יש לחברת נייצ'ורס גייט גם לילדים - בכלל לא יקר (לעומת המקבילה של וולדה, למשל).

לא קל למצוא אותן, אבל בכל מקרה אני מזמינה מהאינטרנט יותר בזול

קניתי בחנות ‏http://www.vitanherbs.com/‏ :
3 משחת שיניים נייצ'ורס גייט למבוגרים
3 משחת שיניים נייצ'ורס גייט לילדים
(ללא פלואוריד)
ב-20 דולר
משלוח 5 דולר
סה"כ יצא 25$ ל-6 משחות שיניים: כ-4.5$ למשחה
כ-15.5שקלים
(בכל חנות בארץ עולה 25 שקלים ומעלה - אם מוצאים בכלל...)

זה יספיק לנו לאיזה שנה

שמים את החומר כמנקה רצפות,כדי שיהיה נקי!

שלילית. (ולכן שמתי חייכן).

וגם לא היתה מכוונת אישית ל- 770מ

וגם אין לי שום בעיה עם שירשוריפלצת ודיונים.

למיטב ידעתי הכימאית פלואוריד הוא בסדר, מה שמסוכן זה החומצה שמצמידים אליו. מן הסתם במשחות שיניים מצמידים לפלואוריד נתרן ולא חומצה. תכף הולכת לבדוק מה כתוב על המשחת שיניים

פלואוריד יש בגוף שלנו גם ככה. (ובעצם גם  חומצה, השאלה באיזה ריכוז)

את צריכה להוכיח שזה גורם נזקים לגוף

אכן יש במשחת שיניים סודיום פלואוריד (סודיום באנגלית =נתרן)

מצד שני יש במשחת שיינים חומר מחמצן, מן הסתם בשביל הלבנת שיניים (דומה לפעולה של אקנומיקה אבל לא אותם חומרים) אבל בטח זה מריכוז מאוד מאוד נמוך ולא מסוכן. אבל אנחנו לא בולעים את המשחה.... לילדים שלי אני מצחצחת רק עם מברשת כי בטוח הם יבלעו משהו מזה.

אל דאגה, יש בגוף שלנו גם ככה חומרים מחמצנים. תאכלו רימונים, יש בהם נוגדי חימצון

לא היה לך תשובות חותכות כאלו לשרשור על הרפואה האלטרטיבית???

פלואוריד - מהו הסיפור האמיתי?

פלואור הוא יסוד כימי. הפלואור הטהור מסוכן מאוד ויכול לגרום לכוויות כימיות קשות במגע עם העור. הפלואור מצוי במצב של גז בטמפרטורה של 25 מעלות, צבעו צהוב בהיר והוא בעל ריח חריף ורעיל ביותר בכמות גבוהה. זהו היסוד הפעיל ביותר ולכן הוא מגיב כמעט עם כל חומר בעולם. זהו יסוד שעלול להזיק גם כאשר הוא מחובר עם נתרן ונקרא פלואוריד. פלואור משמש ליצור פלסטיק עם מעט מאוד חיכוך כמו טפלון.
פלואוריד (fluoride) הוא כל מלח של חומצה הידרופלורית אשר מורכב משני רכיבים כשאחד מהם הוא פלואור. נתרן פלואוריד (sodium fluoride) שהסמל הכימי שלו NaF, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במספר ארצות מוכנס הפלואוריד בכוונה למי השתיה לשם "הפלרתם" עד שמוכפלת הכמות הטבעית המצויה בהם, וזאת עקב האמונה שהוא מסייע במניעת עששת אצל ילדים.

פלואוריד רעיל יותר מעופרת ורק קצת פחות רעיל מארסן.
בארה"ב מוסיפים פלואוריד למים כבר יותר מ-50 שנה, מתוך כוונה למנוע חורים בשיניים. נתונים שאסף ארגון הבריאות העולמי לא מראים כל הבדל באחוז ריקבונות השיניים בין מדינות בהן מוסיפים פלואוריד למים לבין אלה שלא. מחקרים נוספים הראו שלא היה שינוי כלשהו לרעה ברמת ריקבונות השיניים במקומות בהם הפסיקו את הוספת הפלואוריד למים, ובמספר מקרים אף היה שינוי לטובה.

ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות את האוכלוסיה להפליר את המים. רובן המכריע של מדינות מערב אירופה מתנגדות להפלרת המים.

בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת נערך מחקר באוניברסיטת סינסינטי לגבי רעילותו של הפלואוריד. המחקר מומן ע"י חברות תעשיה אמריקאיות גדולות ומטרתו היתה לתת לעורכי הדין של אותן חברות "תחמושת" מדעית מספקת כנגד תביעות והאשמות של עובדים על הרעלות מפלואוריד. תוצאות המחקר נקברו במשך כמעט 40 שנה מסיבה מאד פשוטה: הממצאים הראו שפלואוריד בכמויות קטנות גרם לנזקים חמורים לריאות ולקשרי הלימפה של חיות הניסוי. מדען אשר עיין לאחרונה בתוצאות המחקר הנ"ל אמר שאם הנתונים היו מוצגים בזמנו למדענים אשר קבעו את תקני הבטיחות לחשיפה לפלואוריד במפעלים, הם היו קובעים תקן המתיר רמות פלואוריד הנמוכות בהרבה מאלה אשר היו מותרות עד כה. חלק מתוצאות המחקרים נעלמו לגמרי.

ייצורו המסחרי של הפלואור החל לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות תעשיית הגרעין (הפלואור ותרכובותיו חיוניים בשרשרת הפקת האורניום). בנוסף, יש לפלואור תפקיד מרכזי בתעשיות הפלסטיק והאלומיניום. מחקר חדש טוען שהדחיפה החזקה לשימוש בפלואוריד לשיניים באה מצד יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב אשר חיפשו דרך כיצד להפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, וכיצד להגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות הפלואור. גורל עודפי הפלואור כיום הוא להיטמן באדמה כחומר רעיל או להצטרף למשחות השיניים ולמים שאנחנו שותים...

בעולם כיום נפלטים מדי שנה אל האוויר 155 אלף טון פלואור. CFC, אותם ראשי תיבות לקבוצת הגזים הפוגעים בשכבת האוזון והאסורים בהפצה על פי חוק בינ"ל, מסמלים chlorofluorocarbons. למעשה, תרכובות הפלואור הן מזהם האוויר השלישי מבחינת שכיחותו, לאחר תרכובות החנקן והגפרית.
כמות דומה של פלואור (145 טון) מוחדרת למי השתייה מדי שנה. כמות משולשת מזו משוחררת אל הים.

כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה (וכנראה גם בארץ, כולל לפחות משחה אחת המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות למיליון. כך גם (אם כי באחוזים נמוכים יותר) מי פה, ותכשירים מקצועיים יותר לטיפולי שיניים (למשל אצל שינניות). גם אם לא בולעים את הפלואור הזה, הוא נספג במהירות ברקמות הפה והחניכיים אל זרם הדם.

קשת ארוכה של בעיות בריאות משויכת לחשיפה לפלואוריד. בתוכה ניתן למנות בעיות עיכול, עליה בסיכון לשבירת עצמות לאחר גיל המעבר, סיכון למחלות סרטן שונות, פגיעה בכליות, פגיעה בכבד והשפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית תוך כדי גרימה להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ולמחלות נוירולוגיות בגיל מבוגר. הרעלת פלואוריד נקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (fluorosis) וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים.

ישנם דיווחים על אנשים אשר סבלו ממיגרנות, נוקשות עצמות ובעיות עיכול, והבעיות נעלמו לאחר שהפסיקו לשתות מים עם פלואוריד.

כמות הגבוהה משתי יחידות למליון (2ppm) יכולה להכתים את השיניים, וכמות גדולה פי ארבע עלולה לגרום למחלות עצם ולאוסטיאופורוזיס.

Proctor and Gamble, תאגיד הענק המייצר גם משחות שיניים, הודה כי כמות הפלואור המצויה בשפופרת משחת שיניים משפחתית מסוגלת להרוג ילד קטן.
החשיפה לפלואור בארה"ב גבוהה בפועל פי שמונה (!!) ממה שקבע המחוקק כבטוח. הדבר נובע מכמויות נדיבות מדי של משחת שיניים, ילדים שאינם שולטים ברפלקס הבליעה, והעובדה שהמים מופלרים ממילא. שימו לב ל"דבר המפרסם" החוזר על עצמו כמעט בכל כיתוב שע"ג משחת שיניים – לא להשתמש לפני גיל שלוש, ואז ליטול מהמשחה כזית (ליתר-דיוק, הם כותבים כ"אפון") ולהקפיד שהצחצוח ייעשה בנוכחות מבוגר (שלא יבלעו).

הפלואור חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד יוני המגנזיום והמנגן. אלה חיוניים לפעילות אנזימים רבים. הפלואור – גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" - הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. אגב-כך נפגעים - מטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן.
בהתרכבותו עם חומרים אורגניים הפלואור עלול ליצור נזקים כרומוזומליים, המזמינים תגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור. 

חשיפה לפלואור דרך מים או חומרי הדברה גרמה לסרטן בלוטת התריס, ולגידולים אחרים בבלוטה.
קיים יחס הפוך בין פלואור ליוד (גם מבחינת יחסיהם ההדדיים כהלוגנים, בטור הלפני-אחרון של הטבלה המחזורית). הפלואור מאוחסן בבלוטת התריס ודוחק משם את היוד, הדרוש לבלוטה לשם יצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. צריכת יתר של פלואור גורמת לירידה בתפקוד בלוטת התריס. בראשית המאה העשרים אף נעזרו בו כדי לטפל בפעילות יתר שלה. מניסויים בחיות עולה, שמים מופלרים הורידו את רמות הורמוני בלוטת התריס שייצרה בלוטת יותרת המוח. לפיכך, תשישות בולטת עלולה להגרם כתוצאה מהרעלת פלואור. 
בלוטת התריס מעורבת גם בויסות הסידן והזרחן בגוף. ישנו יחס הפוך בין רמת הסידן והפלואור בגוף (כי הפלואור נקשר לסידן ולפיכך מוריד את רמת הסידן החופשי). כך נפגע מטבוליזם הזרחן והסידן.

פלואור פוגע בתאי הדם האדומים ולפיכך עלול לתרום ליצירת אנמיה.
פלואור פוגע גם בתאי הדם הלבנים, בפרט בפאגוציטים, ומשפיע לרעה במיוחד על חולי ME (Myalgic Encephalomyelitis) ותסמונת העייפות הכרונית. 
פלואור משפיע לרעה על כלי הדם והלב. הרעלה נסיונית בפלואור גרמה לאי סדירות בקצב הלב, לחץ דם נמוך ועלייה חדה בשיעור מחלות הלב.

באיזורים ה"מורעלים" ע"י פלואור במי השתייה נצפו עליות חדות בשיעור חולי הסוכרת, טרשת העורקים והסרטן. (בפרט סרטן הרחם)
הפלואור משפיע לרעה על המוח ומערכת העצבים המרכזית. הוא עלול לגרום לתופעות נוירולוגיות ככאבי לב, סחרחורת, עוויתות, הפרעות חזותיות ופגיעה בחדות החושים. ישנן עדויות להצטברות פלואור ברקמת חוט השדרה.
חשיפה של תושבים לאדי חומצה פלואורית שנפלטו מארובות מפעל אימייל העלתה נסיגה ברורה בצלילות מנטלית, זכרון ירוד, מחשבות לא עקביות וירידה ביכולת הכתיבה. חשיפות נוספות גילו סימפטומים פסיכיאטריים כגון תשישות, בעיות זכרון, קשיי ריכוז וחשיבה.

הפלואור מגביר את ספיגתה של העופרת בגוף ואת השפעותיה הרעילות. נזקי העופרת (לדוגמא, אלימות) מתבטאים באופן חד יותר באיזורים בהם מופלרים המים.  
החשיפה של עוברים לפלואור מזיקה להם, מאטה את קצב ההתפתחות המוחית. הפגיעה במנת המשכל של העובר נעשית במינונים שאינם רעילים עבור האם. במלים אחרות, האם יכולה שלא לחוות סימפטומים של הרעלה, אך הנזק העצבי של העובר כבר התחולל.  
שיעורי תמותה של ילדים באיזורים מופלרים היו כפולים מאלה שבאיזורים שמימיהם לא הופלרו.

משחות שיניים, ויטמינים ופורמולות לתינוקות מכילים פלואור וגורמות לתגובות אלרגיות-עד רעילות. התגובות הללו נעלמות מאליהן עם הפסקת הפלואור!  
חשיפה לפלואור לפני בקיעת השיניים גורמת לפגיעה בזגוגית השיניים העתידיות, ולפיכך דווקא מגבירה את סכנת העששת.

מסתבר, שאין הבדל מובהק סטטיסטית בין שיעורי התחלואה בעששת השיניים בין איזורים מופלרים לכאלה שאינם. פלואור יעיל במניעת עששת אצל ילדים בני 6-14 (17% מכלל האוכלוסיה).

בישראל התקבלה בשנת 2002 תקנה חדשה ב"פקודת הבריאות לעם", המחייבת להוסיף פלואוריד למים של כל יישוב אשר חיים בו יותר מחמשת אלפים תושבים. משרד האוצר אינו יכול להפנות תקציבים להפלרת המים בפלואור הרפואי (והיקר יותר..), ולכן גילגל את הכדור אל כיוונן של הרשויות המקומיות שהתקשו לממן אותו אף הן. לכן הפלואור שאנו שותים (לפחות בחלק מהמקומות), מבשלים, מתרחצים בו הוא זול יותר, כי מדובר בתוצר לוואי רעיל (חומצה פלואורוסליצית) של תעשיית הדשנים של מפעל "רותם אמפרט נגב", אשר עלולה להכיל מתכות כבדות המצטברות בגוף, כגון עופרת, קדמיום וארסן. 

מידע מפורט על הפלרת המים בישראל נכון לשנת 2006 ניתן למצוא בדו"ח משרד הבריאות המופיע באתר האינטרנט הבא: http://www.health.gov.il/Download/pages/aflara2006s.pdf

במהדורת אוקטובר 2002 של "What Doctors Don't Tell You" הוקדשה כתבת השער לפלואור. הפלרת מי השתייה באיזורים מסוימים בסין, כך מסתבר, גרמה להצטברות פלואור במוחם של הילדים ולפגיעה במנת המשכל שלהם. משבדקו את הקורלציה בין חשיפה לפלואור למנת משכל בגילאים מבוגרים יותר, עדיין היה הבדל משמעותי ברמות המשכל (ההבדל שבין 140 ל110 איי.קיו. לא משהו שכדאי להמעיט בערכו).

הרבה מדענים חשובים בעולם יצאו בהצהרות כנגד הכנסת החומר הזה למים במדינותיהם. למשל:
פרופסור אלברט שץ, ביוכימאי אמריקאי אשר אמר: "הפלרת המים, היא ההונאה הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם על המספר הרב ביותר של אנשים. יותר מכל הונאה אחרת מאז ומעולם".
הנשיא לשעבר של ההתאחדות הרפואית האמריקאית, ד"ר צ'רלס גורדון הייד אמר: "אני פוחד מהסיכוי האפשרי של שימוש במים כמכשיר להעברת תרופות. הפלואוריד הוא רעל שגורם לפגיעה רצינית בבריאות לטווח ארוך. כל ניסיון לעשות שימוש במים לשם כך, הוא גרוע ומצער".
הביוכימאי ד"ר הרדי ליימבק, פרופ' לרפואת שיניים באוניברסיטת טורונטו, היועץ הוותיק להתאחדות רופאי השיניים הקנדית, שבעבר דווקא תמך מאד בהפלרת המים הצהיר: "פלואוריד עלול להרוס את העצמות שלנו, את שינינו ואת בריאותנו בכלל.... לא הכרחי להוסיף אותו למים. זוהי לקיחת סיכונים מיותרים."

מה השבנתי מהמאמר:
פלואוריד בצורתו החופשית הוא דבר רעיל ומסוכן

לגבי הפלרת המים נשמע שאכן יש בעיה קשה ואני מקווה שכותב המאמר הגזים 

לגבי משחת שיניים- להשתמש לפי ההוראות מעל גיל 3 ובגודל אפון

שנה או על גבי שנים מצטבר ונהיה למסה גדולה של רעל כפשוטו בגוף, לא חבל ?

אם יש אפשרות אחרת למה לא עדיף ?! וכמה שיותר מהר ייטב!!

שאלה רצינית לא בשביל להתריס:

אף אחד מיצרני המשחת שיניים לא קרא את המחקר?

אם זה מסוכן ולא בריא למה הם שמים את זה? מה הענין?

ולא האנשים שמשתמשים בזה...!!

כמו ששמים בארה"ב תירס בכל מוצר. ואלפיים שם סובלים מסכרת נעורים!!

אז מה זה מענין מישהו לא. זה ענין את התאגידים לקבל עוד ועוד כסף

ומי שרוצה לשנות גנטית את התירס נענש או במקרה הטוב נעלם מהשטח...

לא כל מה שכתוב באינטרנט נכון. 

פלואריד יכול לגרום לכוויות - נכון. אבל בכמות שבה הוא נמצא הוא לא משפיע. 

אגב, גם מים יכולים לגרום לכוויות...  

יצרני משחות השיניים שמים פלואוריד במים כי זה יעיל ולא מסוכן. זה הכל. 

פלואוריד במים מפחית את הסיכוי לחורים בשיניים, אין שום קרש בין תירס לסכרת נעורים (מאיפה לעזאזל השטות הזאת??? מדהים. אנשים יאמינו היום לכל שטות). 

אם הגוף שלנו לא היה מפרק חומרים, היינו... ובכן... מתפוצצים מתישהו... 

מפרק חומרים???.....

כל הזמן. אני גם די נהנה מהם למרות שהם מכילים ציאניד. 

אבל אני לא כתבתי שזה טוב במינון גבוה. יש מעט מאוד פולואוריד במשחת שיניים ואף אחד לא ממליץ למישהו לאכול 10 שפורפרות בשביל הטעם המרענן והנפלא... 

הרי בשקדים יש כמות קטנה של ציאניד, ואם זה לא מתפרק... וזה רעל... אז... 

רק כאשר השקד צעיר ולא בשל כל צורכו הוא מכיל חומר מסוכן:

כאשר יש לו עדיין ציפה ירוקה וחמצמצה, והקליפה שמתחתיה עוד לא התקשחה. הזרעים של שקדי הבר הם מרים, ומכילים חומר בשם אמיגדאלין, המתפרק ויוצר חומצה ציאנית. חומצה זו היא רעל מסוכן ולפיכך אסור לאכול כמות מרובה של שקדים מרים. הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומר זה ולפיכך יש להם טעם מתוק יותר. זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ולכן יש להם ערך תזונתי רב.

משמע, הם מכילים רעל בכמות מזערית. 

ואם זה לא מתפרק, אז זה מצטבר. 

תודה לך. הוכחת בדיוק את מה שכתבתי. 

אשריך צדיק. 

כל עוד השקד צעיר מכיל  ציאניד אך כאשר הוא בשל השקד טוב לאכילה!!

(החומרכנראה מתפרק)

כשם שהעגבניה כאשר היא ירוקה או כל פרי או ירק היא לא בריאה למאכל אך כאשר הוא בשל הוא מאד

בריא!!

ואם זה מאד מפחיד אותך שקד על תכניס אותו לפה לא הכריחו אותך בכך! אותו הדבר זה לגבי הפלואוריד רוצה תמרח כמה שבא לך. רוצה תפסיק!!

אתה כתבת - מה אתה רוצה ממני? הקב"ה בורא לנו פירות שמכילים רעלים. עובדה. תתמודד עם זה.  

זה לא צריך לערער את כל תפיסת עולמך. 

ציטוט: "הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומר זה ולפיכך יש להם טעם מתוק יותר"

שחור על גבי לבן - אתה מכיר בכך ששקדים מכילים ציאניד. 

הקב"ה ברא פטריות רעילות ועלים של אקליפטוס. הקב"ה ברא רעל. 

גם בדובדבנים יש ציאניד. אה, וגם במשמשים. נקודה. 

עובדה. 

גם כשהם בשלים וטעימים. 

אגב, בכל פרי או ירק יש כמויות של אי אלו רעלים ויש גם חומרים שהם לא רעילים - אבל כמות מספקת מהם עלולה לגרום להרעלה. 

אחד מאותם חומרים אגב, נקרא מים! כן, יש דבר כזה "הרעלת מים". 

נכון, בשקד צעיר יש יותר - אבל גם בשקד בוגר ובשל יש כמות קטנה של ציאניד. 

אני אוכל שקדים כי אני יודע שיש משמעות לכמות. לכן גם אין לי בעיה עם הפלרת המים או עם משחות שיניים שמכילות פלאור. 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%9F

רעל נוראי, נכון? 

אתה יודע מה מכיל את אותו רעל נוראי? מלפפונים ועגבניות... 

אתה מכיר את החומר "זרחן"? החומר הזה ששמים בפגזים וגורם לכוויות? 

יופי... 

אתה יודע מה מכיל אותו? 

תפוזים. 

אגב, אשלגן וזרחן הם שני חומריים שחיוניים לבריאותו של האדם. בדומה לפלואור שגם הוא חיוני לבריאותו של האדם. 

כמובן שהכל צריך להיות בכמות הנכונה. 

כל חומר יכול להיות עם תכונות שונות, השאלה עם איזה חומרים נוספים הוא נמצא איתו בתרכובת.

גם אשלגן, שהוא יסוד ומסומן ב- K יכול להיות כך או כך, בהתאם ליסודות שאיתו

אני האנונימית הכימאית.

כל יסוד שהוא שקיים בטבע יכול להופיע בכל מיני צורות ותרכובות. למשל חמצן - מופיע בצורה בסיסית כמולקולה של שני אטומי חמצן - שזה לא רעיל (ואפילו נחוץ לנשימה), יכול להופיע כמולקולה של שלושה אטומי חמצן שזה בעצן הגז אוזון, ויכול להופיע עם עוד שני אטומי חמצן ונקבל מים שזה בכלל נוזל ולא גז. ויש גם מי חמצן שזה מסוכן, נוזלי ולא מומלץ להתקרב.

הכל תלוי עם איזה הרכב היסוד נמצא.

גם ככה פלואור - מסומן כ-F. במצב רגיל הוא נמצא כגז של שני אטומי פלואור מחוברים זה לזה - F2  שזה גז רעיל עם ריח ויש לו צבע.

פלואור יכול להגיע גם בצורה של אטום שלילי (פלואור עם אלקטרון נוסף, למי שמבין), וזה מה שנקרא פלואוריד, ולא כמו שכתוב במאמר.

מה שכתוב על נתרן פלואורי - לא ידעתי.

מה שכתוב על חומצה פלואורית - לא מבינה בהכל, אבל שימו לב - יש גם חומצה וגם פלואור, אז אולי החומצה היא בעייתית? ולא רק הפלואור, לא יודעת מה התשובה הנכונה כי לא הבנתי איזה סוג חומצה מדובר.

הויכוח על הפלרת מים ידוע ומוכר, ואני הקטנה לא יודעת להגיד מה לעניות דעתי נכון יותר.

אל תשכחו שבגלל שפלואוריד זה אטום עם מטען שלילי, תמיד מצריך שיהיה ביחד איתו אטום עם מטען חיובי (חומצה למשל), אז יכול להיות שהבעיה היא באטום החיובי המשלים ולא בפלואוריד התמים, שמה לעשות, אם נרצה או לא, הוא בגוף שלנו.

לא באתי להגן על הפלואוריד, כי לא איכפת לי, וכמו שאמרתי הילדים שלי מצחצחים בלי משחה כי בטוח הם יבלעו חלק ממנה, רק שתדעו שלא כל מה שכתוב זה תורה למשה מסיני, מעניין מאיפה המאמר מגיע ומי כתב אותו. כמו שיודעים להתייחס לכתוב בויקיפדיה  בעירבון מוגבל, גם כאן.

נראה שאין לחלק מהדברים בסיס

וכל מה שכותבים באינטרנט הוא נכון. 

לא ידעת???

משחת שיניים המכיל פלואוריד למשהו אחר בלי פלואוריד!!

בלי ויכוחים!!

כמו שכתוב "על טעם וריח אין להתווכח" כך על זה "על כל דעה ודעה אין להתווכח!"

תרצו תקבלו לא תרצו שמרו את הדעות לעצמכן!!

http://aaconspiracies.wordpress.com/tag/%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%93/

אבל בשביל שלא יהיה חורים צריך לא לאכול ממתקים ודברים מתוקים

זה הדבר המשמעותי הרבה יותר מאשר הציחצוח (ששששש אל תגלו לרופא שינים שלי)

ולא בישביל הבריאות..

אם רוצים בריאות לשיניים לצרוך כמה שפחות סוכר. הסוכר הורס את השיניים

וכתוצאה מכך יש חורים אם באמת רוצים שיניים בריאות אז:

לצחצח שיניים במשחת שיינים נטול פלואוריד

או לחלופין לצחצח שיניים במברשת נקיה בלי כלום/ או עם מי מלח

ולשמור לא לאכול סוכר

חייבים סוכר בגוף. גם חייבים פלואור בגוף - אחרת העצמות שלנו יהיו קצת... בעייתיות. 

הפלואור מונע עששת ומניעת עששת מונעת חורים בשיניים. 

לילדים שלך תצחצחי שיניים עם מי מלח. אני מעדיף שהם לא יחשבו שברחתי מהמחלקה הפסיכיאטרית... 

אמרתי מי שרוצה להזהר בכללי- יש כמה דרכים להמנע מחורים

הגוף שלנו צריך פחמימות הוא לא צריך סוכר .. וזה אפשר לקבל באורז, בטטה, וגזר,ועוד

הסוכר עצמו הורס!!

רמת הסוכר בדם חייב להיות בין 80 ל-100 פחות או יותר. חלק מהסוכר מגיע מהפחמימות, אבל לא כולו.  

תראה, מי שרוצה למנוע חורים בשיניים, יכול פשוט להתאבד... הוא גם לא יהיה חולה יותר בשום דבר - אבל אני חושב על איך למנוע חורים בשיניים מבלים לגרום נזק אחר. 

בחיים לא שמעתי דבר כזה . פחמימות זה א' ב'

הסוכר מה שהגוף צורך ולא יכול בלעדיו. לא הפחמימות. 

את הסוכר אפשר לקבל ממקורות אחרים. 

(לגבי תחושת השובע, זה כבר משהו אחר - אבל תחושת השבע איננה חיונית לגוף...) 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות