ואני חושבת, שדווקא המחשבה שאח"כ יהיה יותר קל, כי יהיה לי ילד לטפל בו,

גם לא בדיוק נכונה...

הוא יונק (נגיד שהולך לך חלק בע"ה), עושה גרפס, ואז שעה יש לו גזים,,, את מחזיקה מנדנדת,

תופחת, מחזיק במנשא, כואבות לך כבר הידיים והגב... 

ושוב צריך לינוק... גרעפס... וחוזר חלילה.

ובכלל, לפעמים הוא צורח ובוכה ואת לא מבינה למה. (הוא לא יודע עוד לדבר...)

החלפת לו, הוא שבע, ישן, אז למה?!?! 

זה יכול לשגע פילים...

אצלי רק עכשיו בגיל חודשיים +- הוא מתחיל להתרגל לעולם...

לא רוצה לייאש, אבל תנסי אולי להנות מ- עכשיו?

אני בשבוע 40 (!!) נסעתי לבקר את אחותי,

כדי להעביר את הזמן ולנצל את זה שאין לי עוד תינוק קטן...

אולי תקבעי עם חברות?

אולי תסרגי?

תקראי?

תעשי משהו שאת אוהבת?

תבחרי תמונות יפות, תפתחי ותמסגרי??

אני גם בשנה הראשונה כשבעלי היה יוצא מהבית רק הייתי בוכה,

אני שיא המבינה,,,

מקווה שתצליחי להינות מהזמן הזה!!!

אבל אח"כ זה גם לא פשוט.

רק שתדעי.

חשבתי אולי לסוע למקום אחר שיהיה לי קצת יותר נחמד. אבל זה מקום שהוא קצת חור.

אז גם קשה להגיע לשם,

וגם- אם אצטרך לסוע ללדת זה יהיה קצת מסובך...

אין לי רכב. ללידה אנחנו נקח מהשכנים.

אבל אם אני נוסעת לשם...

ואני צריכה להעסיק את עצמי.

חברות לא בא לי.

לקרוא אני גם לא כ"כ אוהבת...

לסרוג- בעלי ישמח מאוד.

הבעיה שכרגע אין לי סבלות לשום דבר.

יש לי עוד כמה דברים נחמדים שבעיקרון אני יכולה לעשות...

אבל פשוט אין לי את הסבלנות.

לא יודעת איך להגדיר את זה.

פשוט לא בא לי לעשות שום דבר...

איך מביאים את החשק?

את הכוחות?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

סוף הריון זה באמת מצב של קוצים!!

את מוכנה כבר ללידה? יודעת איזה עגלה אתם קונים? איזה ציוד תצטרכו?

ארזת כבר תיק? קנית לך ממתקים טעימים?

את יכולה להקפיא ארוחות - מרקים קציצות וכו' זה מאוד יקל עליך אחר כך

אני מתה כבר ללדת!!!

והכל כבר מוכן!

הכל מחכה לו!

רק שיבוא!

אפילו המיטה שלו כבר עם מצעים...

והכל מוכן. יש כבר הכל. עגלה. מיטה. שידה. בגדים.

התיק כבר ארוז. ויש בו נשנושים.

בעלי המבשל בבית אז אני לא מכינה מראש...

מתונה, טיול רגוע... פשוט לשמח את עצמך...

מה שאני מנסה להסביר זה ש-

לא חסר לי מה לעשות...

חסר לי מוטיבציה. משהו שיגרום לי לשבת ולעשות אותם...

משהו שיתן לי חשק וכוחות לעשות.

כי יש מה לעשות.

אבל בתכלס פשוט לא בא לי לעשות שום דבר...

ואז אני מתחילה להתחרפן ולהיזכר כמה קשה לי ואני מסכנה...

בתכלס אני פשוט עוברת מהספה למקרר (מוצאת את כל מה שלא בריא...), מהמקרר למחשב, מהמחשב לספה...

אני מוצאת את עצמי עושה "רענן" לפורום כל 3 דקות בשביל לראות מה חדש ואם מישהי הגיבה...

קודם כל, אולי יעודד אותך שאם הוא עדיין לא יצא-  כנראה שהוא ממש זקוק לכל שעה נוספת ברחם!!!!

שם הוא גדל, מתפתח ואולי (בדגש- רק אולי) יהיה לו יותר קל להסתגל אח"כ לחיים שבחוץ.....

אני מאד מבינה את ההרגשה שלך כי גם לי זה קורה למרות שאני ממש לא לבד בבית (בעל, ילדים, עבודה... ב"ה...)

ראיתי שמה שעזר לי זה לקבוע עם מישהו או להתחייב על משהו למישהו חיצוני.

תחשבי מה כיף לך לעשות ותתחייבי על כך למישהו. לדוג': קניות עם אחות, לבקר חברה, לאפות עוגה למישהי שילדה, להזמין אורחים נחמדים לארוחת ערב או כל דבר אחר...

ברגע אני מתחייבת, גם כשממש אין לי כח לעשות אותו, אין לי ברירה ובנסיון שלי זה דבר לגוף להתמלא בכוחות וכבר הייתי בשוונג' לעשות עוד דברים ופתאום נהיה לי חדוות יצירה לכל מה שלא היה לי כח קודם...

לא יודעת אם זה מתאים גם לך, אבל לי זה עזר מאד, אולי שווה לנסות...

הבעיה היא שכמעט כל מה שאני צריכה לעשות זה לעצמי ואין לי למי להתחייב...

אולי אני אבטיח לעצמי פרס אם אגמור אותם...

זה מתחיל להשמע מעניין...

תודה!

ממש מבינה אותך. ומכירה את זה מקרוב, בעלי חוזר כל יום מאד מאוחר

ואני משתגעת ולא עושה כמעט כלום, גם בוכה מאד הרבה......

אולי תסתכלי סרטים נחמדים,

מאחלת לך לידה מהירה וקלה בקרוב ממש....

בשורות טובות

לי בהריון הראשון היה חוג קבוע שמאד מאד אהבתי ולא הפסדתי אף פעם משום סיבה. בשבוע 39 הרגשתי שממש אין לי שום סבלנות אליו, כאילו מן תחושה שלא בא לי שום דבר, ואף אחד לא יכריח אותי, למרות שזה היה מוזר, כי זה היה משהו שמאד אהבתי, ובאותו שבוע ילדתי.

לא רוצה לבאס אם לא תלדי בימים הקרובים, אבל נראה לי שיש מן תחושה פנימית לא ברורה כשהלידה מתקרבת, מן התכנסות כזאת בתוך עצמך לקראת הלידה, שנראית כלפי חוץ כ"חוסר סבלנות וחשק" לעשות דברים מסוימים, ובאמת זה הזמן שלך לשכוח מהעולם ולהתכנס...

לא יודעת אם זה עוזר, כי את משועממת בסופו של דבר, וזה יכול לחרפן לגמרי, אבל הידיעה שזה נורמלי, ושהאור בקצה המנהרה מחכה לך... יכול לעודד..

בהצלחה!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.