בד"כ אפשר לספר אותן ביתר בהירות מאשר את הספרות המודרנית.

נניח ספרים של ג'יין אוסטין, או הנרי ג'יימס, או פיצ'גרלד...

איזה קלאסיקות למשל?

יש  עוד המלצות?

של ג'יין אוסטין- גאווה וגעה קדומה- ספר קליל וקריא מאוד, ולא ילדותי.

עוד קלאסיקה, בשני כרכים, אבל שווה קריאה בהחלט- נשים קטנות של לואיזה מ.אלקוט.

מומלץ מאוד מאוד!

בהצלחה!

רבות עלילה כמו סיפורה של לוחמת של גאולה כהן?

מומלץ בחום.

זו ההרצאה האחרונה שנותן איש חכם, שחולה בסרטן סופני, לפני מותו. הייתה לו שנה וחצי להתכונן למותו (היה לו סרטן שאין לו מרפא עדיין, והוא ידע עליו מראש ותיפקד כרגיל כמעט עד הסוף).

הספר מתאר דברים שעשה במשך חייו וכו', דרך ההרצאה האחרונה שנתן.

אפשר לתת עוד רקע, אבל עדיף לקרוא את הספר (הלא ארוך) וזהו

אגב, ההרצאה האחרונה (רק ההרצאה, בלי התוספת של הספר), מופיעה ביוטיוב. תחפשי "the last lecture".

בהצלחה!

את גאווה ודעה קדומה ונשים קטנות- מכירה. אני אבדוק עם המרצה אם זה רלוונטי..

לדעתכם פסיעות בחול הוא לא נחשב ילדותי? (הוא עצוב, אבל מבחינת השפה שהוא כתוב)

הנסיך הקטן לא סיפור עם עלילה כמו שהמרצה מתכוונת..

באשר לשאר הספרים, אני צריכה לבדוק.

ממש תודה על התגובות שלכם!!

בואי נעזור לך לבחור! בשביל זה אנחנו כאן.

אני הייתי הולכת על אחד הספרים של ג'יין אוסטין, לאו דוקא על גאוה ודעה קדומה... אולי הטית לב- השפעה, בתרגום החדש, או  'אמה'. שניהם נהדרים!

ולכן המלצתי עליו עוד קודם .

אבל כזכורני בסוף את עושה משו אחר אז כברלא רלוונטי..

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.