שבמקום ללכת להתפלל קבלת שבת אני יוצאת לגבעה הסמוכה ובוכה לה' שיציל את המשפחה שלי.
שבשבת בצהריים אחותי מכנה אותי בשמות שאני לא מעיזה לכתוב פה רק כי העזתי לעלות ל"קומה האסורה".
שבמוצאי שבת אחותי מכריזה לפני אמא שאבא שלנו לא אבא מבחינתה והיא לעולם לא תתייחס אליו ככזה..
שאמא ניגשת ושואלת אותי אם עישנתי בבית, כי מסריח מסגריות. ואני עונה שלא. א. כי לא עישנתי כבר שבוע בערך. וב. כי לעולם לא אעשן אפילו בקרבת האחים שלי וברור שלא בבית!
בסוף התברר שזאת אחותי, בת חמש עשרה, שעישנה..
אמא הייתה בהלם.
אחותי מזמן מסתובבת במכנסיים, גופיות, כל הפנים שלה פירסינג..וההורים שותקים. אבל אמא אמרה לה חד וחלק שלעשן בבית זה גבול שאין לעבור.



