עניין הלכתי למדי, לא?

|עובדת עם בנים. גדולים| 

[אבל פיגור קשה. זה קצת שונה מקל וכו] 

בעקרון, שאלתי פעם וענו לי שעזרה טכנית - מותרת. אבל של חיבה - אסור!! 

והאמת, אני רואה את זה ממש אצל החברה עם הפיגור קל בינוני. הם מבינים טוב טוב מה זה מגע, ומאוד מאוד רוצים את זה. 

אמורים לא לגעת. הם באמת באמת מפתחים צפיות!! הם מתים לקשר, מתים למגע, וזה ממש אסור. 

עד כמה אני מצליחה? משתדלת מאוד. 

כנ"ל שחנשי"ם. יצא לי שבמחנה, חניך שאל אותי מה אני אומרת עליו ועל אחת המדריכות, כי היא שיחנש"ה איתו, ונסתה לעזור לו.

ניראה לי שצריך להיזהר ממש. 

בנוגע לפיגור קשה שלי- הרמת הבנה אצלנו היא של גיל שנה וחצי, והדיבור הוא נטו עם מגע - אני מתירה לעצמי. למרות שישמצב שיש בעיה. 

[והי לכולם, אם עשיתי אווטינג לעצמי ] 

לק"י

לי יש דוד מבוגר עם פיגור בינוני-קשה, ואנחנו לא שומרות ממנו נגיעה (גם של חיבה).

כמו שאני מכירה את משפחתי הדוסית- אם זה היה אסור בטוח אז היינו שומרות ממנו נגיעה..כנראה שגם פה יש דיעות..

שהוא גם ריגשי. טכני מותר, ועדיף שבנים יהיו עם כנים ובנות עם בנות. אבל חיבוק ונגיעה שהיא לא טכנית אסורה (שו"ת עולם קטן לפני חצי שנה)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....