ויש לך גם תקציב 5000 ש"ח.

אני ממליצה בחום. אם את לא בהריון בסיכון,סוכרת הריון,דימום יתר,לידות אחרי שבוע37 כו'..

והאמת היא שממש אין לי 5000 ש"ח למילדת. העזתי אפילו לחשוב ללדת רק עם תומכת לידה.

שוב - הלידות שלי קצרות מאד, אני אפילו לא יכולה לבנות על מיילדת בית, כי אם היא תגיע תוך שעה מהציר הראשון, זה עלול להיות מאוחר... ובטח שלא הייתי מוציאה כזה סכום על מיילדת שתבוא לראות את התינוק כבר בחוץ...

לא נראה לי שיש בסביבתי מיילדת בית, מקסימום תומכת לידה.

האמת היא שאם אני לבד עם בעלי בבית, (כלומר הילדים ישנים או משהו) אפילו לא מפחיד אותי ללדת לבד עם איזה שכנה שתעזור טיפה.

מה באמת הצורך במיילדת? ברור שצריך עוד מישהו, השאלה למה לא איזה שכנה, והשאלה עד כמה אני צריכה "לבנות" על סיבוכים שעלולים להיות ח"ו, שאז וודאי שצריך מיילדת.

כל המיילדות לוקחות מחירים כאלו?

אני מאד מוכנה לזה נפשית, חולמת על ללדת בבית כבר שנים, רק שלא התאפשר עד עכשיו, וגם בבי"ח, גם ככה מרוב מהירות לא היתה לי שום התערבות, אפילו לא אינפוזיה...

מפחיד אותי ללדת בחדר לידה קטנטן עם דלת זכוכית כזאת כמו חלון של שרותים, חצי אטומה, עם וילון שלא זוכרים לסגור, וכשאני בלידה לא אוכל לשים לב שסוגרים, ובמסדרון כולם מסתובבים חופשי. זה לא כמו בבתי חולים אחרים שיש מסדרון למלווים, ובמסדרון הראשי עוברים רק הצוות. לא בא לי שאיזה בעל יתבלבל בחדר של אשתו ויכנס לחדר שלי.

מפחיד אותי בתי חולים שמכריחים כל מיני דברים שאני יודעת שלא טובים לי, ולא מספיק קשובים לי. (כגון - לעשות חצי שעה מוניטור בקבלה, לפני שמעבירים לחדר לידה, אם ככה, אני ילד בקבלה עם כל השכונה ולא בא לי.)

נכון, עושים בדיקה קודם, אבל המיילדת לא יודעת, שמפתיחה 6 ללידה יכולות לעבור אצלי 10 דקות. ולא כל המיילדות קשובות למה שהיולדת אומרת. וכמו שאני מכירה את עצמי, כשאני בלידה אני לא מסוגלת להסביר דברים מעבר ל3 מילים...

לא בא לי להיות בבי"ח שאני לא יכולה לאכול בו כלום בגלל כשרות, ויביאו לי חמגשית מגעילה עם שניצל שבאמצע שלו הוא עוד ורוד...

נכון, אני יכולה להשתחרר, אבל דווקא האשפוז, אם הוא בבית חולים טוב ולא כמו הקרוב אלי,טוב לי. גם אם אלד בבית אני רוצה ללכת לבי"ח אח"כ. ממש מתאים לי שמחליפים לי סדין, מנקים לי תשרותים, אף פעם לא נגמרים המיים החמים, מבשלים לי, והילדים מבקרים חצי שעה ביום... בבית זה לא יהיה לי...

ואם אלך לבי"ח הקרוב - האוירה שם מגעילה, מלא רבים, רק יוצאים לחצר הכל ענן עישון אחד גדול... לא עושה לי חשק...

לבי"ח רחוק יותר, ז"א שאני צריכה להתכונן גם לאופציה של לידה ברכב, רק עם הבעל...

איך לא מפחדים מזה? מה עושים כדי שלידה ברכב תהיה מעט נורמלית? איך מתארגנים מראש לאופציה כזאת?

כמובן שאני לא רוצה, אבל אם לא אפחד כ"כ מלידה ברכב, ויהיו לי תשובות לכל השאלות, אולי אחליט בכ"ז לנסות להגיע לבי"ח הרחוק יותר, ומקסימום...

יש עצות ללידה ברכב?.... מה להכין מראש, איך להתארגן שיהיה כמה שיותר טוב בחוסר תנאים...

בבית קל לנקות, וגם יש סדיני גומי, ואפשר לכבס. תוך חצי שעה הכל נקי, ואחרי שעתיים גם הכביסה הסתיימה.

באוטו הכל קשה לניקוי.

אני לא אפרט פה, אבל היה ממש ממש מעט לכלוך ומרוכז. חמותי המלכה ניקתה את זה באותו יום. לא נשאר זכר. 

אבל נראה לי מצחיק "לתכנן" לידה ברכב. כמובן שבמצב כזה עדיך להזמין אמבולנס. 

אגב, לא נוח ללדת באוטו, אין הרבה מקום שם לכי תדעי באיזה כביש תצטרכי לעצור ובאיזה שעה.

אני אישית לא בעד לידות בית. אבל גם אם כן, אני חושבת שאחריות מינימלית זה לדאוג לגורם מוסמך שידע לטפל בסיבוכים. ח"ו שלא יקרה כלום אבל אי אפשר לדעת. (לא רק לעובר, גם לעצמך, לעיתים צריך עירוי, חמצן, יש דימום מוגבר וכדו'..).

הרבה יותר קשה לשמור על היגיינה...

אני מציעה לך לקרוא על לידות בית, לידות אנסיסטד (ללא מיילדת) ועל בתי החולים ולקבל החלטה מתוך כמה שיותר ידע.

(יש פורום לידה פעילה וטבעית בתפוז ובדיוק יש שם דיון מעניין על לידות ללא מיילדת)

יש מיילדת איפה שאת גרה??

אולי תנסי לדבר איתה שתגבה אותך במקרה הצורך??

אין לנו הכשרה ליילד,או לתת לך פיטוצין במצב של דימום יתר,או חלילה חמצן לעובר במצב של מצוקה נשימתית. אם את הולכת בכיוון אז רק עם מיילדת מוסמכת.

נסי את דר' אבנר שיפטן הוא לוקח סביב 4000 ש"ח.

הרבה סיעתא דשמיא בהחלטות!

במקום שקרוב לבית החולים שבו היית רוצה ללדת?

כמובן, אם יש לך שם איזה קרוב משפחה שיכול לקבל אתכם למשך כחודש...

הלידה.

וודאי שלא "תכננתי" ללדת ברכב. כל העניין היה שאני רוצה לנסוע לבי"ח שיותר מרוחק מביתי, ומאד מפחדת לקחת את הסיכון שאולי זה יגרום שאלד באוטו. ברור לי שלידה באוטו זה לא דבר נחמד, ואם הייתי בטוחה שזה מה שהולך לקרות ממש ממש ממש לא הייתי נוסעת רחוק. אני רק מנסה אולי להוריד את הפחד מלידה באוטו, ואז אוכל להחליט כן לנסות להגיע רחוק יותר מביתי, ואם ח"ו לא הצלחתי להגיע לבי"ח - לא סוף העולם.

והורדת פחד אצלי זה עובד בד"כ ע"י שאני רואה שיש לי תשובות לכל השאלות הכי נידחות, ואז אני נרגעת... ככה זה עובד אצלי.

רק לכן אני שואלת על לידה באוטו, כדי שאדע אם לקחת סיכון וללכת על נסיעה ארוכה יותר.....

ברור שזה לא נחמד, ולכן אני פוחדת מזה. זה העניין, שאני מנסה לשמוע גם קולות אחרים...

לדעתי זה באמת מסוכן

אם מרגישים שלא מספיקים להגיע לשום מקום אז עדיף להזמין אמבולנס ולהישאר בבית בינתיים

אויל קצת קונטרה בכל אופן כי בלי קונטרה אי אפשר...

פעם כולם ילדו בבית אבל בגלל זה הרבה נשים מתו בלידה שד' ישמור

היום בגלל שכולן יולדות בבית חולים ויש אנטיביוקטיה וחדרי ניתוח זמינים שכחנו שלידה יכולה להיות דבר מסוכן

לי אישית יש בת דודה שכמעט מתה והתינוק שלה היה 9 דקות בלי חמצן (לידת בית שלישית עובר גדול מהקודמים)

קחי גם בחשבון שאם יש צורך באמצע בניתוח חירום אין הרבה מה לעשות

אבל נניח שאת לוקחת בחשבון לידה מתקדמת קלה כל הפרמטרים מתאימים העובר לא במיוחד גדול אין לך סכרת וכו'

בכל אופן את חייבת שיהיה אפשרות לטפל בסיבוכים אם יש (מה שיפעת כתבה למעלה)

כאשר נשים החלו ללדת בבתי חולים, הן החלו למות בכמויות.

שנים רבות חלפו עד שתוצאות הלידה בבתי החולים השתפרו והתקרבו להצלחה של הלידות בבית.

גם כיום, בלידה רגילה (אחרי הריון תקין, כובר יחיד, מצג ראש וכן הלאה הגבלות), לידה בבית בטוחה ממש כמו בבית חולים בלידה ראשונה, ובלידה שניה ומעלה, לידת בית בטוחה יותר מאשר בבית חולים.

הצטערתי לשמוע על בת דודה שלך (אם כי סביר שהלידה היתה מתקדמת ומסתיימת באותו האופן גם בבית חולים, לפי התיאור שלך). נשים מתות בלידה כל הזמן בבית חולים, ולא פעם אנחנו גם שומעים על כך בתקשורת. גם תינוקות מתים בלידה בבתי חולים פעמים רבות, כמובן.

לגבי לידת אנאסיסטד - הדיון אחר לגמרי (ואני, בכל אופן, אמנע ממנו על גבי הפורום).

עד שגילו את החיידקים, הרופאים לא שטפו ידים כשהם עברו מחדר מתים לחדר לידה (לדוגמא)

וכך באופן טבעי הם הדביקו את היולדות (שהיו חלשות גם ככה) במחלות קשות.

ברגע ששינו את התנאים הסטרילים של בתי החולים הם השתפרו דרסטית.

אין ספק שבבית אין חמצן מיידי, חדר ניתוח ומנות דם אם ח"ו צריך, כך שזה סיכון מסוים.

גם היום יש חיידקים בבית חולים ונוספו להם חיידקים עמידים, ומי שהולך לבית חולים כדאי שיהיה בטוח שהוא צריך להיות שם, כי גם היום נכנסים בריאים ויוצאים בתכריך. חיידקים, טעויות רפואיות, תופעות לוואי מיותרות של תרופות מיותרות והליכים מיותרים, וכיו"ב.

מעל 4000 אנשים נפטרו בשנה האחרונה בבתי החולים בארץ בגלל חיידקים שהם נדבקו בהם בבתי חולים!!

את קולטת מה זה?

אני אישית מכירה אישה שהתאלמנה מבעלה שהתאשפז ממשהו חמור אך יציב אך נפטר בגלל חיידק עמיד של בית החולים (שלקח זמן עד שהם בכלל קלטו את זה והיה מאוחר מידי)

4000 איש בשנה זה הרבה יותר מתמותת האימהות בלידה...

בעבר הרבה מאוד יולדות מתו בבתי החולים כי הרופאים לא שטפו ידיים בסבון/לא חיטאו את הידיים, ובדקו (בדיקה פנימי כנראה) עם אותן ידיים עשרות יולדות (לפעמים אחרי שביצעו ניתוח לאחר מוות... ממש הובילו במו ידיהם את החיידקים מהגופה לתוך גוף היולדת).

כמה יולדות מתו מזה? לא ידוע. לפי ויקיפדיה (בערך "זמלווייס"), אלפי נשים. לא ברור אם ההערכה מתייחסת רק להונגריה שבה זמלווייס עבד כרופא, גם למדינות אירופיות אחרות שדחו את התאוריות של זמלווייס, ואם ההערכה מביאה בחשבון את מספר השנים שבהן נשים ילדו בבית החולים עד שרופאים התחילו לשטוף ידיים.

וכן, גם בבתי החולים היום יש הרבה חיידקים שאפשר לקבל "על הדרך". הבעיה היא לא שהרופאים כיום לא מחטאים ידיים בין מטופל למטופל, אלא עמידות החיידקים.

(ראי ערך הסרטון שהוציא שערי צדק כדי לעודד את אנשי הצוות להקפיד על חיטוי)

ב. עדיין חיידקים עמידים יש רק בבית חולים, לאישה יש נוגדנים לחיידקים המוכרים לה וכל הנוגדנים עוברים בשיליה לתינוק ובבית אין את הסכנה הזו.

שמתו בבית חולים בלידה בגלל עמידות של חיידקים?

וכמה נשים אתן מכירות שהיה להן סיבוכון קטן ממש בלידה?

ברור שיש יותר נשים עם סיבוכים בלידה. סיבוכון שהרופאים יודעים היום להציל ולפתור ממש בקלות? חסר מים מקוניאליים? חוסר חמצן לעובר? דימום יתר ליולדת ושאר מרעין בישין? גם כשמדובר באשה שמכירה את עצמה ויודעת שהלידות שלה בסדר, יענו לא לידה לא ראשונה.

בואו נחשוב רגע שכ-ל הנשים האלו היו יולדות בבית - אבוי להן ולעובר שלהן, וב"ה שהן קיבלו החלטה נבונה והגיונית ללדת בבי"ח.

א"א לסמוך על הנס ולהגיד - לי זה לא יקרה, אני בריאה צעירה וכל ההריון היה תקין - אז בלידה לא יקרה כלום.

כי עם כל הכבוד ללידה בבית, אין את כל הטיפולים להצלת חיים כמו בבי"ח

מאחלת לכולן שילדו איפה שילדו, ויצאו בריאות ושלמות ושמחות עם תינוקי בריא ושלם

שרוב הסיבוכים שקורים הם דוקא בבית החולים ולא בלידת בית.

אז לא חכמה ל"הציל" את התינוק או היולדת מסיבוך שלא היה קורה מלכתחילה.

רב הנשים יולדות בבית חולים

אלו שיולדות בבית זה רק אחרי שיש להם את מלוא התנאים לזה

(לידה לא ראשונה עובר לא גדול הריון תקין וכו')

כך שזה לא יכול להיות מחקר מדויק

לא קראתי את כל התגובות, סליחה.

חלום חיי לידת בית אבל בטוחה- מרחק קצר ביותר מבי"ח, מיילדת מנוסה ואחראית, ושכל המדדים של האשה 200%.

בלידה האחרונה כמעט ילדתי בבית ומצטערת 1000 פעמים שלא עשיתי את זה. אם בעלי לא היה מזמין אנבולנס הייתי יולדת בבית. הגעתי לבי"ח ופשוט- ילדתי.

היה כיף לעבור את כל הצירים השונים בבית הרגוע והשליו בחברת בעלי.

מה שכן- בי"ח  נועד לכל מי  שהמדדים הם לא 200% למניעת סיכונים מיותרים.

ולא על המלצה גורפת

במחלקת יולדות רב הנשים בריאות. ממי אמורים להדבק בדיוק?

סביר להניח שהלידה היתה מסתיימת באותו אופן

אבל מה שבטוח שהתינוק לא היה נשאר בלי חמצן במשך 9 דקות תמימות

והבתי חולים- כמובן שאני מדברת על בתי החולים של היום לא של פעם

פעם בתי החולים באופן כללי היו בעייתיים לא רק ליולדות

לכן אני חושבת שאת טועה, אבל מאחר וחסר כאן מידע - לא נדע

שלידה בבית זה לא נקרא סתם לתת לבעל/שכנה ואולי לקרוא לדולה.

המקרים הללו עלולים להסתיים באסונות.

אם יולדים בבית יש צורך במיילדת/רופא עם ציוד מתאים לכל צרה שלא תבוא.

ובית חולים במרחק סביר להגעה במהירות במקרה שמתעורר צורך בניתוח קיסרי.

אחת הבעיות של לידות הבית שהתפתחו - היא שנשים בטוחות שאפשר לחסוך את הכסף של המיילדת/רופא וללדת בבית וכל מה שנכתב על הסיכונים כן/לא בלידות בית תקף גם עליהן.

זו הסיבה העיקרית של המאבק בלידות הבית.

היית אמורה להיות הראשונה שתצעק פה בקול גדול - לידה חייבת אנשי מקצוע!! וציוד רפואי מתאים!! ולו כדי לפטור את עצמך מהחשש שמא מישהי השתכנעה ממך שלחכות עם הבעל והשכנה בבית וללדת ככה לבד וללא ציוד רפואי - זה בטוח יותר מלידה בבית חולים.

עם כל זה ששמחתי על האפידורל, נשמע לי חלום ללדת בשקט, באפלולית, בביתי הקט והאהוב, עם אנשים שאני אוהבת ורוצה בנוכחותם, 

גם לי היתה לידה מאוד מהירה פעם קודמת, מה שגורם לי לחלום ולדמיין שאולי הפעם באמת לא אספיק להגיע לבית חולים... ועל כמה יפה יהיה ללדת לבד בבית...

באמת שאני רוצה.

מאמינה שכך צריך ללדת.

אבל חשוב להדגיש לאנונימית הפותחת שלידת בית היא לא כינוי למשהו חפיף כזה שבו קוראים לשכנה לעזור כשהראש מבצבץ, אלא שם ללידה שמתנהלת בצורה אחראית, מבוקרת, עם גורם רפואי מוסמך.

אין בעיה שאותו גורם רפואי ימתין עם כל הציוד שלו בחדר הסמוך, הוא באמת לא חייב ללוות את כל התהליך, אבל חייב להיות שם לכל צרה שלא תבוא.

נכון שבעבר כולן ילדו בבית, אבל לא לשכוח. הן לא עשו זאת לבד, אלא הזעיקו מיילדת בד"כ.

זהו מקצוע ישן נושן, שיפרה פועה... עוד מימי התנ"ך....

כן גם לי לידות קלות ומהירות. ב"ה.  אבל מה בכולן היה חבל טבור כרוך. ולא, לא יודעים את זה קודם. כך שלמרות מהירות הלידה, היתה בעיה.

עם בן אדם לא מיומן וציוד דרוש, יכול להגרם נזק בלתי הפיך לתינוק. שווה לידה בבית?

לפותחת השרשור. נסי  לחשוב אם יש  לך סימנים מקדימים, כך שתספיקי אמבולנס או בי"ח אחר.

למרות הכל, ולמרות שיש פשלות בבי"ח, עדין ישנם הרבה סיבוכים לא צפויים, מה לעשות לידה זו פרוצדורה רצינית, ועדיף להיות במקום שאם יש צורך יכולה להיות עזרה מידית.

ופעם מתו הרבה נשים/תנוקות בלידה או אחריה.  שאלי אנשים מאוד מבוגרים.  מה לעשות העולם קצת התקדם, ונראה לי שזאת היתה כוונת מכוון (הקב"ה).

חלק אפילו שניים ושלושה סיבובים סביב הצוואר.

אחרי שהראש יוצא, המיילדת פשוט מסירה את החבל מעל הצוואר של התינוק.

לי נכרך חבל הטבור סביב הצוואר כשנולדתי, נחנקתי והוציאו אותי כחול בניתוח קיסרי

בכל מקרה, בבית ובבית חולים מתמודדים עם זה באותו האופן, כך שאין עדיפות ללידה בבית חולים עבור הסיבוך הזה.

בודאי שבלידה ביתית לא יודעים את זה. ובבתי החולים הגרועים (כולם) שמים מוניטור ומלבישים צרות על הנשים.

אף אחת לא רוצה להיות  במקרה האחד שקורה משהו רע.

שום דבר לא מסובך,  ולא מסוכן.  מעניין למה פעם אנשים חיו רק עד גיל 40 (אה כן גם היום בחברות הפרימטיביות באפריקה).

זכותך בהחלט לחשוב שהכל סבבה, אבל יש סיכונים שונים בלידה וסיבוכים לא צפויים, ולהגיד למישהי בכזו קלות שהכל בסדר זה ממש לא אחראי.

אם משהו יקרה לה או לילד היא יכולה לבוא אליך ? 

צריך לדעת שיש סיכון, מהו למה... ואז להחליט.   לא לזרות חול בעינים.

וזו אגב הדרך המומלצת ביותר לניטור.

בהחלט חשוב להיות מודעים לסיכונים-גם בבית וגם בבית חולים.

(בהתחשב גם בחסרונות שלו ללידה) לא מוכחת לגמרי עד הסוף. וזה שמעתי משיחה של רופא מיילד.

ובקטע הזה של גילוי מוקדם של בעיות יש לליווי הצמוד שמקבלים בבית יתרון (לעומת בי"ח ששם המיילדת אחראית על כמה חדרים).

להיות במקרה האחד שקורה משהו רע אף אחת לא רוצה להיות.

העניין הוא שזה יכול להיות גם לצד השני. משהו רע יכול לקרות כאן וגם שם.

ואפשר להפוך את המשפטים שלך גם להפך... אם משהו רע יקרה למישהי כתוצאה מסיבוך בית חולימי כלשהו האם תוכל לבוא אליך בתלונות?

מן הסתם תגידי שהעצה ללכת לבי"ח זה הצורה הבטוחה לעשות זאת ולכן אפשר להגיד שעשינו את המקסימום כדי לנהוג בצורה בטוחה. גם אם היה סיבוך.

אבל זה בדיוק הטענה- שלדעת חלק מהאנשים זה דווקא לא  הצורה הבטוחה. ויש חסרונות כאן וכאן.

ולא היה בשום סכנה, תוך כמה שניות המיילדת שחררה אותו... בלי שום ציוד מיוחד. כמו שיוקטנה כתבה זה דבר מאד נפוץ ולא מהווה בעיה בכלל! (היה חבל ארוך נורא יותר גבוה מהמיילדת...)

גם אם את חושבת על לידת בית, את חייבת ליווי רפואי מקצועי במהלך הלידה. 
ישנם מצבים מילדותיים שבהם את עלולה לאבד את חייך או את התינוק. קיים חשש סביר שלא את ולא הדולה, לא תוכלו לזהות אותם בזמן. יש ארצות מפותחות בהן לידות בית הן עניין מקובל. אבל, וכאן בא אבל גדול, הדבר בנוי על מערך פינוי מהיר לבתי חולים, זיהוי מוקדם של מצבי חירום רפואיים, וליווי רפואי מתאים לכל אורך הלידה. (כולל ציוד מתאים וכאמור מערך פינוי). וויתור על הדברים הללו שמה אותך בשורה אחת עם מקומות בהן תמותת תינוקות ויולדות עומדת אל אחוזים בלתי נסבלים במונחים מערביים. 

שבשעת אמת ילחם בשבילך, כך עשיתי ב 2 לידות... כי בכאבים לא ממש יכולים לרדת מהמיטה או להתווכח 

עם המיילדות..אז לקחתי את האחיות שלי -שהן די נלחמו בשבילי ואף עזרו פיזית בלידה..האמת שגם אני פחדתי מסיטואציות שונות ומשונות בלידה והתפללתי והתפללתי וביקשתי מהקב"ה  שיהיה בעזרי- וכך היה...

לידה מתוכננת שהתקדמה במהירות,

המיילדת לא הספיקה להגיע, השכנה היתה איתי.

היה נפלא.

השכנה הזמינה אמבולנס כשראתה שהלידה מתקרבת

וזה היה נצרך כדי לחתוך את חבל הטבור בצורה סטרילית,

אחרת בבית החולים הם נותנים אנטיביוטיקה מחשש לזיהום.

וגם היה לנו טרמפ מעולה לבית החולים, כי גם אני תכננתי כמוך להגיע לשם לאחר הלידה.

כל הלידה לקחה שלושת רבעי שעה,

ואם הייתי מזמינה אמבולנס קודם הייתי סובלת מלידה בנסיעה עם הלחץ של הגברים (הנהג, הפרמדיק )  ולא מושלמת כמו שהיתה לנו.

רוב הלידות מסתיימות בשלום, גם רוב לידות הבית מסתיימות בשלום,

גם בעבר הרחוק וגם בימינו.

לקרוא לזה נס זה לא מדוייק בעליל.

כן, - היתה השגחה פרטית וסייעתא דשמיא מדהימה.

ו-כן, - ב"ה שלא היה שום סיבוך! 

אם כי גם אם היה זה לא היה משנה כי בין כה לא הייתי מספיקה להגיע לבית היולדות, אלא מנסה למשוך עוד קצת זמן כמנהג יולדות יהודהיות.

(להזכירך, הלידה התרחשה תוך שלושת רבעי שעה מתחילת הצירים! והם אפילו לא היו צפופים,

כך שבקושי הייתי מספיקה לארוז את בגדי הילד הגדול ולארגן את עצמי ליציאה)

מן הסתם היה לה ציוד נקי ומוכן כדי לקבל תינוק חדש, מן הסתם זה לא היה טראומתי בשבילה כמו שקורה לנשים שבטעו יולדות בבית, הייתה לה מיילדת בעלת ניסיון להתייעץ איתה תוך כדי ושתוכל להדריך את השכנה (לעומת מוקדן במד"א שבכ"ז פחות מומחה ממיילדת)

ובד"כ בלידות מהירות אין סיבוכים (-לכן הן כל כך מהירות..)

שבלידה בבית יש חמצן ליולדת ולנולד, מוניטור, אינפוזיה עם תרופות שונות לשעת הצורך, מנות דם, רופא ילדים, חדר ניתוח?

אשמח לדעת איזה ציוד רפואי היה אצלך בלידות בבית, או מה לא היה ואפשרי שהמיילדת תביא איתה

רוב הסיבוכים שדורשים העברה לבי"ח אפשר לזהות בזמן ולהתפנות.

למיילדת יש ציוד כולל ניטור, חמצן, ציוד החייאה, ציוד לפתיחת וריד ותרופות לכיווץ הרחם

ובעיקר את הידע והנסיון לזהות מתי משהו לא תקין ולפעול בהתאם

ואקום שלא נדע? והיא גם תופרת כשצריך? ומנות דם?

תעשו לי טבה, חלק מצהיוד ברור שיש לה, וחלק לא.

ואציל שהכל היה תקין, אם הייתי יולדת בבית הייתי לא ידעת איפה, הזמינו לי מנות דם, וזה קרה תוך דקןת ככה שעד שמגיעים עם אמבולנס וכו כבר מפספים את הזמן. ואני בטוחה שאף אחת לא רוצה ללדת בבית ואז לרוץ לבי"ח על אלונקה

מן הסתם יענו לך שאם היית יולדת בבית לא היית מגיעה בכלל למצב כזה חחח

אני אומרת שלידה זה דבר מסוכן ואם יולדים בבית חייבים לפחות ציוד רפואי מתאים

ואפשרות פינוי מהירה לבית חולים 

ולא סתם להביא איזה שכנה שתעזור בלחיצות

ובבקשה אם יש לך נתונים אולי תעני לנו על השאלה של שוקולית

גם בבית חולים לא נכנסים "מיד" לניתוח. חושבים, מתייעצים, קוראים לעוד רופא, מחכים לעוד חצי שעה מוניטור, מחכים לרופא הבכיר, עושים עוד חצי שעהב מוניטור, רצים ללידה אחרת, ולעוד לידה, ולעוד לידה, ואז נזכרים לחזור ולחשוב שוב אם ללכת לניתוח או לא...

הרבה מהשיבושים שגורמים לכך שיהיה צורך בניתוח, נגרמים על ידי בית החולים עצמו.

ואז יש לנו יולדת שבגלל התערבויות מיותרות גרמו לה ולתינוק למצוקה, בעוד שהיא משוכנעת שהצילו אותה ואת התינוק

יוקטנה תודה על התשובה המפורטת

לא הבנתי בכל אופן מה עושים אם יש צורך בניתוח חירום

האם לידות בית שעומדות בכללים של לידות בית לא אמורות להגיע למצב כזה?

את הדברים הללו.

למשל ברוב הלידות בבתי החולים נותנים פיטוצין, רוב הפעמים שלא לצורך, וזה המון פעמים גורם למצוקת עובר (אמיתי או רק על גבי נייר - לא תמיד אפשר לדעת), להיפרדות שילייה חלילה, ואפילו גרוע מכך חלילה.

סטטיסטית, בהריון תקין, עובר יחיד, מצג ראש, משקל ממוצע, לידה במועד?

יש סיכוי להסתיים בהצלחה בבית ובבית חולים באותה המידה. מה שכן - בבית חולים סיכוי גבוה יותר שזה יהיה בוואקום או קיסרי (וגם "סתם" תפרים בפירינאום, וכיו"ב).

מהר.  כנראה לידת בית זה למי יש לה שלב של צירים די ארוך וירצו להתערב לה

מי שיולדת מהר עד שמתפנה חדר לידה נשאר לה רק ללחוץ

ועוד משהו - הרבה נשים דווקא כן רוצות שרופאים יעשו משהו שזה יסתיים כבר. אולי זו סיבה העיקרית לכמות התערבויות בבית חולים. כלומר יולדות בבית רוצות כמה שפחות התערבויות והרבה מאלה שיולדות בבית-חולים כן רוצות התערבויות

ולכל אשה יש סיבולת כאב שונה, כלומר מי שרגישה יותר היא תבקש התערבויות. 

הייתי רואה כותרת של שרשור: "בניסים גדולים נולדה לי בת!!!" או משהו כזה והייתי נכנסת לקרוא... סתם... "היו לי צירים נסענו הגענו חיכינו והופ נולדה!"

עד שהבנתי שככה תמיד הדתיות אומרות על לידה: שזה נס! וזה באמת תמיד נס ב"ה

ולידות מהירות בבית קורות גם לנשים שהכי מאמינות בבית חולים ואפידורל.

ואני ההוכחה.

אבל הבת שלי סובלת מ100% נכות,

בעקבות ההחלטה האומללה הזו.

אתן אמהות, יש לכן אחריות הורית טבעית מוסרית הלכתית וחוקית כלפי הולד.

את הניסויים והתיאוריות היפות נסו על עצמכן- לא על הגוזל הקטן עליו הופקדתן לשמור!

לשיקולכן.

צר לי על בתך ועל המצב אליה נקלעה. מקרים דומים ואחרים קורים בבתי חולים כל הזמן, למרבה הצער. העולם איננו מקום מושלם.

למרות הסיפור הפרטי, עצוב עד כמה שיהיה, אין עדיפות ללידה בבית חולים עבור הריון תקין.

בכל אופן, אין לי אפשרות להזמין מיילדת בית, כי אין כזאת בעיר שלי, ומישהי רחוקה יותר לא רלוונטית לי.

גם אפידורל לא קורץ לי, כי אין לי בו צורך וגם א"א לקבל בשלב שאני מגיעה לבי"ח.

אמשיך להתלבט לי... יש לי עוד זמן... האפשרויות שלי:

א: להגיע לבי"ח קרוב באמבולנס, בי"ח שאני מאד לא מחבבת ואפילו מפחדת,

ב: לקחת סיכון של לידה ברכב ולנסוע יותר רחוק לבי"ח טוב, לקוות שאגיע, אך להיות מוכנה לקחת את הסיכון.

ג: ללדת בבית בכ"ז, עם תומכת לידה... זה המקסימום שיש לידי... מה לעשות..

אני רואה שהנושא הזה "חם" אצל הרבה... תודה על התגובות..

מחילה שאני מאנונימי, יותר נח לי ככה לשאול שאלות...

אפשר לבקש מהאמבולנס לקחת לבי"ח רחוק יותר, אבל אז לדעתי אין החזר וצריך לשלם על אמבולנס (שזה יותר זול ממיילדת בבית)

אני לא מסוגלת לקחת את בן השנתיים כל בוקר לגן זה קשה לי ולא נעים לי.

אז אני שולחת אותו לבד (רק כביש אחד לחצות)

זה המקסימום שיש... מה לעשות.....

לידה בבית ללא מיילדת/רופא מוסמך = סיכון חייך וחיי העובר שלך.

עדיף ללדת במקום מאיים ולא נעים מאשר לסכן את חייך וחיי העובר שלך.

תפנימי עמוקות את ההבדל : אין חולק על כך שלידות בית ללא מיילדת או רופא הן מסוכנות וקטלניות מאוד וכל לידה בפוטנציאל להפוך למצב מסכן חיים.

כל מה שיוקטנה כותבת על הסיכון הנמוך יותר שנצפה במחקרים - מדבר על מחקרים אך ורק בלידות עם מיילדת/רופא וציוד רפואי.

אם הייתי יכולה הייתי צובעת את ההודעה הזו באדום זוהר.

אם אין לך כסף - תזמיני מד"א ותבקשי מהם לנסוע לבית החולים שאת מעונינת בו. בדרך כלל הם יסמכו עליך ותחושותיך שיש להם מספיק זמן לעשות זאת. מקסימום אם תלדי באמצע הדרך - זה יותר טוב מללדת ברכב יש להם יותר ידע וציוד (ומקום טכני).

לפי החוק החדש - מד"א חייב לקחת אותך ללדת באיזה בית חולים שתרצי אלא אם כן את במצב שדורש החלטה אחרת.

אל תעשי שטויות שתצטערי אליהן אחר כך

מסע של תשעה חודשים.

לא שווה להשקיע בו גם אם זה קשה או לא נעים?

אוטוטו ואת אחרי הכל עם אוצר ביד!!

אם אין אפשרות להביא רופא/מיילדת מוסמכת- קחי אמבולנס לבית חולים.

לא שווה להסתכן דווקא ברגע האחרון.

"יוקטנה עיצבנה אותי בפורום הורות בדיון על החיסונים, אז החלטתי לעקוב אחריה ולנסות לבאס אותה בכל מקום בו היא מתבטאת. אם צריך לצורך כך להמציא בת שנפגעה בלידת בית - מילא!"

לידה אחרונה הייתה מהירה עם דימום רציני מאוד וקרע ברחם- כנראה זה נדיר מאוד

אבל לגמרי לא ברור מה כבר אפשר לעשות במקרה כזה בבית

עכשיו היא יכולה להיכנס להריון שוב אם תרצה כלומר נגמר בטוב

וכן יש לי כמה מברות שילדו בבית כי לא הספיקו להגיע לבית-חולים והכל היה בסדר 

אבל הבנתי שעם מספר לידות סיכון לדימום רציני גם גדל

ללדת איך שאת רוצה, עם דולה כשמד"א ממתינים בחוץ או להעזר בצוות האמבולנס.

לאחר מכן את יכולה לסרב לפינוי או להתפנות עם האמבולנס לבי"ח שתרצי.

למיטב ההבנה שלי המסקנה היא שמי שרוצה ללדת בבית חייבת מיילדת מוסמכת עם ציוד

שתדע לזהות מצבים שדורשים פינוי מידי לבית חולים וגם לטפל בעצמה בבעיות אם ישנן

כמובן שצריך לגור מספיק קרוב לבית חולים (לא חצי שעה נסיעה )

כבטוח דיו ללידת בית.

ובכל אמבולנס יש ציוד וידע לטפל במצבי חירום כך שאולי זהו פתרון לפותחת השרשור.

ודרך אגב היא ביקשה במפורש תגובות דוקא ממי שלא מתנגדות גורפות ללידת בית. לשם מה כל ההפחדות והטפות המוסר? היא איננה ילדה קטנה וכל החלטה שתקבל תהיה מן הסתם מושכלת ולגיטימית לחלוטין!

היא רצתה ללדת בבית בלי ציוד ורק עם תומכת!!!

אבל נכון. אנונימית אני מצטערת כנראה לא בנית על התגובות שלי...

בס"ד

וישנם כאלה- בין בית ובין בביה"ח

יש צורך ללמוד את העניין לעומקו

אותי זה מפחיד ולכן לא התעמקתי בנושא,אז לא אביע דיעה כאן בפומבי משום שאין לי מספיק ידע

שלב צירי הלחץ לפני שמרשים לי ללחוץ -ארוך וכואבבבב . אני מרימה את המחלקה בצעקות

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

אני ילדתי בלידת מים בעין כרם לפני כמה חודשים

היה מדהים ממש, בלידה עצמה היה מושלם (הייתי במים בערך 14 דק)

הרגשתי מאוד מחוברת וקשובה לעצמי ולתינוק וקצב הנכון שלי. ממש הייתי בניתוק מכל מה שקורה סביבי, אף אחד לא נגע בי או דיבר איתי והיה לי מאוד נכון וטוב.

היה לי קשה שני דברים:

1. חייבים להגיע למוניטור מושלם מושלם, השקעתי הרבה זמן בלהגיע לניטור מושלם. לא בטוחה שזה היה שווה להעביר ככה צירים על המיטה... היה לי מאוד קשה.

2. יולדים את השליה על מיטה, אז כמה דקות אחרי שילדתי לקחו ממני את התינוק, והייתי צריכה לצאת מהמים, לעבור למיטה וכו. היה לי מאוד קשה להיפרד מהתינוק ככ מוקדם.

לגבי המוניטור- ממש רציתי לידת מים באתי מוכנה לזה. הגעתי מוקדם. שמרו לי את החדר המתאים. דיברתי מראש עם מיילדת משם שאמרה שלא אמורה להיות בעיה אם אין לי סיבוכים רפואיים למינהם.

בסופו של דבר המוניטור זז. מה זה זז? יצא מהחגורה. כמובן שככה, נראה שיש ירידה בדופק כי לא מודדים כלום... לא הסכימו לי. אמרו שהרופא לא מאשר בגלל הירידה בדופק. למרות שאמרתי להם שהמונטיור זז (חבל שהחזרתי לחגורה אולי זה היה משכנע אותם קצת יותר..)

ב"ה נולדה תינוקת בריאה. בלי שום סיבוכים. מה שמחזק עוד יותר שלא היו באמת שום ירידות בדופק. ילדתי לידה טבעית בלי שום זירוזים. פעם ראשונה שהרגשתי ממש את הגוף לוחץ מעצמו. אבל התבאסתי על הקטע עם המים שממש רציתי. מקווה בשביל הפותחת שאצלה כן ילך. אבל תבואי מוכנה לזה.

באתי מוכנה

שמרו חדר

ואז המוניטור לא היה מושלם אז הרופא לא אישר.

ב"ה כל ההמשך היה בסדר גמור

אז כן. להתכונן גם לכזו אפשרות :/

וואו!

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

יכול להיות שזה דימום השתרשות, או דימום אחר שיכול להיות בהריון.

יכול להיות גם שהתחיל הריון ונפל.

לא יודעת לגבי דופסטון.

ולדימום שונה. אבל בגלל שהוא לא מונע הריון אלא ניתן לפעמים כתמיכה אז יכול להיות שזה אולי השתרשות.

תתחילי עם לעשות בדיקת הריון ביתית.

בצד הרפואי, המחזור כולו נשמע די ארוך אם את מספיקה פעמיים להיות מותרת לשבוע, יכול להיות שהכתם הזה מופיע סביב הביוץ? יש תופעה כזו.

אבל אם זה רק כתם, אם תנסי לא להאסר ממנו פשוט. תחתונים צבעוניות או אפילו שחורות כדי לא לראות, לנגב אחרי יחסים במגבת כהה בלי להסתכל..

ואם זה יותר מורכב אז גם להתייעץ עם רב

אין סיבה להאסר מכתם

(זה ממש הפרשה ולא רק כתם...)

פעם אחת היה חלש יותר ולא נאסרנו כל השאר היה כמות מידי גדולה.

יכולות להיות כל מיני סיבות.

השלב הראשון הוא באמת רופאת נשים.

יכול להיות דימום בביוץ, לאחוז נמוך מנשים זה קורה.

יכול להיות פוליפ/ציסטה או חוסר איזון הורמונלי ובגיל הזה אפילו התחלה של פרימנופאוזה.

לא היה צפוי שזה יקרה קודם?

אם זה התחלה של פרימנופאוזה אז הסיכוי שלי להריון הוא נמוך?

עשיתי פרופיל הורמונלי והיה תקין.

הרופאה תענה לך, רק זרקתי כיוונים.

בהצלחה❤️

אבל נראה לי הגיוני שבגיל 39 הגוף מתחיל שינויים הורמונליים ואז צצות גם תופעות שלא היו קודם.

ואני רוצה להגיד בזהירות, שאולי כדאי לשאול רב נוסף. כמובן להגיד לו ששאלתם כבר והתשובה הייתה כך וכך אבל פשוט זה נשמע לי באמת מצב מורכב מבחינה הלכתית וכדאי לנסות לפנות אולי לרב בקיא יותר (לא יודעת כמובן מה מידת הבקיאות של הרב שלכם)

בסוף יש פה איזשהו עניין רפואי ששווה לברר, אבל ה'ברוך' הוא יותר הצד ההלכתי. והרב שלנו תמיד אומר שמורכבות הלכתית פותרים קודם כל בכלים הלכתיים (לצורך העניין אשה עם 'עקרות הלכתית' הוא ינסה קודם שתצליח לטבול מוקדם יותר לפני שישלח אותה לרופא שידחה לה את הביוץ).

הנוברינג עושה ממש בעיות אחרי שמפסיקים איתו

לי ולעוד כמה חברות היה ממש כמעט שנה ואפילו יותר עד שהמערכת התייצבה.

רק בלידות קודמות....

אני יודעת שזה לא היתר גורף לכולם

אבל במצב דומה הרב אמר לי ללבוש תחתונית כי רוב הכתמים אפשר להתיר בזה כי לא מקבל טומאה

לק"י

אז יש גם פסיקות כאלה.

אולי באמת כמו שאת אומרת לפי פסיקות מסויימות כן

אז לשאול רב תמיד כדאי

אצלי הרב שלנו התיר אחרי הלוך וחזור של הרבה פעמים ולא כקו ראשון

אם ככה אחרי הטבילה אז בכלל יש עוד הרבה דרכים שלא להיאסר!

ללבוש כהה

לא להסתכל

אחרי הטבילה אפשר להשמור להאסר רק אם יש דימום של ממש

ולקחתי את זה פעם אחד רק (חיברתי 3 טבעות) ובאמת זה עשה לי מלא דימומים בין לבין אחכ

תבדקי ביוץ בזמן שיש את ההפרשה הזו.

אם זה מביוץ תחזרי לרב ותשאלי שוב.

ראיתי שכתבת שעשית פרופיל הורמונלי.

פרופיל הורמונלי לא מעיד בהכרח על רזרבה שחלתית,

במילים אחרות יכול להיות שזה מתחיל בירידה לכיוון פרי מנופאזה אבל לא בהכרח יראו את זה בפרופיל הורמונלי.

אם רוצים תמונה מדוייקת יותר אפשר או לעשות בדיקת amh או אולטרסאונד מעקב זקיקים ואז גם לראות אם אין ציסטות שעלולות לגרום לדימום הזה.

יש לי תור לרופאה בעוד שבועיים, היא תדע לעזור לי מן הסתם...

גם לך @קנמון

היה לי ועשה כתמים כמה ימים אחרי סיום המחזור. סיוט.

נפסלתי פעם ביום השביעי של שבעה נקיים.

הוציאו אותו והכל הסתדר.

אגב, האולטרסאונד זה לא היה ודאי שיש פוליפ אבל בהסטרוסקופיה ראו והוציאו..

בריאות

לא התנסיתי אבל כנראה כשתפגשי אותו תוכלו לשאול על זה אני מניחה.. כדאי כי זה יעשה לך סדר בתהליך

עוד חיבוק אמא אלופה שאת!

למה ללכת בכלל? סתם יעשה לי שחור שיוסיף עוד יותר על הקושי וההתמודדות ביומיום

הרך זה אומר שהוא גם נותן טיפול כלשהו אחרת למה הוא שם? זה תחום התמחות ספציפי

אני לא מכירה מקרוב כאמור כן? אבל לכי בראש פתוח תשאלי אותו מה הטיפול המוצע במקרה שלכם במידה והיא מאובחנת עם חרדות

לדעתי זו השתדלות ראויה ונצרכת אם טיםול רגשי לא הניב תוצאות. בשבילך ובשבילה. שתיכן סובלות.

שנותנים רק אבחנה.

אבל עם האבחנה כנראה אפשר לקבל טיפול במרפאות בקהילה / בהתפתחות הילד.

בכללי לבעיות כאלה של קטנים יש איך לטפל חוץ מהדרכת הורים?

מה אתם עושים בהדרכת הורים?

כי נשמע שהקטנטונת שלך באמת סובלת ואתם איתה, וממש מפתיע שאין שום התקדמות.

חרדה היא בסה"כ סימפטום ולא הבעיה עצמה. אם הנושא הזה לא התברר עדיין בהדרכה הייתי מחליפה מדריכה...

מוזמנת לפרט כאן או באישי אם תרצי

כי באופן כללי חרדה היא לא רק סימפטום היא הרבה פעמים הפרעה בפני עצמה

אני יודעת שיש בDSM הגדרה להפרעת חרדה (ועוד שלל הפרעות נפשיות שונות) אבל הDSM מתאר סימפטומים ולא עוסק בסיבה שגרמה להם.

מה שאני יודעת ומבינה היא שחרדה היא דרך של המח "לכבות" בהלה גבוהה מידי. ולכן אין טעם להתעסק בטריגר שעליו התיישבה החרדה אלא לטפל בשורש שזה בהלה והיכולת להרגיש אותה.

בהדרכה פרטנית אפשר למפות ולהבין את גורמי הבהלה בחיים של הילד ולהפחית אותם, ובמקביל להכניס עיבוד של הרגש כדי להעלות את הסיבולת לבהלה.

אני אשמח לשמוע ממך באיזו דרך אחרת אפשר לעזור לילדה כל כך צעירה שסובלת מחרדה, הרי CBT לא רלוונטי בגיל הזה (בפרט שהיא סובלת מאילמות סלקטיבית), וטיפול תרופתי הייתי מנסה כקו שאחרי האחרון גם אצל ילדים גדולים ממנה...

מעניין אותי מה נעשה בהדרכה שלא עזרה עד כה.

מטפלת 1 שהיינו אמרה תפחיתו לה גירויים וזה יצמצם את הפחדים וההסתגרויות בבית. סבבה ומה הלאה? איך אני עוזרת לה בחיים? מאופנוע שעובר ויש רעש חזק היא ממש נבהלת ונסגררת לכמה זמן אחכ- על זה אין לי שליטה כמובן שלא יעבור אופנוע , לא לשים לה בגדים קצרים/ארוכים בעןנה? לא שייך עכשיו במעבר לארוך זה םשוט סיוט סיוט - אז אי אפשר לא לעשות, אצל סבא סבתא לא ללכת? שם היא עוד יותר נהיית קפואה וננעלת

בקיצור עזבתי אותה. מטפלת שניה ונוכחית מנזה להסביר איך לעזור לה ולתווך לה מצבים מסוימים כדי להקל אבל זה לא עוזר, בגן נניח המטפלת קיבלה הדרכה קצרה ואולי זה עזר מעט אבל גם המטפלת עצמה מדהימה אז לא דוגמא, אבל בכל הסיטואציות בבית ובמרחב הציבורי זה לא עזר, שיש רעש פתאומי חזק אופנוע/מטוס אמרה לי לחבק אותה חזק כי המגע ירגיע אבל היא לא מוכנה למגע חזק בכלל, בריכה וים בקיץ אמרה לחשוף בהדרגה ממש אז רק הסכימה לשבת על החוף עם כף ודלי, אבל היןם היא אומרת כל הזמן" נכון בים אני בוכה? אני מפחדת " זה לא עזר לה

בבית בשבת שסבתא באה (קבוע) היא לא עוזבת אותי לשנייה, אמרה לנו המטפלת שהיא תדובב אותה /סיפור/תיקח לגינה או סיבוב הילדה לא מוכנה וזה יוצר מצב שעוד יותר היא ננעלת

להזמין חבר לבית זה סבבה כשזה 1 על 1 אבל כשזה מתרחב ויוצאים מעט לגינה אז זהו איבדתי אותה שוב

כאילו לא מצליחה, נתתי פה כמה דוגמאות אבל זה סביב כל היום

ךלנונקשה עוד בסדר מסכנה מה היא, אבל לפעמים היא הילדה הכי פורחת , הכי רוקדת ושרה אז לא יודעת מה הטריגר שגורם להינעל ככה פתאום

אולי תקופות?

מבינה ממש את המצוקה..

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות. את עושה כל כך הרבה בשבילה ולאורך זמן המצב לא משתפר.

ברור שזה לא מקרה לעצות על גבי הפורום, כן?

אני רק אגיד שבעיני צריך קודם כל להבין לאן חותרים.

כלומר יכול להיות שהילדה שלך היא לדוגמא עם רגישות גבוהה מאד, והעולם באופן קבוע הוא "יותר מידי" בשבילה. הדרכה טובה לא תוכל לשנות אותה, והיא תישאר עם רגישות גבוהה - אבל אתם תוכלו להתאים עבורה את הסביבה כך שבחלקים משמעותיים מהזמן היא תרגיש בטוחה, החרדה תרד והא תוכל להתפתח ולהבשיל.

או למשל אם את ו/או בעלך לא מאד פנויים כרגע מסיבות פנימיות א חיצוניות, אז בהדרכה טובה כמובן תהיה עבודה משמעותית על יכולות הויסות שלכם והביטחון שאתם יכולים לתת לה כי חרדה כמעט תמיד יושבת בעומק על פחד מפרידה. אבל גם בזה למרבה הצער אין קיצורי דרך ועבודה פנימית לוקחת זמן ככה שצריך לראות למה אתם מסוגלים כרגע בהורות שלכם, ולהתאים את הציפיות.

ויכול להיות שהמסרת שבה היא נמצאת גדולה עליה ועם כל הרצון הטוב שהיא תסתגל זה פשוט לא תואם את המצב שלה וכדי לראות שיפור צריך להוציא אותה משם.

אני יודעת שחרדה זה דבר מאד מבהיל וכמעט תמיד זה גם פוגש אותנו בכל מיני אזורים בנפש שהרבה יותר נח לא לפגוש... וטכנית זה מגביל ומעיק ומקשה מאד על החיים. וממש רוצים למצוא את הפתרון המושלם בשביל להיפטר ממנה. אבל רק הבנה מעמיקה של האירוע הזה תאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לעזור לה ולכם.

שוב חיבוק ענק

אם תרצי עוד חומר בנושא אשלח לך בשמחה.

קראתי את מה שכתבת, וקודם כל חיבוק גדול, זה באמת קשוח ומתיש! ​תוך כדי קריאה פתאום זיהיתי עד כמה הבן שלי היה בדיוק ככה בהרבה מהסיטואציות שתיארת. גם אצלו היה פחד גדול מים, רעשים חזקים כמו אופנוע או אמבולנס היו גורמים לו לבכות ממש, והוא היה נסגר מול אנשים שלא בא לו עליהם. יש עוד המון דוגמאות, ואני ממש זוכרת שבתוך הסיטואציות האלה של ההימנעות והחרדה הייתי חושבת לעצמי שזה ממש לא רגיל. ​מצד שני, הגישה שאימצתי הייתה פשוט לא להכריח כלום. לא לנסות "לעניין" אותו בדברים שהוא נרתע מהם, לא לדחוף אותו להיות עם אנשים שהוא לא רוצה, ואפילו לא לנסות לדובב אותו או לבקש שיגיד שלום. כלום! פשוט זרמתי איתו לגמרי. ​למשל, במעבר בין עונות הייתי זורמת עם הבחירה שלו, ורק מציינת ברוגע שיהיה לו חם עם בגד ארוך. מול אנשים שהוא נסגר לידם (כמו משפחה), הייתי מתנהגת איתם בשיא הטבעיות ומנהלת שיחה רגילה – בלי להתנצל עליו או לדבר "עליו" בקול לידם. הייתי רק לוחשת לו ברוגע שהוא ממש לא חייב לדבר איתם או לתת חיבוק אם הוא לא רוצה, וזה בסדר גמור. ​היום הוא כמעט בן שלוש, ולאורך התקופה הזו ראיתי איך לאט לאט הוא מסיר מעצמו עוד ועוד מגננות. היום הוא הרבה פחות חושש ומסתגר, ופתאום הוא זה שיוזם, מציע ורוצה לעשות דברים שבעבר לא הייתי חולמת שיסכים להם. אולי זה הגיל והזמן שעשו את שלהם, ואולי זה קרה כי פשוט שחררתי לחלוטין את הניסיון לשנות את זה ונתתי לו להוביל בקצב שלו. שולחת לך המון כוחות!

אם היא קטנטונת אולי הייתי חוששת להכניס לגוף חומרים שאולי לא מותאמים לגיל במינון וכזה.

אבל בגיל גדול יותר למה לא בעצם?

הייתי חושבת שהתרופה תוכל להוריד במידה מסויימת את החרדה ותאפשר לעבוד עם הילד. לטפל מעבר.

אולי גולשת משאלת הפותחת, אבל מעניין אותי להבין.

כי ממה שאני ראיתי טיפול תרופתי יכול להיות משמעותי ולתת פניות לטיפול נוסף...

להכניס למערכת חומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, בעיני זה מוצא אחרון.

אם אין ברירה ומוצו כל האפשרויות האחרות אז אפשר בצער לשקול את זה אבל זה כאמור קו אחרון.

הסיבה העיקרית היא שתרופות פסיכיאטריות לרוב מעמעמות רגש, ורגש שלא מורגש כמו שצריך הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות. אז לא רואה פה איזו תועלת מיוחדת חוץ מהנוחות שבניהול ההתנהגות של הילד, רק שהנוחות הזו למרבה הצער לא משרתת את ההתפתחות שלו.

סיבות נוספות - שלל תופעות לוואי

תלות לאורך זמן

חסר עוד?

עם הרישא אני מסכים, תרופות פסיכיאטריות בכל גיל ועוד יותר בגיל הרך, הן מוצא אחרון.

אם אפשר לטפל ולהביא הקלה בעזרת פסיכולוג, טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, טיפול באומנות/רכיבה/שחייה וכיוצ''ב, אז כמובן שזה עדיף, כל עוד זה באמת מקדם את המטופל.

אבל כל ההמשך של דברייך, סותר לחלוטין את מה שאנחנו יודעים על פסיכיאטריה.

תרופות פסיכיאטריות לא ''לרוב מעמעמות רגש'', יש אינספור תרופות פסיכיאטריות שמטפלות במצבים שונים על ידי חומרים שונים שגורמים לתופעות שונות, ולא נכון להכליל שרובן מעמעמות את הרגש.

''רגש שלא מורגש הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות'' - לא נכון, זה אולי נשמע רומנטי ויפה אבל הסיבות העיקריות לבעיות נפשיות הן גורמים גנטיים, מבנה נוירולוגי, ויסות חושי וכיוצ''ב.

''נוחות שבניהול התנהגות'' - אף פסיכיאטר לא רושם תרופות כדי שיהיה נוח לסביבה, אלא רק כדי לשפר את חיי המטופל עצמו. לפעמים הורים חושבים ''המורה רוצה שהילד ייקח ריטלין רק בשביל שיהיה לה קל בשיעור'', והם לא מבינים שילד לא מווסת ולא מרוכז פוגע קודם כל בהתפתחות של עצמו (וכמובן בלי קשר, זה לא מקומו של איש חינוך להמליץ או לא להמליץ על טיפול תרופתי).

בקיצור אף פעם לא מביאים תרופה בשביל שקט תעשייתי אלא רק כדי שהמטופל יוכל לחיות בשלום עם עצמו ולהתפתח כמו שצריך.

''שלל תופעות לוואי'' - בשביל זה ממשיכים עם המעקב, מחליפים ומתקנים במידת הצורך. זה לא שיש תופעות לוואי שכיחות ובלתי הפיכות. ואת שוכחת שאם הגעת למצב שרופא רושם לך תרופה, אז הוא לוקח בחשבון את המצב הנוכחי ומבין שתופעות הלוואי פחות קשות מהמציאות הנוכחית (כמו שתופעות לוואי של מוקסיפן פחות קשות מדלקת הריאות שבה רוצים לטפל).

''תלות לאורך זמן'' - שוב, הכללה גסה שבכלל לא נכונה לכל מקרה, למשל רוב מוחלט של תרופות הקשב והריכוז לא ממכרות והגוף לא מפתח אליהן תלות.

בכיף שלך, לא רק כשאתה חייב

אקדים ואומר שמאז הקורס האחרון שלקחתי בכימיה של תרופות ילדתי 6 פעמים, אז אני לא הולכת להסתכן בויכוח על המנגנונים של כל התרופות הפסיכיאטריות איתך.. בשרשור בנוכחי דובר על חרדה. תרופות נוגדות דיכאון וחרדה בהחלט מעמעמות רגש, ודאי הנפוצות שבהן, וקהות רגשית מצויינת ברופן רשמי כאחת מתופעות הלוואי.

מאז אמצע המאה הקודמת, המהפכה הפסיכופרמקולוגית, השימוש בתרופות פסיכיאטריות השתלט על הפסיכיאטריה, ושיטות טיפול אחרות נזנחו. התרופות לא מתעניינות בשאלה מדוע המח "השתבש" אלא "מתקנות" את התהליך החסר ומפסיקות/מפחיתות סימפטומים.

צורת הבנה אחרת של הנפש והדפוסים שלה, שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, רואה את המח כרשת עצומה של מעגלים חשמליים ("קונקטום") שעובדים יחד ובתיאום כדי לאפשר לאזורים שונים במח לבצע פעולות מנטליות, ובתפיסה הזאת שיבוש בפעילות של מעגלים - או במילים אחרות חיווט לא נכון - הוא הגורם לבעיות פסיכיאטריות, וכדי לפתור אותן צריך לחווט מחדש את האיזורים הרלוונטיים במח.

לגבי הגורמים לבעיות נפשיות, שכחת לציין גורמים סביבתיים כמו טראומה, התעללות/הזנחה בילדות, הפרעות נפשיות של ההורים, סטרס, בדידות ומשברי חיים.

לגבי הנוחות שבניהול התנהגות, גם למטופל עצמו יותר נח שההתנהגות שלו תחת שליטה. זה ממש לא רק טובת ההורים. ומנסיון גם כמורה וגם כאמא, היד קלה מאד מאד על ההדק.

אותו כנ"ל לגבי תופעות לוואי, אפילו אם מדובר על תופעות לוואי קלות - יכולה להגיד שאצלנו ילד שנטל ריטלין במשך חודשיים בלבד ונדפק לו התיאבון, נשאר עם בררנות כבר שנתיים מאז אותו ניסוי.

קהות רגשית, חוסר תיאבון ועוררות יתר בגיל שבו מתרחשת התפתחות מואצת זה בעיני תופעות לוואי לא פשוטות בכלל..

ושוב, אם דבר על קשב כי שם אני יכולה לדבר מנסיון אישי, היד קלה מאד על ההדק ורושמים תרופות כקו ראשון בלי לעשות שום התערבות אחרת למרות שיש כל כך הרבה מה לעשות. אבל כשלפסיכיאר עש מעט זמן, אפילו שעה, הוא לא יכול להתעמק מעבר לתסמינים.

לגבי דלקת גרון ואנטיביוטיקה, אם מגיעים למצב אקוטי זה מצב שכדאי להתמש בו בתרופות כמו אנטיביטיקה או תרופות פסיכיאטריות. אבל כמו שאנטיביוטיקה לא אדפטיבית ולא תמנע את ההדבקה הבאה, גם תרופות פסיכיאטריות לא מרפאות.

לפעמים תרופה פסיכיאטרית יכולה לאפשר התערבות פזיכולוגית או אחרת כמו שכתבה @מתיכון ועד מעון ואז כן יתכן שיפור אבל העבודה צריכה להיעשות.

ולא ספר שנותן בד''כ פרוגנוזה.

אבל אני לא חושבת שכל חרדה היא רק סימפטום לקושי, הרבה פעמים החרדה עצמה היא בעיה.

CBT מאוד רלוונטי, לא עבורה אבל בהחלט עבור ההורים, ועבדתי ועדיין עובדת עם הורים בהדרכה על CBT בגיל הרך.

לגבי טיפול תרופתי, זה בעיני מאוד תלוי במידת הסבל, לעיתים הטיפול התרופתי הוא מצא שמאפשר על גביו לעשות תהליך טיפולי שיאפשר עם הזמן הפחתה של הטיפול התרופתי, אני ממש חושבת שכל מקרה ומקרה לגופו

ואני ראיתי טיפול מאוד מוצלח באילמות סלקטיבית באמצעות חשיפה הדרגתית אצל ילדה הת 3.

בהלה היא רגש ליבה, רגש ראשוני שמופעל ע"י האמיגדלה כתגובה לאיום מיידי ומעורר תגובת הישרדות בסיסית. תפקיד הבהלה הוא להניע לזהירות וכשהסכנה עוברת גם הבהלה מתפוגגת. אם התנועה הטבעית של זהירות לא מתאפשרת מכל מיני סיבות, המח עושה כל מיני טרנספורמציות לרגשות ליבה והם הופכים פחות מורגשים ואת מקומם תופסים רגשות שניוניים כמו חרדה-

חרדה היא תחושת דריכות וסכנה שלא מופיעה בתגובה לזיהוי של איום אלא ממחשבות - על דברים שעשויים לקרות למשל. לכן אי אפשר "לטפל" בה ע"י להוכיח לאדם שאין סכנה (אני אדליק את האור ותראי שאין פה שום מפלצת).

משמח ומעודד מה שכתבת על אילמות סלקטיבית. רוצה לפרט?

בוודאי אצל ילדים...

כשהמוח מעבד את המידע החושי סביבה בצורה מועצמת למשל, הרעשים יותר חזקים, המגע יותר חודרני, הריחות יותר מציפים וכו'-הילד חווה את העולם כמפחיד יותר .

במקרה כזה גם רק אבחנה יכולה לסייע כי היא תעזור למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם העולם ולהתאים עבורה את העולם, למשל מסגרת מותאמת, קטנה ועוטפת-כמו מעון שיקומי.

כל מיני עזרים, תלוי בדיוק מה הקושי בוויסות ואיך זה בא לידי ביטוי-אבל עבור זה את צריכה הדרכה מאיש מקצוע טוב ורלוונטי, וגם זה פסיכיאטר מקצועי מאוד יכול לכוון, למשל למרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום. (למשל אוזניות שמפחיתות רעשים, שמיכת כובד בלילה, אפילו איך לגעת בה ולהבין איזה מגע נעים לה...)

בהצלחה וחיבוק, נשמע מאתגר מאוד!

זה חלילה יכול להעיד על הפרעה אחרת כמו אוטיזם וכאלה?

אוטיזם מגיע עם קשיים בוויסות החושי, גם הפרעות קשב, ויש גם סתם אנשים שיש להם קשיים בוויסות החושי בלי קשר למשהו נוסף.

אני גם אגיד שהיא נולדה לתוך המלחמה, כל הילדים שאני מכירה שנולדו למלחמה-יש להם קשיים בוויסות (חושי או רגשי) הם נולדו למציאות מטורפת.

הגיוני שזה יתאזן עם הגיל, והיא גם יכולה ללמוד טכניקות שונות לוויסות , בגיל הזה היא עוד צריכה לזה המון תיווך מכם, אבל עם הגיל וככל שהיא תלמד לווסת את עצמה בכל מיני דרכים בתיווך שלכם-היא גם תוכל ללמוד לעשות את זה בעצמה.

ובעיניי מסגרת מותאמת זה הכי חשוב, כי במסגרת היא נמצאת המון שעות במהלך היום, ואם תייצרו לה גם שם סביבה בטוחה זה ישפיע עליהם לאורך כל היום, והגיוני שגם בבית היא פחות תיצמד אלייך, נשמע שכרגע את מהווה עבורה את המקום הבטוח, ויכול להיות, שוב, צריך להכיר יותר כדי לדעת, כשהיא נצמדת אלייך היא מווסתת את עצמה בדרכים שהיא יכולה להעתיק גם לאמצעים חיצוניים, לדוגמא-אם היא תופסת אותך חזק, יכול להיות שגם לתפוס כדור קוצים יכול לעזור לה כי הוא נותן פידבק חזק... או לחילופין-את תעזרי לה לווסת את עצמה בדרכים יותר מותאמות, למשל עיסויים חזקים לפרקי זמן מוגדרים כשאת יודעת שיש משהו שמלחיץ אותה....

לא חשבתי שעד כדי כך זה עמוק ומסובך 😔

אני ככ אוהבת את הילדה הזאת שפשוט כןאב לי שהרבה פעמים היא "כלואה" בתוך עצמה מעין בועה ולפעמים היא הכי פורחת בעולם, לצערי הבןעה הזאת יותר קיימת מאשר הילדה השמחה שיש לי

אני גם בנקודה בחיים שהחלטתי לעשות "שינוי" והתחלתי פסיכולןגית טובה לטפל בעצמי קצת כי היה לי קשוח מבחינת הכל אז לא יכולה להעמיס עליי יותר מידי ולכן גם הורדתי כרגע את ההדרכות עבורה מה גם שלא סייעו לי בזה כמעט

אבל אני מבינה שזה הדרך היחידה לעזור לה אז אין לי ברירה ולהמשיך את זה ברגע שאתפנה נפשית לתהליך כי זה ממש התמסרות

ככה היא ילדה שכל כולה צומי אחד גדול כאילו חסר לה, מתכרבלת עליי בלי סוף ולא זזה ממני לשנייה בחוץ ובבית

בגן היא יחסית עוד בסדר אני חושבת שהפחד מול המטפלת זה מה שגורם לזה ,מה שהיא אומרת לה היא תמיד מבצעת גם אם זה לשים מוצץ בצד מה שבבית בחים לא קורה, אבל שוב אין דיבור בגן , אין משחק עם חבר וכואב לי לראות אותה ככה

נראה מה יגידו באבחונים

בכל מקרה תודה נתתן לי כיווני מחשבה ועצות!

יכול לעזור לילדה שלך מאד מאד.

ברכת הדרך...

וכל הכבוד על הסבלנות,ואורך הרוח.

קראתי מה שכתבת,אם לא מתאים לך פשוט תדלגי,

אפשר לסיטואציות מסוימות להסביר ולנרמל לפני,

סתם בשיחה נכון לפעמים עובר בכביש אופנוע ועושה רעש חזק? זה מאד מבהיל,גם אני נבהלת לפעמים אבל זה עןבר הוא סתם לא נחמד ומרעיש,מה יכול לעזור לך ולי שנפחד פחות?

אם זה נשמע לך מופרך אז עשיתי את זה אם הבת שנתיים שלי.

היום סבתא תבוא,סבתא אוהבת אותך ורוצה לשחק איתך שיהיה לך כיף.ואמא לא יכולה כל הזמן לחבק,אז מה נעשה? (במאמר מוסגר כל הילדים שלי התביישו מסבתא שלהם עד גיל 3-4.אבל סביר להניח שנפגשו איתה פחות מאשר הבת שלך)

בגדים כל עונה זה קשוח בגילאים הללו אצלי לפחות,הילד קבוע הרים את השרוולים עד איפה שהצליח לו,כנ'ל מכנסיים.

זה באמת נשמע שיש לה סף רגישות גבוהה,יש לי בת רגישה מאד כלפי חוץ היא נראית מאד סגורה אבל הרבה מהזמן היא פשוט מוצפת.

האמת שהבת שלך ממש מזכירה לי את ההתנהגות שלה מגיל אפס,תארת אותה כתינוקת לא קלה,מאתגרת שבוכה המון,הבת שלי גם היתה כך.

כל דבר מציף אותה,הרגיש לי שגם כל דבר מעייף אותה מאד,היום אני פשוט מבינה עד כמה כל דבר דרש ממנה אין סוף אנרגיה,לווסת את העצמה להרגיע את עצמה,לעכל.

היו לה התנהגויות לא פשוטות,אצלי אומנם היא היתה בבית עד גיל 3 איתי אבל כשנכנסה לגן זה היה 3 שנים קשוחות ממש בכתה שם המון ולא יצרה חברויות בכלל(עד היום לא פשוט לה עם חברות)

היא קולטת הכל מבינה רגשויות בצורה יוצאת דופן.

הייתי בודקת כיוון כזה יותר.

פשוט נשמע לי שהבת שלך מאד מתוקה ומפותחת אם היא נזכרת שהיה לה מאתגר והיא בכתה ועוד יכלה לתמלל לך את מה שהיה והרגישה.

וכמה טוב שאת על זה ומשתדלת לטפל בזה.

וזה שאת מטפלת בעצמך ישפיע גם עליה בעז'ה

בהצלחה🫶

של צוותים פרא רפואיים בגני החינוך המיוחד..

אולי להפעיל לחץ כועד הורים אם לא קלינאית שתבוא בשוטף אז לפחות שתבוא קלינאית פעם בשבוע להדרכת הצוות

אם הם בגן כזה, לא?

הדרכה יותר מכוונת של קלינאית תקשורת, בדגש איך להכניס יותר שפה בגן

המהות של הגן הזה עיכוב שפתי אז לא מבינה איך אין שם, ולמה הקופה ככ מהר מבטלת טיפול?

1. ברגע שהילד משובץ לגן חינוך מיוחד אז הקופה יוצאת מנקודת הנחה שהילד יקבל את הטיפולים במסגרת ולכן לא תממן בנוסף גם טיפולים שלה. במידה והילג לא מקבל במסגרת אז ההורים צריכים להביא אישורים ולהגיש בקשה לקופה. אבל אכן אלה רשימות המתנה מטורפות.

2. הצוות כאמור אמור להיות מוכשר וכל הלמידה היא יותר איטית ומותאמת אבל עדיין זה לא סותר שיש צורך בנקודת מבט וזוית של קלינאית תקשורת.

3. היום הגנים האלה מוגדרים גני עיכוב התפתחותי ולא גני שפה כי הם יכולים לכלול ילדים עם קשיים אחרים שהמוקד שלהם לא בהכרח שפתי (התנהגותי, רגשי)

חוץ מלטפל היא גם מדריכה ועושה מודלינג לצוות

אבל כשאין אותה אז אין להם הדרכה

אם הם צוות ותיק ומנוסה אז כנראה שיש הרבה עקרונות שהם יודעים... אבל בסוף הם לא קלינאיות

בטח אם הם גם לא כאלו ותיקות אז זה לגמרי חסר.

קודם כל - זה באמת מצב כל כך מתסכל שעד שהוא נכנס לגן שמתאים לו, הוא לא יכול לקבל שם את המענה שמגיע לו.

וזה שהוא לא יכול לקבל מענה גם דרך הקופה זה באמת ממש מתסכל ובעייתי.

אני אכתוב פה בתור קלינאית תקשורת במשרד החינוך -

באמת יש מצוקה גדולה ומחסור גדול של קלינאיות במסגרות משרד החינוך (ובכלל בשירות הציבורי). כרגע לצערי אף אחד לא באמת מנסה לתת מענה ולראות איך משפרים את המצב, וזה באמת עוול לילדים ולהורים.

אבל בתוך המציאות הזו של המחסור, עדיין יש הבדל בין לקבל מענה חלקי כלשהו, לבין לא לקבל שום דבר.

אז קודם כל - זה שהוא בגן שפה זה בהחלט יתרון כי אני בטוחה שגם אם הצוות לא מורכב מקלינאיות תקשורת, הם כן מנוסות עם ילדים עם עיכוב שפתי, וכן למדו ברמה כזו או אחרת איך לתת דגש על למידת שפה וכו'. זה בטוח יותר טוב ויותר מותאם מאשר גן רגיל, גם אם אין קלינאית תקשורת בגן.

אבל ידע כללי איך לעבוד ולחזק שפה, שונה מאשר הדרכה קבועה שמתייחסת לילדים הספציפיים שיש בגן.

אולי הן כבר מקבלות הדרכה כזו. אבל בכל מקרה כדאי לשאול ולהתעניין. לא בקטע כועס או מאשים, אלא באמת בתור שאלה ודאגה לבן שלך - מה המענה שהוא מקבל בתחום השפתי?

(בכלל אני חושבת שעצם זה שתשאלי יעלה את זה יותר למודעות שלהן. אם יש להם הדרכה שבועית - לא תמיד מצליחים לדבר על כל הילדים כל פעם. אבל אם את שואלת, אולי יש יותר סיכוי שישימו לב לדבר ולחשוב עליו באופן אישי).

אבל זה לא הדרכה של קלינאית תקשורת.

בגן שלי שנה שעברה לא הייתה קלינאית. קיבלתי הדרכה די בסיסית מהמדריכת מתיא שלי. וההורים ממש לחצו על המועצה והם הביאו קלינאית תקשורת שהגיעה לשעתיים הדרכה שמאוד מיקדו אותי איך ומה לעבוד עם הילדים.

יש להורים הרבה כוח. ואני יודעת גם שהמועצה משלמת לה יפה.

תבקשי מהגננת דו"ח לקהילה שרשום שם שהוא לא מקבל טיפול של קלינאית בגן ושיש צורך דחוף בטיפול.

הוא לא זכאי לטיפולים בקופה, צריך לבקש אישור בשביל זה (תבדקי עם התפתחות הילד אצלכם איך מבקשים אישור. אם אין קלינאית בגן אמורים לאשר.) ולהסביר את המצב לקופה ולבקש שיקפיצו אותו לראש הרשימה, כי הילד באמת צריך וכרגע לא מקבל...

גם אם יקח לכם חצי שנה לקבל בקופה עדיין זה אומר שעוד חצי שנה תקבלו וזה יותר טוב מכלום.

אפשר היום לעבור קופות חולים מאוד בקלות.

תבדקו מול קופות אחרות אולי שם כן יתנו בגלל שהילד לא מקבל במסגרת.

פוגשת ילדים מכל הקופות שלא מקבלים

במיוחד אם יש אישור מהגן שאין קלינאית בגן, יהיו קופות שיהיה יותר קל למצוא תור, וגם מאוד תלוי איזור, אז כדאי להתייעץ עם אנשים מסביב

האמת שהייתי שוקלת אפילו מעבר דירה לאזור שיש בו שירותי חנמ טובים יותר

אנחנו נמצאים בקופה הכי טובה פה באזור, הקופה השניה אין בה כלום באזור הזה, אני יכולה לריב עם הקופה ולהוציא על זה הרבה אנרגיה ואז יתנו לי משהו בשעה הכי תקועה ביום אבל גם זה יקח זמן

לכן מנסה לבדוק אם לחץ על המפקחים של הגן הזה יכולים כן לעזןר. זה ילד שגם מגמגם אז בכלל אני חסרת אונים לפעמים מולו וכם בקלינאית זה גיל עוד מוקדם לטפל בגמגום

אני יכולה לתת לך קצת הדרכה לגבי הגמגום.

(לא עבדתי בתחום אף פעם, אבל כן יש לי ידע מהלימודים, וגם שני ילדים שהיה להם גמגום התפתחותי במשך תקופה, והתייעצתי עם חברה שעובדת הגמגום שנתנה לי הדרכה שמאוד עזרה אצלנו...).

מוזמנת לפרטי אם את רוצה. (בכל מקרה זה לא מחליף טיפול, אבל בכל זאת יתן לך משהו לפחות לבינתיים).

רק להקשיב לו עד הסוף, לרדת אליו ממש ולהמתין , לא לקטוע ולא להשלים אותו

וזהו, בגלל שהוא בן 3 וחצי אז אין תרגול לעשות עם זה

ככה זה?

בלי קשר יש לו עיכוב שפתי גם אבל הגמגום זה עוד נדבך שמעיק עליו ועלינו כמובן

לרוב עד גיל 4 הטיפול הוא אינו ישיר בילד אלא רק הדרכת הורים.

יש גישות שונות לגבי גמגום ביחד עם קושי שפתי. יש כאלה שאומרות להתמקד רק בשפה ואוטומטית גם הגמגום יופחת ויש כאלה שמטפלים במקביל.

מה שאני עשיתי (עם בני שנתיים) זה לתת להם הדגמה של דיבור איטי.

אצל גדולים יותר ממש מלמדים את זה. בגיל הזה אין מה ללמד אותם באופן ישיר, אבל ילדים באופן טבעי מחקים מה שהם שומעים, ולכן אם נותנים להם דגם של דיבור איטי, זה עוזר להם לחקות.

אצל הילדים שלי זה מאוד עזר (לקח זמן עד שעבר להם לגמרי הגמגום, וזה תמיד עם גלים של שיפור והחברה לסירוגין, אבל בתקופות שהצלחתי יותר להקפיד כן ראיתי שיפור).

אז לא יעזור כמה שתלחצי

אבל לא יזיק לנסות

אני מהתחום הפרא רפואי ורוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך זה קשה מאוד. יכולה להגיד לך שאת הילדים בגן שלי שמתמודדים עם גמגום הפננו לטיפול בקהילה(למרות שיש קלינאית בגן אבל בגן עיכוב השעות של הקלינאיות הן ממש מוגבלות בערך 10 שעות טיפול ואין באמת זמן לתת לכל ילד מענה מיטבי) תתעקשי עוד, תבקשי מהגן דוח תפקודי שאין קלת ושיש גמגום משמעותי שפוגע בתפקוד הילד גורם לתסכול ועוד.. ומקווה שזה יקפיץ אותו לראש הרשימה.

חוץ מזה חושבת שאת יכולה להילחם על גן שיש בו קלינאית(היום כמות הילדים בגן עיכוב הולכת ופוחתת אם בעבר זה היה עד 12, היום זה יורד מאוד בגלל שהרבה מקבלים אבחון ועוברים למסגרת אחרת שתתאים להם יותר. אז מניחה שיש גנים שיש בהם פחות ילדים ואולי זה יסתדר..)

ובלי קשר אני ממש ממליצה לחפש עוד קלינאיות שעובדות בפרטי(בתקווה למצוא בפחות מ450 אולי תמצאי עם מחיר שנוח לך כי שוב הזמן שיש לקלינאית בגני עיכוב לא באמת נותן מענה מספק..)

***** משהו חשוב, אם בעלך עשה מילואים יש לכם סכום של 5000 בערך לטיפולים שאפשר לנצל לטיפולים אצל קלינאית ולקבל החזר*****

ועוד דבר שחשוב לי להגיד, לא חסרות קלינאיות וגם לא מרפאות בעיסוק, יש המון.

הבעיה היא שהשכר בקופה הוא מביש, פחות מ40 לשעה בלי הפרמיות וכו'.. שכדי להגיע אליהן צריך לעבוד בלי הספקה.

אף אחד שלמד 3.5 שנים וקרע את עצמו לא ילך לעבוד שם ולצערנו מי שנפגעים זה הילדים. הקופות לא לומדות לשלם כמו שצריך.

גילוי נאות גם אני מהתחום הפרא רפואי

לפעמים אני מפנה ילדים עם גימגום לטיפול בקהילה, לא בגלל מחסור בשעות אלא כדי שילכו למישהי שמתמחה בזה.

אבל זה בגיל שש לקראת כיתה א

בגן עיכוב יש מספיק שעות לטיפול בכל הילדים בפרטני או בזוג. כמובן זה בתנאי שהקלינאית מנצלת אותן ביעילות.

בגיל שלוש וחצי גימגום יכול להיות לגמרי התפתחותי, ובטח אם יש קשיים נוספים לא יהיה יעיל לטפל בו מעבר להדרכת הורים.

וזה לא נכון שלא חסר קלינאיות ו רפאות, חסר המון. גם בפרטי התורים הרבה פעמים לא מידיים

זה ממש לא קשור רק לשכר

יש לך כמה ילדים עם קשיים בכמה תחומים בגיל קריטי. יש גבול לגמה טיפוליםאפשר לקחת, לא רק מבחינה כלכלית. מעבר לרמה מסויימת גם הטיפולים כבר לא מוסיפים ביחס עלות תועלת, כי הילד צריך גם זמן לעכל את הדברים.

לכן ממליצה ממש לתעדף מה הכי חשוב ולא לירות לכל הכיוונים.

ולגמרי הייתי מחפשת גן עם צוות מלא

זה תחום שיש בו מחסור נקודה.

זה כן הגיוני שזה קשור לשכר- כי אם השכר נמוך, אז לא הולכים ללמוד את זה כי זה אומר שכל שנות ההתמקצעות יהיו במשכורת נמוכה מאוד ורק ביציאה לעצמאות אפשר איכשהו לקבל משכורת טובה יותר..

אם כי אחותי מרב"ע בגנים של עמותות והשכר שם קצת טוב יותר..

וזה נכון שזה לא תחום שהולכים אליו רק בגלל שכר

כמו בכל התחום החינוכי

זו שליחות

אני מסכימה שבגני עיכוב פעמים רבות השעות שקלינאית מקבלת הן מעטות לעומת כמות ילדים מרובה (יכול להגיע ל11). מה שגורם שהקלינאית נאלצת לתעדף כך שמקבלת החלטות שלא בהכרח מקצועיות אלא אילוצי מערכת למשל- טיפול זוגי במקום פרטני, הקלינאית פחות יש לה זמן להיות במרחב הגן, טיפולים יותר קצרים וכדומה.

זו הסיבה שאני עזבתי גני עיכוב.

לעומת זאת לדוגמא בגני תקשורת, כמות הילדים גם יותר קטנה ןגם כמות השעות שקלינאית מקבלת היא יותר גדולה. כך שלרוב הילד מקבל פעמיים קלינאית בשבוע- גם פרטני וגם קבוצתי.

אבל לא שלא נותן מענה

לקצר טיפולים זה גם ככה בגיל הזה, לרוב טווח הקשב קצר יותר

אני עובדת גם בגן עיכוב וגם בתקשורת ומרגישה שאני נותנת מענה טוב בשניהם. נכון שהיה אפשר יותר, אבל בנתונים הקיימים זה מענה טוב. זה לא שבפרטי הולכים יותר מפעם בשבוע.

שהמטרה של קלינאית בגן היא שהיא תראה ותחווה את הילד בסביבה הטבעית שלו, בשונה מהתפתחות הילד .

בעבודה בגני עיכוב אני הרגשתי שאני כמו 'קלינאית בהתפתחות הילד', צריכה להכניס לחדר שלי ילד אחר ילד במרץ כדי להספיק את כולם בלי זמן באמת ללוןת את הילד במרחב הגן ביומיום. בהתפתחות הילד בטיפול ההורה נמצא ועיקר העבודה היא בבית שההורים מיישמים מה שרואים בטיפול. בגן ההורה לא נמצא בטיפול ואני חוויתי שגם לא באמת היה לי זמן להדרכת הורים או הדרכת צוות.

בקיצור לכן לא התחברתי לסוג העבודה בגני עיכוב אבל אולי זה תלוי מתיא..

אבל לגיטימי שכל אחת מתחברת לסגנון אחר בעבודה.

אבל כן חשוב לי לכתוב כדי שהורים ידעו שלפחות בילק מהגנים יש מינה טןב, גם אם לא מיטבי

חלק מקבלים התערבות במרחב הגן, חלק בחדרים ככה שגם מרגישים את הגן ולא רק נכנסים לחדר לטפל.. אני גם משתפת את ההורים ומביאה להם תרגילים להמשך עבודה בבית

לא חסר, יש שפע של מרפ"ב וקלינאיות. השכר נוראי למי שעובדת בקופות, יכולה לשתף שליומיים עבודה של 8 שעות השכר יוצא 3000 וקצת בבורוטו.(וצריך להכניס לטיפולים בקצב אחד אחרי השני)

השכר בפרטי הרבה יותר שווה ושימי לב שעכשיו התחילו להקשות את התנאים על מנת להיות עצמאית שמקבלת החזרים דרך הקופה. זה כי הם חושבים שאולי ככה בנות יחזרו לעבוד בקהילה.

ולצערי גם במשרד החינוך יש לפעמים המון דרישות וקצת שעות. יש לי בגן עיכוב 12 ילדים ויש לי 10 שעות טיפוליות(שבסוף זה משהו כמו9 או 8.5 שעות באמת..) אז חלק מקבלים מענה בקבוצה, חלק בזוגות וחלק בזמן הארוחה אם שם הקושי או בזמן חצר או שולחנות בוקר וכו'.. אז לא תמיד זה המענה המיטבי באמת כמו לקחת אחד על אחד.

ולפותחת מזכירה שוב שאם בעלך עושה מילואים תנצלו את ה5 אלף לטיפולים אצל קלינאית מקבלים החזרים מהר*

בהצלחה