אני מבינה מאיפה השאלה שלך מגיעה.
אבל אני חושבת שלא, שמירת נגיעה היא לא תלוית-גיל, כמו ששמירת שבת/כשרות הם לא תלויי-גיל. אני לא חושבת שיש הבדל.

אבל מזל טוב =]

רגשות אהבה ורצון לקבלה ונתינה (וגם מגע פיזי בין היתר)

לא דומים כלל לא לשמירת שת לא להנחת תפילין ולא לשום דבר אחר

אז שלא יעבדו עליכם

ווקשו רק את הדבר האמיתי !

בוודאי שמבחינת קושי לקיים זה יותר קשה.

זה לא אומר שהיחס העקרוני לקיום מצוות נקבע על פי הקושי לקיים אותן.

במקום לגדול עם הגיל ברמה הרוחנית ....

אנחנו יורדים?? למה? למה זה קורה?

צריך לשאוף ליותר... אני גם לא מבינה למה זה קורה...

בחיים לא חשבתי שאני אגיע למה שאני היום. תמיד הייתי "החזקה" ושאף אחד לא ינסה אותי...

היום- אני יותר קלה ל'שבירה'.

וכמו שלמדתי לא מזמן מרבנית דגולה שאמרה לנו (בנות בשיעור) שעל מנת שזה לא יקרה (ח"ו) צריך להתחזק ולמלא את החלל... ללכת לשיעורי תורה, מדרשות לבנות וכו'... [ פעם זה היה בא לי בטיבעיות... היום- אני צריכה ממש להלחם עם היצר... וזה מתיש!]

ב"הצלחה לכולנו

|חיבוק| לאור77 לבנים אי אפשר ;)

בהצלחה לכם.

תתפללי עלי שאני לא אלך לאיבוד,

כי אני כבר הרבה זמן מסתובבת ביער הזה ונראה לי שאני מסתובבת סביב עצמי...

לא מצליחה לצאת מזה...

טאטע !!!!!!!

טאטע!!!!!!!!

טאטע!!!!!

?!?!

המון הצלחות!

ברוכה הבאה לעולם בני האדם

שם ממרומי השמים ..

מה השאלה בעצם? האם "ממליצים" לעבור על ההלכה? ברור שלא.

האם זה קשה ואולי בלתי נסבל לחלק מהאנשים? התשובה היא לדעתי כן ככל שמתבגרים יותר קשה

אבותינו מסרו נפשם על התורה ועל טהרת המשפחה (ק"ו כשזה לא משפחה..)

מה שכן ריחוק מבנות וכד' מחליש את היצר הזה ע"פ הכלל מרעיבו שבע משביעו רעב

זהו

בהצלחה!

בעזרת השם אני מקווה שהשאלה תהיה רק תאורטית.

לעצם הענין ענו לך פה תשובה הלכתית פשוטה  - מבחינה מעשית לדעתי אין פה תשובה פשוטה לדעתי כדאי לך לשבת עם עצמך ולקבוע גבולות (גם אם הם לא גבולות ההלכה) שאתה שלם איתם ולנסות לשמור עליהם. 

עד 120 שכל משאלותיך יתגשמו במהרה

ונזכה לחופתך השנה אמן!

מקווה שהברכה לךא מעצבנת..

בס"ד

א,מזל"ט אחי..

ב,מה זה קשור הגיל לשמירת נגיעה?

אתה חושב שאחרי איזה שהוא גיל אפשר פשוט להתחיל "לחגוג"?זה כמו שאני אגיד שאגיע לגיל 30 בעז"ה אפסיק להניח תפילין כי הנחתי מספיק בשנים האחרונות...

אני רואה את בנדוד שלי בן 31 שגם דתי ולא שומר נגיעה מקרובות משפחה וזה גועל נ-פ-ש ,כאילו מה?ה' יושב למעלה ורואה את יוצמח פורנקא נוגע בבת דודה של אמא של אשתו החורגת מנישואים שניים קם מהכסא ומתפלא,"מה הוא עושה??אני חייב לבדוק ברשימות שלי..אההה זה בסדר הוא עבר 25 אז מותר לו..."[זה היה כאילו ה'..]

תחשוב על זה שהגיל לא תמיד קובע ובטח ובטח שלא בשמירת נגיעה שזה גבולות לעצמך..

                        מקווה שאתה מבין ומצפה לתגובות של אנשים על הנאמר

                                   -העמותה להמשך שמירת נגיעה מעל גיל 28-

נ.ב:יוצמח פורקנא הנאמר הינו יו"ר עמותת המשך שמירת נגיעה מעל גיל 28 וחבר מועצת חכמי ישראהוטלברג בע"מ

רגשות אהבה ורצון לקבלה ונתינה (וגם מגע פיזי בין היתר)

לא דומים כלל לא לשמירת שת לא להנחת תפילין ולא לשום דבר אחר

אז שלא יעבדו עליכם

ווקשו רק את הדבר האמיתי !

ב"ה שזה נגמר ולו רק מהסיבה האומללה הזו. (אבל גם מעוד הרבה סיבות טובות...)

אתה מתחבא!

רגשות אהבה ורצון לקבלה ונתינה (וגם מגע פיזי בין היתר)???? מה?

מישהו אסר עלייך נתינה? אהבה? רצון לקבלה? כל אלא מתקיימים בענק גם בלי מגע. נכון, הם ומגיעים לגבהים ושיאים עצומים עם המגע הפיזי. הפואנטה היא בדיוק זו, שהנתינה, האהבה וכו' האמיתיים זה רק כאשר אתה מוכן ללכת עד הסוף עם מישהו/מישהי ו...

להתחייב בקשר!!!!

על איזו אהבה ונתינה אתה מדבר כשאתה אומר את מה שאתה אומר? על קשר של ידידות- כשמישהי בוכה ואתה רוצה לחבק אותה ולהיות שם? זה מקסים אבל זהו קשר עקר, אם אתה האיש שצריך להעניק לה את החום הפיזי הזה שהיא כל כך זקוקה לו- תצא מהפוזה של ידידות ותתחייב לה עד זיקנה! ואם היא לא בשבילך, אל תשקיע שם את האהבה שלך ובטח לא את היראת שמים שלך.... אתה גם מפיל אותה בפח הזה, אל תהיה שם בשבילה כתחליף חיוור זה לא אמיתי כשזה לא עד הסוף. אתה נותן לה אקמול לסרטן ושניכם אחרי זה יורדים מבחינה דתית וכל כך אכולי צער אח"כ...

אני מודה שגם לבת זה יכול להיות עינוי מזעזע להיות רווקה בימינו, וכבר הביאו פה את הגמרא שמוכיחה זאת

ודרך אגב....

כן, המצווה הזו היא בדיוק כמו שאר המצוות חוץ מזה שזה לפעמים קשה מנשוא!

תחזיק חזק! תצעק לה': "אבא, אני לא יכול כבר!!!!!!"

ודרך אגב אני לא ברסלבית..... גם אם אתה גושניק- תנסה, לא תצטער.

ההלכה אוסרת, אז איך אפשר לעבור עליה?

קשה, קשה מאד! אבל זה ממש אסור.

"רגשות אהבה ורצון לקבלה ונתינה (וגם מגע פיזי בין היתר)

לא דומים כלל לא לשמירת שת לא להנחת תפילין,.."

עד כאן אני מסכים, אבל כמו בכל כח שיש באדם, ככל שהכח בעל פוטנציאל חיובי (פיזית, נפשית, רוחנית)

כך יש לו אותו פוטנציאל להרוס (פיזית, נפשית,.. בהתאמה).

שלא תשלה את עצמך, הורדת הגבול של שמירת כוחות הנפש שלך לנתינה (aka שמירת נגיעה ושות')

לא תורמות, לא לך ולא לזוגתך לעתיד ולזוגיותכם.

מה שאתה טוען למעשה זה שכשיש לאדם קושי לממש פוטנציאל טוב עליו בסופו של דבר להיכנע ולהוציא אותו לשלילי?

ואני עונה לפני ששאלת: המגע הפיזי הוא כלי להעצים ולהשלים אהבה אמיתית, אם לא משתמשים בו לצורך הזה.. הנזק עצום.

אתה מציע להתפשר על סיפוק גופני והקלה נפשית רגעית (כיוון שהצורך רק יגדל לאחר-מכן) בעבור נזק עמוק יותר לכל חיי הנישואים.

בקיצור אני מצטרף לאלו שאחלו לך שהשאלה תאבד את חשיבותה במהרה (ויתכן שזה יהיה יותר קל אם תפנה את אותה אנרגיה לכיוון המסויים הזה...)

לדעתי קודם תחשוב טוב מאיפה זה בא לך

והאם לא קודם החלטת שאתה רוצה ואז חיפשת גושפנקא

אני חושב (בתור גם רווק בגיל די מתקדם)

שזה לא קשור כל כך לענין

אי אפשר לסמן מטרה ואז להסתער עליה בתירוצים מתירוצים שונים

ושוב גם אני באותה בעיה כמו שלך והימים לא עושים אותנו צעירים יותר

והרצון וכמיהה לבית משלך עם משפחה משלך לאט לאט נראת יותר ויותר רחוקה ..

אבל אין זו סיבה "כי מנסה ה' אלוקינו אתכם.." וכל אחד צריך לעבוד את ה' מתוך הקשיים שלו והנסיונות שלו

שבת שלום וכט"ס !

יופי ילד גדול

נסיונות, נסיונות נמאס כבר לשמוע את השטויות האלה

הדוסים תמיד יודעים לתרץ הכל כנסיונות שטויות במיץ גרביים

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

ואל תרגיז אותי -- אני ממש לא צוחק הפעם עם השטויות האלה כי נמאס לי כבר לשמוע את זה

ואם לך נח עם זה שאתה רווק ! שיבוסם לך >> לי זה כבר נמאס נמאס נמאס ושוב נמאס !!!!

בעעעעע

לאט לך, למה להתרגז ?!

זה שאין לך ראיה אמונית לא אומרת שאתה צריך להתרגז מזה

אני מסכים איתך שאתה *באמת* מרגיש כמה כואב לך

אבל כל הרווקים מרגישים את הדבר אחד יותר ואחד פחות

זה לא אומר שאתה צריך להתרגז גם אם זה לא ראיה אמונית או כן

הרי את הבעיה זה לא יפתור לא להתרגז

ולא להמנע מאי שמירת נגיעה זה רק כמו שתיית מי מלח.. שיצמיאו אותך יותר ויגרמו לכאב בטן

אבל עשה כטוב בעיניך !

ועיקר שתהיה שבת שלום !

(ותקום פעם הבאה על צד ימין)

שבת שלום וכט"ס !

שמחקתי 4 פעמים את מה שכתבתי

ולא רוצה לפגוע

אבל אנחנו עוד נדבר על זה

ונבוא חשבון !

חכה חכה ..

|קשלש ברגע של רוגז|

אתה יכול להגיד מה שבא לך, אבל בחייאת תפסיק עם הביטויים האלו,

זה עושה אנרגיות שליליות פה..

חבל עליך, אנחנו באים בטוב..!

למה לכעוס ? - זה לא יוסיף לך כלום

מקווה שפעם הבא שתקרא את הדברים תקרא אותם יותר ביישוב הדעת

"כי אין מרצים לו לאדם בשעת כעסו.." (ברכות פ"ק)

ובאמת

לא עלי תלונותיכם כי אם על ה'

לא אני נתתי את המצוות, וגם אני עדיין רווק שלא רואה את האור כל כך באופק^

אבל להיכנס לעצבות, בעסה ולשפוך קיתונות של בוז לא יוסיף שום דבר לעניין

שבוע נפלא

מלא אור וטוב

דוש"ת !

עדי

---

^ וכידוע לך גם לי עד שכבר יש הצעה של נופלת על גובה כמו רבים מההצעות

היא נופלת אחרי פגישה אחת על שטוית אחרות

הרי דיברנו כבר על זה ומי כמוך יודע..

ולא שלי שאתה עדיין ממשיך לחטוף סתירות ולומר תודה

אני לא מוכן לזה !!!!!!!!!!!!!!!!!!! ובאמת ליבי ליבי עם כל הרווקים באשר הם

ומי שמוכן לחטוף זב"שו אני לא מוכן לזה

הנוגע או הנמנע?

קשלש אתה לא מדבר מהגיון אבל מקשה על האנשים שעונים בהגיון. אולי השאלה היא אחרת האם אני מאמין בה'? האם אני מאמין בתורה? הרי בתורה כתוב שהמצוות הן רק לטובתינו וכאשר מיסר איש את בנו ה' מייסר אותנו.

לכן אם השאלה היא על הגיון היא שאלה על האמונה בכלל ולא על נגיעה ספציפית

מסכים?

זהו? אם קצת קשה לנו או אפילו מאוד קשה, אז כבר עושים ברוגז עם הקב"ה? שמירת מצוות מחייבת אפילו מסירות נפש. אתה הרי אומר לפחות פעמיים ביום "ואהבת...ובכל נפשך". אז די, אם קצת קשה אז שוברים את הכלים ולא משחקים?

כן, לכל אחד יש נסיונות משלו והוא צריך להתמודד איתם.

ואני, אגב, מסתכל  על גיל 28 מלמעלה....אז אל תגיד לי שאני לא מבין אותך. ושזה משהו אחר.

חזק ואמץ קשלש!!!   

בעזר ד'!

כששומעים את המילים האלו, כבר א"א לעמוד דוממים מהצד.
קטונתי! באמת שקטונתי מלהרגיש את רגשותייך -על אף ליבי כאוב כדקירות.

אך אם הרשה לי- יש לי בקשה גדולה, ממש ענקית!

עשה למענך אם לא למעני, והעלה כוחות גדולים!!!|שנמצאים שם בפנים|
חיוך לאוו קטן על הפנים.
ת'כף תבוא לה שבת המלכה!
שתפשפיע עליך שפע של ברכה!
הכין עצמך לקבל אותה. |אין השכינה שורה במקום של עצבות|

בהזדמנות זו.. שלוח לך שיר עידוד (השיר לא המצליח לעלות אך אלו המילים) 
"הייה חזק אחי אל תתיאש, בלבך תשמח במה שיש ועל המורים תישא מפילה יבוא גואל תבוא הגאולה!"

בעזר ד'! במהרה בימיינו בקרוב!
שבת שלום ומבורכת!

אבל, אין זה דבר המתקיים

גם אדם הכותב בשבת במחשב לפי רוב השיטות לא עובר על איסורא דאוריתא (ולכן לחיילים שביננו

יומן חמ"ל עדיף לכתוב במחשב מאשר בעט דהויי דאוריתא ולמעשה יש לשאול מורה הוראות)

לגבי שם שמים אין זה דבר המתקיים זה רק רצף של קבלים עם מתח על גביהם שנראים כאות שלימה

ולכן ככל הידוע לי אין בעיה בדבר וכן הסכת הפוסקים

{ ישנה א"כ גם תמיהה בדבר כיצד זה מותר לעיין שפסוקים הכתובים במחשב באתרים

כי כשאתה סוגר את החלון נמחק שם ה' בהם}

כאן : http://www.kipa.co.il/ask/show/128346

וכאן : http://www.kipa.co.il/ask/show/44606

וכאן : http://www.kipa.co.il/ask/show/6158   קצת מחמיר אבל עדיין זה לא מחיקה ממש )

שאם אדם לא יתחתן עד גיל שלושים גם שמירת שבת תעלם?

או שזה משהו אחר?גבול אדום שלא חוצים?
אם כך למה לא להפוך כל הלכה באשר היא לגבול אדום?
למה לא לזמזם לעצמך את אותה אמונה וידיעה שזימזמת בגיל 20?
יצר תמיד יש,תמיד היה,ולצערנו עד בית המקדש יהיה
אז למה הצלחנו להלחם בו ועכשיו לא?

רק תזכור שגם בנגיעה יהיו לך גבולות,זה לא יהיה נישואין
ומשביעו רעב מרעיבו שבע.

להגיד לך תשובה או לנסות להבין אותך אני לא יכולה..באמת שלא..
אבל לפחות תשאל את עצמך את השאלות האלה..

מזל טוב קשלש!

טבלת יאוש

כל חודש אחרי גיל 28 נוריד סימן בשולחן ערוך

נראה לאיפה נגיע ..

אני מתחיל סימן כב' באבן העזר

מי קונה ??

עדיף כבר מעכשיו להוריד את הכיפה ולעשות מה בראש

איך אמרה הודיה בסרוגים (להירגע ראיתי רק 3 פרקים)
למה אנחנו הדוסים צריכים לעבור שלבים
חצאית קצרה,מכנס שרוול,מכנס גינס

תכלס קשלש אין היגיון בדרך הזאת
יש בה רק יאוש

שאלו הבעיות של הדור

דווקא הדור שלנו ניחן ברצון לברר רצון לשאול ורצון גם לקבל תשובות
תשובות לא מתיפייפות,אלא תשובות עמוקות ואמיתיות.

בדור של הסבים שלנו לא היה כזה עומק ופלפול לבני נוער,לנשים.

יש גם מקום כזה..

גם לענ"ד החזרה בתשובה ההמונית לזרם החרדי לא נעשית ביתר תבונה..

אבל הדור שלנו אם נשים לב יש לו תמיד את הקיצוניות לשני הצדדים
אז כמה שיש צורך של בירור ודעת ואמת יש גם קלות ושיטחיות..
(ככה גם כותב הרב במאמר הדור)

אגיד לך דוגרי. זאת לא שאלה הלכתית אלא אמונית.

השאלה היא איזה אדם אתה מנסה להיות, איזה מוניטין אתה מייצר, איך אתה נראה בעיני הסובבים אותך.

אתה יודע שבצבא החיילות ממיינות את החיילים שלא "שומרים" כ'צ'יקמוקים' ו'סמרטוטים'.

אז נכון, יש יצר ואתה לא גילית את אמריקה. אלפים כמוך מסתובבים ברחובות, חלק שבעים וחיים בסרט אחר, חלק נושכים שפתיים יום יום. זה לא בעיה לייצר פסק פסיאודו-הלכתי, לעגן ת'נושא בהלכה וללכת לביכנ"ס בליל שבת בביצה עם שיער רטוב ממקלחת, הכיפה יושבת על קודקודה והחיוך מרוח "הצטרפתי לחבורה הקדושה". הרי כולנו יודעים שהגברת יכולה לטבול ותקנה שלא תטבול היא רק סייג.

השאלה היא האם אתה רוצה להיות חלשלוש? מעוך וחסר אופי? לזרוק 28 שנה של התגברות בכמה קטעים שהשכל אומר שהם נכונים אבל הלב יסחוב את זה עד השניות האחרונות של חייך תבדל"א?

משחק תפקידים מכיר? אז אם היית הקב"ה, מה היית אומר על זה? היית מחליק את זה ביוכ"פ? אתה חושב שתבוא אליו עם קבלה מפרופ' שטיינברג והקב"ה יחכך בראשו ויגיד: "ואללה, מבין שהיה לך קשה... אני מעביר אותך"

אתה רוצה לבנות לעצמך-כלפי עצמך יאוש של רווק מזדקן? הרי זה קטע של צפרדעים שהשלימו עם היותם צפרדעים. ממילא אתה רווק, מבוגר, עייף, הלב צועק עד מתי, כמה עוד אפשר, אמא למה רשמת אותי לחוג הזה, וממילא אתה יודע שיש לך עוד שנים ארוכות של גרירת רגליים לדייטים בשקל, והליכה בליל שבת עם חלות לארוחות של החברים הזקנים והרווקים שלך שהם כבר מזמן התייאשו ומשרים אוירה של "תתבגר, זה לא יקרה בקרוב, בוא נייצר תרבות לעצמנו" (דבר שכבר קרה מזמן דרך אגב, ואחד התסמינים שלה זה ייאוש והתסמרטטות) כבר שיננת לעצמך אלפי פעמים שאתה לא מתייאש מפגישות עד שתמצא את המיועדת- מזווגת- מדוייטת לנצח. שזה קשה לשלם פעמיים בשבוע על מישהי אספרסו הפוך ומקיאטו מוקצ'ינו אבל אתה מחזיק מעמד כי אתה תותח אמיתי.

לגלות לך סוד? לכולם קשה. אז תקום בבוקר, תדפוק ת'ראש 3 פעמים בקיר כמו שעשית מאז גיל 13 ואל תיתן לעצמך לרדת לדיוטות שלפני כמה שנים היית בטוח שאתה יותר חזק מהם.

ילד מזדקן
ילד מתקלקל
לומד את הפרנציפ
רק אחרי שהוא נופל.

מדבר לא טוב
ילד תעזוב
זה מה שאומרים לו
כשהוא נופל ברחוב.

היום התעוררת בשתיים בצהריים,
ראית מה השעה איזה חושך בעיניים.
מה לעשות כשאבא מתעצבן
אתה כבר השנה אמור להתחתן.

בהצלחה.

שכמעט כל התשובות שניתנו כאן הם תשובות מהרגש

תשובות של אנשים שלא חשבו רק התעצבנו על עצם השאלה

חברים וחברות לפני כשאתם מגיבים תחשבו בשכל ותשימו את הרגש לרדע בצד

קשלש יקר!

שאלה טובה, לי אין תשובות ברורות ברור לי שאסור אבל לא ברור למה וכן, אני תלמיד ישיבה

נראה לי אבל שאין הבדל בגיל הבעיות שההלכה ניסתה למנוע קיימות גם בגיל מבוגר יותר.

שבת שלום לכולם.

שתדבר עם דמות סמכותית בשבילך על זה שבאמת יעזור לך.

גם נפשית

בהצלחה ומזל טוב!

שמעון פרס ?

אהוד ברק?

אהוד אולמרט ?

בבקשה נא לקרוא עד הסוף ולא להפסיק באמצע אפי' שזה נורא ארוך ומייגע!

דבר ראשון

מה שכתבת 'רגשות אהבה ורצון לקבלה ונתינה (וגם מגע פיזי בין היתר)

לא דומים כלל לא לשמירת שת לא להנחת תפילין ולא לשום דבר אחר'

מסכים איתך שרגשות אינם דומות כלל למעשים, אבל מגע פיזי הוא מעשה ולא רגש. 

דבר שני

נראה לי שגם אתה מסכים איתי שאי שמירת נגיעה זהו איסור דאורייתא וכדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כא' הל'' א'

"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחיבק ונישק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר 'לבלתי עשות מחוקות התועבות וכו'' ואמר 'לא תקרבו לגלות ערוה' כלו' לא תקרבו לדברים המביאים לידי ערוה'"

דבר שלישי

כאן אני רוצה להפתיע אותך ולהביא מקור לטובתך

כותבת הגמ' במסכת קידושין דף מ' ע"א

אמר ר' אבהו משום ר' חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנא' (יחזקאל כ' לט')  'ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלוקים איש גילוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי, ואת שם קדשי לא תחללו'

אמר ר' אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו ילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שליבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.

איני?! והתניא כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם

מה היא רבה אמר זה המסתכל בקשת

רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר

לא קשיא הא דדמצי כייף ליה ליצריה והא דלא מצי כייף ליה ליצריה.

מכאן נראה שאם יצרו של האדם מתגבר עליו והוא לא יכול לכופף אותו תחתיו מותר לו לעשות מה שבליבו כלו' מותר לו לעבור עבירה

אמנם רק בתנאי אחד שאתה לא יכול להתגבר על יצרך אבל אם כן אסור לך, וכאן מגיע הלב ישר של האדם (נקודת האמת) האם אתה באמת לא יכול או שאתה יכול אבל אתה רק לא רוצה.

אני אגיד לך עוד משהו

באמת 'יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ומבקש המיתו שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו"ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

שנאמר "אלוקים  לא יעזבנו בידו" (קידושין ל' ע"ב)

באמת איננו יכולים להתגבר על היצר הרע בלי עזרתו יתברך

אבל גם באמת אנחנו בפנימיותינו לא רוצים גם לעבור עבירות, וגם אם נדמה לנו שהגענו למצב שבו אנו רוצים את זה 

זה עצמו היצר הרע שמכניס לנו לראש שאנחנו רוצים את זה.

כתוב במכתב מאליהו שלפני חטא אדם הראשון יצר הרע היה ממש מחוץ לאדם

ואחרי החטא הוא נמצא בתוך האדם כך שנדמה לנו כשיש לנו איזה תשוקה לעבירה שאנחנו רוצים את הדבר הזה, ואם כבר הגענו לכזה מצב  אנחנו מתייאשים ונופלים.

אבל אם אנחנו יודעים שבאמת אין לנו שום רצון בזה, ורק מישהו מבחוץ דוחף אותנו לדבר הזה עצם הידיעה הזאת פותרת חצי מהבעיה כיון שאנחנו במהותנו טובים רק שהיצר הרע הוא זה שמכניס לנו לראש שאנחנו רעים ע"י זה שהוא מביא אותנו למקום כזה נמוך ושפל.

מקווה שעזרתי

וליבי איתך!!!!!!!   

הבאת את הגמרא עם האדם שיצרו מתגבר עליו..
זאת גמרא כ"כ עדינה שצריך להביא אותה עם הרבה הסברים

בכלל השאלה הגדולה איך התורה נותנת לאדם לוותר לעצמו?
ולמה ללבוש שחורים?

ובאמת יש שמה פירוש שכתוב שהקב"ה מודע ליצר האדם
כמו שהתיר שאדם במלחמה יפגוש אישה יפה ויהיה איתה
איך זה יכול להיות?!
כי התורה מודעת ליצר,היא נותנת לאדם להתמודד עם מה שהוא יכול
ועם מה שהוא לא יכול היא לא אוסרת.
וגם במקרה של הגמרא כשהתורה התירה  זה במקרה חד פעמי!!!!!!
אפשר אולי אפילו להמשיל את זה לאיזשהו מעידה של אדם..
אבל לא משהו שגרתי כי קשה לאדם לשלוט עליו.

ואחת הסיבות שהגמרא אמרה לשים שחורים זה כי האדם יראה את עצמו
יבין למה הוא נראה כך,ובסופו של דבר לא יחטא.
ז"א הוא יזדעזע מעצמו.

אבל באמת,הרגשתי צורך להוסיף כי זאת גמרא שאפשר להבין אותה איך שבא לנו
ואיך שנוח לנו,וכשהיצר תוקף היא עולה ומזכירה לנו שמותר.
אבל צריך לזכור,שאת ההתמודדויות שלנו הרבה עברו ועמדו בזה בגבורה
ואנחנו כן יכולים לעמוד מולם,התורה לא היתה מצווה אם לא היינו יכולים,כי כשאי אפשר היא מתירה גם כשזה מנוגד להיגיון ולהנהגה נכונה של העולם.

הערב ראיתי שיש מחלוקת בין רבנו חננאל לבין התוס על ההסבר הזה בגמ'

לפי דעת רבנו חנאל באמת אין לו היתר לעבור את העבירה אלא הוא מסביר את זה כמו שכתבת שהאדם

כאשר הוא מגיע למצב כזה שהוא לושב ששחורים ומתכסה בשחורים ונודד ממקום למקום זה עצמו ישבור לו את היצר הרע

והוא לא יצטרך לעבור את העבירה

אבל התוס' במסכת או חגיגה או מועד קטן חולקים עליו ומסבירים את הגמ' כפשוטה שבאמת אם הוא לא יוכל להתגבר על יצרו ישעה מה שליבו חפץ והעיקר שלא יחלל שם שמים בפרהסיא

ורק אח"כ -ירא שמיים...

זו התוספת הקטנה שלי ללמדנות שרצה כאן,ב"ה!

קשלש- אני פונה אליך כליידי לג'נטלמן-

איך מרגישה בחורה שנגעתה בה?

ואיך מרגישה הבחורה- שכיודעת שהיא מקבלת בחור נגוע?

נכון- יש זרם טבעי של חיים שלא דומה לשום מעשה מצוותי- אבל זה בדיוק רצון השם!!!

כאן!!!

כן- שנהיה אנשים לא נורמאלים, נשבור את הטבע שלנו- כדי לשמור ולהיות אנשים קדושים. (רש"י- קדושים תהיו- כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה.)

ודרך אגב, גם אחרי החתונה יש התמודדות גדולה מאוד עם שמירת נגיעה ושאר הרחקות- אז אל תרגיש שזה הלכה לרווקים בלבד! להפק- עכשיו זה זמן אימונים והכנות השביל הניסיון האמיתי. (ואל תענה לי בפלפולי פת בסלו וכו'- בתור רווקה אין לי מושג....)

ומזל טוב.

מציק, אפילו מאוד אבל את משווה לחכות שבועיים ל-נצח הבילתי נגמר הזה שסופו לא ידוע?

אני מוכנה להתערב שאילו בא מלאך ואמר גם לקשלשינו הנחמד שעוד שנה הוא תחת החופה הוא לא היה שואל את השאלה מלכתחילה. אבל כשהאופק כלל לא נראה, איך תשתיק יצר שבוער מתשוקה?!?

העולם שלנו בנוי על בחירה חופשית ושליטה עצמית.

אני לא הייתי רוצה שום בן שנגע בבנות אחרות ביודעין!

אז אם אתה רוצה אשה איכותית שגם לא הסתובבה ונגעה באחרים- כדאי שתשמור על עצמך!

שאלה לי אליך לאחר כל הדיון הארוך והמייגע הזה:

בא נאמר, חמודי שאתה צודק ובאמת שמירת נגיעה ושמירת שבת זה לא אותו דבר. סבבה?

עכשיו, בא נשווה למקרה דומה לשמירת נגיעה. בא נאמר שאתה נשוי כבר, ויש בעבודה מישי ממש נחמדה שבוכה כי משו לא הלך לה... אולי עכשיו צריך לגלות אומץ אבירי ולחבק אותה?

הלאה? בא נאמר שאישתך עכשיו אסורה (נידה) וממש יש לך צורך לחבק אותה. אז חפיף?

מסקנה: שמור על עצמך גבר! ה' יראה כמה אתה רוצה - ויהיה לך רק טוב

אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו

אבל מה שמטריד אותי זה מדוע בכלל יש מי שמנסה למצוא פתח להתיר את זה.

כפי שאמרו כאן, זו הלכה, והיא איננה משתנה. אבל חוץ מזה, מדוע שיהיה מותר? כי זה קשה? אז צריך לעשות את המאמץ ולהתחתן. ולענ"ד, ברגע שלא ישמרו נגיעה, כל ענין הדייטים עלול לגלוש מענין של מציאת בן/בת זוג נטו, להתפרקות זמנית של המתח המיני (גם אם זה יסתיים בנגיעה בלבד) ואז למעשה המטרה עלולה להתרחק עוד יותר.

שורה תחתונה - לא באלף רבתי!!!!!

רגע אעקוץ אבל לא כדי להעליב-גם רווק זקן וגם נוגע בבנות איזה בת שמכבדת את עצמה תתחתן איתך?

ובעדינות בתור בת לא הייתי מקבלת מישו שנכשל בנגיעה בגלל הנ"ל.וגם תהיה כנה עם עצמך אתה תעצור רק אחרי נגיעה?! תתגבר עכשיו לפני שכדור השלג יתחיל להתדרדר.

ובאמת זה לא כדי להעליב או לשפוך מלח על הפצעים...

הי קשלש ושלום לכל הגולשים

נאמרו כאן הרבה דברים, חלקם מתוך חוויות אישיות, חלק לא. חלקם מתוך השכל, חלקם מתוך רגש.

חלקם מנקודת מבט אמונית וחלקם מנקודת מבט הלכתית נטו.     והכל לגיטימי.

עדיין אין מענה לעינוי הנפש - ולפעמים זה באמת עינוי נפש יותר מעינוי גוף - למי שחסר מגע

כמאמר השיר "כולנו זקוקים לחסד. כולנו זקוקים למגע"...

ממרום גילי ורווקותי (מתקרב ל-35) אודה שלא מעט פעמים גם אני חשבתי על העניין

ולא מעט פעמים גם נשאלתי ישירות, מה העניין של לשמור על זה? לא עברנו את הגיל? האולפנא היתה מזמן...

ובכלל...... מה ה-ת-כ-ל-י-ת??? (שאלה שנשאלתי ע"י בחור חילוני שהיה לו קשה להבין את העניין ועדיין מהדהדת לי בראש)

האמת היא שלא כ"כ היה לי מה לענות. בשכל - אני לא מוצאת "הגיון" להימנע מהתנהגות אנושית פשוטה. אבל צודק מי שאומר שמדובר בעניין אמוני בעיקר.

יש דברים שקשה לתת הסבר נטו. הסיבות הן מורכבות:

א. אני לא מיואשת ואני מאמינה שישועת ה' כהרף עין - אז למה באמת להרוס מה שכבר נשמר

ב. "להרוס"? כן. בהחלט יש הרס מסויים. אינו דומה קשר שנבנה בצורה הדרגתית ועמוקה לקשר שנבנה מהגג לרצפה...  מה גם שלא תמיד קשר כזה מסתיים בנישואין המיוחלים כך שצלקת נשארת (ולמי שלא היה רגיל במגע חופשי, הרי שאם היה היתה מעורבות נפשית, יש 'צלקת'/ 'נאכס' /'חרטה'. ואל תמכרו לי 'מגע' נטו)...

ג. תחשוב קשלש, האם זה באמת אתה? האם זה שייך לאופי שלך ולמה שאתה מעוניין להשיג ולבנות בחיים שלך? אז נכון "לא בחרנו" להיות רווקים עד גיל כזה (האמנם?), ונכון - פשוט עדיין לא מצאנו....  אבל זו סיבה מספיק טובה להתנהג בצורה שלא שייכת לנו? הרי אם היית מתחתן/מוצא את שאהבה נפשך מוקדם יותר הרי שעניין זה לא היה עולה על דעתך, נכון? אז מה? רק בגלל שהמציאות לא תואמת את הציפיות שלנו אנחנו צריכים להיכנע לה?

ד. מעבר להכל, אני חושבת שהקושי - העצום בהחלט - של חוסר במגע פשוט, חיבוק חברי, עידוד, קרבה אנושית פשוטה שאנחנו מנועים ממנה כ"כ הרבה זמן (ואין לי ספק שהוא משפיע גם על תחומים אחרים בחיינו) - דווקא הקושי הזה אמור להראות לנו כמה אנחנו במצב 'לא נורמלי'!!! אנחנו במצב לא נורמלי! לא ההלכה שאוסרת עלינו!  ההלכה כ"כ מודעת לעניין הקושי הזה שהיא מורה לנו להנשא מוקדם כדי שלא נעמוד במצבים כאלה. אנחנו, בהשפעת התרבות, המציאות וכו', "בחרנו" (עניין מורכב שלעצמו להשתמש במילה הזו) להמשיך ולחפש וחלפש את זה שיתאים לנו במליון אחוז במחיר של עיכוב נישואין והתמודדות עם קשיים כאלה (ואחרים).

אז בא נאמר שדווקא הגיחוך של בחור חילוני על ההלכה ה'מפגרת' שלנו גרמה לי להבין שלא ההלכה שלנו מפגרת אלא אנחנו שחושבים שבגלל שהרשנו לעצמנו לברור / להימרח / סתם לא למהר למצוא זוגיות בריאה - מותר לנו כרגע לבוא להלכה בטענות ולומר שבגלל שהגענו ל'גיל שכבר ראוי להתחיל' אפשר לעגל פינות...

ושלא תבינו לא נכון. גם אני לא אוהבת שאומרים לי 'את בררנית ואשמה במצב שלך'.... גם אני חושבת שהיו לי כוונות רציניות כל הדרך (מעבר לזה שגם יש סיבות נוספות לעיכובים). אבל - מתישהו צריך לבדוק באמת עם עצמנו מה אנחנו עושים באמת כדי לא להמשיך לחיות במציאות לא נורמלית...

קשלש יקירנו, וכל מי שכמוני במצב הזה - בא נתחיל לעשות את העבודה האמיתית, וביום ההולדת שלנו ניתן דין וחשבון על מה עוד אנחנו יכולים לעשות בשביל להוציא את עצמנו מהבוץ לעבר השלב הבא בחיינו - שהוא זוגיות נכונה ובריאה....

בהצלחה וחיבוק ענק לכולנו!

ובע"ה ישועות קרובות במהרה, אמן.

(* אגב, לעניין המגיבות בעניין היחס לבחורים שומרים/לא שומרים - יצאתי עם אחד כזה שאם הוא לא היה מקפיד, סביר להניח שהייתי נשארת 'מצולקת'... אני מודה לו עד היום ומעריכה אותו פי מליון מהרבה אחרים שהיו שמחים 'לתת חום ואהבה' ללא תנאי....)

אבא תרחם על בניך!

להרבות בחיבוקים מותרים- חבר לחבר וחברה לחברה, בני משפחה.

זה ממלא מאגר בנפש האנושית הבסיסית.

כי אם כן.

למה צריך להיות שדכן?

אפשר לעשות מדד דתיות (לא אומר דתומטר, אבל ) כולנו יודעים מי מחברנו "דוס" יותר

וכנ"ל מידות טובות

ויאללה לחבר בניהם.

מתכון בטוח ל...

השלימו לבד.

ויש כאלה שרוצים על זה כסף.

הבדל של 50 שנה בגיל - הוא לגיטימי בעיניכם?!

גאון עולמי עם אדם שהמוח שלו "סתום" ולא מבין דברים פשוטים - זה שידוך לגיטימי?!

שלא לדבר על מקרי נכות פיזית/נפשית...

כמעט תמיד, מי שאומר "רק זה וזה הם דברים חשובים וכל השאר מיותרים" - טועה בגדול.

אתה יכול לומר שהדברים האלו הם חשובים יותר, אבל לא להגיד שכל השאר הם אפס!

רק חיזקת לי למה אני לא הולך לשדכנים.🙏

היוהרה שלהם, עושה לי כזה איכסה בגוף, "יש לי פה הצהרה משדכים רק לפי..." עד כמה שידוע לי, היחיד שמזווג זיווגים ומשדך ויודע איך לעשות את זה הוא השם ברוך הוא, את רק צינור, שליחה ותו לא, ברגע שהוצאת את השם מהמשוואה "משדכים רק לפי" -כלומר "אני יודעת אני מבינה" וודאי שלא תצליחי.

"כמובן שיש ניסיון להתאים לבקשות ולרצונות של המשודך" - לא הבנתי למה זה לא בעדיפות עליונה אצלה, וזה בא כאיזה נספח בטופס. יעני, הבחור רוצה מישהי חרדית, רזה שנראית טוב, עדיפות לעדות המזרח..

"אשכנזיה דתלי"ת מלאונת תתאים לו בול" למה אתם שואלים? כי הגברת יודעת. (לא היה ניסיון לבצע גזענות כלפי אף עדה, הנ"ל הובא כדוגמא).

אני לא אומר שאין שדכנים עם יראת שמים שרואים בעצמם שליחים ותו לא, אבל על פי רוב וכו'

השדכנית מחברת בין 2 אנשים עם מכנים משותפים בינהם היא ציינה אילו מכנים משותפים היא מחברת ניתן להסתכל על זה בצורה שלילית ולומר היא מחברת רק את המכנים האלה אבל בעומק זה לא בהכרח המכנים המשותפים שהיא מנתה.  בסופו של דבר אנחנו מחפשים את הדומהל לנו ועל פי זה מציעים לנו העניין הוא שהיא מנסה לעשות את זה בצורה של מבט אובייקטיבי ללא מגע אישי של הצדדים בהכרח 

היא כתבה בלבד

משמע ששאר הדברים האחרים לא רלוונטים (לדעתה)

רק מידות טובות

ורק רמה תורנית

שניהם דברים חשובים. אין ספק

אבל הם ממש ממש לא הדברים היחידים שחשובים

הם נתונים שעוזרים להגדיר את קהל היעד ואת הרקע הכללי, אולי צריך לשוחח עם השדכנית על מה שהיא כתבה והיא תסביר את עצמה

(בהנחה ושניהם תורניים מאוד עם מידות מצויינות)

1. הבחורה גובה 1.9. הבחור גובה 1.5

הייתם משדך בניהם?

2. הבחור עילוי מישיבת פונוביץ'. הבחורה נערת גבעות מושבעת.

לדעתך יצליח?

3. הבחור מעשן כבד. 1-2 קופסאות ביום. הבחורה סולדת מעישון ברמה שמקיאה.

זיווג הגון?

להמשיך?

בסדר, יש גם עוד דברים חיצוניים פחות משמעותים שבהחלט יכולים להוריד הצעה,

אבל ברור ש -

מידות, אופי

רמה דתית, סגנון דתי

הם הדברים *העיקרים* שמשדכים על פיהם. לכן הגיוני שמי שמשדך מתייחס בעיקר אליהם.

גם אם יש עוד דברים יותר צדדים, סבבה, הכל טוב.. אף אחד לא בא לכפור בכך. זה לא נראה לי העיקר.

הגברת אמרה- רק לפי מידות ורמה תורנית.

בשניה אחת היא ביטלה את כל הבחור ואת כל הבחורה, לא מעניין שום דבר מעבר, היוהרה הזאת של להעיז בכלל לעשות דבר כזה, רק מעידה על למה לאנשים נמאס משדכנים, היוהרה של "אני מבינה מה אתה מחפש, אבל בוא תנסה לצאת איתה" - אז סליחה גברת, את לא מבינה מה אני מחפש, אלא הצורה הנכונה לנסח את המשפט היא כזאת "לא אכפת לי מה אתה מחפש, בוא תצא איתה" ולמה? כי היא יודעת.

ברגע שאין השם ח"ו, הכל הפוך.

איפה שיש גאווה("אני יודעת איך משדכים, רק לפי א' ו-ב') אז אין השם.

וכל מילה מיותרת. אבל אחי עזוב, היא אמרה שהיא יודעת.

יצא לי להיות בקשר עם שני שדכניות וואטסאפ,

וסה"כ מה שחשוב מבחינתי, שאני יודע מה אתה מקבל ומה אני משלם עבור כך (גם אם זה לא כסף, אם יש שדכנית ש"חופרת" אז אני לוקח את זה בחשבון, לפעמים זה שווה את המחיר).

אין לי יותר מדי דרמות סביב הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.

אני מסכים עם התוכן הנאמר ב"וידוי", אך הוא לא מאפיין בהכרח שדכניות אלא כל היכרות שהיא תהיה "לא טבעית". גם אתר היכרויות לצורך העניין. העבודה בתקופה הזאת של החיים היא הרבה מתעסקת סביב הדמיון. ולהבין ולהפנים מה חשוב ומה לא. וחשוב גם לבנות תמונה איך קשר קורה.. כי אם אין ציור כזה בראש אז קשה לגרום לזה לקרות.

ברור שהכוונה היא רמה תורנית ומידות טובות *כשמתאים*

ואני גם ממש מבינה את זה

כי היום כשאתה רוצה לגשת לשידוך אתה צריך להתמודד עם בחור שאוהב רק עיניים מלוכסנות ולקג'ל בהיר ובחורה שרוצה בחור שהגוון קול שלו עמוק וכשהוא מדבר על הישיבה יש לו מבט חולמני לצד שמאל למעלה ואם אפשר ריסים ארוכות.

זה הרי מובן מאליו שאף אחד לא יחשוב לשדך בחורה גבוהה לבחור נמוך, אבל הסטנדרטים היום מאוד משונים ואנשים מחפשים כל מני המצאות שהם המציאו לעצמם בראש..

איפה עובר הגבול בין סטנדרטיים הגיוניים לכאלה שלא?

או יותר פשוט

למה ברור שבחורה שמחפשת בחור שגבוה ממנה זה כן הגיוני

אבל בחורה שמחפשת בחור עם גוון קול עמוק זה לא הגיוני?

אני באמת שואל

היכרות "לא טבעית" תוכל בקלות לתת תחושה שפרטים כאלה או אחרים הם מאוד משמעותיים שלמעשה הם לא.

לעומת זאת, ב"הכירות טבעית" השיקולים השיכליים יכולים בקלות לתפוס פחות מדי מקום.

הייתה פעם אחת ויחידה, שדיברתי עם שדכנית(לא הלכתי אליה מרצון, היא מישהי מהמשפחה שהתעניינה מה אני מחפש אז שיתפתי. בדיעבד לצערי), והיא שאלה לעומק איזה בחורה וכו וכו וגם על מראה היא לא פסחה. בקיצור יומיים אחרי באה לי עם הצעה שכל כך לא קשורה למה שאמרתי לה למעט פרט אחד "אבל יש לה עיניים בהירות" , אז אף אחד לא עושה ראש קטן, פשוט השדכנים עושים ראש יותר מדי גדול ומשדכים מכל הבא ליד העיקר שיתחתנו. וזה סתם מתסכל ומבזבז אנרגיה נחוצה לשני הצדדים.

אני חושב שהנק הכי מתסכלת היא שזה כסף, ובסוף כל הצעה באה עם אינטרס. ולכן זה רקוב מהשורש. לפחות בעיניי.

שוב אסייג שאני בטוח שיש שדכנים עם יראת שמים שבאמת רואים בעצמם שליחים ותו לא, פשוט לא יצא לי באופן אישי לשמוע או לראות.

מידות זה מידה כללית, האם הכוונה למידות טובות/דומות/משלימות?

רמה תורנית דומה - הקפדות והקלות דומות, לא בהכרח שמשהו מעל משהו אחר. לדוגמא, מי שמקפיד על חלק ומישהי שמקפידה על 3 תפילות ביום שניהם דוסים, אבל לא בהכרח שזה הקפדות מתאימות (גם לא בהכרח לא).

אני חושב שיש עוד פרטים:

סוג אופי לדעתי זה קריטי, אם האופי מאוד שונה אצלי זה לא מצליח בכלל.

תוהה לגבי דברים אחרים, עד כמה הם משמעותיים.

ורמה דתית זה לאו דווקא הקפדות אלא שגם, ואולי בעיקר, תחומי עניין דתיים משותפים

ברור שאלה לא הקריטריונים היחידים שלה, אבל כנראה הכי משמעותיים.

זאת אומרת אם נהיה אחרי כל הדרישות הטכניות (גובה, מגזר, גיל, יופי וכל אחד ודרישות הפתיחה שלו)- אז הקריטיונים היחידים הם רמה תורנית ומידות טובות.

תחומי עניין, מקצוע, לימודים, הם לא הסיפור בכלל. הם רק יכולים להיות נקודת פתיחה נוחה יותר לחיבור. לא יותר מזה. עיקר הקשר יבנה על ידי המאמץ של שני הצדדים.

בסוף המידות (שזה תכל'ס גם האישיות) והרמה התורנית הם קריטריונים שהם מקיפים את הכל 

בכל מקרה ממליצה להיות יותר בעין טובה בתגובות.

הרבה פעמים מכתבה מבינים משהו אחד בפועל דברים יכולים להיות אחרת.

ובסוף תכלס היא צודקת שזה הדברים המשמעותיים.

ומן הסתם שכשאדם שרשום אצלה שולל סגנון מסוים היא לא מציע לו אותו, אבל משאר האנשים שכן רלוונטיים בשבילו מה שהיא כתבה זה הקריטריונים העיקריים.

ויצא לי להיות בקשר עם שדכנים ורובם הגדול היו נעימים ורוצים לעזור. זה באמת עבודת קודש. וחבל לשלול את הכיוון הזה. 

שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.

על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

אבל קראתי איתו ראיון במקור ראשון, ולפני כן ראיתי כתבה איתו ב"כאן מקשיבים" - ואני חושב שאי אפשר ללמוד מזה כלום. למה?

ב"מקשיבים" זה היה מאוד בולט שהוא נשאר נשוי רק בגלל שככה זה צריך להיות. כשהוא נשאל למה לא להתגרש, אז הוא פשוט ענה שמישהו צריך לטפל בה (או משהו בניסוח דומה). כלומר, ההחלטות שלו היו החלטות שמגיעות מתוך תפיסת עולם ישנה יותר. עצוב לומר את זה אבל הוא לא נאחז בקשר, אלא היה כלוא בו.

בנוסף, המצב של אישתו לשעבר היה חריג מאוד וקיצוני במיוחד.

וגם, ההפרעה התפתחה *אחרי* שנולדו כבר כמה ילדים, וזה שונה מאוד ממצב שבו יודעים על זה לפני החתונה.

סיפור עצוב מאוד. ומקרה קצה.

חלק ממה שאני אוהב מהראיון הזה זה המראיין, עודד הרוש.

בראיונות איתו הוא מזהה תהליכים חינוכיים ומנגיש אותם בפני הצופים.

העקרונות והתהליכים המוצגים פה רלוונטי לכולם. יש בו הרבה אמונה במראיין, וזה מה שהוא מנסה להשיג בשאלות שלו.

חוץ מזה, קל תמיד להגיד "לא למדתי מזה שום דבר"

כדי ללמוד משהו, צריך להתאמץ או להיות יצירתי. כדי לא ללמוד - אתה פשוט אומר אין מה ללמוד, אח"כ אתה גם יכול למצוא סימוכין לזה ש"אתה כבר ידעת" את מה שיש שם או "שהוא לא רלוונטי אלי". לטעון את זה, זה הכי פשוט בעולם.

האם הוא "נאחז" בקשר או היה "כלוא", זה ממש לא משנה באיזו מטאפורה נשתמש. וגם החשיבה שמדובר בסיבה אחת פשוטה בכך שהוא נשאר בתוך ההקשר - זה ממש שיטחי ולא נכון, כפי שהוא מתאר בראיון.

מה למדתי מהראיון הנ"ל?

נאמנות בין בני זוג

משמעות של קשר בין הורים וילדים הוא אמר שלמרות כל הדברים שעברו לחלק מהילדים היה קשה אחרי הגירושין (למרות שהם בעצם לחצו עליו להתגרש) ובנישואים השניים שלו

להסתיר התמודדות לעומת שיתוף שלה (וואו, כמה זה קורה להרבה מאיתנו בסיטואציות שונות)

לא ראיתי את הכתבות שציינת ולכן אין לי יכול להשוות, זה מה שלמדתי מהראיון הנ"ל.

כן הדברים הנ"ל הם לא דברים שמקודם "לא ידעתי". כי זאת לא ידיעה אינטלקטואלית.. אבל אחרי שאני רואה דווקא מקרה שהוא קצה שהוא ממחיש את זה במחוץ, אז אומר "וואו, נאמנות בין איש לאישה זה וואו". הטענה המקטינה את הנאמנות בין הרב בני לאשתו למשהו קטן, כך הוא תפס את זה בצורה מיושנת, היא לא נכונה וככה זה לא מוצג בראיון. בעיני זאת גם הסתכלות מאוד צינית.

באמת, באתי ללמוד כאן ערכים כללים וממש לא התיימרתי לדון פה בפגישות בין דייטים וגם לא רמזתי לזה כלל @יעל מהדרום 

בעיניים של רווק - אני לא יודע מה זה קשר זוגי. אני לא יודע. לכן כל דבר חדש שאני יותר מודע אליו, זה מרגש אותי.

אני ממש לא עסוק בלדבר רק על מה לעשות בדייטים או עם מי לצאת או לא לצאת בהקשר של זוגיות.

לא באתי להקטין ולא הייתי ציני. אלה דברים שהוא אמר בעצמו, מה אני יכול לעשות...

כמו כן, "נאחז" לעומת "כלוא" זה לא הבדל מטאפורי, זה הבדל מהותי. בחירה לעומת חוסר ברירה. אני מופתע מהדילוג שעשית כאן.
 

האם הוא אומר כאן דברים אחרים ממה שאמר במקו"ר ובמקשיבים? אולי. מה זה אומר? אין לי מושג. אולי האמירות שלו תלויות גם במצב הרגשי שלו, וכעת הוא לחלוטין במקום אחר ביחס לעבר (במקשיבים הוא היה נשוי עדיין, במקו"ר הוא כבר היה אלמן, ועכשיו הוא כבר הרבה אחרי האבל).

בפועל, אני שמתי את הראיון הזה פה, כי בצורה סובייקטיבית הוא היה משמעותי עבורי ומרגיש שלמדתי ממנו והיה באלי לשתף.

לכן, כל הטענות שאין מה ללמוד ממנו בצורה "אובייקטיבית" - פשוט פחות קשורים לעניין. 

כמו כן, המקרה עצמו של הרב בני הוא לא המוקד פה, אלא החוויה מהראיון וממה שעולה בו. 

לצורך העניין, אפילו אם המקרה של הרב בני לא היה ולא נברא אלא משל היה - זה לא משנה כל כך..

אתה רוצה לשייך לו בחירה או חוסר בחירה זה גם פחות קשור.. כי המימד פה שהרשים אותי הוא החוויה של עוצמת הקשר בינו לבין אשתו, לא עניין הבחירה בקשר. 

לכן אמרתי שהתגובה שלך היא צינית, פחות רואה שייך לעסוק במוטיבציה שלך (ובודאי שראוי לדון לכף זכות), אלא בגלל שבפועל אתה מקטין את מה שבאתי לומר.

אתה ציפית בראיון או שמכיר את הסיפור ומרגיש שלא למדת ממנו כמעט והוא לא רלוונטי לחיים שלך? מדהים. אין לי שום דבר נגד זה.

אני הרגשתי חוויות מסויימות במהלך השמיעה של הראיון ובזכות התחושות עלו לי תובנות שהתחדשו או התחדדו לי. הזכרתי אותם בתגובה הקודמת שלי אליך. 

נ.ב - אדרבה - זה שהוא כלוא בקשר זאת תחושה שאני מרגיש שהיא מאוד יכולה להיות רלוונטית עבורי (במינון ובקונטקסט אחר). לכן דווקא אולי זה שהוא היה "כלוא" בקשר זה מלמד אותי יותר.

נ.ב 2 - בעיני, עודד הרוש הוא מראיין בחסד וחווית הצפייה היא שונה ביחס לצפייה בראיונות של מראיינים אחרים. אני יכול ממש להרגיש את זה בפער בין הראיון שלו עם יוסף חיים אוחנה לבין הראיון של עמית של סגל עם יוסף חיים אוחנה. הרוש מאוד מגמתי בראיונות שלו - הוא מחפש אמון, תקווה ומשמעות. הרבה מראיינים, גם בכאן מקשיבים, לא תמיד מחפשים את זה.. לכן ציפייה בראיונות שלא מהסוג הזה פחות מעוררים תובנות משמעותיות.

ואני מכיר לא מעט מאמנות כאלה.

כמובן, יהיו כאלה שלא ירצו שום עזרה חוץ מפסיכולוג או עוס קליני וזו גם זכותם

לצאת

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

ואתם לא יכולים להיפגש או לדבר, מה התחושה שעולה בך?

עצב/געגוע/תחושת רווחה/שמחה?

זה יתן לך אינדיקציה מסוימת

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

שימי לב לא להרגיש שהוא עומד עלייך עם סטופר.

אם את מרגישה שהוא לוחץ עלייך, גם אם לא ישירות- זו נורת אזהרה. מותר לו לרצות ולחכות, ואף רצוי.

אבל לא אם את מרגישה הרגשה לא נעימה או מועקה.

אומרת מניסיון מר…

ובכללי, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך. 

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.

הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.

יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.