וזה קשור גם לפרשה, לעשו.
הכל או לא כלום, כאן ועכשיו!
יעקב, או בעצם ישראל, מקבל את זה שהעולם אינו מושלם אלא משתלם (מלשון הולך לשלמות)
http://www.maagalhashana.com/parsha/bereshit/toldot/toldot-2
וכן על התיוג
ההבנה
ההכלה
לא משנה. מסתבר שכן יש מי שחושב כמוני [אני מדברת עכשיו כמו העכבר שאמר לפיל תראה כמה אבק אנחנו עושים..]
בכל מקרה הם כבר חשבו על זה הרבה לפני.
תנועת דרך חיים בראשות הרב יצחק גינזבורג..
אני לא רוצה לכתוב על גבי הפורום את התשובה שקיבלתי מהם. כי מי שירצה להתנגח לא יחפש תשובה אמיתית.
מי שרוצה באישי
זה שזה נכתב זה בגלל שזה נוגע לכולנו.
אנחנו מגיעים בקלות מאד לנקודה הזו
נראה שבימים האחרונים קצת קשה לך....
|חיבוק|
היה לי פעם כמה ימים כאילו- שהייתי בתוך למידה על מה זה הגאולה, והיה משו שהרגשתי לגביו- "אם זה הגאולה אז לא צריך!" כמה ימים שהסתובבתי עם כאב בטן...
עד שבאו לי הבנות חדשות, וכוחות חדשים, ותיקווה חדשה.
כדי לעודד אותך קצת,
למרות שאין לי פה מקורות לסמוך עליהם-
הגאולה תגיע גם מלמטה וגם מלמעלה
השם עוזר, השם רואה ושומע - למי שעוזר לעצמו...
את מעלה לי דמעות בעיניים...
אני מרגישה שבאמת זאת תקופה כזאת, ברוך ה' בינתיים הוא שולח לי את הדרך להתקדם.. להפסיק להרגיש שאני מתבוססת לי בין הכלים לטיטולים לכביסות [מי מדבר על תפילות בכלל? על לימוד? פחח הצחקתם אותי. מתי??] ואם אני כן רוצה להרגיש אלוקות, להרגיש מהות אני מרגישה שכובלים לי את הידיים ב"פסקי הלכה" קרים ונוקשים שלא נותנים לנשום בתוכם..
טוב שה' טוב וצדיק ואוהב
וטוב שיש מי שרואה את התורה וההלכה כאמצעי הקשר אליו יתברך ולא רק כתריג מצוות חמורות סבר
כמה עונק של שאיפה יש לך! כמה עוצמה של רצון לעבודת השם!
וכמה קשה לך... כתבת בשירשור השני משהוא- אולי לא הבנתי כי אני אחרי לידה... , ופה כתבת- כמה הטכני של החיים בולע, עד שאי אפשר בכלל לנשום... לא מרגישה כלום רוחני מעבר לפיזי ההכרחי
|חיבוק|
אז אני ארשה לעצמי לשתף אותך קצת בתובנות שלי-
יש דבר בעולם שנקרא "עבודת השם שם אימהות"
(הבהרה: מה שאני כותבת בהמשך זה לא הלכה, אלא המחשבות שלי. ושכל אחד ואחת יתייעצו עם הרב שלהם מה לעשות בפועל.)
וזה סוג אחר של עבודת השם- ממה שאנחנו רגילות לעשות (ובוודאי זה שונה ממה שהבנים עובדים את השם...)
זה נראה שעושים פחות מעשים דתיים לפי ההלכות (למשל- אמא לא מתפללת פעמיים ביום, אלא רק אומרת תחינה אחת קצרה בלשון שלה- כי אין לה משאבי זמן וכוחות ליותר מזה.... )
המיוחד שבזה- שהרבה מעשים של יומיום- נהיים חלק מעבודת השם
מה הוא מלביש ערומים, ומאכיל רעבים, ומטהר ומנקה את העולם מליכלוכים- אף את, אמא - מלבישה, ומאכילה, ומנקה,
ועושה בשפע של חסד
תביני- בשביל הילד שלך- את אלוקים! כל הבעיות שלו- מוצאות את הפתרון שלהן (=גאולה) אצלך.
ומאין לך כוח? ממנו יתברך.
מה הוא מלביש ומאכיל - ככה הוא נותן לך כוח להיות אמא -שמלבישה ומאכילה ואוהבת ודואגת.
טוב שהשם טוב וצדיק ואוהב.
וגם את
עכשיו בואי נדבר על ההלכה
וטוב שיש מי שרואה את התורה וההלכה כאמצעי הקשר אליו יתברך ולא רק כתריג מצוות חמורות סבר
טוב, טוב שיש ביטחון- שיש מי שמצא, יש מי שיודע, יש מי שבאמת מתחיה בעבודת השם מלאת לבביות ושמחה- מהלכות "יבשות", מסובכות, טכניות.
אבל כדאי גם לנו להיות כאילו...
יש הרבה כיוונים של להבין ולהרגיש חיבור להלכה, כל יהודי והאופי שלו
בשבילי הלכה זה כאילו - למשל אני אתן סיפור-
את פותחת את התיק שלך- ומוצאת בו פתק "יקרה הכנסתי לך את המפתח אתמול כדי שלא תשכחי. אוהבך." ואז את פותחת בתיק את השקית סנדוויץ ורואה שמרוח לך שוקולד- ואת יודעת לבד מי עשה לך באהבה רבה... ועל היומן את מוצאת פתק מודבק "יקרה, כדאי לך לנסוע היום בכביש הזה ולא בשני כי הודיעו על עומסים..."
ככה כל דבר בחיים - כמו משחק של סימני דרך- "הייתי פה, יקרה, חשבתי עלייך, כדאי לך לעשות ככה וככה."
אז מעבר להנחיה של מה לעשות- עצם ההנחיה מראה- יש פה נוכחות
השם נמצא בכל מקום - שנותנים לו להכנס
אז אם יש לי מצוות בכלי בישול שלי- אז השם נמצא שם, ואם יש לי מצוות בבגדים שאני לובשת- אז השם נמצא שם, ואם יש לי מצוות בצורת דיבור שלי לאנשים- אז השם נמצא שם, וכולי וכולי
(אם יש חלק מסויים בהלכה, נושא הלכתי מסויים שקשה לך כרגע במיוחד- את מוזמנת בשמחה לאישי. לא בטוח שיש לי פיתרון... אבל אני יכולה להקשיב )
הייאוש - או האמונה
אמונה שכל מעשה קטן שעושים בעולם- באמת מקדם את העולם להיות טוב יותר, להיות גאול יותר,
ומעשים- זה לא רק מעשים דתיים\ רוחניים -זה גם מעשים של יומיום- כשעושים אותם במטרה ורצון -שיהיה טוב, שיהיה מתוקן יותר ("לשם שמים" במובן הריגשי של זה- לדעתי. )
הערה על ההודעה הקודמת שלי:
לפעמים צריך לעשות- עצור. ככה לא ממשיכים.
להחליט- מעכשיו חשוב לכל הבית- שגם אמא תוכל להתמלא רוחנית, שתוכל לעשות מצוות.
אז אבא קם 5 דק' מוקדם יותר ושומר על התינוק- כשאמא תוכל להתפלל..
וכל הילדים יושבים בשקט -כי אמא מברכת מסידור
ופעם בשבוע הדודה באה- כי אמא יצאה לשיעור \חברותא בשכונה כדי ללמוד קצת משו
שביבעברתי לאישי
היתה לי לאחרונה תקופה דומה, ומה שעזר לי זה לפתוח במחשב (ביוטיוב) שיעור של הרב פנגר תוך כדי העבודות (מתאים לבישול, שטיפת כלים, גיהוץ, סדר בית...) אני שומעת אותו תוך כדי עבודות הבית והשיעורים שלו ממש מעודדים (אומנם לא על גאולה, אבל יש לו הרבה חיזוקים בעבודת ה') השיעורים שלו די קלילים עם הרבה בדיחות, דבר שגם מעודד וגם מאפשר לשמוע תוך כדי עבודות.
ממליצה בחום, לי זה ממש עזר, ואני מרגישה כרגע יותר טוב.
תפתחי בשבת את עלינו לשבח. זה כתוב שחור על גבי לבן. אין מה לטעון אפילו "עובדים עלינו", אחד הנושאים הברורים.
אישית, לא "מהלכים לאומיים" מעורפלים
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
משער שכאמא את חווה דברים בצורה מסוימת. אם תרצי לספר ולחשוב ביחד, אפשר באישי בשמחה.
בכל מקרה, בכל הקשור אליי, לא התכוונתי לשום סבל שעברתי כילד ונער וכדו (לא שחייתי בגן עדן, אבל כפי שכתבת לרוב הדברים אין קשר הכרחי למגזר), וזה גם לא היה קשור למשבר דתי או לשנאה אישית לאנשים רק בגלל שהם חרדים וכדו.
לגבי ההודעה עצמה שכתבתי, אנסה להסביר כאן את דבריי באופן מפורט:
התייחסתי באופן מאוד ספציפי למאמר שהבאתי, שאגב הוא אחד מיני רבים וגם במידה רבה זה מה שבעיקר ליווה את העזיבה שלי את המגזר החרדי (אם זה חשוב, לא היו לי משברים דתיים). הנושא היה חוסר הפרופורציה בין אורח חיים שהוא באמת לא מאוד חכם והגיוני גם מבחינה דתית (זאת אומרת, לדעתי גם האיאלים החרדים לא באמת יכולים להתמשש במסגרת חיים חרדית), לצד התנשאות על כל העולם ואחותו.
המאמר הזה ולא רק הוא, ממחישים את הבעיה בעוצמה רבה יותר, כי ראש ישיבת נשמת התורה ומרצה בנפש יהודית אמור להיות אדם נבון ומשכיל, והטיעונים שהוא טוען, לא רק שאין להם שום אחיזה במציאות, הם גם אדיוטיים. כלומר, הוא מאוד נוטה קו בין טיעוניו, ש(1)רק החרדים בלימוד גמרא בשיטת עיון מסוימת, ובין זה ש(2)רק הם מגלמים את "התורה כנתינתה". עכשיו, עובדתית זה לא נכון: שיטת העיון הזו לא מוקפת כראוי בישיבות חרדיות ומאידך ממש לא רק חרדים לומדים כך (בישיבות הגוש לומדים כך וברמה יותר גבוה מהחרדים). אבל סבבה, בואי נניח שזה נכון.
לפי מפריע במאמר הזה, דווקא המטא-אנליזה שלו. בואי נגיד שהוא באמת צודק או באמת לא מכיר את העובדות. אבל למה למען ה' הוא רואה את הקו הזה, שלימוד גמרא בעיון כזה הוא באמת יותר טוב מלימוד אחר - ושזה מה שמשמר את התורה כנתינתה? ומי שמו בכלל להחליט מהי התורה כנתינתה? כלומר, עוד לפני המאמר החץ כבר היה נעוץ בעץ (נניח), ועכשיו הוא מצייר סביבו מלא עיגולים ומסביר איך לוח המטרה עובד. אבל כאן מגיעה השאלה - למה?
ושוב, הוא לא היחיד. הבורות וההתנשאות היא מנת חלקם של הרבה מאוד מהיושבים במשבצת הזו. וכאן אני אומר: חברים, שימו לב! "החרדיות כנתינתה" (בפרפרזה ל..) היא זו, המתנשאת, המתעלמת מהבעיות, האוטיסטית (לוקחת שיטת לימוד אחד ומשקיעה בה את כל המרץ בלי לשאול האם ולמה זה טוב בכלל - זו בדיוק החזרתיות וההתמקדות שמאפיינות האוטיסטיות). ואני גם מציין בפירוש: נגד המאמר הזה כבר נכתבו תגובות, אנשים מבינים עניין ולא חושבים ככה. אבל אלו, לדעתי, חרדים מודרניים יותר, שכבר שוברים את חומות החרדיות הקלאסית.
זה היה הנושא שעליו עוררתי.
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
לפורום של טבת והלאה...
בס"ד
לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב
את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז לפעמים מופיע פורום עתיק
איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...
איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות
מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.
ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00
במקום 13.00 וכד'.
יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט
אבל לא יודעת איך.
תודה!
מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?
תודה רבה!
או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)
או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.
פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.
כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט" אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.
רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.
(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך. פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.)
לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.
אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?
את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.
שנבין מה הבעיה אצלך.
הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.
השעון במחשב שלך נכון?
בס"ד
תודה על שתי התשובות.
1. השעון בסדר גמור.
2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)
3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?
4. בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.
אבל את רוב הדברים אני מבינה.....
יישכויח!
3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום
4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים
בכל מקרה זו אותה הכוונה
אדם אחד, שני שמות
ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,
שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......
עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)
כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל
אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?
או שזה הפסיכולוג של האתר......
תודה!!
לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם
ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.
ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"
הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר.
ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!
ברכה והצלחה!
הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..
ויש גם שימושים לגיטימיים.
מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.
דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.
לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית.
וזה א ח ר י עריכה?
אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל
בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון
הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על
החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי
מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה
ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.
הכי מרגיז שזה משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -
כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום
הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.
מאד קל בפורום לכתוב כל העולה
על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים
להתבטא כך?
ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות
מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די
יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס
(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו
ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר
ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים
בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....
וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב
והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -
זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים
שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה
שזה מקום שאפשר לחשוף הכל
כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל
זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא
מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם
על עצמי. שלא אסחף מדי
בקלי קלות אפשר להיסחף.
שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום
או סקרנות. הכי יפה ומעניין זה
חילופי הדברים הרציניים, החקירות
והדיבורים בנושאים חשובים.
לא צריך לרדת למכולת!
אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …