אולי כדי לתת לגוף להתנקות מכל השאריות בצורה טובה ולא לשים טמפון.

שלא ישארו חלקים ברחם.

מחשש לזיהומים. ככה לפחות אמרו לי אחרי גרידה, ואני מניחה שזה אותו דבר.

לא מומלץ להחדיר טמפון.

שה' ימלא חסרונכם בקרוב!!

אפשר לחכות, אבל לקחת בחשבון שזה יכול לקחת הרבה זמן עד שיוצא הכול...

אבל כמובן, לשאול את הרופאה.

מאחלת לך החלמה מהירה והיריון תקין בקרוב!

מה שלי אמרו רק תחבושות ונתנו לי כדורים לכיווץ הרחם(ציטוטק) ואם זה לא מספיק אז עושים גרידה

שבעז''ה תזכו להריון נוסף בידיים מלאות

יעשו אולטרסאונד ויראו.

תודה על כל העידודים והעצות שמשמחים את הלב...

עכשיו חזרתי מהרופאה, היא נתנה לי לעשות בדיקת הריון ביתית שוב, כדי לראות אם יש הריון.

היה פס שני מאוד מאוד חלש, אז היא אמרה שזה אומר שההפלה לא שלימה.

מחר בע"ה אעשה אולטרסאונד (לא היה לה) ואז יראו מה נשאר- היא אמרה שאם זה קצת- זה יצא לבד, ואם הרבה- יצטרכו גרידה..אמאלה חס וחלילה, זה נשמע לי ממש מפחיד. הלוואי הלוואי שהכל יצא...

(ושמתי פעמיים טמפון עד שראיתי שלא שמים, מקווה שלא קרה כלום..)

ממש תודה על הכל!

אם זה לא דימום מסיבי בלתי פוסק - הייתי מחכה לראות שהדימום נחלש, כמו מחזור (אם כי אולי יותר חזק).

לשיקולך

ברוך ה' היא אמרה שכבר לא נשאר כלום והרירית דקה.

אז למה הדימום לא ממש נחלש??ומה זה הגושים האלו אם לא נשאר כלום??

אוף אני מרגישה מסריחה ומלוכלכת, אי אפשר לשים טמפון והתחבושת מלאה דם, ואין לי זמן להחליף כל העבודה (אני מורה, גם אין דקה לנשום (יום אחד יצאתי להחליף באמצע שיעור מחוסר ברירה ואני שומעת את תלמידות שלי בחוץ מחפשות אותי)וגם השירותים במקום שכל התלמידות נמצאות). כמה זמן זה אמור להימשך?? (הרופאה אמרה שזה אחרת אצל כל אחת- אבל בערך???)

ומתי בערך אמור להגיע המחזור הבא?

(ועוד משהו שלי לא רלוונטי, אבל ידעתן שאחרי הפלה מותר לטבול רק אחרי 14 יום? הרב אמר לנו, לא ידעתי...בכל מקרה לא נהיה מותרים לפני.)

שבוע בשתי ההפלות, אז בכל מקרה באופן טבעי אפשר לטבול רק אחרי 14 יום לפחות (לרוב זה ככה...)

חיבוק יקרה!!!! ה' ימלא חסרונכם בקרוב!!!

ואת יודעת שעל הפלה את אמורה לקבל לפחות שבוע חופש??

אני מקווה בשבילך שלקחת, ואם לא - תקחי עכשיו.

גם אם את מרגישה יחסית טוב, את צריכה לנוח. הגוף עבר טראומה והוא צריך מנוחה.

וזה יהיה לך טוב גם לנפש....

אחרי ההפלה הראשונה לקחתי חופש על דעת עצמי, כי התביישתי לספר למנהל שלי.

הוא קצת כעס ולא הבין מה נסגר איתי שבאמצע החיים אני לא מרגישה טוב איזה שבוע ואפילו לא מביאה אישור מחלה...

בפעם השנייה שלי החלטתי לחזור לעבודה מיד בלי לקחת חופש. גם התביישתי לספר למנהל וגם הרגשתי יחסית יותר טוב. פחדתי שאני אהיה בבית ואשקע בדיכאון....

אז חזרתי, ואחרי שבועיים פשוט קרסתי.

הגוף לא בנוי לזה, וגם לא הנפש....

ויקירתי, את עוד מורה....

אז חיבוק, ובבקשה תנוחי קצת...

על כל התגובות, אתן ממש מתוקות ומשמחות!

זוהר הרקיע- בזכותך באמת שתיתי היום לימונים, אבל רק היום כי היה לי יום חופשי סוף סוף, ופחדתי שאם אשתה הדימום יתגבר פתאום (פעם מישי כתבה פה שככה היה לה...)אז לא רציתי שיהיה מלא דם כשאני בביה"ס.

גם אצלי זה היה מוקדם ב"ה - בערך שבוע 6-7(יותר מ40 יום- אז מה שהרב אמר נכון לגבינו) והרופאה אמרה שזה נקרא הפלה. לא יודעת מה ההבדל..

מקבלים שבוע חופש גם על שבוע כזה מוקדם??מגניב..הלוואי, איזה חלום..אבל אין סיכוי, אני מחנכת ואי אפשר להבריז כ"כ הרבה זמן..וגם לא בא לי לספר, ואני לא מדמיינת איך אפשר לומר שאני חולה בלי לפרט למה..יהרגו אותי..אני צריכה בערך לגסוס כדי לא לבוא..וב"ה אני לארק סתם מתבכיינת..ב"ה שזה כזה שבוע מוקדם וב"ה שלא הייתי מרותקת למיטה, רק כאבים בשבת ודימום מגעיל ומעצבן..ואני עצבנית- זה בגלל זה?טוב שיש את מה להאשים..

רק הפחדת אותי עם זה שהרגשת טוב ופתאום אחרי שבועיים קרסת..אוף מה אני יעשה, את ממש צודקת שצריך לנוח,אפילו בעיקר בגלל הנפש.. אבל לא יודעת איך אבוא פתאום למנהלת ואומר לה שהיתה לי הפלה לפני שבוע? מה הקשר עכשיו? היא תחשוב שאני כבר אמורה להרגיש טוב, וטוב שנזכרתי.. 

טוב, בע"ה הלימון יעזור והכל יגמר..

אני מרגישה פתאום ממש שמחה בזכות התגובות שלכן, תודה! (מה זה המצבי רוח המתחלפים האלה..משוגעת שכמותי. רגע בוכה ורגע שמחה)

כי זה מזמן התחלת ההריון (מורידים את השבועיים שלרוב הרופאים מחשבים מהמחזור). ואם לא היה עובר (שק הריון ריק) אז אין בכלל צורך של יותר מ7 נקיים רגילים, ללא הבדל.

נדמה לי (לא יודעת, לא רופאה!) שהגושים זה פשוט הדם שנקרש- הגוף לא מספיק להפריש מספיק מהחומר שמדלל את הדם כשיש כ"כ הרבה, והוא יוצא בגושים.

אל תחכי למצב של קריסה כדי לקחת את זה. אחרת תצטרכי יותר...

אצלי הסיפור קרה כשהייתי בשבוע 6 בסה"כ, באמת לא רציני... ומבחינה פיזית הרגשתי יחסית בסדר, דימומים וזה, אבל יחסית נסבל.

אבל לא נתתי לעצמי זמן להתאבל נפשית. הדחקתי והיית גיבורה ואמיצה, עד שנשברתי.

הנפש זקוקה לזה יותר מהגוף אפילו.

זה לא מחזור. וככה ניסיתי להתנהג, כאילו קיבלתי מחזור.

זה לא עובד...

איבדת משהו. הריון, חלום, תקווה למשהו גדול בתאריך מסוים.

תתחשבי בעצמך. בנפש שלך...

גם אם את מחנכת.

קחי 3 ימים, וכן. תספרי למנהלת.

עברתי הפלה, אני לא מרגישה טוב. לא מסוגלת. צריכה לנוח.

עשיתי השתדלות עילאית ובאתי מיד אחרי ההפלה בלי לקחת יום אחד חופשה, אבל אני פשוט חייבת לנוח קצת.

תקחי מהרופא חופשה לשבוע, ותגידי למנהלת שאת תנסי לחזור לפני.

אם היא בנאדם, היא תעריך אותך על ההשתדלות והנכונות לבוא לקראת. והיא גם תבוא לקראתך.

חוצמיזה שהיא אישה. ואם היא מעל גיל 35 ויש לה ילדים, רוב הסיכויים שהיא גם עברה את זה, לפחות פעם אחת. אז היא תבין.

אני חושבת היום שזה היה כל כך טפשי לנסות להחביא מהמנהל והצוות.

אני עובדת רק עם גברים, יש לי שלושה גברים שממונים עלי, והרגשתי שזה לא צנוע, לא נעים, לא שייך...

היום אני כל כך מצטערת על זה!

הם נשואים, יש להם נשים וילדים. הם גם עברו את זה.

ברגע שסיפרתי הם גילו כזו אמפתיה וכזו רגישות, שזה היה שווה את המבוכה הרגעית.

סליחה שאני חופרת על עצמי. אבל שתדעי שזה בסדר.

זה לא הופך אותך למחנכת פחות טובה או פחות משקיענית, רק לאישה שעושה טוב יותר לעצמה ומתחשבת גם בצרכים הכי בסיסיים שלה מידי פעם.

ובאמת, אם אחרי יומיים שלושה שלך עם עצמך, במנוחה, בהשלמה עם האבדן, תרגישי שזה בסדר ואת יכולה לחזור - תחזרי.

אבל תתני לעצמך את האפשרות...

עוד 

לי לקח חודשים עד שהבנתי שיש שלב שבו אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי!

תלמידותיי היקרות, עם כל זה שיפסידו מעט ימי לימודים סדירים, לא יקרה להן מאומה.

ואילו אני, אם הייתי ממשיכה כרגיל, זה היה נגמר רע.

עניי עירך קודמים,

אז בטח שבריאותך ושלוותך קודמים לכל!

המנהלת היא אישה, אין זיכוי שלא תבין או אפילו תרים גבה....

אל תהססי!!!

אחרי הלימונים של אתמול והיום הדימום ממש ממש פחת...לא נגמר, אבל מתחיל להראות הסוף...

יש!!איזה כיף! בזכות העצות שלכן! תודה!!

לגבי 40 יום, טוב לדעת. חשבתי שסופרים כמו הרופאים- מהמחזור. (בכל מקרה לא נהיה מותרים לפני 14 יום אז זה לא משנה)

ולא בא לי לספר למנהלת לא כי היא לא תבין, היא מדהימה ותיתן לגמרי בכיף, הבעיה היא שכולן בסוף יודעות מזה-

זה ביה"ס כמו משפחה...פעם למישהי הייתה הפלה, זה היה סוד שכולם ידעו ממנו ודברו עליו..

האמת שתמיד לא הבנתי מה הבעיה לומר ומה זה השטות הזאת לשמור בסוד דברים כאלו,

ובכל זאת- פתאום עכשיו לא בא לי שכולן ידברו על זה.

טוב, אתן מתוקות ותודה לכולן, נראה לי שאחכה ואם ארגיש שאני חייבת חופש- אבקש.

סביר להניח שנפצעת

וגם אם זה מהרחם לא יעשו כלום

ורוב הסיכויים שגם לא יראו כלום בבדיקה.

רק אם ממשיך כדאי להיבדק.

שזה כנראה מהיחסים

זה קרה לי גם עם מוליך של אגיסטן בשבוע 5 אותו סיפור נקודת דם בשאריות אגיסטן

כנראה האיזור רגיש

בשבוע 16, צוואר הרחם הרבה יותר רגיש וגדוש בכלי דם בגלל ההורמונים והעלייה בנפח הדם.

סביר להניח שהיה חיכוך שיצר פציעה קטנטנה בנימי הדם של צוואר הרחם.

תני לגוף להירגע. בלי מאמץ פיזי ובלי יחסים נוספים ביומיים הקרובים כדי לאפשר למקום להחלים.

העובדה שהיית בסקירה והכל היה תקין, גם מוסיפה להרגשה שסה"כ הכל בסדר. 

הלכתי למיון פעם על נקודה קטנה בניגוב, האחיות בקופה הפנו.

די צחקו עלי שבאתי בערב חג בגלל זה.

הרופאה באמת ראתה פצע.

עדיין מרגישה בסדר?

במקביל הבטן גם ממש גדלה לה אז ייתכן שגם קשור להתרחבות

כן...זה שבועות שהבטן נמתחת.

ותהיי קשובה לעצמך...

לק"י

ניגוב הרבה פעמים נחשב כמו בדיקה פנימית.

ניגוב לא נחשה בדיקה פנימית ולכן לא אוסר, אבל בהחלט כדאי לבדוק

בדם שרואים מיד אחרי יחסים יש חשש שהייתה הרגשה ולכן זה לא דיני כתמים ואין משמעות לגריס. 

הפותחת כתבה שהרגישה כאב ולכן סביר להניח שתוכל לתלות בפצע כלשהוא. אבל כדאי להתייעת וגם לקבל הנחיות למניעת הישנות של מקרים כאלה 

אני עשיתי לעצמי שינוי בתפיסה שממש עוזר

הבנתי שבעצם הרבנים האלה הרי לא מרוויחים כלום

הם אנשים יראי שמים וצדיקים שמקדישים זמן מהחיים שלהם בשבילנו

כדי שאנחנו נוכל לטבול בטהרה ולקיים את ההלכות כמו שצריך

אין להם שום אינטרס "להיכנס לי לתחתונים" כמו שמישהי תיארה פה פעם

דבר ראשון זה עזר לי להעריך את הרב

ואחר כך גם ההבנה שזה באמת באמת לא מזיז להם משום כיוון

הם רגילים, מסתכלים נטו צבע/ גודל וכו וממשיכים הלאה בחיים

וזה כמו שלא נעים לעשות בדיקות פנימיות 

אבל מי שבודק עושה את זה לטובתי

אז פה זה פחות נורא, כי זה אפילו לא מולי

בעלי הולך, חוזר עם תשובה

הכתם כבר בפח ואפשר לשכוח

לחשוב על זה מכיוון אחר - אם רופא היה אומר לכם שמבחינה רפואית צריך לחכות כמה ימים, זה היה לך סבבה?

אם כן, אז הרבה פעמים הפער נובע מזה שאנחנו תופסים צרכים רפואיים, כלכליים, חוקיים וכד' כ"צורך" וצרכים דתיים כ"בחירה". אבל באמת באמת ברגע שבחרת ללכת לפי ההלכה, ברור שיש דברים שהיית רוצה לעשות אחרת ולא בחרת את הנקודות הספציפיות האלה, אבל הם חלק מצורך גדול יותר - צורך דתי. זה ממש צורך שיש לך, מרגע שאת רוצה לשמור נידה כמו שצריך.

גם אם זה היה רפואי זה לא היה בחירה שלך הנקודה הספציפית והיית עושה את זה כצורך שנובע מבחירה גדולה יותר, להישמע לרופאים מתוך הנחה שזה הדבר הנכון.

לפעמים לשנות את הסתכלות על מצווה קשה כ"צורך" דתי ולא כבחירה ממש עוזר

תודה רבה על ההודעה!

באמת מחזק

תבדקי עם רב גדול אם אפשר

אנחנו בדקנו עם כמה רבנים וכולם התירו להשתמש בתחתונית גם בשבעה נקיים ואז זה לא נחשב כתופס טומאה אם לא הסתכלת והיה דם. וגם אם הסתכלת זה הרבה יותר קל.

תחתונית ב7 נקיים כן תופס טומאה

ברוב המקרים הן יודעות לענות, וגם במקרה שהיתה שאלה מורכבת יותר, אחת שהבאתי לה העבירה את השאלה ליועצת אחרת.

באמת מזדהה עם הקושי להביא לרב. לי זה ממש לא עוזר לדעת שהוא מתייחס לזה בשוויון נפש, עדיין אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה. מודה לה' ולאנשים שקידמו את מפעל יועצות ההלכה.

חוץ מזה אם יש כתמים בצבע מסוים שאת יודעת שהרב התיר לך בעבר מותר לך להתיר לעצמך.

ממש מבינה אותך❤️

א' לא חייבים להביא לרב כתמים. אפשר לבחור לחכות.. לי זה עוזר לדעת שזה בחירה שלי ללכת, מתוך מטרה שיקצר.

ב' תחתונית- לי זה ממש עזר. קודם כל כי זה יותר קל להקל על תחתונית (גם אם לא נוהגים מראש שזה לא מקבל טומאה ואז הכל מותר...)

דבר שני זה לא בגד. תחתונים מבחינתי זה יותר אינטימי... דבר שלישי- אפשר באנונימי! משאירים אצל הרב בתיבה עם מס' טלפון והוא שולח הודעה מותר/אסור, בלי להזדהות.

ג' לגבי הללמוד בעצמך- זה יורת בהמשך לא'. אפשר ללמוד בעצמך ומה שאת יודעת שמותר אז הוא מותר (למשל אם את בטוחה שזה צבע שהתירו לך פעם) אבל רב הוא יורת מומחה ולכן יכול להתיר יותר כתמים. ובאמת, זה עוזר לי לחשוב שמראים על מנת לזרז את עניני הטהרה.

ובסוגריים אומר שלא אמור להיות כל כך הרבה כתמים. אם אתם מראים הרבה אז או שבאמת לקבל מהרב קוים מנחים מה מותר מה אסור

או שאפשר לעשות כל מיני דברים (תוספים וכדו') כדי לחזק את הרחם. לא אמורים ללכת לרב כל חודש... 

נכון שאחרי לידה יש יותר ועדיין..

לק"י

שצריך לכתוב את כל הפרטים (אחרי לידה, עם/ בלי תפרים, אם היה כאב בבדיקה וכו').

הרב אומנם יכול לחזור למספר עם שאלות, אבל עדיף מראש שיידע כמה שיותר, ולא יתפספס משהו.

(וגם לברר שהרב נמצא בבית. שהעד לא ייתקע אצלו...).

בהצלחה לפותחת!

לק"י

על כתמים בתחתונים או על עד?

תחתונים- אפשר להחליף בתדירות גבוהה לפני שהכתם נהיה גדול מגריס.

ויש פסיקות שמותר תחתונית והיא לא מקבלת טומאה. תבררי מה אצליכם.

ממש ממש לא מסוגלת.

זה אישי ופרטי ובלתי אפשרי מבחינתי. מעדיפה לאסור את עצמי ולא להביא משהו אישי כל כך.

וכשבעלךי הסביר את זה לרב, קיבלנו היתר ללכת עם תחתונית. פשוט כדי שיהיה אפשר להביא אותה לרב (שזה גם מביך ברמות, אבל איכשהו ניתן להתגבר על זה).

בעלי הלך עם תחתונים לרב

והוא אמר לו חבל למה תחתונים שתשים תחתונית יהיה לה יותר נעים

מאז אני עם תחתונית

אין לי הרבה כתמים. עכשיו אחרי לידה ניסיתי להיטהר ולא יצא יום בלי כתם בבדיקה וחלק מהימים גם בתחתון.

אני בכלל לא שמעתי על הרעיון שאפשר לשים תחתונית, מניחה שהייתי יודעת על זה אם זה היה בפסיקה שלנו. בכל מקרה אברר... הרבה יותר סביר להביא תחתונית לרב ולא תחתונים ממש...

אבל

הכי חשוב

בעלי שאל אותו היום והרב התיר את הכל אז במחשבה שניה כן היה שווה את הבושה.

ובקשר ללמוד - אני לא בקטע ללמוד כדי להיות יועצת הלכה

הייתי רוצה לדעת לעצמי בבית... אולי באמת לומדים מפעם לפעם כשיש שאלות 

לא לעשות את כל הבדיקות בוקר וערב.

במיוחד אחרי לידה.

תחבושת לא מקבלת טומאה

ואין חיוב ללבוש ב7 נקיים בגד שמקבל טומאה , אלא בגד לבן.

אז אפשר ללבוש לבן ולשים תחבושת, ככה הסיכוי שכתם יטמא הוא ממש קטן.

אני לא בקטע פמיניסטי שנשים יפסקו, אבל המון שאלות לא דורשות פסיקה אלא ידע בלבד. הדברים היחידים שדורשים ממש פסיקה זה צבעים שיש שאלה אם זה צבע אוסר.

ברגע שיודעים את ההלכה טוב, המון שאלות נחסכות

תסתכלי פה למשל

https://pamotmuna.co.il/

ואפשר לבנות מדף מזכוכית או אבן, פינתי ויפה ועליו להדליק. זה זכוכית למשל:

אני באופן אישי מדליקה על בר קטן וגבוה שיש לי.

מדף עץ?

אוהבת את המראה , מתלבטת אם בטיחותי מספיק

בדרכ אני לא יוצאת לתפילה אבל לפעמים כן ואז להשאיר את הבית לבד.. או כשהולכים לישון

אני לא בטוחה כמה זה בטוח, אבל מניחה שיש עוד צורות וויטרינות זכוכית לנרות.

וגם אצלי זה היה בטוח כי הנרות בתוך בית נרות קטן.

אבל בגלל הפיח העברתי למדף אחר שהיה שם

לא, זה גם שיש (כאמור, דירה שכורה)

ואין פיח בכלל

כנראה תלוי בכל מיני משתנים 

מדף כזה,

קודם היה לי מדף עץ שציפיתי בנייר אלומיניום כי פחדתי שדליק.

וכפתרון זמני היה לי שולחן קטן שגם עליו היה נייר אלומיניום (היה לא אסתטי והתאפשר כי לא היו קטנטנים בסביבה).

מנסה להבין את הקונספט של מדף לנרות משולב בספריה, נשמע לי ממש דליק ומפחיד אבל אולי אני מדי היסטרית כי ראיתי את זה בהרבה בתים.

ארון נעליים של איקאה שמשמש לאחסון (לא של נעליים), אני מדליקה מעליו. כזה:

BISSA ארון נעליים עם 2 תאים, לבן, ‎49x28x93 ס"מ‏ - IKEA

זה ממש בהישג יד

שמספיק גדול בשביל שאם חלילה נופל נר, אז הוא נופל עליו.

ואז יש לך יד חופשית.

(מניחה את המגש איפה שבא לך להדליק, עליו פמוטים, וזהו)

יש גם "ביתנים" כאלו לנרות. שזה ממש עם קירות זכוכית וכאלה ופתחים צרים מאוד בשביל החמצן לאש (ודלת נפתח בשביל ההדלקה עצמה)

שגם את זה את יכולה לשים אפילו בכוננית מעץ (כי הנרות עצמם כלואים בחומר שלא נשרף)

חשבתי לעשות מדף מובנה בנישה של גבס, קשת כזה. למישהי יש? איך זה מבחינת הפיח?

אין פיח (מדליקה בנרות שעווה). יש מרצפת בתחתית הנישה

נראה לי אם המגש של הנרות הופך לכלי שמלאכתו להיתר (תבדקו אותי). מה שעושים זה שמניחים משהו כמו הכוס של הקידוש על המגש (הכוס של הקידוש צריכה להיות מונחת שם במשך בין השמשות). ואז אפשר להזיז את המגש עם הנרות כשהנרות כבר מכובים. בעלי לא לידי כדי להסביר לי אבל פעם לפני הרבה שנים בדירה הראשונה שלנו ככה היינו עושים.

מרגישה שיש לי שליטה רבה.

הכנסה והוצאה קלי קלות (אחרי 4 לידות)

השפעה הורמונלית מזערית

לי היו אפס כתמים

מחזור מינימלי

מחברת 2, כי אם חיברתי יותר איבדתי שליטה והיה מופיע מחזור בלתי צפוי. אבל אפשר גם יותר.

לא משפיע לי על המשקל

הבנתי שגם במחיר זה יותר זול מגלולות (לא באופן משמעותי)

לא חרדה כל הזמן שמא שכחתי לקחת גלולה

אם מפריע אפשר להוציא ולהחזיר

אני מקווה שלכולן זה ככה, גלולות גמרו עלי הורמונלית, התקן נחושת גמר עלי פיזית

זה באמת בקטנה ההתעסקות, ואפשר לחבר ולצמצם מחזורים, זה ממש שווה.

תכלס אחרי 2 שחיברתי התחיל לצרוב לי בנרתיק, בהתחלה חשבתי שזה פטריהצאו משהו אבל בבדיקות הכל היה תקין, תכלס בסוף הוצאתי וזה עבר..

אז באסה אבל ירדתי מזה. מי שלא משפיע עליה- בעיניי אידאלי.

חברה טובה שלי גם התלהבה עד שאחרי כמה חודשים, כשהפסיקה,  קלטה שזה השמין אותה והיא לא הצליחה להוריד את הבטן בכלל כל התקופה הזו והתבאסה עלצזה ממש.

לי אישית זה עשה המון המון המון כתמים

אבל לא עברתי כי היה לי נוח...

אבל הבנתי שאני די נדירה ולרוב מי שמשמתשת אין כצמים

כמעט כמו גלולות.

וגם לא אהבתי את ההתעסקות 

אני עדיין משתמשת בגלולות ואין לי תופעות כאלה. וגם מחליפה מידי פעם. בקיצור- עד שלא תנסי על עצמך. לא תדעי 

יש מחשבה שבגלל שזה בנרתיק אז לא אמורות להיות תופעות לוואי הורמונליות כלליות, אבל זה לא נכון.

הספיגה היא דרך הנרתיק אבל ההורמונים משפיעים על כל הגוף ותופעות לוואי כמו גלולות.

אני רואה שאוזן הפיל כתבה שלה היה תופעות הורמונליות מזעריות אבל זה עניין מאוד אישי וכמו שאחרות כתבו לך פה זה לא חייב שיהיה ככה

ואני מניחה שגם לא כולן סבלו כמוני מהאלטרנטיבות.

אני גם מרגישה שינויים הורמונליים, אבל דומים למחזור רגיל, לדוג' תחושת דיכי שמופיעה בערך בזמן שצריך  לקבל.

ומישהי כתבה על גירוד - נזכרתי שסבלתי מזה והיו לי כל מיני דרכים להתמודד, אבל כשהתחלתי דיאטה והורדתי סוכר פתאום קלטתי שזה נעלם לגמרי.

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

האמת שהילד הזה גם עכשיו בגיל שלוש ורבע אוהב את השטויות האלה- לשפוך מים על הרצפה, לשפוך שמפו ולעשות חליקות😳 וכדומה.

צחוק צחוק,

ככה גיליתי שאחת הבנות בגיל שנתיים עושה בצקים יותר טוב ממני.

היא עדיין אלופה בזה והיא בת עשר.

והבן הגדול שלי מאז לא עזב את המטבח עד שעזב את הבית.

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

אולי קשה יותר

אבל אני באופן אישי הכי ערנית על הבוקר

אם הלכתי לישון מוקדם, בבוקר יכולה להספיק המון בחצי שעה שעה

הכל תלוי מתי את צריכה לצאת מהבית

ומצטרפת להצעה לעשות דברים תוך כדי הצהריים שאת עם הילד

עושה בסיסי ואז בחמישי משתדלת לתת יותר פוש 

מאוד תלוי ביום שהיה לי, כמה ישנתי, ומה יש לעשות

האידיאלי מבחינתי זה לחזור לנוח חצי שעה ארבעים דקות ולקום עם כח לעשות

בתכלס הנה אני ערה בשעה כזו והכנסתי רק מכונה היום כי היה יום עמוס

אני משתדלת מאוד לעשות במהלך היום והערב ומה שלא מספיקה משלימה בשישי/ מוצש כדי להתאפס