גם לי הכינו ארוחות, עד כיתה יב'.. וגם אחרי זה, אם הייתי חוזרת מהשירות.. 

אז נכון- זה כביכול מותרות (שלא ידעתי שהם מותרות עד שגיליתי שרוב החברות שלי מכינות לבד) 

אבל אני בסך הכל צריכה לומר תודה ולא להשוות לחברות אחרות.. 

כי אולי אני מקבלת אוכל מוכן בבוקר, אבל חברה אחרת מקבלת כסף לקניות.. ואחת אחרת יוצאת לבית מלון פעמיים בשנה וכו'.. 

כל אחת ומה שההורים שלה בחרו "לפנק" אותה, וצריך לשמוח במה שיש =) 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....