אנחנו מצווים לאהוב את כולם!

זה אומר שאנחנו מסוגלים לאהוב את כולם..

רוב האנשים מאמינים שמתחתנים אז אוהבים או שמתחתנים מאהבה..(לאקריטי כרגע)

אם זה ככה, אנחנו לא צריכים לחפש באמת בן זוג..

צריך פשוט להסכים עם מה שבא..

הובנתי?

אז למה לעשות לעצמך עבודה קשה?

א. תהייה: האם המשמעות של "ואהבת לרעך כמוך" היא באמת שחייבים בפשטות לאהוב כל אחד באותה מידה כמו את עצמך?

ב. גם אם התשובה ל-א' היא כן,

אי אפשר לקבוע מה המציאות לפי מה שהמציאות צריכה להיות.

לא אחליט שאני מסוגלת לאהוב כל אחד כי צריך שאוהב כל אחד, וממילא לא אתנהג בהתאם להחלטה כזו.

ב. אני כרגע משתדל לדבר באופן רעיוני..

האם זאת שאיפה ?

אפילו בהקשר של השאלה הראשונה (א') האפ זאת שאיפה שנאהב כל אחד?

ב"ה

אפשר להתחתן עם כל אחד. תמיד צריך למצוא איזון.

ויש עוד נתון: בני אדם מתפתחים כל הזמן.

ולכן, יש תנאי חשוב לחתונה, שמוכנים לקבל את האדם שאיתו מתחתנים.

כדאי שאהבה תהיה תנאי לחתונה. אדם שנהיה מוכנים לחיות איתו גם אם יהיה קשה.

ולא קשור ל"ראוי" לאהבה, אלא התאמה לחיים של שותפות,

לגדל ילדים ביחד, תקשורת טובה וזורמת, יעדים משותפים, ערכים משותפים...

מאד קל לאהוב- באמת.

חיי נישואין דורשים הרבה יותר מאהבה

אם זה היה כ"כ קל.. המטרוניתא שהתווכחה עם ר' יוחנן היתה מצליחה בניסוי של ה400 עבדים ושפחות ששידכה ביניהם בין לילה...

לק"י

וחוץ מזה, כדי להתחתן צריך עוד דברים חוץ מאהבה..

כמו התאמה, שאיפות דומות וכדו'.

יש לי חברות שאני באמת אוהבת, אבל לא הייתי רוצה להתחתן איתן (לו הן היו גברים כמובן ).

הכל תלוי בכמה אנחנו נהיה מוכנים לעבוד עם מה שקיבלנו...

אתם ברמת העקרון מסכימים עם ההנחה הזאת שכל אחד יכול

אממה, זה קשה ואנחנו מעדיפים ללכת על הדרך הקלה?

לק"י

ניתן לך דוגמא- יש לי בעבודה חברה לא דתיה, מותק, מקסימה, עם מידות טובות, אני באמת אוהבת אותה.

אבל מה, גם אם היא הייתה גבר- לא הייתי רוצה להתחתן איתה, כי היא לא דתיה.

חוץ מזה, שקשר לא מתחיל מאהבה (בדר"כ) אלא מבסיס משותף כלשהו, והאהבה נבנית עם הזמן.

אז לא הייתי בונה על אהבה פורחת.

ועוד משו- נכון שיש מצווה לאהוב את כולם, אבל במציאות זה לא בהכרח ככה..

לא היית רוצה.. אבל היית יכולה..

נכון,זה דורש המון עבודה.. והמון קבלת הצד השני.. אבל אם שני הצדדים מוכנים לעבוד..

זה אפשרי!

לק"י

אם ככה, אז פשוט נתחתן ונזרום עם המציאות..

גם נתחתן עם הבא שיעבור מולי ברחוב, גם אם לא נאהב אותו.

אבל אם אני רוצה, שהבית שלי יראה כך וכך אני צריכה מישו מתאים עם שאיפות דומות.

מתנצלת על הציניות, אבל זה פשוט דורש..

היא מאוד לא נכונה בעיניי.

אמנם צריך לאהוב כל אחד, האהבה הזאת באה לידי ביטוי במציאת הטוב שבכל אדם.

אבל בשביל להתחתן עם מישהו אני לא יכולה לפגוש בחור ולחפש בו רק את הטוב,

הרי זה מישהו שאני אמורה לחיות אתו כל חיי ואני צריכה לשים לב לעוד דברים בו ומתוך זה לבחור בבחור המתאים..

מה גם שאהבה זה לא הדבר היחיד שעימו מקימים בית אבל זה כבר נושא בפני עצמו

אי אפשר למצוא טוב בכל אחד...!

אבל לא כל אדם הוא טלית שכולה תכלת!

למשל, לגנוב זה דבר רע אבל מצד שני אותו אדם גם מכבד את הוריו ואפשר למצוא בו את הטוב הזה- אבל להתחתן איתו?..

לזה התכוונתי, בכל אדם עלינו למצוא את הנקודה החיובית שבו.

אבל מזה ועד להתחתן אתו.

וזה מה שאני מנסה להגיד!

לא לזה התכוונתי.

כי בשביל להתחתן עם מישהו צריך יותר מכמה דברים חשובים עבורך.

וגם כמו שכבר אמרתי ואמרו לפניי, לא הכל מסתכם באהבה..

עבודת המידות!! עבודה קשה ומרירה..

אך בהחלט אפשרית עם כל בן זוג!

אין ערך לאהבה שווה לכל סוגי האנשים.

"קדוש קדוש קדוש ה' צבא-ות", ה', אנחנו אוהבים אותך יותר מכל...

"הרי את מקודשת לי בטבעת זו", אני אוהב אותך יותר מזו שרוכבת על אופניה, ויותר מכל הנשים הכי יפות שקיימות...

"וקידשתנו במצוותך", המצוות גם זוכות לאהבה מעדיפה כלשהיא, למקום נשגב מסוים, אצל ישראל.

"את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק"...

מן הסתם אינך אם לילד, כמדומני כל אחת כזו יודעת שבנה זוכה לאהבה נוספת ועוצמתית יותר מלכל ילד אחר עלי אדמות, טוב ככל שיהיה.

לסיכום, טשטוש העמדות, והבאת העולם למעמד של שוויון, (גם באהבה, אלא מה) רק יביא להרס ולשנאה אחת גדולה, ללא אהבה אמיתית אחת כנה ונכונה. (קחי לדוג', את רוסיה הקומוניסטית, שהביאה מחד לשיוויון, ומאידך להרג, שהרי מי שלא פועל כך, סופו למוות. כלומר, הדרך היחידה לכפות על אנשים להתנהג אותו הדבר, לאכול, ולאהוב, היא הדיקטטורה הפושעת וההורגת.

מקווה שהבנת, להרבה תפני לניק "מוטיז" ,ובקשי את המאמר של ד"ר זאב מגן)

מסכים מאוד...

אבל אהבה בין איש לאשה צריכה להיות שוה בנתוני הפתיחה.. וכמובן לא אחרי שהתחתנו , כי אי אפשר לאהוב את כולן..

אני מדבר (ודרך אגב אני בן, אם דברת אליי (קחי לדוג' את רוסיה...) ) על לפני החתונה.. אנחנו מסוגלים ליצור קשר של אהבה בין איש לאישה בין כל איש ואישה אפשריים..

דווקא מה שמיוחד לאהבה שהיא אינסופית במהותה, 

מה שאומר שאני יכול לאהוב את הילד שלי יותר מכל ילד אחר בעולם

וגם את הילד השני שלי אני יאהב יותר מכל אחד אחר בעולם. וזה לא סותר כי האהבה היא אינסופית. 

אני לא אוהב את כולם בשווה, אלא אני אוהב כל אחד באופן מיוחד ואינסופי. 

איפה הסתירה?

בס"ד ובהשתדלותי

אנחנו מתחתנים עם מי שרוצה אותנו ואנחנו רוצים אותו. לכן, אם אין רצון - אין יכולת לעשות את הדבר.

עוד דבר, אנו מתחתנים עם האדם שהקב"ה מזמן לנו כדי להתפתח איתו, ולא עם כל אחד היינו מתפתחים כמו שצריך.

אנחנו מתחתנים עם מי שאנחנו רוצים? אז נרצה להתחתן עם כל אחד.. (קצת קטנוני, אבל אני מקוה שהובנתי)

הקב"ה מזמן לנו? 

מניין לנו מה הוא מזמן.?

אין לנו איזה אליעזר שיגיד לנו מה כן ומה לא..

אנחנו צריכים להסתמך על... אממ.. על... 

אין לנו על מה להסתמך חוץ ממה שאנחנו מדמיינים לעצמינו..

בס"ד ובהשתדלותי

אם אדם מסויים דוחה אותך מסיבה מסויימת, תוכל לשלוט בזה? תרצה לחיות איתו?

היתרון של המגיב האחרון הוא היכולת להבין לאן נושבת הרוח ומה באמת רצה השואל לשאול...

אז לפני הכל, יש אמת בדברייך. ונראה שאין עוררין על כך שחיי נישואין דורשים הרבה עמל.

האם אפשר להתחתן עם כל אחד? האם כל אדם הוא ראוי ?

כנראה שהתשובה על זה לא תהיה חד משמעית. יש שיאמרו לא -  כי יש אנשים שונים בעולם (אלו שלא מבינים את כל השדכנים המסתפקים בהגדרה דוגמת : "הוא דוס והיא דוסית - הם מתאימים", ולא סתם זה מתסכל הרבה - כי זה לא נכון, יש הרבה מעבר...|אמרו את זה קודם לפני...זה לא משנה...|), ויש חשבונות שמיים , ולכל אחד בתקופות שונות בחייו כנראה היה ראוי מישהו אחר לפי דרגתו..
ויש שיאמרו כן - כי אנו מצווים לאהוב כל אחד...

שאלה - האם הצלחת להגיע לרמה שאתה אוהב את כל אחד מישראל בשווה?

אני אומרת את זה כל יום, אבל עדיין ארוכה הדרך.
רועים גדולים בעם ישראל יכלו לזאת, כי הם כללו את כל ישראל בתוכם. משה רבנו ודוד המלך

(ומחילה אם השמטתי מישהו אינני יודעת עליו)
ומה סודם? לענ"ד, הנתינה. 
את השאלה הזו העלה הרב דסלר במכתב מאליהו, מה קודם למה, ואם אינני טועה - אהבה תולדת הנתינה.
הצלחת לתת ברמה הזאת לכל אחד מעם ישראל ? אשרייך, קנית את מידת אהבת כל אחד מישראל.

אבל - דרך העולם היא שעוד טרם אנו מצליחים להגיע למעגל מספיק רחב הכולל את כל עם ישראל, אנחנו מתחילים במעגלים יותר פנימיים, משפחה וזוגיות. משם זה מתחיל להתרחב. אי אפשר טכנית לתת לכל אחד ואחד מעם ישראל.

לכן, זה קצת בלתי אפשרי לצפות שאדם יתחתן עם כל אחד מישראל, במיוחד אם עדיין ישנם חילוקים שונים בהשקפות עולם, הנהגות וכו'. אם יש לך חילוקים עימו - תן לו, אל תנסה לשנות אותו, תבין אותו. תאהב אותו. (הגעת למצב שאין חילוקים?>>)
כשאין חילוקים - אין בעיה להתחתן עימו. 

מבין - כשנאהב באמת כל אחד, השוני לא יפריע לנו.

איך נאהב באמת?
כאן אני מגיעה לשלב שאני מסכימה איתך : כמו שאמרת - זה הרבה עבודת המידות, והעבודה הזו היא לקחת חלק מעצמי ולשנות מרצוני למען מישהו אחר. במילים אחרות - נתינה.
כשזה קורה, זה סימן שחלק ממני הפך להיות בלתי נפרד מזה שעומד מולי. וכאן מגיע הפסוק :

"ואהבת לרעך - כמוך" (ויקרא י"ט,י"ח) - כמו שאתה אוהב את עצמך, כי אם לא תאהב עצמך איך תאהב אחרים.

וכעת כשחלק ממני אצלו - איך לא אוהב אותו?

הגמרא אומרת שקשה זיווגן כקריעת ים סוף הכוונה בזיווג שני ולא בזיווג ראשון. ומה הכוונה זיווג שני?

זיווג ראשון - 40 יום לפני יצירת הולד, זיווג שני - המציאה בעולם הזה, וזה חלק מהעמל.
הרב אמר לנו שהיחס האמיתי בנוגע למציאת האחד/אחת צריך להיות כזה :
מחד, לראות בזה דבר א-לוקי כאילו אין לנו צורך לעמול בו, ומאידך לעמול על האהבה כאילו אין פה חסד א-לוקי.
במילים אחרות - לא לקבל זוגיות כמובנת מאליה מצד העמל (עבודת המידות), ולקבל אותה כמובנת מאליה מהצד הא-לוקי.

צריך עבודה. 

אנשים מתחתנים על דעת שכל אחד עוזר לשני להשתנות ולתקן את המידות, במטרה להיטיב אחד עם השני. וזה דבר שדורש תרגול, ונתינה.
ואני לא מתייחסת בכלל לכל מי שאומר שאהבה אמיתית נבנית עם השנים, ובהתחלה זה רק התאהבות.
לפי זה, קצת קשה לומר "מה זה להתחתן עם מי שאנחנו אוהבים?"
 

אם הגעת למדרגה כזו שאתה מסוגל להתחתן עם כל אחד בישראל, ומוכן לקבל אותו ולתת מעצמך למענו - אשרייך.
למד אותנו איך מגיעים לזה. 

קצת חפרתי...אבל מקווה שזה עונה לשאלתך.

|רוצה להביא גאולה לעולם אך מסיבות מובנות לא יכולתי להזכיר מי שהביא את המקורות..|

בנישואין צריך הרגשה ידיעה שהשני בחר בי בגלל מי שאני,

ולא בגלל שאני סתם כל אחת.

הגמרא אוסרת על אדם לקדש אישה לפני שרואה אותה- משום אהבת ישראל.

שמה תתגנה בעיניו. 

אפשר היה לומר- מה הבעיה, כמו שאתה אומר, שיעבדו על המידות.

אבל תמיד תמיד- גם בזוגות הכי מושלמים יש עבודה על המידות.

עבודת מידות זה לא קסם,

לא כל דבר עבודת מידות יכולה לפתור, והיא גם לוקחת המון זמן והשקעה ואנרגיה.

אדם שחוזר הביתה ויודע שהוא צריך עבודת מידות על כל רגע של שהייה במחיצת בן\ת זוגו...???

זה לא בית, זה כלא.

יש אנשים שהם לא מתאימים בתכלית. 

מעבר לעבודת מידות בנישואין צריך שיהיה עונג, עונג מהתקשורת, עונג מהקרבה,

עונג מהידיעה הכללית שהוא ולא אחר הינו בן זוגי.

וגם מהצד השני. 

לא הייתי מוכנה להתחתן אם אדם שאומר

:"אין בך משהו מיוחד, את בת ישראל, ואני אוהב אותך כמו כל בת ישראל אחרת"

או :"האופי שלך מנוגד לשלי, יש לנו שאיפות שונות בתכלית,

אנחנו נצטרך עבודת מידות על כל החלטה הכי קטנה בבית,

אבל אני בן ישראל, את בת ישראל, בואי נתחתן"

אדם צריך מקום לביטוי עצמי, ולהיות קשור לאדם הלא נכון זה סבל של ממש.

חנק שאי אפשר לתאר.

בקיצור אם יש לך התלבטות אמיתית- לא להעיז בשום פנים להתחתן מתוך גישה כזאת.

זה לא פר כלפי בן הזוג המיועד, זה לא פר כלפי הילדים שעתידים להיות.

יש די והותר עבודת מידות בכל מערכת נישואין.

צריך לחפש את הכי הכי מתאים. שהבית יהיה מקום של שמחה,

שעבודת המידות תהייה מתוך אהבה אמתית, שמחה והודיה לקב"ה שזה בן זוגי ולא אחר.

כנראה הייתי יכולה לכתוב עוד המון, אבל נראה לי שהנקודה הובנה...

ואני אומרת בכל הרצינות- לחשוב ככה זאת גישה הרסנית.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בס"ד ובהשתדלותנו

אי אפשר להוציא את הקב"ה מהמשוואה הזו - זה זיווג משמיים ועבודה שלנו. (ממש כמו שכתבתי לעיל מצד ימין)

מחד, לראות בזה דבר א-לוקי כאילו אין לנו צורך לעמול בו, ומאידך לעמול על האהבה כאילו אין פה חסד א-לוקי.
במילים אחרות - לא לקבל זוגיות כמובנת מאליה מצד העמל (עבודת המידות), ולקבל אותה כמובנת מאליה מהצד הא-לוקי.

ולפעמים נראה שעיקר העבודה שלנו זה אחרי שמתחתנים. 

אם כי גם לדרך לפני יש הרבה משמעות.

זה מזכיר לי אדם שמטפס על הר, הוא יודע לאן צריך להגיע, אבל עכשיו הוא קצת רחוק, ויש מכשולים - אבל לא זה מה שימנע ממנו מלנסות להגיע ליעד. האידיאל והריאל (לא המטבע, פשוט הצטלצל לי טוב ככה, אבל מובן לא?)

בעצם, גם GPS עושה אותו דבר..

הנכונות הזו לעבוד על המידות בוודאי תעלה אותך על הדרך, ותקרב אותך אל היעד (כמו תמרורים שמכוונים..)

כולי תפילה שמהרה ימציא לך בורא עולם את בת זוגך בשמחה ובקלות ויקויים בך מאמר "מהרה ה' אלוקינו עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.."

ישועות ונחמות!

עבודת מידות היא לא יכולה להיות פיתרון להתאמה בסיסית.

בשום אופן.

בנישואין אהבה לבד בלי בסיס של התאמה לא נותנת משהו ממשי לעבוד איתו.

עבודת מידות זה טוב, אבל לא כל מידה צריך לשנות.

הקרבות נצרכות, אבל מעבר לצד היפה של ההקרבה, יש גם צד כואב, שמקשה מאד אח"כ.

כל אחד מרגיש את ההקרבה שלו, ופחות את של האחר- וזאת עובדה שלא קשורה למידות.

נניח אומן יכול להתחתן עם מישהי שלא מעריכה אומנות בכלל, ואת האומנות שלו בפרט,

אבל תמיד ייחסר לו משהו בנפש.

למה להתחתן עם מישהו שמוכן "להשלים" עם מי שאתה,

כשניתן למצוא מישהו שבוחר בך כי אתה אתה?

החילוק הוא לא בגלל מי שניתן או לא ניתן לאהוב,

אלא בגלל שחיי נישואין דורשים הרבה יותר מאהבה.

אני אוהבת את אח שלי, בחיים לא הייתי מתחתנת עם אדם כזה.

ולהפך, ברגע שאכיר אדם מספיק מתאים, גם אם מעבר לחיבה בסיסית לא תהייה אהבה עדיין,

אוכל בשמחה להתחתן אתו כי יש בסיס משותף מספיק יציב.

אבל אם באמת היה אדם שהגיע למקום של אהבה כלפי השני

אז זה אומר שיהיה לו טוב לחיות איתו עד 120? אהבת בעל ואישה שונה מאהבות אחרות

יש חיבור נשמתי בינהם כמו שכתוב ש40 יום לפני יצירת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני,

אם היתה האהבה הנוצרת מקיום מצוות ואהבת- אהבת ישראל מספיקה כדי להתחתן עם מי שבא וזהו,

למה היה צריך ה' לשבת ושדך שידוכים?

לכל סוג אחר של אהבה. בסך הכל משתמשים באותה מילה אבל יש לה מובנים שונים בדיוק כשם שהמילה רכב יכולה לציין מכונית או אבן ריחיים.

המילה אהבה משמשת אותנו גם בדיון על העדפה של שוקולד (איזה שוקולד אנחנו הכי אוהבים) או אהבת הארץ וכיוצא באלו שימושים שאין לבלבל ביניהם.

אני יכולה לאהוב את הסבא של חברה שלי או את התינוק של השכנה שלי וזה לא עושה אותם למועמדים לנשואין.

לכן הדיון בנושא הזה הוא סתם בזבוז זמן.

ייסורי מצפון, אם הם אוהבים את המשפחה יותר משאר האנשים שהם לא מכירים

ולדעתי, זו בדיוק הבריאות של הנפש! אדם חייב לאהוב את קרוביו יותר מכלל ישראל.

קודם כל אישה, ילדים, הורים, אחים ואח"כ חברים קרובים וכלל ישראל.

ואין עם זה שום בעיה! כך צריך להיות.

וע"כ אמרו עניי עירך קודמים, ומבשרך אל תתעלם.

לכן ברור שאהבה בין איש לאישתו הרבה יותר עצומה מאהבה לכלל ישראל.

השאלה כאן היא: איך בדיוק נוצרת האהבה הזו?

בעיני תרבות המערב היא נוצרת במיידיות ובמהירות, מה שגם נופל מהר מאד.

בעיננו, האהבה האמיתית נוצרת אחרי שנים שנים של עבודה והקרבה.

הקרבה זה מלשון התקרבות. אדם שמקריב מעצמו למען השני, בסוף אוהב אותו יותר.

לכן הורים אוהבים את הילדים יותר ממה שהילדים אוהבים אותם.

א"כ נמצא לפי דבריי שכל אחת יכולה להתחתן עם כל אחד, שיקירבו, ואז יאהבו.

העניין הוא א. שאנחנו לא מלאכים. ומי אמר שיהיה לנו את הכח להקריב כלכך הרבה

למישהו שאנחנו אפ' לא נמשכים אליו, ולא רוצים בקרבתו??

ב. וגם אם כן היינו מסוגלים לכך, עדיין יש כאן קטע יותר מהותי, שגם אם היינו אוהבים

את בת זוגתנו כל כך הרבה, ואין לנו מכנה משותף, א"א לבנות כאן חיים משותפים.

יש כאן 2 שגרים אחד לצד השני, ולא ביחד עם השני. אנחנו רוצים שהשניים יהפכו להיות אחד

נשמה אחת בגופים מחולקים. הגשמה של אידיאל אחד ברור. א"כ יהיה קשה לקחת 2 שיש

להם מנטליות שונה, השקפה שונה, אופי שונה וליצור אחד.

אולי יש כאן התקרבות עצומה אבל אין חיבור.

משל לגוי שינסה להתקרב לה' יתברך, עם כל רצונו ועבדתו, לא יצליח כמעט כלום.

אולי יתקרב אבל לא יתאחד עם ה'. כמו עמ"י שמראש הם כבר מאוחדים עם ה'

כי הם מתאימים לה'. ככה יצר אותנו, שהתורה מתאימה לנו ואנחנו לה.

ולכן ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, כי זה בעצם נשמתנו.

וחסד לאומים חטאת.

(אני יודע שהארכתי בניגוד למנהגי בקודש)

ישועות ונקמות.

בהצלחה לכולנ"ו!!

אך המשכם העלו לי קצת שאלות...

מסכים אתה שכל אחד יכול להתחתן עם כל אחת..

ומה שמונע מהם זה עוד עבודה קשה . שמה לעשות בדור שלנו ה קשה.. 

אבל זה לא בלתי אפשרי!

אם אנחנו לא רוצים בקרבת מישהו זה דבר שניתן לפתור. 

זה דבר שאפשר לעבוד עליו..

אנחנו לא מלאכים ולעולם לא נצליח לעשות שום דבר בשלמות ותמיד יהיו בעיות מעצם היותנו בני אדם..

ברמת האידאל.. זו השאיפה!

כל אדם אפשר ללמוד לאהוב, וכל אהבה היא עבודה,

(וכמובן שמעבודה לא צריך לברוח. להפך...)

כך שבעצם אפשר להתחתן עם כל אדם.

אבל השאלה היא בעצם אם רצונך שהעבודה העיקרית

תהיה האהבה והקשר, (והמשפחה וכו')

או שבזה (באהבה ושאיפות) תמצאו בסיס משותף, ואז האנרגיות המשותפות יוכלו

להתפנות למה שמעבר...

(עמ"י וכד')

וכמובן שהכל ע"ס זה ששני הצדדים רוצים (מאד) לעבוד על עצמם ולהתאמץ.

"כמוך" - כמו לעצמך. צריך לחשוב על האחר וצריך לחשוב גם על עצמך. אם ה"עצמך" לא יכול לחיות עם אדם מסוים, אי אפשר לפגוע בעצמך רק לטובת האחר. כמובן, כמובן, "האלקים עשה את האדם ישר והמה חישבו חשבונות רבים" - אבל אכן, אנחנו כבר לא יכולים להתעלם מחשבונות אלו. הם שם בכל מקרה. המהפכה ה"רומנטית-קומוניסטית" שהצעת מנוגדת בבירור לטבע האדם ולחייו החברתיים.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

1. כדי שתהיה זוגיות טובה לאורך שנים- צריך משיכה גופנית. וזה לא דבר שקורה עם כל אחד מהמין השני, וגם לא צריך לקרות.. כך שבאידאל אדם צריך להתחתן רק עם בנזוג שהוא נמשך אליו גופנית- מה שמוריד חלק רציני מ"כולם"

2. אדם צריך להתחתן עם מי שמתאים לו- כי יש פערים שכמה שנעבוד על המידות- זה לא יעזור. (אם כי אני מאמינה שעל רוב הפערים כן ניתן להתגבר- בתנאי שיש אהבה טובה ומוכנות משני הצדדים לתקשורת בריאה ודיון פתוח וכן) אחרת הזוג יהיה עסוק רק בלבנות את הזוגיות הבסיסית ולא בבנית הבית עצמו. (ומה, הם יחכו עד שיסיימו לריב כל היום ורק אז יביאו ילדים? או שהם יביאו ילדים למציאות שבה אבא ואמא עובדים על עצמם לריב פחות- אבל בפןעל יש כל הזמן חיכוכים, התנגשויות וחוסר הסכמה? שלא לדבר על זה שפערים יכולים להביא לבוז וזילזול- שזה גורם מס' 1 להתפרקות זוגיות)

3. ישנן רמות באהבה. אני יכולה לאהוב את כולם- אבל יש כאלה שאוהב יותר. עדיף למשפחה תקינה שבין ההורים תהיה אהבה חזקה מסתם אהבה של שני יהודים.

בהנחה שאנחנו שואפים להתחתן בין השאר כדי להביא ילדים ולהקים משפחה ולא רק זוגיות- אנחנו צריכים שהזוגיות תהיה חזקה וטובה מההתחלה. שלא נצטרך קודם לבנות את עצמנו כזוג ורק אז לחשוב על להכניס עוד נתון למשוואה שכן, יכול גם לערער אותה. (הריון, לידה וילד יכולים להיות מקפצה אדירה לזוגיות, ויכולים כנגד זה גם להרוס מאד אם לא עובדים נכון בתקופה הזו) ומאידך- גם התמודדות עם ציפיה לילד זה אתגר שיכול לבנות או חלילה להרוס. 

כך שהמטרה באידאל- למצוא את האדם שאיתו הזוגיות מההתחלה תהיה הכי שלמה ויציבה. ואז מתוך זה לעבוד על המידות ולהתקדם. (ותאמין לי שגם בזוגיות הכי מהממת ויפה ושלמה- יש ים של דברים כדי למלא את כל החיים עד 120 בעבודה..)

האידאל הוא לא להתחתן, האידאל הוא להשאר נשוי אח"כ, ולהקים משפחה בריאה- אבאמא אוהבים ובעז"ה גם ילדים בריאים שגדלו במקום בריא.

כי לחיות באותו בית בלי להרוג אחד ת'שני- כן אפשר עם כל שני אנשים שמוכנים לעבוד על עצמם ולהקריב למען המטרה.

אבל לא מאמינה שזה האידאל...

עד שאתה נשוי תחפש את המועמד הכי טוב בשבילך

ולו רק בשביל לעבור תקופת אירוסין שפויה שאתה לא כל רגע רוצה לברוח

אחרי שהתחתנת דע לך שאפשר להתחתן עם כל אחד הווי אומר - תעשה מה שאתה יכול כדי להסתדר

איך זה יכול להיות שאני עדיין לא מספיק מוכן לקשר אמיתי עם בן המין השני, ומצד שני - לפעמים אני יודע על הקשר הזה הרבה יותר מאנשים שכבר יוצאים בפועל. או לפחות כאלה שמגיבים פה בלי לציין אחרת.

אף אחד פה לא חשב על זה שיש סוגים שונים של אהבה? אם ניקח את הכיוון שלך ונמשיך אותו, יוצא מזה לא רק שכל אחת יכולה להיות אשתי. אם אני אמור לאהוב כל יהודייה באופן שאוכל לראות אותה כאשתי, אז אני אמור להסתכל על כולן בפוטנציאל שתהיינה אישתי. וזה כולל גם אשת איש. הרי ברור שלא נכון לאהוב אשת איש באופן שבו היא תוכל להיות אישתי, זה אסור לגמרי ועלול להשמיד את כל התא המשפחתי.

יש סוגים שונים של אהבה. אינה דומה אהבת החבר שלי לאהבת האח שלי. אינה דומה אהבת אחותי לאהבת אישתי.

ובאותו אופן, אינה דומה אהבת אישתי לאהבת אישה סתמית מישראל.

זה נראה לי פשוט.

אני מצטט מהרב אבינר - 

אני אנסה לסמן את המשפטים העקריים למי שאין זמן לקרוא את הכל. 

אני מקוה שאני לא מוציא דברים מהקשרם, ובאמת מביא לכם את העקרון שהרב מנסה להעביר.. (בכל מקרה, עדיף שתקראו הכל!)

"..אמנם, האדם המאוהב אינו מאמין שהוא נתון ברגש בר חלוף, כיוון שהוא מאוהב, הוא שבוי עד מוות באהבתו. אהבה זו היא אהבה אגואיסטית ומכונה אהבה אסטטית. שאיננה יכולה להחזיק מעמד, ואהבה זו חייבת להשען על על בסיס של החלפה, יש להחליף את האובייקט האהוב, כיוון שהאהבה היא בשביל לחוות התאהבות ולא לאדם השני, וכאשר החוייה פגה יש לשנות, אדם המחפש חויה שכזו, בורח מן הנישואים, הוא לא מסוגל להתחתן. כיוון שיש לו טעות במושג האהבה. כל עוד הוא מאוהב במצב ולא בנערה,, הוא יברח מאחריות בחיי היום יום. זאת ועוד אדם צריך לדעת שכשהוא אוהב את אשתו פחות ממה שהוא עצמו, הוא בעצם משתמש בשני לצרכיו, נעים לו לדעת שיש לו מישהו המחובר לו, תלוי בו, או מגן עליו. במצב חריג וחולני תכונה זו מכונה סדיזם, כלומר התענגות והתחברות מתוך הנמכת השני.

מצב חריג נוסך הוא ביטול העצמי כלפי השני, האחד אינו מכיר בערך עצמו, כל כולו  נתון לשני, הוא מוכן לעשות למענו הכל. הוא בעצם הופך את השני לאלילו, ובאורח חולני יש באהבה זו מן המזוכיזם. 

האוהב האמיתי זה אדם שאוהב את כל האנושות ובטבעו הוא אוהב , בתורה הקדושה אין כל הבחנה בין אנשים אהובים לשאינם אהובים, יש הבחנה בין אוהבים לשאינם אוהבים. ישנם אנשים המכילים כוחם בחיפוש אחר האישה שתתאים לכל תנאיהם המדוייקים, הם אינם מפסיקים לחפש לשוא, יש להבין, שהבעיה איננה האישה, אלא האדם עצמו, הוא צריך ללמוד להיות אדם האוהב כל אדם "ואהבת לרעך כמוך" והאהבה הגדולה ביותר צריכה להיות מופנית אל הקרובים איתם האדם חי. מי שאינו יוצא מתוך נקודת מוצא זו של תכונת האהבה הכללית, ובכל זאת מתאהב בבן זוג, סימן שגם האהבה זו אינה אהבה, אלא חויה סימביוזית אנכית, תחושה של נועם לחיות עם אדם ותו לא. והצעתנו היא לפני שהוא מחפש נפש אהובה, אדם צריך לחפש לאהוב. אדם צריך ללמד את עצמו לאהוב אנשים, גם אם אינם מושלמים, זהו ערך המחייב אדם להסתכל על השני בעין טובה, לראות את הטוב שבו ולמחוק את השנאה מלבו. 

לכאורה רוקנו את המושג של אהבה מן הצד התענוגי האסטטי ומלאנו אותו בתוכן מוסרי, אך זו הדרך לבניית הנישואים, מדובר בעניין מוסרי וטוב, האדם הטוב הוא אדם אוהב. האדם שכל עניינו אהבה אסטטית בורח מהחיים. הוא ניזון מדמיונות כוזבים. הוא חי מדמיונות המשלים אותו, שהוא יונק חיים, כאשר באמת הוא מחוץ לחיים האמיתיים. אדרבא, הנישואים הם חיי יום יום שאינם מסלקים את היופי של האהבה, אלא מגבירים אותה, אם אדם יורד לעומק המושג אהבה, כפי שאנו מבינים אותה, וכפי שהבינו אותה כמה אדירי הדעת בגויים, הוא חי יותר מכל אדם אחר. הפילוסופים שהבינו אהבה אהבה זו כינו אותה אהבה אפלטונית. ויש מגדולי ישראל המסבירים שאהבה זו קשורה לנצח, אדם ואשתו אוהבים האוהבים זה לזו, על ידי קישורם הם חווים את הנצח, בכך שאדם מתחתן הוא נעשה נצחי, מי שחוה את האהבה הרומנטית, הרגיש באותם רגעים תודעה של נצח, ברגעים אלא הוא מרגיש שאינו בעולם הזה ומציאות, אלא הוא דואה בעולמות עליונים, הוא מתחבר לדבר שמעבר לצמצומים הקטנים, מעבר לעולם החומרי, ולא נחטא לאמת אם נאמר שאדם שלא אוהב את אשתו גם לא יגיע לאהבה בורא עולם. האדם הנשוי צריך לעבוד רבות על מידותיו ולסלק מתוכו את השנאה, ולשם כל יש להיות חמושים בגבורה המלחמה נגד שגרת החיים, שהיא אוהב מסוכן בזוגיות , חויית ההתאהבות היא חשובה מאוד וצריך כל הזמן לעמול,לטרוח, ולהחדירה לחיי היום יום, ולא לתת לאהבה זו לגווע ולהתקלקל, ולשם כך צריכה להיות בו תכונה של אוהב, אוהב כל אדם! ובאופן זה האהבה ההתחלתית של הנישואין הופכת ונעשית לבנין של נצח."

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.