אנחנו מצווים לאהוב את כולם!

זה אומר שאנחנו מסוגלים לאהוב את כולם..

רוב האנשים מאמינים שמתחתנים אז אוהבים או שמתחתנים מאהבה..(לאקריטי כרגע)

אם זה ככה, אנחנו לא צריכים לחפש באמת בן זוג..

צריך פשוט להסכים עם מה שבא..

הובנתי?

אז למה לעשות לעצמך עבודה קשה?

א. תהייה: האם המשמעות של "ואהבת לרעך כמוך" היא באמת שחייבים בפשטות לאהוב כל אחד באותה מידה כמו את עצמך?

ב. גם אם התשובה ל-א' היא כן,

אי אפשר לקבוע מה המציאות לפי מה שהמציאות צריכה להיות.

לא אחליט שאני מסוגלת לאהוב כל אחד כי צריך שאוהב כל אחד, וממילא לא אתנהג בהתאם להחלטה כזו.

ב. אני כרגע משתדל לדבר באופן רעיוני..

האם זאת שאיפה ?

אפילו בהקשר של השאלה הראשונה (א') האפ זאת שאיפה שנאהב כל אחד?

ב"ה

אפשר להתחתן עם כל אחד. תמיד צריך למצוא איזון.

ויש עוד נתון: בני אדם מתפתחים כל הזמן.

ולכן, יש תנאי חשוב לחתונה, שמוכנים לקבל את האדם שאיתו מתחתנים.

כדאי שאהבה תהיה תנאי לחתונה. אדם שנהיה מוכנים לחיות איתו גם אם יהיה קשה.

ולא קשור ל"ראוי" לאהבה, אלא התאמה לחיים של שותפות,

לגדל ילדים ביחד, תקשורת טובה וזורמת, יעדים משותפים, ערכים משותפים...

מאד קל לאהוב- באמת.

חיי נישואין דורשים הרבה יותר מאהבה

אם זה היה כ"כ קל.. המטרוניתא שהתווכחה עם ר' יוחנן היתה מצליחה בניסוי של ה400 עבדים ושפחות ששידכה ביניהם בין לילה...

לק"י

וחוץ מזה, כדי להתחתן צריך עוד דברים חוץ מאהבה..

כמו התאמה, שאיפות דומות וכדו'.

יש לי חברות שאני באמת אוהבת, אבל לא הייתי רוצה להתחתן איתן (לו הן היו גברים כמובן ).

הכל תלוי בכמה אנחנו נהיה מוכנים לעבוד עם מה שקיבלנו...

אתם ברמת העקרון מסכימים עם ההנחה הזאת שכל אחד יכול

אממה, זה קשה ואנחנו מעדיפים ללכת על הדרך הקלה?

לק"י

ניתן לך דוגמא- יש לי בעבודה חברה לא דתיה, מותק, מקסימה, עם מידות טובות, אני באמת אוהבת אותה.

אבל מה, גם אם היא הייתה גבר- לא הייתי רוצה להתחתן איתה, כי היא לא דתיה.

חוץ מזה, שקשר לא מתחיל מאהבה (בדר"כ) אלא מבסיס משותף כלשהו, והאהבה נבנית עם הזמן.

אז לא הייתי בונה על אהבה פורחת.

ועוד משו- נכון שיש מצווה לאהוב את כולם, אבל במציאות זה לא בהכרח ככה..

לא היית רוצה.. אבל היית יכולה..

נכון,זה דורש המון עבודה.. והמון קבלת הצד השני.. אבל אם שני הצדדים מוכנים לעבוד..

זה אפשרי!

לק"י

אם ככה, אז פשוט נתחתן ונזרום עם המציאות..

גם נתחתן עם הבא שיעבור מולי ברחוב, גם אם לא נאהב אותו.

אבל אם אני רוצה, שהבית שלי יראה כך וכך אני צריכה מישו מתאים עם שאיפות דומות.

מתנצלת על הציניות, אבל זה פשוט דורש..

היא מאוד לא נכונה בעיניי.

אמנם צריך לאהוב כל אחד, האהבה הזאת באה לידי ביטוי במציאת הטוב שבכל אדם.

אבל בשביל להתחתן עם מישהו אני לא יכולה לפגוש בחור ולחפש בו רק את הטוב,

הרי זה מישהו שאני אמורה לחיות אתו כל חיי ואני צריכה לשים לב לעוד דברים בו ומתוך זה לבחור בבחור המתאים..

מה גם שאהבה זה לא הדבר היחיד שעימו מקימים בית אבל זה כבר נושא בפני עצמו

אי אפשר למצוא טוב בכל אחד...!

אבל לא כל אדם הוא טלית שכולה תכלת!

למשל, לגנוב זה דבר רע אבל מצד שני אותו אדם גם מכבד את הוריו ואפשר למצוא בו את הטוב הזה- אבל להתחתן איתו?..

לזה התכוונתי, בכל אדם עלינו למצוא את הנקודה החיובית שבו.

אבל מזה ועד להתחתן אתו.

וזה מה שאני מנסה להגיד!

לא לזה התכוונתי.

כי בשביל להתחתן עם מישהו צריך יותר מכמה דברים חשובים עבורך.

וגם כמו שכבר אמרתי ואמרו לפניי, לא הכל מסתכם באהבה..

עבודת המידות!! עבודה קשה ומרירה..

אך בהחלט אפשרית עם כל בן זוג!

אין ערך לאהבה שווה לכל סוגי האנשים.

"קדוש קדוש קדוש ה' צבא-ות", ה', אנחנו אוהבים אותך יותר מכל...

"הרי את מקודשת לי בטבעת זו", אני אוהב אותך יותר מזו שרוכבת על אופניה, ויותר מכל הנשים הכי יפות שקיימות...

"וקידשתנו במצוותך", המצוות גם זוכות לאהבה מעדיפה כלשהיא, למקום נשגב מסוים, אצל ישראל.

"את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק"...

מן הסתם אינך אם לילד, כמדומני כל אחת כזו יודעת שבנה זוכה לאהבה נוספת ועוצמתית יותר מלכל ילד אחר עלי אדמות, טוב ככל שיהיה.

לסיכום, טשטוש העמדות, והבאת העולם למעמד של שוויון, (גם באהבה, אלא מה) רק יביא להרס ולשנאה אחת גדולה, ללא אהבה אמיתית אחת כנה ונכונה. (קחי לדוג', את רוסיה הקומוניסטית, שהביאה מחד לשיוויון, ומאידך להרג, שהרי מי שלא פועל כך, סופו למוות. כלומר, הדרך היחידה לכפות על אנשים להתנהג אותו הדבר, לאכול, ולאהוב, היא הדיקטטורה הפושעת וההורגת.

מקווה שהבנת, להרבה תפני לניק "מוטיז" ,ובקשי את המאמר של ד"ר זאב מגן)

מסכים מאוד...

אבל אהבה בין איש לאשה צריכה להיות שוה בנתוני הפתיחה.. וכמובן לא אחרי שהתחתנו , כי אי אפשר לאהוב את כולן..

אני מדבר (ודרך אגב אני בן, אם דברת אליי (קחי לדוג' את רוסיה...) ) על לפני החתונה.. אנחנו מסוגלים ליצור קשר של אהבה בין איש לאישה בין כל איש ואישה אפשריים..

דווקא מה שמיוחד לאהבה שהיא אינסופית במהותה, 

מה שאומר שאני יכול לאהוב את הילד שלי יותר מכל ילד אחר בעולם

וגם את הילד השני שלי אני יאהב יותר מכל אחד אחר בעולם. וזה לא סותר כי האהבה היא אינסופית. 

אני לא אוהב את כולם בשווה, אלא אני אוהב כל אחד באופן מיוחד ואינסופי. 

איפה הסתירה?

בס"ד ובהשתדלותי

אנחנו מתחתנים עם מי שרוצה אותנו ואנחנו רוצים אותו. לכן, אם אין רצון - אין יכולת לעשות את הדבר.

עוד דבר, אנו מתחתנים עם האדם שהקב"ה מזמן לנו כדי להתפתח איתו, ולא עם כל אחד היינו מתפתחים כמו שצריך.

אנחנו מתחתנים עם מי שאנחנו רוצים? אז נרצה להתחתן עם כל אחד.. (קצת קטנוני, אבל אני מקוה שהובנתי)

הקב"ה מזמן לנו? 

מניין לנו מה הוא מזמן.?

אין לנו איזה אליעזר שיגיד לנו מה כן ומה לא..

אנחנו צריכים להסתמך על... אממ.. על... 

אין לנו על מה להסתמך חוץ ממה שאנחנו מדמיינים לעצמינו..

בס"ד ובהשתדלותי

אם אדם מסויים דוחה אותך מסיבה מסויימת, תוכל לשלוט בזה? תרצה לחיות איתו?

היתרון של המגיב האחרון הוא היכולת להבין לאן נושבת הרוח ומה באמת רצה השואל לשאול...

אז לפני הכל, יש אמת בדברייך. ונראה שאין עוררין על כך שחיי נישואין דורשים הרבה עמל.

האם אפשר להתחתן עם כל אחד? האם כל אדם הוא ראוי ?

כנראה שהתשובה על זה לא תהיה חד משמעית. יש שיאמרו לא -  כי יש אנשים שונים בעולם (אלו שלא מבינים את כל השדכנים המסתפקים בהגדרה דוגמת : "הוא דוס והיא דוסית - הם מתאימים", ולא סתם זה מתסכל הרבה - כי זה לא נכון, יש הרבה מעבר...|אמרו את זה קודם לפני...זה לא משנה...|), ויש חשבונות שמיים , ולכל אחד בתקופות שונות בחייו כנראה היה ראוי מישהו אחר לפי דרגתו..
ויש שיאמרו כן - כי אנו מצווים לאהוב כל אחד...

שאלה - האם הצלחת להגיע לרמה שאתה אוהב את כל אחד מישראל בשווה?

אני אומרת את זה כל יום, אבל עדיין ארוכה הדרך.
רועים גדולים בעם ישראל יכלו לזאת, כי הם כללו את כל ישראל בתוכם. משה רבנו ודוד המלך

(ומחילה אם השמטתי מישהו אינני יודעת עליו)
ומה סודם? לענ"ד, הנתינה. 
את השאלה הזו העלה הרב דסלר במכתב מאליהו, מה קודם למה, ואם אינני טועה - אהבה תולדת הנתינה.
הצלחת לתת ברמה הזאת לכל אחד מעם ישראל ? אשרייך, קנית את מידת אהבת כל אחד מישראל.

אבל - דרך העולם היא שעוד טרם אנו מצליחים להגיע למעגל מספיק רחב הכולל את כל עם ישראל, אנחנו מתחילים במעגלים יותר פנימיים, משפחה וזוגיות. משם זה מתחיל להתרחב. אי אפשר טכנית לתת לכל אחד ואחד מעם ישראל.

לכן, זה קצת בלתי אפשרי לצפות שאדם יתחתן עם כל אחד מישראל, במיוחד אם עדיין ישנם חילוקים שונים בהשקפות עולם, הנהגות וכו'. אם יש לך חילוקים עימו - תן לו, אל תנסה לשנות אותו, תבין אותו. תאהב אותו. (הגעת למצב שאין חילוקים?>>)
כשאין חילוקים - אין בעיה להתחתן עימו. 

מבין - כשנאהב באמת כל אחד, השוני לא יפריע לנו.

איך נאהב באמת?
כאן אני מגיעה לשלב שאני מסכימה איתך : כמו שאמרת - זה הרבה עבודת המידות, והעבודה הזו היא לקחת חלק מעצמי ולשנות מרצוני למען מישהו אחר. במילים אחרות - נתינה.
כשזה קורה, זה סימן שחלק ממני הפך להיות בלתי נפרד מזה שעומד מולי. וכאן מגיע הפסוק :

"ואהבת לרעך - כמוך" (ויקרא י"ט,י"ח) - כמו שאתה אוהב את עצמך, כי אם לא תאהב עצמך איך תאהב אחרים.

וכעת כשחלק ממני אצלו - איך לא אוהב אותו?

הגמרא אומרת שקשה זיווגן כקריעת ים סוף הכוונה בזיווג שני ולא בזיווג ראשון. ומה הכוונה זיווג שני?

זיווג ראשון - 40 יום לפני יצירת הולד, זיווג שני - המציאה בעולם הזה, וזה חלק מהעמל.
הרב אמר לנו שהיחס האמיתי בנוגע למציאת האחד/אחת צריך להיות כזה :
מחד, לראות בזה דבר א-לוקי כאילו אין לנו צורך לעמול בו, ומאידך לעמול על האהבה כאילו אין פה חסד א-לוקי.
במילים אחרות - לא לקבל זוגיות כמובנת מאליה מצד העמל (עבודת המידות), ולקבל אותה כמובנת מאליה מהצד הא-לוקי.

צריך עבודה. 

אנשים מתחתנים על דעת שכל אחד עוזר לשני להשתנות ולתקן את המידות, במטרה להיטיב אחד עם השני. וזה דבר שדורש תרגול, ונתינה.
ואני לא מתייחסת בכלל לכל מי שאומר שאהבה אמיתית נבנית עם השנים, ובהתחלה זה רק התאהבות.
לפי זה, קצת קשה לומר "מה זה להתחתן עם מי שאנחנו אוהבים?"
 

אם הגעת למדרגה כזו שאתה מסוגל להתחתן עם כל אחד בישראל, ומוכן לקבל אותו ולתת מעצמך למענו - אשרייך.
למד אותנו איך מגיעים לזה. 

קצת חפרתי...אבל מקווה שזה עונה לשאלתך.

|רוצה להביא גאולה לעולם אך מסיבות מובנות לא יכולתי להזכיר מי שהביא את המקורות..|

בנישואין צריך הרגשה ידיעה שהשני בחר בי בגלל מי שאני,

ולא בגלל שאני סתם כל אחת.

הגמרא אוסרת על אדם לקדש אישה לפני שרואה אותה- משום אהבת ישראל.

שמה תתגנה בעיניו. 

אפשר היה לומר- מה הבעיה, כמו שאתה אומר, שיעבדו על המידות.

אבל תמיד תמיד- גם בזוגות הכי מושלמים יש עבודה על המידות.

עבודת מידות זה לא קסם,

לא כל דבר עבודת מידות יכולה לפתור, והיא גם לוקחת המון זמן והשקעה ואנרגיה.

אדם שחוזר הביתה ויודע שהוא צריך עבודת מידות על כל רגע של שהייה במחיצת בן\ת זוגו...???

זה לא בית, זה כלא.

יש אנשים שהם לא מתאימים בתכלית. 

מעבר לעבודת מידות בנישואין צריך שיהיה עונג, עונג מהתקשורת, עונג מהקרבה,

עונג מהידיעה הכללית שהוא ולא אחר הינו בן זוגי.

וגם מהצד השני. 

לא הייתי מוכנה להתחתן אם אדם שאומר

:"אין בך משהו מיוחד, את בת ישראל, ואני אוהב אותך כמו כל בת ישראל אחרת"

או :"האופי שלך מנוגד לשלי, יש לנו שאיפות שונות בתכלית,

אנחנו נצטרך עבודת מידות על כל החלטה הכי קטנה בבית,

אבל אני בן ישראל, את בת ישראל, בואי נתחתן"

אדם צריך מקום לביטוי עצמי, ולהיות קשור לאדם הלא נכון זה סבל של ממש.

חנק שאי אפשר לתאר.

בקיצור אם יש לך התלבטות אמיתית- לא להעיז בשום פנים להתחתן מתוך גישה כזאת.

זה לא פר כלפי בן הזוג המיועד, זה לא פר כלפי הילדים שעתידים להיות.

יש די והותר עבודת מידות בכל מערכת נישואין.

צריך לחפש את הכי הכי מתאים. שהבית יהיה מקום של שמחה,

שעבודת המידות תהייה מתוך אהבה אמתית, שמחה והודיה לקב"ה שזה בן זוגי ולא אחר.

כנראה הייתי יכולה לכתוב עוד המון, אבל נראה לי שהנקודה הובנה...

ואני אומרת בכל הרצינות- לחשוב ככה זאת גישה הרסנית.

בעקרון- אפשר להתחתן עם כל אחד..

השאלה היא אם יש לנו הכוחות לזה ואם אנחנו אנשים שיכולים להכיל מורכבויות..

לפי דעתי צריכה להיות פה רמה שהיא מעבר לנורמה באהבת ישראל, ולא כולנו אוחזים בה.

מכירה סיפורים על זה במוחש אך מאנשים בעלי גדולה 

ברמת העקרון אפשר למצוא פה בדיון שתי צדדים (בגדדול..)

1.הריאלי.

2.האידאלי.

הריאלי - הרי במציאות שלנו אי אפשר באמת לאהוב כל אחד.. אני עדיין לא שמה, לכן המחשבה הזאת היא לא נכונה, או שהיא הרסנית כמו שאמרו פה שהיא מבטלת ולא הוגנת כלפי הצד השני. 

ובאמת, יש חילוקי דעות היום בין בני זוג שהם "באותה ההשקפה" ודומים בדרך חיים, אז אם להם יש חילוקי דעות שלפעמים בלתי נתנים לגישור מה יעשו זוג שהם שונים 180? 

האידאלי. מטרה:אהבת  ישראל. "שנראה כל אחד מעלת חברינו" אהבת חינם, בלי פשרות. זה ייקח את כולנו למדרגה אחרת. זה מציאות שהיא שונה בתעלית ממה שאנחנו מכירים.  המציאות הזאת מסוגלת להכיל את כל השונה מאתנו בלי כל בעיה. (דרך אגב, זה גם פוטר את הבעיה של סוגי האהבות למיניהם - אחרי שבחרנו בן זוג עכשיו האהבה שלי אליו תהיה יותר גדולה מאהבת כל אחד בעם ישראל) 

אני כמובן, באמת עם הצד הריאלי.. זה לא הגיוני בעולם שלנו להתחתן עם כל אחד . . . 

אני לא מסוגל להתחתן עם כל אחד, כמו שאני לא מסוגל לאהוב את עם ישראל כמאמר הפסוק.

אני יודע את זה.. 

ואני חושב שהמחשבה על הדבר האמיתי והדבר הנכון, השלם, האידאל.. מוסיף לי בעבודת המידות..אני מוכן יותר לעבודה קשה, כי אני יודע שזה תלוי בי... ולא באיזה זיווג שנתון לנו משמיים ואנחנו רק צריכים להמתין עד שהוא יגיע" 

בס"ד ובהשתדלותנו

אי אפשר להוציא את הקב"ה מהמשוואה הזו - זה זיווג משמיים ועבודה שלנו. (ממש כמו שכתבתי לעיל מצד ימין)

מחד, לראות בזה דבר א-לוקי כאילו אין לנו צורך לעמול בו, ומאידך לעמול על האהבה כאילו אין פה חסד א-לוקי.
במילים אחרות - לא לקבל זוגיות כמובנת מאליה מצד העמל (עבודת המידות), ולקבל אותה כמובנת מאליה מהצד הא-לוקי.

ולפעמים נראה שעיקר העבודה שלנו זה אחרי שמתחתנים. 

אם כי גם לדרך לפני יש הרבה משמעות.

זה מזכיר לי אדם שמטפס על הר, הוא יודע לאן צריך להגיע, אבל עכשיו הוא קצת רחוק, ויש מכשולים - אבל לא זה מה שימנע ממנו מלנסות להגיע ליעד. האידיאל והריאל (לא המטבע, פשוט הצטלצל לי טוב ככה, אבל מובן לא?)

בעצם, גם GPS עושה אותו דבר..

הנכונות הזו לעבוד על המידות בוודאי תעלה אותך על הדרך, ותקרב אותך אל היעד (כמו תמרורים שמכוונים..)

כולי תפילה שמהרה ימציא לך בורא עולם את בת זוגך בשמחה ובקלות ויקויים בך מאמר "מהרה ה' אלוקינו עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.."

ישועות ונחמות!

עבודת מידות היא לא יכולה להיות פיתרון להתאמה בסיסית.

בשום אופן.

בנישואין אהבה לבד בלי בסיס של התאמה לא נותנת משהו ממשי לעבוד איתו.

עבודת מידות זה טוב, אבל לא כל מידה צריך לשנות.

הקרבות נצרכות, אבל מעבר לצד היפה של ההקרבה, יש גם צד כואב, שמקשה מאד אח"כ.

כל אחד מרגיש את ההקרבה שלו, ופחות את של האחר- וזאת עובדה שלא קשורה למידות.

נניח אומן יכול להתחתן עם מישהי שלא מעריכה אומנות בכלל, ואת האומנות שלו בפרט,

אבל תמיד ייחסר לו משהו בנפש.

למה להתחתן עם מישהו שמוכן "להשלים" עם מי שאתה,

כשניתן למצוא מישהו שבוחר בך כי אתה אתה?

החילוק הוא לא בגלל מי שניתן או לא ניתן לאהוב,

אלא בגלל שחיי נישואין דורשים הרבה יותר מאהבה.

אני אוהבת את אח שלי, בחיים לא הייתי מתחתנת עם אדם כזה.

ולהפך, ברגע שאכיר אדם מספיק מתאים, גם אם מעבר לחיבה בסיסית לא תהייה אהבה עדיין,

אוכל בשמחה להתחתן אתו כי יש בסיס משותף מספיק יציב.

אבל אם באמת היה אדם שהגיע למקום של אהבה כלפי השני

אז זה אומר שיהיה לו טוב לחיות איתו עד 120? אהבת בעל ואישה שונה מאהבות אחרות

יש חיבור נשמתי בינהם כמו שכתוב ש40 יום לפני יצירת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני,

אם היתה האהבה הנוצרת מקיום מצוות ואהבת- אהבת ישראל מספיקה כדי להתחתן עם מי שבא וזהו,

למה היה צריך ה' לשבת ושדך שידוכים?

לכל סוג אחר של אהבה. בסך הכל משתמשים באותה מילה אבל יש לה מובנים שונים בדיוק כשם שהמילה רכב יכולה לציין מכונית או אבן ריחיים.

המילה אהבה משמשת אותנו גם בדיון על העדפה של שוקולד (איזה שוקולד אנחנו הכי אוהבים) או אהבת הארץ וכיוצא באלו שימושים שאין לבלבל ביניהם.

אני יכולה לאהוב את הסבא של חברה שלי או את התינוק של השכנה שלי וזה לא עושה אותם למועמדים לנשואין.

לכן הדיון בנושא הזה הוא סתם בזבוז זמן.

ייסורי מצפון, אם הם אוהבים את המשפחה יותר משאר האנשים שהם לא מכירים

ולדעתי, זו בדיוק הבריאות של הנפש! אדם חייב לאהוב את קרוביו יותר מכלל ישראל.

קודם כל אישה, ילדים, הורים, אחים ואח"כ חברים קרובים וכלל ישראל.

ואין עם זה שום בעיה! כך צריך להיות.

וע"כ אמרו עניי עירך קודמים, ומבשרך אל תתעלם.

לכן ברור שאהבה בין איש לאישתו הרבה יותר עצומה מאהבה לכלל ישראל.

השאלה כאן היא: איך בדיוק נוצרת האהבה הזו?

בעיני תרבות המערב היא נוצרת במיידיות ובמהירות, מה שגם נופל מהר מאד.

בעיננו, האהבה האמיתית נוצרת אחרי שנים שנים של עבודה והקרבה.

הקרבה זה מלשון התקרבות. אדם שמקריב מעצמו למען השני, בסוף אוהב אותו יותר.

לכן הורים אוהבים את הילדים יותר ממה שהילדים אוהבים אותם.

א"כ נמצא לפי דבריי שכל אחת יכולה להתחתן עם כל אחד, שיקירבו, ואז יאהבו.

העניין הוא א. שאנחנו לא מלאכים. ומי אמר שיהיה לנו את הכח להקריב כלכך הרבה

למישהו שאנחנו אפ' לא נמשכים אליו, ולא רוצים בקרבתו??

ב. וגם אם כן היינו מסוגלים לכך, עדיין יש כאן קטע יותר מהותי, שגם אם היינו אוהבים

את בת זוגתנו כל כך הרבה, ואין לנו מכנה משותף, א"א לבנות כאן חיים משותפים.

יש כאן 2 שגרים אחד לצד השני, ולא ביחד עם השני. אנחנו רוצים שהשניים יהפכו להיות אחד

נשמה אחת בגופים מחולקים. הגשמה של אידיאל אחד ברור. א"כ יהיה קשה לקחת 2 שיש

להם מנטליות שונה, השקפה שונה, אופי שונה וליצור אחד.

אולי יש כאן התקרבות עצומה אבל אין חיבור.

משל לגוי שינסה להתקרב לה' יתברך, עם כל רצונו ועבדתו, לא יצליח כמעט כלום.

אולי יתקרב אבל לא יתאחד עם ה'. כמו עמ"י שמראש הם כבר מאוחדים עם ה'

כי הם מתאימים לה'. ככה יצר אותנו, שהתורה מתאימה לנו ואנחנו לה.

ולכן ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, כי זה בעצם נשמתנו.

וחסד לאומים חטאת.

(אני יודע שהארכתי בניגוד למנהגי בקודש)

ישועות ונקמות.

בהצלחה לכולנ"ו!!

אך המשכם העלו לי קצת שאלות...

מסכים אתה שכל אחד יכול להתחתן עם כל אחת..

ומה שמונע מהם זה עוד עבודה קשה . שמה לעשות בדור שלנו ה קשה.. 

אבל זה לא בלתי אפשרי!

אם אנחנו לא רוצים בקרבת מישהו זה דבר שניתן לפתור. 

זה דבר שאפשר לעבוד עליו..

אנחנו לא מלאכים ולעולם לא נצליח לעשות שום דבר בשלמות ותמיד יהיו בעיות מעצם היותנו בני אדם..

ברמת האידאל.. זו השאיפה!

כל אדם אפשר ללמוד לאהוב, וכל אהבה היא עבודה,

(וכמובן שמעבודה לא צריך לברוח. להפך...)

כך שבעצם אפשר להתחתן עם כל אדם.

אבל השאלה היא בעצם אם רצונך שהעבודה העיקרית

תהיה האהבה והקשר, (והמשפחה וכו')

או שבזה (באהבה ושאיפות) תמצאו בסיס משותף, ואז האנרגיות המשותפות יוכלו

להתפנות למה שמעבר...

(עמ"י וכד')

וכמובן שהכל ע"ס זה ששני הצדדים רוצים (מאד) לעבוד על עצמם ולהתאמץ.

"כמוך" - כמו לעצמך. צריך לחשוב על האחר וצריך לחשוב גם על עצמך. אם ה"עצמך" לא יכול לחיות עם אדם מסוים, אי אפשר לפגוע בעצמך רק לטובת האחר. כמובן, כמובן, "האלקים עשה את האדם ישר והמה חישבו חשבונות רבים" - אבל אכן, אנחנו כבר לא יכולים להתעלם מחשבונות אלו. הם שם בכל מקרה. המהפכה ה"רומנטית-קומוניסטית" שהצעת מנוגדת בבירור לטבע האדם ולחייו החברתיים.

כי כדי לאהוב את רעך- אתה צריך קורדם כל לאהוב את עצמך באמת.

כאשר אדם אוהב את עצמו באמת- הוא מאוד מודע לעצמו,

ואז 

כיוון שהוא מכיר את עצמו טוב, הוא יידע מה מתאים לו יותר טוב,

אם איזה אדם יווצר חיבור שבאמת הוא יוכל להשפיע לו טוב כמו על עצמו.

זה יצא קצת מסובך,

מקווה שמשו מזה הובן

1. כדי שתהיה זוגיות טובה לאורך שנים- צריך משיכה גופנית. וזה לא דבר שקורה עם כל אחד מהמין השני, וגם לא צריך לקרות.. כך שבאידאל אדם צריך להתחתן רק עם בנזוג שהוא נמשך אליו גופנית- מה שמוריד חלק רציני מ"כולם"

2. אדם צריך להתחתן עם מי שמתאים לו- כי יש פערים שכמה שנעבוד על המידות- זה לא יעזור. (אם כי אני מאמינה שעל רוב הפערים כן ניתן להתגבר- בתנאי שיש אהבה טובה ומוכנות משני הצדדים לתקשורת בריאה ודיון פתוח וכן) אחרת הזוג יהיה עסוק רק בלבנות את הזוגיות הבסיסית ולא בבנית הבית עצמו. (ומה, הם יחכו עד שיסיימו לריב כל היום ורק אז יביאו ילדים? או שהם יביאו ילדים למציאות שבה אבא ואמא עובדים על עצמם לריב פחות- אבל בפןעל יש כל הזמן חיכוכים, התנגשויות וחוסר הסכמה? שלא לדבר על זה שפערים יכולים להביא לבוז וזילזול- שזה גורם מס' 1 להתפרקות זוגיות)

3. ישנן רמות באהבה. אני יכולה לאהוב את כולם- אבל יש כאלה שאוהב יותר. עדיף למשפחה תקינה שבין ההורים תהיה אהבה חזקה מסתם אהבה של שני יהודים.

בהנחה שאנחנו שואפים להתחתן בין השאר כדי להביא ילדים ולהקים משפחה ולא רק זוגיות- אנחנו צריכים שהזוגיות תהיה חזקה וטובה מההתחלה. שלא נצטרך קודם לבנות את עצמנו כזוג ורק אז לחשוב על להכניס עוד נתון למשוואה שכן, יכול גם לערער אותה. (הריון, לידה וילד יכולים להיות מקפצה אדירה לזוגיות, ויכולים כנגד זה גם להרוס מאד אם לא עובדים נכון בתקופה הזו) ומאידך- גם התמודדות עם ציפיה לילד זה אתגר שיכול לבנות או חלילה להרוס. 

כך שהמטרה באידאל- למצוא את האדם שאיתו הזוגיות מההתחלה תהיה הכי שלמה ויציבה. ואז מתוך זה לעבוד על המידות ולהתקדם. (ותאמין לי שגם בזוגיות הכי מהממת ויפה ושלמה- יש ים של דברים כדי למלא את כל החיים עד 120 בעבודה..)

האידאל הוא לא להתחתן, האידאל הוא להשאר נשוי אח"כ, ולהקים משפחה בריאה- אבאמא אוהבים ובעז"ה גם ילדים בריאים שגדלו במקום בריא.

כי לחיות באותו בית בלי להרוג אחד ת'שני- כן אפשר עם כל שני אנשים שמוכנים לעבוד על עצמם ולהקריב למען המטרה.

אבל לא מאמינה שזה האידאל...

עד שאתה נשוי תחפש את המועמד הכי טוב בשבילך

ולו רק בשביל לעבור תקופת אירוסין שפויה שאתה לא כל רגע רוצה לברוח

אחרי שהתחתנת דע לך שאפשר להתחתן עם כל אחד הווי אומר - תעשה מה שאתה יכול כדי להסתדר

איך זה יכול להיות שאני עדיין לא מספיק מוכן לקשר אמיתי עם בן המין השני, ומצד שני - לפעמים אני יודע על הקשר הזה הרבה יותר מאנשים שכבר יוצאים בפועל. או לפחות כאלה שמגיבים פה בלי לציין אחרת.

אף אחד פה לא חשב על זה שיש סוגים שונים של אהבה? אם ניקח את הכיוון שלך ונמשיך אותו, יוצא מזה לא רק שכל אחת יכולה להיות אשתי. אם אני אמור לאהוב כל יהודייה באופן שאוכל לראות אותה כאשתי, אז אני אמור להסתכל על כולן בפוטנציאל שתהיינה אישתי. וזה כולל גם אשת איש. הרי ברור שלא נכון לאהוב אשת איש באופן שבו היא תוכל להיות אישתי, זה אסור לגמרי ועלול להשמיד את כל התא המשפחתי.

יש סוגים שונים של אהבה. אינה דומה אהבת החבר שלי לאהבת האח שלי. אינה דומה אהבת אחותי לאהבת אישתי.

ובאותו אופן, אינה דומה אהבת אישתי לאהבת אישה סתמית מישראל.

זה נראה לי פשוט.

אני מצטט מהרב אבינר - 

אני אנסה לסמן את המשפטים העקריים למי שאין זמן לקרוא את הכל. 

אני מקוה שאני לא מוציא דברים מהקשרם, ובאמת מביא לכם את העקרון שהרב מנסה להעביר.. (בכל מקרה, עדיף שתקראו הכל!)

"..אמנם, האדם המאוהב אינו מאמין שהוא נתון ברגש בר חלוף, כיוון שהוא מאוהב, הוא שבוי עד מוות באהבתו. אהבה זו היא אהבה אגואיסטית ומכונה אהבה אסטטית. שאיננה יכולה להחזיק מעמד, ואהבה זו חייבת להשען על על בסיס של החלפה, יש להחליף את האובייקט האהוב, כיוון שהאהבה היא בשביל לחוות התאהבות ולא לאדם השני, וכאשר החוייה פגה יש לשנות, אדם המחפש חויה שכזו, בורח מן הנישואים, הוא לא מסוגל להתחתן. כיוון שיש לו טעות במושג האהבה. כל עוד הוא מאוהב במצב ולא בנערה,, הוא יברח מאחריות בחיי היום יום. זאת ועוד אדם צריך לדעת שכשהוא אוהב את אשתו פחות ממה שהוא עצמו, הוא בעצם משתמש בשני לצרכיו, נעים לו לדעת שיש לו מישהו המחובר לו, תלוי בו, או מגן עליו. במצב חריג וחולני תכונה זו מכונה סדיזם, כלומר התענגות והתחברות מתוך הנמכת השני.

מצב חריג נוסך הוא ביטול העצמי כלפי השני, האחד אינו מכיר בערך עצמו, כל כולו  נתון לשני, הוא מוכן לעשות למענו הכל. הוא בעצם הופך את השני לאלילו, ובאורח חולני יש באהבה זו מן המזוכיזם. 

האוהב האמיתי זה אדם שאוהב את כל האנושות ובטבעו הוא אוהב , בתורה הקדושה אין כל הבחנה בין אנשים אהובים לשאינם אהובים, יש הבחנה בין אוהבים לשאינם אוהבים. ישנם אנשים המכילים כוחם בחיפוש אחר האישה שתתאים לכל תנאיהם המדוייקים, הם אינם מפסיקים לחפש לשוא, יש להבין, שהבעיה איננה האישה, אלא האדם עצמו, הוא צריך ללמוד להיות אדם האוהב כל אדם "ואהבת לרעך כמוך" והאהבה הגדולה ביותר צריכה להיות מופנית אל הקרובים איתם האדם חי. מי שאינו יוצא מתוך נקודת מוצא זו של תכונת האהבה הכללית, ובכל זאת מתאהב בבן זוג, סימן שגם האהבה זו אינה אהבה, אלא חויה סימביוזית אנכית, תחושה של נועם לחיות עם אדם ותו לא. והצעתנו היא לפני שהוא מחפש נפש אהובה, אדם צריך לחפש לאהוב. אדם צריך ללמד את עצמו לאהוב אנשים, גם אם אינם מושלמים, זהו ערך המחייב אדם להסתכל על השני בעין טובה, לראות את הטוב שבו ולמחוק את השנאה מלבו. 

לכאורה רוקנו את המושג של אהבה מן הצד התענוגי האסטטי ומלאנו אותו בתוכן מוסרי, אך זו הדרך לבניית הנישואים, מדובר בעניין מוסרי וטוב, האדם הטוב הוא אדם אוהב. האדם שכל עניינו אהבה אסטטית בורח מהחיים. הוא ניזון מדמיונות כוזבים. הוא חי מדמיונות המשלים אותו, שהוא יונק חיים, כאשר באמת הוא מחוץ לחיים האמיתיים. אדרבא, הנישואים הם חיי יום יום שאינם מסלקים את היופי של האהבה, אלא מגבירים אותה, אם אדם יורד לעומק המושג אהבה, כפי שאנו מבינים אותה, וכפי שהבינו אותה כמה אדירי הדעת בגויים, הוא חי יותר מכל אדם אחר. הפילוסופים שהבינו אהבה אהבה זו כינו אותה אהבה אפלטונית. ויש מגדולי ישראל המסבירים שאהבה זו קשורה לנצח, אדם ואשתו אוהבים האוהבים זה לזו, על ידי קישורם הם חווים את הנצח, בכך שאדם מתחתן הוא נעשה נצחי, מי שחוה את האהבה הרומנטית, הרגיש באותם רגעים תודעה של נצח, ברגעים אלא הוא מרגיש שאינו בעולם הזה ומציאות, אלא הוא דואה בעולמות עליונים, הוא מתחבר לדבר שמעבר לצמצומים הקטנים, מעבר לעולם החומרי, ולא נחטא לאמת אם נאמר שאדם שלא אוהב את אשתו גם לא יגיע לאהבה בורא עולם. האדם הנשוי צריך לעבוד רבות על מידותיו ולסלק מתוכו את השנאה, ולשם כל יש להיות חמושים בגבורה המלחמה נגד שגרת החיים, שהיא אוהב מסוכן בזוגיות , חויית ההתאהבות היא חשובה מאוד וצריך כל הזמן לעמול,לטרוח, ולהחדירה לחיי היום יום, ולא לתת לאהבה זו לגווע ולהתקלקל, ולשם כך צריכה להיות בו תכונה של אוהב, אוהב כל אדם! ובאופן זה האהבה ההתחלתית של הנישואין הופכת ונעשית לבנין של נצח."

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.