בס"ד
שלום!
כמו שתם מבינים מהשם שלי - אני מציצה מבחוץ, אני לא ממש בגיל של נוער וגיל ההתבגרות, אך לצורך אירגון מסויים רציתי לקבל מאיתכם מידע.
זכור לי שכשהייתי ביסודי ותיכון, חברות סיפרו לי על הזנחה בביתם, או על יחס לא הולם של אחד ההורים כלפיהם. חשוב לי להדגיש כי המקרים לא היו קיצוניים ממש עד כדי כך שהיה צורך לערב את הרווחה או גורמים אחרים, אך קיצוניים מספיק בכדי שישפיעו על הבנות לטווח הרחוק. בזמנו לא תייגתי התנהגויות אליו בתווית של "התעללות/ הזנחה", וכחברה ניסיתי לעזור להן נקודתית עם הקשיים שלהן. בזמנו לא חשבתי על האופצייה של לייעץ להן לפנות לקבלת עזרה פסיכולוגית, או כל עזרה אחרת מתחום בריאות הנפש.
שאלתי היא -האם לכם, הנוער של היום, יש את המודעות הזאת של קבלת סיוע פסיכולוגי? האם אופציה זאת היתה עולה בראשכם גם במקרים שאינם כל כך קיצוניים?
בנוסף - רציתי לדעת מה רמת המודעות למקרים מסוג זה במוסדות הלימוד שלכם - האם הצוות מודע לבעיות שכאילו גם אצל תלמידים שאינם מראים כל סימן לנפילה רוחנית? ואם הם אכן מודעים - כיצד הם מתמודדים?
חודש טוב, ותודה מראש לכל העונים!
שהיא הלכה לפסיכולוג וזה ממש בושה 
