יש לי מורה שאני מתה עליה ואני והמורה מתכתבות (במחברת) על שאלות באמונה וסתם דברים על עבודת המידות וכו'.. (אני מתייעצת איתה תמיד) ויום שלישי האחרון (היא המורה לעברית) היא היתה צריכה להוציא אותי מהשיעור כי דברתי יותר מידי..ואמרה לי לעבוד בחוברת בחוץ,סיימתי לעבוד וחזרתי.. (זה היה כמה דק' לפני סוף השיעור.. אחריו היתה הפסקה ושוב שיעור איתה,ושם ממש הגזמתי שעל תחילת השיעור היא אמרה לי לקחת את הכיסא ולעבוד בחוץ,=(לא היה לה כח אליי)  זה היה מזה מפדח,כי כולם תמיד אומרות שיש לי פרוטקציות בשיעורים,ושהיא לא עושה לי כלום כשאני מפריעה או מרעישה,כי היא אוהבת אותי ואני מתה עליה.. אחרי השיעור באתי אליה לחדר מורות (היה לה שעה שהיא לא מלמדת אף כיתה) ואמרתי לה בבישנות שלא התכוונתי וזה לא משהו נגדה.. והיא אמרה שזה בסדר,ושהיא לא לקחה את הרעש שעשיתי אישי,ושהיא ממש לא נפגעה.. ובקשה שאני ישתדל פעם הבאה לנסות כמה שיותר להיות מרוכזת ולא לדבר/להתכתב עם חברות שלי.. והיום היה לכיתה שלי עוד שיעור איתה,ובטעות (בעוונותי הרבים) דברתי עוד פעם יותר מידי.. והיא כל רגע היתה צריכה להעיר לי עד שבסוף היא אמרה 'אחוצה'..ולא היה בא לי לצאת אז נשארתי במקום.. והיא המשיכה ללמד וניסיתי כמה שיותר לשתוק אבל מה לעשות שאף פעם לא הולך לי.. 
והכי מעצבן שאני יושבת מתחת לאף של המורה בתור האמצעי.. ככה שאסור לי להוציא מילה כל השיעור כי היא שומעת כל רשרוש..ועכשיו נראה לי שהיא מזה כועסת עלי..אני משתדלת לסתום רוב השיעור.. אבל בשבוע האחרון אני ממש מגזימה עם הדיבורים.. יש לך רעיון מה אני יעשה? 

עוד יותר פאדיחות שהיא העירה לי מלא גם אחרי שלא יצאתי (והיא אמרה לי 'אחוצה'..) עד שהיא ממש התעצבנה והסתכלה עלי בערך דקה כשכל הכיתה מחכה שהיא תמשיך ללמד..פאדיחות.. כמעט התעלפתי מרוב בושה..