לגבי 1, אם הבנתי נכון: מה דעתך לשים לה בצלחת כמה שנראה לך מתאים מכל סוג, (ולא לשים לאחר מכן את כל המאכלים על השולחן אלא רק על הצלחת)?

וכך היא תצטרך לאכול את שיש לה בצלחת בכמות המתאימה. במידה ותהיה רעבה אחרי שתסיים הכל: תהיה לה הבחירה להחליט מה להוסיף וכמה..

אם כל המאכלים מונחים לפניה כולל מה שיש לה בצלחת, ייתכן שהיא פשוט הולכת לאיבוד במגוון

לגבי 2: כן לתת לה לאכול. אבל בהסתייגות, כלומר:

כן קובעים זמן שמוגדר כארוחת ערב, ושם הארוחה יותר מסודרת.

במידה והילד לא מוכן לאכול- זו בחירה שלו. אם יהיה רעב לאחר מכן- יצטרך לאכול ממה שיש, לא מכינים במיוחד ארוחת ערב נוספת..

אבל כמובן שלא משאירים אותו רעב. וחשוב גם להסביר לו שכך דברים ייעשו.. זה לראייתי

שתי השאלות נוגעות בשאלה כיצד להציב גבולות.

1. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.  הנה המקור https://sites.google.com/site/winningparenting/101

2. לתת לה לאכול, יתכן שלאחר אמבטיה נפתח התיאבון, אולי כדאי למסד את זה, קודם אמבטיה ואח"כ אוכל, למה שלא תאכל טוב בערב?

אצלי לפעמים "אני רעב" לפני השינה זה פשוט ביטוי לחוסר רצון ללכת לישון. מעבר לכך, לי חשוב הסדר לפני השינה (אני ממש רואה איך זה משפיע עלינו). לכן, ה"טקס" לפני השינה מאוד מסודר. אוכל, אמבטיה, צחצוח שיניים, סיפור ק"ש פיפי ולישון. אבל בטח שאני לא מסוגלת לשלוח ילד ללכת לישון רעב. במקרה כזה אני נותנת להם לאכול את הדבר הכי "משעמם" (ולא מלכלך...) שיש - פריכיה, פרוסת לחם בלי כלום וכד'. ככה אני יודעת שהם לא יאכלו "בשביל הכיף" והם אכן למדו ש"לא שווה" לבקש אוכל אחרי הזמן, ועדיף לאכול את האוכל הטעים בזמן המתאים. 

לגבי תוספות - אני גם הרבה פעמים מתלבטת. תלוי גם מה יש לה ומה היא מבקשת. למשל, אם הם לא אכלו לחם וירקות ומבקשים עוד חביתה, אז אין מצב... אם הילד מבקש עוד אולי הוא רעב, אז שיאכל את מה שמשביע (לחם) ולא סתם ימלא את הבטן ואחכ אחרי האמבטיה ייזכר שהוא רעב...

דרך שאני אוהבת - זה לתת את האוכל בהדרגה. למשל להגיש להם קודם כל ירקות חתוכים "שינשנשו" עד ששאר האוכל מוכן, אחכ לתת לחם ובסוף את החביתה... ואז אם לא אוכלים את הלחם אני מניחה שבאמת לא רעבים (אני אף פעם לא מכריחה לאכול) ויכולים לאכול משהו קטן אחר (החביתה לצורך הדוגמה). לא יודעת, זה ההיגיון והניסיון שלי... בהצלחה

שוב, תודה רבה לכם על התשובות.

לעולם חסדו- בארוחה עצמה אני מגישה לבתי צלחת עם אוכל בכמות שאני חושבת שהיא תאכל, ואז היא מבקשת עוד (עוד שעועית ירוקה, עוד עוף וכו'). סוג האוכל כבר נמצא על הצלחת שלה, עדיין יש ממנו, והיא רוצה שאתן לה עוד.

והיא באמת אוכלת לחם או קרקר אחרי האמבטיה, ולא אוכל מיוחד (אני לא מכינה לה עוד ביצה או משהו), אבל עדיין, הייתי רוצה שהיא תאכל בזמן הארוחה.

הורות משמעותית- בתי מבקשת משהו שכבר נתתי לה, הוא כבר נמצא אצלה בצלחת, והיא רוצה עוד ממנו.

ואני עושה אמבטיה אחרי האוכל בגלל שהקטנה שלנו (בת שנה וחצי) אוכלת מכל הלב, ומכבדת גם את שאר גופה באוכל...

תות- הזכרת לי את מה שבעלי אומר. בתי באמת לא מבקשת אוכל "בשביל הכיף", אלא כי היא רעבה ולא אכלה קודם.

ולפעמים אני נותנת לארוחת ערב ביצה ולחם ואז אפשר באמת לתת את האוכל בהדרגה כמו שתיארת, ולפעמים זה אוכל מבושל שמגיע כולו בבת אחת.

אז עוד לא מצאתי פתרון...

ועוד עניין- לא פעם הגדולה רוצה לשבת בעגלה בדרך לגן, ואני מעדיפה שאחותה הקטנה תשב (כדי שנתקדם בקצב סביר, לא איטי). אבל ההסבר היחיד שעולה לי לגדולה- את גדולה ולכן את צריכה ללכת ברגל, נשמע לי לא טוב (כאילו, מי רוצה להיות גדול אם זה מה שקורה כשגדלים?)

ההסבר ש"את הולכת יותר מהר מ*** (האחות הקטנה) ולכן את הולכת ברגל", לא שיכנע אותה.

מה עושים?

אולי שיהיה איזה זמן מיוחד שהיא כן יכולה לשבת. נגיד לדוגמא "היום הקטנה יושבת והתור שלך לשבת בעגלה זה בשבת" (או משהו אחר כזה).

אם יש כבר אורז בצלחת ומבקשים עוד אורז אני בד"כ לא אתן. מי שגומר יכול לקבל עוד אם ירצה. סתם מיותר להעמיס ואח"כ זה נשאר.

מצטער, לא הבנתי שזו כוונתך.

אגב, גם אני אהבתי את האינטואיציות והנסיון של תות...

ועוד אגב, הפירגון פה  ממש  יפה ונחמד ... יש כאן אנשים ואנשות איכותיים, זה פשוט יפהפה...

אבל אפשר להגיד לה "יש לך כבר שניצל בצלחת. אני שומרת לך את השניצל הזה וכשתסיימי מהצלחת תקבלי אותו מיד"

גם אני לא הייתי מסכימה לתת תוספת ממשהו שכבר יש לה בצלחת. לא יודעת מה הסיבה שלה, אבל אולי זה לימוד חשוב על סדר ופעולה לפי דחפים. זה גיל שכבר אפשר להסביר "אנחנו לא רוצים לזרוק אוכל. יש לך כבר כזה בצלחת". או באמת להתחיל ממנות מאוד קטנות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....