בכללי אני מאמינה בערך של דיוק..

אבל עדיין, לא ברמות נסחפות..

א.יש בזה משהו.. אבל ממש לא הייתי מחליטה לפני סוף הפגישה..

ב. אממ יכול להיות.. שוב זה תלוי.. זה משתנה.. בעיקרון אני חושבת שכאשר אין טרמפים צריך לקחת אוטובוס וזה אחריות של האדם, אבל יש יוצאי דופן..

ג. ברור, אבל לא אוטומאטית.. ז"א שאם מישהו היה מתרץ את עצמו ככה הייתי מרגישה שהוא מסוג האנשים שכל הזמן משווים את עצמם לאחרים ומסירים אחריות.. זה היה גורם לי קצת להתרחק..

ויש מספיק מקומות כאלו!!

הכל תלוי אם מודיעים

טעויות, תקלות, איחורים וכו' סביר שיקרו לפעמים

גם אם יוצאים לדרך עם טווח ביטחון

כל עוד מודיעים לצד השני, זה מובן (כמובן אם זה מוצדק)

אבל מי שלא מודיע

ונותן לצד השני לחכות

לדעתי יש לבדוק טוב טוב אותו

זה יכול להיות סממן גדול לדברים אחרים

בהצלחה

איך אתה מצפה לזהות/לפגוש אותה גם אם היית מגיע בזמן?

אני באופן אישי לא אוהב לאחר ולא אוהב שמאחרים לי ככה שאם אין סיבה טובה או שניכר שהבן אדם זרקן זה יגרע מאד.

ב.לצאת לטרמפים לפגישה זה קצת חוסר אחריות, אבל זה תלוי בעוד דברים(אולי אין מספיק כסף לאוטובוס וכ"ו)

ג.כן, למרות שגם זה לא תירוץ, אם אני יודע שיש לי דייט במקום מרוחק, אני אצא ממש מוקדם גם אם זה אומר שאצטרך לחכות קצת עד מועד הפגישה..

יפה שהוא משקיע, אבל צריך גם לדעת להתנצל, להישתדל לדייק וכו"...

זה עלול לקרות..

אם הוא מודיע לפני, זה בסדר.

אם הוא מתקשר 10 דק' לפני הדייט להודיע שרק עכשיו הוא יצא לטרמפים-

זה מעצבן מאוד.

כל עוד הוא הודיע מראש(כלומר, כאשר הוא ראה שהוא עומד לאחר..) זה סבבה.

אם הייתי מתחשבת בזה שהוא צריך ליסוע שעה? מה זה קשור לכאן?

א. לא, אם הוא מודיע ומתנצל. זה יכול לקרות חד-פעמית, כולנו בני אדם.

ב. תירוצים? או אמת? אם זה חד-פעמי, אין צורך בתירוצים. זה יכול לקרות.. מספיק להודיע כשרואים שהולכים לאחר, ולהתנצל ברצינות.

אם זה קבוע, וכל פעם סיבה אחרת, זה כבר מעצבן, אבל לא יודעת אם הייתי פוסלת על זה. אם זה קבוע כי יש בעיות תחבורה, אז פשוט מראש לא קובעים שעה-שעה, אלא "בסביבות" וכל אחד יכול לאחר\להקדים עד-כדי טווח הזמן המתאים.

לא נעים אבל גם לא נורא...

א. לא.

ב. כן. שייקח מונית מצידי.

ג. ברור. כלומר, אולי לא. שייצא מוקדם יותר. (זה לא אומר כלום, ברור שכל מקרה לגופו, אם זו אשמתו בגין רשלנות, העילה לפסול זה לא האיחור, אלא הרשלנות, אבל אם ייצא בזמן סביר, ומשהו לא צפוי עיקב אותו... אז זה לא ישנה לי כלום.)

א.לא,למרות שאני בד"כ משתדלת להיות מאד דייקנית,קורה וצריכים לדון לכף זכות!!!

ב.לא הייתי פוסלת בגלל זה,אבל הייתי חושבת שזה לא אחראי מצידו והוא יכל לקחת אוטובוס או לצאת בטרמפ מוקדם יותר לתכנן מראש וכו'..חד פעמי לא נורא,אבל אם זה היה חוזר על עצמו באופן קבוע זה היה מפריע לי.

ג.כן.

אולי כתבתי את זה לא ברור?

זה קצת אחרת..

גם אם מאחרים-אפשר להודיע

אנחנו בני אדם,קורה שמאחרים

אבל אם זה יותר מדי איחורים שחוזרים על עצמם

זה בטח כבר היה מציק לי

(כי אני בנאדם שכן אוהב לעמוד בזמנים)

מצד שני,יש כאלה עם אופי יותר זורם כך שאם האיחור הוא הדדי

זה סבבה לגמרי

א. לא. אם זה כרוני אז הייתי מדברת איתו. אם זה לא היה משתנה אחרי שהייתי מסיבה את תשומת ליבו- כנראה שלא מספיק חשוב לו. צ'או צ'או.

ב. אין טרמפים? צא יותר מוקדם/צא באוטובוס.  אני גם אוהבת יותר טרמפים ונוח לי ככה יותר. אז מתכננים את הזמן לפי הטרמפים..

אבל אם זה תאונות וכאלה... (וכבר שמעתי מקרה על בחור שביטל את הדייט הראשון שלו *אחרי שהיא חיכתה במקום שהם היו אמורים להיפגש* כי זרקו עליו אבנים והוא היה מאוד נסער. זה מקובל עלי..)

ג. ממ אז הוא אמור לצאת 50 דק' לפחות לפני, לא? 

אבל כן. אני אתחשב.

למרות שגרה במקום עם אוטובוסים כל דקה...

אחרי האירוסין צחקנו על זה שהמשפט שהייתי אומר לה הכי הרבה זה "בנחת, אל תרוצי" כשהיא באיחור של כ-10 דק.

ואני טיפוס שמגיע בזמן גם לאירועים כמו חתונה ברית וכו' למרות שאני יודע שאגיע ראשון.

חבל לפסול על כזה דבר.

א.לא, אם כי לא בטוח שהייתי יושבת חצי שעה לחכות. תלוי במקום ואם יש לי תעסוקה הולמת...

(כמובן שאם הוא מתקשר ואומר שמאחר אבל בדרך הייתי מחכה,

וגם אם לא היה מתקשר הייתי מתקשרת לשאול איפה הוא.)

ב. תלוי בהסבר, יש הסברים שאם לא היו אומרים אותם עדיף...

בכללי אני מעדיפה התנצלות אלגנטית ולא סיפורי סבתא. (אלא אם כן זה סיפור סבתא מעניין )

ג. כן בהחלט.

עם כל הנ"ל, ברור שבמידה ודברים אחרים היו לא נראים לי,

גם האיחור הזה היה מצטרף למשקל. לא כעילה אלא כחלק ממכלול. 

אולי זה גם היה מחדד בחינה של מידת האחריות וכד'.

אם זה היה חוזר על עצמו אז כבר תלוי בהכירות עם הבחור.

אם זה מישהו רחפן מעט או שיש לו איזה קושי עם זמנים זה היה מתקבל אצלי יותר בסלחנות,

(ומראש גם אני הייתי מאחרת או יוצאת רק אחרי שדיברתי איתו ואני יודעת שהוא עוד X זמן יהיה שם)

אך אם היה נראה לי שזה נובע בחוסר עניין אמיצי בקשר הייתי חותכת מיד.

הוא רק רוצה לבדוק את מידת הסבלנות שלך<צ>

וברצינות, אם זה היה רק לבדוק את מידת הסבלנות אז הוא היה מאחר גג ברבע שעה נראלי...

אבל לא בגלל זה פוסלים...

נגיד שאתם מתאימים ורק זה מפריע לך אז אפשר לעבוד על זה אח"כ...

הבית שלי היה ממש קרוב למקום של הפגישה, והוא אמר לי מספיק זמן לפני- אז יצאתי יותר מאוחר..

אני לא זוכרת מה הייתה הסיבה-אבל היא הייתה הגיונית..

תכלס, יכול לקרות-הוא בן אדם וזה באמת לא הייתה אשמתו. והוא הסביר לי רק כשהוא הגיע לפגישה ואז הבנתי את העניין..

האמת שלא יצא לי בדייט לחכות במקום שקבענו חצי שעה... אז לא יודעת איך הייתי מגיבה.. אבל זה היה גורם לפגישה להתחיל ברגל שמאל..

לא הייתי פוסלת בגלל זה-אבל זה גם לא נקודת זכות..

(ובכללי בטרמפים אני משתדלת לצאת חצי שעה לפני שצריך-כדי שלא יהיו איחורים...)

לדייט ראשון, לא הייתי נשוי היום...

ודווקא זה היה קריטריון חשוב בשבילי.

קורה לפעמים שמכל מיני סיבות גם אנשים דייקנים מאחרים. אין סיבה לפסול בלי לשמוע אותו כמו שצריך

1. לא

2. מאמינה לו

3. השקיע- למדי זכות

(אני איחרתי באלגנטיות בהמון (עידכנתי תוך כדי) והוא חיכה והיה שווה)

לק"י

1. אולי מעצבן, אבל לא מהווה עילה לפסילה.

אם זה קורה בהתמדה זה ממש מרגיז..

ואני הייתי שמחה רק שיעדכנו אותי על האיחור.

2. אם הייתה לו סיבה לאיחור- אז בסדר.

בתנאי שהוא לא מאחר בקביעות, וכל פעם יש לו סיבה..

(קורה שמאחרים מסיבות מוצדקות או פחות- אנחנו בני אדם).

3. בדר"כ מי שרחוק מגיע קודם..

אז אם כבר צריך להתחשב בזה שגר קרוב

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.