כל עוד המצב הוא שרוב מוחלט של המוזמנים הם מוזמנים של הורי החתן והכלה,

הם צריכים לממן את העלות שלהם.

לדעתי השינוי בראש ובראשונה צריך להיות צמצום מספר המוזמנים ב70%.

להזכירך - הורי החתן והכלה בחרו להזמין אותם - אז הם אורחים.

האם כשאתה מזמין אורחים לביתך הפרטי אתה מצפה שבסוף הסעודה הם יוצאי פנקס צ'קים מכיסם????

אתה מזמין אורחים - לפי דעתי ולפי ההגיון, זה צריך לצאת מנקודת הנחה בסיסית שהם אורחים שבמקרה הטוב יביאו מתנה נחמדה, לא משהו מפואר (כמו האורחים שמגיעים אליך לבית בדוגמא קודם, ויביאו כשי, בקבוק יין נחמד/כלי הגשה יפה ובמחיר שפוי וכו'...) - אבל לא לצאת ישירות בהתחלה מנקודת הנחה שהמוזמנים מכסים את המחיר של עצמם.

לא הגיוני. אתה רוצה שמישהו יכסה את המנה של עצמו? אל תזמין אותו. מי אתה שתקבע לו איפה ומתי ואיך הוא יבלה ערב בו הוא מוציא 200+ שקל לאדם למסעדה? הוא מעדיף לעשות את זה לבד עם אשתו במסעדה שהוא בוחר, ולא באולם המוני שהוא חייב להגיע לשם כדי לכבד את החבר שלו שהזמין וייעלב אם לא יגיע.

הזמנה לא יכולה להיות מתוך הנחה שהמוזמן יכסה את המחיר של המנה שלו. זה אבסורד.

זה לא סותר כמובן את מה שכתבת בסוף, שצריך באמת לצמצם את מספר המוזמנים...אני מסכים עם זה לחלוטין.

נכון שכיום קצת איבדנו פרופורציות מ-2 הכיוונים.גם מבחינת האירוע וגם מבחינת המתנות.

אבל אני מרגישה שזאת לא הדרך:

*צריך הרבה אומץ בשביל להביא מתנה פשוטה לחתונה מפוארת

*גם לא נעים לנסות לשנות סדרי בראשית על חשבון הכיס של בעלי השמחה

*כדי ששינוי כזה יצליח,צריך שתהיה הסכמה קולקטיבית,לא מספיק שרק אחד יביא מתנה פשוטה 

(בציבור החרדי זה בטח היה עובד יותר,מספיק שכמה רבנים יוציאו פשקוויל ו...)

*לעניות דעתי,השינוי צריך להתבצע בכיוון ההפוך,מהצד של בעלי השמחה

ובקשר למה ששאלת ברור כתב,על צמצום מספר המוזמנים,מסכימה מאוד

יש רבנים וציבורים שאוסרים! על קיום חתונות מעל רף מסויים.. בשביל לקבוע סטנדרטים חדשים לא על חשבון אף אחד. כולל לא על חשבון הנורמה החברתית לפחות המצומצמת של אותו ציבור/ קהילה.

אני לא מסכים ככ עם הדרך הזאת אבל יש בה הרבה מהאמת והטוב במצב הזה

את כותבת "לא נעים לנסות לשנות...על חשבון הכיס של בעלי השמחה" - רגע רגע, ועל חשבון הכיס של המוזמן זה כן בסדר לשנות את סדרי בראשית הנהוגים בכמעט אלפיים שנה הקודמים למצב האסורדי שקרה כאן?

הרי לא מדובר כאן בציבור שכולו אמיד כפר שמריהו - אז למה אני אמור להיות מוזמן, לדעת שמצד אחד אם לא אגיע אעליב את בעל השמחה, ומצד שני אם אגיע אצטרך לספוג קנס בדוגמת סכום רציני שיצא מכיסי ישר לכיסו של בעל האולם...? למה?

אולי מה שצריך לעשות זה פשוט לא להגיע לחתונות? "להחרים" חתונות בצורה שיטתית שיבינו שלא מתכוונים להוציא מחירים כאלו?

ואכן, היה טוב אם זה היה הולך מצד בעלי השמחה - אבל רואים שזה כמעט לא הולך היום, אפילו לא בציבור החרדי. את מדברת בסוגריים בעיקר על הציבור החסידי שם אכן נהוגות נורמות מעט מצומצמות יותר והאדמו"ר יכול ממש לנדות חסיד שלא ינהג לפי נורמות החסידות.

אבל אני חושב שכן, גם לצד המוזמן יש זכות להתחיל לבצע שינוי - ולפחות כל אחד לעצמו כפרטי יכול להיות אמיתי עם עצמו, להחליט כמה הוא יכול להוציא על חתונות בכל חודש לדוגמא, ועל פי זה להחליט לכמה מהחתונות שהוא מוזמן הוא יילך, או כמה יביא לכל חתונה.

המצב לדעתי אבסורדי ביותר וצריך להפסק כמה שיותר מהר. הבעיה היא שבעיקר מדברים ומדברים על זה, וכולם מזדעזעים - עד שזה מגיע לחתונה של הבן שלהם. אירוני וכמעט שמצחיק לולא זה היה עצוב מאוד. ואני ממש לא מדבר מקטע של קמצנות. להיפך, את כל הכסף שאתם רוצים, ההורים, לשפוך - תשפכו. אבל על הזוג. לא על אולם מיותר.

יצא לי לדבר עם חברים כמה פעמים על הנושא הזה.

מסתבר שאצלנו כמעט כולם היו רוצים להוריד סטנדרטים, חתונה הרבה פחות נוצצת, ושתכלול בעיקר משפחה וחברים קרובים, ממש לא הסדר גודל הנהוג. לא בכמות המוזמנים ולא בעלות.

אני לא חושב שיש חובה מוסרית לכסות את עלות המנה, וברור שאין חובה כזו אם המנה יותר יקרה מכפי שנהוג באותה חברה של מארגני האירוע. 

אבל, אף אחד לא מוכן (ולדעתי גם לא צריך) להיות חלוץ בתור מוזמן, זה לא נעים לצאת קמצן.

ומבין אלו שכבר התחתנו וכבר היו מוכנים להיות חלוצים, הכלה או הורי הכלה בלמו את הרעיון.

מסכים לחלוטין שזה צריך להשתנות, וידוע שיש מוסדות שמנחים לא להגזים בחתונות ולפעמים אפילו קובעים/ממליצים על תקרת הוצאות.

גם לדעתי, השינוי צריך לבוא מצד מארגני השמחה.

השינוי יכול להיות הרבה יותר טבעי אם קודם כל נצמצם את אירועי הבר/בת מצווה, ברית מילה, ובריתה.

וכאן אנחנו יכולים להשפיע גם בתור אחים של ... לא חייב לחכות עד החתונה כדי לנסות להוביל שינוי.

דבר אחרון, עוד מנהג שלדעתי צריך להיפסק זה לבדוק כמה כל מוזמן שם לך באירוע ולהחזיר לו את אותו הסכום באירוע שלו. לדעתי, זהו מנהג מגונה ביותר, שכל אחד ישים כמה שהוא יכול ויהא מבורך!

לק"י

בתור מארחת אין לי עניין שאנשים יממנו לי את החתונה, ולא הייתי בונה על זה..

ז"א שאני רוצה שיגיעו המשפחה והחברות גם אם אין להם אפשרות להביא מתנה בכלל..

ובתור אורחת יש לי עניין לתת מתנה, לא אמרתי שדוקא את הסכום שעולה מנה.

אבל מתנה שהזוג יהנה ממנה (ומה לעשות- שהמתנה הכי שימושית זה כסף?!.. אז אני נותנת כמה שמתאפשר לי).

חבל מאוד לדעתי שזה המצב,

וכן, על השני. (להוריד את סטנדרט החתונה)

פעם חשבתי גם להוסיף על ההזמנה שלא להביא

כסף/ משהו מעל ל--- ש"ח,

אבל אמרו לי שלא יתנו לי לרשום את זה,

ובעצמי תהיתי אם זה יפה...

(בינתיים נפסק שאציע, וכנראה שיהיה בסוף כדעתו, מה לכתוב ומה לא)

בעה"י

אני נותנת מתנה שפויה, ככל יכלתי.

אני עושה חישוב- 
האם המזמין יעדיף שאבוא עם סכום זעום או שלא אבוא בכלל. 
אם זו אפשרות א-אבוא בשמחה.
אם זו אפשרות ב-אוותר על התענוג וארוויח ערב בבית...

(בלי להכנס לך יותר מידי לכיס, רק בכללי מה נחשב אצלך שפוי?)

יש כאלה שבשביל 150 ש"ח זה שפוי, ויש כאלה ש50 - 100 זה שפוי וכו'...

לדעתי, ככלל - ההורים הממנים את החתונה צריכים לצאת מתוך הנחה שהם לא מקבלים שקל מהחתונה, לא הם ולא הזוג - ומשם לצאת למסע הזה. אם הם יבינו בגלל זה שכדאי להוריד את הסטנרדט ולהתחתן פשוט יותר ואת הכסף שנגחסך להוציא ישירות על הזוג - מה טוב. אם הם יחליטו בכל זאת לעשות חתונה מפוארת אבל מתוך מחשבה אמיתית שזה נטו ביזבוז כסף כי הם (לכאורה) לא יקבלו אגורה על זה - זה כבר מראה על חשיבה לא שפויה לדעתי בעולם...

שתבינו - המרוויחים היחידים מכל העסק הזה הם בעלי האולמות. הרי אם היה חוזר סטנדרט שפפוי בכלל הציבורים, יודעים מה היה קורה? נכון מאוד - גם בעלי האולמות היו חוזרים למחירים השפויים של פעם.

אני חותם לכם, כאחד שעבד סביב קייטרינג מסויים במשך שנה, שגם מנה שעולה 200 ו250 שקל היום באולם, גם אם הבעלים ייקח עליה רק 90 שקלים - הוא עדיין יצא עם רווח נאה בסוף החודש והילדים שלו לא יהיו רעבים ללחם...

אבל הנורמות של היום, מגדילים את התיאבון של בעלי האולמות שמרשים לעצמם לדרוש עוד ועוד.

לי זה ברור כשמש שהשעה ש80 -90 אחוז מכלל המתחתנים בארץ יתנהגו כמו שאני הצעתי, שהמחירים ירדו בהתאם וכך למעשה אפילו לא תהיה "הרעה" לכאורה באיכות האוכל. המחיר רק יעבור התאמה למציאות.

אבל הציבור, בטמטומו, סלחו לי, ממשיך עם ההתנהגות התמימה ודורשת הצומי באופן מובהק ואף אחד כמעט לא מוכן להיות החלוץ שיעשה מעשה אז כן - החתונה שלך ושל הבא בתור תהיה פחות "מפוארת" ואולי אפילו עם אוכל קצת פחות "ממכובד" מאוכל שמוגש בצורה ראוותנית במקום אחר(לאו דווקא טעים יותר) - אבל, וזה  האבל הגדול - הבן שלך, אם המגמה שאתה מתחיל תישמר, הבן שלך - כר יוכל להתחתן בלי חשש בנורמות ראויות הרבה יותר.

ושתבינו - אני אפילו לא מדבר עדיין על חתונה ברבנות או במדשאת בית הכנסת עם בורקסים וקריסטל - אני עדיין מדבר על חתונה באולם, רק שפויה הרבה יותר.

משגע. אין מילה אחרת.

ואם האופציה היא להביא סט ספרים או משו אחר שסביר להניח שהזוג לא ישתמש בהם או שיקבלו 4 כאלה או להביא כסף באותו שווי וזה יעזור להם פי כמה, אז זה עדיף בהרבה, כמובן שלא להשתגע עם הסכום..

אתה מקבל הזמנות לשתי חתונות בהפרש כמה שבועות ביניהן, ולשתיהן אתה מתכוון ללכת.

חתונה מספר 1 היא באולם שידוע לך שהוא זול יחסית, נניח סביב 100 שקל למנה.

חתונה שנייה היא באולם שנחשב מעט יקר, נניח סביב 250 שקל למנה.

עכשיו - לדבריך אתה לא ממן, אלא מביא מתנה, סבבה נעריך שזה כסף כדי שזה יהיה שימושי לחתן ולכלה - 

השאלה שלי היא:

האם לשתי החתונות תביא אותו סכום, בלי התחשבות במחיר המנה? (בהנחה שכל שאר הפרמטרים כמו קרבה לחתן וכמה אתה אוהב אותו - שווים, ושלא היה שינוי קיצוני במצב הכלכלי שלך בין החתונות)

אני חושב שזה יהיה ביחס הפוך למחיר המנה.

זאת אומרת, אם הוא אחד שיושב טוב (לפי המחיר שהוא מוכן לשלם),

אז כנראה אני לא צריך לפרנס אותו.

בושת המשמחים היא הבושה הגדולה עוד יותר שבתוך בושת נורמת המזומנים - וזה מוכיח עוד יותר שמה שכתבתי נכון. חבר'ה שמגיעים כדי לשמח באמת, לא כמו הדוד הזקן מנתניה עם כל הכבוד, או החבר לעבודה של אבא שבא בעיקר כדי להראות נוכחות ובקושי מזיז את עצמו בריקודים - החבר'ה שבאו לשמח, אבל מטבע הדברים פחות בעלי אמצעים, מקבלים מנות שלעיתים ממש מביישות, ובכל מקרה - לא שוות לשאר האורחים, ולעיתים אפילו בכלים חד פעמיים וכו'?

למה מה קרה??? כי הם לא משלמים כסף???

בושה וחרפה. אתה היית צריך לשלם להם בעמך (בעל האירוע) - כמו שאתה משלם לצלם, משלם ללהקה, לעיתים משלם גם לרב, ומשלם לכל מי שנוטל חלק בהפקת האירוע - ככה גם עקרונית אם להיות קר, היית אמור לשלם גם למי שעושה את השמחה בחתונה. אבל לא, מנצלים אותם, תבואו, תעשו את השמח, אבל תקבלו אוכל נחות בהרבה מהאחרים כי אתם לא מחזירים את התמורה הכספית הראויה.

בושה וחרפה.

לכן זה עוד דבר שברור לי - ולשמחתי ברור לרבים בחברה שךי - לחתונה שלי, החברים של החתן והחברות של הכלה, יקבלו בדיוק אותו אוכל של כולם, לא משנה כמה הוא יעלה, ובדיוק באותם סטנדרטים.

בצד של המוזמנים - בכל מקרה אני בייני"ש.

ולא. אין חובה מוסרית לשלם את מחיר המנה שלך.

יש חובה לשמח את החתן \ כלה. (כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו...)

גם בצד האורחים וגם המוזמנים.

לצערנו לרוב זה לא כך לא כאן ולא כאן - מוזמנים מרגישים מחוייבים לתת צ'ק, לרוב גם על פי פחות או יותר היוקרה והמחיר של המנה באותו מקום, וגם כאשר הם בעצמם עושים חתונה לילדיהם, הם עושים אותה ממש לא במחירים שאת ציינת שעשיתם - שזה מחירים באמת ממש זולים (איפה אפשר למצוא מחירים כאלה באמת בארץ היום??? זה כולל האולם או רק קייטרינג חיצוני והאולם במחיר נוסף? אולי כדאי שתפרטי על מקום מעין זה שאנשים שחושבים א]פילו על האפשרות כעת, יוכלו לבדוק את האפשרות הספציפית הזאת... )

לק"י

מהצד של האורחת, לא המארחת..

בסה"כ יש לי רצון לתת משהו ממני (בעיקר אם מדובר באנשים קרובים).

מבינה שאם רק הנסיעה עולה הרבה זאת בעיה.

חות מזה, שאני לא מוזמנת להרבה חתונות, ככה שהמשכורת שלי לא נגמרת מזה..

רק שהיום מחזירים אחד בחתונה של השני

הלכות זכייה ומתנה פרק ז

א  מנהג פשוט ברוב המדינות שבזמן שיישא אדם אישה, משלחין לו ריעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא במשתה, ובאים אותן הריעים והמיודעים ששלחו, ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן:  הכול כמנהג המדינה.  ואלו המעות שמשלחין נקראין שושבינות, ואותם האנשים ששלחו אלו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינין.

ב  השושבינות אינה מתנה גמורה:  הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין, כדי שיאכל וישתה בזוז אחד; ולא שלח אלא ודעתו שאם יישא הוא אישה, יחזור וישלח לו כמו ששלח לו.  לפיכך אם נשא זה, ולא החזיר לו השושבינות--הרי זה תובעו בדין, ומוציאה ממנו.  [ג] ואין יכול לתובעו, עד שיישא כדרך שנשא הוא.

ג  כיצד:  ראובן שנשא בתולה, ושלח לו שמעון שושבינות, ואחר כך נשא שמעון אלמנה--אינו יכול לתבוע ראובן להחזיר לו השושבינות, שהרי אומר לו איני מחזיר לך אלא בבתולה כמו שנתתה לי.  וכן אם שלח לו בנישואי אלמנה, אינו יכול לתובעו ולהחזיר לו בנישואי בתולה.

ד  עשה ראובן משתה בגלוי ובפרהסיה, ועשה שמעון בצנעה, או שעשה ראובן בצנעה, ועשה שמעון בפרהסיה--אינו יכול לתובעו, שהרי אומר לו איני עושה עימך אלא כדרך שעשית עימי.

ה  ראובן שנשא, ושלח לו שמעון שושבינות, ואכל ושתה עימו, ואחר כך נשא שמעון כנישואי ראובן עצמן, ובא ראובן ואכל ושתה עימו, או שקרא לו שמעון לאכול ולא רצה לבוא, או שהיה במדינה ושמע קול טבלה במקום שאין דרכן לקרות אחד אחד אלא כל השומע יבוא, ושמע ולא בא--חייב להחזיר השושבינות כולה:  שהרי ידע ולא בא, או קרא לו במקום שדרכן לקרות אחד אחד ולא בא.

ו  לא היה ראובן במדינה--מנכין לו דמי מה שאכל ושתה שמעון אצלו, ומחזיר שאר השושבינות.  וכן אם היה במדינה, ולא קראהו או לא הודיעו--מנכין לו; ויש לו עליו תרעומת, מפני שלא הודיעו.

ז  וכמה מנכין:  נהגו בניכוי אם דינר אחד שלח לו שמעון--אינו מחזיר לו כלום, שזה הוא דמי מה שאכל.  ואם יתר על דינר עד סלע שלח לו, מנכה לו מחצה.  מסלע ולמעלה, אומדין דעת המשלח.  [ח] ושיעור השושבינות--אם אדם חשוב הוא, מנכה לו מחצה; ואם צר עין ומדקדק בהוצאתו, אינו מנכה לו אלא שיעור מה שאכל ושתה, ומשלם לו השאר.

ח  [ט] מת שמעון קודם שיישא אישה, או שנשא ומת בתוך ימי המשתה--אין ראובן חייב להחזיר ליורשי שמעון כלום, שהרי אומר להם תנו לי שושביני ואשמח עימו.

ט  [י] לפיכך אם שמח עימו ואחר כך מת שמעון, או שקרא לו ולא בא, או שלא היה במדינה, או שלא הודיעו--הואיל ושלמו ימי המשתה ואחר כך מת שמעון, חייב ראובן להחזיר השושבינות ליורשיו:  או כולה; או בניכוי, אם לא הודיעו או לא היה עימו במדינה.

י  [יא] מת ראובן, ואחר כך נשא שמעון אישה, ושלמו ימי המשתה--מקום שנהגו לגבות השושבינות מן היורשין, כופין יורשי ראובן להחזיר בניכוי; ומקום שלא נהגו, אין היורשין משלמין כלום.

יא  [יב] מת ראובן אחר שנשא שמעון אישה ושלמו ימי המשתה--כופין את יורשיו לשלם השושבינות בכל מקום, שהרי נתחייב אביהן לשלם.  ואם כולה היה חייב לשלם, משלמין את כולה; ואם בניכוי, משלמין בניכוי.

יב  [יג] חמישה דברים נאמרו בשושבינות:  נגבית בבית דין, שאינה אלא כמו מלווה.  ואינה משתלמת אלא בעונתה כעין נישואי ראשון, שזה כמו תנאי הוא, אף על פי שלא פירש שעל דעת זו שלחה.  ואין בה משום ריבית; אפילו שלח לו דינר, והחזיר לו עשרה--מותר, שלא על מנת להוסיף לו שלח.  ואין השביעית משמטתה, שאינו יכול ליגוש אותו ולתובעו עד שיישא כדרך שנשא הוא.  ואין הבכור נוטל בה פי שניים כשתחזור ליורשין מפני שהוא ראוי, ואין הבכור נוטל בראוי כמו שיתבאר במקומו.

יג  [יד] השולח תשורה לחברו, או שנתן לו מעות כשמטה ידו, והוא ממאן ליקח, וזה נשבע שאי אפשר שלא תיקח והפציר בו עד שלקח, וכל כיוצא באלו--אף על פי שלא פירש, הרי אלו מתנה, ואינו יכול לחזור ולתבוע, עד שיפרש שהיא מלווה.

יד  [טו] וכן השולח לחברו כדי יין וכדי שמן ופירות בעת הנישואין--אינן נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים; ולא נאמרו דיני השושבינות אלא במעות בלבד. 

אני מסכים איתך שאם מנה הייתה במחיר שפוי - לדעתי באישית בלבד שפוי כיום זה 50-100 שקלים, פחות או יותר - אז כמובן שבכל מקרה אדם מביא מתנה - ואז זה יכול להיות סכום כסף כנהוג עד היום, אבל במחיר השפוי הזה, ויוכל להיות גם מתנה שימושית בשווי פחות או יותר דומה, כספית (ולא ניכנס עכשיו לשאלה: "אולי עוד מישהו יביא לו אותו דבר"...רק לצורך ההסבר הבאתי את זה).

מתנה של אורח שמגיע לאירוע זה הגיוני ביותר, שלא תבינו אותי לא נכון, ואני גם לא מתנגד להבאת כסף כמתנה לאירוע - לא רק בחתונה, גם בבריתות ובר מצוות וכו' - מאז ומתמיד מתנות היו דבר מקובל בעולם, אבל הן היו כשמן הן - מ-ת-נ-ו-ת.

המצב היום הוא שזה כבר לא הבאת מתנה או סכום כסף שפוי - אלא המחירים מאמירים מעל ל150 שקל לאדם, ולרוב מגיעים ל200 פלוס (מוזמנים לבדוק את זה...הסטנדרט היום הוא לפחות 150-180 שקל למנה, ואתם יודעים את זה, וככה גם המתנות...) - וזה כבר לא פשוט. זה ממש קנס לאנשים שמגיעים לחתונה.

עם כל הכבוד - ההלכה שהבאת רלוונטית לזמנים של פעם שאז גם אנשים עשו אירועים שהיו קטנים במאות אחוזים מהאירועים שנוהגים היום. אם האירועים היום היו כמו בימי קביעת ההלכה - אני הייתי מסכים איתך בחפץ לב. מתנה במחיר ראוי ושפוי - בסדר גמור.

של 50 שח, גם של 100 אין. זה גם תלוי אם מתחתנים במרכז או בפריפריה. 120 לדעתי זה הגיוני לשלם

שהתחתנה עם מנות של 40 - 60 ש"ח. אז אני מניח שהם לא אכללו אוויר,ככה שיש מנות כאלה. היא גם אמרה שהאוכל היה בסדר גמור, טעים וטוב. אני מניח שהיא לא סבתא שהתחתנה לפני 50 שנה...

מוזמנת לבדוק עם אותה אחת...

בה"י

הייתי לפני כחודשיים בחתונה ברמת מגשימים . מחיר המנה היה  60  שקלים .

כמובן לא כולל את  המקום , שלחנות, כסאות, במות, תאורה וכו' 

אז מה בדיוק עושה את החתונה?

"כיצד מרקדין לפני הכלה - כלה נאה וחסודה", מצווה לשמח חתן וכלה - זה בריקודים, שירה, שמרחיבים דעתו של אדם!!!

זה לא ברור? הרי כל אחד רואה שמה שעושה את החתונה שמחה זה הריקודים לקול השירה והניגון...

זה לא שבאמת חייבים לו משהו - אבל זה בהחלט עניין של הכרת הטוב למי שהופך לך את החתונה לשמחה...

אבל ממש הכעיסה אותי האמירה השנייה שלך. מנות ילדים??? אתה רציני???

מדובר פה בחברה כבר בשנות ה20 לחייהם, לעיתים נושקים לשלישי - ואתה מדבר איתי על מנות לנוער???

אתה רציני???

אז כן. בהחלט יש עניין שישקיעו כסף בחברים. מי שלא משקיע כסף בחבר - מוכיח ישירות את הטענה שטענתי - משקיעים כסף רק במי שברור שיחזיר את התמורה שלו באופן כספי. כאילו נתינת תמורה של שמחה לא מספיקה.

רוצה שאני גם אחדש לך משהו? ישנם מקומות וחתנים וכלות שאין להם כל כך מי שישמח אותם - והם מזמינים אליהם במיוחד חבר'ה צעירים שישמחו אותם, מארגונים שונים שעושים את זה (בעיקר אני יודע שצעירי האיחוד הלאומי נכנסו לזה, לפחות בעבר...) - והחתן והכלה מממנים את ההסעה הלוך וחזור לחברים, ומנות כמו כולם (לפחות ממה שאני מכיר ויודע) - כי הם מבינים שלמרות שזה בהתנדבות וכמחוות רצון טוב, החבר'ה האלו באו לדבבר שהוא לא פחות מעבודה לכל דבר - כמה שעות שבהם הם צריכים לפזז, לרקוד ולשיר בקולי קולות כדי לגרום לשמחה לחתן והכלה.

דוד נחמיה בן ה55, וליאור החבר של האבא מהעבודה בהיי טק - מבטיח לך שהם לא רוקדים ולא משמחים את החתן והכלה כמו החברים של החתן.

אני חייב לחזור ולציין שהטיעון של מנות ילדים ממש מעליב, מביש ומבחיל.

לפעמים באמת יש דברים שנוגעים לי בעצב חשוף ואז...

(חוץ מזה שבפורום השני עדיין לא כתבתי את ההיכרות שלי החדשה, אבל אגלה לך כבר עכשיו שה-כישרון שלי זה ל ככה שזה מסביר הרבה על התגובות )

(לא מופנה ישירות אליך אלא ישירות לדעה ולאופן התגובה)

קודם כל - אני לא אמרתי שאם רוקדים מופרע יותר זה יותר טוב - אני אמרתי שהריקודים עושים את השמחה. הדוד נחמיה ל-א רוקד, זה לא נחשב ריקוד, והחבר של אבא מהעבודה בהיי טק במקרה הטוב יצטרף לסיבוב אחד.

מי שרוקד אלו חברי החתן, נקודה.

על המשך דברייך כמעט שאיני רוצה לענות אבל אענה בכל זאת - לדבריך יוצא שהחתן והכלה בחתונה הם זניחים בדיוק כמו המפיות שעל השולחן בחתונה. הם נועדו רק בשביל התפוארה של ההורים לערב שכולו הם ממנים, אז שיהיו בשקט החתן והכלה ושיודו שבכלל מזמינים אותם לערב שכזה.

זה מגוכך, עלוב ומשפיל. החתונה, ההורים אומנם ממנים אותה לרוב - אבל אחרי הכל זוהי חתונה של החתן והכלה, והורה שלא יתחשב ברצונותיו של החתן/הכלה שהוא משיא - זה הורה שלא שווה את היריקה שהייתי רוצה לירוק לעברו.

הורה שהחוסר רגישות שלו הוא דוחה כזה, שאם החתן מבקש ממנו משהו אחד וההורה מתעלם במצח נחושה ודופק מנות מביישות לחברי החתן - אין לי מילים עליו.

ואתה שוב מכנה את חברי החתן "ילדים", ו"דוחפים להם משהו שלא יהיו רעבים". ביטויים דוחים, חסרי רגישות בפרומיל ומזעזעים. מזל שאני לא יהיה בחתונה שלך או של אחד מקרוביך או של אחד מאחיך, כי על פי מה שאתה מדבר אני פחד שזה עובר בגנים.

ואתה שוב כותב כאן מספרים מטורפים של חברי חתן וכלה להעצים את הדמגוגיה של דבריך. מישהו אמר שצריך להזמין את כל הישיבה? כל אחד ישב עם עצמו ויחשוב כמה הגיוני, כמה הוא רוצה להזמין, וכמה הוא יכול להזמין - ושיזמין מספר כזה. הרי רוב רובם של הבחורים שמתחתנים לא מזמינים 200 חברים לחתונה, ולרוב גם לא 150 ולא 100...הרבה פחות. מספר סביר ושפוי.

יודע מה - שיממנו ההורים "ארוחת ערב בסיסית לחברי החתן והכלה" - ואז נניח שחברי החתן והכלה מחרימים את הערב, אוכלים נטו את מה שהוגש להם ולא מזיזים את הרגליים או את הפה שלהם בפרומיל והולכים ישר אחרי האוכל הבייתה בלי ריקוד אחד קטן - אני רוצה לראות הורה אחד שיראה את הבן החתן שלו או את הבת הכלה שלא ממרר/ת בבכי אחרי שהחתונה שקעה כי אף אחד לא רקד - ולא יתלה את עצמו על עץ ויתבייש בעצמו מאז ועד עולם שלא הייתה בו טיפת הגיון להשקיע עוד כמה אלפי שקלים כדי שהחתונה של הבן שלו תהיה גם שמחה ולא רק "נוצצת לדוד נחמיה".

בקצב שלך, עוד תבקש מהצלם והתזמורת לבוא בהתנדבות ושעוד יודו לך על שמימנת להם סנדוויצ'ים מכיסך הפרטי...

כן כן - אם זה מה שאתה צריך - חברי החתן וחברות הכלה הם בדיוק נותני שירות כמו הצלם והלהקה - והצלם והלהקה, ג-ם מקבלים כסף על היותם בחתונה, וג-ם מקבלים מנה בדיוק כמו כל אחד (ומקום שלא נותן מנות ללהקה ולצלם, בעל שמחה שלא עושה את זה - אני לא רוצה להגיד מה אני חושב עליו).

אז שיתכבד בעל השמחה וינשק את הרגליים של חברי החתן וחברות הכלה על כך שהם לא דורשים כס על נתינת השירות שלהם, ורק מבקשים שטיפה יעריכו אותם באוכל כמו כל האחרים ולא אוכל מבייש בצד...

אבל כנראה שאתה לעולם לא תודה שהם אלו שעושים את החתונה לא פחות מהצלם והתזמורת.

נו, שויין - אחותי מן הסתם לא תתחתן איתך. ברוך ה'.

שמחה = ריקודים

אם תחשוב מעט תגלה שאם אינך מחשיב את הריקודים כעיקר החתונה (שזו תפיסה ילדותית בעיניי) אז כל טיעונך המפולפלים לא תופסים.

אתה באמת חושב שחתן או כלה יבכו בחתונה שלהם בגלל שלא רקדו להם מספיק?

נשמע לי הזוי.

(אם זה בכל זאת קורה זה שוב ילדותי בעיניי.)

חתונה זה אירוע שבו כולם באים לכבד ולשמוח עם הזוג והמשפחה.

כל אחד בדרך שלו

אני לא רואה קשר בין מוזיקה גרועה בווליום גבוה וריקוד הורה מיושן לבין שמחה.

אתה לא יכול לכפות את תפיסת עולמך המעניינת לגבי שמחה על בעלי הארוע.

חברים שמגיעים לחתונה לא מחוייבים לשום דבר, ובאים מתוך מטרה יחידה לשמוח עם הזוג

אם זה קורה על רחבת הריקודים - אז בכיף, מבחינתי זהקורה גם בפינת עישון בחוץ

אני דווקא בעד התרחיש שהצעת ובו החברים לא רוקדים בכלל ומשאירים זאת לאורחי ההורים, יהיה הרבה יותר כיף לכל המשתתפים. כולם יושבים ומדברים ואפשר לשמוע אחד את השני בלי התזמורת המעיקה, וגם הזוג יהיה מבסוט לפגוש את כולם בצורה נורמלית ולהסתובב בנחת ולברך ולהתברך.

הייתי במספר חתונות שהיו קרובות למצב הנ"ל ונהניתי יותר מהחתונות הקלאסיות

אגב, אני חושב שמנות משמחים נועדו רק למצב שבו מזמינים כמות גדולה של חברים, בצורה סיטונאית (קבוצת גיל שלמה למשל).

בדרך כלל מנה כזו לא מכבדת את המארחים ואת האורחים.

אך מכאן ועד לחשוב שמישהו חייב לך משהו על ההשתתפות בשמחתו המרחק עצום.

אז בזה נעוץ ההבנה המעוררת חמלה שלך.

אוקי, מזל שאני גם לא רוקד בחתונה שלך.

הרי בדיוק לפי מה שכתבת בסוף, יוצא שמבוגר רגיל מקבל מנה שעולה יותר, אך ורק בגלל העובדה שברור לך שאחרי זה הוא גם ייתן מתנה בשווי הזה (לא אצלכם, אלא בכלל, כמוש כתבת בכללי...) - ואילו חבר לא יכסה את המנה, יקבל מנה שעולה פחות, כדי לכאורה להזמין יותר חברים (לא ברור בכלל שזה המצב) - יוצא שבבירור המזמין מסתמך על הכסף של המוזמן, וזה הטרגדיה והטעות הנוראה שאני צועק עלייה!!!למה זה צריך להיות ככה!!!

אם נניח שכל המוזמנים היו מביאים מתנות כמו המשמחים שנותנים מעט כפי יכולתם של הביינישים, אם בכלל - האם במצב כזה גם דוד נחמיה היה מקבל אוכל כמו המשמחים באותו המחיר?

תחשבי על זה...

לכן באמת, לדעתי, אם רוצים להיות שפויים מכל הצדדים - הדרך הכי טובה היא פשוט לבדוק את האמצעים שלכם נטו, להגיע למחיר מנה אחיד וראוי לכולם, מחיר נמוך ושפוי, ובמחיר הזה לתת יחס שווה לכל האורחים גם יחד בלי קשר למה הם יתנו או לא יתנו בסוף - כי כן, מה שמפריע במשמחים זה פחות זה שהם יאכלו עוף ולא בשר, ויותר ה"זלזול" שיש בחברים, כאילו הם נטו באו רק כדי לשמח ודוחפים להם משהו קטן כדי שלא יהיו רעבים ויוכלו לשמח. זה מבייש ולא ראוי... כאשר הסטנדרטים בלתי אפשריים, ברור שישר יגידו - בלתי אפשרי בשבילי לעמוד בסטנדרטים כאלו גם לחברים - ולכן בדיוק צריך להוריד את הסטנדרט.

ציטוט מדברייך שם:

ואל תשפוט אחרים.
אם מישהו יכל להרשות לעצמו לשלם עבור החברים רק למנת משמחים-
תבין שזה לא בא מזלזול. אלא מרצון שתגיע! ורק כך זה התאפשר. אז הפוך,זו סיבה להערכה,שלמרות חוסר האמצעים היה לו כ'כ חשוב שתהיה.
 

ומה שתבת בפסקה הבאה אחרי, שלא יתנו לחברים מנה מלאה ולמשפחה מנת משמחים - זה בדיוק הטעות שלא הבנתם את דבריי חלק מהכותבים - אני לא טוען שמישהו צריך לקבל יותר ממישהו. אלא שאם כולם הגיעו לארוחה שלך, שכולם יקבלו את אותו הדבר, שלא יראה כאילו יש חילוקי מעמדות...

תחשבי נגיד שאת מוזמנת לאיזה טקס מכובד של פוליטיקאי חשוב ומחליטה להגיע, ולטקס עצמו מגיעים חשובים וגדולים, ואז את שמה לב שאת רוב האנשים שהם גדולים ומכובדים מושיבים בכיסאות פאר, ומלצרים מגישים להם אוכל מהודר בצלחות יפות וטובות, ואותך ועוד כמה פשוטים שהגעתם לטקס מסיבות שונות, אבל אתם לא מספיק מכובדים כמו האורחים החשובים, מושיבים בצד על כיסאות כתר, ומניחים לידכם שולחן פשוט עם איזה מגש של אוכל שוט ולגמרי לא דומה ולא מתקרב אפילו למה שהאחרים ממש לצידכם מקבלים.

אותי אישית זה היה מבייש. זה לא עניין של כסף - זה עניין של אם הזמנת אורחים, זה אתה הזמנת מתוך רצונך ועליך לתת להם יחס שווה כמו לכל השאר - וזה לא מה שקורה במנות משמחים. זה לעיתים יחס מעט מעליב שאתה סוג ב', ולא משנה אם האוכל יהיה טעים.

כן, אני טוען שאם מנה רגילה ומלאה עולה 150, ומנת משמחים עולה 50 - אז של-כ-ו-ל-ם יעשו מנות ב100 שקל, ואז גם את המשמחים תיתן להם יחס שווה בדיוק כמו לאחרים, אפילו שהם לא יביאו מתנה בשווי של המנה, כי זה לא העיקר (אלא השמחה, שהמשמחים הם אלו שעושים אותה...) - והאחרים, נו, אז הם לא קיבלו מנה שעולה 150 אלא רק 100...ביג דיל... דווקא זה יחסוך להם שהם יוכלו עכשיו לרשום צ/ק נמוך יותר.

אז כן, אפשר להשוות בקטע הזה - ופה זה שיוויון הגיוני ונצרך וראוי. להשוות את מחיר המנות, להעלות לאלה ולהוריד לאלה, וככה כולם יקבלו אותו הדבר...

לק"י

גם צריך לעשות חשבון כמה אנשים אפשר להזמין.

לא רואה עניין בלהזמין את כל העולם, כולל כל החברים שכבר אין איתם שום קשר.

לגבי מה שכתבת בסוף - תופתעי, אבל דווקא אם חושבים על זה בצורה קרה, חתונה זה לא כל כך אירוע משפחתי... כלומר, הוא אירוע משפחתי - של המשפחה המצומצמת. ההורים משני הצדדים, החתן כלה והאחים. זה מי שבאמת צריך פחות או יותר להיות בחתונה, השאר, זה בערך מותרות שעושים כי רוצים שכולם ישמחו איתנו - אבל לעומת זאת, החברים, למעשה, הרבה יותר חשובים מכל הדודים שכמעט ולא רוקדים.

אני אשאל חתן - מי יותר ישמח אותך בחתונה, דוד נחמיה שבקושי ישיר או יזיז את הרגליים ובשבילו מצוות שימוח חתן וכלה היא עצם ההגעה ונתינת הצ'ק, או שיותר ישמח אותך איתן חבר שלך שיזיע בשבילך במשך שלוש שעות, ירקוד איתך, ירים אותך על הכתפיים, יגמור את הגרון בשבילך - ויקיים "כיצד מרקדין לפני הכלה" במלוא מובן המילה, שלא כמו דוד נחמיה.

מי יותר ישמח את החתן. לא את האבא של החתן, את החתן עצמו?

לדעתי התשובה ברורה.

רק שהמצב היום התבלבל, וחתונה היא כבר לא חתונה של החתן והכלה, אלא חתונה של ההורים של החתן וההורים של הכלה, כאילו הם בעצמם אלו שמתחתנים.

וזה כל הבילבול והאבסורד.לדעתי האישית לפחות, ואני מניח של עוד רבים כמו שאני יכול לראות.

אז כן - אני סובר, שלא צריך לתת לדוד נחמיה מנה פשוטה יותר מלאיתן החבר של החתן - אלא פשוט לעשות חתונה שפויה במחירים נמוכים יותר ממה שהתכוונת לכתחילה, כדי שתוכל להעניק לכולם יחס שווה.

אם דוד נחמיה יקבל מנה ב40 שקל, כמו שכתבת שהיה אצלכם, אבל גם איתן יקבל אותה מנה, זה כבר יראה שאתם מתייחסים לכולם כשווים, ובשביל לערוך חתונה שתעמדו במחיריה, אתם מוזילים מחירים לכולם, לא רק ל"סוג ב'". 

אני מסכים איתך שאם איתן החבר היה מקבל מנה ב150 ש"ח, ודוד נחמיה היה מקבל מנה ב50 ש"ח, זה היה מעליב ומבייש את דוד נחמיה והוא לא היה נותן לכם מהירושה שלו - אבל כמו שאסור לבייש את דוד נחמיה, אסור לבייש גם את איתן החבר. גם אם הוא בא כדי לשמח בניגוד לדוד נחמיה שבא כ"חובה משפחתית"...

אז כן, אם לחזור לפתיחת דבריי ולסכם - אם את טוענת שחתונה היא אירוע משפחתי ולכן חובה לכבד את המשפחה, אז אם ככה היא בדיוק אותו דבר, אירוע חברתי ולכן חובה לכבד גם את החברים אותו הדבר.

זוהי דעתי.

ואכן בישיבה שלמדתי בה, הנוהג המקובל הוא שהחברים מקבלים אותו אוכל כמו כולם - כמה מנה עולה, זה כבר אני לא תמיד יודע - יש פעמים שמנה תעלה מעט (לכולם) כי זה אולם פשוט יותר בהתאם ליכולות הכלכליות, ויש פעמים שמנה תעלה יותר בגלל שיש להורים יותר יכולת...

הייתי בחתונות שאכן היה מבזה, והייתי בחתונות שהיה משמחים טעים, בשפע, מילאו שוב ושוב את הקערות, סוג העוף היה יותר פשוט ממנה רגילה, פחות סוגי סלטים, אבל אף אחד מאיתנו לא היה רעב. ורק במקרה נודע לי שזה מנות משמחים.... אבל באמת רוב המנות משמחים זה לא לעניין, ואפשר להשקיע קצת יותר.

כאני באה מרחוק לחתונה של חברים, ומשקיעה זמן, נסיעה, ביביסיטר, מאמץ וכו' מינימום שתהיה ארוחת ערב בסיסית

באמת הרבה פעמים הכסף הולך לזוג הצעיר - אבל ברור וידוע שהכסף נועד לכאורה לכיסוי מחיר המנה, כשלמעשה, זה בסך הכל שינוי ייעוד בין שני סוגי הכספים - במקום שההורים עצמם יעשו חתונה פשוטה יותר ואת ההפרש שכאילו היו מוציאים לחתונה יותר גדולה, ייתנו לזוג הצעיר - אז האורחים הם אלו שנותנים את הכסף לזוג הצעיר וההורים משקיעים בחתונה יותר...

מצב אבסורדי, שבמקום שההורים הם אלו שישקיעו לטווח הארוך, ויתנו סכום כסף מכובד לילדים להתחלת החיים בצורה סבירה, הם משקיעים טונות של כסף בחתונה של ערב אחד, בידיעה שמי שיעשה במקומם את העבודה של דאגה לעתיד של הילדים, זה האורחים...

אבל ברור וידוע שהמתנה ניתנת לרוב לרוב בהתאם ישירות למחיר המנה - לא כולם כמו הכותבים כאן (אני יכול להבין למה - רוב הכותבים כאן צעירים ולא נכנסו עדיין למסלול החיים ול"עידן" של המבוגרים יותר. תשאלו את ההורים של רוב אלו שענו כאן והגיוני מאוד שהתשובות שלהם יהיו שונות משל הילדים שכותבים כאן, ג-ם אם הילדים הם כבר בני 25 ו30... בני ה50+ כ-ן נותנים מתנה על פי מחיר המנה, אין ספק) - לא שהכסף יילך להורים, אבל כן שהמחיר יהיה בהתאם למנה - וההוכחה, היא שלרוב לרוב ההורים בסוף האירוע הם אלו שיושבים על הצ'קים כדי לערוך "פנקס חשבונות" לעתיד לבוא, כדי להתחשבן עם כל אחד כמה הוא הביא לי באירוע הקודם, אני אביע לו באירוע הבא שלו... (מנהג מכוער בפני עצמו של התחשבנות, אבל זה מה שקורה בפועל במקומות רבים...).

יוצא - שההורים היו מוציאים כסף בכל מקרה - או על חתונה יקרה מידי ובסטנדרטים לא ראויים לבית יהודי, או שהיו משקיעים אותו בהוצאות חשובות לזוג הצעיר - אז למה למען ה' הכסף של ההורים צריך לצאת לבעל האולם במקום לזוג הצעיר?

אם  עושים חתונה פשוטה יותר, כולם ירוויחו מלבד בעל האולם (וזה בסדר גמור, צריך להוריד להם קצת את התיאבון) - בעל השמחה ירוויח פחות כאב ראש, כולל שני הצדדים של ההורים, והחתן כלה (יש מקומות שיש בהם פיצוצים סביב עניין ארגון החתונה...). ההורים יוציאו פחות כסף על החתונה עצמה ויוכלו להשקיע יותר בחתן והכלה, גם האורחים ירוויחו פחות כאב ראש בשאלה האם לבוא לקנס שהוטל עליהם או לא, ויבואו בידיעה שהם הולכים להוציא סכום נורמאלי ושפוי הרבה יותר מבעבר, ולא צריכים לעשות את השיקול האם להיעדר מהאירוע ולמצוא לכך תירוץ...

היחידים שיפסידו מעט הם בעלי האולם (אפילו המלצרים לא יפסידו מכך...) - שיבינו לאט לאט שהם צריכים להוריד מחירים, וגם אז - הם לא ירעבו ללחם, מבטיח לך.

(לא קראתי הכל..)

לענ"ד זה עניין חברתי, יש מקומות שזה מקובל יותר ויש שפחות, אבל מה שצריך להיות בראש של כולם זה שבאים לשמח ותו לא. ז"א שהמתנה/ כסף לא אמורים לגרום לנו לצער- כי אז אין עניין בלהביא "רק כי צריך".

בתור חברה אני בכלל לא מביאה כסף/מתנה- אחרת אני אתרושש. אני משאירה את התפקיד למבוגרים, ובאה לשמח.

למה לממן? כי זה לממן את עצמי בחזרה

יש קהילות שבמקום שהמשפחה תקרוס בזמן הארוע שלה מהוצאה לא סטנדרטית,  פשוט כל אחד עוזר בעת האירוע וכך יודע בביטחה שגם בזמן האירוע שלו הוא לא יצטרך לפשוט את עורו כי הקהילה איתו.  סוג של הסכם או אפילו סוג של תוכנית חיסכון כל צ'ק נכנס אלי חזרה בסופו של דבר.

יש קהילות שנהגו אחרת וזה גם מובן ומכובד. כל אחד מתמודד עם ההוצאות של עצמו ולארועים של אחרים מביאים מתנה לפי הקירבה והיכולת. כאן ההורים משלמים כמה שיעלה וזה רק עולה ועולה $

ה"בעיה" מתחילה היום  כשהקהילות מתערבבות והמנהגים מתנגשים, אז צד אחד כך והשני כך. 

אצלנו נותנים כסף .קצת יותר ממחיר מנה במקום ממוצע  גם אם הזוג בחר להתחתן במקום שיפנק אותי יותר .  אא"כ קירבה ממש רחוקה ואז קונים משהו סימלי.  או שמגיעים למקום שממש לא מקובל לתת כסף ואז שוברים את הראש במה לקנות מתנה.

לשאלות האחרונות . מצד האורחים אם לא לברר כמה עלתה מנה ולתת מתנה ממוצעת ועדיין מכובדת זו חלוציות אז כן ואם לא אז לא.

מצד המזמינים זה לא בר מצווה שאבא ואמא ביחד מחליטים  מה לעשות וזהו

יש פה את הורי החתן הורי הכלה  ואת החתן והכלה שגם הם צד

אם כולם מסכימים אז אפשר לעשות משהו פשוט אבל עדיין צריך לא לזלזל באורחים שטרחו לבוא מרחוק. 

יש עוד רעיון לחיסכון אולי בהמשך נעלה פה סקר שלא יטבע פה וכבר כתבתי פול

זה לממן את בעלי האולמות נטו.

הבעיה היא, כמו שכבר כתבתי - זה הסטנדרטים הגבוהים והמוגזמים שהשתרשו בחברה הישראלית, גם הדתית, של מחירים מופרזים.

כן - ניתן להתחתן ב100 ש"ח למנה ואפילו פחות, וכבר כתבה פה מישהי שהתחתנה ב60 ש"ח למנה והאוכל היה מכובד וטעים!

וכן, זה לא בושה להגיד שכל צד מזמין עד 100 מוזמנים שזה כולל משפחה קרובה (בן דוד שלישי או רביעי של האבא, לא חובה להזמין, לדוגמה...כמה כבר בקשר איתו?) וחברים באמת טובים. 

המצב היום שכל צד מזמין 200 מוזמנים ויותר, ויש שמגיעים אפילו ל300 ו350 מוזמנים לצד!!!וזה מטורף וחסר כל פרופורציות!!!

אני טוען שצריך להוריד את הנורמות. לחזור לשפיות של פעם.

ואז, גם אם באמת יהיה כמו שכתבת, שהאורח פחות או יותר במתנה שלו "יממן" את המנה וזה גם יחזור אליו באירוע שלו - זה יהיה סביר והגיוני יותר, כי המחירים יהיו קטנים בעשרות ואולי מאות אחוזים.

אבל מה - ההורים מרגישים שהחתונה זה תעודת כבוד שניתנת להם, שהם חייבים להרשים את האורחים ולהזמין את כל העולם ואשתו. ולא זה מה שמשמח את החתן והכלה. זה הזוי. את החתן והכלה משמחים בעיקר המשפחה הקרובה שבאה לשמח והחברים של החתן והכלה - ולרוב מוחלט של המשפחות, מספר המוזמנים בחתונה כזאת לא צריך לעבור (משני הצדדים גם יחד) את ה250-300 מוזמנים. לא צריך לעבור את זה.

המציאות בשטח גבוהה הרבה יותר ואתה יודע את זה. וגם המחירים של המנות. הרי יש הורים שיזעזעו לשמוע שישנה אפשרות אפילו של מנה ב60 שקל או ב100 שקל. "זה לא מכובד, דודה חדווה תעלב!!!" הם יזעקו.

וככה משתרשות נורמות פסולות בחברה...

אמרתי פחות או יותר מה סביר שיהיה, גם במשפחות דתיות אלומיות קצת גדולות...

בוודאי שלמשל במשפחות חרדיות עם המוני ילדים, נגיד הילד הקטן כבר צריך להזמין את כל האחים הנשואים עם הילדים וכו'... - אבל פחות או יותר המספרים שאמרתי הגיוניים.

וגם המספר שאמרת - 200. אם זה בחישוב של החברות והמשפחה שבאמת את מרגישה קרובה אליה (מי שמרגיש קרוב וחבר של בן דוד שלישי של אבא, אז בכיף, למה לא - אבל לרוב זה לא ככה ומזמינים רק בשביל כאילו "לכבד"...) - אז מעולה. אבל תזכרי שאם ככה, אז במצב דומה רבים אחרים היו מוסיפים עוד 100-150 חברים מסביב שלא באמת מעניינים את החתן ולא מוסיפים לשמחה...

העיקר זה להיות שפויים, זה מה שאני טוען. לדעת מה היכולות שלכם ולא להשתגע רק בגלל ש"חייבים" ורק בגלל ש"ממילא הזוג יקבל בחזרה כסף בשווי פחות או יותר של מה שההורים הוציאו... - זה מחשבה פסולה בעיניי...

הרבה פעמים זאת גם מחשבה לא הגיונית...

צודק

אני לא רוצה להכנס למספרים 

אבל אתה צריך להבין שגם ההורים פה בתמונה . ואם כל השכונה התחתנו במקום פלוני והזמינו את תזמורת פלונית שעולה כפול וכו... אי אפשר לצפות שהם יהיו הנחשונים שישברו את הנורמות.   

גם עלי זה לא מוסכם אבל מובן בהחלט כי זה גם אירוע שלהם !!!! (אולי פה אנחנו חולקים?).

אשתי ואני באנו ממשפחות ממוצעות ולא עשירות אבל ההורים בשמחה רצו לממן את כל החתונה ושהמתנות יגיעו אלינו.  ואנחנו לא הסכמנו בשום אופן אלא רק אם המתנות לא יספיקו אמרנו שנעזר בהם . ב"ה לא קרה. 

כשנחליט לקנות בית אני בטוח שכל הורה מרצונו ישמח לעזור כפי יכולתו . אז אמנם אנחנו כבר לא סמוכים על שולחנם אבל הם עדיין ברקע ועוזרים . 

למרות שנראה שיש מצווה כזאת , אנחנו לא סחטנו את ההורים עם צאתנו את ביתם. ולכן שילמנו לאולם במתנות שקיבלנו.

כמה מוזמנים? קח בחשבון שרק תלית בישיבה "ראו הזמנה זו כאישית" וכבר מודיעים לטבח בישיבה על יום חופש.

כמה מנה עולה? סכום סביר ולא מוקצן לכאן או לכאן .

מילה על עצמי , גם אם חלילה היינו ממש מעוטי יכולת או חלילה עשירים במיוחד לא היתי משנה תפריט או אולם .  

אם היה תלוי בי הייתי מבקש מכל אחד שיבחר מה להביא איתו לחתונה או בורקסים או עוף או סלטים .. איש כמתנת ידו. והייתי בשמחה מבשל לחתונות אחרות כאורח. 

אמת! חברת השפע פגעה בנו.  אבל צריך לרכז את הכח למקום שאפשר לשנות ולבחון בחוכמה איפה לא ניתן לשנות. 

והכי חשוב פרופורציות

איזה אולם וכמה יעלה זה נושאים זניחים לעומת המשך החיים

אפילו בשביל לחסוך  כמה עשרות אלפי שקלים , סכום שלרובינו לא זניח ואפילו לא מצוי. 

לא שווה מריבה עם בןבת הזוג לעתיד ואפילו עם ההורים והחותנים לעתיד. 

מבחינתך שילמת על התחלה של שמחה ושלום בבית . 

אז מה אם בעלי האולם מרוויחים או מפסידים? מה זה ענייני אני עושה את השיקול שלי

ב. שלחו לי שולחן ערוך סימן ס

כשנושא אדם אשה דרך שריעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות ה"ז תובעו בדין ומוציא ממנו ויש בזה כמה חלוקים ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה:

זהו, שאת הנורמות האלו ניתן לשנות.

וכן, מותר לצפות מאנשים להיות נחשונים. למה לא? מה, רק לנחשון מותר להיות נחשון?

תמיד יש את הראשון, הבעייה היא הפחד להיות הראשון הזה. למחוא כפיים לראשון זה מאוד יפה - אבל מה עם להיות אותו הראשון?

זה אירוע של ההורים אבל לא פחות מכך הוא אירוע של הילדים. הוא אירוע שבו הילדים מתחתנים, לא ההורים. זה שזה הפך להיות "אירוע ראווה לכבודם של ההורים" - זה בדיוק הבעייה. בהחלט יש לחתן ולכלה אפשרות למתן את הוריהם בעניין.

אם כל החברה מסביבך חיה בהגזמה מטורפת, זה לא אומר שגם אתה חייב בכך. אין לך עצמאות משלך? (אני לא מדבר אליך ספציפית אלא בכללי...). עמוד על העקרונות שלך, דע כמה אתה מסוגל להוציא ללא עזרת המתנות - ואת הסכום הזה הוצא.

בלתי אפשרי המצב שנוצר כיום. גם אם זה מבחינתת שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים גם הבן שלך יתחתן והאורחים שהוזמנו יביאו לך כסף כי אתה הבאת להם". זה לא נורמאלי, רק שאנחנו כבר התרגלנו אליו והוא הפך לנורמאלי, בכאילו.

ולא, בנוגע לפסקה האחרונה - זה ל-א צריך לגרום למריבות. עם שום שכל, ניתן להגיע להבנות יפה מאוד. הורה רוצה שבנו ישמח בחתונה, ואם הבן יודיע לו חגיגית שהוא ישמח יותר בחתונה צנועה שגם פחות תכביד על אבא - ההורה בסוף יבין את זה. צריך רק הסכמה בין החתן לכלה, משם הדרך תהיה יותר קלה אם הם ידעו לעמוד על שלהם.

ולא תמיד זה האירוע של הילדים... אני מסכימה שכדאי לנסות, אבל במידה וזה מוביל למתח רציני, צריך גם לדעת להתקפל.

במקרה שלנו ההורים שלי ממש מתנגדים לאירועים גדולים, ורצו משהו קטן וצנוע, וכך גם אנחנו. אבל יש גם צד שני.

בסוף יחסית יצא אירוע שביחס לסביבה היה פשוט, הלוואי שככה היו נראים רוב האירועים, רק שזה היה גדול מדי יחסית למה שרצינו. בכל מקרה צריך לזכור שלא כדאי להפוך את האידיאל הזה לנושא ענק למריבה, במיוחד לא כשבכל מקרה מדובר במצב רגיש ובתקופה לחוצה.

מעודי לא שילמתי על מנתי, או נתתי מתנה בחתונה.

לא ידעתי שרווק צריך להביא מתנה....

עכשיו אני קולט למה מישהו נבהל בחתונה של מישהו...

|לא מגיע יותר לחתונות של דת"לים אם ככה, מאיפה לי כסף למסעדה באמצע כלום? או למתנה?|

(בעיקר חרדים אשכנזים)

ובמחילה -

אם רוצים שאני אבוא, אם מישהו מזמין אותך אליו - הוא רוצה את זה, והוא צריך לשלם.

אתה יכול להביא מתנה, או לא - אבל מתוך בחירה.

אם יש חובה, או חובה חברתית, לשלם,

יותר נחמד לקחת את הכסף וללכת לאכול במסעדה שרוצים אם מי שרוצים ובתאריך המתאים.

כי גם אני לא מבינה 

וגם אני מתחלחלת מזה..

1. מה שהיה תלוי בי- כלומר החתונה שלנו, היה אחרת- היתה לנו חתונה סבירה (100 ש"ח למנה) החברים קיבלו אותן מנות בדיוק כמו כולם, כמות המוזמנים היתה גדולה יחסית- כי מה לעשות שלשנינו משפחות גדולות בלע"ה שגרות בקהילות חמות עם שכנים טובים. ולשנינו יש ב"ה הרבה חברים. (ואנחנו עוד צימצמנו מאד!)

ולא ציפיתי מאף אחד שיממן. ההורים נתנו סכום מסויים, ואנחנו החלטנו מה ואיך לעשות איתו. כמה להוציא על החתונה וכמה על רהיטים וכו' לבית וכמה לחסוך.. התחלה מצויינת ללמוד איך לנהל כלכלת בית.

המתנות (ואנחנו אשכנזים- אז לא היה שם הרבה כסף) הצטרפו לחיסכון שלנו. והמתנות האחרות- הצטרפו לבית שלנו- וחסכו לנו הרבה כסף בקנית כלי מטבח. (קנינו לפני החתונה- מחבת אחת, סיר קטן, וכלים חד"פ כדי שיהיה מה לאכול בבוקר הראשון כי היה לנו ברור שהרוב יביאו כלי מטבח וכו')

2. לגבי מה שאני נותנת- היו מקרים בודדים שבהם החלטנו שיש מקום לתת כמו שמצפים מאיתנו. בחתונה של חבר חילוני של בעלי שחששנו מחילול ה' (ואז גם נתנו כמו שהוא נתן לנו בחתונה, והודענו מראש שרק בעלי יגיע) ובעוד חתונה שהחלטנו שזה מה שצריך לעשות מסיבות אחרות.

היתה עוד חתונה שהבאתי סכום כסף נאה- כי ידעתי שההורים משני הצדדים לא עשירים, והחתונה היתה פשוטה כך שהרגשתי שאני מממנת אץ החתן-כלה ולא את בעל האולם..

כל השאר- אני נותנת מה שאני יכולה לפי הקרבה. חברות טובות\משפחה- משהו יותר גדול (ולרוב גם מתנה ממש) אחרים- או שמודיעה מראש שלא באה (אם ברור לי שיעלבו אם לא אביא 300 ש"ח מינימום) או שבאה ומביאה משהו סמלי ונחמד ב50 ש"ח..

וכבר קרה שאמרתי מראש שלא אבוא- ובאתי אבל לא אכלתי.אמרתי מזל טוב, הייתי בחופה והלכתי. כי ידעתי שמבחינתם- מי שאוכל צריך לכסות את המנה.

וכמו שכשהזמני נערות שהדרכתי- מבתים שאין להם כסף. וגם מימנתי הסעה, וגם היה לי ברור שלא אקבל מתנה. ככה מבחינתי- כל מי שבא זה כבר מתנה. כל מה שמעבר- תודה רבה. 

יותר זול להביא מתנה ממש ולא כסף, למשל קנו לי סיר ממש מעולה לחתונה, עלה 140 שח (ראיתי בחנות את המחיר כשהלכנו להחליף מתנות אחרות)  מה שבטוח אותה משפחה לא הייתה מביאה צ'ק בסכום הזה.

ובכלל, יש מתנות ממש שימושיות שמשום מה לא קונים לחתונות כמו קופסאות איחסון, פומפיה, פטיש לשניצלים, סכינים חדות, קרש חיתוך ושאר ירקות

לק"י

ולפעמים מקבלים כמה מתנות זהות..

אני חושבת שכסף יכול לעזור יותר, אלא אם כן שואלים את הזוג מראש מה הם רוצים.

וחבל לי על הכסף של הזוג שישקיע וישלם לכל אחד מהחברים מנה כמו של אורחים מבוגרים, כי את רוב המנות אני (והחברות שלי) בכלל לא אוכלות. אני באה כדי לשמח את החתן והכלה ואני חושבת שצריך לתת מנה מכבדת אבל ממש לא צריך להגזים. אתה חבר של החתן ובאת לשמח אותו!לא באת בשביל לאכול.

אז אני לא אומרת לא להביא בכלל אוכל, אבל אני חושבת שמנת משמחים בד"כ מספיקה בהחלט.

ואתה כותב, לפי מה שהבנתי ברושם הכללי, שמאוד מפריע לך זה שלא מחשיבים אותך בחתונה. ואתה מודד את זה על גודל המנה. ודווקא לדעתי הכי מחשיבים אותך, מבינים עד כמה חשוב לך לשמח את החתן והכלה ולכן מניחים שתהיה ברחבת ריקודים ולא תשב כמו הדוד (שמואל קראת לו?) ותבלוס כל החתונה.

ואני חושבת שזה גם עוזר לזוג מבחינה כלכלית..

והיום משקיעים המון בחתונה גם כשמנסים להצטמצם כמה שיותר.. כל מנה היום עולה הרבה יותר מפעם.

באיזשהו שלב סתרת את עצמיך- מצד אחד אמרת להוריד מחירים של מתנות וכדו' ומצד שני ביקשת לא להוזיל את המנות של החברים, אז איך בדיוק החתן והכלה יעמדו בנטל ההוצאות?!

(ותסכים איתי שבנ"א לא יכול להרשות לעצמו כיום להזמין חבר לעבודה בלי לתת לו מנה מכובדת וזה משהו שפשוט לא נתון לשינוי. ואף אדם מבוגר שמכבד את עצמו ינסה להתחיל את השינוי הזה דווקא בחתונה של הילדים שלו)...

אבל את כבר נתת טיעון שהוא מעט מצחיק על גבול האבסורדי.

החברים בכל מקרה רוקדים הרבה ולא יאכלו, ולכן ניתן להם מנות קטנות יותר????

סליחה???

קודם כל טכנית זה לא נכון - כי בכל החתונות, כשיש ריקודים אז יש ריקודים וכשיש אוכל אז אין ריקודים, ואוכלים.

ותסלחי לי, אולי את לא מכירה בחורי ישיבות (לא יודע איך זה אצל בנות) אבל הם יצורים רעבים מטבעם, מה גם שריקוד זה פעילות גופנית שמוציאה הרבה אנרגיות וגורמת לרעב... אז כן, גם חברים - ואני מניח שגם בנות רבות אולי לא שאת מכירה אישית - כן רעבים בחתונה של חבר שלהם וכן אוכלים.

אני לאו דווקא מחשיבי לפי גודל המנה איך מחשיבים אותי, אלא יותר - לפי היחס שנותנים לי - שמתבטאבאמת בעיקר באוכל - לעומת שאר האנשים בחתונה.

אני לא סוג ב', מצטער...

אני חושב בחתונה לא פחות מדוד נחמיה (ככה לאורך השרשור קראתי לדוד...) - כי דוד נחמיה בא בשביל לכבד, ואני באתי בשביל לשמח. מה יותר חשוב?

מקווה שאת יודעת את האמת...

ואם אדבר שנייה מצד הקייטרינג כאחד שמעט מבין בנושא ועבדתי במקום כזה כשנה - ה"בליסה" שאת מתארת בחתונה, מעבר לאוכל הרגיל - זה בעיקר סלטים ולחם - וזה לא מה שממש משלמים עליו. משלמים לפי מנות - והכוונה אפילו לא לתוספות - אלא אך ורק למנה העיקרית. משלמים לפי כמה מנות עיקריות הזמנת - התוספות, הסלטים והלחם באים ככמעט תמיד כנלווה למנה העיקרית ללא תוספת תשלום, ולרוב גם לא בדיוק יגבילו את זה (אלא אם כן באמת הגיעו למצב מיוחד שכ-ל הסלטים והלחם במטבח נגמרו - ובמקומות מסודרים זה לא צריך לקרות...בניגוד למנה העיקרית שממנה בעל האולם לעולם לא יחרוג, ואגלה לך עוד משהו - לרוב הוא גם מכין פ-ח-ו-ת מנות עיקריות מכמה שהזמינו, בלי שבעל השמחה ידע - פשוט כי בעל האולם כבר משופשף ויודע שכאשר מגיעים למנות העיקריות יש הרבה שכבר הלכו כי מאוחר, ויש כאלה שלא אוכלים כי כבר שבעו מהמנה הראשונה והלחם והסלטים - וככה בעל האולם מרוויח עוד קצת כסף, כשהוא לא מכין את המנות המיותרות...אז הנה, למדת עוד משהו מסודות המקצוע אם לא ידעת את זה כבר מניסיון החיים).

אז למעשה - בקטגוריית הלחם והסלטים גם החברים עקרונית יכולים לאכול בדיוק כמו דוד נחמיה...המנה העיקרית, זה עיקר ההבדל... (גם בתוספות - זה דבר שמכינים בסיר ענק או במחבת חשמלית מיוחדת של קייטרינגים וזה כבר לא משנה כמה אורז שופכים/כמה תבניות תפוחי אדמה מכניסים לתנור - זה בא בסטוק בבת אחת, לא כמו המנה העיקרית שלרוב מעצבים במיוחד בצלחת וכו'...)

ושיהיה מובן - זה לא חלילה שאני מזלזל במי שהזמין אותי. אני שמח ואגיע לחתונה שאני מרגיש קרוב לחבר שהזמין אות, גם אם אני אדע מראש שזה יהיה מנת משמחים - אני לא מפונק בקטע של האוכל באירועים יותר מידי - זה ממש לא הקטע, אלא יותר הקטע של איך שמתייחסים לכל אחד...

שתביני - הייתה חתונה של חבר יקר שהייתי בא, באמת יקר - אבל את האוכל לחברי החתן וחברות הכלה, שמו מ-ח-ו-ץ לאולם, בהגשה עצמית, עם כלים חד פעמיים, בלי בדיוק מקומות ישיבה מסודרים, אפילו לא כיסאות כתר ובטח שלא שולחן, ובנוסף לכל גם התחיל לרדת גשם וכמעט שלא היה מקום לעמוד - האוכל היה מתחת לקירוי, אבל אנחנו לא בדיוק היה לנו מקום לעמוד...

זה היה מעט מבייש, אני מודה...ז-ה הרגשה שאתה מעט סוג ב'. מבינה למה אני מתכוון?

מה שהיה- תודה רבה.

לא מסתכלת מה וכמה אחרים קיבלו.

באתי למטרה אחת- לשמוח ולשמח.

יש גם סעודת מצוה? נוטלים ידים ואוכלים. 

יש ריקודים? רוקדים אם יכולים.

חשבת פעם למה דוד נחמיה לא רוקד? כי הוא לא יכול לזוז עם כל החבר'ה הצעירים שדורכים עליו ומפריעים לו.. והדודה ברכה אחרי לידה עם 3 ילדים קטנים שלא יכלה להשאיר עם ביביסיטר- כי הם חייבים לבוא כבני דודים! אבל לחתן ולכלה משמח לא פחות לראות אותם. אני שמחתי גם בבת דודה של אמא שבאה לזמן קצר על כיסא הגלגלים שלה ובירכה אותי בהתרגשות. וגם בדודות וגם בשכנות ואפילו בחברות של אמא מהעבודה. לא פחות מששמחתי בחברות המדהימות שרקדו איתי ושימחו אותי.

רוב האנשים שהורי הזמינו היו אנשים שהכרתי ושמחתי בהם. מעט מאד אנשים היו מהצד שלי שלא הכרתי..

וגם מהצד השני- לא חושבת שהחתן היה מוותר על השכנים מהקהילה או על הדודים שבאו במיוחד מחו"ל- גם אם הם פחות רקדו..

וכבר קרה שהייתי בחתונה שאכלנו בחוץ בורקס ורבע עוף, ולא הזיז לי. אני באה לשמח. לא לקבל מסעדה- וגם לא לשלם עליה. גם המתנה שלי היא לא כדי "לכסות את המנה" אלא כי אני שמחה ורוצה לתת לזוג משהו ממני שישמח אותם. כמו שאתן לדוג קרוב- גם אם לא הייתי בחתונה..

לק"י

כן, גם אלה שלא רוקדים..

הם באים לשמוח בשמחתך.

אני לדוגמא ממש אשמח לראות בחתונה שלי את אחות של סבא שלי, למרות שהיא אשה מבוגרת ולא מסוגלת לרקוד.

ויש גם חברים שבאים רק בשביל לכבד.

(ומה תאמר על חתן/ כלה שלא אוהבים לרקוד?! יכול להיות שהריקודים לא כ-זה משמחים אותם).

הם לא באים רק לכבד, אבל בפועל את הריקודים שהם חלק הארי בחתונה, לא הם אלו ש"עושים אותם".

וחברים שבאים רק בשביל לכבד - גם עליהם לא דיברתי. דיברתי על אלו שרוקדים ומשקיעים בשביל החתן והכלה.

אגב - על מה שאמרת בסוגריים שלך - לא חייבים לאהוב לרקוד, בשביל להנות מהריקודים שרוקדים ב-ש-ב-י-ל-ך, והשמחה שעושים ב-ש-ב-י-ל-ך...

חוץ מזה שאם יש זוג באמת לא אוהב לרקוד, שיתכבד ויבטל את הריקודים בחתונה שלו

אני מניח שרוב העולם זה לא ככה, מה שעושה את ה"שמח" בחתונה זה מה שאמרתי ומי שאמרתי...

נכון, תמיד יש יוצאי דופן לכאן או לכאן - אבל הרי את יודעת שהדברים שלי בגדול הם נכונים...

זה כבר מפורסם באתר אז לא ראיתי בעיה להביא את זה גם כאן: 

http://www.dkatom.co.il/index.php?module=BizMiniste&id=200&pname=services

שימו לב - המנות היקרות, מה שמכונה "תפריט ברכה" - מחירם 85 ש"ח למנה לפני הנחה - וזה מנה שמכבדת כל חתונה נורמאלית! אומנם, זה לא כולל את האולם (זה כן כולל את המלצרים וכו'...) - אבל עדיין, מחירים שפויים גם אם מצרפים את מחיר האולם בחלוקה לפי מספר המנות להערכה כמה עולה מנה...

מקווה שאצליח להקיף את כל הנושאים שעלו פה בשירשור..

1. אני מסכימה שהנוהג לתת מתנה "בשביל לכסות את עלות המנה" זה מנהג קלוקל וגרוע מאוד וצריך למגר אותו בדחיפות.

2. אני חושבת שמתנה נותנים בשביל לשמח את המקבל, כמו שנותנים ליומולדת\יום נישואין וכאלה, וגם כי זה גורם לנותן להרגיש שהוא חלק מהשמחה.

3. מנות זולות: הרבה פעמים המנות הזולות הן פשוט לא מכבדות את המעמד. עם כל הכבוד, סעודת חתונה היא סעודת מצווה לכל דבר ועניין, ומוזר לי שאנשים בבית שלהם אוכלים מעדני פאר ולובשים בגדים ממיטב האופנה והמעצבות, ופתאום פה חוסכים. אני מדברת על הציבור הממוצע, לא על מיעוטי יכולת.

מי שלא יכול להרים אירוע ברמה סבירה (100-120 ש"ח למנה)- זה באמת מבאס ועצוב לי איתו, אבל זה מבאס באותה מידה שאין כסף לקנות שמלה מהממת ב500 ש"ח, או לקנות את האייפון הצעקה האחרונה. מתמודדים עם זה.

אני לא אוהבת את ההנחיה הקיבוצית הזאת: "כולם עושים בסכום כזה וכזה". לא. עם כל הכבוד, יש דרגות כלכליות ולא רואה רע בזה שמי שיכול יפיק אירוע ברמה סבירה.

מי שמגזים (וכבר שמעתי על אירוע של 600 ש"ח למנה!)- זו לגמרי בעייתו האישית, וכדאי שילך לעבוד על מידת הראוותנות שלו.

4. מנות משמחים: אם מנת משמחים היא ברמה סבירה בשביל חבר'ה צעירים- אני בעד. גם חוסך כסף לבעלי האירוע, וגם מתאים את האוכל למוזמנים. בסופו של דבר ביינישים וחברות הכלה לא צריכות מנות יקרות עם מליון סוגי בשר וכאלה. מספיק גם משהו קצת יותר פשוט, העיקר שהאוכל יהיה טעים וטרי.

באופן כללי אנחנו בחתונה שלנו לא עשינו משמחים כי הורים שלנו אידאליסטים בקטע הזה...

5. כמות מוזמנים: לדעתי זה משהו שממש לא נכון להפחית ממנו, אותי שימח כל אדם ואדם שהגיע לחתונה שלי, גם דודה של אמא שלי שלא ראיתי אותה מליון שנה ולא רקדה בכלל (כי היא נושקת ל90 כבר ב"ה!), וגם חברות שביומיום אני לא משחנ"שת איתם. זה כיף לשמוח עם הרבה אנשים. במיוחד בחתונה שלך, שזה אירוע קצת מלחיץ (לא בגלל האולם והשמלה. בגלל המשמעות), זה כיף לראות שמלא אנשים מגיעים במיוחד, עוזבים את כל העיסוקים שלהם ובאים לשמוח איתך.

וגם למוזמנים זה כיף- מי שיכול מגיע, וזה כיף גם להיות ברגע השמחה של החבר\הבן של החבר שלך!!

6. ריקודים\אופי האירוע: זה נכון ש"ריקודים עושה את השמחה"- אבל לדעתי זה ממש מבט חיצוני בלבד.

תכלס אותי הריקודים לא הכי שימחו, ומבחינתי היה לעבור בשולחנות של חברות שלי ולדבר עם כולן ולשמוע מה נשמע וזה.ריקודים זה שואו, זה לא בהכרח מה שמשמח את החתן והכלה.

אז גם ל"דוד נחמיה" יש חלק נכבד מאוד בשמחה!!

ואני חושבת שכל אחד שמח בדרך שלו: יש את החברים שמשמחים בריקודים, ויש את החברים של אבא מהעבודה שמשמחים במתנות שמנות. ככה זה, כל אחד נותן ממה שיש לו. לאחד אנרגיה, לשני כסף.

אבל שוב, אני ממש נגד הקטע שאנשים רואים בהזמנה "קנס", ואני ממש שמחתי שחברות שלי נתנו לי מתנות סבירות ולא נסחפו.

לק"י

הקפת יפה את הנושא

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

דום ליי' - המתן לישועתו; כמו "אם כה יאמרו אלינו דומו" דיהונתן (ש"א יד , ט)

לפעמים הדממה מצמיחה עוצמה.

בדיוק עכשיו למדתי את הקדמת הזוהר כשרבי שמעון אומר לרבי אלעזר לשתוק, ואז מתגלה להם סוד מאליהו.

כשכתבתי לפני שבועיים על מזמור לז שיש בו את הפסוק בכותרת, אז עברתי על כמה מהמקומות בזוהר שיש את התופעה הזאת.

לא תמיד צריך להיות במרדף אחרי הזיווג.

גם אני נבהלתי מהזוהר על פרשת השבוע על חשיבות החתונה והולדת ילדים, אבל הכל בהשכל ודעת.

הכרובים בדמות ואיש ואישה כאשר פניהם איש אל אחיו

להזכירך

תוכן הפיוט "נתנה תוקף" וכו'

המצוות נעשות בגוף והאדם אחראי על הגוף

הנשמה היא בידו של הקב"ה ולכן האדם אחראי עליה רק במסגרת הגוף

תְּבִינֵם. רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי."

"א"ר יצחק אמר רב אחא מאי דכתיב ונשמת שדי תבינם אלא הנשמה היא מביאה לאדם להכיר את קונו ולהכניסו בתורה ובמעשים טובים ואשריהם אותם שנכנסין בדרך התורה בדרך הנשמה שבשבילה יזכו לחיי העה"ב ולמעלת הקדושים. א"ר יצחק א"ר אחא כל העוסק בתורה הוא קונה הנשמה מעצמו. היינו דתנינן בא ליטהר מסייעין אותו. אוי להם לרשעים שהם נדבקים בכח האדמה שהיא נקראת נפש חיה הנבראת מן האדמה שבשבילה יכלו לעולם ולעולמי עולמים". (זוהר חדש בראשית יט ע"א-ע"ב)

בטיפולנט | אינטלקטואליזציה

היית "בקשר ריאלי מעשי"  שאתה יודע?

ואני הבנתי במובן כמו של בעל ואישה על כל משמעיו.

אם לא אז רק wannabe וזה לא באמת ולא חושב שהשוואה במקום. בכולופן אהבתי תכיוון של הדום לה' וכו

וכבר חז"ל השוו בכמה וכמה מקומות.

הרבה ציטוטים.

אני חושבת מהיגיון בריא

ואני יודעת שיש תופעה של אנשים שקצת מתייאשים מהדבר הזה, לכן הגיוני שאתה תשתמש בציטוטים כדי להצדיק את עצמך...

השבוע וישב קצא ע"א:

"ההוא דיוקניה דבר נש זכאה איהו מלאכא ממש" (הדיוקן של אדם מזוכך הוא מלאך ממש) ועייני שם ההסבר בדניאל שניצל מגוב האריות לא בגלל מלאך כפשט הכתוב, אלא כי הוא היה מלאך.

נביא את תחילת ה'ויקרא רבה' שמציין מלאכים על בני אדם התחתונים:

"רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמר ברכו ה' כל צבאיו אבל תחתונים ע"י שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו".

נעבור לגמרות- שבת כה ע"ב: "כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות".

נדרים כ ע"ב: "מאן מלאכי השרת? רבנן".

קידושין עב ע"א: "הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת".

מועד קטן יז ע"א: "א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו".

ספרי האזינו שכ"א: "גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו".

יש גם שיר קצר שנכתב: "בלילות נפרדת נשמתי מגופי, מתרפקת במתק אהבים על דודי. אשיר וארונן אל השכינה בלילה כמלאך, בכל משמרת ומשמרת אני דבק רק בך. אמתיק סוד איתך אל עליון, נשתעשע יחדיו אשלח דורון. אמלא כל שליחות שאתה מצווה, מתורתך פיקודיך אני קורא. נפשי משתוקקת ומתאוה לאורך, להתעלס ולשמוח בחסד שמך".

אני אישית לא תמיד מלאך והרבה פעמים רחוק מכך, אבל יש זמנים ש-ה' מזכה אותנו להתעלות.

עץ חיים שער עולם העשייה פרק א: "גם יכוין  בר"ת  'בבית  'אלהים 'נהלך 'ברגש. שהוא ר"ת גימטריא - ג' וב"ן. ויכוין לעשות  ג' מוחין חב"ד אל הנוקבא מלכות מנה"י דז"א, והם ר"ת ג' וב"ן, כי ג' הם חב"ד, וב"ן היא המלכות כנודע".

אבל קשה לדבר איתך בהגיון כשאתה לא עונה על זה

(מבחינתי להביא ציטוט בארמית זה לא תשובה)

מִלֵּלוּ"

אניח לך כלל גדול להבנת כל מטרת תגובותיי בפורום. נִ֝צְּרֶ֗הָ!

מה שאני מנסה לעשות זה להזיז אנשים מהכסאות שלהם, לקחת אותם אל מקום לא מוכר להם, ואני יודע שזה יכול לעורר אנטגוניזם או אי הבנות, אבל דווקא האנטגוניזם והההסתר וההעלמות הם הסמים הסודיים לסקרנות.

אני לא רוצה להיות echo chamber שכל אחד רק מהדהד את השני.

אני רוצה שאנשים יזיזו מהכסאות שלהם.

אני חושב שאני מוביל למקום טוב חדש ומועיל בעיני ה' ובסוף בעיני הבריות.

לא משנה לי שיש אנטגוניזם: "אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה ע"ב) [תרגום: התלמיד חכם הצעיר שאוהבים אותו בני עירו לא משום מעלתו, אלא משום שהוא לא מוכיח אותו בדברים שנוגעים לשמים-ליראת שמים]

אני לא ראוי להוכיח, אבל אני כן מנסה להשפיע ולרומם.

לצאת מאיזור הנוחות שלך?

אתה חושב שיש לך מה ללמוד ממה שאנשים אחרים חושבים?

אם היא אומרת לך משהו ואתה בכלל לא מתייחס למה שהיא אמרה לך - זה בהחלט מעורר תהיה ביחס לאנטגוניזם מצידך. 

אֵילִים"

בוודאי שאני קורא ומקשיב. אני כל הזמן בחיים מנסה לשמוע ולהפנים דעות של אחרים: "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".

הקשבה זה דבר שבחשאי.

מילותיה יורות כחץ למעין לבבי ומעין לבבי פורץ כמי נהר החוצה ברחובות פלגי מים. נסיתי לענות לה כפי הבנתי ומורשי לבבי.

לפעמים בין ומתחת השורות נמצא החותם והפיתקא שמעבירים לאחר-"וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" את האוצר החבוי שיעורר את הלב.

כבר אמר החכם: "יותר ממה שכתוב נמצא במכלול המנגינה, החודר מבעד לשכל ללב השני פנימה".

[אני חס ושלום לא העליתי בדעתי שלה יש אנטגוניזם כלפי, אלא סוג של חוסר נוחות.

מה שכתבתי היה בכלליות ולא על מישהו ספציפי שזה כבר אינני יודע כלל: "ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו" (פסחים נד ע"ב)]

עיין מה שהרמחל כותב במפסידי מידת הזהירות לגבי השחוק והלצון שהם כמגן משוח בשמן.

חחח אין בעיה להשתמש בציניות, אבל אם אתה נתלה באידיאלים גבוהים אז אולי כדאי גם להתייחס בצורה עניינית.

נכון שעל חלק מהתנאים שהוזכרו בדורות קודמים, יש קצת פחות הקפדה היום, אבל על התנאי הזה ראיתי גדולי עולם שמקפידים ממש. אדם צריך מקום יציב בעולם כדי להיות מסוגל לעסוק בדברים הללו בזהירות הנדרשת (לדוגמא: לא לבסס עליהם תשובות מעשיות בפורום...)

יש מחלוקת יסודית בינינו מה נקרא סוד ומה לא, וכנראה עוד מחלוקת בעניין המקום של הסוד בעבודת ה' אבל זה נושא לשרשור אחר.

האמת מה שיותר מדאיג אותי, זה שבכלל גיבשתי דעה, ואתמול גם בעקבות עיון בהלכה מסויימת, שהאר"י כלל וכלל לא פוסק, והוא רק צדיק נשגב, מקובל ענק ומדריך בעבודת ה', לכן זה מעולה לקחת הנהגות וחומרות ממנו לפי מה שמתאים למדרגת האדם, אבל במקרה של הכרעת הלכה ובמיוחד כשזה שינוי הלכה או לקולא אין לו משקל, וכך סבר אחד מרבותיי הגדולים. במיוחד, אם הפוסק שכנגדו הוא גם היה מקובל, כמו אתמול שזה היה מחלוקת בינו לבין הב"ח פוסק עצום כותב ספר בקבלה בעצמו (וגם מדרש קדמון שהראשונים מצטטים להלכה מסייע לב"ח).

פחות מדאיג אותי מה שיצאת לערער עלי בענין עצות בעבודת ה', יותר מפריע לי שינוי הלכה לפיו כנגד גדולי הפסוקים.

אבל שכל אחד יעשה לפי רבותיו, אני קטן מלהכריע בנושא גדול כל כך, יש לי את דרכי 'רגלי עמדה במישור'.

איבדתי את זה חחח

מילים מפוצצות מדי..

בניסיון לרומם אותי פשוט ייאשת אותי..

אבל לא נורא

אני לא מוותרת חח

יש במודיעין עילית במרכז קסם-

חומוס אליהו

בית קפה (לא זוכרת את שמו .... סליחה)

לא עברתי עליה, אז רק מוסיפה שיש בירושלים את קפה תמרה ליד הגן הטכנולוגי, יש שם חניה ליד, ואפשר לשבת בבית קפה, והוא בתוך מבנה שיש בו גם ספות ומקום לשבת. נחמד שם לדעתי.

חברים יקרים!

לקראת הסופה הקרובה☃️

הכנו לכם רשימה של *מקומות סגורים* או מקורים לחורף❄️ *באיזור ירושלים*

בהצלחה!!!❤️

*"מקומות יפים לדייטים"*🥰🥇🇮🇱

לקבוצת ווצאפ:

"מקומות יפים - לדייטים"⁸ 🥰🇮🇱🥇

לערוץ:

מקומות יפים לדייטים 😍

*מקומות סגורים לדייטים באזור ירושלים:*

▪️אולם המתנה בקומה העליונה בתחנה מרכזית ירושלים

מהרציפים בקומה 3 עולים במדרגות קומה נוספת

חינם

נסגר לקראת הערב

יש פינת הטענה (בתשלום)

(יש ג'מבורי קטן באותה קומה)

▪️בניין כלל, ירושלים (מרכז קניות ועסקים)

ליד תחנת רכבת קלה הדוידקה

כניסה מרח' יפו, כי"ח או אגריפס

חינם

נסגר באזור 23:00

(המקום קצת שומם, בלי בעיה של יחוד, לכן לא מומלץ להתחלה)

▪️סינמה סיטי, ירושלים

חינם

יש חנויות אוכל או מקומות ישיבה במרכז

הקומה למעלה שקטה ורגועה, עם ספסלים

חניה חינם לשעתיים בחניון הלאום

▪️החווה בגיא

מתחם עם ספסלים, חיות, צמחים

לפעמים יש במקום הופעה או בימי שישי קבלת שבת

אפשר לשבת באוהלים הגדולים במקרה גשום

חינם

▪️תאטרון ירושלים

בבניין התיאטרון יש אולם תצוגה של תערוכות מתחלפות ובקומה מעל יש מסעדה ואזור ישיבה יפה ושקט עם ספות ותמונות, לרוב גם אין הרבה תנועת אנשים.

דוד מרכוס 20 ירושלים. לא רחוק מגן הפעמון.

הכניסה חינם- אומרים בכניסה שבאים לתערוכות.

▪️באולינג תלפיות

מתחם עם באולינג, משחקים, מקומות ישיבה וקצת חנויות אוכל

המיקום חינם, הבאולינג בתשלום 35₪ לאדם

▪️לובי הבניין של הרב נבנצל, הרובע היהודי ירושלים

בירידה מחניון הרובע יש מצד שמאל חניות נכים, ועלייה קטנה שיש בהתחלה שלה שער מברזל, נכנסים ואפשר לשבת שם על האבן בפנים.

חינם

מקום שמגן מעולה מגשם ורוח אבל לא כל כך מקור.

סמוך לבתים- לא להרעיש

צמוד לכותל

▪️מלון פרימה פארק (המלון שנמצא הכי קרוב לתחנת רכבת 'קרית משה')

צריך לקנות משהו

יש לובי מימין עם כורסאות נוחות. התאורה מוחשכת קצת.

▪️מלון גני ירושלים (המלון הבא אחרי פרימה פארק, לכיוון הר הרצל)

צריך לקנות משהו

לובי נחמד אבל קטן יחסית ייתכן שישימו מוזיקה ברקע

▪️מלון רמדה (הבא אחרי גני ירושלים)

צריך לקנות משהו. יקר יחסית.

לובי רחב שמכיל הרבה כורסאות נוחות (הרבה פינות ישיבה)

אווירה נעימה

▪️סנטר 1, ירושלים

סמוך לתחנה מרכזית

ספסלים פזורים

שולחנות וכסאות ליד חומוס אליהו

חינם

פתוח עד 22:00

▪️תחנת רכבת יצחק נבון (תחנת רכבת ישראל שצמודה לתחנה מרכזית)

חינם

צריך להיכנס עם רב קו, אבל לא משלמים על כך.

אפשר לרדת לחלק התת קרקעי ולשבת על הרצפה.. לא הכי מפנק אבל זה אחלה פתרון כל הזמן

▪️קפה גרג בסינמה סיטי

צריך לקנות משהו

▪️ספריה הלאומית

חינם

▪️כנסת ישראל

חינם

▪️אוניברסיטה העברית

חינם

▪️מוזאון ישראל

חינם לחיילים ובנות שירות ומדריכי ירושלים

▪️מתחם רכבת התחנה הראשונה

מתחם אוכל, חנויות ואומנות

פתוח 24/7. החנויות נסגרות סביב 22-23

חינם

אוהלים סגורים ומחוממים

▪️קניון פסגת זאב

חינם

סגור בערב

בקומה העליונה בצד שמאל יש ספסל שקט

▪️הגן הטכנולוגי

מול קניון מלחה

חינם

לובי חמוד שאפשר לשבת בו בנחת עם ספסלים וספות

חניה חינם

▪️קרדו המקורה בעיר העתיקה

חינם

סגור בערב

▪️'מדעי הלוח' - משחקיה במרכז העיר (ההסתדרות 3, רחוב קינג ג'ורג משמאל)

קרוב לתחנת רכבת 'יפו מרכז'

20 ש"ח לאחד.

יש שם עשרות משחקי קופסא  מגוונים, אפשר לשבת ולשחק שם יחד כמה זמן שרוצים, כולל עזרה והדרכה על כללי המשחק מבעלת החנות הנעימה.

כדאי לתאם מראש – גילי 0506611365

כדאי להביא מזומן

▪️שערי העיר (צומת שרי ישראל ויפו)

קומה 5

קרוב לתחנה מרכזית

יש ליד פינת עישון אז לא תמיד נעים לשבת שם

▪️סיטי קורט (ליד שערי העיר)

בין תחנת רכבת קלה 'הטורים' לתחנה מרכזית, בבניין הפינתי מצד שמאל (מכיוון תחנה מרכזית)

יש בצד חנויות של אוכל ויש שלט של 'טרם'- צריך להיכנס בדלת ויש בפנים אחלה פינות ישיבה.

חינם

פתוח עד 23 בלילה. סגור במוצ"ש

▪️קומה שניה בפלאפל ברובע היהודי

צריך לקנות משהו.

בעלים חמוד ממש ומפרגן, יש לפנות שמאלה באריות שלפני הירידה לכותל

▪️קפה נאמן בצומת האיקסים

צמוד לתחנת רכבת 'יפו מרכז'

צריך לקנות משהו

יש קומה שניה שאפשר לשבת בנחת ובשקט

▪️הר חוצבים

חינם

הרבה בנייני משרדים עם לובי שאפשר לשבת בו חופשי

ירושלים

▪️תחנה של קו 400 בתחנה מרכזית

חינם

בשעות הפעילות הוא עמוס, אבל בשעות המאוחרות של הערב הוא ספסל שומם, מבודד ומקורה

▪️מאפה נאמן בקניון רמות, ירושלים

צריך לקנות משהו

מקום מאוד נחמד לשבת בו, יחסית צדדי

▪️אקווריום ישראל

בתשלום

מקום חמוד וכשלא עמוס יש שם אחלה אווירה

▪️שער בנימין

הרבה מקומות בתשלום: קפצת, שיפון, אינגליש קייק, פיצה אורי, יקב פסגות

נוח להגיע בתחבורה ציבורית

▪️קרני שומרון

המאפייה בקרני. משמשת גם כבית קפה עם מתחם סגור לשבת, באחת הכניסות של היישוב

צריך לקנות משהו

פתוח 24/6

כשרות מהודרת

▪️בית אל, ביטוח לאומי

חינם

לא מתאים לדייט שלם, אבל אם אתם צריכים רק כמה דקות עד שהאוטובוס מגיע או שאתם כבר מאורסים, זה אחלה מקום לשבת בו

📍חשוב להבין שבחורף אין פיתרון קסם לדייטים, ולכן אפשר לנסות לשבת בחוץ כרגיל כל עוד לא מאוד קר ולהביא תרמוס/פק"ל כדי להתחמם...

או לשבת באחד המקומות הבאים🙃

*מקומות כלליים ומומלצים:*

☘️ רכב🚗  אופציה נוחה לכל מזג אויר

☘️בתים של אנשים שלא נמצאים

☘️חניונים של בניינים

☘️כל מסעדה שיש בה מקום לשבת

☘️בתי מלון

בהצלחה💫

*מקומות יפים לדייטים*🥰🥇🇮🇱

לקבוצת ווצאפ-

"מקומות יפים - לדייטים"⁸ 🥰🇮🇱🥇

לערוץ-

מקומות יפים לדייטים 😍

בליקרס בייקרי בתוך קניון עזריאלי

ביגה בצומת שילת