ועוד יש אחיות בגיל העשרה האם אתן מרגישות חופשי או כפוי במיוחד בעניני אוכל...
לי זה ממש מבאס כל פעם מחדש שלא נותנים לי חופשי לקחת דברי אוכל
כאשר אנחנו נמצאים תקופה די ארוכה כמו שבועיים (אחרי לידה).
אציין שיש כמה אלרגניים במשפחה ובמיוחד אחת שחושבת שכל דבר שזז בבית רק שיך לה מה הייתם עושים??
מקווה שהובנתי. ותודה לעונות
אם לא נהגתי כשורה אשמח לתובנות!!
לא לגמרי הבנתי את הסיטואציה
מה גורם לך לאי נוחות?
היחס של חמותך?
היחס של הגיסות שלך?
בושה שאת מרגישה מבפנים- בלי קשר כמה הן נחמדות?
התנהגות לא-נורמאטיבית שיש בבית שלהם?
האוכל פתוח לכולם, כל אחד מה שרוצה (וגם קונים צ'ופרים שאהובים עלי במיוחד שאני בהיריון) לכן, אין לך מה ללמוד מזה שאצלי מאד מאד נח לי אצל חמותי.
עצתי לך- אם לא נח לך, אם לא נותנים לך לאכול חופשי- למה את מגיעה לשם לתקופות ארוכות? תבואי לשבת (עם סנדוויצי'ם בתיק...) ובמוצ"ש תגישי יפה שלום. אל תהיי במקום שלא נח לך בו, להיות ככה שבועיים ועוד אחרי לידה, כשאת לא מרגישה חופשי, למה? תלכי הביתה, ותקחי משהי לעזרה, עדחף מלהיות במקום שאת לא מרגישה משוחררת. זו דעתי.
אז אני מרגישה מספיק בנוח לקחת שם חופשי
והיא טיפוס מארח כזה עם לב רחב, של תבואו ותאכלו כמה שבא לכם.
זה בית כזה שהילדים של השכנים היו אוכלים שם וכל נדחי עמו ישראל שצריכים עזרה
באים אליה לצהריים והיא גם שולחת להם הביתה במגשיות. אז זה לא דוגמה.
הגיסים והגיסות שלי שגרים בבית ולא עזבו הם מסוג האנשים שאוכלים בעיקר אוויר ואור שמש,
ואין כזה דבר אוכל שלהם, אני לא בטוחה אם הם אוכלים משהו יותר מכוס מיץ וטוסט ביום.
אם לא טוב לך שם, אל תהיי שם כל כך הרבה זמן.
אולי תנסי לדבר עם בעלך לגבי מישהי שתבוא לעזור לך בבית שלך ולשאול את דעתו.
אני הייתי משתגעת אם הייתי שבועיים בבית שאני לא יכולה להכין לי לאכול אלא לחכות שיציעו לי.
1. למה הולכים לשויגער לשבועיים
2. הרבה פעמים אנשים שמוגבלים באוכל מתרגזים שלוקחים ממה שמותר להם . מוכר ומעצבן.
3. האם יש לך אפשרות שיהיה לך את הדברים שלך
כאשר אני מגיעה לבית חמותי אני בלחץ בעניני האוכל שם חמי וחמותי אנשים נפלאים אך כאלה אשר אינם מעירים מיד על דבר שקורה בשטח
ויש שם שתי בנות אחת כבר התמתנה אבל השניה עוד מתעקשת על כל דבר אם היא צריכה בעניני אוכל לא לגעת כלל לא משנה שיש הרבה או קצת
והיה מקרה שהיה במזווה משהו ששיך לה ולא עלה בדעתי שזה שלה ושאלה מי לקח עשיתי טעות ואמרתי לה שאני ולא חלמתי שזה שלה היא היתחילה לצעוק עלי פשוט כך לצעוק שאין לי רשות לקחת מה שלא שייך לי ואני אנא אני באה הייתי בעלבון גמור אך לא עניתי
מה הייתם עושים בכזה מצב??
זה מתכון לבעיות, לחיכוכים, למריבות.
אני תמיד מעדיפה את הבית שלי על פני בתי קרובי משפחה, גם אם זה הורים.
קצת מתאמצים ולוקחים אחריות על החיים, וכולם מרווחים!
לדבר עם אחותו, לדבר עם אימא שלו, וגם להביא לך לאכול כשאת רוצה, כשאתם שם.
דברי איתה. תגידי לה שאת ממש לא רוצה לקחת בטעות דברים שלה,
אז שתשים אותם במקום מסוים או לשכתוב שם ואת מצידך תשתדלי לשאול אותה לפני כן
אישית, אחרי לידות אני תמיד חוזרת לבית הפרטי שלי.
במצב שלך, אם מעיזים לצעוק עלייך, הייתי קמה ובורחת משם תוך שניות....
ואני לא מתכוונת להתנהגות ש"זה האוכל שלי- אל תיגעו" (כי באיזה שהוא מקום ניתן לקבל את זה) אלא להתהנגות של להעז לצעוק על אישה אחרי לידה, הן לך מה לעשות שם, בטח ובטח לא לתקפות ארוכות ובטח שלא לאחרי לידה.
ככה אני חושבת
במקומך הייתי משלמת מאות שקלים לבייביסיטר ולאוכל מוכן , ולא מגיעה לשם (ואני יודעת מה זה שאין תקציב. אצלנו רק בעלי עובד...)
ככה אני הייתי עושה. את צריכה לעשות חושבים אם את ממשיכה עם המצב הקיים או לא. זה תלוי באופי שלך. ובתמיכה מבעלך
אגב, מה בעלך אומר בעניין?
בעלי גם נעלב בשבילי ונמשך הכאוס רק יומיים !! סך הכל הם אחים ולא יצאו הכאסך להרבה זמן אבל אני נשארתי מלא כעס עד עכשיו!!
(היה זה לפני חצי שנה והיא לא ניסתה אפילו להתנצל בפני אבל איך שהוא קנתה לבני שהיה לו יום הולדת מתנה ובלי שום התנצלות כאילו המתנה שווה את ההתנצלות!!)
ונראה אולי אני באמת אעשה צעד דרסתי ולא אלך אחרי הלידה אליהם!!
לא יודעת באיזו קהילה אתם גרים
הנה כמה רעיונות:
העיקר - שיהיה בשעה טובה ובשמחה!
אפילו לכמה שעות, אחרי הגן שבעלך יקח את הילדים לחמותך יאכלו שם ארוחת צהרים . שיאכלו שם גם ארוחת ערב, שיתקלחו,
ואם יש אפשרות שישינו שם גם ,אם אין אפשרות שישנו שם עם בעלך, ואת גם רוצה לראות אותם כל יום, אז שיבואו בשבע בערב, כבר מוכנים לשינה, ורק ילכו לישון! השלוש שעות בן ארבע לשבע לא יהיו בבית, ככה את נחה כל הבוקר, הם אוכלים אצל הסבתא, ויש לך גם את מנוחת אחה"צ. אולי חלק מהילדים כן יחזרו הביתה וחלק ילכו לסבתא.
ככה הבית לא מתכלכך, כי המשפחה כמעט לא בבית, אין בישולים,מה שנשאר זה רק כביסות......
או שפשוט תתעלמי מהגיסה הזאת, זה לא תמיד דוקא נגדך, יכול להיות שהיא מתוסכלת מדברים שלה.
ולאין כמו אמא אין לי אפשרות כזאת מכיוון שהם גרים בעיר אחרת!!
ולא הולכים למסגרת? אז איזה מנוחה זאת? עדיף להשאר בבית שלך ויש לך לפחות את הבוקר לנוח.
אלא אם כן במשך השנה יש ילדים שנשארים איתך בבית ובמילא הם לא במסגרת. תחפשי להם מסגרת לחודשיים שלשה של אחרי הלידה שתנוחי לבד בבית עם התינוק החדש. (אולי הגזמתי בחודשיים שלשה , אז לפחות מסגרת לחודש, זה שווה כל אגורה)
אין סיכוי שהייתי עושה את זה! ואני לא מסוגלת להיות שם יותר מכמה ימים רצוף. בלאגן שם, לא כ"כ נקי, רעש, ואני אוהבת נקיון ורוגע
האוכל שם בסדר, נישנושים יש קצת פחות. אם אני צריכה אני פשוט מביאה איתי נשנושים שאני אוהבת ואוכלת בחדר שלנו בשקט.... 
חמותי מקסימה ומיוחדת, נעימה ועדיה ולא מעירה, יש לי חופשיות לנהוג כרצוני ולאכול מה ואיך שמתיאם לי. היא קונה בשבילי במיוחד דברים שאני אוהבת לאכול, אני ממש בכיף איתה. רק ההתנהלות של הבית לא נוחה לי ובגלל זה לא אוהבת להיות שם יותר מידי.
לא מכירה מצב כמו שאת מתארת...
אפשרות ללכת לאימי כך שהאופציה זה או בבית או אצל החמות, חוץ מזה שזה יהיה בחופש הלידה....
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
