בס"ד

בכלל אני חושבת שההגדרה של דתי צריכה להיות בשאיפה...

אדם ששואף לקיים את מצוות ה' בשלמות, שואף כל הזמן למדרגה גבוהה יותר, הוא דתי.

וזה לא מעניני מי פחות ומי יותר.

אני אשמור על עצמי ואחרים ישמרו על עצמם.

דתי - מקיים את המצוות כיכ ככה עשיתי מגיל אפס או משו כזה, וכמובן הוא לא מבין חלק מהמצוות ולכן גם לא מקיים אותן.

ירא שמיים - מישהו שעשה בירור על האמונה ובשאיפה לגדול ולהתקדם כל הזמן.

ועם הזמן זה כבר לא מזיז..

ויש עבירות שדורשות החלטה.

ויש עוד חלוקה, בין עניינים שם גם ייצוגיים לבין כאלה שלא..

כשמדברים על האם אתה מגדיר אותו דתי - הייצוגיות משמעותית מאד.

כך ששניהם באמת במצב חמור.

אבל אני מניח שמבחינה כמותית מי שלא דתי עובר הרבה יותר עבירות.

מצד שני אולי עדיף להיות חילוני, כי לבעל לה"ר אין כל כך סיכוי לחזור בתשובה, הוא אחר מה24 דברים שמעכבים את התשובה, (והטעם כתב הרמב"ם שמרוב שהעבירה חמורה, לא נותנים לו משמים עזרה לחזור בתשובה)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....