ויש לך גם תקציב 5000 ש"ח.

אני ממליצה בחום. אם את לא בהריון בסיכון,סוכרת הריון,דימום יתר,לידות אחרי שבוע37 כו'..

והאמת היא שממש אין לי 5000 ש"ח למילדת. העזתי אפילו לחשוב ללדת רק עם תומכת לידה.

שוב - הלידות שלי קצרות מאד, אני אפילו לא יכולה לבנות על מיילדת בית, כי אם היא תגיע תוך שעה מהציר הראשון, זה עלול להיות מאוחר... ובטח שלא הייתי מוציאה כזה סכום על מיילדת שתבוא לראות את התינוק כבר בחוץ...

לא נראה לי שיש בסביבתי מיילדת בית, מקסימום תומכת לידה.

האמת היא שאם אני לבד עם בעלי בבית, (כלומר הילדים ישנים או משהו) אפילו לא מפחיד אותי ללדת לבד עם איזה שכנה שתעזור טיפה.

מה באמת הצורך במיילדת? ברור שצריך עוד מישהו, השאלה למה לא איזה שכנה, והשאלה עד כמה אני צריכה "לבנות" על סיבוכים שעלולים להיות ח"ו, שאז וודאי שצריך מיילדת.

כל המיילדות לוקחות מחירים כאלו?

אני מאד מוכנה לזה נפשית, חולמת על ללדת בבית כבר שנים, רק שלא התאפשר עד עכשיו, וגם בבי"ח, גם ככה מרוב מהירות לא היתה לי שום התערבות, אפילו לא אינפוזיה...

מפחיד אותי ללדת בחדר לידה קטנטן עם דלת זכוכית כזאת כמו חלון של שרותים, חצי אטומה, עם וילון שלא זוכרים לסגור, וכשאני בלידה לא אוכל לשים לב שסוגרים, ובמסדרון כולם מסתובבים חופשי. זה לא כמו בבתי חולים אחרים שיש מסדרון למלווים, ובמסדרון הראשי עוברים רק הצוות. לא בא לי שאיזה בעל יתבלבל בחדר של אשתו ויכנס לחדר שלי.

מפחיד אותי בתי חולים שמכריחים כל מיני דברים שאני יודעת שלא טובים לי, ולא מספיק קשובים לי. (כגון - לעשות חצי שעה מוניטור בקבלה, לפני שמעבירים לחדר לידה, אם ככה, אני ילד בקבלה עם כל השכונה ולא בא לי.)

נכון, עושים בדיקה קודם, אבל המיילדת לא יודעת, שמפתיחה 6 ללידה יכולות לעבור אצלי 10 דקות. ולא כל המיילדות קשובות למה שהיולדת אומרת. וכמו שאני מכירה את עצמי, כשאני בלידה אני לא מסוגלת להסביר דברים מעבר ל3 מילים...

לא בא לי להיות בבי"ח שאני לא יכולה לאכול בו כלום בגלל כשרות, ויביאו לי חמגשית מגעילה עם שניצל שבאמצע שלו הוא עוד ורוד...

נכון, אני יכולה להשתחרר, אבל דווקא האשפוז, אם הוא בבית חולים טוב ולא כמו הקרוב אלי,טוב לי. גם אם אלד בבית אני רוצה ללכת לבי"ח אח"כ. ממש מתאים לי שמחליפים לי סדין, מנקים לי תשרותים, אף פעם לא נגמרים המיים החמים, מבשלים לי, והילדים מבקרים חצי שעה ביום... בבית זה לא יהיה לי...

ואם אלך לבי"ח הקרוב - האוירה שם מגעילה, מלא רבים, רק יוצאים לחצר הכל ענן עישון אחד גדול... לא עושה לי חשק...

לבי"ח רחוק יותר, ז"א שאני צריכה להתכונן גם לאופציה של לידה ברכב, רק עם הבעל...

איך לא מפחדים מזה? מה עושים כדי שלידה ברכב תהיה מעט נורמלית? איך מתארגנים מראש לאופציה כזאת?

כמובן שאני לא רוצה, אבל אם לא אפחד כ"כ מלידה ברכב, ויהיו לי תשובות לכל השאלות, אולי אחליט בכ"ז לנסות להגיע לבי"ח הרחוק יותר, ומקסימום...

יש עצות ללידה ברכב?.... מה להכין מראש, איך להתארגן שיהיה כמה שיותר טוב בחוסר תנאים...

בבית קל לנקות, וגם יש סדיני גומי, ואפשר לכבס. תוך חצי שעה הכל נקי, ואחרי שעתיים גם הכביסה הסתיימה.

באוטו הכל קשה לניקוי.

אני לא אפרט פה, אבל היה ממש ממש מעט לכלוך ומרוכז. חמותי המלכה ניקתה את זה באותו יום. לא נשאר זכר. 

אבל נראה לי מצחיק "לתכנן" לידה ברכב. כמובן שבמצב כזה עדיך להזמין אמבולנס. 

אגב, לא נוח ללדת באוטו, אין הרבה מקום שם לכי תדעי באיזה כביש תצטרכי לעצור ובאיזה שעה.

אני אישית לא בעד לידות בית. אבל גם אם כן, אני חושבת שאחריות מינימלית זה לדאוג לגורם מוסמך שידע לטפל בסיבוכים. ח"ו שלא יקרה כלום אבל אי אפשר לדעת. (לא רק לעובר, גם לעצמך, לעיתים צריך עירוי, חמצן, יש דימום מוגבר וכדו'..).

הרבה יותר קשה לשמור על היגיינה...

אני מציעה לך לקרוא על לידות בית, לידות אנסיסטד (ללא מיילדת) ועל בתי החולים ולקבל החלטה מתוך כמה שיותר ידע.

(יש פורום לידה פעילה וטבעית בתפוז ובדיוק יש שם דיון מעניין על לידות ללא מיילדת)

יש מיילדת איפה שאת גרה??

אולי תנסי לדבר איתה שתגבה אותך במקרה הצורך??

אין לנו הכשרה ליילד,או לתת לך פיטוצין במצב של דימום יתר,או חלילה חמצן לעובר במצב של מצוקה נשימתית. אם את הולכת בכיוון אז רק עם מיילדת מוסמכת.

נסי את דר' אבנר שיפטן הוא לוקח סביב 4000 ש"ח.

הרבה סיעתא דשמיא בהחלטות!

במקום שקרוב לבית החולים שבו היית רוצה ללדת?

כמובן, אם יש לך שם איזה קרוב משפחה שיכול לקבל אתכם למשך כחודש...

הלידה.

וודאי שלא "תכננתי" ללדת ברכב. כל העניין היה שאני רוצה לנסוע לבי"ח שיותר מרוחק מביתי, ומאד מפחדת לקחת את הסיכון שאולי זה יגרום שאלד באוטו. ברור לי שלידה באוטו זה לא דבר נחמד, ואם הייתי בטוחה שזה מה שהולך לקרות ממש ממש ממש לא הייתי נוסעת רחוק. אני רק מנסה אולי להוריד את הפחד מלידה באוטו, ואז אוכל להחליט כן לנסות להגיע רחוק יותר מביתי, ואם ח"ו לא הצלחתי להגיע לבי"ח - לא סוף העולם.

והורדת פחד אצלי זה עובד בד"כ ע"י שאני רואה שיש לי תשובות לכל השאלות הכי נידחות, ואז אני נרגעת... ככה זה עובד אצלי.

רק לכן אני שואלת על לידה באוטו, כדי שאדע אם לקחת סיכון וללכת על נסיעה ארוכה יותר.....

ברור שזה לא נחמד, ולכן אני פוחדת מזה. זה העניין, שאני מנסה לשמוע גם קולות אחרים...

לדעתי זה באמת מסוכן

אם מרגישים שלא מספיקים להגיע לשום מקום אז עדיף להזמין אמבולנס ולהישאר בבית בינתיים

אויל קצת קונטרה בכל אופן כי בלי קונטרה אי אפשר...

פעם כולם ילדו בבית אבל בגלל זה הרבה נשים מתו בלידה שד' ישמור

היום בגלל שכולן יולדות בבית חולים ויש אנטיביוקטיה וחדרי ניתוח זמינים שכחנו שלידה יכולה להיות דבר מסוכן

לי אישית יש בת דודה שכמעט מתה והתינוק שלה היה 9 דקות בלי חמצן (לידת בית שלישית עובר גדול מהקודמים)

קחי גם בחשבון שאם יש צורך באמצע בניתוח חירום אין הרבה מה לעשות

אבל נניח שאת לוקחת בחשבון לידה מתקדמת קלה כל הפרמטרים מתאימים העובר לא במיוחד גדול אין לך סכרת וכו'

בכל אופן את חייבת שיהיה אפשרות לטפל בסיבוכים אם יש (מה שיפעת כתבה למעלה)

כאשר נשים החלו ללדת בבתי חולים, הן החלו למות בכמויות.

שנים רבות חלפו עד שתוצאות הלידה בבתי החולים השתפרו והתקרבו להצלחה של הלידות בבית.

גם כיום, בלידה רגילה (אחרי הריון תקין, כובר יחיד, מצג ראש וכן הלאה הגבלות), לידה בבית בטוחה ממש כמו בבית חולים בלידה ראשונה, ובלידה שניה ומעלה, לידת בית בטוחה יותר מאשר בבית חולים.

הצטערתי לשמוע על בת דודה שלך (אם כי סביר שהלידה היתה מתקדמת ומסתיימת באותו האופן גם בבית חולים, לפי התיאור שלך). נשים מתות בלידה כל הזמן בבית חולים, ולא פעם אנחנו גם שומעים על כך בתקשורת. גם תינוקות מתים בלידה בבתי חולים פעמים רבות, כמובן.

לגבי לידת אנאסיסטד - הדיון אחר לגמרי (ואני, בכל אופן, אמנע ממנו על גבי הפורום).

עד שגילו את החיידקים, הרופאים לא שטפו ידים כשהם עברו מחדר מתים לחדר לידה (לדוגמא)

וכך באופן טבעי הם הדביקו את היולדות (שהיו חלשות גם ככה) במחלות קשות.

ברגע ששינו את התנאים הסטרילים של בתי החולים הם השתפרו דרסטית.

אין ספק שבבית אין חמצן מיידי, חדר ניתוח ומנות דם אם ח"ו צריך, כך שזה סיכון מסוים.

גם היום יש חיידקים בבית חולים ונוספו להם חיידקים עמידים, ומי שהולך לבית חולים כדאי שיהיה בטוח שהוא צריך להיות שם, כי גם היום נכנסים בריאים ויוצאים בתכריך. חיידקים, טעויות רפואיות, תופעות לוואי מיותרות של תרופות מיותרות והליכים מיותרים, וכיו"ב.

מעל 4000 אנשים נפטרו בשנה האחרונה בבתי החולים בארץ בגלל חיידקים שהם נדבקו בהם בבתי חולים!!

את קולטת מה זה?

אני אישית מכירה אישה שהתאלמנה מבעלה שהתאשפז ממשהו חמור אך יציב אך נפטר בגלל חיידק עמיד של בית החולים (שלקח זמן עד שהם בכלל קלטו את זה והיה מאוחר מידי)

4000 איש בשנה זה הרבה יותר מתמותת האימהות בלידה...

בעבר הרבה מאוד יולדות מתו בבתי החולים כי הרופאים לא שטפו ידיים בסבון/לא חיטאו את הידיים, ובדקו (בדיקה פנימי כנראה) עם אותן ידיים עשרות יולדות (לפעמים אחרי שביצעו ניתוח לאחר מוות... ממש הובילו במו ידיהם את החיידקים מהגופה לתוך גוף היולדת).

כמה יולדות מתו מזה? לא ידוע. לפי ויקיפדיה (בערך "זמלווייס"), אלפי נשים. לא ברור אם ההערכה מתייחסת רק להונגריה שבה זמלווייס עבד כרופא, גם למדינות אירופיות אחרות שדחו את התאוריות של זמלווייס, ואם ההערכה מביאה בחשבון את מספר השנים שבהן נשים ילדו בבית החולים עד שרופאים התחילו לשטוף ידיים.

וכן, גם בבתי החולים היום יש הרבה חיידקים שאפשר לקבל "על הדרך". הבעיה היא לא שהרופאים כיום לא מחטאים ידיים בין מטופל למטופל, אלא עמידות החיידקים.

(ראי ערך הסרטון שהוציא שערי צדק כדי לעודד את אנשי הצוות להקפיד על חיטוי)

ב. עדיין חיידקים עמידים יש רק בבית חולים, לאישה יש נוגדנים לחיידקים המוכרים לה וכל הנוגדנים עוברים בשיליה לתינוק ובבית אין את הסכנה הזו.

שמתו בבית חולים בלידה בגלל עמידות של חיידקים?

וכמה נשים אתן מכירות שהיה להן סיבוכון קטן ממש בלידה?

ברור שיש יותר נשים עם סיבוכים בלידה. סיבוכון שהרופאים יודעים היום להציל ולפתור ממש בקלות? חסר מים מקוניאליים? חוסר חמצן לעובר? דימום יתר ליולדת ושאר מרעין בישין? גם כשמדובר באשה שמכירה את עצמה ויודעת שהלידות שלה בסדר, יענו לא לידה לא ראשונה.

בואו נחשוב רגע שכ-ל הנשים האלו היו יולדות בבית - אבוי להן ולעובר שלהן, וב"ה שהן קיבלו החלטה נבונה והגיונית ללדת בבי"ח.

א"א לסמוך על הנס ולהגיד - לי זה לא יקרה, אני בריאה צעירה וכל ההריון היה תקין - אז בלידה לא יקרה כלום.

כי עם כל הכבוד ללידה בבית, אין את כל הטיפולים להצלת חיים כמו בבי"ח

מאחלת לכולן שילדו איפה שילדו, ויצאו בריאות ושלמות ושמחות עם תינוקי בריא ושלם

שרוב הסיבוכים שקורים הם דוקא בבית החולים ולא בלידת בית.

אז לא חכמה ל"הציל" את התינוק או היולדת מסיבוך שלא היה קורה מלכתחילה.

רב הנשים יולדות בבית חולים

אלו שיולדות בבית זה רק אחרי שיש להם את מלוא התנאים לזה

(לידה לא ראשונה עובר לא גדול הריון תקין וכו')

כך שזה לא יכול להיות מחקר מדויק

לא קראתי את כל התגובות, סליחה.

חלום חיי לידת בית אבל בטוחה- מרחק קצר ביותר מבי"ח, מיילדת מנוסה ואחראית, ושכל המדדים של האשה 200%.

בלידה האחרונה כמעט ילדתי בבית ומצטערת 1000 פעמים שלא עשיתי את זה. אם בעלי לא היה מזמין אנבולנס הייתי יולדת בבית. הגעתי לבי"ח ופשוט- ילדתי.

היה כיף לעבור את כל הצירים השונים בבית הרגוע והשליו בחברת בעלי.

מה שכן- בי"ח  נועד לכל מי  שהמדדים הם לא 200% למניעת סיכונים מיותרים.

ולא על המלצה גורפת

במחלקת יולדות רב הנשים בריאות. ממי אמורים להדבק בדיוק?

סביר להניח שהלידה היתה מסתיימת באותו אופן

אבל מה שבטוח שהתינוק לא היה נשאר בלי חמצן במשך 9 דקות תמימות

והבתי חולים- כמובן שאני מדברת על בתי החולים של היום לא של פעם

פעם בתי החולים באופן כללי היו בעייתיים לא רק ליולדות

לכן אני חושבת שאת טועה, אבל מאחר וחסר כאן מידע - לא נדע

שלידה בבית זה לא נקרא סתם לתת לבעל/שכנה ואולי לקרוא לדולה.

המקרים הללו עלולים להסתיים באסונות.

אם יולדים בבית יש צורך במיילדת/רופא עם ציוד מתאים לכל צרה שלא תבוא.

ובית חולים במרחק סביר להגעה במהירות במקרה שמתעורר צורך בניתוח קיסרי.

אחת הבעיות של לידות הבית שהתפתחו - היא שנשים בטוחות שאפשר לחסוך את הכסף של המיילדת/רופא וללדת בבית וכל מה שנכתב על הסיכונים כן/לא בלידות בית תקף גם עליהן.

זו הסיבה העיקרית של המאבק בלידות הבית.

היית אמורה להיות הראשונה שתצעק פה בקול גדול - לידה חייבת אנשי מקצוע!! וציוד רפואי מתאים!! ולו כדי לפטור את עצמך מהחשש שמא מישהי השתכנעה ממך שלחכות עם הבעל והשכנה בבית וללדת ככה לבד וללא ציוד רפואי - זה בטוח יותר מלידה בבית חולים.

עם כל זה ששמחתי על האפידורל, נשמע לי חלום ללדת בשקט, באפלולית, בביתי הקט והאהוב, עם אנשים שאני אוהבת ורוצה בנוכחותם, 

גם לי היתה לידה מאוד מהירה פעם קודמת, מה שגורם לי לחלום ולדמיין שאולי הפעם באמת לא אספיק להגיע לבית חולים... ועל כמה יפה יהיה ללדת לבד בבית...

באמת שאני רוצה.

מאמינה שכך צריך ללדת.

אבל חשוב להדגיש לאנונימית הפותחת שלידת בית היא לא כינוי למשהו חפיף כזה שבו קוראים לשכנה לעזור כשהראש מבצבץ, אלא שם ללידה שמתנהלת בצורה אחראית, מבוקרת, עם גורם רפואי מוסמך.

אין בעיה שאותו גורם רפואי ימתין עם כל הציוד שלו בחדר הסמוך, הוא באמת לא חייב ללוות את כל התהליך, אבל חייב להיות שם לכל צרה שלא תבוא.

נכון שבעבר כולן ילדו בבית, אבל לא לשכוח. הן לא עשו זאת לבד, אלא הזעיקו מיילדת בד"כ.

זהו מקצוע ישן נושן, שיפרה פועה... עוד מימי התנ"ך....

כן גם לי לידות קלות ומהירות. ב"ה.  אבל מה בכולן היה חבל טבור כרוך. ולא, לא יודעים את זה קודם. כך שלמרות מהירות הלידה, היתה בעיה.

עם בן אדם לא מיומן וציוד דרוש, יכול להגרם נזק בלתי הפיך לתינוק. שווה לידה בבית?

לפותחת השרשור. נסי  לחשוב אם יש  לך סימנים מקדימים, כך שתספיקי אמבולנס או בי"ח אחר.

למרות הכל, ולמרות שיש פשלות בבי"ח, עדין ישנם הרבה סיבוכים לא צפויים, מה לעשות לידה זו פרוצדורה רצינית, ועדיף להיות במקום שאם יש צורך יכולה להיות עזרה מידית.

ופעם מתו הרבה נשים/תנוקות בלידה או אחריה.  שאלי אנשים מאוד מבוגרים.  מה לעשות העולם קצת התקדם, ונראה לי שזאת היתה כוונת מכוון (הקב"ה).

חלק אפילו שניים ושלושה סיבובים סביב הצוואר.

אחרי שהראש יוצא, המיילדת פשוט מסירה את החבל מעל הצוואר של התינוק.

לי נכרך חבל הטבור סביב הצוואר כשנולדתי, נחנקתי והוציאו אותי כחול בניתוח קיסרי

בכל מקרה, בבית ובבית חולים מתמודדים עם זה באותו האופן, כך שאין עדיפות ללידה בבית חולים עבור הסיבוך הזה.

בודאי שבלידה ביתית לא יודעים את זה. ובבתי החולים הגרועים (כולם) שמים מוניטור ומלבישים צרות על הנשים.

אף אחת לא רוצה להיות  במקרה האחד שקורה משהו רע.

שום דבר לא מסובך,  ולא מסוכן.  מעניין למה פעם אנשים חיו רק עד גיל 40 (אה כן גם היום בחברות הפרימטיביות באפריקה).

זכותך בהחלט לחשוב שהכל סבבה, אבל יש סיכונים שונים בלידה וסיבוכים לא צפויים, ולהגיד למישהי בכזו קלות שהכל בסדר זה ממש לא אחראי.

אם משהו יקרה לה או לילד היא יכולה לבוא אליך ? 

צריך לדעת שיש סיכון, מהו למה... ואז להחליט.   לא לזרות חול בעינים.

וזו אגב הדרך המומלצת ביותר לניטור.

בהחלט חשוב להיות מודעים לסיכונים-גם בבית וגם בבית חולים.

(בהתחשב גם בחסרונות שלו ללידה) לא מוכחת לגמרי עד הסוף. וזה שמעתי משיחה של רופא מיילד.

ובקטע הזה של גילוי מוקדם של בעיות יש לליווי הצמוד שמקבלים בבית יתרון (לעומת בי"ח ששם המיילדת אחראית על כמה חדרים).

להיות במקרה האחד שקורה משהו רע אף אחת לא רוצה להיות.

העניין הוא שזה יכול להיות גם לצד השני. משהו רע יכול לקרות כאן וגם שם.

ואפשר להפוך את המשפטים שלך גם להפך... אם משהו רע יקרה למישהי כתוצאה מסיבוך בית חולימי כלשהו האם תוכל לבוא אליך בתלונות?

מן הסתם תגידי שהעצה ללכת לבי"ח זה הצורה הבטוחה לעשות זאת ולכן אפשר להגיד שעשינו את המקסימום כדי לנהוג בצורה בטוחה. גם אם היה סיבוך.

אבל זה בדיוק הטענה- שלדעת חלק מהאנשים זה דווקא לא  הצורה הבטוחה. ויש חסרונות כאן וכאן.

ולא היה בשום סכנה, תוך כמה שניות המיילדת שחררה אותו... בלי שום ציוד מיוחד. כמו שיוקטנה כתבה זה דבר מאד נפוץ ולא מהווה בעיה בכלל! (היה חבל ארוך נורא יותר גבוה מהמיילדת...)

גם אם את חושבת על לידת בית, את חייבת ליווי רפואי מקצועי במהלך הלידה. 
ישנם מצבים מילדותיים שבהם את עלולה לאבד את חייך או את התינוק. קיים חשש סביר שלא את ולא הדולה, לא תוכלו לזהות אותם בזמן. יש ארצות מפותחות בהן לידות בית הן עניין מקובל. אבל, וכאן בא אבל גדול, הדבר בנוי על מערך פינוי מהיר לבתי חולים, זיהוי מוקדם של מצבי חירום רפואיים, וליווי רפואי מתאים לכל אורך הלידה. (כולל ציוד מתאים וכאמור מערך פינוי). וויתור על הדברים הללו שמה אותך בשורה אחת עם מקומות בהן תמותת תינוקות ויולדות עומדת אל אחוזים בלתי נסבלים במונחים מערביים. 

שבשעת אמת ילחם בשבילך, כך עשיתי ב 2 לידות... כי בכאבים לא ממש יכולים לרדת מהמיטה או להתווכח 

עם המיילדות..אז לקחתי את האחיות שלי -שהן די נלחמו בשבילי ואף עזרו פיזית בלידה..האמת שגם אני פחדתי מסיטואציות שונות ומשונות בלידה והתפללתי והתפללתי וביקשתי מהקב"ה  שיהיה בעזרי- וכך היה...

לידה מתוכננת שהתקדמה במהירות,

המיילדת לא הספיקה להגיע, השכנה היתה איתי.

היה נפלא.

השכנה הזמינה אמבולנס כשראתה שהלידה מתקרבת

וזה היה נצרך כדי לחתוך את חבל הטבור בצורה סטרילית,

אחרת בבית החולים הם נותנים אנטיביוטיקה מחשש לזיהום.

וגם היה לנו טרמפ מעולה לבית החולים, כי גם אני תכננתי כמוך להגיע לשם לאחר הלידה.

כל הלידה לקחה שלושת רבעי שעה,

ואם הייתי מזמינה אמבולנס קודם הייתי סובלת מלידה בנסיעה עם הלחץ של הגברים (הנהג, הפרמדיק )  ולא מושלמת כמו שהיתה לנו.

רוב הלידות מסתיימות בשלום, גם רוב לידות הבית מסתיימות בשלום,

גם בעבר הרחוק וגם בימינו.

לקרוא לזה נס זה לא מדוייק בעליל.

כן, - היתה השגחה פרטית וסייעתא דשמיא מדהימה.

ו-כן, - ב"ה שלא היה שום סיבוך! 

אם כי גם אם היה זה לא היה משנה כי בין כה לא הייתי מספיקה להגיע לבית היולדות, אלא מנסה למשוך עוד קצת זמן כמנהג יולדות יהודהיות.

(להזכירך, הלידה התרחשה תוך שלושת רבעי שעה מתחילת הצירים! והם אפילו לא היו צפופים,

כך שבקושי הייתי מספיקה לארוז את בגדי הילד הגדול ולארגן את עצמי ליציאה)

מן הסתם היה לה ציוד נקי ומוכן כדי לקבל תינוק חדש, מן הסתם זה לא היה טראומתי בשבילה כמו שקורה לנשים שבטעו יולדות בבית, הייתה לה מיילדת בעלת ניסיון להתייעץ איתה תוך כדי ושתוכל להדריך את השכנה (לעומת מוקדן במד"א שבכ"ז פחות מומחה ממיילדת)

ובד"כ בלידות מהירות אין סיבוכים (-לכן הן כל כך מהירות..)

שבלידה בבית יש חמצן ליולדת ולנולד, מוניטור, אינפוזיה עם תרופות שונות לשעת הצורך, מנות דם, רופא ילדים, חדר ניתוח?

אשמח לדעת איזה ציוד רפואי היה אצלך בלידות בבית, או מה לא היה ואפשרי שהמיילדת תביא איתה

רוב הסיבוכים שדורשים העברה לבי"ח אפשר לזהות בזמן ולהתפנות.

למיילדת יש ציוד כולל ניטור, חמצן, ציוד החייאה, ציוד לפתיחת וריד ותרופות לכיווץ הרחם

ובעיקר את הידע והנסיון לזהות מתי משהו לא תקין ולפעול בהתאם

ואקום שלא נדע? והיא גם תופרת כשצריך? ומנות דם?

תעשו לי טבה, חלק מצהיוד ברור שיש לה, וחלק לא.

ואציל שהכל היה תקין, אם הייתי יולדת בבית הייתי לא ידעת איפה, הזמינו לי מנות דם, וזה קרה תוך דקןת ככה שעד שמגיעים עם אמבולנס וכו כבר מפספים את הזמן. ואני בטוחה שאף אחת לא רוצה ללדת בבית ואז לרוץ לבי"ח על אלונקה

מן הסתם יענו לך שאם היית יולדת בבית לא היית מגיעה בכלל למצב כזה חחח

אני אומרת שלידה זה דבר מסוכן ואם יולדים בבית חייבים לפחות ציוד רפואי מתאים

ואפשרות פינוי מהירה לבית חולים 

ולא סתם להביא איזה שכנה שתעזור בלחיצות

ובבקשה אם יש לך נתונים אולי תעני לנו על השאלה של שוקולית

גם בבית חולים לא נכנסים "מיד" לניתוח. חושבים, מתייעצים, קוראים לעוד רופא, מחכים לעוד חצי שעה מוניטור, מחכים לרופא הבכיר, עושים עוד חצי שעהב מוניטור, רצים ללידה אחרת, ולעוד לידה, ולעוד לידה, ואז נזכרים לחזור ולחשוב שוב אם ללכת לניתוח או לא...

הרבה מהשיבושים שגורמים לכך שיהיה צורך בניתוח, נגרמים על ידי בית החולים עצמו.

ואז יש לנו יולדת שבגלל התערבויות מיותרות גרמו לה ולתינוק למצוקה, בעוד שהיא משוכנעת שהצילו אותה ואת התינוק

יוקטנה תודה על התשובה המפורטת

לא הבנתי בכל אופן מה עושים אם יש צורך בניתוח חירום

האם לידות בית שעומדות בכללים של לידות בית לא אמורות להגיע למצב כזה?

את הדברים הללו.

למשל ברוב הלידות בבתי החולים נותנים פיטוצין, רוב הפעמים שלא לצורך, וזה המון פעמים גורם למצוקת עובר (אמיתי או רק על גבי נייר - לא תמיד אפשר לדעת), להיפרדות שילייה חלילה, ואפילו גרוע מכך חלילה.

סטטיסטית, בהריון תקין, עובר יחיד, מצג ראש, משקל ממוצע, לידה במועד?

יש סיכוי להסתיים בהצלחה בבית ובבית חולים באותה המידה. מה שכן - בבית חולים סיכוי גבוה יותר שזה יהיה בוואקום או קיסרי (וגם "סתם" תפרים בפירינאום, וכיו"ב).

מהר.  כנראה לידת בית זה למי יש לה שלב של צירים די ארוך וירצו להתערב לה

מי שיולדת מהר עד שמתפנה חדר לידה נשאר לה רק ללחוץ

ועוד משהו - הרבה נשים דווקא כן רוצות שרופאים יעשו משהו שזה יסתיים כבר. אולי זו סיבה העיקרית לכמות התערבויות בבית חולים. כלומר יולדות בבית רוצות כמה שפחות התערבויות והרבה מאלה שיולדות בבית-חולים כן רוצות התערבויות

ולכל אשה יש סיבולת כאב שונה, כלומר מי שרגישה יותר היא תבקש התערבויות. 

הייתי רואה כותרת של שרשור: "בניסים גדולים נולדה לי בת!!!" או משהו כזה והייתי נכנסת לקרוא... סתם... "היו לי צירים נסענו הגענו חיכינו והופ נולדה!"

עד שהבנתי שככה תמיד הדתיות אומרות על לידה: שזה נס! וזה באמת תמיד נס ב"ה

ולידות מהירות בבית קורות גם לנשים שהכי מאמינות בבית חולים ואפידורל.

ואני ההוכחה.

אבל הבת שלי סובלת מ100% נכות,

בעקבות ההחלטה האומללה הזו.

אתן אמהות, יש לכן אחריות הורית טבעית מוסרית הלכתית וחוקית כלפי הולד.

את הניסויים והתיאוריות היפות נסו על עצמכן- לא על הגוזל הקטן עליו הופקדתן לשמור!

לשיקולכן.

צר לי על בתך ועל המצב אליה נקלעה. מקרים דומים ואחרים קורים בבתי חולים כל הזמן, למרבה הצער. העולם איננו מקום מושלם.

למרות הסיפור הפרטי, עצוב עד כמה שיהיה, אין עדיפות ללידה בבית חולים עבור הריון תקין.

בכל אופן, אין לי אפשרות להזמין מיילדת בית, כי אין כזאת בעיר שלי, ומישהי רחוקה יותר לא רלוונטית לי.

גם אפידורל לא קורץ לי, כי אין לי בו צורך וגם א"א לקבל בשלב שאני מגיעה לבי"ח.

אמשיך להתלבט לי... יש לי עוד זמן... האפשרויות שלי:

א: להגיע לבי"ח קרוב באמבולנס, בי"ח שאני מאד לא מחבבת ואפילו מפחדת,

ב: לקחת סיכון של לידה ברכב ולנסוע יותר רחוק לבי"ח טוב, לקוות שאגיע, אך להיות מוכנה לקחת את הסיכון.

ג: ללדת בבית בכ"ז, עם תומכת לידה... זה המקסימום שיש לידי... מה לעשות..

אני רואה שהנושא הזה "חם" אצל הרבה... תודה על התגובות..

מחילה שאני מאנונימי, יותר נח לי ככה לשאול שאלות...

אפשר לבקש מהאמבולנס לקחת לבי"ח רחוק יותר, אבל אז לדעתי אין החזר וצריך לשלם על אמבולנס (שזה יותר זול ממיילדת בבית)

אני לא מסוגלת לקחת את בן השנתיים כל בוקר לגן זה קשה לי ולא נעים לי.

אז אני שולחת אותו לבד (רק כביש אחד לחצות)

זה המקסימום שיש... מה לעשות.....

לידה בבית ללא מיילדת/רופא מוסמך = סיכון חייך וחיי העובר שלך.

עדיף ללדת במקום מאיים ולא נעים מאשר לסכן את חייך וחיי העובר שלך.

תפנימי עמוקות את ההבדל : אין חולק על כך שלידות בית ללא מיילדת או רופא הן מסוכנות וקטלניות מאוד וכל לידה בפוטנציאל להפוך למצב מסכן חיים.

כל מה שיוקטנה כותבת על הסיכון הנמוך יותר שנצפה במחקרים - מדבר על מחקרים אך ורק בלידות עם מיילדת/רופא וציוד רפואי.

אם הייתי יכולה הייתי צובעת את ההודעה הזו באדום זוהר.

אם אין לך כסף - תזמיני מד"א ותבקשי מהם לנסוע לבית החולים שאת מעונינת בו. בדרך כלל הם יסמכו עליך ותחושותיך שיש להם מספיק זמן לעשות זאת. מקסימום אם תלדי באמצע הדרך - זה יותר טוב מללדת ברכב יש להם יותר ידע וציוד (ומקום טכני).

לפי החוק החדש - מד"א חייב לקחת אותך ללדת באיזה בית חולים שתרצי אלא אם כן את במצב שדורש החלטה אחרת.

אל תעשי שטויות שתצטערי אליהן אחר כך

מסע של תשעה חודשים.

לא שווה להשקיע בו גם אם זה קשה או לא נעים?

אוטוטו ואת אחרי הכל עם אוצר ביד!!

אם אין אפשרות להביא רופא/מיילדת מוסמכת- קחי אמבולנס לבית חולים.

לא שווה להסתכן דווקא ברגע האחרון.

"יוקטנה עיצבנה אותי בפורום הורות בדיון על החיסונים, אז החלטתי לעקוב אחריה ולנסות לבאס אותה בכל מקום בו היא מתבטאת. אם צריך לצורך כך להמציא בת שנפגעה בלידת בית - מילא!"

לידה אחרונה הייתה מהירה עם דימום רציני מאוד וקרע ברחם- כנראה זה נדיר מאוד

אבל לגמרי לא ברור מה כבר אפשר לעשות במקרה כזה בבית

עכשיו היא יכולה להיכנס להריון שוב אם תרצה כלומר נגמר בטוב

וכן יש לי כמה מברות שילדו בבית כי לא הספיקו להגיע לבית-חולים והכל היה בסדר 

אבל הבנתי שעם מספר לידות סיכון לדימום רציני גם גדל

ללדת איך שאת רוצה, עם דולה כשמד"א ממתינים בחוץ או להעזר בצוות האמבולנס.

לאחר מכן את יכולה לסרב לפינוי או להתפנות עם האמבולנס לבי"ח שתרצי.

למיטב ההבנה שלי המסקנה היא שמי שרוצה ללדת בבית חייבת מיילדת מוסמכת עם ציוד

שתדע לזהות מצבים שדורשים פינוי מידי לבית חולים וגם לטפל בעצמה בבעיות אם ישנן

כמובן שצריך לגור מספיק קרוב לבית חולים (לא חצי שעה נסיעה )

כבטוח דיו ללידת בית.

ובכל אמבולנס יש ציוד וידע לטפל במצבי חירום כך שאולי זהו פתרון לפותחת השרשור.

ודרך אגב היא ביקשה במפורש תגובות דוקא ממי שלא מתנגדות גורפות ללידת בית. לשם מה כל ההפחדות והטפות המוסר? היא איננה ילדה קטנה וכל החלטה שתקבל תהיה מן הסתם מושכלת ולגיטימית לחלוטין!

היא רצתה ללדת בבית בלי ציוד ורק עם תומכת!!!

אבל נכון. אנונימית אני מצטערת כנראה לא בנית על התגובות שלי...

בס"ד

וישנם כאלה- בין בית ובין בביה"ח

יש צורך ללמוד את העניין לעומקו

אותי זה מפחיד ולכן לא התעמקתי בנושא,אז לא אביע דיעה כאן בפומבי משום שאין לי מספיק ידע

שלב צירי הלחץ לפני שמרשים לי ללחוץ -ארוך וכואבבבב . אני מרימה את המחלקה בצעקות

וזה באמת לא קל כשאת עובדת קשה והוא לכאורה לא וגם לא מכניס.

הוא היה בייעוץ תעסוקתי? מה הוא עושה עכשיו בשביל כן למצוא את עצמו?

ולגבי עניין הקניות והחיסכון, באופן כללי כדאי שיהיה לכם קו כלכלי בבית, מתחיל בלדעת מה האפשרויות שלכם להוציא, לתעדף על מה. ולהחליט ביחד שיש דברים שכל אחד יכול לקנות בלי "האישור" של השני

ואם יש צרכים, כמו קניות עונתיות שהם צורך, אז קונים. כמובן אם יש אפשרות ובמסגרת מה שנכון וצריך. אבל בלי מצפון..

בהצלחה יקרה!

ממה שבשליטתך.

המצב באמת מעצבן, ואם הוא לא זמני, אז בכלל.

גם המפרנסת העיקרית, גם ההתנהלות בבקרים עליך, וגם הפינוקים והחסכנות.

הכל חונק.

תחלקי את זה למה שבשליטתך ויש לך יכולת לעבוד עליו, ולמה שבשליטתו.

עניין הפינוקים והחסכונות זה מקום שווה לעבוד עליו, זה יתן לך אנרגיה שאת זקוקה לה ופחות תחושת מחנק לתקופה הזאת.

תבדקי עם עצמך על מה זה יושב, בד"כ זה משהו שסוחבים מהבית ולא מולד.

בקשר לבקרים, זה עניין שאתם יכולים לפתור ביחד בשיח.

וסביר מאוד שזה מזין גם את חוסר מציאת העבודה. מבוגר שקם מאוחר עלול כבר להתחיל את היום בתחושת כישלון.

דיברתם על זה? זה פתיר עם מאמץ מצידו.

ובקשר למציאת עבודה, אם הוא עושה את מה שהוא יכול ,אולי כן כדאי לתת לו זמן מוגדר של חיפושים, ואם הוא לא מוצא הוא יצטרך להשתלב עם מה שיש.

ולמדתי לאחרונה על בשרי משהו ממש חשוב:

לא לצפות שמישהו יראה אותנו אם אנחנו לא

רואות את עצמנו.

האחרים ובמיוחד בן הזוג, הם השיקוף המלא שלנו.

אם יש לנו חוסר בנקודה מסוימת, עולה לנו ציפייה שהוא ישלים את הנקודה החסרה.

אבל זה בדיוק הפוך.

כשאת לא רואה את עצמך ולא נותנת מקום

לעצמך, לא מפנקת את עצמך - עולה ציפייה שהוא יראה אותך, שהוא יצטמצם כדי שלך יהיה יותר, שהוא יקום כי את עובדת, שהוא יחסוך כי לך קשה.

אם את לא מצליחה לראות את עצמך ולתת לעצמך, על אחת כמה וכמה שהוא לא.

הוא לא ישן מאוחר ככ

אבל כן קם בלילה לילדים (יכול להיות גם כמה פעמים ולשבת לידם עד שנרדמים שזה כן הורס את הלילה, אני אין לי מושג אני ישנה רצוף וביי חח)

אבל הוא עם משקל עודף שזה בטוח מעייף…

זה באמת קשה לו שהוא קם ככה מאוחר

אבל לא יודעת אני לא אמא שלו לא מתאים לי לרדוף אחריו שיתעורר מהשעון המעורר/ ידאג לצילצול חזק יותר…

זה לא שאני לא רןאה את הצמי, אני יןדעת שאני צריכה, אבל בפועל אני אומרת מה נעשה אי אפשר יש דברים אחרים שחשוב

ואני מרגישה שהוא לא עושה את הצד השני, בין כי הוא גדל הרבהההההה יותר מפונק ממני או כי גם ככה החיים שלו במקום מתסכל אז קשה לו יותר לדחות סיפוקים, לא יודעת

אבל בסוף מרגישה שאני דוחה צורך שלי, כי מה לעשות, והוא לא…

בסוף הרשימה.

הוא לא יתייחס אליך אחרת כל עוד את לא תתייחסי לעצמך אחרת.

יש לנו אולי ציפייה מבן הזוג שזה יקרה, אבל זה אף פעם יקרה, לא כי הוא אוהב או לא אכפתי, כי אנחנו הבלעדיים שמנווטים את החיים של עצמנו, גם בן זוג לא יכול למלא לנו בור.

מגן לאייפד שלו לא חשוב יותר משמלת החג שלך.

אולי תקחי על עצמך סכום כסף הגיוני לפינוק חודשי שאת צריכה לעמוד בו.

אגב, יותר כסף לא בהכרח אומר יותר פינוק, זה ממש סטייט אוף מיינד, מכירה עשירים שלא מצליחים לחיות באמת בשפע.

תתחילי מלפנק את עצמך ולהציב גבולות כמו זמן מסוים של מציאת עבודה, היא לא חייבת להיות העבודה המושלמת העיקר להיות בתנועה ודבר יוביל לדבר.

כשהייתי בעבודה הקודמת הייתי אומרת שכשאעבור וארוויח יותר אצליח להוציא עליי יותר

והוא היה אומר שאם לא אשנה את החשיבה שלי גם אם ארוויח שלושים אלף בחודש זה לא ישתנה

כיום זה הסכום שאני מרוויחה ברוך ה' ואמנם הצלחנו לעבור דירה סופסוף ויש לנו יותר עצמאות אבל אני את החיים שלי והיחס לעצמי- זה לא השתנה אני עדיין לא אקנה לי אייסקפה בקניון…

והעבודה- אני לא יודעת איך אנשים מוצאים עבןדות 'סתם' שהן עבודות אמיתיות!! כל מה שהוא רואה זה משמרןת וסופשים די נו

רק לגבי חוסר התעסוקה שלו, היתה לי תקופה כזו בחיים שלא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה.

זה היה קשוח ברמות, בהשגחה פרטית התחתנתי בתקופה הזאת וזה עשה עניין בחיים, אבל זוכרת ימים שלמים בלי מטרה, בלי להרגיש מועילה, זה היה על גבול הדיכאון בשבילי.

אז אני לא מכירה אותו, וטוב לשמוע שהוא מפנק אותך ואת מפרגנת לו, אבל בסוף בנאדם צריך מסגרת של יום ותחושת מסוגלות, חושבת שאצל גברים זה עוד יותר קריטי.

לכן קודם כל הייתי מנסה להגיע לשורש של זה, גם אם לא מוצא עבודה בתחום שימצא עבודה זמנית אחרת, שיחליף כולל למקום שאפשר לקבל מלגה ועומדים על הזמנים, העיקר לא לחיות בבטחה אין סופית.

ולכן אני עכשיו לא ריצה ללחות עליו או להראות שאני קצרת רוח בנושא

כולל עם שעות הוא היה וזה היה לו סיוט שלא מהעולם הזה

הוא הרגיש שבשביל ה1800₪ שמשלמים לו 'קונים את נשמתו' חח אל תצא אל תחזור מתי הלכת לבודיע לפני

הסיבה שעכשיו היא מצליח ללכת לכולל ולהנות שם זה כי בגלל שהוא לא מקבל מלגה כבר הוא חופשי, יש לו חברותא עם גיסי שהם חברים, והוא לומד לנפש שלו, לא לפי שעון…

ועבודה זמנית, קל להגיד עבודה זמנית, קשה למצוא אותה… עבד כמה חודשים בתוך נציג תמיכה טכנית, היה מאוד מאוד מאוד קשוח

משמרןת עד אמצע הלילה וימי שישי ומוצש ומשכורת פח אשפה ואין אופציות קידום, עזב שם כי היה ממש לא טוב

וקצת חטף טראומה

אני מבינה שגדלתם בסביבה חרדית

ורוצה להרגיע שהוא ממש לא היחיד

מאוד מאוד קשה להסתגל לסדר יום, משמעות ומשמעת כשלא התחנכת לזה.

הרבה מאוד גברים רגילים לחיות עד החתונה כשמישהו דואג לצרכים הפיזים שלהם, הם לא צריכים לעבוד (ואפילו אסור להם), הם לא נדרשים להשגים משמעותיים (הם צריכים לשהות בבית מדרש, לא להבחן/להביא כסף)

לעומת הבנות החרדיות שמורגלות לעבודה, לימודים והשגים מגיל מאוד צעיר.

בנוסף, לך יש מקצוע, מגיל מאוד צעיר ידעת שתלמדי מקצוע. יש לך הגדרה, את יודעת מה את עושה. לו אין. זה משמעותי מאוד.

כך שהמצב שאת מתארת הוא נפוץ וקשה מאוד לשבור את ההרגלים ולהתחיל להיות יצרני ומשמעותי.

ואפשר להבין את התחושה שלו, את עובדת, יצרנית, חסכנית, מספיקה. והוא לא למד איך לעשות את זה.

השינוי צריך לבוא ממנו, לדעתי.

להפסיק לבזבז זמן, אין סיבה ללכת לכולל אם הוא לומד שם ברצינות.

לפעמים קל להתחיל לימודים, מרגישים מחויבים יותר ויש סדר יום.

לשאול את עצמו מה הוא רוצה להיות ולא איך להעביר את הזמן.

הרבה אנשים מגדירים את עצמם אברכים עם עבודה צדדית, וזה לא תמיד נכון, מה שגורם להם להיות לא מספיק רציניים.

להתייעץ עם אנשים שעובדים בתחומים שמעניינים אותו.

מקווה שמובן

קודם כל חיבוק, אין לי ככ מה לייעץ אלא רק רציתי לנחם ולהגיד שגם אצלנו אמנם בעלי עובד אבל אני יותר החסכנית ובעלי יותר לארג' ( מה לעשות, בכל זאת מרוקאי;). נכון שיותר רווח שהגבר הוא כביכול החסכן אבל זה לא תמיד כך, יש כל מיני זוגות.. אין חוקיות ואל תרגישי לא בסדר עם המשוואה הזו.

זה כמעט בדיוק אנחנו,

היה תקופה שבעלי היה בלי עבודה והיה תקופה שאני.

ויכולה להגיד לך שהתקופה הזו שהייתי בלי עבודה הייתה מדכאת מאד, ולא פחות שבעלי היה בלי. לראות בן אדם כל כך קרוב אלייך מתוסכל כל כך והולך סביב עצמו זה באמת מדכא.

ועוד יותר להיות ככה בעצמך. זה ימים שלמים שמתחברים אחד לשני בלי התחלה אמצע וסוף. הכל נמרח ונוזל, ובדכ גם מתמלא במלא מלא שעות מסך מיותרות שלא עושות טוב על הנפש.

יכולה להגיד לך שבדיוק לפני שנה שהחלטתי שזהו הגעתי לקצה, ועם הרבה עזרה של בעלי התחלתי להתנדב במשהו שאני מאד אוהבת. לא ניסתי לחפש בזה עבודה.

כי גם לי מאד קשה בקרים, ולהתחייב להסדרי עבודה מאד נוקשים וזה הופך את הכל למעמסה מאד מאד גדולה (קשור גם מאד להפרעת קשב, לא יודעת אם במקרה של בעלך אבל אנשים עם קשב שמישהו אומר להם משהו לעשות זה מכניס ללחץ ומוציא את כל האוויר...) אבל ברגע שזו הייתה התנדבות זה היה סיפור אחר.

ועכשיו כבר שנה שם, ולא זה עדיין לא מכניס כסף, אבל זה הכניס סדר ליום, ותחושת מסוגלות וחווית הצלחה (והיומיים בשבוע שאני כן עובדת נהיו סבילים יותר)

אז לא יודעת כמה זה רלבנטי אלייך או לבעלך. אבל לדעתי חייב להתחיל בלעשות משהו. לא עבודה שירותית משעממת, משהו שהוא אוהב באמת, שהוא מצליח בו. גם אם כרגע זה לא יביא כסף. שיש לך משהו שאתה אוהב ומצליח בו קל לך יותר לקום בבוקר, כמה שאתה עייף.

צריך ימים עמוסים טוב,

ולשנות את המיינד בראש. לסגור תקופה X שהיה כך וכך ולהתחיל מחדש, עם אנרגיות.

אצלי מאד עזר לי שבעלי דחף אותי, לא בקטע ביקורתי או שיפוטי אלא באמת ממקום של לבוא לעזור לי כשאני עמוק בלופ של- לא עושה כלום.

אז אולי תנסי, תנסו לשבת יחד לחשוב מה הוא אוהב, איך תוכלי לתמוך בו, מה הוא עושה כדי לצאת מהלופ הזה. זה מלא עבודה עצמית, ועם תמיכה ודחיפה של בן זוג זה פי מאה יותר קל.

בהצלחה רבה לך

ואת נשמעת אלופה ממש,

מגיע לך הרבה יותר מאייס קפה ושמלה לחג,

אבל לפחות תתחילי בזה😉

אני ממש מסכימה איתך שצריך לעשןת משן, כל משו כדי לצאת מהלופ

הבעיה היא ש'כל משו' צריך להיות משהו שהוא אוהב באמת כי אחרת זה פשוט לופ אחר

(חמותי באמת אומרת שיש לו קשב וריכוז, יש לה המון ילדים ורובם אובחנו לא כולם נטלו ריטלין, הוא לא אובחן אבל היא בטוחה בזה אני נןטה לסמוך על העין שלה בדברים האלו כי גם לה יש וגם הילדים וגם למדה הוראה מתקנת אז כנראה שזה גם קשור…)

הוא מאוד מאוד אוהב ומאוד מאוד מוכשר בכל הקשור לטכנולוגיה (הוא הפך את כל הבית שלנו לחכם תוך שעתיים עם ציוד שהזמין מעליאקספרס וידיים טובות לחשמל, פיתח אפליקציה מדהיצה שמשווקת כבר לאנשים לגמרי לבד ובכללי כל מי שבמשפחה תריך לקנות מכשיר טלפון רובוט ניקוי אייפד רכב- כולם פונים אליו הוא אלוך ויש לו סבלנות)

אבל אין מה לעשות עם זה חוץ מלעבןד בהייטק… וזה לוקח זמן…

ותודה על המילים הטובות שלך❤️

אבל זה לא נשמע רק הייטק, ידיים טובות וחשמל זה לא איזה סוג של הנדסת חשמל או משהו?

תנסי לחשוב על עוד כיוונים שלא חשבתם עד היום,

הצ'אט מצוין בדברים האלו, תתארי לו במה הוא טוב, שייתן לך כל מיני אופציות שאפשר.

(סתם לאחרונה ראיתי שמגייסים מהנדסי חשמל לרכבת או משהו כזה וזה היה נראה מגניב)

וזה כזה מטורף שאת מצליחה לראות במה הוא טוב ומוכשר,

וזה כנראה הנס שלו,

כי לפעמים מגיעים לנקודה כזו מיואשת שלא זוכרים כלום בעצמך, ומישהו מבחוץ שבא ואומר לך

אתה טוב ב זה ובזה ובזה, פתאום מאיר נקודות, ואללה נכון אני באמת טוב בזה ואוהב את זה, מחזיר לחיים קצת....

בעזרת ה' שנה של הצלחות והתחלות טובות.

שנה של אנרגיות 🔥

למשל- הנדסאי חשמל ולהיות חשמלאי/טכנאי(לא מהנדס אלא הנדסאי)

ואולי בנתיים יתאים לו לעבוד בחנות אלקטרוניקה?

לייעץ, לתקן במעבדה וכאלה?

לעבוד בתור עצמאי בהתקנת בית חכם, מצלמות אבטחה, דברים בסגנון הזה?

אני חושבת שיש המון דברים בכיוון הזה שאפשר לעשות, ולפי מה שאת מתארת יכול להיות שעצמאי יתאים לו יותר משכיר.

למי מותר להתקין מכשירים מעלי אקספרס?

או לחבר משהו בחוטים מאחורה

וברור שלהןציא כסף שיחזור זה הגיוני

אבל כרגע לא מתאפשר…

(מקווה שבחודש חודשיים הקרובים נקבל את הדירה שקנינו מקבלן ונוכל להשכיר אותה וקצת נתאוורר…)

אם הוא טוב בחשמל זה אחלה תחום ומרוויחים בו יפה מאוד

זה כן דורש לשווק את עצמו, אבל נשמע שכיוון כזה יכול להתאים לו

בעלי מכיר מישו שמתפרנס מצילום בתים דרך רחפן למתווכי נדלן

תארי לך..

אתמול העלתי לו אופציה לקחת איזה קןרס יזמים או ליווי מסויים

למצוא חשמלאי שעכשיו סיים ומחפש עבודה קליל. ולעשות את זה איתו

בעלי יוביל כי הוא בתכלס מבין בזה

והחשמלאי רק יתקין בשביל החוק…

אבל זה נורא בתולי ולא יודעת לא יודעת

גם לנו היתה תקופה כזו,

אני עבדתי כמו משוגעת + לימודי תואר ובעלי השתעמם בבית (בעיקרון היה בכולל אבל קורונה וזה הכל היה סגור).

ועוד לא היה ילדים והיינו זוג צעיר

וזה חנק אותי בטירוף.

הרגשתי שהכל עלי, שאני לא יכולה לצאת עם חברות בערב, לא יכולה לבוא הביתה ולהגיד בא לי לאכול בשקטטטט.

כי כל היום הוא חיכה לי שאחזור.

בסוף הוא עזב את הכולל והלך ללמוד ולעבוד והיום הוא עסוק עסוק עסוק.

וכשזה קשה לי אני נזכרת בימים האלו ומתנחמת שעדיף ככה.

לא יודעת כמה בשליטתך, אבל כמה שאפשר לתמוך בו שילך ללמוד משהו ולעבוד.

זה פשוט לא בריא לבן אדם לחיות בלי עיסוק עניין וסיפוק.

אופ זה תחושות ככ שאני לא נותנת להם מקום כי באמת חסדי ה' שאני בעבודה שמצליחה להחזיק אותנו יפה וה' שולח לנו המון אור ונחת

ואני מרגישה קטנה וטפשה להתלונן שבעלי בבית… כמה נשים היו גוצות שהבעל שלהן יהיה איתן יותר…

שבעלי חיפש את עצמו ולא מצא. היה עם תואר וניסה כיוונים אחרים. היום ב"ה מצא את עצמו ויש לו עבודה טובה.

אבל, וזה אבל גדול לא היה בבית עד שמצא עבודה. עבד גם אם זו לא עבודת חלומותיו ותוך כדי חיפש.

וגם לאחרונה היה כמה חודשים בבית באבטלה והיה לי כ"כ נוח, הוא קם בלילות, הכין כריכים, פיזר בבוקר, אסף בצהריים, קניות והכל הכל עליו. הוא באמת בעל טוב ב"ה, אבל הנקודה היא שצריך להתמלא ממשהו. אם הוא בבית, שיעשה דברים בבית. גם אם זה אומר שאת מציבה את הגבול ואומרת אתה קם בבוקר ולוקח את הילדים למסגרות. להתחיל ממשהו.

נשמע שאת לוקחת המון על עצמך. תשחררי לו אחריות.

במה הוא יכול לעבוד בינתיים?

הוראה, תמיד חסר ולא חייב לצערנו תעודת הוראה.

תגבורים

טלר בבנק

שירות לקוחות

מפעל

ועוד הרבה.. וכן השכר נמוך בהתחלה ואולי העבודה לא נוחה, אבל היא תתן לו מסגרת.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

אין הרבה ברירות..

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

אני בדיוק מתחילה תכף תפילת שחרית (מנסה לכבוד השבוע האחרון של השנה...)

תודה על ההסתכלות, אני אנסה לבקש במילים האלה

אני תמיד בעד ללמד איך כן. בת השנתיים שלי חותכת לנו ירקות לארוחת ערב. אנחנו שוטפות יחד כלים - אני שבירים וחדים והיא את כל השאר. אני שמה להם לפעמים גיגית מים במרפסת שישחקו כראות עינייהם. יש לה אפילו מספריים משלה בתוך קלמר והיא יודעת שגוזרים רק דפים.

אנחנו שמנו שער תינוקות בכניסה למטבח, וזה מאוד עזר. כן היה מעצבן לפתוח לגדולים יותר שעדיין לא מצליחים, אבל מדובר רק על זמני הארוחות, כי מבחינתי אין להם מה להסתובב במטבח

אני חוויתי (וחווה) גם וגם... (לפחות בת השנתיים הנוכחית לא מטפסת על השולחן וזורקת תמונות על הרצפה, כמו שעשו התאומים בזמנו😵‍💫)

אצלנו כן יש מנעול למקרר, משתמשים בו לעתים. זה באמת לא נוח - אפילו אני מתקשה לפעמים לפתוח אותו... יש גם דלת למטבח, אז לפעמים מספיק לסגור אותה. (אבל יש בני שנתיים שגם על זה גוברים...)

וכמה שאפשר להרים דברים גבוה (אצלנו בעיקר מאתגר החפצים של האחים הגדולים... והם נורא מתעצבנים כשהיא הורסת להם).

וזהו, אין הרבה מה לעשות עוד חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעבור... (ואם לא עובר עד גיל שלוש וחצי בערך - אז לבדוק למה...)

אבל הוא עושה דברים אחרים.

למזלי הוא לא מצליח לפתוח את המקרר.

הוא יכול להפעיל תנור או מכונת כביסה, לרוקן ארונות ומגירות, לשחק עם שמן, אבקת כביסה ועוד.

הגדולים יותר לא היו ככה,ואילו אני צריכה יותר להשגיח ולתקן נזקים.

עם הגיל זה עובר.

בינתיים מה שאפשר לנסות, זה לאפשר לו מה שמותר והוא אוהב לעשות, ולהסביר מה מותר ומה אסור.

נניח לתת לו כל פעם לזרוק דברים לפח, אבל להסביר שדברים אחרים אסור לזרוק.

לתת לו להתעסק בכיור עם כלים לא שבירים.

לבקש ממנו להוציא דברים מהמקרר כשצריך.

מה שאפשר להוציא מהישג ידו, בלי שיותר מידי יפריע להתנהלות היומיומית.

ולדאוג כל הזמן להשגחה.

הרבה פעמים באותו רגע זה ממש מעצבן.

אבל במבט לאחור יכולים להיות דברים משעשעים.

אפשר לנסות לחפש את הדברים המצחיקים, ואולי גם לצלם, וזה יעזור לשנות את ההסתכלות על העניין.

יש לנו כמה סיפורים מצחיקים שאנחנו זוכרים מהתקופה שהתאומים היו בגיל הזה.

מצד שני, לא שכחתי גם את הקושי שהיה...

(ומצד שלישי - באמת טוב שיש את הפרספקטיבה של זמן. כי היום הם נערים מדהימים ב"ה, מפנים את האנרגיות שלהם לדברים חיוביים...)

אפשר לשים סלסילת פירות על השולחן ולפתוח לקראת ארוחה.

זבל אפשר לשים אץ הפח גבוה ושקיות קטנות נגישות וכשיש משהו בעייתי במיוחד אז ישר לקפל אץ השקית לפח המרכזי.

ואז מקסימום ישפוך שקית אחת קטנה ולא יותר מזה.

כלים שבירים לנסות לרחוץ כמה שיותר מהר או להרים גבוה, ובכיור להשאיר פלסטיקים וסכומים.

תנסי לכוון אותו לאיזורים שהוא אוהב ואפשר לתת לו באותו זמן. כלומר במקום להגיד מה לא, להגיד מה כן אפשר עכשיו.

למשל אם נדבק למקרר,

אפשר לשלוף מגירת ירקות לרצפה, לסגור ולנעול את המקרר ולתת לו לחקור את המגירה.

לקראת הבישולים לחג תביאי נערה שתעסיק אותו. בזמני לחץ קשה לנהל את הסיטואציה הזו.

לא התנסיתי במגדל למידה אבל אולי זה גם יעזור.

יש לכם מטבח ילדים? אפשר לתת לו כלים אמיתיים "לרחוץ" שם.

אם יש גיגית אפשר להעמיד אותה סמוך למטבח ולשים בה שכבה דקיקה של מים ולתת לו סקוצ שיתחיל לשפשף.

סוף היום מעבירים סמרטוט.

וחיבוק ❤️

עם כל ילד זה מאתגר מחדש.