לגבי 1, אם הבנתי נכון: מה דעתך לשים לה בצלחת כמה שנראה לך מתאים מכל סוג, (ולא לשים לאחר מכן את כל המאכלים על השולחן אלא רק על הצלחת)?

וכך היא תצטרך לאכול את שיש לה בצלחת בכמות המתאימה. במידה ותהיה רעבה אחרי שתסיים הכל: תהיה לה הבחירה להחליט מה להוסיף וכמה..

אם כל המאכלים מונחים לפניה כולל מה שיש לה בצלחת, ייתכן שהיא פשוט הולכת לאיבוד במגוון

לגבי 2: כן לתת לה לאכול. אבל בהסתייגות, כלומר:

כן קובעים זמן שמוגדר כארוחת ערב, ושם הארוחה יותר מסודרת.

במידה והילד לא מוכן לאכול- זו בחירה שלו. אם יהיה רעב לאחר מכן- יצטרך לאכול ממה שיש, לא מכינים במיוחד ארוחת ערב נוספת..

אבל כמובן שלא משאירים אותו רעב. וחשוב גם להסביר לו שכך דברים ייעשו.. זה לראייתי

שתי השאלות נוגעות בשאלה כיצד להציב גבולות.

1. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.  הנה המקור https://sites.google.com/site/winningparenting/101

2. לתת לה לאכול, יתכן שלאחר אמבטיה נפתח התיאבון, אולי כדאי למסד את זה, קודם אמבטיה ואח"כ אוכל, למה שלא תאכל טוב בערב?

אצלי לפעמים "אני רעב" לפני השינה זה פשוט ביטוי לחוסר רצון ללכת לישון. מעבר לכך, לי חשוב הסדר לפני השינה (אני ממש רואה איך זה משפיע עלינו). לכן, ה"טקס" לפני השינה מאוד מסודר. אוכל, אמבטיה, צחצוח שיניים, סיפור ק"ש פיפי ולישון. אבל בטח שאני לא מסוגלת לשלוח ילד ללכת לישון רעב. במקרה כזה אני נותנת להם לאכול את הדבר הכי "משעמם" (ולא מלכלך...) שיש - פריכיה, פרוסת לחם בלי כלום וכד'. ככה אני יודעת שהם לא יאכלו "בשביל הכיף" והם אכן למדו ש"לא שווה" לבקש אוכל אחרי הזמן, ועדיף לאכול את האוכל הטעים בזמן המתאים. 

לגבי תוספות - אני גם הרבה פעמים מתלבטת. תלוי גם מה יש לה ומה היא מבקשת. למשל, אם הם לא אכלו לחם וירקות ומבקשים עוד חביתה, אז אין מצב... אם הילד מבקש עוד אולי הוא רעב, אז שיאכל את מה שמשביע (לחם) ולא סתם ימלא את הבטן ואחכ אחרי האמבטיה ייזכר שהוא רעב...

דרך שאני אוהבת - זה לתת את האוכל בהדרגה. למשל להגיש להם קודם כל ירקות חתוכים "שינשנשו" עד ששאר האוכל מוכן, אחכ לתת לחם ובסוף את החביתה... ואז אם לא אוכלים את הלחם אני מניחה שבאמת לא רעבים (אני אף פעם לא מכריחה לאכול) ויכולים לאכול משהו קטן אחר (החביתה לצורך הדוגמה). לא יודעת, זה ההיגיון והניסיון שלי... בהצלחה

שוב, תודה רבה לכם על התשובות.

לעולם חסדו- בארוחה עצמה אני מגישה לבתי צלחת עם אוכל בכמות שאני חושבת שהיא תאכל, ואז היא מבקשת עוד (עוד שעועית ירוקה, עוד עוף וכו'). סוג האוכל כבר נמצא על הצלחת שלה, עדיין יש ממנו, והיא רוצה שאתן לה עוד.

והיא באמת אוכלת לחם או קרקר אחרי האמבטיה, ולא אוכל מיוחד (אני לא מכינה לה עוד ביצה או משהו), אבל עדיין, הייתי רוצה שהיא תאכל בזמן הארוחה.

הורות משמעותית- בתי מבקשת משהו שכבר נתתי לה, הוא כבר נמצא אצלה בצלחת, והיא רוצה עוד ממנו.

ואני עושה אמבטיה אחרי האוכל בגלל שהקטנה שלנו (בת שנה וחצי) אוכלת מכל הלב, ומכבדת גם את שאר גופה באוכל...

תות- הזכרת לי את מה שבעלי אומר. בתי באמת לא מבקשת אוכל "בשביל הכיף", אלא כי היא רעבה ולא אכלה קודם.

ולפעמים אני נותנת לארוחת ערב ביצה ולחם ואז אפשר באמת לתת את האוכל בהדרגה כמו שתיארת, ולפעמים זה אוכל מבושל שמגיע כולו בבת אחת.

אז עוד לא מצאתי פתרון...

ועוד עניין- לא פעם הגדולה רוצה לשבת בעגלה בדרך לגן, ואני מעדיפה שאחותה הקטנה תשב (כדי שנתקדם בקצב סביר, לא איטי). אבל ההסבר היחיד שעולה לי לגדולה- את גדולה ולכן את צריכה ללכת ברגל, נשמע לי לא טוב (כאילו, מי רוצה להיות גדול אם זה מה שקורה כשגדלים?)

ההסבר ש"את הולכת יותר מהר מ*** (האחות הקטנה) ולכן את הולכת ברגל", לא שיכנע אותה.

מה עושים?

אולי שיהיה איזה זמן מיוחד שהיא כן יכולה לשבת. נגיד לדוגמא "היום הקטנה יושבת והתור שלך לשבת בעגלה זה בשבת" (או משהו אחר כזה).

אם יש כבר אורז בצלחת ומבקשים עוד אורז אני בד"כ לא אתן. מי שגומר יכול לקבל עוד אם ירצה. סתם מיותר להעמיס ואח"כ זה נשאר.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל אפשר להגיד לה "יש לך כבר שניצל בצלחת. אני שומרת לך את השניצל הזה וכשתסיימי מהצלחת תקבלי אותו מיד"

גם אני לא הייתי מסכימה לתת תוספת ממשהו שכבר יש לה בצלחת. לא יודעת מה הסיבה שלה, אבל אולי זה לימוד חשוב על סדר ופעולה לפי דחפים. זה גיל שכבר אפשר להסביר "אנחנו לא רוצים לזרוק אוכל. יש לך כבר כזה בצלחת". או באמת להתחיל ממנות מאוד קטנות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...