(כן כתבתי את זה כבר בצמ"ע אבל יש פה כאלה שלא ראו אתזה..)
כן אני יודע שלרוב העולם נפטר הרב צוקרמן אבל לי נפטר סבא אבר'ם.
זה שמושיב אותי לידו בתפילה.(ההפרש ביני לבין סבי כ74 שנים) שמסביר לו את התפילות.
שיושב איתי בסעודת שבת ושואל ומתעניין בשיא הרצינות במה שלמדתי בגן, אחרי זה בבית ספר, עוזר לי בהתלבטויות בישיבה, מתקשר לשאול מה החלטתי, דן איתי איך מתייחסים למשברים בישיבה, איך נבנים מהם.
והכל בחום הכי אבהי שיש.
זה שבמוצאי שבת שואל אם יש לי כסף לישיבה ואחרי שאני אומר לו שאבא נותן לי אומר "אז תקנה בזה משהו לעצמך, שיהיה לך מתוק"
שדואג כל שבת שאנחנו מתארחים אצלם להתקשר לשאול מה כל אחד ואחד אוהב כדי שלכל אחד יהיה בדיוק את האוכל שאוהב.
ומצד שני דואג שכל אחד יוכל כל ארוחה ירק חי וירק מבושל כי צריך להיות בריאים.
סבא שדואג לכל אחד ואחד מנכדיו וניניו דאגה יומיומית (הוא וסבתי שתחיה היו היחידים שזכרו את שמות כל הצאצאים (יותר מ150) בשמות), סבא שיומיים לפני שנפטר, שהקול שלו כבר לא היה צלול ןכבר היה לו קשה לדבר שאל על אחותי שרק שבוע לפני סיפרה לו שהחליפה שירות "איך הולך לה במקום החדש(וכאן נקב בשם של המקום שאליו עברה)".
סבא שתמיד שבאים אליו יושב בחדר לימוד על כורסא ולומד, או משנה יומית או פרק יומי, דף יומי(למי שלא יודע סבא הרגיש לא טוב כבר ביום ראשון אבל עד יום שני הוא עוד העביר את השיעור הקבוע שלו יותר מ50 שנה במשנה יומית בבית כנסת שליד הבית, כנראה שהוא כבר ידע שזה הסוף לכן בימים ראשון שני למד שני דפים כל יום בדף היומי ולכן בשבת היו חסרים לו רק שני דפים, שדודי בא לעשות איתו בשבת סיום הוא לא הסכים כי אמר שחסרים לו שני דפים ולכן הסכים רק לענות אמן ואמן יהא שמיה רבא) או רמב"ם יומי וגם בשנים האחרונות שכבר היה לו קשה לראות ביקש שיקנו לו זכוכית מגדלת שיוכל להמשיך ללמוד.
אבל תמיד שבאים עליו מלטף אותך ושואל מה נשמע, אבל באמת אכפת לו מה נשמע אצלך?
סבא שיכול להתקשר ולשאול אחרי שדברת איתו "נו אז מה עשית בסוף?"
סבא שרק תבקש משהו יתן לך מייד אבל אם במקרה ביקש ממך טובה לא יעזוב אותך עד שתגיד לו כמה זה עלה וישלם לך בחזרה.
סבא שיכל לעבור מישיבת עמותה של ישיבה גדולה ישר לשאלה של נין בן 4 באותה הרצינות בדיוק.
סבא ששלוש הדאגות שלו בצוואה היו שישרור בינינו שלום, שנכבד את סבתא ונלמד פרק יומי..
סבא אבר'ם שכלכך אהבתי..
שאולי קיוויתי אחרי שכבר הגיע לגיל 98 שכבר לא ילך..
סבא הכ"מ תהה נשמתך צרורה בצרור החיים
"ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"
שיר של זלדה שדוד שלי הקריא בעליה לקבר בשבעה.
מֵהֵיכָל לְהֵיכָל / זלדה
לָלֶכֶת מְפֻיָּס
בְּלִי פַּחַד,
בְּלִי שֶׁשְּׁמוּרָה בַּלֵּב טִינָה עַל אֱלֹהִים,
בְּלִי בּוּשָׁה נוֹקֶבֶת כְּלַפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּלִי מְרִירוּת פְּתָנִים כְּלַפֵּי קְרוֹבִים שֶׁבִּקְרוֹבִים.
לָלֶכֶת מְפֻיָּס בִּנְשִׁיקַת עֵינַיִם מִכָּל צוּרָה
וּבִנְשִׁיקַת נֶפֶשׁ מִכָּל רֶגֶשׁ,
לַעֲבֹר בְּנַחַת מֵהֵיכָל לְהֵיכָל,
כְּשֶׁהַיָּד הַזְּקֵנָה נוֹגַעַת בִּזְהִירוּת, בְּרֹך,
בְּקִירוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּצִיּוּרָיו.
זָכִיתִי לִרְאוֹת שְׁקִיעָה כָּזֹאת
וְהִיא הָיְתָה מְפֹאֶרֶת מִכָּל שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ -
פָּתַחְתִּי אֶת חַלּוֹנִי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו:
הַזָּקֵן הַיָּפֶה צָבַע אֶת תְּרִיסָיו.
לְאַט-לְאַט
מִתּוֹך עֹנֶג אֵין-סוֹפִי,
כְּנִפְרָד בִּנְשִׁיקָה מֵעוֹלַם-הַמַּעֲשִׂים.
רְאִיתִיו אַחַר-כָּך
עוֹמֵד יְחִידִי לִפְנוֹת-עֶרֶב עַל גְּזֻזְטְרָה עֲגֻלָּה
וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר עַתִּיק.
רַחֲבוּת שֶׁל מֶלֶךְ הָיְתָה בַּעֲמִידָתוֹ הַחָפְשִׁית
וְשֶׁקֶט מֻחְלָט,
הַשֶּׁקֶט שֶׁל "ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם".
עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְרַעֲנַנּוֹת שָׁתוּ בְּצָמָא אֶת חִיּוּכוֹ הָאִטִּי,
עֵינֵי אִשְׁתּוֹ הַיְּשִׁישָׁה.
אוֹרְחִים לֹא הֻזְמְנוּ לַבַּיִת הַמְבֹרָך,
חֲבָל לְבַזְבֵּז אֶת שְׁעוֹת הָאוֹקְיָנוּס בְּמִלִּים עֲיֵפוֹת.
רַק בַּחַג הוֹפִיעוּ תִּינוֹקוֹת אֲדֻמֵּי שֵׂעָר
וּבַסֻּכָּה הַמְקֻשָּׁטָה וְהַצִּבְעוֹנִית
כִּבְּדוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים בְּפֵרוֹת.
אֵין דָּבָר מָתוֹק וּמִסְתּוֹרִי בַּחַיִּים
מֵאֲכִילַת פֵּרוֹת בְּעֶרֶב רַך,
אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר עָרֵב וּמַקְסִים מִזֶּה""
