לגבי 1, אם הבנתי נכון: מה דעתך לשים לה בצלחת כמה שנראה לך מתאים מכל סוג, (ולא לשים לאחר מכן את כל המאכלים על השולחן אלא רק על הצלחת)?

וכך היא תצטרך לאכול את שיש לה בצלחת בכמות המתאימה. במידה ותהיה רעבה אחרי שתסיים הכל: תהיה לה הבחירה להחליט מה להוסיף וכמה..

אם כל המאכלים מונחים לפניה כולל מה שיש לה בצלחת, ייתכן שהיא פשוט הולכת לאיבוד במגוון

לגבי 2: כן לתת לה לאכול. אבל בהסתייגות, כלומר:

כן קובעים זמן שמוגדר כארוחת ערב, ושם הארוחה יותר מסודרת.

במידה והילד לא מוכן לאכול- זו בחירה שלו. אם יהיה רעב לאחר מכן- יצטרך לאכול ממה שיש, לא מכינים במיוחד ארוחת ערב נוספת..

אבל כמובן שלא משאירים אותו רעב. וחשוב גם להסביר לו שכך דברים ייעשו.. זה לראייתי

שתי השאלות נוגעות בשאלה כיצד להציב גבולות.

1. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.  הנה המקור https://sites.google.com/site/winningparenting/101

2. לתת לה לאכול, יתכן שלאחר אמבטיה נפתח התיאבון, אולי כדאי למסד את זה, קודם אמבטיה ואח"כ אוכל, למה שלא תאכל טוב בערב?

אצלי לפעמים "אני רעב" לפני השינה זה פשוט ביטוי לחוסר רצון ללכת לישון. מעבר לכך, לי חשוב הסדר לפני השינה (אני ממש רואה איך זה משפיע עלינו). לכן, ה"טקס" לפני השינה מאוד מסודר. אוכל, אמבטיה, צחצוח שיניים, סיפור ק"ש פיפי ולישון. אבל בטח שאני לא מסוגלת לשלוח ילד ללכת לישון רעב. במקרה כזה אני נותנת להם לאכול את הדבר הכי "משעמם" (ולא מלכלך...) שיש - פריכיה, פרוסת לחם בלי כלום וכד'. ככה אני יודעת שהם לא יאכלו "בשביל הכיף" והם אכן למדו ש"לא שווה" לבקש אוכל אחרי הזמן, ועדיף לאכול את האוכל הטעים בזמן המתאים. 

לגבי תוספות - אני גם הרבה פעמים מתלבטת. תלוי גם מה יש לה ומה היא מבקשת. למשל, אם הם לא אכלו לחם וירקות ומבקשים עוד חביתה, אז אין מצב... אם הילד מבקש עוד אולי הוא רעב, אז שיאכל את מה שמשביע (לחם) ולא סתם ימלא את הבטן ואחכ אחרי האמבטיה ייזכר שהוא רעב...

דרך שאני אוהבת - זה לתת את האוכל בהדרגה. למשל להגיש להם קודם כל ירקות חתוכים "שינשנשו" עד ששאר האוכל מוכן, אחכ לתת לחם ובסוף את החביתה... ואז אם לא אוכלים את הלחם אני מניחה שבאמת לא רעבים (אני אף פעם לא מכריחה לאכול) ויכולים לאכול משהו קטן אחר (החביתה לצורך הדוגמה). לא יודעת, זה ההיגיון והניסיון שלי... בהצלחה

שוב, תודה רבה לכם על התשובות.

לעולם חסדו- בארוחה עצמה אני מגישה לבתי צלחת עם אוכל בכמות שאני חושבת שהיא תאכל, ואז היא מבקשת עוד (עוד שעועית ירוקה, עוד עוף וכו'). סוג האוכל כבר נמצא על הצלחת שלה, עדיין יש ממנו, והיא רוצה שאתן לה עוד.

והיא באמת אוכלת לחם או קרקר אחרי האמבטיה, ולא אוכל מיוחד (אני לא מכינה לה עוד ביצה או משהו), אבל עדיין, הייתי רוצה שהיא תאכל בזמן הארוחה.

הורות משמעותית- בתי מבקשת משהו שכבר נתתי לה, הוא כבר נמצא אצלה בצלחת, והיא רוצה עוד ממנו.

ואני עושה אמבטיה אחרי האוכל בגלל שהקטנה שלנו (בת שנה וחצי) אוכלת מכל הלב, ומכבדת גם את שאר גופה באוכל...

תות- הזכרת לי את מה שבעלי אומר. בתי באמת לא מבקשת אוכל "בשביל הכיף", אלא כי היא רעבה ולא אכלה קודם.

ולפעמים אני נותנת לארוחת ערב ביצה ולחם ואז אפשר באמת לתת את האוכל בהדרגה כמו שתיארת, ולפעמים זה אוכל מבושל שמגיע כולו בבת אחת.

אז עוד לא מצאתי פתרון...

ועוד עניין- לא פעם הגדולה רוצה לשבת בעגלה בדרך לגן, ואני מעדיפה שאחותה הקטנה תשב (כדי שנתקדם בקצב סביר, לא איטי). אבל ההסבר היחיד שעולה לי לגדולה- את גדולה ולכן את צריכה ללכת ברגל, נשמע לי לא טוב (כאילו, מי רוצה להיות גדול אם זה מה שקורה כשגדלים?)

ההסבר ש"את הולכת יותר מהר מ*** (האחות הקטנה) ולכן את הולכת ברגל", לא שיכנע אותה.

מה עושים?

אולי שיהיה איזה זמן מיוחד שהיא כן יכולה לשבת. נגיד לדוגמא "היום הקטנה יושבת והתור שלך לשבת בעגלה זה בשבת" (או משהו אחר כזה).

אם יש כבר אורז בצלחת ומבקשים עוד אורז אני בד"כ לא אתן. מי שגומר יכול לקבל עוד אם ירצה. סתם מיותר להעמיס ואח"כ זה נשאר.

מצטער, לא הבנתי שזו כוונתך.

אגב, גם אני אהבתי את האינטואיציות והנסיון של תות...

ועוד אגב, הפירגון פה  ממש  יפה ונחמד ... יש כאן אנשים ואנשות איכותיים, זה פשוט יפהפה...

אבל אפשר להגיד לה "יש לך כבר שניצל בצלחת. אני שומרת לך את השניצל הזה וכשתסיימי מהצלחת תקבלי אותו מיד"

גם אני לא הייתי מסכימה לתת תוספת ממשהו שכבר יש לה בצלחת. לא יודעת מה הסיבה שלה, אבל אולי זה לימוד חשוב על סדר ופעולה לפי דחפים. זה גיל שכבר אפשר להסביר "אנחנו לא רוצים לזרוק אוכל. יש לך כבר כזה בצלחת". או באמת להתחיל ממנות מאוד קטנות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות