההורים משלמים כמה שיעלה וזה רק עולה ועולה $

ה"בעיה" מתחילה היום  כשהקהילות מתערבבות והמנהגים מתנגשים, אז צד אחד כך והשני כך. 

אצלנו נותנים כסף .קצת יותר ממחיר מנה במקום ממוצע  גם אם הזוג בחר להתחתן במקום שיפנק אותי יותר .  אא"כ קירבה ממש רחוקה ואז קונים משהו סימלי.  או שמגיעים למקום שממש לא מקובל לתת כסף ואז שוברים את הראש במה לקנות מתנה.

לשאלות האחרונות . מצד האורחים אם לא לברר כמה עלתה מנה ולתת מתנה ממוצעת ועדיין מכובדת זו חלוציות אז כן ואם לא אז לא.

מצד המזמינים זה לא בר מצווה שאבא ואמא ביחד מחליטים  מה לעשות וזהו

יש פה את הורי החתן הורי הכלה  ואת החתן והכלה שגם הם צד

אם כולם מסכימים אז אפשר לעשות משהו פשוט אבל עדיין צריך לא לזלזל באורחים שטרחו לבוא מרחוק. 

יש עוד רעיון לחיסכון אולי בהמשך נעלה פה סקר שלא יטבע פה וכבר כתבתי פול

זה לממן את בעלי האולמות נטו.

הבעיה היא, כמו שכבר כתבתי - זה הסטנדרטים הגבוהים והמוגזמים שהשתרשו בחברה הישראלית, גם הדתית, של מחירים מופרזים.

כן - ניתן להתחתן ב100 ש"ח למנה ואפילו פחות, וכבר כתבה פה מישהי שהתחתנה ב60 ש"ח למנה והאוכל היה מכובד וטעים!

וכן, זה לא בושה להגיד שכל צד מזמין עד 100 מוזמנים שזה כולל משפחה קרובה (בן דוד שלישי או רביעי של האבא, לא חובה להזמין, לדוגמה...כמה כבר בקשר איתו?) וחברים באמת טובים. 

המצב היום שכל צד מזמין 200 מוזמנים ויותר, ויש שמגיעים אפילו ל300 ו350 מוזמנים לצד!!!וזה מטורף וחסר כל פרופורציות!!!

אני טוען שצריך להוריד את הנורמות. לחזור לשפיות של פעם.

ואז, גם אם באמת יהיה כמו שכתבת, שהאורח פחות או יותר במתנה שלו "יממן" את המנה וזה גם יחזור אליו באירוע שלו - זה יהיה סביר והגיוני יותר, כי המחירים יהיו קטנים בעשרות ואולי מאות אחוזים.

אבל מה - ההורים מרגישים שהחתונה זה תעודת כבוד שניתנת להם, שהם חייבים להרשים את האורחים ולהזמין את כל העולם ואשתו. ולא זה מה שמשמח את החתן והכלה. זה הזוי. את החתן והכלה משמחים בעיקר המשפחה הקרובה שבאה לשמח והחברים של החתן והכלה - ולרוב מוחלט של המשפחות, מספר המוזמנים בחתונה כזאת לא צריך לעבור (משני הצדדים גם יחד) את ה250-300 מוזמנים. לא צריך לעבור את זה.

המציאות בשטח גבוהה הרבה יותר ואתה יודע את זה. וגם המחירים של המנות. הרי יש הורים שיזעזעו לשמוע שישנה אפשרות אפילו של מנה ב60 שקל או ב100 שקל. "זה לא מכובד, דודה חדווה תעלב!!!" הם יזעקו.

וככה משתרשות נורמות פסולות בחברה...

אמרתי פחות או יותר מה סביר שיהיה, גם במשפחות דתיות אלומיות קצת גדולות...

בוודאי שלמשל במשפחות חרדיות עם המוני ילדים, נגיד הילד הקטן כבר צריך להזמין את כל האחים הנשואים עם הילדים וכו'... - אבל פחות או יותר המספרים שאמרתי הגיוניים.

וגם המספר שאמרת - 200. אם זה בחישוב של החברות והמשפחה שבאמת את מרגישה קרובה אליה (מי שמרגיש קרוב וחבר של בן דוד שלישי של אבא, אז בכיף, למה לא - אבל לרוב זה לא ככה ומזמינים רק בשביל כאילו "לכבד"...) - אז מעולה. אבל תזכרי שאם ככה, אז במצב דומה רבים אחרים היו מוסיפים עוד 100-150 חברים מסביב שלא באמת מעניינים את החתן ולא מוסיפים לשמחה...

העיקר זה להיות שפויים, זה מה שאני טוען. לדעת מה היכולות שלכם ולא להשתגע רק בגלל ש"חייבים" ורק בגלל ש"ממילא הזוג יקבל בחזרה כסף בשווי פחות או יותר של מה שההורים הוציאו... - זה מחשבה פסולה בעיניי...

הרבה פעמים זאת גם מחשבה לא הגיונית...

צודק

אני לא רוצה להכנס למספרים 

אבל אתה צריך להבין שגם ההורים פה בתמונה . ואם כל השכונה התחתנו במקום פלוני והזמינו את תזמורת פלונית שעולה כפול וכו... אי אפשר לצפות שהם יהיו הנחשונים שישברו את הנורמות.   

גם עלי זה לא מוסכם אבל מובן בהחלט כי זה גם אירוע שלהם !!!! (אולי פה אנחנו חולקים?).

אשתי ואני באנו ממשפחות ממוצעות ולא עשירות אבל ההורים בשמחה רצו לממן את כל החתונה ושהמתנות יגיעו אלינו.  ואנחנו לא הסכמנו בשום אופן אלא רק אם המתנות לא יספיקו אמרנו שנעזר בהם . ב"ה לא קרה. 

כשנחליט לקנות בית אני בטוח שכל הורה מרצונו ישמח לעזור כפי יכולתו . אז אמנם אנחנו כבר לא סמוכים על שולחנם אבל הם עדיין ברקע ועוזרים . 

למרות שנראה שיש מצווה כזאת , אנחנו לא סחטנו את ההורים עם צאתנו את ביתם. ולכן שילמנו לאולם במתנות שקיבלנו.

כמה מוזמנים? קח בחשבון שרק תלית בישיבה "ראו הזמנה זו כאישית" וכבר מודיעים לטבח בישיבה על יום חופש.

כמה מנה עולה? סכום סביר ולא מוקצן לכאן או לכאן .

מילה על עצמי , גם אם חלילה היינו ממש מעוטי יכולת או חלילה עשירים במיוחד לא היתי משנה תפריט או אולם .  

אם היה תלוי בי הייתי מבקש מכל אחד שיבחר מה להביא איתו לחתונה או בורקסים או עוף או סלטים .. איש כמתנת ידו. והייתי בשמחה מבשל לחתונות אחרות כאורח. 

אמת! חברת השפע פגעה בנו.  אבל צריך לרכז את הכח למקום שאפשר לשנות ולבחון בחוכמה איפה לא ניתן לשנות. 

והכי חשוב פרופורציות

איזה אולם וכמה יעלה זה נושאים זניחים לעומת המשך החיים

אפילו בשביל לחסוך  כמה עשרות אלפי שקלים , סכום שלרובינו לא זניח ואפילו לא מצוי. 

לא שווה מריבה עם בןבת הזוג לעתיד ואפילו עם ההורים והחותנים לעתיד. 

מבחינתך שילמת על התחלה של שמחה ושלום בבית . 

אז מה אם בעלי האולם מרוויחים או מפסידים? מה זה ענייני אני עושה את השיקול שלי

ב. שלחו לי שולחן ערוך סימן ס

כשנושא אדם אשה דרך שריעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות ה"ז תובעו בדין ומוציא ממנו ויש בזה כמה חלוקים ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה:

זהו, שאת הנורמות האלו ניתן לשנות.

וכן, מותר לצפות מאנשים להיות נחשונים. למה לא? מה, רק לנחשון מותר להיות נחשון?

תמיד יש את הראשון, הבעייה היא הפחד להיות הראשון הזה. למחוא כפיים לראשון זה מאוד יפה - אבל מה עם להיות אותו הראשון?

זה אירוע של ההורים אבל לא פחות מכך הוא אירוע של הילדים. הוא אירוע שבו הילדים מתחתנים, לא ההורים. זה שזה הפך להיות "אירוע ראווה לכבודם של ההורים" - זה בדיוק הבעייה. בהחלט יש לחתן ולכלה אפשרות למתן את הוריהם בעניין.

אם כל החברה מסביבך חיה בהגזמה מטורפת, זה לא אומר שגם אתה חייב בכך. אין לך עצמאות משלך? (אני לא מדבר אליך ספציפית אלא בכללי...). עמוד על העקרונות שלך, דע כמה אתה מסוגל להוציא ללא עזרת המתנות - ואת הסכום הזה הוצא.

בלתי אפשרי המצב שנוצר כיום. גם אם זה מבחינתת שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים גם הבן שלך יתחתן והאורחים שהוזמנו יביאו לך כסף כי אתה הבאת להם". זה לא נורמאלי, רק שאנחנו כבר התרגלנו אליו והוא הפך לנורמאלי, בכאילו.

ולא, בנוגע לפסקה האחרונה - זה ל-א צריך לגרום למריבות. עם שום שכל, ניתן להגיע להבנות יפה מאוד. הורה רוצה שבנו ישמח בחתונה, ואם הבן יודיע לו חגיגית שהוא ישמח יותר בחתונה צנועה שגם פחות תכביד על אבא - ההורה בסוף יבין את זה. צריך רק הסכמה בין החתן לכלה, משם הדרך תהיה יותר קלה אם הם ידעו לעמוד על שלהם.

ולא תמיד זה האירוע של הילדים... אני מסכימה שכדאי לנסות, אבל במידה וזה מוביל למתח רציני, צריך גם לדעת להתקפל.

במקרה שלנו ההורים שלי ממש מתנגדים לאירועים גדולים, ורצו משהו קטן וצנוע, וכך גם אנחנו. אבל יש גם צד שני.

בסוף יחסית יצא אירוע שביחס לסביבה היה פשוט, הלוואי שככה היו נראים רוב האירועים, רק שזה היה גדול מדי יחסית למה שרצינו. בכל מקרה צריך לזכור שלא כדאי להפוך את האידיאל הזה לנושא ענק למריבה, במיוחד לא כשבכל מקרה מדובר במצב רגיש ובתקופה לחוצה.

מעודי לא שילמתי על מנתי, או נתתי מתנה בחתונה.

לא ידעתי שרווק צריך להביא מתנה....

עכשיו אני קולט למה מישהו נבהל בחתונה של מישהו...

|לא מגיע יותר לחתונות של דת"לים אם ככה, מאיפה לי כסף למסעדה באמצע כלום? או למתנה?|

(בעיקר חרדים אשכנזים)

ובמחילה -

אם רוצים שאני אבוא, אם מישהו מזמין אותך אליו - הוא רוצה את זה, והוא צריך לשלם.

אתה יכול להביא מתנה, או לא - אבל מתוך בחירה.

אם יש חובה, או חובה חברתית, לשלם,

יותר נחמד לקחת את הכסף וללכת לאכול במסעדה שרוצים אם מי שרוצים ובתאריך המתאים.

כי גם אני לא מבינה 

וגם אני מתחלחלת מזה..

1. מה שהיה תלוי בי- כלומר החתונה שלנו, היה אחרת- היתה לנו חתונה סבירה (100 ש"ח למנה) החברים קיבלו אותן מנות בדיוק כמו כולם, כמות המוזמנים היתה גדולה יחסית- כי מה לעשות שלשנינו משפחות גדולות בלע"ה שגרות בקהילות חמות עם שכנים טובים. ולשנינו יש ב"ה הרבה חברים. (ואנחנו עוד צימצמנו מאד!)

ולא ציפיתי מאף אחד שיממן. ההורים נתנו סכום מסויים, ואנחנו החלטנו מה ואיך לעשות איתו. כמה להוציא על החתונה וכמה על רהיטים וכו' לבית וכמה לחסוך.. התחלה מצויינת ללמוד איך לנהל כלכלת בית.

המתנות (ואנחנו אשכנזים- אז לא היה שם הרבה כסף) הצטרפו לחיסכון שלנו. והמתנות האחרות- הצטרפו לבית שלנו- וחסכו לנו הרבה כסף בקנית כלי מטבח. (קנינו לפני החתונה- מחבת אחת, סיר קטן, וכלים חד"פ כדי שיהיה מה לאכול בבוקר הראשון כי היה לנו ברור שהרוב יביאו כלי מטבח וכו')

2. לגבי מה שאני נותנת- היו מקרים בודדים שבהם החלטנו שיש מקום לתת כמו שמצפים מאיתנו. בחתונה של חבר חילוני של בעלי שחששנו מחילול ה' (ואז גם נתנו כמו שהוא נתן לנו בחתונה, והודענו מראש שרק בעלי יגיע) ובעוד חתונה שהחלטנו שזה מה שצריך לעשות מסיבות אחרות.

היתה עוד חתונה שהבאתי סכום כסף נאה- כי ידעתי שההורים משני הצדדים לא עשירים, והחתונה היתה פשוטה כך שהרגשתי שאני מממנת אץ החתן-כלה ולא את בעל האולם..

כל השאר- אני נותנת מה שאני יכולה לפי הקרבה. חברות טובות\משפחה- משהו יותר גדול (ולרוב גם מתנה ממש) אחרים- או שמודיעה מראש שלא באה (אם ברור לי שיעלבו אם לא אביא 300 ש"ח מינימום) או שבאה ומביאה משהו סמלי ונחמד ב50 ש"ח..

וכבר קרה שאמרתי מראש שלא אבוא- ובאתי אבל לא אכלתי.אמרתי מזל טוב, הייתי בחופה והלכתי. כי ידעתי שמבחינתם- מי שאוכל צריך לכסות את המנה.

וכמו שכשהזמני נערות שהדרכתי- מבתים שאין להם כסף. וגם מימנתי הסעה, וגם היה לי ברור שלא אקבל מתנה. ככה מבחינתי- כל מי שבא זה כבר מתנה. כל מה שמעבר- תודה רבה. 

יותר זול להביא מתנה ממש ולא כסף, למשל קנו לי סיר ממש מעולה לחתונה, עלה 140 שח (ראיתי בחנות את המחיר כשהלכנו להחליף מתנות אחרות)  מה שבטוח אותה משפחה לא הייתה מביאה צ'ק בסכום הזה.

ובכלל, יש מתנות ממש שימושיות שמשום מה לא קונים לחתונות כמו קופסאות איחסון, פומפיה, פטיש לשניצלים, סכינים חדות, קרש חיתוך ושאר ירקות

לק"י

ולפעמים מקבלים כמה מתנות זהות..

אני חושבת שכסף יכול לעזור יותר, אלא אם כן שואלים את הזוג מראש מה הם רוצים.

וחבל לי על הכסף של הזוג שישקיע וישלם לכל אחד מהחברים מנה כמו של אורחים מבוגרים, כי את רוב המנות אני (והחברות שלי) בכלל לא אוכלות. אני באה כדי לשמח את החתן והכלה ואני חושבת שצריך לתת מנה מכבדת אבל ממש לא צריך להגזים. אתה חבר של החתן ובאת לשמח אותו!לא באת בשביל לאכול.

אז אני לא אומרת לא להביא בכלל אוכל, אבל אני חושבת שמנת משמחים בד"כ מספיקה בהחלט.

ואתה כותב, לפי מה שהבנתי ברושם הכללי, שמאוד מפריע לך זה שלא מחשיבים אותך בחתונה. ואתה מודד את זה על גודל המנה. ודווקא לדעתי הכי מחשיבים אותך, מבינים עד כמה חשוב לך לשמח את החתן והכלה ולכן מניחים שתהיה ברחבת ריקודים ולא תשב כמו הדוד (שמואל קראת לו?) ותבלוס כל החתונה.

ואני חושבת שזה גם עוזר לזוג מבחינה כלכלית..

והיום משקיעים המון בחתונה גם כשמנסים להצטמצם כמה שיותר.. כל מנה היום עולה הרבה יותר מפעם.

באיזשהו שלב סתרת את עצמיך- מצד אחד אמרת להוריד מחירים של מתנות וכדו' ומצד שני ביקשת לא להוזיל את המנות של החברים, אז איך בדיוק החתן והכלה יעמדו בנטל ההוצאות?!

(ותסכים איתי שבנ"א לא יכול להרשות לעצמו כיום להזמין חבר לעבודה בלי לתת לו מנה מכובדת וזה משהו שפשוט לא נתון לשינוי. ואף אדם מבוגר שמכבד את עצמו ינסה להתחיל את השינוי הזה דווקא בחתונה של הילדים שלו)...

אבל את כבר נתת טיעון שהוא מעט מצחיק על גבול האבסורדי.

החברים בכל מקרה רוקדים הרבה ולא יאכלו, ולכן ניתן להם מנות קטנות יותר????

סליחה???

קודם כל טכנית זה לא נכון - כי בכל החתונות, כשיש ריקודים אז יש ריקודים וכשיש אוכל אז אין ריקודים, ואוכלים.

ותסלחי לי, אולי את לא מכירה בחורי ישיבות (לא יודע איך זה אצל בנות) אבל הם יצורים רעבים מטבעם, מה גם שריקוד זה פעילות גופנית שמוציאה הרבה אנרגיות וגורמת לרעב... אז כן, גם חברים - ואני מניח שגם בנות רבות אולי לא שאת מכירה אישית - כן רעבים בחתונה של חבר שלהם וכן אוכלים.

אני לאו דווקא מחשיבי לפי גודל המנה איך מחשיבים אותי, אלא יותר - לפי היחס שנותנים לי - שמתבטאבאמת בעיקר באוכל - לעומת שאר האנשים בחתונה.

אני לא סוג ב', מצטער...

אני חושב בחתונה לא פחות מדוד נחמיה (ככה לאורך השרשור קראתי לדוד...) - כי דוד נחמיה בא בשביל לכבד, ואני באתי בשביל לשמח. מה יותר חשוב?

מקווה שאת יודעת את האמת...

ואם אדבר שנייה מצד הקייטרינג כאחד שמעט מבין בנושא ועבדתי במקום כזה כשנה - ה"בליסה" שאת מתארת בחתונה, מעבר לאוכל הרגיל - זה בעיקר סלטים ולחם - וזה לא מה שממש משלמים עליו. משלמים לפי מנות - והכוונה אפילו לא לתוספות - אלא אך ורק למנה העיקרית. משלמים לפי כמה מנות עיקריות הזמנת - התוספות, הסלטים והלחם באים ככמעט תמיד כנלווה למנה העיקרית ללא תוספת תשלום, ולרוב גם לא בדיוק יגבילו את זה (אלא אם כן באמת הגיעו למצב מיוחד שכ-ל הסלטים והלחם במטבח נגמרו - ובמקומות מסודרים זה לא צריך לקרות...בניגוד למנה העיקרית שממנה בעל האולם לעולם לא יחרוג, ואגלה לך עוד משהו - לרוב הוא גם מכין פ-ח-ו-ת מנות עיקריות מכמה שהזמינו, בלי שבעל השמחה ידע - פשוט כי בעל האולם כבר משופשף ויודע שכאשר מגיעים למנות העיקריות יש הרבה שכבר הלכו כי מאוחר, ויש כאלה שלא אוכלים כי כבר שבעו מהמנה הראשונה והלחם והסלטים - וככה בעל האולם מרוויח עוד קצת כסף, כשהוא לא מכין את המנות המיותרות...אז הנה, למדת עוד משהו מסודות המקצוע אם לא ידעת את זה כבר מניסיון החיים).

אז למעשה - בקטגוריית הלחם והסלטים גם החברים עקרונית יכולים לאכול בדיוק כמו דוד נחמיה...המנה העיקרית, זה עיקר ההבדל... (גם בתוספות - זה דבר שמכינים בסיר ענק או במחבת חשמלית מיוחדת של קייטרינגים וזה כבר לא משנה כמה אורז שופכים/כמה תבניות תפוחי אדמה מכניסים לתנור - זה בא בסטוק בבת אחת, לא כמו המנה העיקרית שלרוב מעצבים במיוחד בצלחת וכו'...)

ושיהיה מובן - זה לא חלילה שאני מזלזל במי שהזמין אותי. אני שמח ואגיע לחתונה שאני מרגיש קרוב לחבר שהזמין אות, גם אם אני אדע מראש שזה יהיה מנת משמחים - אני לא מפונק בקטע של האוכל באירועים יותר מידי - זה ממש לא הקטע, אלא יותר הקטע של איך שמתייחסים לכל אחד...

שתביני - הייתה חתונה של חבר יקר שהייתי בא, באמת יקר - אבל את האוכל לחברי החתן וחברות הכלה, שמו מ-ח-ו-ץ לאולם, בהגשה עצמית, עם כלים חד פעמיים, בלי בדיוק מקומות ישיבה מסודרים, אפילו לא כיסאות כתר ובטח שלא שולחן, ובנוסף לכל גם התחיל לרדת גשם וכמעט שלא היה מקום לעמוד - האוכל היה מתחת לקירוי, אבל אנחנו לא בדיוק היה לנו מקום לעמוד...

זה היה מעט מבייש, אני מודה...ז-ה הרגשה שאתה מעט סוג ב'. מבינה למה אני מתכוון?

מה שהיה- תודה רבה.

לא מסתכלת מה וכמה אחרים קיבלו.

באתי למטרה אחת- לשמוח ולשמח.

יש גם סעודת מצוה? נוטלים ידים ואוכלים. 

יש ריקודים? רוקדים אם יכולים.

חשבת פעם למה דוד נחמיה לא רוקד? כי הוא לא יכול לזוז עם כל החבר'ה הצעירים שדורכים עליו ומפריעים לו.. והדודה ברכה אחרי לידה עם 3 ילדים קטנים שלא יכלה להשאיר עם ביביסיטר- כי הם חייבים לבוא כבני דודים! אבל לחתן ולכלה משמח לא פחות לראות אותם. אני שמחתי גם בבת דודה של אמא שבאה לזמן קצר על כיסא הגלגלים שלה ובירכה אותי בהתרגשות. וגם בדודות וגם בשכנות ואפילו בחברות של אמא מהעבודה. לא פחות מששמחתי בחברות המדהימות שרקדו איתי ושימחו אותי.

רוב האנשים שהורי הזמינו היו אנשים שהכרתי ושמחתי בהם. מעט מאד אנשים היו מהצד שלי שלא הכרתי..

וגם מהצד השני- לא חושבת שהחתן היה מוותר על השכנים מהקהילה או על הדודים שבאו במיוחד מחו"ל- גם אם הם פחות רקדו..

וכבר קרה שהייתי בחתונה שאכלנו בחוץ בורקס ורבע עוף, ולא הזיז לי. אני באה לשמח. לא לקבל מסעדה- וגם לא לשלם עליה. גם המתנה שלי היא לא כדי "לכסות את המנה" אלא כי אני שמחה ורוצה לתת לזוג משהו ממני שישמח אותם. כמו שאתן לדוג קרוב- גם אם לא הייתי בחתונה..

לק"י

כן, גם אלה שלא רוקדים..

הם באים לשמוח בשמחתך.

אני לדוגמא ממש אשמח לראות בחתונה שלי את אחות של סבא שלי, למרות שהיא אשה מבוגרת ולא מסוגלת לרקוד.

ויש גם חברים שבאים רק בשביל לכבד.

(ומה תאמר על חתן/ כלה שלא אוהבים לרקוד?! יכול להיות שהריקודים לא כ-זה משמחים אותם).

הם לא באים רק לכבד, אבל בפועל את הריקודים שהם חלק הארי בחתונה, לא הם אלו ש"עושים אותם".

וחברים שבאים רק בשביל לכבד - גם עליהם לא דיברתי. דיברתי על אלו שרוקדים ומשקיעים בשביל החתן והכלה.

אגב - על מה שאמרת בסוגריים שלך - לא חייבים לאהוב לרקוד, בשביל להנות מהריקודים שרוקדים ב-ש-ב-י-ל-ך, והשמחה שעושים ב-ש-ב-י-ל-ך...

חוץ מזה שאם יש זוג באמת לא אוהב לרקוד, שיתכבד ויבטל את הריקודים בחתונה שלו

אני מניח שרוב העולם זה לא ככה, מה שעושה את ה"שמח" בחתונה זה מה שאמרתי ומי שאמרתי...

נכון, תמיד יש יוצאי דופן לכאן או לכאן - אבל הרי את יודעת שהדברים שלי בגדול הם נכונים...

זה כבר מפורסם באתר אז לא ראיתי בעיה להביא את זה גם כאן: 

http://www.dkatom.co.il/index.php?module=BizMiniste&id=200&pname=services

שימו לב - המנות היקרות, מה שמכונה "תפריט ברכה" - מחירם 85 ש"ח למנה לפני הנחה - וזה מנה שמכבדת כל חתונה נורמאלית! אומנם, זה לא כולל את האולם (זה כן כולל את המלצרים וכו'...) - אבל עדיין, מחירים שפויים גם אם מצרפים את מחיר האולם בחלוקה לפי מספר המנות להערכה כמה עולה מנה...

מקווה שאצליח להקיף את כל הנושאים שעלו פה בשירשור..

1. אני מסכימה שהנוהג לתת מתנה "בשביל לכסות את עלות המנה" זה מנהג קלוקל וגרוע מאוד וצריך למגר אותו בדחיפות.

2. אני חושבת שמתנה נותנים בשביל לשמח את המקבל, כמו שנותנים ליומולדת\יום נישואין וכאלה, וגם כי זה גורם לנותן להרגיש שהוא חלק מהשמחה.

3. מנות זולות: הרבה פעמים המנות הזולות הן פשוט לא מכבדות את המעמד. עם כל הכבוד, סעודת חתונה היא סעודת מצווה לכל דבר ועניין, ומוזר לי שאנשים בבית שלהם אוכלים מעדני פאר ולובשים בגדים ממיטב האופנה והמעצבות, ופתאום פה חוסכים. אני מדברת על הציבור הממוצע, לא על מיעוטי יכולת.

מי שלא יכול להרים אירוע ברמה סבירה (100-120 ש"ח למנה)- זה באמת מבאס ועצוב לי איתו, אבל זה מבאס באותה מידה שאין כסף לקנות שמלה מהממת ב500 ש"ח, או לקנות את האייפון הצעקה האחרונה. מתמודדים עם זה.

אני לא אוהבת את ההנחיה הקיבוצית הזאת: "כולם עושים בסכום כזה וכזה". לא. עם כל הכבוד, יש דרגות כלכליות ולא רואה רע בזה שמי שיכול יפיק אירוע ברמה סבירה.

מי שמגזים (וכבר שמעתי על אירוע של 600 ש"ח למנה!)- זו לגמרי בעייתו האישית, וכדאי שילך לעבוד על מידת הראוותנות שלו.

4. מנות משמחים: אם מנת משמחים היא ברמה סבירה בשביל חבר'ה צעירים- אני בעד. גם חוסך כסף לבעלי האירוע, וגם מתאים את האוכל למוזמנים. בסופו של דבר ביינישים וחברות הכלה לא צריכות מנות יקרות עם מליון סוגי בשר וכאלה. מספיק גם משהו קצת יותר פשוט, העיקר שהאוכל יהיה טעים וטרי.

באופן כללי אנחנו בחתונה שלנו לא עשינו משמחים כי הורים שלנו אידאליסטים בקטע הזה...

5. כמות מוזמנים: לדעתי זה משהו שממש לא נכון להפחית ממנו, אותי שימח כל אדם ואדם שהגיע לחתונה שלי, גם דודה של אמא שלי שלא ראיתי אותה מליון שנה ולא רקדה בכלל (כי היא נושקת ל90 כבר ב"ה!), וגם חברות שביומיום אני לא משחנ"שת איתם. זה כיף לשמוח עם הרבה אנשים. במיוחד בחתונה שלך, שזה אירוע קצת מלחיץ (לא בגלל האולם והשמלה. בגלל המשמעות), זה כיף לראות שמלא אנשים מגיעים במיוחד, עוזבים את כל העיסוקים שלהם ובאים לשמוח איתך.

וגם למוזמנים זה כיף- מי שיכול מגיע, וזה כיף גם להיות ברגע השמחה של החבר\הבן של החבר שלך!!

6. ריקודים\אופי האירוע: זה נכון ש"ריקודים עושה את השמחה"- אבל לדעתי זה ממש מבט חיצוני בלבד.

תכלס אותי הריקודים לא הכי שימחו, ומבחינתי היה לעבור בשולחנות של חברות שלי ולדבר עם כולן ולשמוע מה נשמע וזה.ריקודים זה שואו, זה לא בהכרח מה שמשמח את החתן והכלה.

אז גם ל"דוד נחמיה" יש חלק נכבד מאוד בשמחה!!

ואני חושבת שכל אחד שמח בדרך שלו: יש את החברים שמשמחים בריקודים, ויש את החברים של אבא מהעבודה שמשמחים במתנות שמנות. ככה זה, כל אחד נותן ממה שיש לו. לאחד אנרגיה, לשני כסף.

אבל שוב, אני ממש נגד הקטע שאנשים רואים בהזמנה "קנס", ואני ממש שמחתי שחברות שלי נתנו לי מתנות סבירות ולא נסחפו.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.