לק"י

צודק..לא בהכרח היכרות ארוכה הופכת את הנישואים לטובים יותר.

אני באופן אישי לא חושבת שהייתי יכולה ורוצה להחליט מהר.

אני מרגישה שאני צריכה זמן להכיר (גם אחרי ההחלטה הרשמית).

המון הצלחה לך!

וכשתגיע לשלב הזה בחיים- תפגש כמה זמן שיהיה טוב לך ולה בעז"ה..

לק"י

בטח לא במקום של להתחתן..

מאחלת לך שתפגשי כמה שרק תצטרכי (בגבול השפיות..)!

ובכלל, אני חושבת שכדאי להמשיך להפגש ולפתח את הקשר גם אחרי שכבר מחליטים.

זה חשוב מאוד מאוד! בסה"כ זה האדם שאנחנו שואפים לחיות איתו עד 120 בעז"ה..

לא מספיק להיפגש.

צריך לחיות בדרך חיים הזו.

אחרת זה לא עובד.

כן, עם הביטחון המוחלט בהורים שהם באמת יודעים מה טוב לילדים שלהם,

ועם אמונת חכמים,

והרבה שכל.

ועוד המון דברים שלא באים ברגל.

(חוצמזה שזה חוסך הרבה לבבות שבורים)

(אחרי דיון ממושך בנושא עם חברה חסידית שהתחתנה עם בעלה אחרי שראתה אותו מספר כל כך מועט של פעמים וחיים באושר (וגם בעושר והיא המפרנסת)

זה גם עניין של הבירורים של ההורים.

כל מה שאפשר לברר לפני- הם מבררים.

אני אישית לא הייתי מסוגלת להתחתן ככה.

גם ה3 חוד' שלקחו לנו היו נראים לי קצרים, ומה נראה לנו שאנחנו מחליטים כ"כ מהר?

מה גם שאני מאמינה גדולה באינטרקציה.

ולמוטי- אני הייתי שמחה לדעת איך הם יראו בעוד 10 שנים. האם השלמות הזו תמשיך. 

לא חושבת שיש מתכון לדבר כזה.. לזוגיות כ"כ טובה לאורך שנים ואתגרים... זה פשוט תלוי עבודה של הזוג. 

ומצד שני אני חוששת שזה צעד פזיז מדי.

עדיין לא סגורה על עצמי בעניין הזה

לק"י

בנים, ב"ה נפגשתי עם מספר מצומצם של בחורים, ובכל זאת הייתי צריכה זמן כדי לקבל החלטה שזה- זה בלב שלם (ולא חושבת שהייתי רוצה להטיס את העניינים).

וגם אחרי קבלת ההחלטה לא הייתי רוצה להתחתן תוך חודש, אלא להמשיך לבנות את הקשר גם לפני החתונה.

אבל נו נו..

וכנ"ל על ה"בלב שלם", לא מטיסים ענינים, ובטוחה שהזוג הנ"ל ורבים אחרים, (כציבור, לא כבודדים) מתחתנים בלב שלם שלם.

בס''ד

קראתי. התרגשתי. תודה.

ועוד כמה מילים....

ראשית, כישרון כתיבה לא צריך להגיד שטמון אצלך.. פשוט רואים.

שנית, מה שטופי כתבה זה נכון מאד.. זה לא עניין של מספר כלשהו של פגישות..זה עניין של דרך חיים.

ועוד משהו..טיפונת צרם לי מה שכתבת בהתחלה על ה''בניברקים''.. מוטי, זו הכללה ממש לא יפה.. אני מכיר חבר'ה מבני ברק שהם ממש לא כמו בתיאור הלא כל כך נחמד שכתבת... (ואני לא מדבר על ''פאות ויידישקייט''....)

לסיום, שבעזרת ד' כל יושבי הפורום ושאר רווקי\ות עם ישראל יזכו להקים בית נאמן בישראל מתוך אושר ועושר, הצלחה ושמחה, בריאות ושלווה, מתוך לב שמח והמון חיוכים!

שהייתה ב-לא מעט חתונות חרדיות,

מסכימה שיש שם את היופי של התמימות הזאת עם היכולת לסמוך על ההורים

יש רגעים כאלה (רק לפעמים)שאני חושבת לעצמי שאם הייתי נולדת למשפחה בניברקית-

החיים שלי היו מן הסתם קצת יותר פשוטים

מצד שני,בעיני לפחות (ואתם מוזמנים לחלוק עלי!) ברגעים האלה שלפני החופה יש שם רגעים גדולים של פחד

אפשר למשש את המתח בכפות הידיים

ואצלנו זה כ"כ אחרת,יש טיפה של מתח אבל זה נבלע בתוך אושר גדול

של הקמת בית בישראל

נ.ב. ואל תשכחו שאצלם העול יותר גדול,

במקום להחליט על בן זוג לעצמך אתה "מקבל החלטה" ל-עשרת הילדים שלך (בלי עין הרע)..

לעניות דעתי, באף מקום דבר כזה לא קיים.

בציבור החרדי ההורים מבררים היטב בשביל הילדים אבל ההחלטה בסופו של דבר מתקבלת אך ורק ע"י הזוג עצמו.

מדברייך נשמע שיש אצלם ממש דיקטטורי.

לא חושבת שזה כך בכל אופן.

לא התכוונתי שתקחו את זה כפשוטו, לכן שמתי שם מרכאות ""

בוודאי שבשורה התחתונה החתן והכלה הם אלה שמחליטים

אבל בגלל הבירורים הרבים (!) שההורים עושים לפני כן אפשר לומר שהם לוקחים חלק גדול בהחלטה

תכפילי את זה ב10 ילדים (בלי עין הרע) ותראי איזה עול רובץ להם על הכתפיים

שאם הברור הראשוני נעשה ע"י ההורים אז חלק גדול מההחלטה נופל על הכתפיים שלהם.

אני מניחה(או לפחות מקווה) שזה נעשה בתיאום עם המועמד/ת  

ולא רק על סמך דעתם.

סתם, סתם.

כתבת יפה, כמובן, ו..., ו..., זהו, סיטואציה באמת מרגשת, וכן מצדיקה את המסקנה (בערך מסקנה)...

באמת הלוואי על כולנו.

כמה פגישות ענייניות  (אחרי בירורים לא תלויים) ולהתקדם הלאה.

זה יכול לחסוך הרבה הרבה כאבי ראש ולב מיותרים.

לפחות הברכה כנראה יצאה מעומק הלב.

כמ"A כל המשמח חתן וכלה זוכה..

כי לחיים מאושרים צריך לבדוק גם כימיה. משהו באויר כזה, משיכה, עניין, לבדוק איך חיים אחד עם השני גם מעבר לדיבורים יבשים על מי שוטף כלים בבית, והאם אתה אוהב חריף באוכל והאם אתה בעד הבית היהודי או עצמה לישראל...

ואת זה א"א לדעת אחרי שתיים שלוש פגישות.

ואני יודעת שבחור ובחורה דתיים לא יחיו ביחד ויבדקו האם זה כיף להם,

אבל אפשר לבדוק את זה גם באמצעים "צנועים", כמו להתרועע ביחד זמן מה ולראות האם הכימיה הזאת קיימת באויר.

8 מילים אחרונות 

בטח ובטח שלא בעולם החרדי.

בעולם החרדי בחיים לא יציעו למישהו מישהי שלא תצביע לאותה מפלגה כמו שהבית שלו מצביע (אם בכלל...), או שח"ו לא תלבש את אותם בגדים כמו שאימא שלו לובשת (שלא נדבר על כיסוי ראש). זה פשוט לא זה. לכן המיקוד בהצעה וגם אחר-כך בפגישה, הוא בבסיס להתחלה של דיבור ומשיכה, ולאו דווקא בדברים חיצוניים שיכולים להשתנות כל יום, או אפילו כל שעה.
מפה נובע העניין שמספיק אפילו חצי שעה של דיבור ענייני כדי שהשידוך ייסגר. בסופו של דבר, בעולם החרדי כיום יש פחות גירושין מאשר בעולם הדתי לאומי, עם כל ההוכחות שתביאי. זה נתונים מהשטח, לא שליפות מהשרוול.

המסקנה היא שנק' המבט של החרדים על הדבר שונה לגמרי מנק' המבט שלנו, ואי-אפשר לבדוק את הדברים בעזרת הכלים שיש לנו. זה בדיוק הבסיס למחקר אקדמי - צריך שהכלים יהיו גם מהימנים וגם תקפים (גם שיבדקו את הדבר בצורה נכונה ולא יהיו מקולקלים, וגם שאם נבדוק שוב ושוב - נקבל את אותה התוצאה). 

חוץ מזה, אני לא יודעת עד כמה את מעורבת ב'קיצוניות' של הציבור שלנו, אבל אני מכירה לא מעט שיצאו 3-4 פגישות, שבוע-שבועיים וסגרו. זה לא הזוי בכלל.

להתגרש בחברה החרדית... כבר עדיף לברוח לחו"ל בהרבה מקרים.

מצד שני בציבור החילוני זה יותר מידי מקובל שזה כבר נותן לגיטמציה מראש לחיי משפחה רעועים.

הציבור הדתי לאומי במקום טוב באמצע.

קרטים, אף אחד לא יפיל שידוך על כזה דבר, בד"כ המשודכים לא יודעים לאיזו מפלגה הצביע השני (לפני הפגישות) כסוי ראש זה יותר רציני אבל בהחלט יש מקרים של חמות- פאה, כלה- מטפחת או להפך וק"ו כשמדובר על פאה עם\ בלי סרט וכד'.

מלבד זאת יש הבדל בין הציבור החסידי ללטאי- ספרדי במיוחד בנושאי שידוכים.

לק"י

ובואי נעצור פה את הדיון הזה..שכפי הנראה לשון הטוב לא תצא ממנו.

שעומד מאחורי הבחירה, ז"א מי שבחר עץ (= נצח, הפלס וכו') זה מראה על ההשקפה שלו ועל דרך החיים.

העניין הוא לא הרעיון שהוא בחר אותם אלא זה שהוא הולך לפי הרב אוירבך ולא לפי הרב שטינמן.

(האמת שאני דיברתי על מפלגות לכנסת, הפילוג הלטאי הוא צרה אחרת).

נ"ב לא הרב חיים קנביסקי אלא הרב אהרון לייב שטינמן.

בקשר לקישור- יש לי רימון, אז לא יכולתי לקרא.

חרדים בודקים שיש לקשר עתידי על מה להתבסס שזה אומר - יש נשיאת חן נחמד לכם לשבת יחד והכוון בחיים הוא אותו כוון (כמובן יש גם ברורים מעמיקים לפני כן מה שחוסך הרבה זמן בפגישות)

לאומת זאת אלו שנפגשים תקופות ארוכות מנסים ליצור קשר לראות איך הולך. 

יש בזה הגיון רב,  אבל בכל אופן זה לא יכול להיות נכון לגמרי כי קשר שאתה יוצר כתור מאורס\נשוי הוא משהו אחר לגמרי מקשר של דייטינג

בצורה יותר קיצונית בציבור החילוני רואים את זה במוחש- הם יחיו יחד 5 שנים אבל בכל אופן בנישואין הם יכשלו .

למה???

ככה . כי נישואין זה משהו אחר. (ומי שיגיד שהנישואין שלהם לא מצליחים מעוד הרבה סיבות- צודק...)

בס"ד ובהשתדלותי

התאור יפה, אבל אני לא ממש מזדהה עם ההרגשה שלך, אני חושבת....

יכול להיות שהיה משהו מתוק וחמוד במבט שלהם ובהתנהגות שלהם בשבע ברכות, אבל בעבורי השיטה לא הייתה עובדת, ואני לא יודעת עד כמה אני רואה את זה כאידאל. אני רוצה להתחתן עם מישהו שאני רוצה להתחתן איתו כי אני רוצה בו, לא כי אני סומכת על הטעם של אמא שלי, וגם אחרי כל הברורים היא גם לא מכירה אותו ישר והפוך, ועדיין היא לא יודעת את אחד הפרטים הכי חשובים - האם אני רוצה להיות עם האדם שמולי? וגם אחרי 2 פגישות, אני לא חושבת שאני אוכל לדעת דבר כזה, אבל יכול להיות שזאת רק אני.

אני רוצה להתחתן מתוך מודעות עצמית, עד כמה שאפשר, ולא "לסמוך" על מישהו שבדק ונראה לו שנתאים אחד לשני.

גמני לא אתחתן ככה ככל הנראה לעין.

אבל להביע דעה לגבי איך הוא התחתן? אי אפשר, וזה בכללי, לגבי הדיבורים על הניתוק והכל.

התרגשתי אתמול לראות משהו חי ופועם כמו שלא ראיתי בשום מקום אחר.

ישבו שם כל מיני אנשים.. חברותא לשעבר שעזב ת'ישיבה, (יענטו אני) איזה ליצן\בדרן שבידח את הציבור בדרשה, משפחה.. שכן.. וכולם - רצו ליטול חלק בשמחה של הבחור הרך והעדין הזה, שרק למד בישיבה. (הוא בחור יוצא דופן, בכל הנושאים, מן מלאכון..)

כל אחד מאיפה שהוא נמצא, ממה שהוא עשה שם בערב (בידח או דרש או איחל מזל טוב) כל אחד רצה לקחת חלק לעצמו בשמחה של הבחור ה"מנותק" הזה.

והיה את האח הבדחן שעקץ את הסבתא, והאח הצדיק הצעיר שהפגין שם למדנות בדרשה-שיעור מסובך.. והאח המנחה.. 

אגב, האבא בכלל אדם עובד.

אמרו שההלוויה של הרב עובדיה היתה מפגן כוח בין השאר .. ובכן, אני אתמול הייתי ב"מפגן כוח" אדיר, הכל היה מקסים ואמיתי ועדין וטהור כמו שלא ראיתי בחיים שלי..

אבל לא, לא התכוונתי לתמימות והחד משמעיות.

נכון שמה שאמרתי לא קשור דוקא לנישואין, כתבתי בהתחלה, זה משהו כללי שמתבטא בין השאר בנושא הזה, ואחרי הכל ראיתי את זה בשבע ברכות, וחשבתי על ההקשר הזה.

שלא הכירו מספיק ולכן התחתנו , למרות אי ההתאמה

(ואני לא חושבת שזה נכון (להפיל עלזה דברים)

כי הנה, עם החרדות של אמא שלי,

והשתי וערב שהיא , ועוד כמה אנשים עשו עליו לפני הפגישות... 

יש דברים שמתגלים רק אחרי...

(גם אצל זוגות שחיו ביחד כמה שנים ממש יש הפתעות אחרי החתונה!!!)

ובאמת הכי חשוב לבדוק אם יש מציאת חן ואם יש לב טוב ואלה דברים שאפשר לזהות מייד ובעזרת חקירת המשפחה.

אני חושבת שהולך להם כ"כ טוב בגלל התמימות,

המחשבה שאין מישהי אחרת.

המחשבה שבת קול החליטה עליהם.

וזה יפה, אבל אני בתור דתיה לאומית כבר לא מסוגלת להיות תמימה כ"כ. אני מקווה שגם הם ישמרו על התמימות לנצח, כמובן שגם להם יש גירושים ובעיות.. אבל מצד שני עם הרבה ילדים נשאר הרבה פחות זמן לזוגיות, מה שדווקא עוזר להיות ביחד.

 אז דבר ראשון אני ממש לא מגדירה את עצמי חרדית ואפילו לא קרוב! מבחינת סיגנון אני הכי נגד כל הבירורים והדברים האלה ובכלל כל מוסד השידוכים.. א-ב-ל-! לגבי העניין שהזכירו פה עם לסגור אחרי כמה פגישות, הייתי ממש נגד ואני ובעלי בפעם הראשונה שיצאנו הבהרנו שלוקחים את הזמן וכו'.. בתכל'ס, סגרנו חתונה אחרי 6 פגישות כשבעצם שנינו היינו סגורים על זה מהפעם השלישית. ואין לי שום ספק ומעולם לא היה לי ספק בקשר לבעלי!! אנחנו נשואים באושר ומאוהבים עד הגג ומתאהבים כל יום מחדש! אז יש כאלה שיגידו שזה חוסר אחריות וכו' אבל בסופו של דבר, זאת הברכה הכי גדולה שאפשר לקבל מהקב"ה! ואני מאחלת את זה לכולם! בטח כשאני רואה מה חברות שלי עוברות בתחום... ולא צריך לשייך את זה לכמה אנשים הם "דוסים" או לא כי באמת שזה לא קשור, הסיבה שלחברה יותר דוסים זה קורה יותר כי הם פשוט הרבה יותר בוגרים וסגורים על עצמם ויודעים מה הם רוצים, וגם, רואים בבית מטרה משותפת ולכן לא מסתבכים כ"כ הרבה

גם אני נמנית על הציבור של גולשי הערוץ. ממש לא חרדית. 
וכל החיים לא הבנתי איך אנשים עושים את זה. לא הבנתי איך אנשים יוצאים שבוע ומתארסים. לא הבנתי איך אפשר לקבל החלטה גורלית שכזו- להתחתן עם אדם שלפני שבועיים היה לי זר גמור.

אבל ה' רצה אחרת. אחרי חודשיים ושבוע מהפגישה הראשונה שלנו כבר היינו נשואים

לא, לא היו לי שום הפתעות אחרי החתונה. ידעתי בדיוק עם מי אני מתחתנת ואנחנו ברוך ה' מאושרים ושמחים

להתפלל לסייעתא דשמיא ובהירות המחשבה בכל ההחלטות. באמת שזה רק הסייעתא דשמיא. אין לזה שום הסבר הגיוני אחר.

בהצלחה לכולכם!

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰